הרבה יותר חשוב ורלוונטי להתמקד בגורם שמימן והפיק את הסרט – הלא הוא עיתון ה'גארדיאן', שופר השמאל-מרכז של האליטה הפרוגרסיבית בבריטניה
אם יש דבר חיובי אחד שאפשר לומר על היצירה הקולנועית המופרכת שנקראת "נזק אגבי", הוא שהסרט הצליח לאחד בישראל את רוב השמאל והימין נגדו. נדירים המקרים שיש עליהם קונצנזוס אצלנו, אבל העדות המצולמת של הקצין כביכול מיחידת 8200 שטען שאישרו לו מבצע עם נזק אגבי של 500 הרוגים עזתיים, ומחיאות הכפיים שזכו להן שני יוצרי הסרט בפסטיבל הסרטים בוונציה – סיפקו אחד כזה.
הציבור בישראל, שמאות אלפי בניו שירתו בתפקידי לחימה שונים במלחמת "חרבות ברזל", זיהה את המניפולציה ודחה אותה. כך שאם אחת ממטרות הסרט הייתה ליצור שיח פנים-ישראלי של הלקאה עצמית, הרי שהניסיון כשל.
אבל חבל יהיה לבזבז את ההסכמה הרחבה הזו במקומות הלא נכונים. רוב הביקורת מתמקדת בשני הבמאים הישראלים של "נזק אגבי". הגדיל עשות שר התרבות ואפילו קרא קריאה לא ישימה לשלול את אזרחותם. הבעיה עם הביקורת המובנת על שני היוצרים התימהוניים היא שמבחינת העולם היא רק הופכת אותם לקדושים מעונים, ובנוסף היא גם קצת בבחינת "להרוג את השליח".
הרבה יותר חשוב ורלוונטי להתמקד בגורם שמימן והפיק את הסרט – הלא הוא עיתון ה'גארדיאן', שופר השמאל-מרכז של האליטה הפרוגרסיבית בבריטניה.
ישראל בעולם – הן במרחב האזרחי הבלתי פורמלי שברשתות החברתיות והן במרחב הרשמי-דיפלומטי – לא צריכה למקד את חיציה בבמאים הישראלים, אלא להוביל קו המדגיש שהפקת הסרט הנוכחי היא חלק ממנגנון תעמולה משומן: ממשלת שמאל בריטית המפעילה לחץ מדיני נגד ישראל, ועיתון חצר המפיק עבורה את התעמולה הוויזואלית.
כשהממשלה הבריטית הנוכחית מהדקת את הלחץ המדיני נגד ישראל כדי לרצות את אגפיה הרדיקליים, ה'גארדיאן' נכנס לתפקידו הטבעי: זרוע התעמולה והבידור של אותה מדיניות. זו הנקודה שצריך לקדם.
על אף יהירתו של ה'גארדיאן' להציג את עצמו כעיתון עצמאי, הוא תמיד היה חלק בלתי נפרד מהממסד הבריטי השמאלי. מדובר בעיתון צבוע, עם היסטוריה של הפניית גב ליהודים ולמדינתם – ולא רק בהיותו במה להאשמה בלתי נגמרת של ישראל בפשעי מלחמה. עד היום קיימת ביקורת על כך שבמהלך השואה, למרות שהגיעו למערכת ה'גארדיאן' ידיעות מוצקות על השמדת יהודי אירופה בידי הגרמנים, העיתון נמנע מלהציב אותן בראש סדר העדיפויות שלו, וידיעות דרמטיות על רצח יהודים נדחקו לדפים האחוריים.
גם בלי קשר לישראל, ה'גארדיאן' הוא מונומנט של צביעות שאפשר להביך בקלות במגרש הביתי שלו. בעוד העיתון ממהר להטיח בישראל האשמות חריפות, ההיסטוריה שלו מבישה במיוחד: מייסדיו והונו נבנו על סחר בעבדים בשדות הכותנה של ארה"ב, דפיו צידדו בדיכוי אלים של מרידות ילידים בקולוניות הבריטיות ברחבי העולם, והוא הפגין דו-פרצופיות מקוממת כלפי משטר האפרטהייד בדרום אפריקה – מצד אחד גינה כלפי חוץ, אך מצד שני התנגד להטלת סנקציות כלכליות נגד המשטר הלבן, גם בשנות ה-70 וה-80. ה'גארדיאן' אף הסתייג ממאבק השחרור של תנועת ה-ANC שהוביל נלסון מנדלה.
הפצה אינטנסיבית ברשתות ובתדריכים הדיפלומטיים של השלדים המוחבאים בארון של ה'גארדיאן' – בטענה שמי שסוחב גיבנות מהסוג הזה שלא יפתח את הפה על הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, מדינה שמספקת יותר זכויות אדם ואזרח מרוב מדינות העולם הזה יחד – תהיה אפקטיבית הרבה יותר מקריאות לשלילת אזרחות של במאים הזויים.
מתן פלג, מחבר ספרי ההסברה "המדריך למתווכח עם פרוגרסיבי" ו"שודדי הגלובוס"
