למרות ניסיונות התנקשות ומאסר ממושך, ולדימיר קארה-מורזה ממשיך לחלום על רוסיה חופשית
כאשר פגשתי לראשונה את ולדימיר קארה-מוּרְזָה, הוא כבר הספיק להיות מורעל פעמיים. סוכניו של הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין ניסו לחסל את העיתונאי ובן הטיפוחים של מנהיג האופוזיציה הנרצח בוריס נמצוב ב-2015, ופעם נוספת ב-2017. ההרעלה השנייה הייתה כה חמורה עד שהרופאים נאלצו להעביר את קארה-מורזה למצב של תרדמת. היא נמשכה יותר משבועיים.
כשנה לאחר שהתאושש, פגשתי באדם נמרץ ואלגנטי, ידידותי, מלא חיים וחסר פחד. שוחננו על חייו, על משפחתו ועל מכרים משותפים. הוא סיפר שנהנה לקרוא מטוריי. בתור מעריץ מרחוק של מאבקו האמיץ של קארה-מורזה למען החירות, התפעלתי מיכולתו להתחבר עם זרים, נדיבותו וחוש ההומור שהפגין. לא הייתי לבד בתחושות האלה. העולם מלא באנשים החולקים לו אותה הכרת תודה בשל הדוגמה שהציב והתקווה לעתיד דמוקרטי ברוסיה. אחד מהם היה הסנאטור המנוח ג'ון מקיין, שטרם מותו ביקש כי קארה-מורזה יהיה אחד מנושאי הארון בהלווייתו.
כעת ולדימיר יושב בכלא. הוא נעצר במוסקבה ב-11 באפריל 2022, לאחר שהשמיע ביקורת על הפלישה הרוסית לאוקראינה בנאום בפני בית הנבחרים של אריזונה. בתחילה נגזרו עליו 15 ימי מאסר, ובהמשך הוא הואשם בהפצת מידע כוזב בסוגיות צבאיות ונותר במעצר. בחודש אוגוסט האחרון הרשויות ברוסיה הגישו נגדו אישום נוסף תחת הכותרת של עבודה עם ארגון "בלתי רצוי", כלומר ארגון אזרחי למען הדמוקרטיה. המעצר נמשך עד שבחודש אוקטובר הוא הואשם בבגידה, עבירה בעלת עונש מאסר של עשרים שנה.
קארה-מורזה אינו אוליגרך. הוא כמובן אינו סוכן זר או גורם חתרני. הוא עיתונאי ויוצר המחזיק בדרכונים רוסיים ובריטיים. הוא פעיל פוליטי שפשעו היחיד הוא השמעת דעתו האישית בענייני העולם. ברוסיה היום, השמעת דעה שונה הופכת אותך לאויב המדינה.
בתמורה לכך שהצביע על הברבריות וחוסר-החוקיות של המתקפה נגד אוקראינה, קארה-מורזה הצטרף לכ-19 אלף אזרחים רוסיים שנעצרו לאחר שמחו נגד המלחמה. פעולות ההפגנה שלהם מבטאות תשוקה אוניברסלית לחירות, רצון לחופש אזרחי ודתי ושלטון חוק תקין, שנותר חי אפילו בלב הסביבה העוינת ביותר. קארה-מורזה הוא הקול עובר רוסיה האחרת; הוא מדבר בשם החברה החופשית שנקברה תחת הפחד.
ובאופן די מדהים, הוא המשיך בפעילות למרות המעצר. קארה-מורזה מתקשר עם משפחתו ועם חבריו, והצוות שמסייע לו מפעיל חשבון טוויטר פופולרי. הטורים שהוא מפרסם ב'וושינגטון פוסט' נחתמים ב"מרכז המעצר מספר 5, מוסקבה", אבל עצם העובדה שהוא ממשיך לכתוב אותם מעוררת השראה ומספקת עידוד. בסתיו שעבר, בעודו נמצא במעצר, קארה-מורזה ואשתו ייבגניה החלו להפיץ את הסרט התיעודי השלישי שיצרו ביחד לקהל במערב.
הסרט מספר את סיפורו יוצא הדופן של האב גרגורי אדלשטיין, בלשן שהפך לכומר אורתודוקסי, וסירובו להשתתף בשיחדש הבולשביקי עורר עליו הן את זעם הכנסיה והן את זעם הרשויות האזרחיות. הוא נולד ב-1932 למשפחה יהודית-נוצרית באוקראינה, ובחר בחיי עוני ושירות. לאחר שהפך לכומר, פקידי המפלגה הקומוניסטית החלו לכעוס על הניסיון שלו לקדם חופש דת, והם מנעו ממנו לעבוד בכומר בקהילה.
בנו של אדלשטיין, יולי, גדל כיהודי והיה מסורב עליה שנשלח לגולאג. הנשיא רייגן פעל למען האב ובנו, ולחץ על גורבצ'וב לשחרר אותם. יולי יצא לחופשי לבסוף ב-1987, עלה לישראל ונכנס לפוליטיקה. שנה לאחר מכן, כאשר רייגן ביקר במוסקבה, גרגורי הוזמן לפגוש את הנשיא. מכיוון שלא התעניין במיוחד בפוליטיקה, הוא הגיע בחוסר רצון לבית השגריר האמריקני, שם לחץ את ידו של רייגן תחת עיניהם הפקוחות של הסובייטים. לאחר מכן הוא קיבל אישור לעבוד בקהילה.
מרכיב מרכזי באמונה המוסרית של גרגורי היא החובה לדבר. הוא נוהג על פי הצו של מתנגד משטר סובייטי ידוע אחר, אלכסנדר סולז'ניצין, שאמר כי אסור לחיות בשקר. טבעו העקשן של אדלשטיין, התנגדותו להתערבות פוליטית בחיי הדת ותיעובו את השקט, ממשיכים כולם עד היום.
כאשר רוסיה פלשה לאוקראינה ב-24 בפברואר אשתקד, האב גרגורי נשא דרשה בפני בני קהילתו. "איננו יכולים לעצום את העיניים ולקרוא לשחור לבן ולרשע טוב". הוא אמר. "דם אני אוקראינה יישאר לא רק על ידי השליטים והחיילים המבצעים פקודות. הדם שלהם יהיה על ידי כל אחד שתומך במבצע הצבאי הזה או פשוט שותק".
כאשר צפיתי בסרט התיעודי במטה קרן רונלד רייגן בוושינגטון, אי אפשר היה להתעלם מקווי הדמיון בין חייו של כוכב הסרט לבין אלה של יוצרו. ייבגניה התרגשה בבירור כאשר במהלך דיון לאחר ההקרנה, השגריר אנדרו ברמברג מארגון 'קרן קורבנות הקומוניזם' אמר כי בכך שהוא מספר את סיפורו של אדלשטיין, בעלה מספר באופן מסוים את סיפורו שלו. היא אמרה לקהל כי "המאבק נגד הרשע, לא משנה איזו צורה הוא לובש, הוא לעולם אינו חסר תקווה".
היא הוסיפה כי הליכי המשפט נגד ולדימיר צפויים להתחיל בקרוב. כמובן, זו תהיה פארסה. הצדק האמיתי יתרחש רק כאשר קארה-מורזה יצא לחופשי, ופוטין ייענש על פשעיו נגד האנושות.
הטור התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.
