בעיות סוציו-אקונומיות הן מהסיבות העיקריות למגמת הגירה שלילית מעיר הבירה
בפתח חגיגות יום ירושלים ה-56 ניתן לראות כי אתגרים רבים עומדים בפני בירת ישראל – אתגרים ביטחוניים, חברתיים, כלכליים, רוחניים ועוד, אך נראה כי האתגר המרכזי נוגע לשמירה על ירושלים כעיר שרוב תושביה בעלי צביון ציוני-יהודי-לאומי.
אם יש לעם ולארץ נשמה – הרי ירושלים נשמתה של ארץ ישראל ושל העם היהודי" (דוד בן גוריון)
מה היא אותה נשמה? הכיסופים לתחיית עם ישראל בארצו. תפילת געגועים לציון "ותחזינה עיננו בשובך לציון ברחמים". זו שאיפה לאומית אשר נשמרה במשך אלפיים שנות גלות – להגיע ולהיאחז בירושלים. היא המקור ההיסטורי של העם היהודי. אז וגם היום היא משמשת כמרכז רוחני ודתי במקביל להתפתחות כלכלית ושלטונית בכל חלקי העיר.
מכון ירושלים למחקרי מדיניות מפרסם מדי שנה נתונים ומגמות במספר פרמטרים הקשורים לעיר. באשר לתושבי ירושלים, ניתן לראות כי האוכלוסייה היהודית בעיר הולכת ומצטמצמת ביחס לאוכלוסייה הכללית. בראשית שנת 2000 שיעור היהודים התקרב ל-70% ואילו כיום הוא הצטמצם בכמעט עשרה אחוזים. במקביל, ניתן לראות כי שיעור התושבים הערביים נמצא במגמת עליה.
ירושלים מאופיינת בשנים האחרונות בקושי בשמירה על זוגות צעירים יהודים ואף בהגירה שלילית של תושבים יהודים הנובעת ישירות מהבעיות הכלכליות של העיר, יוקר הדיור והמחיה ועוד.
ירושלים מאגדת בתוכה שיעור גבוה של אוכלוסייה המצויה מתחת לקו העוני. לפי מכון ירושלים למחקרי מדיניות, עיר הבירה היא אחת הערים העניות ביותר בישראל. בשנת 2021 כ-39% מהמשפחות בעיר (126 אלף משפחות סה"כ) חיו מתחת לקו העוני, ובהן כ-51% אחוז מילדי ירושלים.
שני נתונים אלו משקפים הן את בעיית הצביון היהודי והן הבעיות סוציו-אקונומיות בעלות השלכה ישירה על שיעור היהודים בעיר. הזנחה של סוגיות אלו עשויה לכרסם באופן משמעותי בשמירה על ירושלים כבירת העם היהודי.
שיעורי העוני הגבוהים מצויים בעיקר בקרב האוכלוסייה החרדית והערבית בעיר. כחלק ממאמץ להתמודד עם אתגרים אלו תפורסם בימים הקרובים 'תוכנית החומש' של הממשלה עבור מזרח ירושלים.
התוכנית המקיפה בעלות של חמישה מיליארד ש"ח אמורה להוות זרוע ביצועית נוספת בהתמודדות עם הבעיות החברתיות במזרח העיר. חשיבותה נובעת גם מן האופן בו היא אמורה להיות מיושמת – תוכניות בחסות ריבונית ממשלתית ישראלית אשר מטרתן צמצום פערים תוך חיזוק המשילות והריבונות בשכונות הערביות.
יחד עם זאת יש לזכור כי לא די בחיזוק הריבונות במזרח ירושלים, אלא יש להגביר מאמצים ופתרונות גם באשר לעיבוי האוכלוסייה היהודית, שמירה על האוכלוסייה היהודית הצעירה והוותיקה וכן טיפול ביוקר המחיה והדיור.
יש רק דרך אחת להבטיח למעשה ולנצח נצחים את יהודיתה וישראליותה של ירושלים הגדולה והשלמה. לא על ידי הרחקת התושבים הלא יהודים אלא על ידי הבאת אלפים ורבבות משפחות יהודיות. רק מפעל התיישבות בעיר העתיקה ובסביבותיה יחזיר את ירושלים לעם.." (בן-גוריון, 1963)
ישראל נמצאת במאבק מול תוכניות ערביות השואפות למשל ליצור חיבור אורבני רצוף מרמאללה דרך עטרות, אל בית חנינה, בואכה שיח ג'ראח והר הבית. תוכנית זו יש לסכל על ידי בניית שכונה יהודית בעטרות. בנייתה תגנוז את חלום הרצף הערבי, תחבר את כלל השכונות היהודיות, ובפועל תהדוף את השואפים לחלוקת העיר. רווח משמעותי נוסף יהיה בפתרון דיור לאוכלוסייה צעירה ועיבוי האוכלוסייה היהודית בעיר.
תחום התעסוקה דורש אף הוא שיפור על מנת לאפשר למשפחות צעירות להשתלב במעגל תעסוקה מכבד. טוב תעשה ממשלת ישראל לכבודה של ירושלים אם תציג תוכנית עידוד בתחומי התעסוקה ותסייע למשוך לעיר אוכלוסייה צעירה.
כך למשל יש לעודד את צמיחת תעשיית ההיי-טק הירושלמי. כיום רק שמונה אחוזים מן הענף בישראל פועלים בעיר הבירה. בנוסף, ובהתאם להחלטות ממשלה חוזרות ונשנות, יש להמשיך ולעודד משרדי ממשלה להעתיק את מיקומם אל הבירה. פעולה זו מהווה מעשה ריבוני חשוב ואף תפתח מקומות תעסוקה נוספים לאוכלוסיית העיר.
כשם שלא וויתר העם היהודי במשך אלפי שנים על אמונתו על יחודו הלאומי ועל תקומתו לשוב לציון ולירושלים…לא ויתרה ישראל על ירושלים העיר שהיא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה הישראלית מאמונת ישראל ומנשמת עמנו" (בן-גוריון)
מאור צמח הוא יו"ר ארגון 'לך ירושלים'. עקבו אחריו בטוויטר לכל העדכונים האחרונים.
הממשלה היא לא הפתרון אלא הבעיה. א,ב, לכל קפיטליסט מתחיל. המושג "תכנית חומש" גורם לפריחה בעיקר בעור הגב. זהו מושג קומוניסטי מסורתי, לסטלין תמיד הייתה איזו תכנית חומש , לפיתוח התעשייה, סיביר, וכו'
יש דרך אחת להוזלת מחירים גם דיור. הורדת מיסים. טרם נבראה בטבע תכנית אחרת. ולא תקציבים ובזבוז כספים.
הבעיה עם מיסוי היא שזה לא מספיק בימינו.
עד לפני 30-40 שנים לא היתה בעיה למשוך יהודים לירושלים באמצעות מיסוי נמוך וללא תשתיות טובות.
כיום הרבה מאוכלוסיית היעד יבחנו את התשתיות, בעיקר תחבורה פרטית וציבורית, וירושלים לא יכולה להציע להם הרבה ביחס למרכז הארץ.
כל עוד ירושלים צפופה ופקוקה, מי שיהגר לעיר יעשה זאת מסיבות אידיאולגיות (מיעוט קטן ושולי) או עניים שלא אכפת להם כל כך ואולי המיסוי הנמוך כן ימשוך אותם. אבל זה לא יחזק את העיר. ממשלת ישראל צריכה לדאוג להפוך את ירושלים, ובמיוחד מרכז העיר, למקום שכל אחד יכול להתמקם ולנוע בו בקלות. אפשר לעשות זאת עם טיפ-טיפה כח (מול סתומים ובריונים) ועם הרבה שכנוע טוב באמצעות הטבות וצ'ופרים למי שמשתף פעולה, וכך להרחיב את צירי התעבורה בעיר
למגיב מספר 1-
לא חידשת דבר. העירייה ומספר משרדי ממשלה, משקיעים המון בבניה ברחבי ירושלים בשנים האחרונות בדיוק מהשיקולים שהזכרת.
באופן אירוני, זו הסיבה שמצב התחבורה בעיר הדרדר-ככה זה כשחצי עיר הופכת לאתרי בנייה.
ולכן יצא שדווקא הנסיון לשפר את העיר הוא שמרחיק ממנה את האוכלוסיות הרצויות.
אבל, כירושלמי ותיק, אני טוען שהבהילות הזו היא גרועה. בפועל רבים מתושבי העיר מאוכזבים מכמה שהחיים שלהם קשים כשבפועל לא רואים את הסוף של אף פרוייקט באופק(כמה שנים כבר בונים רכבת להדסה עין-כרם?! ומה קורה עם הבור הענק שבין ביטוח לאומי לקרית משה?).
לכן, הייתי מציע למקבלי ההחלטות להתמקד במספר פרוייקטים קטן אבל למקד בהם כמה שיותר כח אדם ותקציבים על מנת לסיים אותם מהר ככל האפשר ולהמשיך לפרוייקטים הבאים.
בנוסף, יש שיקול של בחירה זהירה אילו ציבורים אתה רוצה לעודד. כפי שהגן הטכנולוגי הוכיח-בנייה טובה לא תספיק כדי להביא השקעות לבדה.
הטענה שלך שהבניה בירושלים מתארכת זמן רב וגורמת לפקקים בעיר, היא בדיוק הסיבה לדבריי שלי.
מדינת ישראל (כלומר, הממשלה עצמה) צריכה לדאוג, בטוב או בפחות נעים, למצב שבו צירי התעבורה יהיו רחבים. רק לאחר שיושג היעד הזה, רק אז אפשר להתחיל לבנות בכמויות גדולות.
אתה יכול לראות בקליפורניה פרוייקטים ענקיים הרבה יותר מאלו שבירושלים. אבל בקליפורניה, שמתוכננת לנסיעות ברכבים פרטיים, דואגים קודם כל לצירי תחבורה רחבים, גם איפה שלא צריך, ורק אחר כך מתחילים לבנות מוסדות ציבור ובתים פרטיים.
נכון, כעת המצב בירושלים בעייתי. אתה לא יכול להחריב בתים רבים שעל שטחיהם ניתן להרחיב את צירי התחבורה. אבל אתה לא יכול, הממשלה כן יכולה. כשהממשלה רוצה ליצור או להרחיב ציר תחבורה, היא יודעת היטב להשתמש בכלים שונים, משפטיים ואחרים, כדי לממש את רצונה. השאלה אם הממשלה רוצה, או יותר נכון – האם שרי הממשלה רוצים.
אני קורא את התגובות. "ממשלת ישראל צריכה לדאוג""הייתי מציע למקבלי ההחלטות""מדינת ישראל צריכה לדאוג" חברים אתם לא בכיוון. כלל ברזל אחד, ממשלה היא לא הפתרון היא הבעיה, כלל ברזל שני, טרם נברא בטבע אמצעי אחר להחיות מקום ולכיוון הנכון מאשר הורדת מיסים והסרת רגולציה ומעורבות ממשלתית. למשל, ביטול הארנונה לעסקים, תפוצץ את ירושלים בעסקים.
שוב, הרעיון שלך מצוין, אבל מתאים לעד לפני 30-40 שנים.
אם תוריד את המסים בירושלים, מי לדעתך יקים המוני עסקים וירויח מתושבי העיר ומהמבקרים בה? יהודים או ערבים? ועוד, האם יש בידך מחקר שמוכיח מעל לכל ספק שהמיסוי הוא הבעיה היחידה להקמת עסק מצליח בירושלים, בכל חלקי העיר?
יש עוד בעיות למשל למה חנות נעליים צריכה רשיון לפתיחת עסק? למה צריך רגולציה, למה אי אפשר לומר פתח עסק על מה שאתה רוצה? גם במוצרי מזון אפשר לעשות רויזיה.
אבל העיקר זה המסים. אני לא צריך מחקר, כי הייתי סוחר כל ימי. המס הוא הרסני, הוא חולני. הוא כמו שאומר מילטון פרידמן, גזל. כל חודש עומדת עדת פקידים וגוזלת אותך, את משפחתך, את הלחם של ילדיך. למה? כי יש להם צרכים. ולנו אין צרכים?
חנות נעלים כמה פקידים היא צריכה לפרנס? לפטור את כל העסקים בירושלים מתשלומי ארנונה. ירושלים תפרח
עיקרון ברזל, הממשלה היא לא הפתרון היא הבעיה
שלוש הצעות:
1. לאחד את כל הישובים בעוטף ירושלים לעירייה. גוש עציון, מעלה אדומים וכו'.
2. לבנות בעטרות ובמישור אדומים.
3. אנשים צריכים להבין שהחרדים תורמים תרומה הכרחית למדינה עם שיעור הפריון הגבוה שלהם. מספר זה עומד כעת על 4.4 לאם לעומת 3 עבור נשים ערביות בירושלים. הם לא הסיבה היחידה שאנחנו מנצחים ב"מלחמה הדמוגרפית", אבל הם תורמים לכך באופן משמעותי. איכשהו, אנשים צריכים להבין את מה שפעם כולנו הבנו אינטואיטיבית, אני מאמין. שהבאת ילדים יהודים לעולם הזה הוא ציווי מבורך, ובגלל זה אנו תומכים בלימוד התורה. זה נכס לאומי מסיבה זו בפני עצמו. כן, אנחנו רוצים שהם יעבדו יותר וישרתו יותר בצבא. תחילה ננצח במלחמה הדמוגרפית בצורה מכרעת. יאסר ערפאת אמר פעם שהנשק הכי חשוב שלו הוא "האישה ההרה בעזה". אני אומר שאותו דבר תקף גם לנו, וגם לאישה ההרה במאה שערים. טוב ששיעור הפריון הערבי יורד ושלנו עולה. אנחנו צריכים להעלות את זה יותר.
א) ירושלים התייהדה. זו סיבה לשונאי היהדות לברוח ממנה, ללא קשר למוצאם
ב) התייהדותה של ירושלים לא ניכר ברבים מחלקי העיר. יש לא מעט עסקים שמופעלים בשבת ע"י בני ברית, ויש לא מעט מקומות בילוי שדתי לא ייכנס אליהם
ג) אדם שפוי לא צריך לברוח. אדם שפוי גם לא צריך להילחם בהתייהדותה של ירושלים. אדם שפוי חי ונותן לחיות, ומכבד את זולתו. הזולת גם יכבדו את האדם השפוי שמכבד אותם.