עילת הצביעות

12 תגובות למאמר

1. חברים, ביטול עילת הסבירות יפגע קשה בדת.
   מה ימנע מראש עיר לסגור מקוואות? ימנע הקמת בתי כנסת? יאמר שיש מקווה בישוב סמוך – שילכו לשם.

   הגב

   1. השארת עילת הסבירות מסוכנת אף יותר לדת. מה ימנע משופט לסגור מקוואות או למנוע הקמת בתי כנסת?
      אלא שלפחות ראש העיר מפחד מכך שבבחירות הבאות לראשות העיר הקולות הדתיים ילכו למועמד אחר.

   2. לזה לא צריך את עילת הסבירות אלא רק בית משפט הוגן.
      הרי במדינה יש חופש דת ולכן חובה על המערכת לספק אפשרות למי שבוחר לנהוג לפי דת כזו או אחרת, ובעיקר מה שנחשב לדת הרשמית של המדינה.
      חוץ מזה, עילת הסבירות לא מונעת מראשי עיר לפגוע בדת. עובדה שהממשלה הקודמת עשתה בדיוק את זה-הם מנעו מדתיים אפשרות לקבל טיפול בבתי חולים בפסח(איך תתאשפז איפה שאתה לא יכול לאכול?) וטענו ש׳יש בית חולים חילופי בישוב אחר׳. בית המשפט לא מצא בזה כל פסול.

   3. במשטר דמוקרטי,

      הדבר המונע התנהגות כוחנית של פקיד, העושה בניגוד לרצונם של תושבי/מבקרי/משתמשי העיר – זה בחירות.

      אין שום צורך בפיהרר הנמצא מעל לרשות הנבחרת, ע"מ שההחלטה מה סביר לעשות ומה לא – תהיה רק שלו. ב"נימוק" לפיו כביכול – אחרת, *אחרים* (כולם חוץ מהפיהרר, רק לו יש את החוכמה להחליט מה סביר) עלולים להיות לא סבירים ולסגור בתי כנסת.

      אם זהו (!) המשטר שאתה מנסה למכור לנו (אזרחי ישראל) – אז חסוך מאיתנו את סיפורי הסבתא על הדמוקרטיה.

      משטר דמוקרטי אינו שיא השלמות, אך ברור כשמש מהיגיון, היסטוריה ופילוסופיה/מדעי המדינה, כי עדיף אלפי מונים שהחלטה סופית מה סביר ומה לא לחוקק ו/או לבצע, תהיה בידי נבחרים החייבים בדין לבוחר באמצעות הבחירות ולא בידי פיהרר בלתי נבחר, שרק לו כביכול החוכמה לדעת מה סביר.

2. אל תטריד שמאלנים עם עובדות. כאשר מראים להם כמה שחיתות יש בצד שלהם הם מגלגלים עיניים בצדקנות, טוענים שהם מעולם לא שמעו על הדברים, נאנחים, ולפני שהם פותחים את חבילת המשלוח מהמסעדה הם ימלמלו משהו על גלידות פיסטוק ויפלטו ״כולם מושחתים״. בליבם פנימה פשוט לא אכפת להם משחיתות השמאל. אכפת להם שאנשים שנראים כמותם וחושבים כמותם יעשו כל מה שנחוץ, בכל מחיר כדי להרחיק מהשלטון את כל השאר. איכשהו יש להם את התחושה האבסורדית שיש בהם משהו יותר אירופאי ומעודן אבל באירופה אף אחד לא חושב ככה. לא לפני שמונים שנה וגם לא היום.

   הגב

3. האנשים האלה הגיעו למסקנה, שההתאמה בין המציאות לבין מה שהם אומרים היא חסרת ערך לחלוטין .
   אין להאמין לשום הבטחה שלהם .
   דוגמא קטנה :
   "בשבועות האחרונים שב בנט ומבהיר כי לא יצטרף לממשלה שיוביל לפיד, בניגוד לטענות שמעלה נגדו נתניהו. "אין לנו בעיה שלפיד ישתתף בממשלה", אמר בריאיון לכאן ב', "אבל בסופו של דבר לא נשב בממשלה בראשות השמאל. לא הגיוני שיהיה ראש ממשלה מהשמאל". בריאיון לישראל היום בסוף השבוע האחרון הצהיר בנט: "לא אמליך בחיים ממשלה בהובלת השמאל"
   זו דוגמא להבטחה שכולנו ראינו בעיניים שהופרה מיד בצורה הבוטה ביותר
   עוד דוגמא קטנה ומתמיהההרי כל אדם סביר לא ישקר דבר שאפשר לברר בקלות כפי שאומרת הגמרא מילתא דעבידא לאיגלויי, לא משקר

   חזקה על אדם שלא ישקר בדבר העשוי להתגלות.

   אדם היודע, שלאחר זמן מה תצא האמת לאור, לא ישקר, מחשש שיתברר שהוא שקרן.
   אבל יש כאלה שאפילו בדבר שניתן לבדיקה משקרים בלי למצמץ .
   כולם יודעים מי "בשנת 2017 סיפק גרסה שונה בתכלית, לפיה את שירותו הצבאי החל דווקא בחיל האוויר, במערך הנ"מ. ואף טרח לפרט שהטירונות בנ"מ נערכה בבסיס פלמחים, ובמהלכה חווה התקף אסתמה שאילץ אותו לפרוש משירות קרבי. המילה שריון לא אוזכרה באותה גרסה.
   אומר הנביא ירמיהו "וְאִ֤ישׁ בְּרֵעֵ֙הוּ֙ יְהָתֵ֔לּוּ וֶאֱמֶ֖ת לֹ֣א יְדַבֵּ֑רוּ לִמְּד֧וּ לְשׁוֹנָ֛ם דַּבֶּר־שֶׁ֖קֶר הַעֲוֵ֥ה נִלְאֽוּ"
   מרוב הרגל משקרים גם כשלא צריך
   וכבר אמר תעמולן גרמני שאיני רוצה להזכיר את שמו שככל שהשקר גס יור וחוזרים עליו יותר פעמים כך יאמינו לו יותר

   הגב

4. הם צבועים אבל מה לעשות? אין מה לעשות. הכוח בידיהם. ממשלת הימין נכנעה וממשיכה להיכנע, פוחדת למשול, פוחדת מהצל של עצמה. איבדה את המשטרה, איבדה את הצבא ובדרך – בצעדי ענק – לאבד את המדינה.

   הגב

5. הרפורמה המשפטית מחויבת המציאות הגיעה לעולם כדי לתקן את היחסים בין הממשלה והכנסת לרשות השופטת, שביצעה פוטש משפטי והשתלטה על השלטון בפועל במדינה. עם כול הכבוד, ראשי ערים ומועצות אינם חלק מהממשלה והכנסת וזאת טעות גסה שמשחקת לידי הצבועים מהאופוזיציה והתשקורת. זה צעד רחוק מידי.

   הגב

6. דוגמאות טובות מאוד.

   באופן פרטי, אינני בטוח שהדרך העדיפה לתקוף את שקרי הטרוריסטים סרסורי הדמוקרטיה, הינה באמצעות הבאת דוגמאות למעשים קיצוניים – על גבול הסבירות והחוקיות – שלהם.

   ראשית, מסיבה שהכל בעיניי המתבונן וכמו שכנראה רובינו כאן נסכים שהמעשים המובאים, אינם סבירים – בעיקר עפ"י כללי הסבירות שנוכלי הסמול עצמם ממהרים להמציא כל שני וחמישי (לדוגמא, מינוי בכיר בממשלת מעבר) – כך ימצאו חסידיו של חסר תעודת הבגרות תירוצים מפה ועד להודעה חדשה, מדוע בעיניהם ההסכם הזה כן חוקי.

   אך שנית, בעיקר כיוון שהפסול במעשי בית המשפט היום, זו השאלה *מי* רשאי להחליט מה סביר ומה לא ולא תוכן של החלטה כזו או אחרת של חברי כנסת ולא בית המשפט – ולכן, לנקודה זו, אני חושב שיש להצמד ולחזור עליה שוב ושוב (ופחות האם X לדעתינו הוא מעשה לא סביר או Y).

   עכשיו,

   ע"מ להבין את המחלוקת, יש להבין מה עילת הסבירות מייצגת בדין.

   עילת הסבירות (או מבחן הסבירות) היא דוקטרינה מתחום המשפט הציבורי המאפשרת לבתי משפט להפעיל ביקורת שיפוטית כדי לפסול החלטה של רשות מינהלית, קרי הרשות המבצעת על כלל זרועותיה. זהו ציטוט מויקיפדיה, אשר סיכמו יפה את ההגדרה במשפט יחיד.

   אך כמו שציינתי כאן בתגובה אחרת על כתבי אישום, סבירות במקרה זה, היא עוד מילה שבמשפטים החלטנו להעניק לה משמעות נוספת, אשר *לא בדיוק* תואמת את משמעותה המקורית.

   מיותר לציין שזה בדיוק על פער משמעויות זה – נמצאת הסיבה מדוע רתם השודד ברק עילה זו, לגחמותיו.

   משמעותה המקורית של עילת הסבירות במשפט הציבורי היית שם *כוללני* למספר עילות *מוגדרות* על בסיסן היה רשאי בית המשפט לפסול החלטה של רשות מבצעת.

   בין עילות אלה ניתן למנות דברים כמו – חוסר סמכות (למשל, החוק דורש נציגים מסויימים כדי לבצע שינוי X ולא כלל הנציגים הנדרשים נכחו או משרד התחבורה מקבל החלטות בנושא סל התרופות וכדומה), שיקולים זרים (למשל, נציג רשות מבצעת מקבל החלטה המטיבה עם חברה ציבורית, אשר את מניותיה הוא מחזיק/ניגוד עניינים אחר) וכדומה. החלטות מהסוג הזה, הן כמובן הגיוניות. הן הגיוניות, כי הן פשוט אוכפות את הדרישות היבשות בחוק. דעה פרטית של שופט, אינה חוק (אלא אם אתם בטהרן והשופט הוא אייתולה).

   ניתן לומר, שבמקרים אלה, אוכף בית המשפט את *אופן* קבלת ההחלטות בהתאם לחוק ולא (!!!) את תוכן ההחלטות עצמן. כפי שכתב יואל זוסמן: ”הפיקוח יהא מוגבל בשאלה, אם חרגה הרשות מסמכויותיה כפי שהחוק קבען, או אם נתגלתה, אגב השימוש בשיקול הדעת, שגיאה משפטית. ואילו יעילות השימוש בשיקול הדעת ומידת תבונתו – להבדיל מחוקיותו – אינן ניתנות לבדיקה על ידי בית משפט זה”. במילים אחורת, בעוד שבית המשפט שואף לוודא שההחלטה התקבלה באופן שהחוק מחייב, לא רואה עצמו בית המשפט כמחליט על תוכן ההחלטה עצמו.

   " … יעילות השימוש בשיקול הדעת ומידת תבונתו" כדברי הנשיא זוסמן. כלומר, כל עוד נשמרה המסגרת החוקית המחייבת של אופן קבלת ההחלטה, זהו לא תפקיד בית המשפט – להחליף את הרשות המבצעת = להחליט במקומה וגם אם לא להחליט במקומה, גם לאסור עליה להחליט X מבלי לדרוש שההחלטה תהיה Y (כמו שנוכלינו הסמולנים אוהבים להדגיש, כדי לשקר שהנה – ביהמ"ש אינו מחפש להחליף את הרשות המבצעת ולהחליט במקומה) – כל עוד הביטול הנו בגלל תוכן ההחלטה ולא מפאת אי עמידה באופן קבלת ההחלטה בלבד – גם זה להחליט במקומה.

   תוכן ההחלטה – " … יעילות השימוש בשיקול הדעת ומידת תבונתו" כדברי הנשיא זוסמן – זו תפקידה של הרשות המבצעת בלבד!

   היה ניתן לקרוא לכל עילה בשמה – ניגוד עניינים, חוסר סמכות וכדומה – ולא לאחד את כולם תחת המונח המטעה "עילת הסבירות"? כן. החלטה סבירה בשפת היום יום, מתייחסת בעיקר לתוכן ההחלטה, בעוד שבמשפט הציבורי כאמור – רתמו את המושג למשמעות מאולצת ביותר.

   החלטה שהתקבלה ללא עמידה בדרישות מפורטות של החוק (נניח, ללא כלל הנציגים הנדרשים) היא החלטה שהתקבלה בחוסר סמכות – לא החלטה לא סבירה. ניתן כמובן, לומר שההחלטה לא סבירה כי התקבלה בחוסר סמכות אבל כמו שכתבתי, זו משמעות מאולצת מאוד (ומטעה, כפי שכבר אראה).

   היה זה כמובן השודד ברק, אשר החליט לרתום את המילה סבירות, כדי לשדוד לעצמו את היכולת לשלוט גם על *תוכן* ההחלטות (גם אם לפעמים לא באופן מלא אלא "רק" לשם פסילה – זה במרכאות, כי אם אתה גונב לעצמך את היכולת לפסול, אתה בעצם גונב גם את היכולת לומר מה כן – רק לא ישירות. כל עוד יש לך היכולת לפסול כל החלטה שלא נראית לך, אתה הגורם להחלטה שמתקבלת, גם אם לכאורה לא אתה ישירות היית זה ש"קיבלת" את ההחלטה שאישרת/לא פסלת).

   בבג"ץ 389/80 דפי זהב בע"מ נגד רשות השידור, המציא השודד ברק את "עובד הציבור הסביר".

   ברק כמובן סיפר בפס"ד, כמה אובייקטיבי הוא מבטיח להיות, המציא סלוגנים חדשים למילון לסמולן הפומפוזי והשקרן – מושגים כמו "חוסר סבירות מהותי" "חוסר סבירות קיצוני". יכל גם לתקוע שם חוסר סבירות הליוצנטרי" או "חוסר סבירות איזומורפית", ממילא מדובר בבליל מילים חסר כל משמעות עצמאית, כאשר השודד ברק – הוא זה שבעצם מעניק לביטויים סתומים אלה, את המשמעות הרצויה לו בהתאם לגחמותיו.

   אחת הדוגמאות המצוינות לכך, היא בג"ץ רובינשטיין (בג"ץ 3267/97 רובינשטיין ואחרים נגד שר הביטחון). בפס"ד זה כותב ברק: "יש חשיבות, בסופו של חשבון, למספרם של תלמידי הישיבות שגיוסם נדחה. קיים גבול שאותו אין שר ביטחון סביר רשאי לעבור. הכמות עושה איכות …".

   אבל, מי זה אותו שר ביטחון סביר, אשר השודד ברק כ"כ מרבה להזכיר בהחלטתו??? האם זהו שר הביטחון הנוכחי (בשנים ההן) אשר ברק היוועץ עמו על צרכי הצבא ופשוט מצוטת את דבריו? האם ברק התייעץ עם רוב שרי הבטחון בחיים והביא את הדעה שרובם השמיעו באוזניו? האם ברק נפגש עם מומחי בטחון כלשהם, גם לא בהכרח מהממסד הבטחוני הפעיל והביא שיקלול כלשהו של הדיעות ששמע?

   לא! בכלל לא! "שר ביטחון סביר" הוא ברק! זהו פתח, טריק מילולי למכור לכם את דעתו הפרטית – במסווה (ולפיכך, בשקר!) כאילו באה מפיו של שר בטחון כלשהו! להציגה, כבעלת מעמד ותמיכה שאין ומעולם לא היו לה!!! השודד ברק, פשוט מינה עצמו לשר בטחון וכדי למכור את דעתו, פשוט הדביק לעצמו גם את שם התואר "סביר" בהחלטה שהוא עצמו קיבל.

   זו בקיצור, דוגמא מצוינת (א) לעובדה שברק ניכס / גנב לעצמו את הזכות, להכנס בנעליה של רשות מבצעת והחליט במקומה (כאמור, גם אמירת לא היא החלטה, רק בצורה עקיפה ולא ישירה) ו(ב) לאופן בו הוא עושה זאת.

   מכאן, כי אין כל בעיה שבית המשפט יאכוף את דרישות החוק לאופן קבלת ההחלטות (למשל, שאין מקבלים החלטות בניגוד עניינים, למשל לא כאשר המחליט עלול להנות כספית מהחלטה שלו עצמו). אפשר לקרוא לזה עילת הסבירות או עילה טרופוסטאטית אבל מכאן ועד לשליטת ביהמ"ש גם על תוכן ההחלטות, הדרך רצופה במשחקי מילים הזהים לאלה, עליהם מורשעים אנשים בישראל על מרמה.

   בקיצור, השם עילת הסבירות מטעה! כמו הרבה מושגים משפטיים. הזכרתי תגובה אחרת שלי כאן, אודות כתבי אישום בהליך הפלילי – בכל כתב אישום, מופיע הפרק העובדתי. אבל אם אלה עובדות, מדוע התביעה צריכה *להוכיח* שאלה נכונות? ואם כך ואלה השערות שעוד צריך להוכיח, מדוע לקרוא להן עובדות? לך תבין משפטנים 🙂

   אך לסיים הייתי רוצה בניפוץ הבסיס התיאורטי, מדוע אין זהו תפקידו של בית המשפט, לשלוט על תוכן החלטותיה של הרשות הנבחרת (בעיקר המבצעת). גם אם החלטותיה אינן יעילות או אינן נבונות, כדברי הנשיא זוסמן.

   ועל הדרך, גם להרוס את התירוץ השקרי, עליו מנסים להתבסס נוכלי הסמול, בטענות שקריות מהסוג "ואם הממשלה תקבע שלא מכינים יותר מצות מילדים נוצרים, תעביר את כל הפסח עם מצות פושרות?". גם במאמר זה, כבר ראיתי ניסיונות כאלה.

   אז, מדוע פוטין יצא למסע רצח באוקראינה?

   התשובה פשוטה: עשרות שנים בשלטון, בהן הוא השמיד כל ביקורת על שלטונו – בין אם חיצונית, כמעט ואין אופוזיציה ברוסיה (במיוחד לאחר לאור מאסרו המגוחך של נבלני) ובין אם פנימית (שנים של negative selection (אין מינוח זהה בעברית, לצערי) גרמו לפוטין להיות מוקף בחסרי הבנה, החבים לו את תפקידם והאפשרות לעשות כסף באמצעותו) – והדבר הוביל לכך, שהוא קנה את מה סהסביבה שלו מכרה לו – שהצבא הרוסי האדיר, יכבוש את קייב תוך יום וחצי ואם נאט"ו יתנגדו, אז גם את יבשת אמריקה. את הגלקסיה והקוסמוס. זה מה שקורה, כאשר זקני KGB מתכנסים בחדר סגור ומנתקים כל אפשרות למשוב מבחוץ (וקשר למציאות).

   לכולנו יש חברים שיאני הניקיון (לדוגמא). הבית שלהם תמיד מבריק והמשרד מסודר כמו בסרטים הוליוודיים. הבגדים תמיד מגוהצים והגילוח מושלם. בכל חברה (תרתי משמע), צריך אנשים כאלה. אך אם להעניק להם שלטון ללא גבולות ולנתק כל משוב מהמציאות לאור זמן – בשלב כלשהו שלט מזגן מונח לא במקום יובילו למאסר ורכב לא שטוף לגירוש מהארץ.

   אנשים שחוו רעב אמיתי, כמו יוצאי מלחה"ע ה-2 או הפשע הכי נורא בה, שורדי הושאה (שאני חש כבוד גדול כלפי אנשים אלה, סתם הערה אישית) – לרוב מתייחסים בכבוד עילאי לאוכל. לעולם לא תראו אותם מעמיסים על הצלחת מהבופה, יותר ממה שיכולים לאכול ואחורי זה, זורקים "מלא" אוכל לפח. אך גם כאן, תנעלו אותם בחדרי השלטון ונתקו כל משוב מהמציאות לאור זמן – ובשלב כלשהו, תוכלו לקנות לחם חדש, רק אם יש ברשותכם אישור נוטריוני שגמרתם את הקודם.

   זה מה שקורה כאשר לא מתקיים חיבור למציאות. גם כאשר מטרותכם היא הנעלה ביותר. הבחירות חשובות לא רק כיוון שנבחרי הציבור מוכרחים לשכנע אתכם הבוחרים, בצדקת דרכם/ן אלא ובעיקר, בחיבור למציאות שהבחירות מספקות. יש לכך עוד שם – משוב.

   ח"כים (מ-2 המחנות) יכולים לבלות שנים ב"מגדל השן" ולמכור תמורת סיקור אוהד בפמפלט של שוקן, כי חוק-יסוד: משאל עם, לא חל על שטחים שחסר תעודת הבגרות (לדוגמא), מוסר למרצח איראני היושב בלבנון. אך טיב מעשיהם, בהכרח יבחן ע"י הבוחרים – ככה עובדת השיטה, זה אינהרנטי (קרי, בתוך השיטה עצמה). אין שום דבר שח"כ יכול לעשות, כדי אוטומטית וב-100% בטחון להיות בכנסת הבאה. טיב החלטותיו של נבחר ציבור, אינו נבחן ע"י שוקן. הוא נבחן ע"י הבוחרים ואין שום דבר שנבחן ציבור יכול לעשות, כדי שלדוגמא רצח ישראלים עבור פרסים מאוסלו, יהפוך לשלום. גם אם בן כספית כתב אחרת.

   וזה כוחן האמיתי של בחירות. הן מחייבות את נבחר הציבור לקבל משוב על מעשיו (גם אם לא הסתכלתם אף פעם על בחירות בתור משוב). רק כאשר אין משוב לשליט – רק במקרה זה, תוכלו לקנות לחם חדש, רק אם יש ברשותכם אישור נוטריוני שגמרתם את הקודם ורכב לא שטוף יוביל לגירוש מהארץ. הדברים קשורים, בעצם.

   לפיכך, זו הסיבה, מדוע פקיד בלתי נבחר, התקוע בתפקידו לנצח, לא יכול גם תיאורטית – להחליט מה ההחלטה הנבונה, היעילה והמאוזנת ביותר לכולם. לשילוש לעיל קוראים גם – ההחלטה הסבירה. היעדר משוב, כיוון שפקיד אינו נבחר, טוב – איננו נבחר – הוא הסיבה לכך שאין זה תפקידו של בית המשפט לקבוע לאזרחים איך לחיות. בית המשפט צריך להקפיד כי ההחלטות מתקבלות באופן שהאזרחים קבעו באמצעות חקיקה, אבל על תוכן ההחלטות עצמן – אסור שלכל פקיד בלתי נבחר תהיה שליטה. אין לו את המשוב, באמצעותו יוכל לדעת, האם החלטתו סבירה. בית המשפט מרבה להגיד שהוא פוסק לפי חוק ולא ע"מ לרצות את הציבור. רק שאין חוק אחרי כמה קסאמים יש לצאת למבצע בעזה. זו הסיבה שדיקטטורות נכשלות, השליטים בהן מאבדים קשר עם המציאות.

   השיטה הדמוקרטית בנויה גם על ההנחה כי הכוח משחית. זו הסיבה מדוע איננו מפקידים את הכוח בידי אותם נבחרי ציבור לנצח ולנוכל הסמולני הצועק ברגע זה "ואם הממשלה תחליט לבטל את הבחירות", אני עונה – בדרן, לאדם אשר החליט לבטל את הבחירות, נייר עם חתימתו של האפיפיור ברק, יזיז אתה יודע את מה (מקסימום את שוקן ממקום למקום).

   בחירות, אם העתידיות באופק ובין אם המיידיות, ברגע שהן קורות – מספקות את המשוב הנדרש לכל בעל תפקיד וע"י כך, מספקות החיבור למציאות. וזה לא משנה אם בעל התפקיד הוא מאמן קבוצת כדורגל או שר בכיר באחת המדינות הקשות ביותר לניהול (ישראל). זה מתואר לרוב כצורך להבחר מחדש ו/או בשל כך, לשכנע בוחרים בצדקת דרכיך (כמובן, את הבוחרים אשר לא זקוקים לאישור משוקן כדי לחשוב) – אז הסיבה השורשית כאמור, היא המשוב. אם לא הצלחת בבחירות X, כמו שהצלחת בבחירות X-1, כנראה שהחלטותיך, לא היו כה סבירות. אך אל דאגה – לנבחרי הציבור הבאים, יש את ההזדמנות לתקן (עוד הבדל מהחלטות ביהמ"ש, אשר בחלק מהמקרים חלוטות – למטרות להן *נועד* בית המשפט, אין כל בעיה עם כך שהחלטותיו חלוטות)

   ועכשיו, הרשו לי להציג שאלה לסיכום : היות והבחירות ו/או הצורך לעמוד לבחירה, מספקים משוב קריטי לתפקוד כל בעל תפקיד ברשות הנבחרת וע"י כך, גם חיבור למציאות (אשר גם, חשוב לא פחות לכל בעל תפקיד), מה יש להסיק על רשות שלטונית אחרת – אשר ממנה את חבריה לדיקטטורה למשך חייהם ומעולם לא מקבלת משוב וגם לא נושאת בשום אחריות על כל תוצאה של מעשיה?

   אם המשוב חיוני לשם חיבור למציאות, מה הדבר אומר על מי שמעולם לא מקבל שום משוב, גם לא מאת נציגים של פשוטי העם אשר לא קיבלו את תואר הנאורות מידי האפיפיור ברק?

   הגב

7. אני בכלל לא מבין למה משמשים בסבירות במקומות האלה. אם אתם חשבים שיש בעיה כלשהי עם מינוי של עבריינים לשרים – תעבירו חוק בנושא. כל מנהלה שנראית לכם לא סבירה – תחוקקו. הרי אם החוק אומר שמותר להיות שר מגיל 21, ויגיע מישהו בכזה גיל להיות שר הבטחון, ויבואו ויגידו שזה לא סביר – אז למה לעזאזל כתבתם שכל אחד מעל גיל 21 יכול להיות שר? תכתבו מראש, שאפשר רק מגיל 30! אבל בשם ה"הגינות" הם כותבים דבר אחד בחוק, כדי שיהיה שוויוני ונחמד, ואז, ברגע האמת, הם טוענים שהמציאות דורשת החמרה… יש לכם בבעיה – תוציאו תיקון לחוק. בדיוק כמו בכל חוק אחר.
   סבירות היא דבר שאולי נדרש במקרים אחרים, בהם אתה מנסה להבין כוונה של דברים שמישהו אמר, ואז בודק מה סביר שהוא התכוון. גם אז, לא בטוח עד כמה זה נדרש, אבל יכול להבין שיש מקרים כאלה…

   הגב

   1. יותר מזה.
      מי מגדיר מה ׳סביר׳? מה שאני חושב שסביר ומה שאתה חושב שסביר זה לא בהכרח אותו דבר.
      ובדיוק כאן נכנסת הדמוקרטיה.
      דמוקרטיה מהגדרתה היא שיטה להכרעה בויכוחים בעם ע״י הצבעה והכרעה כדעת הרוב.
      ומכאן יוצא שאין הגיון בשימוש בעילת הסבירות כנגד דעת הרוב המיוצגת ע״י הקואיליציה.

      או כמו שאמר יריב לוין(אני מצטט מהזכרון): אני מחפש כבר שנים בסילבוסים של פקולטות למשפטים בכל רחבי הארץ קורס ללימוד סבירות. מבטיח שברגע שאמצע קורס כזה אני אקח אותו.

8. אני לא רואה שום סיבה להכנס לדיון עם אנשים שמתייחסים לצעדים של קואליציה לגיטימית (נבחרה כחוק ברוב של 64 מנדטים) – בתור "הפיכה".
   אין שום טעם לדבר איתם. צריך לבצע ולתת להם לנבוח. בדיוק כפי שהם עשו כשהם היו בשלטון (שכאן דווקא יש קייס הרבה יותר מובהק כדי להראות מדוע השלטון שלהם *לא* היה לגיטימי).
   לא להתפלסף – לבצע וזהו.
   מרגרט תאצ'ר עולה בעיני רוחי.

   הגב