בושה, בושה, בושה

נפתח בהשחתת השפה. "הדמוקרטים", לפי הגדרת עצמם, קוראים לרפורמה בשם "מהפכה", כיוון שרפורמה נושאת ניחוח של מתינות ותיקון אך מהפכה מעוררת אי-נוחות ואף אלימות. הקריאה לדמוקרטיה נועדה להסתיר את שאיפת המוחים לרסק את הדמוקרטיה, כפי שעשו בביטול תוצאות הבחירות הדמוקרטיות מנובמבר אשתקד, רצונם העז להנציח את שלטון השופטים השרירותי ולשבש את שלטון העם. ובינתיים, רצון העם מהקלפי, שהביא לממשלת ימין על בסיס רוב בכנסת, נחטף על ידי הרחוב הפרוע והמזדהים עמו.

אצל יהודים קיימת מימים ימימה שנאה עצמית יוקדת בשולי עמנו. כך שיש היתר לאליטות לבוז את שאר חלקי הציבור, כבורים שאינם זכאים להיות אזרחים שווי ערך לנאורים הדמוקרטים. בין המתנשאים מעל פשוטי העם בולטים אהרן ברק ואהוד ברק, שאינם כפופים לחוק או למוסר כבלמים לפרץ האגו שלהם. הם צופים אל פני חו"ל ואל כוחות השפעה אליהם הם מבקשים להשתייך. אהרן ברק חולל מהפכה משפטית, אהוד ברק דוהר לחולל מהפכה פוליטית.

רקע היסטורי

נפל דבר בישראל ב-1948. בן-גוריון שהניף את דגל העצמאות לא שיתף את מנהיגי המחתרות בגין ושמיר ברגע המכונן של תקומת ישראל אחרי אלפיים שנות גלות. במקום פיוס בחר בן גוריון בהדרה, ותוצאותיה ניכרות היום במרידת השמאל נגד ניצחון הימין בבחירות. השסע לא נסגר, שברקע זיכרון הירי וההרג באלטלנה כאות קין מימי ראשית המדינה.

נפל דבר בישראל ב-1967. בעקבות הניצחון הצבאי המפואר, קמו לימים ממשלות זחוחות שהתייצבו נגד התיישבות ציונית בחבלי המולדת אשר שוחררו מעול זרים. פוליטיקאים עיכבו הקמת ישובים בשומרון, צמצמו בנייה ואף פעלו לגרש מתיישבים ולהטיל בהם דופי. הודות לפעילות נחושה, פטריוטים גברו על המחסומים שהקשו על הדינמיקה הציונית המעשית.

שוב נפל דבר ב-1993. הסכם אוסלו העניק הכרה לרוצחים פלסטינים, חימש את אויבי ישראל, בוצעה נסיגה ונזרעה אשליית השלום בעוד המלחמה הערבית שוטפת את רחובות הארץ. השמאל פילג את העם ודרדר את הביטחון.

שוב נפל דבר ב-2005. הממשלה באמצעות צה"ל והמשטרה גרשה אלפי ישראלים מבתיהם וממפעלי חייהם בנימוק מופרך של שלום וביטחון, מעשה אכזרי כלפי אזרחים ישרי-דרך מבני עמם.

המחאה והמהומה

כעת ב-2023 נפל דבר, כאשר מתנגדי הרפורמה המשפטית שפכו שמן האנרכיה ופגעו בסדר הציבורי. עדר המשובשים הכריז וקיים ימי שיבוש, חסם כבישים, הטריד פוליטיקאים וקידם עימותים, דקלם שטנה ומרד בממשלה, גדע קרנה של המדינה בעיני העולם, שיבש הכלכלה, קרא לסרבנות צבאית ויזם שביתות. הפורעים תקפו עיתונאים והשתלחו לעבר אזרחים מן השורה. אין שוטר ואין שופט, ולשמאל המלוכה.

הכיצד ומדוע, שבגלל רפורמה משפטית עשו המורדים כדי להזיק ולסכסך, לשלול ולהכתים ולחרחר מלחמה פנימית בין יהודים. נפרץ סכר המידתיות והחל הצונמי לגלוש לרוחב המדינה. רושמי ההיסטוריה חייבים לתעד היום את המרד שפרץ בישראל נגד ממשלה נבחרת ונגד האתוס הממלכתי וציוני. המוחים התהדרו בדגלי ישראל וזיהמו את הסמל בזריעת אנדרלמוסיה. איבדו פרופורציות, נתנו דרור ליצרים הרסניים. מנעו מישראלים לנסוע חופשי, הטילו אימה במוקדי הפגנות, פרקו מעצמם עול של אזרחות טובה וממושמעת.

ועל מה? על כוונת ממשלת ימין לתת את כוח ההכרעה בענייני המדינה בידי נבחרי ציבור לגיטימיים, לאזן מחדש את היחסים בין רשויות השלטון, לאפשר לממשלה ושריה הנבחרים למשול ולנהל את ענייני המדינה ללא התערבות חד-צדדית וגסה של פקידים. את מועדון הנפוטיזם של המשפטניים יש לסגור ולנעול – ולתקן. אין לשמאל בעלות בלעדית על מדינת ישראל.

מדינת העומק

בשנים האחרונות נחשפנו למסכת של פגיעה באזרחי המדינה, דווקא מצד מערכת המשפט ורשויות האכיפה. מעצרים שרירותיים, חקירות בלתי הוגנות, רדיפת תמימים והשחרת פנים. ובמישור הציבורי: השתקת דעות מהמחנה הלאומי, מניעת דיון פוליטי הגון, הטיית אמצעי תקשורת, וחתירה לסגור כלי תקשורת אחרים. במקביל, התנהל מסע תעמולה שיטתי כדי להרגיל את האזרחים לראות בשמאל מחנה נאור ומתקדם, ואת מחנה הימין אוסף של פרימיטיביים ואלימים.

השמאל, אליטיסטי מלידתו האידיאולוגית, אף פעם לא האמין בדמוקרטיה. הוא הקים 'דיפ סטייט' ששורדת ופועלת ללא קשר לבחירות ותוצאותיהן. ליכוד ניצח והשמאל שלט. אי-אפשר היה להזיז את שלטון השמאל מן העמדות שהחזיק בהן באקדמיה, בתקשורת, בתרבות, בצבא ובשרות הציבורי. בחלק מאותם מקומות, אנשים בעלי דעות ימניות חיו בהיחבא וחששו מלחשוף את מיקומם במפה הפוליטית – פן יאונה להם.

המוחים אינם מעוניינים כלל לבחון את השלכות מעשיהם. אין שקלול של הקשר בין המאבק והתוצאה. המחאה על ביטוייה גורמת נזק לישראל – מפרימת הסולידריות החברתית, דרך הפרעה לחיי מסחר ועבודה תקינים, ועד פגיעה בלכידות בשורות הצבא והחלשת הביטחון הלאומי. לא צץ רגש אחריות למה שמעשי המתנגדים עוללים, ויעוללו בהמשך החרפת המצב. הם מיישרים מבטם במטרה ליירט את הרפורמה ולהפיל את נתניהו על ידי לחץ ציבורי מתמשך. אחד הפורעים אמר לגבי סגירת נתב"ג: זה מחיר קטן שאדם יפספס את הטיסה שלו בגלל ההמולה בנמל התעופה, כי סכנת ביטול עילת הסבירות גוברת על נוחות האזרחים.

מדור לדור מצאה עצמה הציונות החילונית ללא עוגן ובלי מטען רוחני. הלכה התורה, הלכה הלאומיות, הלך הלהט לארץ ישראל. מיד עם תום מלחמת ששת הימים הודה שדרן הטלוויזיה חיים יבין כי מהתחלה אימץ את עמדת השמאל נגד התיישבות ביהודה ושומרון. בהמשך נקט השמאל בעמדת מדינת כל אזרחיה – כלומר קץ מדינה יהודית – ובעד פתרון שתי מדינות. ההתכחשות הלאומית כסימן של נטישת הציונות החריפה עם השנים. הנוהג לכנות את נחלות המולדת כשטחים כבושים מצביע על שבר בתודעה הלאומית. לצד הזעם ניצב הייאוש והריק האידיאולוגי במחנה השמאל.

שישה נעצרו הבוקר בהתפרעות מחוץ לביתו של השר יריב לוין. תעשו פרצוף מופתע כי למרות האלימות, למרות שזרקו פח למרכז הכביש במטרה לחסום את השר, למרות ההפרעה לסדר הציבורי – המשטרה משחררת כעת את כולם בתנאי הרחקה ל-15 ימים.

המקרה האלים הבא חקוק על הקיר pic.twitter.com/7xqNxMVbD6

— יקי אדמקר (@YakiAdamker) September 11, 2023

השמאל התדרדר לתהומות של איוולת. הוא מפריח סיסמאות, לא מסביר עמדתו. מתגלה המון מוסת, אלים, רושף שנאה כלפי כל מי שבצד השני. הרודנות המשפטית בישראל מוצגת כמגן של דמוקרטיה, והרפורמה המוצעת כמתכון לדיקטטורה. הכול הפוך מן האמת. פתאום עפו דימויים של נאציזם, 1933, ונתניהו כגילום של היטלר. בושה, בושה, בושה!

כאשר נמנעת מאזרח שנחקר על ידי המשטרה האפשרות לישון או להתייעץ עם עורך דין, לא הזדעק שופט שיתערב לצד האזרח המעונה. כולם מפחדים כי הדיפ סטייט בועטת ומכאיבה. מנדלבליט עשה מאמצים להימלט מאימתה. הגרון שלו רטט. ריבלין כינה את המערכת "כנופיית שלטון החוק". אין צדיק אחד באופוזיציה שיגיד היום שהרפורמה צודקת ונחוצה מעין כמוה. איפה גדעון סער? כולם משקשקים מנקמת אבירי "צלאח א-דין" – משרד המשפטים ושלוחותיו.

ימין, שמאל

הכול פוליטיקה בישראל. יש נושאים כלכליים, תרבותיים, תקשורתיים, ביטחוניים ועוד; אבל הגרעין הקשה בכל אלה נשאר פוליטי, כוחני. לפי אגדת הכפר, השמאל שִכלל שיח לפיו הוא נאמן לממלכתיות ולאינטרסים של המדינה (ולא שזה תמיד לא נכון). הוא בוחן כל סוגיה באור אובייקטיבי ותוך הצמדות לכללי יושר. הפרופסורים השמאלניים מוכיחים ידע וחכמה, וגישה עניינית. שופט שמאלני, אמרנו אהרן ברק, נטול נגיעה אידיאולוגית או חברתית בהחלטותיו ופסיקותיו. כך משתקפת גסות השמאל מאז ומתמיד.

תמונת המצב בימין שונה לחלוטין. מציירים את אנשי הימין כבעלי דעות קדומות, מקובעות, ללא התמצאות בחומר ובנתונים. יש להם דעות, לא הערכות. הם מושפעים מאמונות תְפֵלות, נוטים להתפרצויות. לא מחויבים לזכויות אדם בחוק ובחיים. כשמביעים נאמנות לארץ ישראל, זו עמדה סנטימנטלית ללא ביסוס בחשיבה מדינית סדורה.

כדאי להציע ראיה אחרת של העניינים. מוסר וצדק אינם נר לרגלי השמאל. סניף מרצ של בג"ץ גזר הרס על בתי יהודים בעפרה, עמונה ונתיב האבות בגלל תביעות ערביות מפוקפקות, וכמה סנטימטרים שבמחלוקת משפטית. חמלת השופטים נשמרת למסתננים ולמחבלים, לא למתנחלים.

מצב נפשי ופוליטי של השמאל

מודה אני, אוצר המילים דל מדי כדי לתאר את תרבות השיח שמחולל השמאל. יאיר לפיד, נציג הנאורים, הדביק למחנה הימין תיאור של "כוחות אופל". יאיר גולן נושא "נאום התהליכים" התייחס לאנשי חומש כ"תתי-אדם". אביגדור ליברמן לא בחל להגדיר את נתניהו במילים "חלאת המין האנושי". ועל הדרך איזה שמאלן כינה את היריב הימני "מחנה הרעל". דן חלוץ שלף דימוי גזעני כלפי ח"כים מהליכוד, כאלה ממוצא מזרחי, ואמר: "מוצא האדם הוא מהקוף. הבעיה היא שבציבוריות הישראלית יש יותר מדי אנשים שלא השלימו את תהליך המעבר". אהוד אולמרט הסתפק בכינוי של "השבאב האלים".

שפת ביבים זו משקפת את עומק הקרע בציבור. סנוורים מונעים מהשמאל לראות בליכוד ושותפיו כיריב לגיטימי, בוודאי שלא ראוי להחזיק בשלטון. ללא הגנה מבית המשפט שרים מהימין יפגעו ויהרסו כל מערכת עליה הופקדו, תוך שהם ממנים אנשים בלתי כשירים למשרות בכירות. הדמיון הבלתי נשלט מפליג למחוזות חורבן וכאוס ככל שתבוטל עילת הסבירות. האמנם?! השמאל חייב להציל את ישראל מהימין הרדוד. כמו שהורים לא יסכימו להפקיד את התינוק שלהם בידי שמרטפית בלתי מנוסה – אסור שהשמאל השפוי יפקיד את המדינה בידי מחנה הימין ההזוי. כל הטרללת הזאת אין לה קשר עם המציאות.

שקמה ברסלר: לא מדברת עם נאצים, בין אם הם יהודים או לא יהודים.

מחיאות כפיים באולם בנהלל. pic.twitter.com/fnlhtMgkSP

— גיא לוי Guy levy (@levyguy77) September 9, 2023

יש לדייק בנוגע לשורש המשבר בשמאל וראשית ההתגוששות בין המחנות היריבים. סביב מלחמת העולם הראשונה ולאחריה יצא הישוב המאורגן – מפא"י ושותפיה – במסע דה-לגיטימציה נגד חברי ניל"י ומשפחת אהרונסון שבחרו בקו מדיני משלהם מול בריטניה. סביב מלחמת העולם השנייה שוב יצא הישוב המאורגן – הסוכנות, הגנה ופלמ"ח – נגד אצ"ל, על רקע מריבה ביחס לקו המדיני הנכון, שוב, מול בריטניה. המהפך ב-1977 הוסיף עוד נדבך היסטורי להתכתשות בין ימין ושמאל.

עשרות אלפי ישראלים הפנימו את המנטרה לפיה נתניהו הוא התגלמות הרשע, וכך הפנימו שקץ הדמוקרטיה אורב בפינה. לאמיתו של דבר, השמאל הוכיח לאורך השנים הרבה פחות מחויבות לערכי חופש ודמוקרטיה לעומת אנשי ימין במחנה הלאומי, כמו בנושא של שוק כלכלי חופשי. לעומת מנחם בגין הליברל, דוד בן-גוריון היה דיקטטור חסר עכבות.

לכן לשיטתם מינוי שופטים על ידי פוליטיקאים יהיה אסון בסדר גודל לאומי. הרי לשופטי שמאל אין סדר יום משלהם, להבדיל מפרופ' רות גביזון שנפסלה כי הייתה לה "אג'נדה".

שיבוש ודיכוי

הדיכוי של אנשי ימין החל עם הקמת המדינה ונמשך עד ימינו. בעלי הגות ותרבות כמו ישראל אלדד, אפרים קישון ונעמי שמר, חשו את נחת זרוען של אליטות שחלשו על משרות בכירות, קרנות ואמצעי פרסום ושיווק.

במישור הפוליטי חברי ליכוד סבלו מהשיוך המפלגתי שלהם, או הטמיעו את שטיפת המוח נגד הימין ועברו צד. נסיכי הליכוד כמו דן מרידור, רובי ריבלין, ציפי לבני ולימור לבנת, התכחשו לעברם האידיאולוגי ופרשו החוצה או הפכו לקורבנות מרצונם החופשי לכאורה, או הסתפקו, כמו בני בגין, לשמש כמבקרים חריפים נגד. לא עמדו בלחץ וחיפשו חותם לגיטימציה מאדוני הארץ.

רשימת העיוותים התארכה לאורך השנים. כאשר בית המשפט העליון לא נוטה שמאלה, ואין אדם מזרחי שהיה ראוי להתמנות שופט עליון, וטייסים סרבנים הם כליל הפטריוטית ורופאים סרבנים הם מצילי הדמוקרטיה. בשם השקר נטען, כל מלחמות ישראל נועדו למען הדמוקרטיה שהיא עטרת ראשנו, ויסוד קיומנו וטעם חיינו – ולא היותנו יהודים בארץ האבות ובמדינה היהודית שלנו!

אבל עדר הדמוקרטים המאולף ישמיע כלימוד מסדרת תעמולה עוצמתית את השקר הגס – ד מ ו ק ר ט י ה כסם מהפנט.

חשבון נפש?

למרות שהטירוף פוגש מגזרים שונים בחברה ולובש מעשי השתוללות וחרם – אין ספק כי טייסי חיל האוויר עולים על כולם בחוצפתם וביזיונם. פשוט, עפו על עצמם. האיומים להימנע מלהתנדב למילואים או להשתתף בפעילות מבצעית עוברים כל גבול של סבירות. עוד לא הסבירו, כי אי אפשר להסביר, מהו הקשר בין שינוי משפטי וחובת ההגנה על מדינת ישראל.

התסריט לפסטיבל המחאה הגיע מעולם הדמיונות, מתיאטרון האבסורד, עם תלבושות ססגוניות, התלהבות רעשנית ומאורגנת להפליא, עם אביזרי אמנות וכרזות יצירתיות – ועל מה? על רפורמה משפטית מול מוקדי שחיתות במשטרה, פרקליטות ובתי משפט.

כאשר טייס ישראלי יסרב להטיס מטוס קרב נגד מטרות איראניות וחיזבאללה בסוריה, הלב לא מאמין. כאשר מינוי שופט שמרני לבית המשפט העליון יסכן אף יותר את ביטחון ישראל, גם לא נאמין. מחשבה זו מובילה אדם אווילי להאמין שמינוי אותו שופט לא שמאלני יביא לדיקטטורה וקץ לדמוקרטיה. אחר כך ועדת השמות הממשלתית תתבקש לאשר שינוי שם המדינה ישראל למדינת שיבוש, דווקא שם הכפר העלוב והעזוב ב'אורח נטה ללון' מאת ש"י עגנון.

אף אחד לא יודע מה בדיוק תהיינה תוצאות הרפורמה המשפטית, במידה ותתבצע, ובאיזה חלקיה וניסוחיה. אין לאף אחד תחזית ברורה וידע מוצק לעתיד כלל המערכת המשפטית. אבל זה לא מונע מרופאים, טייסים, אנשי היי-טק ופרופסורים לנקוט במעשים קיצוניים והשמעת תחזיות שחורות משחור. כן ברור שהמצב המושחת הקיים המשקף סטטוס-קוו שמאלני, נוח ורצוי בעיני אנשי המחאה.

מקרה היסטורי מיוחד במינו לפנינו של פעולה לא ממשלתית. זהו מבצע המוצלח ביותר במדינה חופשית של שטיפת מוח של ציבור בעל יכולת אינטלקטואלית וביקורתית – ואולי זו הנקודה החשובה ביותר – שמסכנת את עצם קיום המדינה. ההסתה לסרבנות צבאית היא שיא של מעשה נאלח.

בושה, בושה, בושה.

ד"ר מרדכי ניסן שימש מרצה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטה העברית, וחיבר ספרים רבים. האחרון בהם The Crack-up of the Israeli Left.