משבר ההגירה של אירופה חזר ובגדול

משבר ההגירה של אירופה חזר ובגדול, והמחלוקות בין החברות באיחוד האירופי לגבי אופן ההתמודדות עם האתגר עלולות לדרדר אותו למשבר קיומי של ממש.

במהלך שבוע אחד בספטמבר, יותר מ-10,000 גברים צעירים מאפריקה ומהמזרח התיכון נחתו באי האיטלקי הזעיר למפדוזה, שאוכלוסייתו מונה כ-6,000 איש. מאות אלפים נוספים צפויים לחצות את הים התיכון מצפון אפריקה, בתקווה להגיע לחופי אירופה לפני החורף המתקרב.

זרם המהגרים החל מראשית השנה הגיע למספרים שלא נראו מאז 2015, אז קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל הזמינה לארצה יותר ממיליון מהגרים מאפריקה, אסיה והמזרח התיכון. הסוכנות האירופית להגנת הגבולות (Frontex) מעריכה כי עד סוף השנה ינחתו ביבשת 350 אלף מהגרים בלתי חוקיים, בנוסף ל-330 אלף שהגיעו בשנה שעברה.

ככל הנראה, המספרים האמיתיים גבוהים הרבה יותר משום שאלפים רבים המסתננים מדי שנה ליבשת אינם מתגלים או נרשמים בנתונים. המספרים גם אינם כוללים שישה מיליון פליטים אוקראיניים שנכנסו לאיחוד באופן חוקי מאז פרוץ המלחמה בפברואר אשתקד.

נכון להיום איטליה נושאת ברוב העול האירופי בכל הקשור להגירה בלתי-חוקית. במהלך תשעת החודשים הראשונים של 2023, לפחות 150 אלף מהגרים הגיעו לחופי המדינה, יותר מכפול ממספר ההגעות בתקופה המקבילה אשתקד. עשרות אלפים נוספים הגיעו למדינות אחרות החברות באיחוד, כולל יוון, קפריסין, מלטה וספרד.

גאות ההגירה המחודשת מקורה במספר גורמים, ביניהם הכאוס הפוליטי בלוב, הסכסוך הצבאי בסודן והמשבר הכלכלי בתוניסיה. על פי הערכות איטלקיות, בלוב נמצאים כיום לפחות 700 אלף מהגרים בדרכם לאירופה. בסודן, מדינת מעבר חשובה בנתיב ההגירה לצפון אפריקה, סוכנות הפליטים של האו"ם מעריכה כי כ-800 אלף נעקרו מביתם בשל הלחימה. רבים מהם יעשו בסופו של דבר את דרכם לאירופה.

תוניסיה היא כעת תחנת המעבר העיקרית בצפון אפריקה עבור מהגרים המבקשים להגיע לאירופה. עיר הנמל ספקס, רק 225 ק"מ דרומית לאי האיטלקי למפדוזה, היא נקודת יציאה עיקרית בה עשרות אלפי מהגרים מתאספים לקראת חציית הים התיכון.

לאחר שנחתו בלמפדוזה, המהגרים נלקחים לאיטליה עצמה, שם בקשות המקלט שלהם נבדקות בהתאם לתקנת דבלין, החוק האירופי הדורש כי בקשות המקלט יטופלו על ידי המדינה הראשונה ביבשת אליה נכנס מבקש המקלט.

תהליך הטיפול בבקשות עשוי לקחת שנים, משום שרבים ממבקשי המקלט, בניסיון להימנע מגירוש, מסתירים את זהותם ומשמידים מסמכים כמו דרכונים או תעודות לידה. רבים מהם מסתננים בהמשך מאיטליה ליעדים אחרים ביבשת, כולל צרפת, גרמניה ובריטניה שם הם מגישים בקשות מקלט נוספות. אפילו אם בקשתם נדחית לבסוף, רובם מורשים להישאר באירופה משום שגירושם הוא כמעט בלתי אפשרי תחת חוקי זכויות האדם של האיחוד.

משבר המהגרים המחודש מאיים לפרק את אמנת שֶנְגֶן, ההסכם המבטיח תנועה חופשית בגבולות האיחוד ובין המדינות החברות בו. הקפיצה האחרונה במספרי המהגרים המגיעים לאיטליה הובילה את אוסטריה, צרפת וגרמניה להציב מחדש עמדות ביקורת גבולות בגבולן עם איטליה. "איננו יכולים לקבל את כל אומללות העולם". הסביר הנשיא הצרפתי מקרון, ושר הפנים הוסיף: "צרפת לא תקבל אף מהגר אחד מלמפדוזה".

ובינתיים, האיחוד האירופי מנסה להעביר את משימת שיטור הגבולות למדינות אחרות. בחודש יולי נחתם הסכם בן מיליארד אירו עם תוניסיה, שמטרתו לשכנע את הממשלה המקומית לעצור את גל ההגירה הבלתי-חוקית. אך עד כה תוניסיה לא קיבלה את הכספים, הודות לסכסוכים בתוך האיחוד לגבי ההסכם המבוסס על הסכמים דומים שנערכו בעבר מול טורקיה ולוב.

הכישלון האירופי לעמוד בהסכם מול תוניסיה הוביל לעליה נוספת במספר המהגרים המגיעים ממנה לאיטליה. לאחר מפגש חירום ב-22 בספטמבר, הנציבות האירופית הודיעה לאחר כינוס חירום כי תעביר "במהירות" 127 מיליון אירו בסיוע לממשלת תוניסיה להיאבק ברשתות ההברחה. מן הסתם, סכום זה לא יספיק כדי לסגור את הפרצה בסכר.

האיחוד האירופי מתקשה גם לשדרג את תהליך בדיקת בקשות המקלט והטיפול בהן. לאחר ארבע שנים של דיונים מייגעים, האיחוד הודיע בחודש יוני האחרון על אמנה חדשה בענייני הגירה ומקלט שאמורה לכאורה לכפות "סולידריות מחייבת" על המדינות החברות, וקנס בן 20 אלף אירו עבור כל מהגר שיסרבו לקלוט.

האם ההסכם הזה אכן יזכה ליישום בפועל? כרגע התשובה רחוקה מלהיות ברורה. ראשית יש לאשר אותו בפרלמנט האירופי, שם המפלגות המתנגדות להגירה המונית צפויות לזכות בניצחון גדול בבחירות בקיץ הבא. אם הסקרים העדכניים יתבררו כמדויקים, הן צפויות לזכות במספיק מושבים בפרלמנט כדי להטיל מגבלות על מדיניות ההגירה הרופפת של האיחוד.

אחד מהגורמים העיקריים לעליית הפופוליזם האירופי היא העובדה לפיה מרבית המהגרים המגיעים ליבשת הם גברים אפריקנים צעירים ובריאים, שאינם מבקשי מקלט אלא מהגרי עבודה. לאחר הגעתם, ובשל סיבות רבות כמו חינוך, תרבות ודת, רבים מהם אינם מסוגלים להשתלב במדינות המארחות אותם.

ההגירה ההמונית הפכה את האסלאם לנוכח בכל רחבי אירופה, ולהקמתן של חברות אסלאמיות מקבילות ותופעות כמו בתי משפט לשריעה, פוליגמיה, נישואי ילדים ורציחות על רקע כבוד המשפחה. כלו אלו תרמו לעלייה באי-סדר חברתי ופשיעה, כולל פשיעה אנטישמית ותקיפות מיניות נגד נשים אירופיות.

האסלאמיזציה של החברה האירופית היא בין הגורמים המובילים לעליה בתמיכה במפלגות פופוליסטיות בכל רחבי היבשת. בגרמניה, שם מפלגת 'אלטרנטיבה' הפכה לשנייה בגודלה, חצי ממצביעיה אינם אנשי ימין אלא פשוט אזרחים זועמים על מדיניות ההגירה, כך עולה מסקר עדכני.

אך למרות הזעם, המהגרים ממשיכים להגיע לאירופה ללא הפרעה, בעיקר משום שמנהיגים רבים, במיוחד בגרמניה, מאמינים כי הגירה המונית היא הדרך היחידה לשמור על מערכת הרווחה האירופית מול משבר דמוגרפי בו שיעורי הפריון נפלו לשפל במרבית המדינות.

שרת הפנים הבריטית סואלה ברוורמן ציינה לאחרונה כי משבר ההגירה האירופי נגרם ונמשך בשל חוקי מקלט מיושנים, כולל אמנת הפליטים של האו"ם מ-1951 ואמנת זכויות האדם האירופית מ-1950. בפועל, כל אדם, אפילו עבריין, יכול לנצל את החוקים האלו כדי לבקש מקלט בכל טענה שהיא, ובכך להימנע מגירוש.

ברוורמן אמרה כי הגירה מציבה "אתגר קיומי למוסדות הפוליטיים והתרבותיים של המערב", והוסיפה כי "הגירה בלתי נשלטת, אינטגרציה לקויה והדוֹגְמָה הכושלת של הרב-תרבותיות התבררו בעשורים האחרונים כשילוב רעיל עבור אירופה".

מטאו סלביני, סגן ראש ממשלת איטליה, תיאר את זרם המהגרים האחרון כדבר שאינו בר-קיימא: "מה שקורה בלמפדוזה זה המוות של אירופה". ראש ממשלת פולין מטאוש מורבייצקי הסכים עם ההנחה: "אירופה כולה עלולה להפוך ללמפדוזה אם נמשיך לבצע אותן טעויות ישנות".

הטור התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.