שקט, ממדרים

חילופי ההאשמות והמהלומות בין הגורמים השונים בפרשת שחרורו מהכלא של מנהל בית חולים שיפא רשמו פרק מביך נוסף בפרקי המלחמה הנוכחית, כזה שמעלה תמיהה כיצד מתרחש בכלל אירוע כזה גם מבלי לדעת מי אחראי לו.

אחד התהליכים הסבוכים ביותר שניתן לעשות בימים אלה הוא הניסיון להתחקות אחר הלך הרוח שמביא בכירים במערכת הבטחון הישראלית לחוש חמלה כלשהי כלפי מחבלי נוח'בה שכלואים בישראל ולהורות על שחרורם משום הצפיפות שמכבידה עליהם. יש במדינת ישראל גורמים בשב״כ שמגלים אמפתיה כלפי שורפי תינוקות ועורפי ראש חיילים.

בסוגיה הספציפית של שחרור מוחמד אבו-סלמיה לא הייתה זו הצפיפות שגרמה להחלטה שכן הוא שוחרר מכלא נפחא ועדויות מצולמות שפורסמו מתאו לא הציגו מצוקת מקום כלשהי.

קשה למצוא הצדקה לצעד החמור הזה מלבד איזו תקווה כמוסה שהיה זה מהלך מבריק במיוחד של השב״כ משום שהאדם שתחת ידיו הוחזקו חטופים ללא תרופות וחלקם אף נרצחו הוא למעשה משת״פ של ישראל שרק במקרה לא הוצא להורג על ידי חמאס. אשרי המאמין.

שעות ארוכות זעקו הכותבים ברשתות החברתיות ״מי נתן את ההוראה?״ לאחר שכמעט כל הגורמים התנערו מאחריות. באופן שאינו מחמיא לאף אחד מהם נפרשו המהלומות ביניהם לעיניי הציבור, בכללו גם משפחתה של נועה מרציאנו הי״ד שנרצחה כאשר הוחזקה כחטופה בבית חולים שיפא. בית חולים שהיה יותר מכל קן טרור בו אוחסנו כמויות עצומות של נשק ותחמושת.

חשוב לציין ששירות בתי הסוהר אינו זה שמחליט אודות זהות האסירים המשתחררים. לאחר ששב״ס האשים את שב״כ, מיהר האחרון להסיר מעליו כל אחריות. היו מי שהאשימו את השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר שמופקד, בין היתר, על שב״ס. הוא מצדו האשים את ראש השב״כ רונן בר. ראש הממשלה נתניהו שאמר כי לא ידע על השחרור והאשים את בג״ץ ושר הבטחון גלנט האשים גם את שב״כ וגם את שב״ס.

בזמן שאבו סלמיה סיפר לעולם ששוחרר כי הוא חף מפשע והתלונן על ירידתו במשקל, נאלץ השב״כ להודות שהוא משחרר מדי יום אסירים משום מצוקת צפיפות והאשים את המשרד לביטחון לאומי. ביום בו שוחרר מנהל בית חולים שיפא, שוחררו כ-50 אסירים נוספים אך מיותר לציין את ההד הבעייתי שנוצר כאשר משוחרר אסיר כמו מוחמד אבו סלמיה.

באופן יוצא דופן פרסם שב״ס את צו השחרור של מנהל שיפא, או אז הסתבר כי על הצו חתום תא״ל במיל׳ מאיר חן ושוב הוטלה ההאשמה על צה״ל. אגב, מדהים לקרוא שמחבלי הנוח'בה נקראים ״לוחמים בלתי חוקיים״ כפי שנכתב בצו.

בירור נוסף העלה כי צה״ל והשב״כ אכן התבקשו לגבש רשימה של אסירים שישוחררו אך זהותם של האסירים לא הועברה לגורמים מדיניים, לראש השב״כ ולראש המל״ל.

מבקר המדינה הודיע כי הוא בוחן פתיחת ביקורת לגבי המקרה ואמר ״השיח בין גורמים מדיניים וביטחוניים שמתקיים בנושא מעלה חשש כי לא נעשתה עבודה סדורה שבחנה את כלל ההיבטים של השחרור״.

בסופו של דבר, פורסמה הודעה של לשכת ראש הממשלה על פיה השחרור הוא ״תקלה חמורה וכשל מוסרי. איש זה שתחת אחריותו נרצחו והוחזקו חטופינו, מקומו בכלא״.

ובכן, עדיין לא מאוחר. ראש הממשלה הורה לבצע בירור יסודי ולהקים צוות ש״יבחן ויאשר את זהות העצירים שחקירתם הסתיימה טרם שחרורם״.

הרכב הצוות מעיד אולי יותר מכל על הבעיה שאנו עדים לה מאז השישה באוקטובר. כולנו קראנו אינספור פרשנויות לגבי השיחות שהתקיימו בלילה ההוא ובמיוחד אלה שלא. עדיין לא ברור מי השתתף בהן ומה נאמר אבל ידוע מי לא השתתף בהן וכיצד המידור שהתרחש גרם, בין היתר, להתנהלות שהביאה על מדינת ישראל תוצאות איומות של הטבח.

מידור וחוסר שיתוף פעולה מסכנים בסופו של דבר חיי אדם. על כן הצוות שיוקם יכלול נציגים של משרד הבטחון, צה״ל, שב״כ ומל״ל. לו היה מוקם צוות כזה כבר בתחילת המלחמה סביר שהשחרור המדובר היה נמנע וזו רק דוגמא אחת לשיתוף פעולה שחייב להתקיים תמידית בין כל הגורמים השונים.