אוסטריה למען עזה

מפלגה חדשה שתתמודד בבחירות הקרובות לפרלמנט האוסטרי רוצה לעצור את התמיכה האוסטרית בישראל

ואגנר בראיון. צילום מסך מתוך יוטיוב

שבוע לפני חשיפת וסיכול התארגנות הטרור הדעא"שי לביצוע פיגוע המוני באחד הקונצרטים של הזמרת האמריקנית טיילור סוויפט בוינה נסגרה רשימת המפלגות שיתמודדו בבחירות הכלליות לפרלמנט האוסטרי שייערכו ב-29 בספטמבר הקרוב. בין המפלגות הללו תיכלל השנה מפלגה הנושאת את השם "רשימת עזה – קולות נגד רצח העם", או בקצרה "עזה". זאת לאחר שמפלגה זו הצליחה להשיג את 2,600 חתימות התמיכה הנדרשות ממפלגות שאינן מיוצגות בפרלמנט, כדי שתוכלנה להשתתף בבחירות. "רשימת עזה" מתהדרת בכך, שקיבלה מעל ל-6,000 חתימות בכל רחבי אוסטריה.

מה לבחירות לפרלמנט האוסטרי ולעזה? ובכן, לנוכח התמיכה המוצהרת של ממשלת אוסטריה בישראל – תמיכה שנמשכת בעקביות מימיו של הקנצלר סבסטיאן קורץ – מבקשת "רשימת עזה" לעורר לתחייה את מורשתו הפרו-פלסטינית והאנטי-ציונית של הקנצלר היהודי ברונו קרייסקי, שעמד בראש ממשלת אוסטריה בין השנים 1970 ו-1983 וסלל את הדרך להכרת המערב בארגון הטרור אש"ף ולאימוץ רעיון העוועים של "שתי מדינות לשני עמים" בשטחה של ארץ ישראל המערבית.

העובדה שלאחר ה-7 באוקטובר דגל ישראל הונף מעל לשכת הקנצלר לאות סולידריות עם קורבנות הטרור הפלסטיני, ומאז אותו טבח אוסטריה הצביעה באו"ם שלוש פעמים נגד הפסקת אש ברצועת עזה, מעוררת בקרב חוגי שמאל באוסטריה נוסטלגיה עזה לימים בהם קרייסקי הגן "בשם הניטרליות האוסטרית" על ערפאת וחבר מרצחיו והפך אותם לאורחים רצויים במסדרונות הממשל באירופה.

מאחורי הקמתה של "רשימת עזה" עומד ארגון "סולידריות פלסטין אוסטריה" – ארגון גג של תנועות שמאל קיצוני (חלקן תומך ארגוני טרור), ארגון החרם האנטישמי על ישראל BDS ותנועות תמיכה אוסטריות שונות במאבק הפלסטיני לחיסולה של מדינת ישראל. אחד הארגונים המסונפים ל"סולידריות פלסטין אוסטריה" הוא "תיאום אנטי-אימפריאליסטי", התומך בארגון הטרור "החזית העממית לשחרור פלסטין" ומואשם מזה עשרות שנים ע"י אחד ממרכזי המעקב הראשיים באוסטריה אחר אנטישמיות ("ארכיון התיעוד של ההתנגדות") בהיותו ארגון אנטישמי.

"סולידריות פלסטין אוסטריה" הביע תמיכה בפוגרום ה-7 באוקטובר והגדיר אותו "מעשה עוצמתי של התנגדות פלסטינית". אחד מבכירי הארגון הזה, וילי לאנגטלר, הנכלל ברשימת המועמדים של "רשימת עזה" לפרלמנט האוסטרי, אמר שה-7 באוקטובר היה "ניסיון לפרוץ מכלא עזה, שניתן להשוותו למרד גטו ורשה".

לכאורה, רצה "רשימת עזה" לבחירות תחת סיסמאות גלובליות: חיזוק הדמוקרטיה, ההגדרה העצמית והצדק החברתי. "רק כך ניתן להשיג שלום", בפלסטין כמובן, מבהירים אנשי הרשימה, לא באוקראינה. אך מעבר לסיסמאות הללו מסתתרת כוונה ברורה להכניס לפרלמנט האוסטרי קולות אנטי-ציוניים, המתנגדים לקיומה של מדינת ישראל ולתמיכה האוסטרית בה, ובמקביל לנהל מתוך הפרלמנט האוסטרי מאבק חורמה במדיניות ממשלת אוסטריה הפועלת למניעת התפשטותו של "האסלאם הפוליטי", קרי האסלאם הקיצוני, באוסטריה.

בין היתר, דורשת "רשימת עזה" לבטל גופים שהוקמו באוסטריה למעקב אחר פעילות גופים אסלאמיים רדיקליים. בכלל זה "מרכז התיעוד של האסלאם הפוליטי", שהוקם בימי כהונתו של הקנצלר לשעבר קורץ וכן פרויקט מיפוי אקדמאי של ארגונים אסלאמיים ומסגדים באוסטריה המבוצע באוניברסיטת וינה. אנשי "רשימת עזה" טוענים, שפעילות הגופים הללו מהווה רדיפה דתית ופוגעת בחופש הפולחן והדעה.

בשם ההגנה על חופש הביטוי, הדעה והדת, דוגלת "רשימת עזה" בביטולה של הגדרת האנטישמיות הבינלאומית שנוסחה ע"י "הברית הבינלאומית לזכר השואה" (IHRA) מאחר שהגדרה זו כוללת גם סוגי ביקורת כלפי ישראל והציונות. לטענת ראשי הרשימה, לו עוד היה בחיים, היה ברונו קרייסקי מואשם בהיותו אנטישמי ומוצא את עצמו מועמד לדין בגין הגנה על פעולות טרור. יצוין, שכבר בימי חייו כונה קרייסקי אנטישמי בפי יריביו הישראלים והיהודים, בהם ראשי מפלגות העבודה ומפ"ם דאז.

כדי להגן על עצמם מפני האשמה באנטישמיות, מצהירים חברי הרשימה כי הם מנהלים גם מאבק נחרץ נגד האנטישמיות ונגד כל סוג של גזענות. "כל המפלגות באוסטריה תומכות ברצח העם (בעזה), בעוד שאנחנו עומדים ואומרים שהקביעה 'לא עוד' צריכה להיות תקיפה לכולם", נכתב בעמוד הבית של המפלגה. בכך למעשה, משווים חברי הרשימה ישירות בין הנאצים מבצעי השואה (שרבים מבכיריהם היו אוסטרים) לבין ישראל, כפי שראינו לעיל גם בהצהרותיו של לאנגטלר. לפי הגדרת האנטישמיות הבינלאומית השוואה זו הופכת אותם לאנטישמים. סיבה טובה להתנגד להגדרת האנטישמיות.

כמובן שלא ניתן להעלות על הדעת התארגנות מעין זו ללא שותפותם בה של יהודים וישראלים – הערובה האולטימטיבית נגד האשמות באנטישמיות. בין המועמדים הארציים של "רשימת עזה" מופיעה דליה שריג, המציגה את עצמה כיהודייה, בת להורים שנמלטו מאוסטריה לאחר האנשלוס ב-1938. שריג היא ממקימי ארגון השמאל היהודי הקיקיוני "לא בשמנו", הנוטל חלק פעיל בהפגנות האנטי-ישראליות בעשרת החודשים האחרונים.

ארגון זה הוא אנטי-ציוני מוצהר. בנאומיה מוחה שריג על "הפיכה צינית של האנטישמיות לנשק, שנועד להשתיק את המוסלמים" ועל "שימוש לרעה בשואה, שנועד ליישם גזענות פוליטית". "ביקורת נגד ישראל היא לא אנטישמיות", מסבירה שריג בסרטון בעמוד הבית של "רשימת עזה", "יש בישראל ממשלה פשיסטית ויש לומר זאת ברורות".

על שריג, לאנגטלר ושאר שונאי ישראל ב"רשימת עזה" מאפילה דמותה מעוררת המחלוקת והעניין של העומדת בראש הרשימה, עורכת הדין וסופרת הפלילים הנודעת, ד"ר אסטריד ואגנר. ואגנר בת ה-61, צברה לעצמה מוניטין ציבוריים בכך שהגנה בבתי משפט על כמה מהפושעים המחליאים ביותר שידעה אוסטריה בשנים האחרונות, וגם כתבה על מקרים אלו ספרים רבי מכר. אחד מלקוחותיה המוכרים ביותר הוא יוזף פריצל, האב שהחזיק את בתו בבונקר תת קרקעי מתחת לבית המשפחה במשך 24 שנים, ואנס אותה ללא הרף כך שהרתה לו שש פעמים.

לקוח אחר של ואגנר, ידוע בכנויו "רוצח האגם" – גבר אוסטרי בשנות ה-60 לחייו, שרצח עובדת מין צעירה בגלל שלעגה לו, ביתר את גופתה, הקפיא את הבשר ממנו הכין מאוחר יותר גולאש, והטביע את שאר חלקי הגופה באגם. הקניבל ופריצל יושבים באותו כלא ופיתחו חברות חזקה מאוד.

ואגנר נודעת גם הודות לכך שניהלה רומן עם רוצח נשים אוסטרי מפורסם אחר – הרוצח הסדרתי הראשון שידעה אוסטריה לאחר מלה"ע השנייה, ג'ק אונטרווגר, שנידון בשנות ה-70 למאסר עולם על רצח צעירה גרמניה. במקרה רצח נוסף של צעירה אוסטרית שיוחס לו לא נמצאו מעולם ראיות שקשרו אותו לפשע. במהלך שהותו בכלא, החל אונטרווגר בקריירה ספרותית ענפה מאוד: הוא כתב שירה, רומנים – חלקם אוטוביוגרפיים, וכן תסריטים לטלוויזיה הציבורית האוסטרית. הוא קיבל פרס ידוע על יצירתו ואחד מספריו הפך לסרט קולנוע.

בדיעבד, ובחלוף השנים, הועלתה הסברה שיצירתו של אונטרווגר נכתבה ע"י אחת ממעריצותיו הרבות, אך לפני שחשדות אלו הועלו, התארגנו אנשי-רוח רבים – בהם מי שעתידים להיות חתן פרס נובל לספרות, הגרמני גינטר גראס, וכלת פרס נובל לספרות, האוסטרית אלפרידה ילינק – כדי לדרוש את שחרורו המוקדם מהכלא. היוזמה הזו צלחה, אונטרווגר שוחרר בתחילת שנות ה-90 והפך לאישיות פופולרית מאוד בחוגי החברה הגבוהה הוינאית.

שישה חודשים לאחר שחרורו החלה סדרת רציחות של עובדות מין בצ'כיה, באוסטריה ובארה"ב, שכולן בוצעו באותו אופן. החשד אמנם נפל על אונטרווגר, אך הוא טען שהוא נרדף ע"י המשטרה וממילא כבר הפך לעיתונאי-חוקר, שהתבקש לכתוב על הפשעים שהוא עצמו ביצע.

לאחר שהמשטרה האוסטרית הצליחה לאסוף מספיק ראיות נגד אונטרווגר וביקשה לעצור אותו, הוא נמלט לשוויץ, משם לצרפת ולבסוף לארה"ב, שם נעצר והוסגר לרשויות באוסטריה, הועמד לדין, וביוני 1994 נמצא אשם בתשעה מ-11 מקרי הרצח שיוחסו לו ונידון למאסר עולם, שלא ניתן לקיצור. באותו לילה שם אונטרווגר קץ לחייו בתלייה.

ואגנר הכירה את אונטרווגר לאחר הסגרתו לאוסטריה, בתקופה בה הייתה עורכת דין מתחילה, שעסקה בעיקר בתחום הנדל"ן והשכירות. היא החלה להתעניין בו קודם לכן, לאחר שקראה את ספריו, ויזמה פניה אליו. הקשר הרומנטי ביניהם, שהחל בחילופי מכתבים, ונמשך, לדבריה, כשנתיים, עד למותו, למרות שהם ידעו שלא צפוי להם עתיד משותף נחשף, כשוואגנר ביקשה למלא תפקיד במשפטו השני של הרוצח. אגב, באחד מחדרי משרדיה בוינה תלויים ציורי פרופיל "אמנותיים" שמציגים כמה מהפושעים, אותם ואגנר ייצגה.

כעת, היא מייצגת את הפלסטינים ומקווה להיבחר בשם המאבק עבורם לפרלמנט האוסטרי. בהפגנות פרו-פלסטיניות היא מאשימה את שאר המפלגות באוסטריה שהן חוששות לגנות את הפעילות הצבאית הישראלית "מפחד שמא יטביעו עליהן את חותמת האנטישמיות". כעמיתיה ל"רשימת עזה", היא השוותה בין ישראל לנאצים וקבעה ש"גם הנאצים הצדיקו את השואה כפעולת חירום הגנתית". היא מבקשת להחזיר לאוסטריה את ההגדרה העצמית שלה ולשחרר אותה מאחיזת האשמת האנטישמיות. "ביקורת על רצח עם אינה אנטישמיות", היא מטיפה, "אנו, האוסטרים, לא למדנו דבר מההיסטוריה". כפי שהמקרה שלה מוכיח, אכן יש עוד אוסטרים שלא למדו דבר מההיסטוריה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *