מאחורי המילה המכובסת הזו מסתתר ניסיון שיטתי לסתום פיות ולהכשיר מוסר כפול
"ויכוח הוא בעצם קרב טיעונים בין אנשים ששואפים להוכיח זה לזה אמת מסוימת" כתב ניר וולף, מבקר הטלוויזיה של ישראל היום ביולי 24. "..בימינו רוב בני האדם דווקא מסתכלים על ויכוח בתור קרב מילולי שעליהם לנצח בו וכאן נכנס לתמונה המונח "וואטאבאוטיזם". טיעונים כגון "ומה עם זה וזה".. הפכו פופולריים בתור שיטה להסטת הביקורת דרך הצבעה על מעשיהם הפסולים של אחרים.. וואטאבאוטיזם הוא כלי כל כך אפקטיבי לדיכוי טענות עד שהפך כמעט לאלמנט היחידי שבו משתמשים מובילי דעה בטלוויזיה ובראשם עמית סגל".
עמית סגל, עלה התאנה הימני של ערוץ 12, הוא כנראה האדם שמואשם הכי הרבה במושג המומצא, הלוא הוא כלי הנשק המנטלי הקרוי בשם המביך 'וואטאבאוטיזם'. סגל האומלל, המנסה שוב ושוב לשים מראה בפני חבריו לערוץ הקובלים על עוולות הימין חדשות לבקרים ולהזכיר להם את פשעיהם בתהליך אוסלו ובגרוש מגוש קטיף, מושתק מיד ועל פיו מודבק האיזולירבנד הדביק של ה'וואטאבאוט'. כאשר דובר שמאל מסוים מעלה טענה שהיא האשמת הימין ונציגיו בחטא כלשהו, או תלונה על עוול שנעשה כלפי השמאל, כל טענה נגדית בנוגע לכך שהשמאל עושה בדיוק את אותו חטא ובעוצמה רבה תיקרא מיד וואטאבאוטיזם ותושתק וכך, איזה יופי, יש לנו שיח שמאלני נקי מאכיפה בררנית, פריווילגיה של צד פוליטי מסוים וכמובן חופש מהגינות בסיסית לתבוע קודים מוסריים ולעמוד בהם.
מהו אותו מושג שפרץ לחיינו בשנים האחרונות ומחבל בשיח הציבורי ברמה שרק השמאל מסוגל לחבל בו? מדוע הוא נהיה כה שגור בפי כל והצד הימני של המפה מקבל אותו בהכנעה ופותח לו את שערי הדיון?
בואו נחזור רגע לטענה של ניר וולף: על פניו הטיעון נשמע הגיוני. כאשר מישהו מעלה טענה ומישהו אחר מראה לו שהוא חוטא באותו הדבר, זוהי אכן דרך של הסטת השיח, אלא שוולף, כמו גם המושג וואטאבאוטיזם, מתחיל את הדיון באמצע: כאשר אדם בא להצביע על עוול כלשהו, ההגינות הבסיסית מחייבת שהוא עצמו לא יעשה את אותו העוול כלפי מישהו אחר. כאשר מגיעה הטענה של וואטאבאוטיזם היא מהווה את השלב השלישי בדיון, בו הדובר הראשון קובל כנגד עוול מסוים או מצביע על משהו שהוא רוצה לבקר והדובר השני מראה לו כי הוא נגוע באותה מחלה. כאן מפציעה לפתע טענת הוואטאבאוטיזם שמשמעותה היא "נא לא לבלבל אותי עם העובדות בבקשה" או במילים אחרות: "סתמו ותצדיעו".
סדנאות ייצור של מטענים תודעתיים
הוואטאבאוטיזם הוא עוד מושג מבית היצור של השמאל שתפקידו היחיד הוא לסתום פיות לכל החולקים על תפיסת העולם השמאלנית פרוגרסיבית. המצאת מושגים כאלה הם תחום המומחיות של השמאל האקדמאי והמערבי. המחלקות למדעי הרוח והחברה ממציאות את המושגים, בונות סביבן תאוריה מופרכת כלשהי ומשווקות אותן היטב לתוך שוק הדעות.
ברגע שהמושג המומצא מופיע, כל דוברי השמאל ושגריריו, בעלי הבמות המכובדות ביותר באקדמיה ובעלי המיקרופונים העוצמתיים ביותר בתקשורת, מתחילים לחזור עליו בלי הרף והרי לכם כלי נוסף המשנה את השיח ומחבל בו. מדובר במושגים שמטרתם היא משטור השיח וכמו הסיסמאות המתחדשות חדשות לבקרים של מפגיני קפלן הנהגות בטובי משרדי הפרסום בארץ שמטרתן לייצר תודעה, כך טובי האינטלקטואלים במחלקות מדעי הרוח והחברה באוניברסיטאות המובילות בעולם הוגים ומייצרים מושגים שדרכם הם שולטים בדיון הציבורי. מכיוון שהמחלקות למדעי הרוח והחברה לא עוסקות במחקר ממשי כלשהו, הן הפכו את עצמן לפסי ייצור ושיווק של אג'נדה פוליטית קיצונית וכך מושגים כמו 'גבריות רעילה', 'הומופוביה' ו'הסללה' מתפרצים באחת לשיח הציבורי, מתקבעים ומשנים אותו כשמטרתם היא להשתיק את הדיון ולהופכו ללא לגיטימי.
לצערנו, הדוברים השמרנים והימניים מקבלים על עצמם את המושגים הללו בהכנעה במקום לדחותם על הסף ובכך מטמיעים בתוך השיח מטעני נפץ רעיוניים שמתפוצצים מתי שמתאים לדוברים של השמאל לפוצץ אותם. המושגים האלה מאד גמישים ויכולים להתאים בהמון מקומות, לפי הפרשנות המידתית והסבירות של הדובר השמאלן התורן. כן, גם מידתיות וסבירות שמתחזות למונחים משפטיים הן בסך הכל מושגים שנועדו להשלטת האג'נדה של המשפטנים בכל עת ומקום שיחפצו בכך.
טשטוש וערפול ככלים של שליטה
מדעי הרוח והחברה, כמו גם הפקולטות למשפטים, הפכו כאמור לסדנאות ייצור של מושגים אמורפיים ומעורפלים שמטרתם היא טשטוש האמת וערעור תפיסת המציאות כך שהשליטה על התודעה ועל הלך הרוח החברתי והציבורי תהיה מוחלטת. אפילו לצה"ל נכנסו מושגים מטושטשים מאותו בית יוצר כמו הכלה, הסדרה והרתעה המבלבלים את דרגי השטח, את תחושת הצדק ואת החתירה לניצחון. על ידי טשטוש תודעתי ובלבול רעיוני, כאשר רוב בני האדם לא שולטים במושגים ולכן מצויים כביכול בנחיתות אינטלקטואלית, מושגת שליטה וביסוס ההגמוניה של אליטות שממליכות את עצמן.
הכלים שדרכם השמאל מבסס את השליטה שלו בתודעה הם טשטוש האמת, פריצת גדרי המציאות והפיכתה לאמורפית, נזילה וחסרת בהירות. במקומות בהם אין בהירות והגדרות מובהקות, אפשר לפתח כמעט כל תפיסה, מנותקת ומסוכנת ככל שתהיה ולמדנו על בשרנו בדרך הכואבת ביותר בשנה האחרונה כמה מסוכן הטשטוש התודעתי והגזלייטינג המוסרי.
תרופה יהודית
דווקא במקורות היהודים ניתן למצוא מושגים רעיוניים השוללים את הוואטאבאוטיזם כטיעון ומרוקנת אותו מכל תוכן. מדובר במושגים המזהירים את האדם מהנטייה הטבעית של הנפש להאשים מישהו בעבירה כלשהי בעודך עושה אותו בעצמך.
קחו לדוגמה את המושג "טובל ושרץ בידו" האומר כי אדם לא יכול להיטהר מחטא מסוים ולזעוק שהוא עוול בעודו עושה אותו בעצמו. כך, כאשר מפגינים שנעצרו במחאות קפלן כנגד המשטרה זועקים שזה עוול, אך באותה העת מצדיקים עוולות חמורים יותר שנעשים בהפגנות של חרדים למשל, הרי זה שרץ שלא מאפשר היטהרות מוסרנית והוא בגדר זעקת הקוזאק הנגזל.
אמרה יהודית חשובה נוספת היא "קשוט עצמך תחילה ואחר כך קשוט אחרים". הוואטאבאוטיזם הוא במהותו מענה לטענה שבאה לקבול על עוול כלשהו. מטרתו היא למנוע העמדת טענה נגדית המשקפת את הצביעות של הטוען שלא זועק נגד אותו עוול לפני שהוא עצמו נפגע ממנו. הוואטאבאוטיזם הוא כלי להכשרת צביעות ומוסר כפול ולכן הורתה התורה למנוע את אותו מוסר כפול. לפני שאדם מעלה טענה כלפי מישהו, עליו לבדוק אם הוא עצמו אינו נגוע באותה מחלה. אם השמאל היה בודק במה הוא חוטא לפני שהיה טוען לכך אצל אחרים הוא לא היה זקוק למושג מומצא כמו הוואטאבאוטיזם.
"טול קיסם מבין שיניך – טול קורה מבין עיניך": כאשר אדם מאשים מישהו במשהו קטן כשהוא עושה את אותו הדבר בענק הדבר פסול מעיקרו. כאשר השמאל מצדיק ענישה של 45 יום על גרפיטי של אישה בת 70 ומעצר מנהלי וכמה שנות מאסר על ריסוס כתובות גרפיטי של נערי גבעות, הוא צריך ליטול קורה מביו עיניו כאשר אנשיו מרססים בכל מקום סיסמאות אלימות ומסיתות, שורפים צמיגים באיילון ומשחיתים פני מקרקעין חדשות לבקרים.
לפעמים צריך לסרב
ישנן כמובן דוגמאות רבות נוספות לעיקור המושג החלול הנ"ל מתוכנו אבל הדרך הנכונה ביותר להתמודד עם המושגים המשתיקים הללו שצצים כאן חדשות לבקרים היא פשוט לסרב לקבל אותם ולהימנע מלהשתמש בהם. כאשר המושג הזה צץ בתוך דיאלוג או שיח, יש לסרב להשתמש ולהכיר בו. זהו מושג שהוא כלי מלחמה אינטלקטואלי והוא הורס באופן שיטתי את שוק הדעות ומעקר כל דיון ולכן שימוש בו לא יכול להיות מקובל עלינו. אסור להסכים למשטור השיח. נקודה.
שאפו! מצוין! מאיר עיניים.
צריך להעביר את זה בדחיפות לכל מיש עשוי למצוא את עצמו בעמדה של ויכוח מול השמאל.
צריך להעביר את זה בדחיפות לעמית סגל. אולי זה יסייע לו בתפקידו כעלה תאנה….
אני לא בטוח שמדובר בהמצאות חדשות של פקולטות למדעי הרוח.
הנה טקסט שנכתב באנגליה במאה ה-18:
יש לעדה הזאת שפת-לועז, לשון-עלגים מיוחדה, אשר לא ישמענה כל בן-תמותה זולתם, בה כתובים כל משפטיהם. אשר הם שוקדים עליהם מאד להרבות אותם; ובזאת סכסכו כלה את עצם האמת והשקר, הצדק והעוול עד היסוד בם.
וזה מה שג׳ורג׳ אורוול קרא שיחדש.
כל זה לא עוזר ולא משנה.
השידור הציבורי (וכן, זה עדיין שידור ציבורי! מיליארד שקל בשנה מימון ציבורי) בישראל נשלט בידי השמאל.
הימין צריך לדרוש לקבל את חלקו בערוצי השידור הציבוריים.
אם 2/3 מהיהודים בישראל הם מהימין, גם 2/3 מהיהודים בשידור הציבורי צריכים להיות ימנים.
והשמאל לא יכול לטעון שצריך לקבל אנשים לשידור הציבורי לפי כישורים ולא לפי הטיה פוליטית, כי כרגע הם מתקבלים לפי הטיה פוליטית = %100 שמאל
יהודים ימניים יותר טובים בלהיות מהנדסים. או מוסכניקים. או כל מקצוע מועיל אחר.
בנוסף, כאשר יו״ר לשכת עורכי הדין הכריז שאסור לקדם אנשים הקשורים לפורום קהלת לתפקידים בכירים ואפילו אם הם מועמדים ראויים, רק הימין מחה.
בכך השמאל הבהיר שהטיה פוליטית היא לגיטימית מבחינתו.
מאמר מרתק לשם שינוי ברמה גבוהה מאד, כיצד עובדת הנדסת התודעה ובאיזו רמת תחכום.
כתבה נהדרת
ניתן להסיק מדבריו של ניר וולף,
מט*מטם עד כדי כך, שהוא בעצמו עושה בדיוק – אבל בדיוק – את מה שהוא מנסה להדביק לאחרים.
נקח במילה במילה, את ההסבר של מר וולף למהו וואטאבאוטיזם: "וכאן נכנס לתמונה המונח "וואטאבאוטיזם". טיעונים כגון "ומה עם זה וזה".. הפכו פופולריים בתור שיטה להסטת הביקורת דרך הצבעה על מעשיהם הפסולים של אחרים …"
דהיינו, טיעונים כגון "ומה עם זה וזה" – נעשים למטרה אחת בלבד: "שיטה להסטת הביקורת דרך הצבעה על מעשיהם הפסולים של אחרים".
עכשיו, מה עושה מר וולף בכל המאמר (אותו כמובן קראתי במלואו)? האם מר וולף מראה שהדוגמאות שמר סגל נתן (אותן הוא מצטט במאמר) הן שגויות ו/או המסקנה מהם שונה מהנושא עליו דיברו טרם דבריו של מר סגל ולפיכך, דבריו של סגל מסיטים את הדיון לנושא אחר?
האם מר וולף, הראה לוגית (=שרשרת נימוקים), שגם במקרה בו מסכימים באופן מלא עם דבריו של מר סגל, לא ניתן להסיק מכך – לא טיעון ולא מסקנה, אשר קשורים ו/או משפיעים, על הנושא עליו דיברו טרם דבריו של מר סגל ולפיכך, דבריו של סגל מסיטים את הדיון לנושא אחר?
לא ולא ולא. לפיכך, מה בדיוק עושה מר וולף אם לא בדיוק – אבל בדיוק – את מה שהוא מנסה להדביק לאחרים?
לפיכך, המסקנה היחידה שתיתכן מדבריו של מר וולף, היא – היעדר התמודדות לוגית ולו הקטנה ביותר, עם דבריו של מר סגל (לכתוב "הוא אמר x ולכן מטרתו היא השתקה", היא הסקה לוגית – בדיוק כמו רצח ישראלים עבור פרסים מאוסלו, היא שלום) מובילה בהכרח למסקנה יחידה ובלתי נמנעת, לפיה מטרתו של מר וולף היא בדיוק – אבל בדיוק – אכן (אני מסכים עם מאמר זה) את מה שהוא מנסה להדביק לאחרים – השתקה.
נב. לידיעת הקורא ניר וולף: וואטאבאוטיזם, ממש – אבל ממש – אינו מוגדר כמשפט המתחיל/כולל את "ומה עם זה וזה".
זהו טיעון כ"כ מט*מטם, עד אשר הסמקנה היחידה היא: או שמר וולף מט*מטם, כי בעידן שבו כזו כמות של מידע נמצאת ממש בקצות אבצעותיך, הוא לא עשה את המינימום הנדרש ובדק מה בדיוק ההגדרה אומרת או שהוא מודע טוב מאוד למשמעות האמיתית של המושג, אבל מנסה להטעות – במטרה לנסות ולהדביק רפש לאחרים. עכשיו, כיוון שלדעתי האישית, מר וולף אינו מט*מטם, האפשרות היחידה שנשארת … (אבל, אתם הסיקו לבד).
כי אם הגדרתו של מר וולף הינה נכונה, אזי – אף אדם לא יכול להגיד שדאעש חמאס משקרים, כאשר הם מדברים על קדושת החיים? או האנס המתועב בני סלע, על איסור אפליית נשים? בטוחים שמה שמר וולף אומר, זוהי הגדרה של כשל לוגי כלשהו?
וזו כמובן, בדיוק טעותו (לדעתי במתכוון, לכן זו לא בדיוק "טעות") של מר וולף – הצבעה על מעשי אנשים איתם אתה מדבר, סותרת את הדברים שלהם ברגע זה ישירות – הכרחית בדיון ציבורי ותורמת לדיון עצמו. צביעות ולא ההגדרה העילגת של מר וולף, היא סכנה לדיון ציבורי.
לידיעת הקורא ניר וולף, וואטאבאוטיזם הנו בהגדרה הבאת דוגמא, אשר אין בינה לבין הנושא *עליו מדברים* שום דבר וכל מטרתה, היא להציג את אחד הצדדים לשיח באור שלילי (את החלק הזה בהגדרה, ניר וולף "משום מה" "זכר").
דבריו של מר סגל (המצוטטים) לעומת זאת, שייכים היישר לנושאים הנידונים באולפן ותבנית דבריו הינה תמיד "אני מסכים עם דברי חבר/ה בפנאל שמולי והדברים אינם יכולים להשתנות לפי המחנה הפוליטי שאנו מדברים עליו" (דהיינו, אם משהו לדוגמא אסור למפגיני הימין, הוא בהכרח אסור גם למפגיני הסמול ואם הוא מותר למפגיני הסמול, אז לפי לוגיקה טהורה ולפי כל דין וצדק, אותם דברים בדיוק חייבים להיות מותרים גם למפגיני הימין).
לפיכך, מר וולף ממש אינו מט*מטם. מר וולף הינו מהנדס תודעה, אשר מנסה בצורה מתוכמת, עם חלקי מילים מפה וחלקי מילים משם, להטעות את קוראיו ולגרום להם להתעלם מסיבה לא ראויה, מביקורת צודקת ולפיכך – להישאר בבורותם, למנוע מהם להשתפר ולתחושת עליונות מוסרית מזוייפת. בדיוק הדברים, אותם עשתה הפרופוגנדה, במדינה מסוימת באירופה, בשנות ה-30 של המאה הקודמת.
הצבעה על צביעות היא לגיטימית כאשר השיח הוא משחק של האשמות. לגופה של ביקורת, וואטאבאוטיזם יכול להיות לפי ההקשר: 1. תשובה לעניין. 2. הסחת דעת. 3. משהו בין לבין, שהוא יותר מסוג של "טיעונים לעונש", שמקהה את עוקצה של הטענה גם אם לא מבטל אותה. דוגמאות: 1. "ישראל הורגת חפים מפשע בעזה ולכן היא מבצעת פשעי מלחמה". תשובה: "ומה עם האמריקאיים כשהם נלחמו במוסול או בפאלוג'ה?". כאן זו תשובה לעניין כי טוענים על א' שהוא רע, והתשובה היא – תראה את ב'; ב' הוא טוב (או לא רע); א' דומה ל- ב' ולכן א' הוא גם טוב (או לא רע). 2. טענה: "מינוי של מקורב בלתי כשיר ולכן זה מינוי מושחת". תשובה: "מדוע לא ביקרת מינוי מושחת שביצע הצד שלך". כאן זו הסחת דעת שמתמקדת בצביעות של השואל (לגיטימי אם זה משחק האשמות), אבל עדיין נדרשת תשובה האם המינוי הוא של אדם מתאים והאם יש פה שחיתות. 3. טענה: "אלימות משטרתית נגד מפגינים בקפלן". תשובה: "שתקת כשהם פיזרו הפגנות של חרדים. אני לא אומר שהם לא יכולים להשתפר אבל שמירה על סדר ציבורי זה לא פשוט". כאן הדברים יכולים להתפרש כקבלה מסוימת של הביקורת אבל הצגתה כעניין לא כל כך חמור.
תיקון קטן, הביטוי ׳טול קיסם מבין שיניך, טול קורה מבין עיניך׳ דווקא מופיע במקורותינו כהתנהגות בעייתית(ערכין ט״ז: ובבא בתרא ט״ו:) אז איך זה מסתדר עם אמירת חז״ל ׳קשוט עצמך תחילה ואחר כך קשוט אחרים״(בבא בתרא ס:)?
התשובה היא שלמרות פרשנותה הנחמדה של גברת צורי שקורה היא אותו חטא כמו הקיסם רק בגדול, אין קשר בין שיניים לעיניים ובהחלט לא מדובר על אותו דבר.
לכן דווקא ההשלמה בין שני המקורות היא שעונה לטיעוני השמאל-ווטאבאוטיזם יכול להיות התחמקות ויכול להיות מוצדק, תלוי האם זה אותו דבר, רק אנשים שונים.
לימין,לעומת הדמאל אליבא דהסגל,יש נטיה לשכוח או לפסוח על אמות מידה בסיסיות,כדי להגשים אידיאל או חשק או רצון. השמאל לא דוכח,למרות שגם הוא עובר לפעמים על כמה. אבל אנחנו חושבים שאסור לשכוח,כמו שאסור לשכוח חטופים,אסור לשכוח חוקים
הגדרה מדוייקת
מחנה הימין, המחנה הלאומי כולו, הדת היהודית, חשיבות ארץ ישראל והלאום מושתקים ונלחמים בהם ולכן אי אפשר לתת לדיונים נורמלים להתקיים.
כי הרי אסור ללמוד תנ"ך ולנכס אותו לעם היהודי וללאום הישראלי, אלא ללמוד ברפרוף ובעיוות כאילו מדובר באיזה מסר מהחלל על ידי חוצ"נים כלשהם כמו שהחוצ"ן אהרון ברק האוויל מדבר על נביאי ישראל בלי להבין דבר וחצי דבר בנבואתם ובסיבה לנבואות אלה. כלום. נאדה. ראש ריק ומניפולטיבי בלבד.
אסור להדגיש את צמיחת הגאולה בספרותנו אלא לעמעם אותה כאילו מדברים על סתם סופרים כלשהם ולא אידיאולוגים כלשהם.
כשחיים בעולם של שקר שאין לו רגליים הכל קורס כי אין רגליים.
בשנתיים האחרונות לצערנו נוכחנו לדעת שבצד המתקרא חימין אין אנשים ראויים לא להנהגה ובטח שלא לתקשורת ומי שמתעלם מכך לוקה בעיוורון