הססנות אמריקנית יצרה ריק עולמי שהתמלא במהירה בידי איראן, שליחיה ובנות-בריתה
אין להמעיט ביכולתו של ממשל אמריקני לגרום נזק בזירה הבינלאומית, גם בתקופת כהונה אחת בת ארבע שנים. בימים אלו ממש, כאשר ממשלו של ג'ו ביידן מתקרב לסוף דרכו הוא משאיר לנו עולם חסר יציבות, יריבות מחוזקות ובריתות סדוקות, ובעיקר עם לקחים חשובים על מחיר החולשה והשלכות מדיניות שגוה.
במהלך ארבע השנים האחרונות, רודנים ברחבי העולם ניצלו את ההזדמנויות שנקרו בדרכם כתוצאה ממה שהם תפסו כחולשה אמריקנית. דיקטטורים שהיו מבודדים או מרוסנים הבינו כי נוצר כאן ריק אסטרטגי שאפשר למלא. רוסיה פלשה לאוקראינה, סין הגבירה את הפרובוקציות החל ממזרח אסיה ועד לשמי אמריקה.
איראן, שהייתה על סף קריסה כלכלית וסבלה מתסיסה פנימית, נהנתה מחיים מחודשים בסיוע מדיניות אמריקנית שהזרימה מיליארדים לכלכלתה. המשאבים החדשים, יחד עם חוסר נכונות אמריקנית להציב התנגדות משמעותית לטהרן, עודדו את האייתוללות לנקוט מהלכים תוקפניים יותר בזירה העולמית. משמרות המהפכה ושליחיהם בארגוני טרור כמו חמאס, חיזבאללה והח'ותים פתחו במתקפות נגד ישראל והשביתו למעשה את נתיבי המסחר בים האדום. לראשונה, איראן שיגרה משטחה מאות טילים וכלי טיס נגד ישראל, בהדגמה נוספת למחויבות המשטר למחוק את המדינה היהודית מן המפה.
חשוב מכך, מול חולשת המנהיגות האמריקנית, איראן האיצה את שאיפותיה הגרעיניות והצליחה להגיע לסף פריצה אטומית. ראשי איראן טוענים כעת בגלוי כי הם נמצאים מרחק "שבוע או שבועיים" מן הסף הדרוש להרכבת פצצה גרעינית, ובכל מקרה ברור שהם קרובים למטרתם יותר מאי-פעם. מצב של איראן גרעינית יהווה מכה נוספת ליציבות האזורית ועלול להוביל למרוץ חימוש עולמי מסוכן.
מנגד, נראה כי הנשיא הנבחר טראמפ מסתייג נכון לעכשיו מן האפשרות להחלפת המשטר בטהרן. הבעיה היא שכל עוד מתקיים אותו משטר, המחויב להשמדת ישראל כפי שהיא מוצהרת בחוקת איראן ולהפצת חזונו האסלאמיסטי, לא נראה שישנו סיכוי אמיתי לשלום במזרח התיכון. כל דבר אחר פשוט יגרום לאיראנים להמתין בסבלנות לתום כהונת טראמפ, או כל נשיא לעומתי אחר שירש אותו.
בינתיים, רוסיה טיפחה שיתוף פעולה צבאי מתעצם עם סין, צפון קוריאה ואיראן. האחרונה הפכה לספקית נשק משמעותית למוסקבה במלחמתה נגד אוקראינה, במיוחד בתחום הטילים וכלי הטיס הנחוצים להמשך תוקפנותו של פוטין. גם צפון קוריאה מסייעת לרוסים ואפילו שולחת למזרח אירופה חיילים משלה. "מדוע פוטין עושה זאת?", תהה הסנאטור ריק סקוט והשיב: "כי הוא יודע שביידן חלש". הסנאטור לינדזי גראהם הסביר בראיון כי ביידן "שיבש את הסדר העולמי בכל דרך אפשרית".
סין וצפון קוריאה הצטרפו לאיראן בתמיכה באינטרסים הרוסיים וכך יצרו קואליציה חדשה שמאתגרת את ההשפעה המערבית. חוסר הפעולה של ממשל ביידן הוא זה שאפשר ואף האיץ את גיבוש ציר הרשע החדש.
ההססנות האמריקנית סייעה ליצור ריק מנהיגותי ברמה הגלובלית, חלל שהתמלא במהירה בידי ציר הרודנים. בעיתון 'טהרן טיימס' המקורב לשלטון התפארו למשל כי "היום אנו עדים ליצירת סדר עולמי חדש", והודו כי הוואקום הגלובלי אפשר לאייתוללות לקדם את מטרותיהם. איראן הפרה בגלוי את הסנקציות בכך שמכרה נשק ונפט לרוסיה ולסין. ייצוא הנפט האיראני אף שובר שיאים חדשים.
לא ניתן להמעיט בחומרת הסכנות העולות ממצב של מחסור במנהיגות נחושה, זלזול בכוונות היריב וחוסר רצון להתעמת עמו מחשש להסלמה. במצב רגיל והגיוני, מי שאמור לחשוש מהסלמה הוא היריב עצמו, ובוודאי לא מנהיג העולם החופשי.
כהונתו היחידה של ביידן תרמה באופן חסר תקדים לערעור היציבות והביטחון העולמיים – במזרח אירופה, במזרח התיכון ובמזרח אסיה. בתום ארבע שנים סוערות אנו מוצאים את עצמנו עם איראן חסרת כל פיקוח ועל סף גרעין, משטרים רודניים מתחזקים וציר של מדינות המוכן לאתגר אינטרסים אמריקניים ברחבי העולם.
ההשלכות של מצב בו איראן, שליחיה ובנות-בריתה ושחקנים זדוניים אחרים פועלים ללא הרתעה משמעותית מנגד, מדגישות עוד יותר את הצורך בעידן חדש למזרח התיכון ובכלל, ויפה שעה אחת קודם.
ד"ר מג'יד רפיזאדה הוא חוקר מדעי המדינה באוניברסיטת הרווארד, ונשיא ‘המועצה האמריקנית הבינלאומית למזרח התיכון’. גרסה מלאה של הטור התפרסמה לראשונה באתר מכון גייטסטון.
