האמירות של ראש הממשלה ותקיפת מוסדות השלטון בטהראן מעידות כי ישראל אכן חותרת להפלת השלטון – האם אנחנו באמת בדרך לשם?
התקיפה האמריקנית באיראן הייתה מפנה דרמטי במלחמת ישראל-איראן. בפרק חדש של הפודקאסט "ללא גבולות" משוחח דיוויד וו עם שני מומחים אזוריים בעניין היעד הסופי של המלחמה. האם המטרה היא רק לעכב את השאיפות הגרעיניות של איראן או להפיל את המשטר? התשובה, כפי שמתברר, רחוקה מלהיות חד משמעית.
השגת העליונות האווירית היא הישג חסר תקדים
ראשית כל מתפעל וו מן המהירות שבה השיגה ישראל עליונות אווירית מוחלטת באיראן. "יתוך שלושה ימים השיגה ישראל עליונות אווירית על איראן, מדינה ענקית בגודל של צרפת, גרמניה וספרד יחד", מציין וו. "זה משהו שרוסיה לא הצליחה לעשות באוקראינה בשלוש שנות מלחמה".
וו מראה כי המספרים מדברים בעד עצמם: איראן ירתה כ-400 טילים מתחילת הסכסוך, אבל כמות הטילים יורדת מדי יום. ביום הראשון נורו 200 טילים, אחר כך 100, 75, 50, ועד לכ-20-30 בשעות האחרונות. הסיבה? הפגיעה השיטתית במשגרי הטילים. "אפשר להחזיק כמה טילים שרוצים, אבל אם לא יכולים לירות אותם, הם לא שווים כלום", מסביר אחד המומחים.
החדירה העמוקה של המוסד
ההצלחה הכבירה של ישראל קשורה כידוע גם לחדירה של המוסד לתוככי המערכת האיראנית. "המוסד גנב את הארכיון הגרעיני מאיראן ב-2018",מזכיר וו, וזה לא היה רק ה"אקדח מעשן" שהצדיק את יציאת ארה"ב מההסכם הגרעיני, אלא גם "מפת הדרכים שאפשרה לישראל לפגוע בצורה יסודית כל כך בתכנית הגרעין". המידע הזה אפשר לישראל לא רק לחסל מנהיגים, אלא גם "לחסל 14 מדעני גרעין שהיו ליבת צוות הפיתוח של פרויקט הגרעין". החדירה הזו נראה עמוקה כל כך עד שיש הסבורים שהיא מגיעה לרמות הגבוהות ביותר של המשטר, אולי גם לחוגים הדתיים שבו.
האם שינוי המשטר באמת נמצא על הפרק?
מסתבר כי נתניהו עצמו כבר השמיע רמזים ברורים לתשובה לשאלה הזו באומרו כי "כורש שחרר אותנו היהודים, ואולי אנחנו עכשיו נשחרר את הפרסים", ואנו אכן רואים כי חיל האוויר מפציץ גם מטרות שאינן קשורות ישירות לתוכנית הגרעינית או הצבאית – המשטרה, הבאסיג', והזרוע התעמולתית האיראנית. "האיום הקיומי של האייתוללות תלוי בשימור הכוח שלהן. הם חיכו 400 שנה לעלות לשלטון", טוען פוטקין אזרמהר, מומחה לענייני איראן שמשתתף בדיון. לדבריו המשטר מוכן לוותר על כל האינטרסים הלאומיים של איראן, אפילו לשמור את העם בעוני, כל עוד הוא נשאר בשלטון.
כשמסתכלים בשטח, מסביר וו, עדיין לא רואים סימנים של מהפכה עממית באיראן. "ביום שלאחר התקיפה הישראלית תפילות יום השישי התקיימו כרגיל. זה הראה שהמשטר עדיין בשליטה", הוא מציין. אבל המצב יכול להשתנות במהירות. "יש תורים מחוץ למאפיות, הבנקים סגורים, אנשים לא יכולים למשוך כסף מהכספומטים ולא יכולים לשלם על הדברים שלהם". השאלה היא מה יקרה כשאנשים לא יוכלו לקנות לחם.
הסכנה הסינית והמשחק של טראמפ
אחד החששות הגדולים שמעלה דיוויד וו הוא האפשרות של התערבות סינית. "הסינים השקיעו עשרות מיליארדי דולר באיראן בעשר השנים האחרונות. הם מייבאים כמעט 20% מצרכי האנרגיה שלהם מאיראן במחיר מוזל". אבל לטראמפ יש תוכנית חכמה, כך נראה. "טראמפ מכריח את פוטין לבחור בין אוקראינה לאיראן. הוא אומר לפוטין: אני אתן לך קצת מרווח באוקראינה אם תישאר מחוץ לאיראן". זו הסיבה שטראמפ לא הטיל סנקציות נוספות על רוסיה ולא שלח נשק נוסף לאוקראינה.
צבא איראן יתמרד?
אחת האפשרויות הריאליות ביותר לשינוי משטר היא התמרדות מתוך הצבא או המשמרות המהפכניים. "אפילו בתוך המשמרות המהפכניים עצמם היו הרבה טיהורים ב-45 השנים האחרונות", מגלה פוטקין. "הם הקימו הרבה כוחות מקבילים – יש להם את שירות הביון של משרד הפנים, שירות הביון של משמרות המפכה, ושירות הביון הנגדי – והגופים האלה שונאים אחד את השני".
האירוניה היא שגם בקרב המשמרות המהפכניים, "כשרואים אותם פנים אל פנים, הם לא באמת איסלאמיים. הם משתוקקים לראות את סוף שלטון האייתוללות. הם רוצים שהילדים שלהם ילכו למערב ויחיו שם בנחת וברוחב". המסקנה של דיוויד וו ברורה: העימות הוא זה לא רק על טילים והישגים צבאיים – זה מאבק כוח עולמי". השאלה כעת היא האם ישראל תצליח לא רק לעכב את התוכנית הגרעינית האיראנית אלא להביא לשינוי יסודי במזרח התיכון כולו.