אדוני ראש הממשלה, התכנית לכיבוש עזה לא תכריע את חמאס

העובדה שאנחנו לא מצליחים עדיין להתיר את הקשר הגורדי בעזה וממשיכים לאחוז זנב וראש של המבצעים שהיו ואלו שעוד מתוכננים, היא שיקוף מייצג של סך חסרונותינו, חולשותינו ובעיותינו. המלחמה בעזה מתנהלת כמעט שנתיים ללא הכרעה וללא פתרון נראה באופק למשבר החטופים. אין כאן כוונה להתעלם מההישגים הרבים שהושגו בלחימה אלא רצון להציג דרך לסיום המלחמה כשידינו על העליונה.

במסיבת העיתונאים אתמול הכתיר ראש הממשלה נתניהו את עזה כ״מרכז הכובד״ של האויב. אם נקבל היגיון זה כפשוטו, עדיין תהיה מוטלת עלינו החובה המקצועית לנתח את מרכז הכובד הזה בהקשר של הנכסים החיוניים לאויב. כבר כתבתי על כך בעבר: החמאס מגלה עמידות ואדישות לאובדן כוח אדם ויהיה מוכן להמשיך ולהילחם עד טיפת דמו של העזתי בן ה־12 האחרון שנותר לו, ואדיש לגריסת הבתים והמנהרות ולהחרבת השטח. האסטרטגיה של חמאס מבוססת על השילוש הקדוש: הארכת משך הלחימה (כדי לגבות מאיתנו עוד אבדות ושחיקה עד שנותש), שליטה אפקטיבית באוכלוסייה (כדי לשלוט בסיוע ההומניטרי), והחזקת החטופים. כל תכנית מבצעית שלא כוללת דרכים לשלילת הנכסים החיוניים מידי חמאס ולהפיכתם מנכס לנטל נידונה לכישלון.

הסיבות להיעדר הכרעה

מדוע השיטה הנוכחית ממשיכה להיכשל? ארבע סיבות לכך.

ראשית, צה״ל אחוז בצבת המורכבת מזרוע של ייעוץ משפטי לחומרא בכל הקשור למצור ולטיפול באוכלוסייה ומזרוע שנייה השוללת באופן מוחלט כל גרסה, חיוורת וזמנית ככל שתהיה, של ממשל צבאי. התוצאה היא מבוי סתום והימנעות ממימוש תכנית המצור. צה״ל מכשיל בק״נ טעמים את התכנית הישימה היחידה כרגע להכריע את חמאס ולפתור במידה מסוימת את משבר החטופים: מצור אפקטיבי. והנה אתמול אפילו ראש הממשלה כבר נשמע אחרת ביחס למצור – מהדלפות שפורסמו בעיתונות מסבב הדיונים הקודם בקבינט נשמע היה שרה"מ דוחק בצבא לפעול ליצירת תנאים למצור ואילו אתמול קשר בין ״תכנית האלופים״ ובין הסכנה לגלישה להרעבה בעזה. במקום זאת דיבר נתניהו על ״מרחבים הומניטריים״ אבל לא ברור מה בדיוק הכוונה כיצד הם ישרתו את המהלך. כל עוד פינוי האוכלוסייה ימשיך להיות חלקי וזמני למטרות תמרון הוא לא יביא למטרה המיוחלת.

שנית, הדרג המדיני שמדי יום ניגף בפני יועצת משפטית שידה בכל, כושל גם בהתמודדות עם הייעוץ המשפטי לובש-המדים. הפרשנות האדוקה העומדת בבסיס פארסת הסיוע ההומניטרי מאלצת אותנו להאכיל את אויבנו בזמן שהם מרעיבים את חטופינו ומנהלים בהצלחה קמפיינים שקריים על הרעבה. אין ספק שהאיוולת הזו תתפוס מקום של כבוד בכל תחקיר היסטורי ראוי לשמו על המלחמה. אבל עדיין לא מאוחר לעצור. אם גם כאשר אנו נוהגים באויבינו כאחות רחמנייה מדינות העולם פועלות נגדנו מוטב כבר לעשות את הדבר הנכון מבצעית ולנצח. אולי יגרשו אותנו מהעיר, אבל לפחות לא נאכל את הדגים הסרוחים.

שלישית, הלחץ הפראי על הממשלה להפסיק את המלחמה ולהביא לשחרור החטופים בכל מחיר הוא בבחינת התאבדות לאומית של ממש. כל אדם ההולך להפגנה כזו מהסיבות הנכונות ראוי שישאל את עצמו שתי שאלות: על מי הוא מבקש ללחוץ בהפגנה, ומה הוא דורש שיתבצע מהלחץ? מה שנשמע בסך הכל כמו הבעת סולידריות עם משפחות החטופים מכוונת טובות הופך לדרך אל הגיהינום: הלחץ נועד לגרום למדינת ישראל להיכנע ללא תנאי – לסגת לגבול הבינלאומי, לשחרר את רוצחי השבעה באוקטובר ולהותיר את חמאס בשלטון. מי שפוסח על שתי הסעיפים בנושא מתעלם מהמחיר: עזה תשוקם – העוטף לא, יהודים וישראלים לא יהיו בטוחים עוד בשום מקום שכן חטיפה תהפוך מנשק טקטי לנשק אסטרטגי. טבח נוסף יהיה רק עניין של זמן. ובינתיים מחירם של החטופים עולה ועסקאות הביניים מתרחקות, וכבר חווינו שתי החמצות כאלו לאחרונה.

רביעית, מדינת ישראל לא נועדה להילחם מלחמות התשה. האמירה אסור לסיים את המלחמה כשחמאס על הרגליים, אין פירושה שהזמן משחק לטובתנו. חמאס יודע זאת וינסה להאריך את המלחמה כמה שאפשר כל עוד הוא שולט באספקה הנכנסת, כל עוד לא ננתק אותו ממנה הוא לא יקרוס. כדי לנתקו מאספקה יש להניע את האוכלוסייה דרומה ללא דרך חזרה. הפיכתו של חמאס לקליפה ריקה השולטת על עצמה ועל 20 חטופים חיים ו-30 חללים תסתיים בהכרח בחיסולו או בכניעתו. בנוסף הנעת האוכלוסייה דרומה היא הדרך היחידה לפתיחת אפשרות ההגירה מרצון מעזה.

ימים של הכרעה

לצערי במקום ללכת עד הסוף עם התכנית הזו נתניהו והקבינט הצביעו עבור ״עוד מאותו הדבר" – כיבוש תא שטח נוסף בחיכוך גבוה, דבר המשרת את תפיסת השחיקה והארכת המלחמה של חמאס. הרמטכ״ל צדק כשאמר שהצבא שחוק ועייף. ערוצי הימין אוהבים למצוא שלושה מילואימניקים נרגשים שמבטיחים להילחם עוד 500 יום ועוד ארבעה סדירים שמבקשים ״רק תנו לנו לגמור את העבודה״, אולם זוהי קהות חושים ששוכחת את אחד מעקרונות היסוד של תפיסת הביטחון של מדינת ישראל – מלחמות קצרות. גם אם הצבא מסוגל שוב לגייס את כל סד״כ המילואים אי אפשר להמשיך ולסחוט את הלימון הזה כאילו אין לו גבול. כל עוד יש דרך חסכונית ואפקטיבית יותר להכרעה מחובתנו המקצועית והמוסרית לנקוט בה.

כל הסימנים מעידים שהתוכנית הנוכחית אינה בנויה להתמודד עם חוזקותיו של חמאס משום שהיא תבוצע כתמרון חלקי למרחבים מתוחמים ומוגבלים. כל עוד חמאס מסוגל לתמרן גם מתחת לפני הקרקע ולשלוט על תאי שטח נוספים שבהם תוחזק האוכלוסייה ולשם יועברו החטופים, התוצאה תהיה זהה למה שכבר נוסה ובוצע באינספור תאי שטח ברצועה. צה״ל יכבוש כל תא שטח שיתבקש בקצב המוכר אולם המשבר לא יסתיים. על 24 חודשי לחימה ייערמו עוד שלושה-ארבעה חודשים. תחושת המיאוס בציבור הישראלי וקרנבל ההפגנות יעשו את שלהם. אנחנו נהיה במצב גרוע יותר.

למרות ההצלחות, ולמרות על המהלכים המכריעים והנועזים בלבנון, באיראן ואף בעזה, הלחימה בעזה בולטת בכישלונה ביחס לזירות האחרות, והסיבה היא כאמור שאינה מבוססת על שלילת נכסיו החיוניים של האויב. התפוקה השולית של עוד מנהרה/פיר/רחוב נמוכה מן הסף הנדרש להניע את המחט לקראת הכרעה, והנזק השולי של השחיקה מרחיק אותה. ככה לא נראית הכרעה. ככה נראית התשה עצמית.

אויב קורס כשנכסיו החיוניים עליהם שקד, הופכים לתורפותיו החדשות: הזמן שפעל לטובתו יפעל כעת נגדו, והאוכלוסייה, תעודת הביטוח שלו להכנסת הסיוע, תופרד ממנו ברובה ותקשה עליו לתפקד כגוף שלטוני או צבאי. באשר לחטופים – במקרה הטוב הוא יסחר בהם כקלפים כדי להציל את עורו ובמקרה הגרוע יבוצעו פעולות מול אויב מוחלש בניסיון לחלצם. כך או אחרת, יהיה סוף לפרשה.

ראש הממשלה, הנתיב להכרעה ברור: בצע הכנות מתאימות בשטח ובזירה הבינלאומית, ובצע מצור הדוק ואפקטיבי על מחבלי חמאס לאחר הנעת האוכלוסייה. מצור כזה יוביל להכרעה ודאית בלי הרבה הפעלת כוח ויפתח את שערי עזה להגירה מרצון לכל פליט המבקש זאת. אם כל מה שיש לדרג המדיני להציע בשלבים הללו של המלחמה היא תכנית נוספת של צעד קדימה, שניים אחורה – עדיף כבר להיערך בגבולות בני הגנה וללכת לבחירות.