במקסיקו הציבור החל לבחור את השופטים, ומקהלת "קץ הדמוקרטיה" בישראל התחילה לזמר
ביום הראשון בחודש יוני השנה הגיעו מיליונים מאזרחי מקסיקו לקלפיות שהוצבו ברחבי המדינה כדי לבחור את תשעת שופטי בית המשפט העליון, כולל נשיא בית המשפט העליון, ולצידם מאות שופטים וחברי בתי דין בערכאות שונות. בחירות היסטוריות אלו באו לאחר תהליך חקיקה ארוך ומחלוקת ציבורית עזה.
אצלנו בישראל לא החמיצו "המומחים לדבר" את ההזדמנות לדבר על "משבר חוקתי". קחו למשל את פרופסור יניב רוזנאי מאוניברסיטת רייכמן, שמיהר לטעון כי הרעיון לפיו העם יבחר את שופטיו מעלה חשש לפגיעה ב"עצמאות השיפוטית" וב"יכולת ההגנה על זכויות יסוד ושלטון החוק", או להגדיר את הרפורמה המקסיקנית כ"פוליטיזציה מוחלטת של בחירת שופטים" ולא פחות מ"אסון ונזק לדורות".
"שלטון החוק" במקסיקו
הבעיה בטענות כאלה שהן מתעלמות המצב הקיים במקסיקו. במדד שלטון החוק של ארגון WJP לשנת 2024, בטרם ביצוע הרפורמה, דורגה מערכת המשפט במקסיקו במקום ה-118 מתוך 142 מדינות, לצד מאורות צדק ידועים כמו אנגולה, הונדורס, טורקיה וניגריה, עם ציונים נמוכים במיוחד בתחומי הדין הפלילי והאזרחי, אכיפת רגולציה, מאבק בשחיתות ושמירה על ביטחון וסדר; כבר עשורים שארגונים למען זכויות אדם זועקים על המצב העגום במדינה ובשביל להבין את השתוללות הפשע המאורגן מספיק לפתוח טלוויזיה.
והנה, כשסוף סוף מגיעה הזדמנות לתיקון, המיליה "הנאור" מיד ממהר לקבוע: הרי זה אסון! על פי המשפטנים, הליך דמוקרטי שכזה שבו העם לא עלינו בוחר בעצמו את הרכב השופטים (כפי שנהוג במדינות רבות בעולם), אינו אלא "סכנה לדמוקרטיה". ודאי לא תהיו מופתעים לשמוע כי גם אצלנו למול הניסיון לשנות במעט את שיטת בחירת השופטים המעוותת, שבה למעשה השופטים ממנים את עצמם ואת חבריהם ולעתים אפילו נשיא העליון ממנה את עצמו, היה רוזנאי מן המקוננים על ה"פוליטיזציה" ואת קיצה של "עצמאות מערכת המשפט".
דמוקרטיה לפי דעתי
במשחק האנטי-דמוקרטי של המשפטנים העם לעולם לא יכול לנצח. הגדלת המעורבות של נציגי הציבור בתהליך הבחירה? נורא ואיום. בחירה ישירה של העם? שומו שמיים! בעולם ההפוך הזה קבוצה קטנה של שופטים בלתי-נבחרים הממנים את עצמם היא שיא הדמוקרטיה. רק יניב רוזנאי וחבריו יודעים מי ראוי להיות שופט ורק הם יבחרו. הם הרי לעולם לא "פוליטיים" ותמיד תמיד "עצמאיים". זה המצב הרגיל והנכון וכל דבר אחר מוגדר מיד כ"משבר".
זו התגלמות נוספת של שיטת רוזנאי המוכרת והידועה לשמצה: להסביר כל מצב לפי שיטתך על ידי עיוות המציאות ועקרונות הדמוקרטיה הבסיסיים. ככה זה כשפוליטיקאים מתחפשים למשפטנים כדי לכפות את דעת המיעוט שלהם על הרוב, בשם הדמוקרטיה כמובן.
ואותו מילייה "נאור" יודע לבקר קשות שופטים שמרנים שחרגו אפילו במעט מכללי הנאורות שקבעו מאורות הדמוקרטיה המהותית, מה שמעיד יותר מכל כי המילייה הזה מונע רק מפוזיציה של כח והצביעות וההתחסדות הם המודוס אופרנדי היחיד שלהם.
האנושות המציאה מנגנונים כדי להבטיח חיים ערכיים וטובים יותר.
לצורך זה היא המציאה את "חופש הדיבור", "חופש העיתונות", "חופש האקדמיה", "חופש ההתארגנות של עובדים", האפשרות של שביתה ומחאה וכן את הדמוקרטיה וכו' (רשימה חלקית).
בזמנו כאשר המשטרים היו עריצים, "סט" העקרונות הנ"ל היה המגן של החלש והמנוצל.
היום, כל אותם כלים\מנגנונים מנוצלים (לא רק בארץ גם במקומות אחרים בעולם) על ידי ה"דיקטטורים החדשים" שניכסו לעצמם (לדעתם המעוותת) את ההבנה המוחלטת מה טוב להמון הנבער (או לפי דברי מי שמנסה להציג את עצמו כאילו הוא "נשיא בית המספח העליון" מה שלומדים באזרחות על דמוקרטיה זה לכיתה ד), כלומר הם מנצלים כלים שהאנושות בנתה כדי להגן על עצמה כדי לתקוף אותה (מחלה אוטואימיונית).
אולי הגיע הזמן להגדיר פשע חדש "בגידה בדמוקרטיה", לא משהוא אמורפי כמו הפרת אמונים, שהבית דין יהיה של מושבעים, ומי שמנצל את הכח שהדמוקרטיה נתנה לו כדי לפגוע בדמוקרטיה, שישב בכלא הרבה זמן.
דה-בלזק כתב “D’ailleurs, se défier de la magistrature est un commencement de dissolution sociale.” כלומר, מעת שמערכת המשפט מאבדת את אמון הציבור- זו תחילת התפוררות החברה.
מדינה, רוזנאי ועמית הם הדרך הנכונה לחורבן המדינה היהודית. איתם כל מי שדוגל בזכויות הפרט כעיקר הדמוקרטיה, על פני אינטרס החברה.