לפעמים החגיגה מוקדמת

"אנחנו על סף הישג גדול מאוד", הכריז ראש הממשלה בנימין נתניהו אמש והביע תקוה שאולי כבר בחג הסוכות יוחזרו מעזה כל החטופים – חיים ומתים. האם זו תקוה ריאלית או שמא זוהי דרכו של הנשיא טראמפ שאצה לו הדרך ימים מספר לפני שמכריזים על הזוכים בפרס נובל?

נתניהו הסכים להרכין ראש ולקבל את תנאיו של הנשיא טראמפ גם בנוגע להפסקת ההפצצות בעזה וגם בנוגע להתנצלות מול נשיא קטאר, אך האם זה יכריע לטובת העסקה?

יש לזכור שקלף המיקוח היחיד שיש בידי חמאס הוא החטופים, כך שאין לו כל אינטרס לשחרר אותם. נתניהו מתפאר בכך שהלחץ הצבאי הוא שגרם לחמאס להסכים, כביכול, לשחרר את כל החטופים כעת בפעימה אחת. אם כך, אין שום צורך במשא ומתן, בודאי לא כזה שיארך מספר ימים. ישראל לא הפעילה לחץ צבאי, שעלה בקורבנות רבים, כדי להגיע שוב אל שולחן המו"מ.

לא מן הנמנע שחמאס יערים קשיים במו"מ שכזה, יבקש שלבים ופעימות, יטען שמתקשה למצוא חלק מהחטופים וימשוך זמן. על ישראל לדרוש שחרור מיידי של כולם עכשיו, כפי שצועקים הקפלניסטים.

אחד התנאים הבעייתיים בהסכם הוא פריסה מחדש של כוחות צה"ל. בכמה אחוזים מהרצועה תשלוט ישראל על פי התוואי החדש? מאילו אזורים יהיה עלינו לסגת? למרות שהמתווה שהציג טראמפ כולל תנאים ברורים וקווי נסיגה מוגדרים, הסעיפים הללו יהיו הראשונים שישתנו במסגרת משא ומתן עם החמאס, וזה מדאיג מאוד. האחיזה שלנו באזור הצפוני של הרצועה, בצירים מרכזיים ששולטים עליה ובודאי בציר פילדלפי היא סעיף שלא ניתן לוותר עליו גם לא בעד החזרת החטופים.

הקושי הגדול, כאמור, הוא בכל מה שנוגע למה שיתחולל ברצועה לאחר השבת החטופים, אם אכן חמאס יעמוד בדרישה והם ישובו. הבטחתו של נתניהו לפרק את חמאס מנשקו קשה מאוד ליישום. מי ישלוט ברצועה צבאית ומדינית? לעת עתה, חמאס נשאר בשטחים שאינם בשליטת צה"ל ועשוי רק להתעצם. בתקשורת הזרה נשמעות התנגדויות של פלגים בחמאס שלא ששים ליישם את ההסכם המוצע. ישראל עלולה למצוא את עצמה בדיונים אינסופיים, בזמן שביהודה ושומרון התסיסה והתחמשות החמאס הולכת וגוברת.

הבנתם של האמריקנים את האסלאם והמזרח התיכון לוקה בחסר, ומי שמשלם את המחיר היא ישראל. טראמפ לא מבין את המשחק הכפול הקטארי, וחמור יותר: הוא מניח שרק רווחה כלכלית מעניינת את העזתים, חושב בתמימותו שמדינות בעולם יפתחו את שעריהן לרווחה בפני המהגרים מהרצועה ושבטוח שפרויקט הנדל"ן הנוצץ שהוא מתכנן ברצועת הקיט עזה מדבר אל ליבם. הוא יתפלא לגלות שסדר העדיפויות החמאסי הוא מעט אחר.

נעלם נוסף בהסכם הוא סוגיית שחרור האסירים הבטחוניים תמורת החטופים שיוחזרו. מיהם האסירים שישוחררו? כמה ישוחררו? לאן ישוחררו? כל שאלה כזו היא הרת גורל. ומיותר להזכיר את מה שקרה כתוצאה מכך ששיחררנו בין 1207 האסירים כולל יחיא סינוואר בעסקת שליט. 

אחד ההישגים הבולטים של נתניהו היה החתימה על הסכמי אברהם "מעל לראשם" של הפלסטינים, המדינות שחתמו לא התנו את חתימתן בדבר מה שיינתן לפלסטינים, לרבות מדינה. העובדה שדוקא טבח נורא כל כך שביצע חמאס השיב את הפלסטינים אל תשומת לבו של העולם עד לכדי תמיכה במדינה פלסטינית היא בלתי נתפסת.

"ישראל ממתינה לתשובת חמאס", שוב, למרות שלחמאס אין כל לגיטימציה לדרוש דרישה כלשהי, להתנות תנאי זה או אחר או בכלל להתקיים. השעות הבאות תהיינה מורטות עצבים עבור משפחות החטופים אך גם עבור אזרחי ישראל כולם. אולי סוף סוף הגיע הזמן שייפתחו שערי הגיהנום.