ההתבייתות חסרת התקדים של המשטרה והפרקליטות על מקורבי רה"מ אומרת שמשהו פה מסריח
חלומם של האופוזיציונרים בישראל לחזות בנבצרותו של ראש הממשלה נתניהו הולך ומתרחק שכן האיש מסרב להפוך לבלתי כשיר. בכל דיון "40 חתימות" שיוזמת האופוזיציה ניצב נתניהו מעל דוכן הכנסת אל מול צעקות רמות, משיב בביטחון על הטענות שמופנות אליו ושב ועולה לדוכן לסבב נוסף אחרי נאומו הקבוע של יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד שמתאמץ להוציא אותו משלוותו ונכשל.
בד בבד הדיונים בבית המשפט בתיקי נתניהו נמשכים במלוא המרץ על אף הזמנים הרי הגורל באזורנו. התובעת יהודית תירוש מרבה להפליג בסיפוריה הארוכים עד כי נראה שהאסטרטגיה החדשה של הפרקליטות הפכה להתשה. מדי פעם השופטת רבקה פלדמן פרידמן מאיצה בה לקצר או לעבור לנושא הבא אבל תירוש בשלה עד שתתיש את כולם. יום אחרי יום דנים בבית המשפט בארנב מפרווה, בכלבה המשפחתית שעזבה את העולם ובמספר הקלוריות ב-100 מ"ל שמפניה ורודה. יום אחרי יום מכלה ראש הממשלה את זמנו היקר בנסיון נוסף להפריך את קיומה של "פגישת ההכוונה" במקום לעסוק בזוטות כמו הפלת השלטון באיראן.
משהבינו שלא יצליחו להוציא את נתניהו לנבצרות, שונתה הטקטיקה: בידוד או ליתר דיוק נטרול של אנשי חוגו. האסטרטגיה נותרה על כנה כמו מאז ומעולם – להפיל את נתניהו.
והנה בשבוע שעבר נפל דבר: שופט ביהמ"ש השלום מנחם מזרחי הפסיק את הרחקתו של אוריך מלשכת ראש הממשלה ופסק כי יש להסיר את כל ההגבלות מעל עומר מנצור וצחי ברוורמן. השבוע אמנם הפך ביה"מ חלק מן ההחלטה בעניין ברוורמן אולם העיון בהחלטת השופט מזרחי מלמד על המוטיבציה האדירה לבודד את ראש הממשלה מיועציו ומעוזריו ועד כמה הרצון העז הזה עלול להניב תוצאה מביכה.
שוב ושוב נרדף יונתן אוריך בעקבות פרשת "רכבת בשער" (הכינוי הרשמי של בית המשפט למה שבתקשורת קוראים "קטארגייט") ובפרשת ה"בילד". אוריך הוא כנראה רק אחד מאותם אנשים שהפרקליטות עושה ככל שביכולתה כדי להפוך אותו לעד מדינה נגד נתניהו. כל עוד התיקים שתפרה לכאורה בתפירה גסה במיוחד לא עושה את העבודה, מישהו יהיה חייב לספק לה את הסחורה. במשחק הזה אין חוקים, יש פשפשים גדולים, יש סחיטות רגשיות, יש פגיעה בטיפולים רפואיים של בני משפחה, יש רוגלות שהיועמ"שית מסרבת עד כה כבר 23 פעמים למסור את החומר הנדרש לגביהן ויש אפילו רגע אחד קשה במיוחד שבו מאיימים על אוריך שלא יוכל לפגוש את בתו התינוקת.
יונתן אוריך נעצר בספטמבר 2025 בחשד לביצוע עבירות של מסירת ידיעה סודית כדי לפגוע בבטחון המדינה, איסוף סודות במטרה לפגוע במדינה, מסירת ידיעה סודית, קשירת קשר לביצוע פשע ואם כל אלה לא מספיקים אזי גם השמדת ראיה. רשימות האנשים שעימם נאסר על אוריך ליצור קשר נמסרו לבית המשפט. בפרשה אחת מותר לו ליצור קשר עם ראש הממשלה ובשניה אסור, ללא כל הגיון שנראה לעין. נאסר עליו לעסוק בלשכת נתניהו אך מותר לו לעסוק בענייני מפלגת הליכוד. יש לציין שאוריך מעולם לא נעצר בהקשר של פרשת ה"בילד" ולא הובא לבית המשפט בעניין זה, ובכל זאת דרשה המשטרה להתנות את תנאי שחרורו בפרשת ה"בילד" (אף שלא נעצר בה) בתנאי השחרור שנקבעו בפרשת קטארגייט. "עתה, לראשונה", ציין השופט מזרחי, "מבקשת משטרת ישראל ליצור תנאים שחלקם יש מאין, חדשים, ויצוין שאין זו הפעם הראשונה שכך היא נוהגת". מוטיבציה כבר אמרנו?
בהמשך ההחלטה של השופט מזרחי עולה שמו של מקורב נוסף לנתניהו, עומר מנצור, שחשוד לפתע בשיבוש מהלכי חקירה, במרמה ובהפרת אמונים ובגילוי בהפרת חובה. השופט מזרחי מציין כי מנצור "אינו חשוד כלל בחשדות הנוגעות לתיק ה"בילד" אלא בהתייחס לאירוע "הפגישה הלילית", שהוזכר מפי מקורב נוסף, אלי פלדשטיין, בראיון לעמרי אסנהיים ששודר בתאגיד השידור הציבורי. גם על מנצור נאסר, בין היתר, ליצור קשר עם עובדי לשכת ראש הממשלה. כלומר המשטרה והפרקליטות פועלות על פי קטעים ערוכים שהוצגו בשידור טלוויזיה שלא טרח להסתיר את הקרבה בין פלדשטיין ואסנהיים,
נסיונות נטרול נתניהו מאנשיו נמשכים, והפעם מדובר בראש הסגל צחי ברוורמן שחשוד בשיבוש מהלכי חקירה, במסירת ידיעה רשמית על ידי עובד ציבור ואיך לא? במרמה והפרת אמונים. גם הוא אינו חשוד כלל בחשדות הנוגעים לתיק ה"בילד" וגם הוא, הפלא ופלא, אינו מורשה לעת עתה להיכנס ללשכת ראש הממשלה או ליצור קשר עם אנשיה. לא בתל אביב ולא בירושלים.
השופט מזרחי טוען שאין חשד סביר שקושר את עומר מנצור או את צחי ברוורמן ל"פגישה הלילית", "משום שהוא נובע מגרסאותיו של אליעזר פלדשטיין" וכאלה מצאנו יותר מאחת. "חשוד נותר חשוד עד אשר מוגש נגדו כתב אישום ורק אז משתנה מעמדו החוקי ל"נאשם", על כל הדינים המשתמעים מכך", מבקש להזכיר השופט מזרחי לכל מזילי הריר חסרי הסבלנות. עוד מוסיף השופט ש"כתב חשדות כשלעצמו חסר ערך ראייתי ומבטא את עמדת מנסחו בלבד". עשרה קלסרים של חומר ראיות הוגשו לבית המשפט בעניין פרשת ה"בילד", כאשר החשדות לגבי אוריך מבוססים על "אמירותיו הרבות והשונות של פלדשטיין". בניגוד לכתב החשדות, בחקירות המשטרה והשב"כ פלדשטיין כלל לא הפליל את אוריך ולא קשר אותו לביצוע מעשים. פלדשטיין הבהיר באחת מחקירותיו שאוריך ידע על הכתבה ב"בילד" רק אחרי פרסומה ושלא היה שום שיתוף פעולה בעניין. בחקירה אחרת טען פלדשטיין שאוריך ידע שיש מקור שהעביר לפלדשטיין מסמך עדכני עם הנרטיב של חמאס, ושפלדשטיין ביקש ממנו לעדכן את ראש הממשלה אך לא ביקש ממנו אישור לפרסם את המסמך ואמר שהוא עצמו מתכוון לעשות זאת. השופט מזרחי בוחר לצטט את דבריו של אחד החוקרים שהטיח בפני פלדשטיין: "אז אני אומר לך שזה ממש נח מצידך להזכר בדברים ברגע האחרון במיוחד שאין לך כמעט שום תימוך להתנהלות שאתה מתאר פה". "אין זה חזיון נדיר", מציין השופט מזרחי, "שבמסגרתו חשוד בחקירת משטרה מוסר גרסאות שמתפתחות מהכחשה לאמירת אמת".
מסתבר אפוא שהטענות החדשות כי אוריך היה מעורב בהעברת המסמך אינן מתיישבות עם ראיות אחרות כמו תעבורה של תקשורת טלפונית וכי לא נמצאה תמיכה לטענה של פלדשטיין שבינו לבין אוריך התקיימה פגישה פיסית. על פי תיק החקירה גם אמירותיהם של עדים אחרים אינן מתיישבות עם ההפללה שמנסה פלדשטיין להפליל את אוריך. לא בכדי תוהה השופט המזרחי: "כיצד יתכן שאליעזר פלדשטיין מוסר כי הוא דיווח פיסית לראש הממשלה אודות הכוונה לפרסם את המסמך הסודי והמבקשת אינה מוצאת לנכון לחקור את ראש הממשלה?". ומסקנתו היא "שאילו הייתה המבקשת חוקרת את ראש הממשלה, הוא היה דוחה מכל וכל את טענת אליעזר פלדשטיין בעניין זה". השופט מזרחי מציין עוד ועוד סתירות מטרידות בדבריו של פלדשטיין המראות שאוריך כפי הנראה כלל לא היה בסוד העניינים מלכתחילה. השופט מזרחי מציין שקיבל מסמך כלשהו, סימן בו דברים ושהוא "מציע לכל ערכאה שיפוטית שתידרש לנושא לבחון אותו בטרם החלטה, משום שכל קוראו תצילנה אוזניו כאשר בוחנים את המסמך לאור הגרסאות דלעיל".
בשלב הבא מתייחס השופט מזרחי לפרשת "הפגישה הלילית" שבה נפגש לכאורה פלדשטיין עם צחי ברוורמן שהציג בפניו רשימת שמות, עדכן אותו שקיימת חקירה של מחלקת חקירות הבטחון והוסיף שהוא "יכול לכבות את זה". השופט מזרחי מציין שהאירוע כולו מבוסס על אמירתו של פלדשטיין בראיון לאסנהיים ובחקירתו במשטרה. "בחנתי בקפידה את גרסת אליעזר פלדשטיין בחקירה", כותב השופט מזרחי, "עיון בה מלמד כי תילי התילים הראייתיים שביקשה המבקשת (המשטרה) לצבור כראיות מחזקות בעצם קיום הפגישה הם גמלים פורחים באוויר".
כעת מגיע השופט מזרחי לעסוק במקורב החדש שהופיע בפרשה, הלא הוא עומר מנצור: "עיון בחומר הראיות הגולמי מעלה שאלה כבדה ביותר – מהו החשד כלפי משיב 2 (עומר מנצור) ואיזה אבק של ראיה יש שבכוחה לתמוך במסקנה כי הוא ידע בכלל מה טיב הפגישה, מה תוכנה, האם נפתחה חקירה, על מה משוחחים השניים? וכיו"ב". מהדברים עולה שחלקו הכה משמעותי של מנצור בפרשת "הפגישה הלילית" היה לקחת לידיו את מכשירי הטלפון של פלדשטיין ושל ברוורמן. "עיון ברצף הגרסאות של אליעזר פלדשטיין מלמד כי מדובר בעד שהתנהלותו בחקירה היא בגדר משענת קנה רצוץ", כותב השופט.
השופט תוהה בצדק כיצד ייתכן שנפתחה בכלל חקירה בנושא "הפגישה הלילית" אך ורק בהסתמך על אמירתו של פלדשטיין בראיון טלוויזיה "בעוד שהיה מצופה שתחילה יוזמן הלה לחקירת משטרה אשר תעביר את אמירתו במסננת החקירתית שרק בכוחה לבקר באמת את הדברים שמסר ורק אז יוזמנו משיבים 2 ו-3 (מנצור וברוורמן) כדי למסור התייחסות". עוד מוסיף השופט ומותח ביקורת על כך שלא היתה הסתמכות על בחינת החומר הגולמי של הראיון: "רק ביום הדיון ביקשה המבקשת צו מתאים בעניין זה לקבלת כלל החומרים הגולמיים, וזאת לאחר שהמשיב 1 (אוריך) הגיש בקשה מתאימה לבית המשפט".
לבסוף מטיל השופט מזרחי ספק כלשהו בעוצמת הראיות נגד יונתן אוריך, אינו מוצא חשד סביר שמצדיק הטלת תנאים מגבילים על עומר מנצור וטוען כי יש חשד סביר דל ביותר לגבי צחי ברוורמן אך לא כזה שיכול לתמוך בהטלת מגבלות עליו. השופט מזרחי מוסיף בעניינו של ברוורמן כי הוא אמור לכהן כשגריר מטעם מדינת ישראל "על כן לא בנקל ייטה בית המשפט להטיל תנאים כה בלתי מידתיים" כמו איסור יציאה מהארץ.
רעידות האדמה שהובטחו לנו ב"פרשיות הבטחוניות החמורות ביותר בשנים האחרונות" לא הפעילו את הסיסמוגרף גם הפעם. נראה שהפרקליטות תאלץ להמשיך ולחפש אחרי מקורבים אחרים של ראש הממשלה שיהפכו לעדי מדינה נגדו, יינטשו את לשכתו או לפחות יפלילו אותו בפרשיית באגס באני.
מאמר מצוין!
סתירה חשובה נוספת, אשר השופט מזרחי אינו יכל להוסיף (כי הוא חייב לעסוק רק ישירות בתיקים בהם הוא דן),
אך אולי הכי רלוונטית לדיון הציבורי בפרשה (כמו לדוגמא, תמונת הליצנים בשער המאמר, הבטוחים שאזרחי ישראל עדיין קונים את מה שראשים מדברים, אשר גוערים בציבור הישראלי בסבר ישבן חמור ממסכי הטמבלויזיה – מנסים למכור לאזרחי ישראל ולכן הצגה עם מדים שהם קנו בעלי אקספרס וקופירטייר אמר להם איזה פרצופים לעשות למצלמה שבמקרה מתפרסמת – אולי גם תמונה זו לקוחה מטלפון הפצ"רית):
היא כמובן שאותם ליצנים וביעקר, מי שהשכיר את שירותיהם (אני נוטה להאמין על סמך מחאות "עממיות" קודמות, שיש מממן מאחורי הקלעים אך אינכם חייבים לחשוב כך) – מעולם לא מחו ובוודאי, לא באותה עוצמה ובוודאי לא באותה רמת ארגון *תשקורתי* –
כנגד פרסום אחר בעת המלחמה, כן זה של המכפישה הצבאית הראשית (כמובן, אשמתה אינה מוכחת באופן מלא ברגע זה) אשר נזקו למדינת ישראל – גם צבאי וגם מדיני – גבוהה לאין שיעור, מהחשדות שהשטאזי מנסה להכריח את שופט מזרחי לקבל
(הציטוטים של החלטתו המצוטטים כאן במאמר, הם איומים במישור החוקי ועולים לכדי העוול שנעשה בחקירות נתניהו לבני הזוג אלוביץ וניר חפץ – אבל אני אישית, לא מצפה מהליצנים בתמונה וממי שמממן וממי שמפעיל אותם, **באמת** לחשוב על מה מותר ומה אסור לחוקר משטרה במדינה דמוקרטית והיכן עובר הגבול בין משטרה לבין שטאזי.
זה שבעיניי ציבור זה, להפוך את המשטרה לשטאזי במטרה לעמלל [לכל הפחות] יריבים פוליטיים – מה שאנו יודעים היום כעובדות על "חקירתו" של ניר חפץ, מוכיח זאת)
אז העבודה, שההצגה היחידה שהליצנים בתמונה, המממן שלהם יממן (שוב, לדעתי יש כזה אך אינכם חייבים להסכים – הראיות סביב מימון מחאה ציבורית, ניתנות לפירוש די בהגדרה – למשל, תרומה לעמותה זה מימון או צדקה?) והמפעיל שלהם (כנ"ל) יציגו לכם – לעולם לא תהיה על דבר, בו השם נתניהו אינו מופיע – גם אם ובעיקר, זה באותו נושא בדיוק על בסיסו הם מוחים (למשל, כנגד פגיעה בחיילי צה"ל) אבל השם נתניהו כאמור, לא מוזכר.
אז סתירה זו, אשר אינה ייחודית לפרשה האחרונה ואנו אזרחי ישראל, כבר רגילים ביותר לראות מאמץ תקשורתי מסודר ומרוכז – תמיד עם מסרים זהים, בפורמטים המותאמים לכל ערוצי התקשורת (מלל עבור הרדיו, ויזואל עבור טמבלויזיה ותמונות מבויימות היטב, עבור דפוס/אתרי "חדשות" (זו הסיבה מדוע אני מתקשה שלא לראות מאחורי "מחאות" אלה יד מכוונת – מסגירה באמצעות לוגיקה אלמנטרית, שהמטרה של הפרשה הנוכחית על כלל משתתפיה – גם ה"חקירה" וגם התשקורת – הינה לנסות ולפגוע בממשלה הנוכחית. בדרגה גבוהה מאוד של סבירות.
מדוע זה חשוב? כוונתי לדבריי בתגובה זו, כמובן. הרי הדברים אותם רשמתי, ידועים כך שלכאורה, לכל היותר – אולי הזכרתי את הדברים עבור מישהו שלא מיד נזכר/ה, אך האם רק זו (תזכורת) החשיבות בדבריי?
אלמנטרית: כמו שאמרתי פעם לקולגה, אשר דיעותיו הן מצידה השמאלי של המפה הפוליטית – ברגע שמבטלים את החובה להיות נייטרלי ואובייקטיבי, מגופים אשר חייבים להיות נייטרליים ואובייקטיביים לשם ביצוע תפקידם – זה משהו שיום אחד, אתה תצטער עליו.
כיוון שאף מטוטלת, אינה עוצרת מיד בנקודת האפס (דהיינו, נקודת האיזון). מהסיבה האלמנטרית, שאם מותר להיות פעיל פוליטי ופרקליט או חוקר משטרה – אז זה מותר גם למי שדיעותיו בשמאל וגם למי שדיעותיו בימין.
כוח אדם באף מערכת, איננו סטאטי והעולם המערבי, נע ימינה באופן מופגן (מה שאנו בישראל קוראים, הדמוגרפיה עם הימין).
לפיכך, אתה (אותו קולגה), צפוי לראות במרוצת השנים, אותו בומגרנג בדיוק – חוזר אליך ולשחקנים מהקבוצה שלך. אתה תצטער, אבל אז יהיה מאוחר.
אז, אינני יודע אם חצינו את נקודת האל-חזור מבחינה זו. אינני נביא. מה שכן ניתן לדעת בבטחון מלא, היא שכל צעד לניצולם של הן הממסד החוקי והן הממסד התקשורתי למטרות של רדיפה פוליטית, בכל קנה מידה – גם המועטה ביותר (אז המילה היא לא בהכרח "רדיפה", אבל זו המילה בשפה העברית ללא קשר לעצמתה) – בוודאות מקרב אותנו כחברה, לנקודת האל-חזור.
הט*פשות של הסמול מתבטאת בהקרבת העתיד, למען רווח מידי. אך כמו שאומרים, לא לעולם חוסן. זו פשוט הדרך, של מי שבוחר לקדם את מטרותיו באמצעות כוח – במקום שכנוע.
שכנוע אמיתי, כולל גם הבנה שאתה יכול לטעות. תבחרו כיצד אתם רוצים לקדם את המטרות שלכם. במיוחד אם אתם חוקר או פרקליט. לפני שיהיה מאוחד מדי.
ובכל זאת – המחוזי הפך את החלטת השופט מזרחי.