בית המשפט פסק בניגוד לחוק, וכשהממשלה הודיעה שלא תציית, עבר לאיים על השרים
שר התקשורת ד"ר שלמה קרעי רצה להקים מועצת רשות שניה חדשה כחלק מהרפורמה שאותה הוא מבקש לקדם. באופן שנתפס כמוזר ואפילו כלא ראוי ביקש למנות חברים שיהיו "נוחים" עבורו בדעותיהם על מנת שיוכל לממש את מדיניותו. "זו מועצה פוליטית", זעקו המתנגדים. ובכן, שר הוא אדם פוליטי, צעדיו הם פוליטיים ואולי הגיע הזמן להפנים זאת.
בפברואר 2026 אושר מינויה של ד"ר יפעת בן חי שגב לתפקיד יו"ר מועצת הרשות השניה. בסוף חודש מרץ אישרה הממשלה בהצבעה את ההרכב החדש של המועצה. ראש הממשלה נתניהו השתתף בהצבעה למרות שד"ר שגב היתה עדת תביעה במשפטו ולמרות שנאסר עליו לעסוק ברגולציה על שוק התקשורת ללא קבלת אישור מהיועצת המשפטית לממשלה. לאחר שהושמעו טענות מצד היעוץ המשפטי לממשלה, התקיימה הצבעה חוזרת של חברי הממשלה הפעם ללא נתניהו. שוב מונתה ד"ר שגב ליו"ר המועצה ושוב נבחרו חבריה.
אחד הנושאים הבוערים שעל הפרק הוא מכירת ערוץ 13, ההסכם אמנם נחתם אך דרוש אישורה של מועצת הרשות השניה. החשש נובע ממורכבויות בקרב חברי הועדה שמא יפעלו ממניעים לא ענייניים, למשל: ד"ר יפעת בן חי שגב שהייתה דירקטורית בערוץ 13 וכאמור עדה במשפט נתניהו, עו"ד כנרת בראשי שמסקרת את משפט נתניהו וטוענת שהתיקים נגדו נתפרו על ידי הפרקליטות.
באמצע אפריל הגיע המשבר, בדמותה של מחלוקת בין יושבת הראש ד"ר יפעת בן חי שגב לבין הדרג המקצועי של הרשות השניה. בתחילת מאי הוציא שופט בית המשפט העליון אלכס שטיין צו זמני שהקפיא את פעילותה של מועצת הרשות השניה כך שאינה יכולה להתכנס ולקבל החלטות. הצו ניתן בעקבות עתירות שהוגשו נגד מינוי יושבת ראש המועצה וחבריה בשל סוגיות פוליטיות וניגודי עניינים. היועמ"שית לא חיכתה רגע ומיד דרשה לבטל את מינוי חברי מועצת הרשות השניה ולאפשר למועצה היוצאת להמשיך ולתפקד בניגוד לרצונה של הממשלה. חשוב לציין שעל פי חוק כדי שמועצת הרשות השניה תוכל להתכנס ולקבל החלטות יש צורך בכינוסם של 10 חברים לפחות. בעקבות הצו שהוציא בג"ץ התפטרו שישה חברים מהמועצה היוצא ונוצר מצב שבו המועצה לא יכולה לתפקד. לימים נודע מתוך מסמכים שהגיש השר קרעי שהוא זה שקרא לחברי המועצה היוצאת להתפטר. "אין זה ראוי כי נציגי ציבור יכפו עצמם על הציבור לאחר שהסתיימה תקופת כהונתם וממשלת ישראל מינתה מועצה אחרת של נציגי ציבור תחתם", כתב.
בסוף חודש מאי, לאחר שהממשלה לא הגישה את תגובתה לגבי הצו הזמני בזמן, הוציא בג"ץ צו על תנאי לגבי העתירות בסוגיית שינוי הרכב מועצת הרשות השניה. בהמשך דרש בג"ץ מחברי המועצה המתפטרים להגיש תצהירים חתומים שבהם הם יפרטו האם השר קרעי או מישהו מטעמו הפעיל עליהם לחץ להתפטר ומדוע התפטרו. והנה, בחודש יוני הסתבר שחוקים הם דבר גמיש מאוד ובג"ץ יכול להחליט על דעת עצמו שכבר לא צריך לכנס לפחות 10 חברים מהמועצה כדי לקבל החלטות. בית המשפט העליון החזיר את המועצה היוצאת למלא את תפקידה על אף התפטרותם של שישה מחבריה. "מצאנו לקבוע כי בשלב זה חברי המועצה המתפטרים לא יובאו בחשבון לעניין מניין חברי המועצה "היוצאת" על כל המשתמע מכך", כתבו השופטים. השר קרעי הודיע בתגובה ש"לבג"ץ אין סמכות לצפצף על החוק, הלכה למעשה אין שום תוקף חוקי להחלטה הזו ולא לאף החלטה שיקבלו שבעת חברי המועצה הנותרים".
בצעד חריג מאוד הודיעו חברי הממשלה פה אחד שלא יכבדו את פסיקת בג"ץ להחזיר את מועצת הרשות השניה היוצאת. "החלטה שיפוטית המחייבת את הממשלה… לפעול בניגוד חזיתי ללשון חוק מפורשת, אינה ביטוי לשלטון החוק אלא להפרתו", כתבו שרי הממשלה בהצהרתם והבטיחו לפעול בכל הכלים החוקיים כדי לבטל את ההחלטה. "לפיכך לא תישמע בעתיד בפני הממשלה… כל טענה המבקשת להקנות תוקף לפעולה שנעשתה על ידי מועצה שאינה עומדת בתנאי הסף הסטטוטורי להפעלת סמכויותיה".
התנועה לאיכות השלטון, שהיתה גם בין העותרים נגד מינוי מועצת הרשות השניה, לא איחרה להגיב: "ממשלה שלא מצייתת לבית המשפט היא ממשלה עבריינית ובכך איבדה את הלגיטימיות שלה לשלוט". לא פחות. התנועה הודיעה שתפנה לבג"ץ ותדרוש הטלת סנקציות כבדות על השרים עד כדי מעצר.
"השר קרעי ואני לא ביקשנו להעביר החלטה שמשמעותה לא לקיים את פסיקת בג"ץ, העברנו החלטה הצהרתית בממשלה שאומרת שאין פה אנרכיה. אנרכיה היא מצב שבו בית המשפט לוקח את החוק, מתעלם ממנו ועושה הפוך ממנו", אמר שר המשפטים יריב לוין. לבסוף שאל את השאלה החשובה מכולן: "אם בית המשפט העליון יכול לקחת לעצמו כל סמכות, ויכול לפסוק בניגוד לחוק כאילו החוק לא קיים, איזה בלם יש על בית המשפט העליון?"
לפתע התעורר משנתו הסלקטיבית נשיא המדינה יצחק הרצוג והודיע ש"הצהרות על אי ציות לפסקי דין של בית המשפט העליון פוגעות בליבת האחדות בעם". מעניין מה קורה לאחדות העם כאשר בית המשפט העליון פוסק בניגוד לחוק. גם היועצת המשפטית לממשלה שידועה בשנתה הסלקטיבית לא פחות הקיצה ואמרה שהחלטת הממשלה היא "נסיון להלך אימים ולחתור תחת עקרונות יסוד של שלטון חוק במדינה דמוקרטית". כלומר, כאשר הרשות השופטת מנסה להציב את עצמה מעל הכנסת ומעל הממשלה זו לא פגיעה בדמוקרטיה.
יו"ר האופוזיציה ח"כ יאיר לפיד עט על הסיטואציה והודיע: "ממשלה שלא תקבל את פסיקת בג"ץ הופכת בו במקום לממשלה לא חוקית שלא נקבל את פסיקותיה והחלטותיה. כהונת חברי הרשות השניה (היוצאת) מבחינתנו בתוקף והחלטותיהם מחייבות".
בשלב הזה עבר בית המשפט העליון לאיומים: "פעולת עובדי ציבור בניגוד להחלטות שיפוטיות, עלולה להוביל, במקרים המתאימים, לכך שהסדר החסינות האישית המוקנה מפני תביעות נזיקין – לא יחול". במילים אחרות ומאפיוזיות: "חבל על החסינות היפה שלכם".
"כאחרוני הדיקטטורים שאיבדו את אמון הציבור", השיב על כך יריב לוין" הם מאיימים לדכא בכח את מי שדורש צדק".
הסיפור המהותי שאליו צריך להתייחס הוא לא מינוי מועצת הרשות אלא החלטתו של בג"ץ אשר מנוגדת לחוק. אולי צריך להזכיר משהו שנראה שנשכח עם הזמן לאור חדירתו של בג"ץ לכל נבכי חיינו – שופטים אינם מחוקקים, גם הם בעצמם כפופים לחוק.
איזה גזלייטניג מפואר!
אם בג״ץ יכול לחוקק – האם הכנסת יכולה להגיש פסק דין?
ואני שואל, מה יקרה עם בג״ץ יפסוק שצריך להרוג את כל הג׳ינג׳ים?
המצב חמור פי כמה.
האיום איננו על שרים. לשרם ולדרג הנבחר בכללותו, יש חסינות (יש סייגים אבל הם ממש לא רלוונטיים למקרה כזה). האיום הוא, על עובדי המדינה, פשוטו כמשמעו.
דהיינו, אלה אשר מוציאים לפועל את החלטות הממשלה, הם אלה אשר עליהם מאיימים השופטים והיות ולעובדי מדינה (או לכל אזרח, אשר איננו נבחר ציבור, לצורך העניין), אין חסינות – זהו בהחלט איום.
דהיינו (וזה מה שיש לשים עליו את הדגש!), העליונים, בכלל לא טורחים להתמודד עם הנימוקים המוכיחים, שדווקא החלטותיהם מנוגדות לחוק המפורש. יכלו … אבל בחרו שלא.
וזהו גם דבר שצריך לשים עליו את הדגש. מי שמעוניין בדיון ציבורי, חייב להיות מסוגל גם להודות בטעות. מי שבכסילותו, בוחר במקום זאת (כי זה מה שזה), לאיים על מי שעלול להוציא החלטה "מנוגדת" לפועל – מוכיח מעל לכל ספק סביר (תרתי משמע), האם ברצונו לקיים דיון.
הימין, ובראשו רוה"מ נתניהו יכולים להלין על עצמם ועל עצמם בלבד
—————————————————–
א) המפלצת הבג"צית (לפרשנותי) לא נולדה ביום אחד, בכנסת אחת רגע לפני בחירות יו"ר וועדת חוקה לין (ממפלגת הלכוד) ושר המשפטים מרידור (ממפלגת הלכוד) חוברים לאליטה המשפטית ומעבירים בלילה אחד ברב של 32 כנגד 21 ח"כ את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. לימים מצוטט שר המשפטים מהליכוד שה"אהבלים לא הבינו". רגע לפני בחירות, יו"ר וועדת חוקה מהליכוד ושר המשפטים מהליכוד מספרים לח"כ של הקואליציה שזה עוד חוק דקלרטיבי חסר משמעות מעשית.
ב) לא עובר זמן רב, בישראל נרצח ראש ממשלה, ישראל רוגשת, הפוקוס הצבורי הוא על העניינים הפוליטים, ביום הרביעי לשבעה מפורסם פס"ד של אהרון ברק. המועד לא יכול להיות מקרי. אותו פס"ד לוקח חוק שעבר לפרשנותי בגנבה ברב זעיר והופך לחוקה.
ג) מעניין אם יש מקום נוסף בגלובוס בו החוקה ניתנה ע"י פקיד לא נבחר בגלימה שחורה (שופט), בזמן אנדרלמוסיה פוליטית ומדינית ובשמוש חוק שנתקבל בגנבה כשאף אחד לא מבין שבאה לעולם חוקה.
ד) אותו שופט, מצליח להפוך את ביהמ"ש לגוון פוליטי מסויים, דעה שלא מקובלת על הצבור. והכל דרך הוועדה למנוי שופטים. אותו שופט מונע מפרופ למשפטים גביזון שידועה כאשת שמאל להפוך לשופטת ביהמ"ש העליון כי "יש לה אג'נדה" – או במילים פשוטות היא לא שכפול אידאולוגי שלי.
ה) אותו ביהמ"ש מתחיל להתערב בעניינים ששום ביהמ"ש אחר לא היה מתערב בהם. דוגמאות כמו הוראה להחזיר את מגורשי החמא"ס שעברו סדנה פוליטית וצבאית אצל החיזבאללה בלבנון, החלטות שמחיבות את הצבא לשלב נשים בתפקידי לחימה בשם השיוויון. החלטות כמו הזזות גבולות ישראל מערבה בשם זכות לעבוד קרקעות בבג"ץ "גדר ההפרדה". פס"ד שמתערבים בעשיה צבאית כמו "בג"ץ נוהל שכן".
ו) 30 שנים בקירוב, הליכוד ובראשו נתניהו, מקבלים את הטרלול הזה. מבצעים את הוראות ביהמ"ש גם כשהמדיניות היא מדיניות שמאל מובהקת.
ז) המילייה המשפטי דומה סוציולוגית לאוכלוסית ביהמ"ש העליון. משך 30 שנים, הפקידות המשפטית "מקפלת" את הממשלה בפני ביהמ"ש תחת הטיעון: "לא יעבור בג"ץ". החקיקה מראש מסורסת על מנת שיעבור את בג"ץ – בג"ץ הפף לבית העליון של הפרלמנט. ישחקו הנערים לפנינו ויכינו את החוקים לאישור הבית העליון כרצונינו או שהחוקים יפסלו. גם לאחר מכן, בית המשפט שאוחז בשוט, בד"כ לא משתשמש בו הוא "מקפל" את המדינה ומוסדותיה בדיונים משפטים ללא מתן פס"ד – ולאחר מכן, ביהמ"ש יכול להגיד? אני התערבתי? ביהמ"ש התערב במדיניות בטחונית או התישבותית?
ח) להבנתי, דור שלם של שופטים הבינו שהם מנהלים את המדינה. הם מקבלים החלטות אבל משהו אחר נושא באחריות, תפקידו להשיג תקציבים להחלטות הללו על חשבון צרכים אחרים.
ט) 10 ימים לפני בחירות על הראש של הממשלה הנכנסת שר הבטחון היוצא באישור בג"ץ ממנה רמטכ"ל. אותו רמטכ"ל כמעט והביא לכבוש ישראל בידי חמא"ס וחיזבאללה. היו כל הסימנים שמשהו קורה. היה לו ברור שיש כח זעיר על גבול עזה והוא לא פעל.
י) אותו ביהמ"ש בשיטה הידועה של הולכת דיון מבטל את הפרימטר מול עזה, לא ניתן פס"ד אבל המדינה שוב מתקפלת בביהמ"ש. מה ההבנה של פקידים משפטיים במגננה אל מול רצועת עזה. אותה התערבות עלתה (להבנתי) ב- 1,200 הרוגים הרוגים ביום הראשון, אלפים רבים של פצועים ונכים לכל חייהם. עשרות נשים שנאנסו. חלקן נרצחו לפני\אחרי האונס. תינוקות שבושלו בתנורים בעודם בחיים. 250 חטופים. 3 שנות מלחמה. נזק כלכלי בעשרות מיליארדים. להבנתי, כל זה קרה, כי בהעדר פרימטר בטחוני הזמן בין פתיחת הפשיטה לבין הגעה של אלפי פושטים לישוביים האזרחיים ומחנות הצבא היה שניות. עם פרימטר קרב ההגנה היה מתחיל במרחק מהישובים.
יא) כעת, לאחר שביהמ"ש הורגל שהוא מתערב במה שבא לו. אפילו ברמה של פסילה של חוקי יסוד. מה זה חוק שמגדיר קווארום של 10 בעלי זכות הצבעה במועצת הרשות השניה? ביהמ"ש הרי מחליט מה שבא לו ועל סמך מילים לא ברורות כמו "דמוקרטיה מהותית" או "ערכי היסוד של השיטה".
יב) הכנסת והממשלה פשוט צריכים להעביר חקיקה עם צטוט לחוק הקיים שמחייב 10 מתוך 15. בהעדרם, פס"ד לא חוקי והחוק מורה לממשלה להתעלם מפס"ד. ומה יעשה ביהמ"ש? ישלח את משמר בתי המשפט לעצור את הכנסת? ואם כן, יתכן ואולי ונגלה למי באמת ישמעו הטנקים?