יואב סגלוביץ משקר לעצמו על רע״מ

היה מעניין להאזין לח"כ יואב סגלוביץ' מתארח השבוע בפודקאסט של נדב פרי. תחת הכותרת: "האמירה שאחרי 7.10 לא ניתן לשבת עם מפלגה ערבית – מקוממת ושקרית", הוא מפיץ בעצמו בדותות בסוגיות יסודיות לגבי רע"ם.

סגלוביץ' טוען בפודקאסט שלוש טענות עיקריות:

הראשונה, חברתית-דתית – שלפיה רע"ם אינה עוד המפלגה הדתית-אסלאמית שהייתה, ולמעשה עברה תהליך חילון שאפשר את הצטרפותו אליה. ובלשונו: "איפה שאלוהים באירוע, אני לא שם".

השנייה, אידאולוגית – שלפיה "יש לנו כאן 21% מהאזרחים שמכירים במדינה ורוצים להשתלב".

השלישית, ביטחונית – שלפיה גם ממשלה עם רע"ם הייתה יכולה לצאת ב-8.10 למלחמה בעזה, כיוון שרע"ם הייתה תומכת ביציאה למלחמה.

נבחן אם כן את מידת ההלימה של טענות סגלוביץ' עם המציאות.

ראשית, הטענה החברתית-דתית: לדברי סגלוביץ', ניתוק רע"ם ממועצת השורא מוכיח שהמפלגה אכן עברה את תהליך החילון ("הוצאת אלוהים מהאירוע", כלשונו) שאפשר את הצטרפותו אליה. אבל האמת היא שרע"ם לא באמת התנתקה ממועצת השורא, ובוודאי שלא מזהותה הדתית-אסלאמית המובהקת.

מבחינה מבנית גרידא אכן התנתקה רע"ם ממועצת השורא, אבל עבאס עצמו מיהר להבהיר כי "ברור שלא מדובר בניתוק מוחלט". וכדי לחדד את זהותה האסלאמית הבלתי שבירה של המפלגה, הוסיף יו"ר הלשכה הפוליטית של רע"ם, יחיא דהאמשה:

"הרשימה לא תחוקק ולא תתמוך בחוקים המנוגדים לשריעה ותישאר מחויבת לרקע החברתי והתרבותי אליו היא שייכת. השמירה על הצביון המסורתי היא סוד כוחה של הרשימה".

כך שרע"ם, על אף הניתוק המבני ממועצת השורא, נותרה מחוברת בעבותות לכור מחצבתה – הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית, ומצהירה שוב ושוב על מחויבותה לזהותה הדתית-אסלאמית. במילים אחרות, "אלוהים באירוע", על מלא.

מכאן לטענה השנייה של סגלוביץ', הטענה האידאולוגית – שלפיה ערביי ישראל כולם, ולא רק רע"ם, מכירים במדינה. סגלוביץ' כנראה נשען על אמירתו של מנסור עבאס משנת 2022, שלפיה ישראל כמדינה יהודית היא עובדה קיימת. אלא שגם אותה אמירה, שכמובן לא נאמרה מתוך ציונות אלא מתוך השלמה מפוכחת עם המצב, נדחתה בתוקף על ידי כל חברי הכנסת של רע"ם, וסופה שנשארה פליטת פה אומללה של עבאס לבדו – עד שבעצמו נאלץ לאחרונה להבהיר שאינו מכיר בזכותה של ישראל להתקיים, אלא רואה בה רק מציאות שנכפתה על הערבים, תוך שהדגיש כי נותר מחויב ל"נרטיב הפלסטיני" (כלומר ליעד של השמדת ישראל). על יתר ערביי ישראל, המיוצגים על ידי הרשימה המשותפת, אין כלל מה לדבר; אפילו את התמרון המילולי של עבאס הם לא הסכימו לאמץ.

ולסיום, הטענה השלישית: פרי שאל את סגלוביץ': "אפשר היה לצאת למלחמה ב-8.10 גם עם רע"ם בממשלה?" ועל כך ענה לו סגלוביץ' ב"כן!" פסקני ומהדהד. גם כאן סגלוביץ' אינו דובר אמת.

כבר ביום המתקפה, ב-7.10.2023, גינה אמנם עבאס את זוועות חמאס, אך קרא לישראל "לנהוג באיפוק". כעבור ימים אחדים, עוד קודם שהחלה המלחמה בפועל (כלומר לפני הכניסה הקרקעית הראשונה), הכריז עבאס במפורש: "אנחנו מתנגדים למלחמה הזו על כל משמעויותיה". ובהמשך, במאי 2024, כמו כדי להסיר ספק, הבהיר עבאס פעם נוספת כי "מהיום הראשון קראנו להפסקה מיידית של המלחמה".

איך לפיכך קובע סגלוביץ' שרע"ם בממשלה הייתה מאפשרת לישראל לצאת למלחמה אחרי הטבח?

כדי להסביר את התמרון הפוליטי שלו מייצר סגלוביץ' מציאות חלופית, ובה רע"ם היא מפלגה המשולבת בחזון הציוני. לשם כך הוא ממציא הפניית עורף שלה למחויבותה האסלאמית, בודה הכרה שלה בזכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית, ומייחס לה עמדה ביטחונית הפוכה מהעמדה שהביעה בזמן אמת.

האמת, מה לעשות, מתועדת וברורה.