כך הפך המסלול המהיר לתכנון למכרה הזהב של המגזר הערבי

כחלק מקמפיין הבחירות של רע״ם, פרסמה המפלגה פמפלט בערבית המפרט את הישגיה בקדנציה הקודמת ומפזר הבטחות כיצד תפעל בעתיד. בין ההישגים שפחות מוכרים לציבור הרחב נמצאת החלטה דרמטית הנוגעת לעולם התכנון והבנייה – הארכת חוק הותמ״ל.

זהו חוק המאפשר תכנון מהיר במסלול מקוצר של מתחמי דיור ענקיים, שנועד להיאבק ביוקר המחיה ובצפיפות המגורים, ושרע״ם הצליחה להפעיל לטובת הציבור הערבי ביעילות רבה.

כך מתגאים במפלגה (התרגום לעברית באחריותי):

״חקיקת חוק הוותמ"ל – 60 אלף יחידות דיור לערבים
הצלחנו להעביר את חוק הוותמ"ל (מסלול התכנון המועדף והמהיר) בממשלה הקודמת לאחר שהיה תקוע, מה שאפשר לאשר במהירות תוכניות מפורטות רבות ביישובים הערביים עבור יותר מ-60 אלף יחידות דיור ביישובים אלה. בשנים האחרונות, לאחר אישור התוכניות, התחלנו לבנות שכונות רבות.״

בניגוד לחלק גדול מתעמולת הבחירות, במקרה הזה מדובר בהישג מוחשי וברור מאוד של רע״מ, שמאפשר בין היתר את ההשתלטות הנרחבת על שטחים פתוחים בקרבה לצירים אסטרטגיים בגליל, עליה כתבתי בהרחבה באתר זה.

חוק הותמ״ל חוקק בשנת 2014 כהוראת שעה לארבע שנים בלבד, במטרה לפתור את משבר הדיור באמצעות ״הגדלה מהירה של היצע יחידות הדיור״. מדובר בחוק מקיף ורחב מאוד המאפשר למעשה לדלג על הליכי תכנון מורכבים שבמסלול הרגיל אורכים שנים רבות, וכולל בין היתר סמכויות לשנות ייעוד של קרקעות. התוצר הסופי של תכנון על פי חוק זה הוא תוכניות מפורטות לבנייה לביצוע, כך שלאחר סיום התהליך אין צורך בהליכי תכנון נוספים. זה היה ניסיון של הממשלה בזמנו לעקוף את מערכת התכנון הסבוכה של ישראל במקום לתקן אותה. מידת ההצלחה נתונה בספק רב – אך זהו נושא לדיון אחר.

למן הרגע הראשון כללו סעיפי החוק תנאים שהטיבו עם החברה הערבית, והיא ידעה היטב כיצד לנצל זאת. בזמן שתנאי בסיסי עבור הציבור הכללי היה שתכנוני הותמ״ל יהיו ברובם על אדמות מדינה (כדי למנוע אפשרות של גריפת רווחים על ידי בעלי קרקעות חקלאיות פרטיות שיהפכו בין לילה לשכונות מגורים יקרות), הרי שבמגזר הערבי (״יישובי המיעוטים״) תנאי זה לא היה קיים.

בנוסף, עבור הציבור הכללי נדרשה מכסת מינימום של 750 יחידות דיור, ואילו עבור המגזר הערבי עמדה המכסה על 500, ובהמשך צומצמה ל-200 בלבד.

על כן, כבר בשנים הראשונות ליישום החוק אושרו מתחמים גדולים במגזר הערבי, שאחד הבולטים שבהם הוא מתחם של 1,834 יחידות דיור בטמרה – יישוב שהיו בו באותו זמן כ-7,700 יחידות דיור בנויות בלבד. מדובר בהיקף תכנון גדול מאוד ביחס לגודל היישוב, וזו לא הייתה התוכנית האחרונה שאושרה שם.

אבל זו הייתה רק ההתחלה. בשנת 2018 פקע החוק ונדרשה הארכתו. בשלב זה עלו התנגדויות מקרב הקואליציה, כאשר חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ׳ הודיע כי אינו תומך בהארכת החוק. בשל כך, הארכת החוק עברה באופן חריג בתמיכת חברי כנסת מהאופוזיציה, כולל תשעה נציגים מהמפלגות הערביות – והם ידעו בדיוק מה הם עושים.

תיכף נציג את הנתונים המלאים, אך בינתיים הנה כמה דוגמאות. התחלנו עם טמרה, אז נמשיך: עיירה זו קיבלה עוד מתחם ענק של 5,270 יחידות דיור שאושרו בשנת 2020. מדוע מקום שהיו בו אז פחות מ-8,000 יחידות דיור צריך תכנון במסלול מהיר של 8,000 יחידות נוספות? לאללה פתרונים.

טמרה לא לבד. בתקופה זו אושרו מתחמי ענק נוספים בכפר קאסם (1,641 יח״ד), ברהט (4,515 יח״ד), בטייבה (2,263 יח״ד), בשפרעם (1,625 יח״ד) ועוד.

בשנת 2020 הסתיימה הוראת השעה והארכתה, והחוק פקע. בשל הקיפאון הפוליטי ומערכות הבחירות החוזרות ונשנות, הממשלה לא האריכה אותו. כשהוקמה ממשלת בנט-לפיד, דרשה רע״ם לחוקק אותו מחדש כחלק מההסכם הקואליציוני שלה.

כך נכתב בהסכם: ״הממשלה תאריך את תוקף הוראת השעה בעניין פעילות הותמ״ל״. כמו כן נדרשה הרחבת סמכויות הוועדה, כך שרשויות מקומיות יוכלו להפנות אליה תוכניות שלא מקבלות מענה במסלול הרגיל. בנוסף, דרשה רע״ם לקבוע יעד שיווק של 10,000 יחידות דיור במגזר הערבי מדי שנה.

רע״ם, אם כן, ראתה בותמ״ל כלי עבודה חיוני לקידום מטרותיה המגזריות ולהגברת הבנייה במגזר הערבי. בהתאם לדרישתה החוק חוקק, והפך לאחד הכלים המרכזיים לתכנון המסיבי עבור המגזר שהתרחש בשנים האחרונות.

החוק חוקק מחדש שוב לארבע שנים שלמות, והפעם, כפי שמצוין בדוחות מינהל התכנון, השתנתה המדיניות: לא עוד בנייה בסיטונות עבור הציבור הכללי, אלא מיקוד ב״אוכלוסיות מיוחדות״ – היישובים הערביים והיישובים החרדיים. במגזר הכללי הופסק תכנון שכונות ענק חדשות, והמוקד עבר להתחדשות עירונית.

מבול של תכנון

הנתונים המלאים המופיעים בדוח השנתי של מינהל התכנון מספרים את הסיפור המלא.

עד לשנת 2020 וסיום הארכת הוראת השעה, אושרו תוכניות עבור כ-188,000 יחידות דיור על קרקעות של רשות מקרקעי ישראל – ברובן עבור המגזר הכללי, כ-30,000 עבור המגזר הערבי וכ-11,000 עבור המגזר החרדי. ובאחוזים: 82% עבור המגזר הכללי, 13% למגזר הערבי ו-4% בלבד למגזר החרדי. אלו נתונים סבירים ביחס למטרה המקורית של החוק: טיפול במחירי הדיור המאמירים במרכזי האוכלוסייה בישראל.

החוק פקע כאמור ביוני 2020, וחוקק מחדש לאחר כינונה של ממשלת בנט-לפיד באוגוסט 2021. הנתונים מלמדים על שינוי מגמה מובהק: הבנייה לאוכלוסייה הכללית הצטמצמה משמעותית, והמוקד עבר לציבור הערבי.

שימו לב: בתקופה זו תוכננו כ-18 אלף יחידות דיור בלבד עבור האוכלוסייה הכללית. לעומת זאת, כ-24 אלף יחידות תוכננו עבור האוכלוסייה הערבית ואף לא יחידת דיור אחת עבור האוכלוסייה החרדית. ובאחוזים: המגזר הערבי זכה ל-57% מהתכנון בשנים הללו, המגזר הכללי ל-42% בלבד, והמגזר החרדי, כאמור: 0% עגול.

זהו ההישג המשמעותי של עבאס, והוא מתגאה בו בצדק.

כפי שהראיתי במספר תחקירים באתר זה, בשנים האחרונות מאשר מינהל התכנון תוכניות לבנייה המונית ומסיבית בכל היישובים הערביים בגליל, כולל בסמיכות לצירי תנועה אסטרטגיים ועל שטחים פתוחים, ואף מאשר עקירה של עשרות אלפי עצים וחורש טבעי. זוהי תופעה שהחלה עוד בממשלות הימין שקדמו לכך, אך קיבלה דחיפה משמעותית מאוד בתקופת ממשלת בנט-לפיד באמצעות הטיית מנגנון הותמ״ל לטובת הציבור הערבי.

בתקופה זו אושרו תוכניות ותמ״ל ענקיות במגזר הערבי. להלן רשימה חלקית: אום אל-פחם (6,262 יח״ד), עראבה (5,119 יח״ד, נכנסה לתוקף במרץ 2023 בחודשים הראשונים של ממשלת הימין), טורעאן (3,350 יח״ד) ועוד.

בשנת 2022 כידוע התחלפה הממשלה, ועמה התחלפה המדיניות הקרקעית: החרדים החליפו את הערבים, ובהתאם נרשם מהפך בניצול חוק הותמ״ל. בשנת 2023 – שנת ה״שגרה״ היחידה של הממשלה הנוכחית בטרם פרצה המלחמה – אפשר לראות את התוצאה: בשנה זו תוכננו כ-11 אלף יחידות דיור עבור המגזר החרדי, כ-10 אלף יחידות דיור עבור המגזר הכללי, ו-600 בלבד עבור המגזר הערבי.

היינו מצפים שתחת ממשלת ימין-חרדים זו תהיה המגמה העקבית, אך מסתבר שזה היה שינוי זמני בלבד. בסוף שנת 2023 פרצה המלחמה, והדבר השפיע גם על פעילות הותמ״ל, שהקדישה חלק ממשאביה לחיזוק הערים בדרום ובצפון. אך בשנים הבאות חזר המגזר הערבי להוביל. בשנים 2024–2025 הנתונים מובהקים: עבור המגזר הכללי תוכננו 64 אלף יחידות דיור, עבור המגזר הערבי 33 אלף יחידות, ועבור המגזר החרדי לא תוכנן דבר במסלול הותמ״ל (אל דאגה, תוכננו עבורו תוכניות רבות במסלולים הרגילים).

גם כאן יש כמה דוגמאות מסמרות שיער: ג׳דיידה-מכר, למשל, סיימה הליכים לתכנון שכונת ענק בהיקף של 10,735 יחידות דיור, אום אל-פחם (9,044 יח״ד) וכפר כנא (3,380 יח״ד). שימו לב שבחלק מהמקומות הללו לא מדובר בתוכנית ותמ״ל ראשונה שאושרה תוך שנים בודדות, כך שקשה לומר שמדובר במצוקת דיור חריגה שמחייבת מענה מהיר. להגנתם של שרי הימין ייאמר שברוב המקרים מדובר בתוכניות שהחלו את דרכן בממשלה הקודמת, אך יש בכך נחמה קטנה מאוד.

העדיפות שמקבל המגזר הערבי במסלול הותמ״ל היא, אם כן, תופעה מובהקת וחוצת ממשלות. העבודה של מנסור עבאס הצליחה מעל למצופה.

הלבנה סיטונאית

אבל זהו רק ההישג הראשון. במסגרת קמפיין הבחירות שלו מתגאה עבאס בהישג נוסף:

״החוק ואישור התוכניות הגנו על בעלי הבתים בחברה שלנו מחרב ההריסה והקנסות הכבדים שאימו עליהם, ואפשרו להם להתחיל להוציא היתרי בנייה לבתיהם באופן חוקי.״

עבאס יודע בדיוק על מה הוא מדבר. באזורים שבהם מתוכננות השכונות החדשות במגזר הערבי ישנה בנייה בלתי חוקית בהיקפים עצומים. תוכניות הותמ״ל לא רק מאפשרות לבנות עשרות אלפי יחידות דיור חדשות שיגדילו באופן משמעותי את היישובים הערביים בשנים הקרובות, אלא גם מאפשרות הלבנה סיטונאית של בנייה לא חוקית.

מנתונים שפרסמה תנועת ׳ארצנו׳ מתוך דוח מינהל התכנון לשנת 2025 עולה כי המינהל פועל ל״הסדרה״ של לא פחות מ-66,000 יחידות דיור במגזר הערבי, כחלק מגל התכנון שמציף את המגזר. המשמעות דרמטית: מדינת ישראל ויתרה הלכה למעשה על אכיפת החוק במגזר, ומכשירה בדיעבד היקפים עצומים של בנייה לא חוקית. בדרך זו, התמריצים לשמירה על החוק נעלמים לחלוטין. ישנה בנייה בלתי חוקית רבה באזורים נוספים הסמוכים ליישובים הערביים, כשרבים מבינים כיום: אין טעם לאכוף ואין סיבה להילחץ – זהו רק עניין של זמן עד שיאושר תכנון נוסף וגם הבנייה הזו ״תוסדר״.

ושלא יהיו אי-הבנות: חלק ניכר מהמגמות הללו המשיך ללא הפרעה גם תחת ממשלת הימין-על-מלא. אז מה הפלא שמנסור עבאס חוגג?