״אם תובע מגיש כתב אישום כי הוא שונא את ראש הממשלה, לא הייתי עובר לסדר היום״

אפשר היה להניח שביומה השלישי של עדות מנדלבליט בבית המשפט לא תירשמנה תזוזות טקטוניות קיצוניות במיוחד, שכן לא מעט פיות עדיין נותרו פעורים לאחר שני ימי העדות הראשונים שהתקיימו בשבוע שעבר. אחרי הכול, במה עוד אפשר להפתיע לאחר שהסתבר כי התיק הדרמטי ביותר בתולדות המדינה התנהל ללא אישור סדור של היועץ המשפטי לממשלה?

סוגיית האישורים הייתה על הפרק גם ביום השלישי לעדותו של מנדלבליט. הוא טען בתחילה כי הוא זוכר היטב את התיק, אך התקשה הפעם לזכור אם הורה לחקור את נתניהו בחשד לשוחד. הוא זכר שנתניהו הוזהר לפני פתיחת החקירה, ואכן בפרוטוקולים מצוין: ״הסכמתי כי משטרת ישראל תבדוק טענות לפיהן ראש הממשלה ביצע עבירות פליליות בעניינים שונים של טוהר המידות״. אלא שכפי שהתברר, פרוטוקול זה לא נכתב בזמן אמת אלא בדיעבד, והמושג ״טוהר המידות״ הומצא למעשה במרוצת הזמן כדי להעניק תווית כלשהי לחקירה.

כאשר שאל עו"ד עמית חדד, סנגורו של ראש הממשלה, האם ניתן אישור לפתוח בחקירה לגבי ״טוהר המידות״, הודה מנדלבליט כי אכן אישר פתיחת חקירה – אך רק בעבירות מוגדרות כמו הפרת אמונים. כידוע, אסור לחקור חשוד באשר לעבירה שלא הוזהר לגביה. כאשר הזכיר עו"ד חדד למנדלבליט את נוסח האזהרה שקיבל נתניהו, שלא כלל עבירה של שוחד, השיב מנדלבליט: ״זה ניסוח יותר פתלתל״. ובכן, אין מקום לפתלתלות כאשר מדובר בחקירה של ראש ממשלה; הדברים חייבים להיות ברורים וראויים, כפי שציין חדד: ״אם מנסח האזהרה, שבעצמו נמצא כאן, לא יודע להסביר את המרכיבים של האזהרה – זו תקלה״. מנדלבליט, שניסה להסביר ללא הצלחה כיצד אפשר להגיע מאזהרה לגבי הפרת אמונים לאזהרה לגבי שוחד, נאלץ להסכים עם חדד.

פצצה נוספת שהטיל עו״ד חדד הייתה שיחה שהתקיימה, לטענתו, בין מנדלבליט לבין התובעת עו"ד יהודית תירוש, החושפת מניעים פסולים בהגשת כתב האישום. על פי הציטוט, אמר מנדלבליט למשנה ליועמ״ש תירוש לפני פתיחת החקירה: ״נתניהו יוביל להפיכה משטרית כמו בפולין ובהונגריה, את מעדיפה להיות תובעת בתיק שהציל את הדמוקרטיה או שופטת בדיקטטורה?״. תירוש התקשתה להסתיר בבית המשפט את הסערה שהתחוללה בה והודיעה כי ״זו לא ועדת חקירה לתביעה״.

אבל זה היה יותר מדי גם עבור השופטים. השופט ברעם נזף בתירוש: ״אם יש שיקול זר, זה רלוונטי לתביעה?״, והוסיף: ״אם תובע מגיש כתב אישום כי הוא שונא את ראש הממשלה, אני לא הייתי עובר על זה לסדר היום״. בהמשך טען עו"ד חדד כי מדובר בכתב אישום שמטרתו להביא לחילופי שלטון, ותירוש ביקשה למחות על כך שנרמז בדיון שהשיקולים בהגשת כתב האישום היו פוליטיים. עם זאת, גם מי שלא בקיא בפרטי המשפט יתקשה לקבל ניסיונות הכחשה אלו.

המצב החמיר כאשר המשיך הדיון באזהרות שהוצגו לנתניהו. חדד טען כי גם באזהרה שבה הוזהר נתניהו בהמשך החקירות הוא לא נחשד בשוחד. ״לא הזהרתם אותו בשוחד לאורך כל הדרך״, טען חדד. ״מאשר״, השיב מנדלבליט, ״לא נאמר חשד לשוחד״. עו"ד חדד המשיך לנקוט בטקטיקה המקרבת שלו ואמר: ״אני חושב שהטעו אותך הרבה לאורך הדרך״. כאשר ניסה חדד להעריך את מידת מעורבותו של מנדלבליט במשפט, השיב היועמ"ש לשעבר: ״אני לא יושב מול מסך באופן רגיל בזמן אמת, אם יש דברים יוצאי דופן – מעדכנים״. עדכונים, מסתבר, לא היו פופולריים במיוחד ביחסים שבין המשטרה והפרקליטות לבין מנדלבליט.

ההקלטות הלוהטות

בהמשך עלתה סוגיית ההקלטות שנמצאו במכשיר הטלפון של מי שהיה ראש הסגל של נתניהו, ארי הרו. מדובר בהקלטות שכללו שיחות בין מו״ל ׳ידיעות אחרונות׳ נוני מוזס לבין נתניהו, אשר החלו את החקירות בתיק 2000 שעסק בניסיון של נתניהו להשפיע על הסיקור שלו בעיתון. הטענה בתיק היא כי נתניהו הציע לפעול לצמצום תפוצתו של העיתון ׳ישראל היום׳ בתמורה לשיפור הסיקור ב׳ידיעות אחרונות׳ – מה שעל פי התביעה עולה לכדי אישום במרמה והפרת אמונים.

כעת מסתבר שהקלטות אלו הגיעו לידיעת המשטרה בדרכים עקלקלות: חוקרי המשטרה חיטטו בטלפון של הרו והחזירו לו אותו כשהוא פתוח על אפליקציית ההקלטות – מה שהבהיר לו כי האזינו לכל ההקלטות המדוברות. הדבר הניע את הרו, באמצעות עורכי דינו, למסור את ההקלטות למשטרה בתמורה לעסקת טיעון. אלא כשהדברים הוצגו בפני מנדלבליט, היועמ״ש ה״מלווה״ את החקירה, כל זה לא נאמר לו. כאשר נשאל על כך מנדלבליט במשפט בשבוע שעבר, הוא אישר כי דבר מכל האמור לא הוצג בפניו.

מנדלבליט אמר בעבר כי ״כל טענה על רדיפה ותפירת תיקים… היא חסרת ביסוס ויש לדחותה״. קשה לראות כיצד טענה כזו מתיישבת עם העובדות שנחשפו.

כלבי השמירה

בפתחו של היום הרביעי לעדותו של מנדלבליט כבר אי אפשר היה שלא לצפות להפתעות לאור הימים הקודמים, והן אכן הגיעו זו אחר זו. הן חשפו את עומק הריקבון, את ממדי השחיתות, את התנהלות המשטרה המזכירה והקשר הפסול בינה לבין התקשורת. לאורך עדותו של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר מתגלים עוד ועוד מעשים חמורים, כאשר הביטחון המופרז שבו נקט מנדלבליט בהתבטאויותיו הציבוריות עומד בסתירה מוחלטת לאיש המתגלה בעדות – זה שלא ידע, שלא שמע, שלא עודכן, שאינו בטוח ושאינו זוכר; תשובותיו מתחילות לרוב ב״יכול להיות״ וב״אולי״, בעוד מאחורי גבו פעלו המשטרה והפרקליטות, שלא פעם עשו בו שימוש ולא פעם התעלמו מקיומו ומסמכותו ופעלו ללא אישורו.

עו"ד חדד שאל, למשל, לגבי תיק 1000, שהחקירה בעניינו החלה באפריל 2016 אך האישור ניתן רק כחצי שנה מאוחר יותר. ״באפריל לא היה אישור?״, שאל חדד. מנדלבליט הודה: ״לא היה שום אישור״ – אך חקירה, כאמור, הייתה גם הייתה.

בדיון עלה גם החשש כי היו גורמים שהפעילו לחץ על מנדלבליט והדליפו מידע כדי שיפתח בחקירה נגד נתניהו. השופט ברעם פנה למנדלבליט בשאלה ישירה בנושא, והוא התגאה להשיב שלא: ״הייתי מאוד זהיר״.

במהלך העדות עלו טענות ביחס לחלקו של העיתונאי בן כספית באיסוף מידע והעברתו לגורמי התביעה. חדד טען בין היתר כי אחד ממקורותיו של כספית היה נהג שעבד עבור משרד ראש הממשלה. כספית מכחיש זאת באופן נחרץ ומאיים לתבוע בדיבה את מי שיטען אחרת. בשלב זה חדד לא הציג ראיות התומכות בטענה, כך שיש לעקוב ולראות אם יהיו התפתחויות בפרשה.

כך או כך, בבית המשפט אמר מנדלבליט על כספית: ״הייתה לי תחושה שבמקום שהמשטרה תחקור, הוא מפעיל את המשטרה. זו הייתה תחושה לא נוחה״. למרות זאת, מנדלבליט לא פעל בנושא – לא חקר, לא שאל ולא נזף. עו"ד חדד סיכם: ״זו עבירה חמורה יותר ממרמה ומהפרת אמונים״.

אך מסתבר שלא רק הפרת אמונים הייתה פה מצדם של גורמי האכיפה, אלא גם סיקור אוהד.

בינואר 2019 שודרה בערוץ 12 כתבה שעסקה בחקירות נתניהו, שבה שולבה סצנה המתארת מפגש אקראי כביכול בין העיתונאית דנה וייס לבין מנדלבליט מחוץ למשרד המשפטים בתל אביב.

מנדלבליט הודה: ״הפגישה עם דנה וייס לא הייתה מקרית, זו הייתה הצעה של הדובר. הוא הציע שנלך ברחוב וכאילו נגיד 'שלום', זה מה שהוא הציע וקיבלתי״. כלומר, הערותיו של מנדלבליט לגבי החקירות, שהוצגו לציבור כפרי מפגש מזדמן, נעשו למעשה בתיאום מלא עם היועמ״ש – שהשתתף באופן פעיל בקמפיין תקשורתי שנועד להדוף את הטענות נגד החקירות.

אלא שמתברר כי השיחה הלא-מקרית לא הייתה הדיאלוג היחיד בין השניים. באותה כתבה עלה שמן של ישיבות שעסקו בחקירות נתניהו, שבתוך הפרקליטות כונו ״ישיבות קצה הקרחון״. לטענת חדד, איש מחוץ לפרקליטות לא הכיר את הפרטים הללו באותה עת: ״זה מדהים. אנחנו לא מקבלים שום דבר… ודנה וייס יודעת לספר לנו באריכות רבה על פרטים שאין לנו אותם״.

מנדלבליט נשאל מאיפה קיבלה וייס את המידע, והוא ענה בפשטות: ״משיחות רקע שקיימתי איתה על התהליך״. מנדלבליט תדרך אפוא את וייס באופן שיטתי, וכפי שעלה בדיון, זו הייתה השקעה משתלמת במיוחד. לטענת חדד, מנדלבליט קיבל זכות עריכה על ריאיון שוייס ערכה עימו בהזדמנות אחרת. ״קיבלת טיוטה, ערכת, שינית, פסקה כזו או אחרת״, אמר חדד. מנדלבליט השיב: ״יכול להיות״ (וייס מכחישה זאת).

מכיוון שחקירות נתניהו החלו כאמור ללא אישור כדין של היועמ״ש מנדלבליט, החוקרים ניצלו למעשה חקירה קיימת הנוגעת לרעיית ראש הממשלה, שרה נתניהו (״תיק המעונות״), כדי ״להרחיב״ אותה גם לכיוונים הנוגעים לראש הממשלה עצמו. אלא שכפי שמתברר, החוקר שהוביל את התיק, אבי רוטנברג, היה באותה עת בן זוגה של ג׳ודי ניר מוזס שלום – אחותו של מו״ל ׳ידיעות אחרונות׳ נוני מוזס, שניהם ידועים כירבים מרים של נתניהו. חדד תהה: ״החוקר הראשי שמתנהל כמו שמתנהל הוא בן זוג של האישה ששונאת שנאה גדולה את הגברת נתניהו, עדכנו אותך?״. באולם התעוררה סערה, ועו"ד חדד תאר בפירוט כיצד הוסתר מידע קריטי זה ממנדלבליט.

״לא אישרתי את זה״

ביום החמישי לעדותו של מנדלבליט אמר עו"ד חדד כי המשטרה ערכה תמלולים של הקלטות והציגה תמונה מטעה למנדלבליט. ״אני אראה לך מה עשו מאחורי גבך בתיק 3000, אתה תשתגע, אתה תתפוצץ״, אמר חדד. שוב עלה שמו של ארי הרו, והסתבר כי למעשה לא היה נגדו שום חשד סביר שהצדיק את עיכובו בשדה התעופה או את הוצאת צו החיפוש נגדו. על המסך באולם בית המשפט הופיעו בשלב זה קטעים מחקירתו של הרו, המעידים על הפעלת לחץ מצד החוקרים כדי שיספק חומרים נגד ראש הממשלה. חדד שאל: ״נתת לו אישור להיות עד מדינה לפני שפצה את פיו?״, אך מנדלבליט השיב כי אינו זוכר. עו"ד חדד תיאר את הכללים הנדרשים בעת ניסיון לחתימה על הסכם עד מדינה, והוכיח שוב עד כמה חמורה הייתה התנהלות המשטרה. ״למרות שאין חשד סביר, החוקרים חוקרים את ארי הרו באזהרה בחשד לתיק 1000 ובחשד להשם יודע מה – זה על דעתך?״, שאל חדד. מנדלבליט שוב אינו זוכר, ושוב ושוב מתפתל.

חדד סיכם: ״אני מרגיש לא בנוח בשבילך, נותן לך עצה חינם, מה אכפת לך, עצה טובה – תקשיב לשאלות שלי״. באחת הפעמים הזכיר חדד למנדלבליט כי נזף בחוקרי המשטרה ואמר להם: ״זה בפירוש לא מה שאני מאשר״. מנדלבליט השיב: ״אני לא יודע״. חדד התעקש: ״אל תמציא, זה מסוכן, אני מכיר את כל החומר״. לאחר מכן הנמיך את קולו והציע: ״נלך יד ביד, נראה בדיוק מה עשתה המשטרה ומה עשו כדי לעקוף את האיסור שהצבת״.

ככל שנמשך הדיון בעניינו של ארי הרו, מתבררת תמונה חמורה שבה למעשה לא היה מקום להפוך אותו לעד מדינה. חדד הרים את קולו: ״עד מדינה נגד ראש הממשלה זה אתה, זה שיקול דעת שלך, למה נתת עד מדינה?״ – ומנדלבליט, באופן בלתי נתפס, משיב שוב כי אינו זוכר.

עו"ד חדד הוכיח לאורך הדיון כי מנדלבליט ידע על פעולות לא תקינות שביצעו חוקרים, ובשלב מסוים הטיח בהם: ״יש לי מנדט. אני מחליט על חקירת ראש הממשלה״. ולמרות זאת, הם הפרו את פיו וחקרו בנושאים שלא אישר. ״כשהראו לך סיגריות ושמפניות התהפכת, התעצבנת על חוקרים ופרקליטים ואמרת 'לא אישרתי את זה'״, הטיח חדד. השופט שחם סיכם שלב זה ואמר: ״העניין הוכח״.

בשבוע האחרון כל יום עדות היה דרמטי מקודמו: סוגיית האישורים הסבוכה חושפת עד כמה פעלה המשטרה מאחורי גבו של מנדלבליט. ככל שהטבעת מתהדקת סביבו, מחמיר מצב הזיכרון שלו והוא מרבה ״לשכוח״. נותר לראות אם בימי העדות הבאים ירענן עו"ד חדד את זיכרונו של מנדלבליט, ואם יזומנו לבית המשפט האנשים ששמותיהם הוזכרו בימים האחרונים. הדרמה, בהחלט, בשיאה.