?דעה: צהר לחירות דתית

ארגון צהר יכול לפתוח את הפתח הראשון, להיות החלוץ בתחום שירותי הדת הפרטיים בישראל, ולהציג אלטרנטיבה אמתית לרבנות הראשית.

מה לא אמרו לנו על המירוץ לרבנות הראשית? שהוא מלוכלך, רקום בדילים ומלא באינטריגות, שהוא מירוץ לא ראוי לאנשים שאמורים להוות מודל ודוגמה להתנהגות מוסרית; בקיצור, כמו כל מירוץ פוליטי למוסדות בעלי השפעה, יהיו האנשים אשר יהיו – המירוץ סוחב לתוכו הרבה מאבקים ורפש. אולם דווקא בשל כך, אחרי שנים ארוכות שהבחירות למוסד הרבנות לא עניינו את הציבור הרחב, הצליחו הרב סתיו וארגון רבני צהר לחדור לתודעת הציבור דרך כותרות העיתונים. ניתן לומר שזהו ההישג המרכזי שלהם, אך חוץ מזה הם נחלו מפלה קשה.

כמעט רבנים ראשיים. הרב סתיו והרב אליהו, צילום: יונתן סינדל פלאש90

הקמבק של דרעי

הסיפור של דרעי לא התחיל מיד עם חזרתו לפוליטיקה. לאחר ההדחה של אלי ישי מראשות ש"ס, היה ברור שעליו להביא קבלות בדמות ניצחונות פוליטיים. ואכן, הניצחון בשבוע שעבר, שהביא הרבה נחת למרן השואף "להחזיר עטרה ליושנה", קלע בדיוק למטרה. דרעי ספג גידופים רבים עם חזרתו לש"ס, שהתעצמו עם הדחת ישי והעובדה שש"ס נותרה מחוץ לקואליציה. אל מול יוזמות השוויון בנטל לא נותר לו הרבה מרחב פעולה, וגם בהתמודדות עם גזרות התקציב נראה היה כאילו הוא שרוי במצוקה.

אבל דרעי למוד הקרבות חיכה בסבלנות לקרב הגדול שלו מול הציונות הדתית ומול בנט, שהותיר את ש"ס מחוץ לקואליציה. והנה הקרב הגדול הגיע, ודרעי, ממקום מושבו באופוזיציה, לימד את בנט ששינוי לא עושים בקדנציה אחת: שנים של שליטה במועצות הדתיות וברבנויות המקומיות המרכיבות את הגוף הבוחר לא נעלמות לאחר מערכת בחירות אחת, ובטח לא כשמפילים את חוק שטרן. דרעי מתאושש מההפסד במשא-ומתן הקואליציוני ומתחיל להשיב מלחמה שערה.

הקלון של בנט

נפתלי בנט, השר לשירותי דת, נכשל במאבק הפוליטי המשמעותי הראשון שלו (אפשר לשער מה זה אומר על הקפאת הבניה והפרטת הנמלים). לפני הבחירות הבטיח בנט לשנות את תמונת המצב בנוגע לשירותי הדת בישראל והסתער על המשרד בכל כוחו עם בן-דהאן המנוסה. בנט ובן דהאן כבר הכריזו על שורת רפורמות ועוד שורה נוספת מונחת בקנה, אשר ליישומן נזדקקו השניים לשיתוף פעולה מצד הרבנים הראשיים. עתה הם תקועים לעשר שנים השנים הקרובות עם שני רבנים שלא כל-כך ישושו לשתף עמם פעולה. אם לשפוט על-פי יכולותיו של בנט בניהול מאבקים פוליטיים, קצן של הרפורמות קרב.

בנט מצידו כבר הספיק להצהיר שבבחירות הבאות (עוד עשר שנים נפתלי!)  ייבחר רק רב ראשי אחד. מהלך זה הוא אולי ראוי בפני עצמו, אך עיתוי ההכרזה חושף את העובדה שבנט בעצם מבין כי הדרך היחידה להושיב רב ציוני על כסא הרבנות עוברת דרך פירוק הברית בין החרדים האשכנזים והספרדים: בחירתו של רב ראשי אחד תיצור תחרות בין הזרמים החרדים ויאפשר לנציג הציוני התאורטי לקצור הצלחה. בינתיים מקווה בנט להשתמש ביוזמה זו בכדי להפעיל לחץ על הרבנים החדשים לשתף פעולה עם הרפורמות שלו.

הפסידו בקרב, האם ינצחו במערכה? צילומסך מתוך אתר הבית של ארגון רבני צהר

החורף של סתיו

המפסידים הגדולים, כך נהוג לחשוב, הם הרב סתיו וארגון רבני צהר. הם יכולים לצאת בהכרזות כבנט; ויכולים להתאושש מהקרב ולנצח בקרב הבא – כמו דרעי. אלא שכשלונו של ארגון צהר "לשנות מתוך המערכת" עשוי להיות פתח לברכה. כעת יכול הארגון לשנות את הגישה המדינתית שלו מן היסוד, ולהוביל שינוי של ממש בתפיסת היהדות, כזו שאינה עוברת דרך מוסדות המדינה הכופים. ארגון צהר יצליח הרבה יותר לקרב אנשים ליהדות אם יבין כי השינוי המתבקש אינו הפיכת הכפייה הדתית ל"נעימה" באמצעות רב ציוני חייכן ואמפתי, אלא באמצעות החלשת הכפייה והעצמת הציבור בבחירה אישית: כל אחד והיהדות הרצויה לו.

ארגון צהר יכול לפתוח את הפתח הראשון, להיות החלוץ בתחום שירותי הדת הפרטיים בישראל, ולהציג אלטרנטיבה אמתית לרבנות הראשית. כך אולי ישכילו הרב סתיו ושאר רבני הארגון לחולל את השינוי המבוקש. או-אז נוכל לומר כי מעז יצא מתוק, ושארגון רבני צהר הפסיד בקרב על-מנת להביא בשורה גדולה לישראל.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

1 תגובות למאמר

  1. הם גם יכולים לשנות כיוון ולצרף לשורותיהם מדריכי יוגה.
    זה פשוט לא הקו שלהם.
    הם לא מעוניינים בשינוי החוק (ואני מסכים איתם) אלא בהפיכת התהליך לידידותי.
    זה מה שהם אומרים כבר שנים, ואין סיבה שזה ישתנה עכשיו רק בגלל שהם נשארו בחוץ.
    לדעתי הניתוח כולו לא ממש נכון. אני חושב שהרבנות הולכת לאבד מכוחה באופן משמעותי- משרד הדתות יושב על הברז של הרבנות, ויכול לאט לאט לייבש אותה וליטול את עוקצה. במקביל, צהר תתחזק, ואולי גם תקים מערך כשרות משלה. הרבנות תחלש, תהייה תחרות על רישום הנישואין, אבל החוק לא יתיר נישואין אזרחיים או רפורמיים.