המניע כלכלי ויש גם גושפנקא דתית, אולם שורש הבעיה נעוץ עמוק בנורמות התרבותיות, שמאפשרות את קיומה של תופעת נישואי הקטינות בארצות ערב.
אירועים שהתרחשו לאחרונה בתימן עוררו מחדש את הדיון הציבורי בתופעת נישואי קטינות • משפחות קשות יום "מוכרות" את בנותיהן לאנשים אמידים, שמשלמים עבורן כסף רב • אנשי דת מוסלמים מעניקים לגיטימציה למעשה, אותה הם מבססים על מעשיו של הנביא מוחמד עצמו • לתקשורת חלק חשוב במאבק נגד התופעה המזעזעת, אך אין די בכך בכדי לעקור את הנורמות התרבותיות, שהן למעשה שורש הבעיה
לפני כחודשיים התפרסם סיפורה של רואן, ילדה בת 8 מתימן, שמתה בליל כלולותיה עקב דימום פנימי. הסיבה: בעלה בן ה-40, איתו היא אולצה להתחתן, החליט לממש את זכותו לקיים עמה יחסי מין. אירוע זה הצטרף לסערה שעורר הסרטון הוויראלי של הילדה נדא' אל-אהדל בת ה-11, גם היא מתימן, שברחה מבית הוריה לאחר שהללו ביקשו לכפות עליה נישואין עם גבר בן 26. המקרים המזעזעים הללו יצרו תהודה בינלאומית והציתו דיון מחודש סביב סוגיית נישואי קטינות בארצות העולם השלישי.
אין זו הפעם הראשונה שתימן עומדת במוקד תשומת הלב. בשנת 2008 גילתה התקשורת העולמית את סיפורה של נוג'וד עלי, שחותנה בעל כורחה בגיל 10, הוכתה ונאנסה על ידי בעלה (שהיה בשנות ה-30 לחייו). חודשיים לאחר הנישואים, הצליחה נוג'וד לברוח היישר לבית המשפט האזורי, שהעניק לה גט מבעלה. אחד השופטים אף לקח אותה תחת חסותו, העניק לה מקלט ודאג שאביה ובעלה יעצרו.
המניע כלכלי, הגושפנקא דתית
בעולם הערבי, כ-15% מכלל הנשים בגילאי 24-20 נישאו טרם מלאו להן 18 שנה. התופעה נפוצה במיוחד בתימן ובמצרים ונדירה יותר בתוניסיה ובאלג'יריה. יש לציין כי במדינות ערב המצב עוד נחשב ל"טוב" יחסית: על פי הסטיסטיקה הרשמית, רוב נישואי הקטינות, וגם קטינים, מתרחשים במדינות אפריקה ודרום-אסיה (41% ו-46% בהתאמה). עוד עולה מן הנתונים הסטסטיסטיים כי ישנה זיקה ישירה בין שכיחותם של נישואי קטינות לבין מצבן הסוציו-אקונומי של משפחותיהן: רובם המוחלט של נישואין אלה מתרחשים בכפרים מוכי עוני ולא בקרב אוכלוסיות עירוניות. המשפחות קשות היום "מוכרות" את בנותיהן לטובת מוהר כסף מכובד שיאפשר להם להתקיים.
בהתייחס לארצות ערב והאסלאם, גם לדת יש תפקיד לא מבוטל בשימור תופעת נישואי הקטינות, וכאשר לגיטימציה כזאת ניתנת בשם הדת – הביקורת עליה הופכת לקשה עד בלתי-אפשרית. במקרה הטוב, היא פותחת צהר לקרב בין איטרפרטציות שונות של השריעה.
עקרונית, השריעה מתירה נישואין לבנות החל בגיל שבו הילדה "מסוגלת לסבול את הבעילה". התקדים העיקרי לפסיקה זו נובע מהנביא מוחמד עצמו, אשר לפי המסורת מימש את נישואיו עם עאישה כשזו הייתה בת 9. בהתבסס על כך, בשנת 2008 פסק איש הדת המרוקני מוחמד אך-מע'ראוי שילדה בת 9 כשירה לנישואין ועורר גל מחאה מצד ארגוני זכויות אדם ואפילו מצד אנשי דת מתונים. איש הדת עבד אללה אל-זמזמי קבע שפתוות כגון זאת פוגעות בדת, מאחר שאין שום תועלת מוסרית, דתית או חברתית בנישואים בנות בגיל 9.
גם בסעודיה פסק חבר האגודה של אנשי הדת השיח' ד"ר צאלח בן פוזאן, שהשריעה אינה מכירה בגיל המינימום לנישואין, כאשר גם הוא מסתמך על התקדים של הנביא מוחמד. בסעודיה המצב אף קשה יותר מבחינה חוקתית, מכיוון שכל החקיקה במדינה זו אמורה להתאים לנורמות שמכתיבה השריעה, בניגוד למרוקו היכן שלשריעה יש השפעה בעיצוב החוקים של המעמד האישי אבל לרוב החקיקה היא חילונית. הצרה היא שגם אם ישנן פתוות מנוגדות (ויש כאלה) אין בכוחן לבטל את הפתוות הקיצוניות. כלומר, כאשר ישנה התנצחות בין פרשנויות שונות של האסלאם, גם אם אי אפשר לומר שהפרשנות הקיצונית היא האחת והיחידה, היא עדיין קיימת. והרי בסופו של דבר קשה מאוד לבטל את תוקף התקדים שקבע הנביא בעצמו.
בוידיאו: נדא' אל-אהדל ועימות עם איש דת מצרי בנושא נישואי בוסר. באדיבות ממר"י
המדיה מובילה את המלחמה
את ההצפה של תופעת נישואי הקטינות יש לזקוף לזכות כלי תקשורת שונים, שמדווחים על האירועים השונים וממקדים את תשומת הלב העולמית לטובת טיפול בבעיה. עם זאת, יש לציין כי הסיבה לכך נובעת מההתעניינות הרבה בנושא במדינות הערב והמערב, אך כמעט ואין דיווחים על אותה תופעה באפריקה או בדרום אסיה. עתה, לאחר שהתקשורת ברחבי העולם הפנתה את הזרקור לתימן, סדרה חדשה מוקרנת בימים אלה במצריים ומעוררת דיונים ציבוריים חריפים במדינה.
בסדרה "נישואי קטינות", מציג הבמאי המצרי צלאח אל-סעדני את סיפורן של ארבע בנות שהוריהם כפו עליהן להינשא לגברים זקנים תמורת סכומי כסף נאים. עלילת הסדרה מתרחשת בכפר מן הכפרים של מצרים עלית. אחד העשירים של הכפר משדל את הורי הילדות להשיא אותן תמורת כסף, אך בהמשך כמה מהבנות מצליחות להיחלץ ממר גורלן ולברוח מה"הבעל". כלה קטינה אחת, שלא שפר עליה גורלה, מתה למחרת ליל הכלולות, אלא שהשיח' האשמאי עבד אל-קווי הצליח לשחד את השלטונות ובכך מנע את החקירה.
ההדים הציבוריים שיצרה הסדרה תורגמו גם למחאה פוליטית שהופנתה נגד המפלגה הסלפית 'חזב אל-נור', התומכת בהורדת גיל הנישואין ובהיתר לכל משפחה להשיא בנות עת שהן מגיעות לגיל המותר מבחינת השריעה. לדברי הבמאי אל-סעדני, הסדרה מציאותית ביותר ומציגה את המציאות העגומה ללא כחל וסרק.
מתווכים סוחרים בבנות קטינות בכמה כפרים מצריים. אנשים מוכרים את בנותיהם תמורת כסף וגברים כפריים עוסקים 'בתיווך', כאשר הם מביאים עשירים ממדינות אחרות כדי להשיא להם בנות שגילן פחות מ-11. התופעה הזאת נפוצה מאוד בכפר אחד במחוז גיזה, שם הגברים פשוט השילו את אנושיותם והפכו לסרסורים שמוכרים קטינות לכל המרבה במחיר.
עוד הוסיף אל-אלסעדני כי התופעה המבישה אינה מצטמצמת למצרים בלבד אלא קיימת במדינות ערב שונות. בדבריו הוא רמז גם לתופעה נוספת הקשורה לניצול הקטינות, הנקראת "נישואי נוחות". עשירים ממדינות המפרץ מגיעים בקיץ למצרים במטרה למצוא "נישואי נוחות" (זוואג' מסיאר) או (זיוואג' מותעה). "נישואין זמניים" אלו קיימים באופן רשמי באסלאם השיעי באיראן בעוד הם אסורים באלסאם הסוני, אלא שהאיסור ההלכתי לא מרתיע את ה"תיירים" מהמפרץ הפרסי. עיקרם של "נישואי נוחות" אלה אינו אלא הכשר הלכתי לזנות, מאחר שניתן להסכים מראש שתוקף הנישואים פג אחרי זמן מה (בין אם זה כמה שעות או בין אם זה כמה שנים).
גם המניע לתופעת "נישואי הנוחות" הוא, כמובן, כלכלי. תופעה זו מתרחשת בקרב השכבות העניות ביותר, כאשר ערבים עשירים מהמפרץ מציעים החל מ-1,000 ועד 2,800 דולר למשפחת ה"כלה", תמורת "נישואין" למשך קיץ אחד. עבור משפחה מצרית ברוכת ילדים, לדוגמה, מדובר בסכום כסף עצום. בנסיבות כאלה בנות נחשבות לעוד מקור הכנסה.
להילחם בנורמה התרבותית
תיאורטית, החוק המצרי אוסר נישואי קטינות מתחת לגיל 18. נוסף על כך יש גם חוק האוסר נישואי מצרים לזרים כאשר פער הגילאים עולה על 25 שנה. אלא שהאכיפה לא מתקיימת ותמיד אפשר לשחד או לזייף תעודות לידה וגיל, כך שהחוק נשאר על הנייר בלבד. לדברי ראש האגודה למלחמה בסחר בילדים במועצה הלאומית המצרית לילדות ולאמהות עזה אל-עשמאווי הדבר מתאפשר כיוון שאין מדובר רק ב"דת או עוני. אלה נורמות תרבותיות התומכות בסחר הבלתי-חוקי הזה. אנשים מאמינים שזוהי טובת הבנות ומשפחותיהן, והמתווכים מצליחים למצוא מכנה משותף בין המשפחות כדי לנצל בנות צעירות".
כמו במקרים אחרים מהסוג הזה, הנורמה החברתית היא בדרך כלל יותר חזקה מאשר השריעה הפורמאלית שמתנגדת לכך. כשנורמות חברתיות נוקשות משתלבות עם לגיטימציה דתית רדיקלית וכן עם עוני וחרפת רעב, הרי שנוצר מתכון בטוח לעוולות חברתיות. נדמה כי רק עלייה ברמת החיים וברמת ההשכלה תשים קץ לתופעה הנוראה הזאת.
