כל מה שלא ידעתם על אונר"א

לא רק רקטות של החמאס בבתי הספר; כמה עובדות פחות מוכרות על ארגון אונר"א של האו"ם, שמנציח את הפליטות הפלסטינית.

חשיפת הרקטות שהוחבאו בבית הספר של אונר"א, מצטרפת לשרשרת ארוכה של פעילות בעייתית מצד הארגון ההומניטרי הבינלאומי • הרחבת מעגל הפליטים, מניעת קליטתם במדינות ערב, חינוך לזכות השיבה וסיוע לטרור הפלסטיני – משמשים כלי בידי הסוכנות להנצחת הסכסוך • כמה נתונים שלא ידעתם על הגוף עתיר התקציבים של האו"ם, שנוסד כדי לפתור את בעיית הפליטים הפלסטינים אך עושה הכל כדי לא לעמוד במשימה

אינטרס עליון להנצחת מעמד הפליטים; אונר"א. צילום: פלאש 90
אינטרס עליון להנצחת מעמד הפליטים; אונר"א. צילום: פלאש 90

סערה קטנה התחוללה בימים האחרונים, עם מציאת 20 רקטות שהחביא החמאס בבית ספר של אונר"א, סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים הפלסטינים. חשיפת הרקטות, והידיעות על כך שהסוכנות החזירה אותן לידי החמאס, העלו מחדש את הארגון למרכז הבמה התקשורתית והדיון הציבורי. אך לא עברו ימים אחדים, וחזינו בשידור חוזר: אונר"א הודיעה, בפעם השנייה, על מציאת מספר בלתי-ידוע של רקטות בבית ספר ריק. הארגון מיהר לגנות בחריפות את האחראים להסתרת הרקטות, לפנות את אנשי צוותו מהמקום, ליצור קשר עם "הגורמים הרלוונטיים", ולנקוט את כל הפעולות הנחוצות להוצאת הרקטות מבין כותלי בית הספר.

דרך התגובה של אונר"א לאירוע אמנם נשמעת טוב, אלא שבנוסף למשרד החוץ הישראלי מתברר ש"הגורמים הרלוונטיים" אליהם פנו בארגון כללו גם את המשטרה הכחולה של חמאס, שלקחה את הרקטות ומן הסתם לא אצה לפרקם ולהוציאם מכלל שימוש. נשמע הזוי? לא הרבה גבות הורמו בקרב מי שעוקב אחר פעילות הארגון לאורך 65 שנות קיומו; שמו חוזר לכותרות פעם אחר פעם, במיוחד בעת מבצעים צבאיים ישראליים במחנות הפליטים הפלסטיניים בהם הוא פועל ביהודה, שומרון ורצועת עזה. לארגון היסטוריה ארוכה, מורכבת ושנויה במחלוקת, כמו גם יחסיו עם הממסד הביטחוני-מדיני הישראלי.

הנצחת הפליטות

אז מהו ארגון אונר"א, מה המנדט שלו ומהם תפקידיו העיקריים? הארגון הוקם במאי 1950 מכוח החלטת האו"ם 302 (IV), כמנגנון זמני שיספק באופן מיידי סעד ותעסוקה לפליטים הפלסטינים לאחר מלחמת העצמאות. ואכן, בשנותיו הראשונות של הארגון פעילותו התמקדה בסעד (אספקת מזון, מים, אוהלים ודיור זמני) ובפיתוח אזורי, במטרה לעזור ביישוב ושילוב הפליטים במדינות ובאזורים בהם מצאו עצמם לאחר המלחמה: לבנון, סוריה, ירדן, יהודה ושומרון ורצועת עזה, ומתוך הבנה שהאפשרות לחזור לבתיהם בתוככי ישראל איננה קיימת. לצורך השלמת משימות אלו הסוכנות אף נעזרה במומחים אמריקנים שהיו מעורבים בתכנית הפיתוח של עמק טנסי בשנות ה-30 וה-40.

אולם, מאמצים אלו התמוססו עקב התנגדות מדינות ערב ליישוב הפליטים דרך קבע בתחומן ולקליטתם כאזרחים, וכן הודות ללחץ שהופעל מצדן להמשיך את אספקת שירותי התמיכה והסעד לשם שימור מעמדם הארעי של הפליטים – כמנוף ללחץ על ישראל. כך, בניגוד ליבשת אירופה בה יושבו מחדש עשרות מיליוני פליטים במהלך העשור שאחרי מלחמת העולם השנייה, התקבעו מעמדם הארעי של הפליטים הפלסטינים והאפליה ממנה הם סובלים מצד מדינות ערב בהן הם מתגוררים. מאז, תפקידיו של הארגון – על-פי האתר הרשמי – הם אספקת שירותים בתחומי הליבה של "חינוך, בריאות, סעד ושירותים סוציאליים, שיפור תשתית המחנות, מימון זעיר וסיוע חרום, כולל בזמני סכסוך מזויין".

מספר גורמים הופכים את אונר"א לייחודית, ובו בזמן מבטיחים את המשכיותה ואת הנצחת בעיית הפליטים הפלסטינים שבה היא תלויה: סוגיית הליבה המרכזית של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אונר"א הוא הארגון היחיד שייעודו טיפול בקבוצת פליטים הומוגנית אחת, בעוד שכלל 10.4 מיליוני הפליטים הפזורים בלמעלה מ-125 מדינות ברחבי העולם מסתפקים גם הם בארגון אחד בלבד: הנציבות העליונה של האו"ם לענייני פליטים (UNHCR).

ההבדלים בין שני הארגונים בולטים וקריטיים להבנת הסוגיה: בעוד שלנציבות יש כ-8,600 עובדים שמתוכם 1,868 "בינלאומיים" והשאר מקומיים – תושבי המדינות בהן היא פועלת – הרי שאונר"א מעסיקה למעלה מ-30,000 (!) עובדים (מה שהופך אותם לאחד הארגונים הגדולים באו"ם), שמתוכם רק כמה מאות הם "בינלאומיים" והשאר פלסטינים מקומיים – פליטים בעצמם. אונר"א אחראית על קרוב ל-5 מיליון פלסטינים הזכאים למעמד פליט, ותקציבה – 1.4 מיליארד דולר לשנים 2015-2014 – גדול בהרבה מתקציב הנציבות פֵּר-פליט, שעומד על כ-3 מיליארד דולר. הווה אומר שלאונר"א אינטרס ארגוני ראשון במעלה שלא להשלים את משימתו, כדי לא לאבד את תקציבי העתק ולהביא לסגירת הארגון. המשמעות היא חתירה להמשך ואף להרחבת פעילותו השוטפת בתחומי הליבה הללו.

חינוך אנטי-ישראלי; בית ספר פלסטיני בעזה. צילום: פלאש 90
חינוך אנטי-ישראלי; בית ספר פלסטיני בעזה. צילום: פלאש 90

הסאגה הזו מתאפשרת עקב ההגדרה הייחודית של אונר"א לפליטים הפלסטינים: כל מי ששהה בתחומי ארץ ישראל המנדטורית בין 1948-1946 ואיבד את ביתו ומחיתו עקב מלחמת העצמאות, וכן צאצאיו שלא היו במלחמה, יוכר כפליט על-ידי אונר"א ויהיה זכאי לשירותים השונים. כך קרה שאוכלוסיית הפליטים הפלסטינים הרשומים באונר"א גדלה מסביבות ה-750,000 בעת ייסודה, עד שהגיעה כיום לקרוב ל-5 מיליון פליטים. הנציבות הכללית, לעומת זאת, איננה מחשיבה צאצאי פליטים כפליטים, וכאשר חזרת הפליטים למדינות המקור אינה מתאפשרת, היא פועלת ליישובם במדינות בהן הם שוהים או במדינות שלישיות המוכנות לקלוט אותם.

הסתה בחסות אונר"א

מעבר לאינטרסים הארגוניים וההימנעות משיקום ויישוב הפליטים, ישנם היבטים נוספים בפעילות הארגון שנתפסים כבעייתיים בעיניי גורמים ישראלים: החינוך שמעניקה אונר"א, השימוש במתקני הארגון לפעילות עוינת, מעורבותם של עובדי הארגון בפעילות זו, והתבטאויות בעלי אופי פוליטי ואנטי-ישראלי של בכירי הארגון. ספרי הלימוד של כמעט חצי מיליון תלמידי כיתות א'-ט' בבתי הספר של אונר"א – הפרושים במחנות הפליטים בלבנון, סוריה, ירדן, רצועת עזה, יהודה ושומרון ומזרח ירושלים – הם ספרי הלימוד של המדינות המארחות. כלומר, בעזה, יו"ש ומזרח ירושלים התלמידים לומדים מתוך ספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית, שאת עקרונות היסוד שלהם בהתייחס ל"אחר" היהודי והישראלי ניתן לסכם בקצרה כך:

הכחשת ההיסטוריה היהודית בארץ ישראל, כולל שיוך לאסלאם של מקומות הקדושים ליהדות, ודה-לגיטימציה של ישראל באמצעות שלילת הזכויות ההיסטוריות של העם היהודי בארץ; אי הכרה במדינת ישראל; דמוניזציה של ישראל והיהודים והטלת האשמה לסכסוך, בעיית הפליטים, ולחוליי החברה הפלסטינית באופן כללי – על כתפי ישראל בלבד; העדר התייחסות ל"אחר" הישראלי והיהודי האינדיבידואלי, שתמיד מתואר כחלק מקבוצה מאיימת (חיילים, מתנחלים וכו'); העדר תמיכה בשלום ופתרון הסכסוך באמצעים בלתי אלימים, ותמיכה בהתנגדות אלימה למימוש זכות השיבה ושחרור פלסטין, בלי ציון גבולות 67', תוך שימוש במונחים אסלאמיים כמו ג'יהאד ושאהדה (מות-קדושים).

היחס למדינת ישראל וליהודים בספרי הלימוד הסוריים חמור אף יותר, ולמרות שהמחקר המעמיק האחרון בעניינם נעשה בשנת 2001, התבטאות של שר החינוך הסורי משנת 2009 ודיווח משנת 2013 אינם מעידים על שיפור. לעומת זאת, אונר"א מוציאה לאור תכניות לימודים נוספות בנושאים דוגמת יישוב סכסוכים וזכויות אדם – מעבר לספרי הלימוד של המדינות המארחות – אותן היא מעבירה לתלמידים בבתי הספר שבניהולה.  אך הדבר לא תמיד מצליח להתממש: חמאס יצא בחריפות נגד כוונתה של אונר"א להכניס תכנית לימודים על השואה (כוונה שהוכחשה באופן בלתי-רשמי על-ידי פקידים באונר"א) ומנע כל ניסיון לעשות זאת בעזה, וכך גם נגד ספרי הלימוד בנושא זכויות אדם שהדגישו יתר על המידה, אליבא דחמאס, את דרך ההתנגדות הבלתי-אלימה.

מעבר לספרי הלימוד, ישנו תיעוד ענף של שימוש בבתי הספר של אונר"א לאינדוקטרינציה של התלמידים הפלסטינים אודות מושג "זכות השיבה" באמצעות המאבק המזויין, ופעילים בארגוני טרור שונים אף הועסקו כמורים בבתי הספר של אונר"א והפיצו את האידאולוגיה של ארגוניהם. המקרה המפורסם ביותר של אינדוקטרינציה אירע במחנות הקיץ של אונר"א בקיץ 2013, שתועדו בסרטון Camp Jihad אותו פרש ראש הממשלה נתניהו בפני מזכ"ל האו"ם בפגישתם באוגוסט 2013. בין המורים שהועסקו בבתי הספר של אונר"א ניתן למצוא את מייסד החמאס השייח אחמד יאסין ואת סעיד סיאם. בנוסף, העובדה שהגוש האסלאמי של חמאס זכה בבחירות להתאחדות המורים והפקידים של אונר"א בעזה איננה משרה אופטימיות רבה אודות עתיד החינוך בבתי הספר.

                               הסרטון שהפליל את אונר"א

מתקני טרור לעת מצוא

כאמור, לארגון היסטוריה ארוכה של התבטאויות פקידים מוטות ואנטי-ישראליות, וכן היסטוריה של שימוש בבתי ספר ומתקני אונר"א לירי טילים ופעילות טרור. ההתבטאות האחרונה, למשל, גררה תגובה חריפה של שגריר ישראל באו"ם רון פרושאור, שקרא לפיטוריו המיידיים של דובר הארגון כריס גאנס, לאחר שהלה צייץ לכתבים המלצה לראיין פרופסור התומך בטרור. אונר"א, המקבלת למעלה מ-90% מתקציבה השנתי כתרומות מרצון ממדינות המערב, בראשן ארצות-הברית (מדינות ערב, שלא במפתיע, כמעט ואינן תורמות לארגון), רגישה לדימויה התקשורתי ולקריאות באמריקה לרפורמה רחבת היקף בארגון. רגישות זו עמדה לנגד עיניהם של דוברי ואנשי יחסי הציבור של הארגון, שהכחישו בעבר את מקרי הירי ופעילות הטרור מתוך מתקני הארגון, גינו את אחסנת הרקטות בבית הספר בעזה, תיארו את המקרה כ"ראשון מסוגו" והבטיחו תחקיר מעמיק של האירוע.

בקרב הממסד הביטחוני-מדיני של ישראל – צה"ל, מתאם פעולות הממשלה בשטחים והמנהל האזרחי, ומשרד החוץ – קיימת מחלוקת ארוכת-שנים באשר לאונר"א. בעוד שיש תמימות דעים לגבי הפוליטיזציה וההטיה של הפקידות הגבוהה בסוכנות והשימוש שנעשה במתקניה לטרור, הדעות חלוקות באשר לשירותים אותם היא מספקת. ישנם התומכים בהמשך שיתוף הפעולה המקצועי עם הסוכנות האחראית לחינוכם ולרווחתם של כשליש מתושבי יהודה ושומרון ושלושת רבעי מתושבי הרצועה, ואף מביעים את חששם שפירוקה של הסוכנות יוביל את הקהילה הבינלאומית להטיל את האחריות לניהול ומימון השירותים הללו על כתפיה של ישראל.  מנגד, ישנם בכירים ובראשם השגריר פרושאור ויועץ שר החוץ לשעבר לענייני מדיניות ד"ר אורי רזניק, הרואים בעצם הגדרת המנדט של הסוכנות חלק מרכזי מהבעיה, שאף אחראי להגדלתה והנצחתה, וקוראים למציאת פתרון אמיתי למצוקתם המתמשכת של הפליטים באמצעות אימוץ דרכי הפעולה והמטרות של הנציבות העליונה, ובראשן יישוב ואינטגרציה של הפליטים.

כך או כך, זו כנראה לא הפעם האחרונה ששמה של אונר"א יעלה לכותרות בנסיבות שליליות, ועל מקבלי ההחלטות לגבש מדיניות מוסכמת ביחס לאחד הגורמים המשמעותיים ביותר בסכסוך הישראלי-פלסטיני.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

3 תגובות למאמר

  1. מה שהפתיע זה שהם הודו שהטילים אוחסנו שם, ושהם לא נורו מבית-הספר עצמו. האחסון עצמו לא הפתיע אף-אחד בארץ

  2. אני זוכר כתבה על החינוך הפלסטיני מישהו יכול למצוא קישור אליה? תודה

  3. UNWRA is nothing less than the Hitlerite Allah Dictators agenda of Islamisation that is mainly based on the antisemitism & hatred of Jews, Christians, other non-muslims & muslims that oppose such agenda that is asserted also by oppression, persecution, terror, riots, inter-marriage, slavery, & the collection of Jizya payments that is either portrayed as social benefits, or as bituah leumi, or as foreign aid, or as humanitarian aid or as the ability to conduct the mission of diplomacy, developement & security.

    In the case of Israel, such agenda by hook & by crook express itself 'also' as UNWRA,
    In the case of other countries such agenda express itself as the import of [Islamisation, antisemitism & terror by the so called] muslim immigration. Whether by worker permits, family reunification, or the import of muslims portrayed as refugees.

    There can be no muslims refugees etc…without the Hitlerite Allah Dictators oppression, persecution, wars, terrorism etc…oppression & immigration goes in hand one with the other.

    Such is, on the tip of the iceberg, the Hitlerite Allah Dictators agenda of Islamisation & expansion of Islamisation.

    Thru such angle as just described, read again the David Umann/Mida post
    & compare his UNWRA article with its applications, thru the angle as just described, towards the muslims of Israel, Um El Fahem, Kalkiya, Qana, Nazarett, Houra, Yaffo etc…& the muslims of overseas countries, from LA, to Sydney to China .

    After, reading the article with the comparisons thru the angle as just described
    You may realise that those who speak of liberalism, multiculturalism, equality, binational city Jerusalem etc…are but doormats for Islam expansion.

    Here is a question. The Islamic world is geographically vast, from the Atlantic Ocean to the India Ocean all the way up to the China borders. Such vast lands are immeasurably rich in natural resources, So why would the Hitlerite Allah Dictators prefer to push for the muslims immigration into other overseas non Islamic countries rather than to push back & forth the muslims in more or less stable countries under the Hitlerite Allah Dictators Occupation ?

    The immeasurable richness in natural resources of those countries is the main reason for the deceptive Oslo Accords or the quest for peace on the part of Israelis, many other excuses for the illusive & deceptive peace are secondary & deceptives.
    The proof is the types of PLO-PA, Fatah, Hamas, ISIS, BOKO Haram etc…&
    The scarry red alerts sirens sounds across Israel as now happens.

    Civilisation & barbarism cannot coexist.