מבוכים ודרקונים: מהי למידה משמעותית

ד"ר יגיל הנקין ניסה להבין מהי למידה משמעותית, באמצעות החוברת של משרד החינוך. התשובה, מסתבר, חסרת משמעות כמו ים המילים שמופיע בה.

חשיבה מחודשת של 360 מעלות; שר החינוך מציג את תוכניתו. צילום: פלאש90

משרד החינוך שלום,

מאז פרסום החוברת-האינטרנטית 'אבני דרך ללמידה משמעותית' ספגתם לא מעט ביקורת ולגלוג.

ייתכן שלא הבנתם את הביקורת או חשבתם שהתמקדה בטפל. כמו למשל באמירה של בכירה במשרד, לפיה "המסמך מזמין את כולנו לחשיבה מחודשת, לסיבוב של 360 מעלות". מה גם שאני בטוח שתוכן החוברת נכתב רק לאחר דיונים מעמיקים עד כדי מלחמת פדגוג ומגוג.

לפיכך, כשירות לציבור, אני רוצה להסביר לכם מעט מהבעיות בחוברת הנ"ל.

החוברת שהפקתם, סובלת משימוש יתר בבבל"ת אקדמי. ההבדל בין שפה מקצועית לבבל"ת אקדמי הוא פשוט: שפה מקצועית נועדה כדי שכמה שיותר אנשים יבינו מה שותפיהם למקצוע אומרים בפרק הזמן הקצר ביותר. בבל"ת אקדמי, לעומת זאת, נועד למטרה שונה בתכלית (ויש שיאמרו, שונה ב-360 מעלות): לגרום לכמה שיותר אנשים מחוץ למקצוע, ולפעמים גם בתוכו, לא להבין כלום, או ליצור רושם של חכמה והשכלה עצומה על-ידי כתיבת דברים פשוטים במילים מסובכות, רצוי תוך חזרה עליהם כמה פעמים, על-ידי קומוניקציה מרובת-אינסטנציות, בהתאם לרמת הפוסיביליזציה, של מידע לשוני או ויזואלי בלתי-מורכב באמצעות מרכיבי שפה מתקדמים בעלי משלב גבוה.

להדגמת בבל"ת אצטט מסעיף אקראי בחוברת שלכם – סעיף 1 ד:

"מערכת החינוך פועלת במציאות דינאמית המשתנה בקצב מהירהמציאות מתאפיינת בהצפה של מידע, בשינויים במבנה ההיררכי של מקורות הידע ובנגישות למידע, בהתפתחויות טכנולוגיות וביניהן הטכנולוגיה הדיגיטלית. המציאות כוללת גם שינויים חברתיים-תרבותיים הבאים לידי ביטוי בין השאר בעולם התעסוקה המשתנה, בהתפתחות מבנים חדשים של משפחות, בהגירה ממגוון מדינות ותרבויות, בערעורן של תפיסות עולם מסורתיות, בשינויים ברצון להיות מעורבים ולהשפיע כפרטים, כקהילות וכמגזרים חברתיים ועסקיים ועוד. כל אלה מובילים את מערכת החינוך להתאים את עצמה למציאות המשתנה".

לחצו לקריאה

ובתרגום חופשי לעברית:

יש שינויים מהירים במציאות. כיום יש המון מידע, ואפשר למצוא אותו באינטרנט. גם החברה משתנה: הפרנסה, המשפחה, יש הגירה (תופעה חדשה?), אמונות משתנות וערכים משתנים. מערכת החינוך צריכה להשתנות בהתאם".

ובקיצור עוד יותר נמרץ: יש שינויים בעולם, כמו כן אינטרנט.

אמנם, עלי להודות שחיפפתי מעט: לא הבנתי על אילו התפתחויות טכנולוגיות דיברתם בנוסף לטכנולוגיה הדיגיטלית, ולא הבנתי מה הם השינויים "ברצון להיות מעורבים ולהשפיע כפרטים, כקהילות וכמגזרים חברתיים ועסקיים ועוד". להגנתי אומר שככל הנראה גם אתם לא הבנתם – אחרת הייתם כותבים את זה (ועוד).

מה הרווחתם מסגנון הכתיבה? במילים אקדמיות, המקובלות אצל מיטב חוקרי התחום: קדחת.

אלא אם כן המטרה הייתה "להישמע אקדמי". במקרה כזה, הצלחתם. האם זו צריכה להיות המטרה שלכם? האם ככה נראית למידה משמעותית? רגע, מה זו בעצם למידה משמעותית?

העיקר החוויה

למזלנו, טרחתם לספק הגדרה:

"למידה משמעותית היא תהליך אישי של הבניית ידע שבמהלכו הלומד מעורר שאלות, מאתר מקורות מידע, מעבד מידע ויוצר ידע חדש הרלוונטי לו בהקשר של יחסי גומלין".

אה! עכשיו ברור. בעצם לא.

נתרגם לעברית: למידה משמעותית היא לימוד שבמהלכו הלומד מתעניין, מחפש מקורות, מבין מה הוא למד ומסיק מזה מסקנות. את המילים "בהקשר של יחסי גומלין" לא הבנתי. כלומר, כל מילה בנפרד ברורה, אבל לא הבנתי מה לכל הרוחות המשפט הזה אומר.

בקיצור, לא רק אני לא הבנתי. גם אתם לא. "למידה משמעותית", לפי ההגדרה שלכם, לא קשורה לתוכן. ההגדרה לא אומרת שהלומד ילמד משהו חשוב. היא אומרת שאם הלומד משתתף בשיעור ומבין מה רוצים ממנו, זו למידה משמעותית.

לשיטתכם, תלמיד יכול לעבור את כל ה"תהליך האישי" הזה, לצאת עם ידע חדש ולשכוח אותו, כי הוא יהיה רלוונטי מאוד בהקשר של יחסי הגומלין עם המורה ועם הרצון שלו לסיים את בית הספר, אבל לא חשוב ולא מועיל כהוא זה.

את אי-ההבנה הזו אפשר לראות גם כאשר מדלגים מספר סעיפים קדימה, ורואים ש"למידה משמעותית נתפסת כבעלת ערך והיא חיונית לאדם ולחברה כאשר: תהליכי הלמידה והתכנים מספקים חוויה חיובית, נותנים מענה לצרכים הקוגניטיביים, הרגשיים והחברתיים, נותנים ביטוי לסגנונות למידה מגוונים, מזמנים חיזוק והזהות, מאפשרים בירור תפיסות ביחס לגורמים מקדמים או מעכבים בתהליך הלמידה, מפתחים הבנה, העמקה ויישום של הנלמד תוך שליטה במיומנויות ומניבים תוצאות חיוביות והישגים גבוהים לפרט ולחברה".

אם נתמצת זאת, אתם טוענים שה"ערך" של למידה (שלא לדבר על כך שהיא "חיונית לאדם ולחברה") נובע לא מהתוכן דווקא, אלא מכך שאנשים יהיו מרוצים (כלומר, הלימוד כנראה לא יהיה קשה מדי), והתוכן ייתן מענה לצרכים "רגשיים וחברתיים".

בכל הכנות, אני מתקשה לחשוב מה הצרכים הרגשיים שצריך לענות עליהם בשיעור מתמטיקה, והצרכים החברתיים בלימוד פיזיקה. זאת להבדיל מכמה מקצועות אקדמאיים שמטרתם כנראה לגרום ללומד להיות מרוצה מעצמו ולחשוב שהוא יודע הכל על הכל. כל הפסקה הארוכה והמעורפלת הזו מתמצה בכך שלמידה היא משמעותית אם אנשים אוהבים ללמוד בסגנון לימוד שמתאים להם, מבינים את זה ויש להם (ולחברה. הא?) תוצאות טובות. זו אולי תשובה לשאלה "כיצד אנשים ירצו ללמוד", אבל זו לא תשובה לשאלה "מהי למידה משמעותית". אני חושד שהסיבה היא שגם לכם אין מושג.

משרד החינוך מציג, סטארט-אפ גאוני: גוגל. צילום: פלאש90
משרד החינוך מציג, סטארט-אפ גאוני: גוגל. צילום: פלאש90

מילים חסרות משמעות

בהמשך הסעיף טרחתם והסברתם, בניסוח מאותגר תחבירית כי "למידה משמעותית" מתקיימת "במרחבים שונים [התכוונתם 'מקומות'?]. בגן הילדים, בבית הספר ומחוצה להם, בפינות המשחקים, בכיתה, בחצר בית הספר, בספריה, בבית, במשפחה, בתנועת הנוער, בקהילה, באתרים שונים ובמרחב הדיגיטלי".

אין לי ספק שלו הייתם יכולים הייתם מקימים מנהלת לפיקוח על הורים, מחייבים אותם בהכשרה פדגוגית, קובעים להם את תכנית המשחקים והפעילות בבית וכן הלאה. כרגע זה לא המצב, ולפיכך ה"למידה המשמעותית" מתקיימת, לשיטתכם, גם במקומות (סליחה, מרחבים) שבהם אין לכם כל שליטה והשפעה. כלומר, את כל מה שאמרתם אפשר היה לתמצת במשפט: "אנשים לומדים משהו בכל מקום בו הם נמצאים".

אין דבר שאי אפשר להכניס לתוך ההגדרה הזו. למשל, מתבגר המחפש פורנוגרפיה באינטרנט עובר לשיטתכם תהליך של למידה משמעותית: הוא עובר "תהליך אישי (דיר באלאק אם אמא ואבא ידעו) של הבניית ידע (איפה אני מוצא פורנו באינטרנט?) שבמהלכו הלומד מעורר שאלות (מילות חיפוש רלוונטיות לאיתור תכנים פורנוגרפיים. כמו כן: איזה סוג פורנוגרפיה אני מעוניין למצוא? איך אני מסווה את החיפוש כך שאמא ואבא לא ימצאו שחיפשתי? כיצד אני מחביא קבצים שהורדתי למחשב? בלשון חינוכית: כיצד אני מוצא מרחב פרטי מוגן לגופי-ידע תלויי-הקשר-ויזואלי?), מאתר מקורות מידע (מיותר לציין), מעבד מידע (לא מיותר לציין, אבל אולי יש ילדים במרחב הדיגיטלי), ויוצר ידע חדש הרלוונטי לו בהקשר של יחסי גומלין (אילו דברים פורנוגרפיים מעניינים אותי, ועם מי אני מעוניין לשתף את זה?)".

והקטע הכי טוב: הוא עושה את זה ללא מעורבותה של מערכת החינוך. אני מקווה.

שאר החוברת ממשיכה באותו קו, אבל אני חושב שכמעט די בכך. בקיצור, אם מטרת החוברת היא להוסיף עוד ערימת ניירות מפוארת או להרבות קבצים ומצגות, עלו והצליחו. אם, מצד שני, כוונתכם לשפר את החינוך בישראל, כדאי לכם להתחיל בהבניית תחום הידע (בהקשר של יחסי גומלין,כמובן), "איך לכתוב כמו בני-אדם על מנת שיבינו אתכם ולא על מנת להישמע חכמים ואקדמאים עד אין-סוף".

בברכה,

ד"ר יגיל הנקין.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

26 תגובות למאמר

  1. לגבי סעיף ד'1 האמנם זה שיח אקדמי?
    לי זה נשמע יותר כמו ניסוח יחצני סטנדרטי, משהו שמתאים למצגות כשמחפשים משקיעים ולא לתקשור אקדמי רציני.

  2. ראוי לציין שסיבוב ב-360 מעלות סביב האפס או לחלופין סביב נקודה סינגולרית, במרחב קומפלקסי מביא אותנו לרמה גבוהה יותר על פני רב-היריעה. אמנם פתרון חדש זה הינו מדומה, אבל נראה שהוא מסב הנאה משמעתית לאלו המוצאים אותו.

    לפיכך עלינו להסיק שמערכת החינוך נמצאת בנקודת האפס, או לחלופין בנקודה סינגולרית האקוויוולנטית לחור שחור. בבצענו סיבוב שלם, מצאנו את עצמנו ברמת הבנה גבוהה יותר של הכלום.

  3. צדק מי שאמר שינוי ב- 360 מעלות, לא בטוח שהוא התכוון לכך, אבל נקווה שעברו כלום לא השתנה. התכנים הם אותם תכנים, העומסים עוברים
    לי"א והמורים
    אני רק שהמורים יעברו בשלום את מתן הציונים המהווים 30%, מישהו יבדוק אותם?
    שנה טובה ומשמעותית לכולנו

  4. משעשע.
    מקריאת החוברת, אני מוכן להתערב על כך שהיא חוברה על ידי ״צוותי היגוי״, שישבו ב״סדנאות״ והתווכחו על כל מילה עשר דקות.

  5. להוציא את האויר מהבלון.
    איך חבר קרא למצב של משרד החינוך, פירונמניה

  6. חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

    ביקורת מצויינת, זה משרד החינוך במירעו. כך העניינים מתנהלים הרבה מאד בבלת.

    מורה ותיקה.

  7. המאמר שלך זה בבלת לא אקדמאי
    אין שום בעיה להבין את הטקסט של משרד החינוך וההגיון שמאחוריו.
    ניתוח קטנוני וילדותי לא תורם להבנה.
    אני מנחש שאתה לא מאוהדיו שר הרב הרב פיתרון עוד בטרם פתחת את החוברת?

    1. למעשה, בטרם היה שר החינוך הייתה לי דעה טובה למדי עליו (ויש כמה דברים שבהם עדיין יש לי דעה כזו, רובם לא קשורים לתפקידו כשר החינוך. ולפי ההגיון שלך, מתבקש לנחש שאתה מאוהדיו חסרי-הביקורת עוד בטרם פתחת את החוברת, אם פתחת). כמו-כן, אני משוכנע שהמילים "הרב פירון" לא הופיעו במאמר שלי (להבדיל מכותרות העורך), אלא אם אני טועה, כי אני לא חושב שהוא אחראי לכתיבת החוברת לבדו. וזו מגמה – של ריבוי מילים מפוצצות המסתירות מעט תוכן – שקיימת ברוך השם בהמון מקומות, ולא רק במשרד החינוך.
      ואני מודה שיש לי בעיה בהבנת התוכן. מה שמעיד, שכנראה מערכת החינוך נכשלה קצת; גם בוגר כמוני, והרבה בוגרים אחרים, ואפילו לא מעט מורים, מתקשים להבין למה צריך לעשות סלט של אמירות טריוויאליות, הגדרות חסרות פשר וכמה דברים נכונים, במקום לכתוב עברית פשוטה.

    2. צורי, אם זה כל כך פשוט, אנא הדגם ידע חדש בהקשר של יחסי גומלין.

    3. גם אם ניתן להבין את הטקסט ואת ההגיון(?) העומד מאחוריו, אי אפשר להבין מהטקסט את מהות המושג למידה משמעותית. בהתחשב בעובדה שמטרת הטקסט היא להסביר לקורא מהי למידה משמעותית, אני מניח שגם אתה תסכים שמדובר בכשלון חרוץ של הוגי הטקסט

  8. אני האחרונה שתייצג את משרד החינוך, ואני מסכימה שיש הרבה בעיות, אבל המאמר הזה ציני ומוקצן. לא קראתי את החוברת המדוברת, אבל אני מניחה שהיא באמת גרועה מאוד אם אלו הדברים שהכותב הבין ממנה. כי בתור מי שלמדה בצורה יותר רצינית על למידה משמעותית ועל תהליכי למידה בכלל, זה הרבה יותר מזה. בקיצור, לצחוק על כל העולם תמיד אפשר אבל אם אתה באמת רוצה להשפיע ולשנות, ואם באמת אכפת לך, תתמודד עם כל דבר בצורה עננינית ורצינית ולא בציניות מגעילה.

    1. "לא קראתי את החוברת המדוברת, אבל אני מניחה שהיא באמת גרועה מאוד אם אלו הדברים שהכותב הבין ממנה."

      כל מילה נוספת מיותרת.

    2. קראי את החוברת והיווכחי בעצמך שמדובר בעטיפה של מילים במדרג לשוני גבוה שכל מטרתן היא להסוות את המחסור החריף במהות ובמשמעות.

      מי שכתב את החוברת הזה מאמין בלב שלם במשפט "הסתכל בקנקן ולא במה שיש בו"

    3. מצוין! מצאנו מישהי שלא רק סולדת מציניות מגעילה אלא אף למדה בצורה רצינית מהי למידה משמעותית. מי שלמד בצורה משמעותית על למידה משמעותית לבטח יכול להסביר לאחרים מהי למידה משמעותית. עכשיו אולי תואילי בטובתך להסביר לנו, בשפה ברורה ומובנת, מהי למידה משמעותית?

  9. והאופן שבו מוגש המסמך הוא המשך ישיר לניסוחים המפותלים והלא ברורים. דוגמה נהדרת למה שקרוי "פלאף" או כפי שהמנהלת הכללית מכנה זו "המסמך מוצג בצורה אינטראקטיבית וידידותית ".

    אכנראה שלמידה משמעותית המרחב האינטרנטי מחייבת להגיש מסמך שעיקרו מלל בעזרת אנימציות, כיתוב שמופיע בדרוג ומליון כפתורים "אינטראקטיביים" שרק מפריעים להעביר את המסר ולא נותנים שום דבר שאין בקובץ PDF פשוט.

    מכרה זהב למי שמחפש דוגמאות לאיך לא להגיש מידע ברשת. הטקסט לא ,נגיש בחיפוש כי הוא בפלאש, לא ניתן להעתיק קטעים מהטקסט ולא ניתן להדפיס את הקובץ לקריאה נוחה.

  10. מה שמוכיח את דברי אמיר ש:"מי שכתב את החוברת הזה מאמין בלב שלם במשפט “הסתכל בקנקן ולא במה שיש בו”"

  11. כמה הערות:
    אני מניח שמשרד החינוך מתכווין להוראה בגישה קוסטרוקטיביסטית

    אכן היה אפשר לתמצת את כל החוברת לעמוד אחד בסגנון: יש להעביר 30% אחוז מהשיעורים בגישה קונסטרוקטיביסית, יש לשלב ב 10% מהשיעורים ניסויים מעשיים וכן הלאה…

    בניגוד למה שהציבור הרחב חושב ישנה שפה פדגוגית מקצועית ואכן חבל שמשרד החינוך לא משתשמש בשפה המקצועית

    החשד שלי שכל התוכנית נועדה בסיכומו של דבר לחסוך עלויות למשרד החינוך כי בחינות בגרות רבות עולות כסף רב (משגיחים\בודקים \כותבים הדפסה והפצה וכן הלאה)

  12. ככל שאנו ההורים אכן נעשים יותר מעורבים בפרטים הקטנים (ובסמנטיקה אקדמאית המפחיתה חרדת מורים- מעורבים ולא מתערבים), האכזבה מהתקיעות שבה נמצא הצוות החינוכי גדלה ומתסכלת. המושג "למידה משמעותית" הביא לציפיות ענק. המאמר הזה רק מחזק את התחושה הגואה בימים אלו ששום דבר לא באמת קורה…. הים אותו ים….. מנהלים ומנהלות מדברים בסיסמאות, כשמוריהם בכיתות לא מקבלים שום תמיכה וכלים משמעותיים ללמידה משמעותית….

  13. "למידה משמעותית": מקסימום חופש — חופש בחירה וחופש לימוד.

    כל אחד/ת בוחר/ת את הלמידה שהיא משמעותית עבורו/ה.

    הרבה יותר קל לביצוע בבתי הספר. לא צריך תקציבים מוגברים, נחוץ פחות פרסונל, ונמנעים מביורוקרטיה וממנגנונים מנופחים במערכת החינוך (כפי שהוא כיום).

    החופש מזין את התרבות ואת הלמידה !

    בכנס השנתי של "האגודה למען קידום המדע" אשר התקיים לאחרונה, נאמר רבות על הרעות של הבורות המדעית שקיימת באוכלוסייה בכללותה. מנהיגים רבים הדגישו שהידע המדעי האוניברסלי הוא דבר מכריע בקביעת מדיניות ציבורית נבונה בדמוקרטיה, כמו כן הוא מכריע בשמירה על העליונות במדע ובטכנולוגיה.

    ההאשמה על חוסר העניין שמפגין הנוער כיום הוטלה על בתי ספרינו ועל האוניברסיטאות, בכל הרמות. בזה, יתכן שרוב האנשים יכולים להסכים. זה ברור שבתי הספר היום עושים עבודה איומה בחינוכם של ילדים ברוב התחומים — אופי, אחריות חברתית, ואזרחות טובה, כמו כן קריאה, כתיבה, היסטוריה, ומדע. ככל שיותר כסף מוציאים, נראה שהתוצאות הן יותר עלובות. כיתות יותר קטנות, מתקנים חדשים, ציוד יותר יקר, וצבא אמיתי של צוות תמיכה שנראה שאינו עוזר.

    אולם הפתרון המוצע על ידי המרצים בכנס של "האגודה למען קידום המדע" * היה רק חזרה על אותן הנוסחאות הישנות אשר לעיתים כל כך קרובות נכשלו בשנים האחרונות יותר שיעורים במדע, יותר דרישות, יותר מדריכים מוסמכים המתווספים לתוכנית הלימודים החל מכיתה א´ ועד האוניברסיטה. מה שהמנהיגים האלה כנראה שוכחים, הוא הניסיון השורשי שהוא הבסיס של הדמוקרטיה: המקורות של הדמוקרטיה נובעים מהאמונה, שכפיה היא היפוכה של צמיחה אישית. האופן הבלתי רגיל בו צמחו הדמוקרטיות המערביות, מוכיח שככל שהאנשים נהנים מיותר חופש בתוך החברה, כן החברה בכללותה נהנית מיותר קידום אינטלקטואלי ומוסרי. הדמוקרטיות הליברליות נבנו על בסיס עקרון מאוד חשוב זה, אולם מנהיגינו בתחום החינוך, נראה שהם כל כך לא מודעים לעובדה זו, ממש כמו כל ילד בור !

    התרופה לבעיית הבורות המדעית, לכל בורות אחרת — וגם לאלימות — היא, לעקור אחת ולתמיד את המחלה אשר ביסודה: כפיה בבתי הספר. הטבע האנושי בחברה החופשית נרתע מכל ניסיון להכניס אותו בכוח לתוך איזושהי תבנית. ככל שיותר דרישות אנחנו מערימים על הילדים בבית הספר — ועל הסטודנטים באוניברסיטה — כך בטוח יותר שנרחיק אותם מהחומר אותו אנחנו מנסים לדחוף דרך גרונותיהם. התשובה האמיתית היא חופש בבית הספר — חופש לכל ילד ונער, מכל גיל, לבחור את הפעילויות אשר סקרנותו הטבעית מובילה אותו אליהן ! ככלות הכול, הדחף של הילדים לשלוט בעולם מסביבם הוא אגדי. על בתי ספרינו לשמור את הדחף הזה חי על ידי הזנתו בחופש שהוא זקוק לו כדי לצמוח.

    נחוצות פחות פעילויות חובה, לא יותר — למעשה, עדיף שלא תהיה פעילות חובה בכלל. אנשים אשר תוהים באם יש הגיון לדבר, עליהם להביט בניסיון של בתי-הספר הדמוקרטיים בדגם סדברי ( https://www.youtube.com/watch?v=awOAmTaZ4XI ), אשר מוקמים ממש על בסיס עקרונות אלה. התוצאות הן בסך הכול מצוינות, כפי שהיינו מצפים.

    בתי הספר להם מדינתנו זקוקה נואשות, כדי להבטיח חברה בת קיימא של אזרחים יצירתיים, בעלי יוזמה, וחופשיים, הם בתי ספר המאפשרים לתלמידים חופש לעסוק בכל דבר שמעניין אותם. דגמים אחדים של בתי ספר כאלה קיימים בעולם כיום, והם מבשרים עולם חדש של חינוך.

    —————–
    * ראו: דו"ח ועדת הררי, בראשותו של פרופ' חיים הררי – "מחר 98" (שימו-לב, שנת 1998 !!).

    ראה,
    קורסים למדע בבית הספר אינם מלמדים כלל מדע !
    http://cafe.themarker.com/topic/2236986/

  14. אחד המאמרים הטובים שקראתי בזמן האחרון.

    יגיל, אמרת דבר מאד נכון: המלך ערום. לא להאמין איך עובדים עלינו עם טקסטים אקדמיים כשבעצם מאחוריהם אין שום דבר חדשני.

  15. לזה אני מסכים. המאמר הזה יהיה מוסכם על כל צד במפה הפוליטית…