כשמרצ לא מסוגלת לשבת עם ליברמן, ולפיד לא מסוגל לשבת עם החרדים, ממשלת שמאל איננה אופציה ריאלית.
אתמול התבשרנו על איחוד "היסטורי" בין מפלגת העבודה למפלגת התנועה שירוצו יחד ברשימה אחת בבחירות הקרובות. במסיבת העיתונאים המשותפת הבטיחו הרצוג ולבני כי הם יהיו ראשי הממשלה הבאים של מדינת ישראל (ברוטציה). לכאורה, הדרך סלולה בפניהם.
לפי הסקרים האחרונים, המסגרת הפוליטית החדשה צפויה לקבל את מספר המנדטים הרב ביותר בכנסת ה-20. הנשיא ריבלין, בהיותו דמוקרט אמיתי, יטיל עליהם את הרכבת הממשלה ולא יתחשב בהעדפותיו הפוליטיות האישיות. לכאורה, כל מה שעומד בין הזוג הטרי לבין השלטון הוא העניין הטריוויאלי של קניית החרדים (צפו לרפורמה בחוק הגיוס) ואחד או יותר מיושבי הגדר- ליברמן וכחלון.
אלא שהתרחיש שתואר כאן לא צפוי להתממש והשמאל שוב ימצא את עצמו על ספסלי האופוזיציה. מדוע? בגלל הפגם המובנה בחלק גדול ממחנה השמאל הישראלי – שנאת הפשרה.
לפי הפתגם הידוע, היכן שימצאו שני יהודים יהיו גם שלוש דעות. הקונפליקט הנובע מעצם היותנו אנשים שונים בעלי דעות שונות הוא העיקרון העומד בבסיס כל מערכת פוליטית. הפתרון הדמוקרטי לריבוי הדעות הוא הכרעה באמצעות השגת רוב מבין בעלי זכות הבחירה. לשם כך מתקבצים אזרחים בעלי תפיסות קרובות במפלגות לשם קידום דעותיהם ותפיסותיהם. המפלגות החפצות בקידום ענייניהן חוברות לקואליציה ונושכות את שפתיהן יום יום כחלק מהפשרות ההכרחיות בקואליציה.
אם כן, הרכיב היסודי ביותר במערכת הפוליטית בישראל הוא הפשרה. היכולת לחבור לקבוצת אנשים בעלי דעות שונות ומגוונות מתוך הכרה ברורה שלעולם תצא וחצי תאוותך בידך. חצי בלבד ולא יותר. זהו בדיוק העיקרון שנשלל כלא לגיטימי על-ידי חלקים הולכים וגדלים בשמאל הישראלי.
הרצוג ולבני לא יצליחו להרכיב ממשלה מכיוון שהמחנה שהם עומדים בראשו, מחנה ה-"רק לא ביבי", מורכב ממפלגות בררניות וטהרניות. אם זהבה גלאון מסרבת לשבת עם ליברמן, ולפיד מסרב לשבת עם המפלגות החרדיות, אין תרחיש שבו מחנה השמאל מרכיב ממשלה.
הטהרנות כעיקרון על של השמאל
ניתן ללמוד על שלילת הפשרה של מרצ על-ידי השוואת הרכב חבריה להרכב רשימות הימין. כאשר בוחנים את חברי מפלגות הימין ניתן להבחין במידה מסויימת של גיוון פנימי. מפלגת הליכוד מצליחה להכיל את יעלון הקיבוצניק לצד פייגלין המתנחל. מפלגת הבית היהודי מצליחה להכיל את שקד החילונית לצד סטרוק הדתיה שמתייעצת עם רבנים לפני הכרעות פוליטיות. כעת נפנה את מבטינו אל חברי מרצ. האם יש הבדל תפיסתי כלשהו בין גלאון לגילאון? בין זנדברג לרוזין? האחידות המוחלטת בקרב חברי מרצ מלמדת על היעדר היכולת להתפשר ולהכיל דעות מגוונות בתוך המחנה.
ראוי להבהיר, שלילת הפשרה אינה מאפיין מקרי של חברי-הכנסת במפלגת במרצ אלא של חלק גדול מהאלקטורט השמאלני עצמו. לא במקרה הכפילה מרצ הקיצונית את כוחה בבחירות האחרונות, והסקרים עוד מנבאים לה עליה נוספת. ההתחזקות של מרצ מעידה על רצון אותנטי של מצביעי השמאל "לצאת מהמשחק" ולא להשתתף במערכת הפוליטית הישראלית המכריחה אותם להתפשר.
המצב לא תמיד היה כך. במרצ של היום ספק אם שולמית אלוני הייתה יכולה להכריז כי היא מוכנה ללבוש שטריימל בשביל השלום. כיום ההקרבה של דגל אחד עבור דגל אחר (במקרה של אלוני, דת ומדינה תמורת הסכם מדיני) נתפסת בשמאל כבגידה בעיקר. בוחרי השמאל העכשווי מחקו אלקטורלית את ברק שהעז לשבת בממשלת נתניהו הקודמת (2009), ולא הועילו כל הסבריו על השפעתו המדינית-בטחונית.
לפני כחודש פרסם רביב דרוקר תרחיש דמיוני להקמת ממשלה חלופית בראשות לפיד בהרכב ישראל ביתנו, העבודה, התנועה, מרצ וקדימה. דרוקר אמנם הכיר בכך שנקודת התורפה בתרחיש היא ישיבתה של זהבה גלאון עם אביגדור ליברמן, אלא שדרוקר מקל ראש באידיאולוגיית שלילת הפשרה של גלאון ובוחריה. לא רק שגלאון לא תשב לעולם עם ליברמן- ספק אם היא יכולה לשבת בממשלה אחת עם לפיד ולבני. האם מרצ תוכל לשבת עם לפיד שהצהיר שירושלים לא תחולק? עם אלעזר שטרן ("התנועה") שקרא לפיטורי מורה שהביע דעות שמאלניות בכיתה? הרי כל סיבת הקיום של מרצ היא שלילת הקואליציה ועמידה טהרנית על עקרונות לא מתפשרים. זוהי מפלגה שמבטיחה לבוחריה "קול בטוח"– בלי פשרות ובלי נשיכות שפתיים.
עוד מוקדם לנבא במדויק את מהלכי הבחירות הקרובות, אך מהאמור לעיל, ולפי הסקרים האחרונים, ניתן לשער כי אנו צפויים לראות ממשלת ימין-מרכז. כל תרחיש אחר מחייב ישיבה של מרצ עם ליברמן או של לפיד עם החרדים. אם תרחיש כזה היה אפשרי, הוא היה כבר קורה בכנסת הנוכחית לפי המתווה שהציע רביב דרוקר. אם מצביעי השמאל באמת רוצים לחזור לשלטון, עליהם ללמוד לשחק יפה עם אחרים.
לא בטוח בתוכן שהצגת. סבירות רבה שהערבים ומר"צ ישבו עם ליברמן, הכל בשביל "רל"ב". מה שכן יכול לקרות לממשלה שכזו לא תהיה אריכות ימים והתיכנות לטווח הקצר.
אפילו מרצ לא יישבו עם הערבים בממשלה.
צודק
נראה שמאז המהפך של בגין השמאל איבד את הדרך. מאז הם ממציאים שלום דמיוני ומחאה חברתית בלי מטרה. השמאלני הממוצע היום מתרפק על נוסטלגיה עתיקה, ומתמרמר במקום לעשות
ו הרסתם אותי עם הגיוון במפלגות הימין. יעלון ופייגלין לא שייכים לאותה מפלגה, הם כל כך לא שייכים שאפילו מצע אין להם כי הם לא הגיעו להסכמה. ספרו לי עוד איך הבעיה של השמאל שהוא לא יודע להתפשר על האידיאלים מול הימין האמיץ שרץ לכנסת ויהי מה.אתם גדולים.
ן
רוצים עוד תרחיש? המפלגות הערביות מתאחדות, הממשלה הימנית הנוכחית ויחסה לערבים מביאה ליציאה של הערבים לקלפיות במספרים בהתאם לחלקם באוכלוסיה, וקיבלתם מפלגה ערבית של 16-17 מנדטים ועוד מנדט או שניים לעבודה ולמרץ. אין לי מושג לאן זה יוביל אבל זה יכול לשנות לחלוטין את המפה הפוליטית. הנקודה- אי אפשר לדעת. הסבירות הגבוהה היא ממשלת ימין טבל האפשרות של ממשלת שמאל קיימת. לא הייתי בונה על זה שלא ישבו ביחד.ה
אומנם הערבים מונים 20% אבל ממספר זה צריך להוריד את הדרוזים את ערביי מזרח ירושלים שאינם מצביעים את החמולות שנוהגות לסגור דילים עם מפלגות ציוניות את הפלג הצפוני של התנועה האיסלמית שמחרים את הבחירות ויש גם ערבים שמצביעים למפלגות ציוניות מסיבות אידיאולוגיות כמו חלק מהנוצרים וכמובן סתם אדישים שלא הולכים להצביע.
ולכן הפוטנציאל נשאר מקסימום 12 מנדטים לערבים.
ישבו גם ישבו. כשהכיסא בממשלה יהיה דבר ריאלי, כל העקרונות הטהרניים ידחקו הצידה. הכל יהיה אפשרי, הם הרי אלופים בכיבוס מילים ועקרונות. פליקלק לאחור עם בורג וחצי מעולם לא יהיה מרהיב יותר כשהכיסא בממשלה יהיה קרוב יותר. זה מופיע שחור על גבי לבן גם בטור של הכותב
השמאל יפסיד בבחירות מסיבה הרבה יותר בנאלית. בגלל שבסופו של יום יש בארץ הרבה יותר ימנים מאשר שמאלנים. וזה בזכות הדבר המעצבן הזה שנקרא מציאות, שמכשיל את חזון השמאל בכל פעם, והעם רואים את הקולות.
אחת לכמה שנים מצליח שמאלני שהתחפש לימני כמו רבין לתפוס את השלטון, או שימני שמעל בבוחריו עושה קומבינה עם השמאל כמו שרון. אבל כיום לאור ההצלחה המסחררת של אוסלו וההתנתקות, קשה לראות איך הם מצליחים למכור את עצמם.
העבודה איננה שמאל,די עם הדמגוגיה.והרצוג יפסיד כי אין לו את האומץ להנהיג,על כן הרוטציה המטופשת.כמו כן רבין לא התחפש לימין הוא פשוט מעולם לא היה שמאל.קצת הגינות לא תזיק ידידי.
אני בטוח שמרצ ובלד ישמחו לספר לך שהעבודה היא לא שמאל, אבל מה לעשות. זה שתגיד על משהו דמגוגיה סתם כי הוא לא מוצא חן בעיניך לא יהפוך אותו באמת ללא נכון.
ואתן לך רמז: גם אם תזרוק נוכח עובדות לא נוחות את מילות הקסם פשיזם וגזענות זה גם לא יעלים אותן.
ולשאלתך, זה למה שהשמאל הפסיד אפילו לפני שהבחירות התחילו. אם השמאל הפך למילת גנאי שאפילו הוא מנסה להתנער ממנה, כנראה שיש לו בעיה חמורה גם בעיני עצמו. אם מוכר צריך לרמות כדי למכור את הסחורה שלו, הרי שהוא בעצמו מודה שהיא פגומה.
אז תודה שהוכחת את טענתי ובהצלחה באופוזיציה. לפחות תיהנה 3 חודשים מניחוח סקרים מדומים. גם זה משהו.
אתה לא מכיר את ההיסטוריה, הא? "אחת לכמה שנים" – זה הימין ששולט כאן רק 20 שנה והשמאל שלט רוב הזמן. שנית, אם היית מכיר את הפרטים היית יודע שהסכם אוסלו היה אמצעי זמני והימין חירבן אותו והפך אותו להסכם קבע, עד כדי כך שאפילו ביילים קרא לבטל אותו בגלל התנהלותה הבזויה של מדנית ישראל כלפי הסכמים שחתמה. ההתנתקות הייתה הדבר הכי טוב ששרון עשה בחייו, מנעה מוות של חיילים ואזרחים רבים בעזה (ולא תבלבל את המוח על החמאס, מי שדיבר עם מחבלים זה ביבי).
הקיצר, שיהיה לך בכיף האופוזיציה.
וואו, אחוק כמה שקרים בפוסט אחד. קודם כל שום שמאלן לא יצא נגד הסכם אוסלו, למעשה ביילין השוטה חושב עד היום כי הסכם אוסלו היה צעד מצוין. לגבי התנתקות, למיטב זכרוני, קיבלנו שתי מלחמות עקובות מדם, אינתיפדה שלישית ושלא לדבר על הטירים שנורים מדי יום לאזור הדרום. הימין לא שולט בפועל, מאחר והשמאל בזמנו דאג להחדיר את כל אנשי האסכולה ההזויה שלו לכל תחום ולהדיר את רגליהם של הימין(ראה בג"ץ, אינע'לאבום) בדומה למפלגות דיקטטוריות של המאה ה-20, שמן המוטב ולא אזכיר את שמן. לסיכום לך תבקר את עזה, אוויל חסר תקנה.
אחוק, אתה נשמע כמו כל מכור להימורים שלוקח עוד הלוואה מהשוק האפור ובטוח שהפעם הוא מביא את המכה. או כמו שאמר איינשטיין הגדול: משוגע הוא אדם החוזר על אותה פעולה פעם אחר פעם, ובטוח שהפעם התוצאה תהיה אחרת.
אתה טועה מאוד יש סכנה גדולה של ממשלת שמאל כחלון החרים וליברמן בהחלט עלולים לשבת עם מר'ץ והממשלה הרעה הזאת תחזיק הרבה זמן. תהיה לה גיבוי של התקשורת ואף אחד לא ימהר להפרד מהכסא שלו
לא פשוט ביבי ובנט מצטיינים בפשרות היסטוריות. אתם מנותקים מהמציאות ולכן נשלח את כולכם בע"ה למדבר ארבעים שנה אולי שם האויר היבש יכניס לכם קצת שכל ישר. כל חלקה טובה בארץ הזאת גובה לצורך המאבק הקדוש למען התיישבות מעבר לקו הירוק. כאשר נאלץ לאזרח את ערביי הגדה אתם הרי לא על חטא, רק תשלחו שוב את בנינו לשחוט ולהחשחט. במילים אחרות- אתם קנאים בלי מצדה, שמנדבים את כולנו להתאבדות המונית. ועל כן, אקרא לכם בשמכם- נבלות.
תגיד, אתה באמת שמאלני, או שאתה פרודיה?
אתה כל כך חסר מודעות עצמית שאתה לא מבין כמה קלישאתי אתה נשמע. אותן הפחדות ממלחמה מדומיינת, אותה דמוניזציה מטופשת ולא מנומקת. וכל זה אחרי שראינו לאן הדרך שלכם הובילה.
וכמובן בלי שום הסבר איך מדינה פלסטינית תבלום את דעאש, לא תשגר רקטות ומסתננים, ולא תשתק את הכלכלה. וכמובן בלי להסביר איך העולם לא התאהב בנו אחרי ההתנתקות.
ולחשוב שאתם אמורים להיות הנאורים והאינטלקטואלים….
הרב ערך, הם באמת הנאורים והאינטלקטואלים! בלשון סגי נהור, כמובן.
דווקא זהבה גלאון כן מקבלת אצלי קצת קרדיט כי היא הצביעה נגד חוק ישראל היום (ובכך הוכיחה שהיא קצת שונה מחבריה למפלגה). אני עדיין לא מחבב אותה, בלשון המעטה והשורה התחתונה של הכתבה לא השתנתה יותר מדי, אבל בכל זאת… ראוי לציון.
אחד הקולעים.
רק שס!
גם שעון מקולקל צודק פעמיים ביום, בעיקר אם הוא אנלוגי ומיושן, וגם התרנגולת העיוורת מוצאת לעתים גרגר חיטה.