קודם בקובה, ועכשיו בהירושימה: ככל שהקדנציה של ברק אובמה מתקרבת לקצה, כך האופן שבו הוא חותר תחת הערכים האמריקניים המסורתיים הולך ומחריף. וזה מסוכן גם לישראל
בזמן שאנו בישראל עסקנו בפרישתו הרת הגורל של השר להגנת הסביבה אבי גבאי, ערך נשיא ארה"ב ברק אובמה ביקור חסר תקדים בהירושימה. עד כמה מדובר באירוע היסטורי? אובמה הוא הנשיא האמריקני הראשון שעושה זאת (קרטר אמנם עשה זאת לפניו, אך רק לאחר שסיים את כהונתו). במהלך הביקור באנדרטה לזכר האירוע דיבר אובמה על שאיפתו לראות עולם ללא פצצת גרעין. לאירוע נלוו חיבוקים מרגשים עם ניצולי ההפצצה האמריקנית ועוד מחוות מסוג זה. ביקורו ביפן הוא חלק מ"סיבוב פרידה" בינלאומי של הנשיא, אשר החל בקובה במרץ ועתיד להסתיים בנובמבר בפרו.
האירוע הזה על משמעויותיו השונות אינו מפתיע עבור מי שעוקב אחרי פעולותיו של הנשיא אובמה: לאורך שבע שנות כהונתו, הנשיא ידע לחבק את אויביו ולדחות את תומכיו באופן עקבי ומעורר השתאות. כך היה החל מנאום קהיר הידוע לשמצה, דרך אירועי בנגאזי בלוב, ההתקפלות מול איראן וכמובן נטישתה של אוקראינה במלחמתה מול רוסיה. זו דרכו.
אולם יש חידוש מסוים בהתנהלותו של אובמה בחודשים האחרונים. אם עד כה הוא בעיקר נטש בנות ברית, חלקן אף ותיקות ביותר, לטובת האידאולוגיה הקיצונית שלו, בביקורו בהוואנה וכעת ביפן הוא בועט ופוגע בכל היקר, החשוב והכואב לחברה האמריקנית עצמה.
קובה, על-אף שלא עשתה נזק ממשי לארצות הברית לאורך המלחמה הקרה, היוותה סמל למאבק האמריקני בקומוניזם, בכפיה ובשעבוד. החרם על קובה אולי נראה אנכרוניסטי בימים אלה, אך בבסיסו עומדת האידאולוגיה האמריקנית של חופש וחירות. אובמה וויתר על ערכים אלה לטובת לא-כלום, תוך השפלות פומביות במהלך הביקור. כדי להמחיש את האבסורד במעשהו של אובמה, שעות לפני ביקורו דוכאה באלימות הפגנה של פעילי זכויות אדם קובניים. אובמה לא הגיב על כך באופן ישיר. הוא כנראה לא רצה להפריע לחגיגה הדמוקרטית.
הטראומה היפנית
הביקור ביפן לעומת זאת, שונה בתכלית. יפן משמשת כבת-ברית חזקה ומרכזית של ארצות-הברית כבר כמעט יובל. למעשה, מאז תבוסתה במלחמת העולם השנייה, הפכה יפן למדינה שוחרת שלום באופן טוטאלי. יחסיה עם ארצות-הברית, הן הפוליטיים והן הכלכליים, בלתי ניתנים להפרדה. די לראות את עשרות הבסיסים האמריקנים שנבנו על אדמת יפן כדי להבין את גודל השינוי.
ובכל זאת, כאשר מדברים על יפן, מלחמת העולם השנייה ופצצת האטום, יש לזכור מספר עובדות בסיסיות. הלחימה בחזית האוקיינוס השקט גבתה כרבע מחללי המלחמה של ארצות-הברית: כ-110,000 לוחמים, ועוד כרבע מיליון פצועים. שבויים לעומת זאת כמעט לא היו, והסיבה לכך פשוטה ביותר – אכזריותם הבלתי נתפסת של הלוחמים היפנים. הם פשוט רצחו את השבויים בהמוניהם. את שיטות הרצח אני אחסוך מכם, אבל כל המעוניין יכול לקרוא עליהם בספרי ההיסטוריה.
בניגוד לתפיסה המקובלת בחלקים גדולים בעולם, בעיני האמריקנים מלחמת העולם השנייה אינה רק המלחמה על אירופה, כי אם, ואולי בעיקר, המלחמה נגד יפן. מבחינתם יפן היא זו שפתחה במתקפה על פרל הארבור והכניסה את ארצות-הברית למלחמה. יפן היא זו שהמשיכה במלחמה כ-3 וחצי חודשים לאחר כניעתה של גרמניה, ונכנעה רק לאחר שתי פצצות אטום. ייתכן מאוד וללא פצצות אלה הייתה גובה המלחמה את חייהם של עוד אלפי ועשרות אלפי חיילים אמריקנים.
ואכן, לא מעט אמריקנים חשים כי כאשר ברק אובמה מבקר במקום הזה, הוא מבזה ומשפיל את המורשת, הכבוד וזכרם של החללים האמריקנים. יש לציין כי אובמה לא התנצל על הטלת הפצצה, אך אין הדבר משנה. עצם הביקור במקום והחיבוק החם לקהילה היפנית "הסובלת" מנזקי הפצצה מדבר בעד עצמו. אובמה מוכיח שוב ושוב כי הוא מוכן למכור הכל לטובת קידום האג'נדה הקיצונית שלו. מה בעצם אומר אובמה כאשר הוא מייחל לעולם ללא אטום? הרי ברור לכל בר דעת כי שימוש באטום הוא מעשה זוועתי, שרצוי ולא היה קורה מעולם. אולם אנו חיים במציאות בה המלחמות ככל הנראה לא ייעלמו בעתיד הנראה לעין. מכיוון שצפון קוריאה, פקיסטן ואפילו רוסיה לא יסכימו לעולם להתפרקות מגרעין, מה בעצם מציע הנשיא אובמה לעשות?
אוטופיה מסוכנת
התפרקות מהגרעין פירושה ויתור על הכלי המלחמתי החזק ביותר שלך. העולם המערבי, העולם שבראשו עדיין עומדת ארצות-הברית חב את קיומו לפצצת הגרעין. פצצה זו סיימה את מלחמת העולם השנייה. פצצה זו מנעה בסופו של דבר את הפיכתה של המלחמה הקרה למלחמה כלל עולמית נוספת. בעולם של מלחמה, בעולם שלנו, ויתור על הגרעין פירושו התאבדות. זה לא אומר שצריך להשתמש בו, אבל אף שחקן ריאליסטי לא יוותר על הקלף החזק ביותר שלו לטובת חלומות על אוטופיה.
לנשיא אובמה נשארה חצי שנה אחרונה בתפקיד. כפי שעינינו רואות ככל שמתקרב מועד הבחירות הנשיא מוותר על עוד ועוד ערכי מורשת אמריקנים, ומדרדר את ארצות-הברית לתהומות מוסריים חדשים. איני יודע על תכניותיו לעתיד, אולם המצב הנוכחי מסוכן מאוד לעולם המערבי החופשי בכלל, ובמיוחד לישראל. כישלונו ארוך השנים לפתור את הסכסוך הישראלי-ערבי עלול לגרום לו לפעול גם בגזרתנו באופן חד-צדדי, ולחבל ביחסים האסטרטגיים של ישראל וארצות-הברית באופן חסר תקדים.
למר שפירא שניאור,
כתבה מעניינת.
הייתי שמח אילו הייתה מוסיף (אפילו כתקציר), חלקים מכתבה אחרת שפורסמה כאן באתר – לגבי השלכות הפצצות האטומיות בייתרון היחסי.
כאשר אובמה בעצם אומר שהוא רוצה לראות עולם ללא נשק גרעיני (השמדה המונית), הוא בעצם מדבר על לחזור לעולם שבו הכוח היחד אשר מרתיע את האויב הינו מספרים של צבא וכמובן פעולות טרור בגב.
אין ספק שכאשר אפשר לאיים ישירות על בסיסים שלמים ומרכזי אוכלוסין, הצד השני חושב פעמיים.
בכל אופן, כתבה מעניינת, המשך כך !
אובמה דואג לכלכלה האמריקאית! אמברגו משמעותו נזק כלכלי.
אמברגו על מעצמה מתפתחת בת 100 מיליון תושבים כמו ויטנאם או על מעצמת נפט עם 80 מיליון איש כמו איראן משמעותו נזק חמור כלכלי מאוד לארה"ב.
מלחמת ויטנאם הסתיימה לפני 43 שנה.
משבר הטילים בקובה היה לפני 53 שנה.
משבר בני הערובה באיראן היה לפני 37 שנה.
אין שום היגיון בזה שאמריקה תסחור עם עשרות דיקטטורות דוגמת פקיסטן קזחסטן אלג'יר ואנגולה ותחרים דווקא 5-6 דיקטטורות בגלל דברים שקרו לפני עשורים רבים.
צודק ב %100
בראכ חוסיין אובמה, נשיאה השחור הקנייתי המוסלמי הראשון (המסתיר בכחש את היותו מוסלמי) ניווט בכוונת מכוון את ארצות הברית להורדת קרנה בעולם לתהומות כפי שצויין הסיפא של המאמר וזאת מתוך תפיסת עולמו כמוסלמי האוייבים את ארצות הברית. בסביבתו הקרובה עם יועצים מוסלמים ניהל מדיניות של נסיגה ממדינות ידידותיות למערב ופזילה למדינות עוינות ואף תומכות טרור.
הנשיא אובאמה לא מוותר על אף ערכי מורשת אמריקאית. ערכים אלו פשוט מעולם לא היו ערכים שלו.
ל-רפי,
לו היית יודע מהם ערכי המורשת של האמריקאים, היית נגעל מהם עד עומקי נשמתך.
לפי מחקרים אחרונים היפנים לא נכנעו לארה"ב בגלל פצצות האטום.
הרוסים היו ממש קרובים לגבול היפני ויפנים העדיפו להיכנע לדמוקרטיה האמריקאית מאשר להיכנע לרוסים שיהרסו להם את המדינה
יפן היא קבוצת איים, בהם התגוררו עשרות מיליוני לוחמי קמיקזה נוקשים. לסובייטים לא היה צי רציני באוקיאנוס השקט, שום נושאות מטוסים וודאי לא ארמדה של אסדות נחיתה, כך שיפן לא מאד חששה מסטאלין עתיר התאבון.
לרוסים לא היתה כל אופציה רצינית לפלוש לאיי יפן.
(לאמריקאים היו עשרות רבות של נושאות מטוסים ואלפי אסדות נחיתה).
הגבול ה"יפני" אליו היו הרוסים "קרובים" הוא מנצ'וריה, היום צפון מזרח סין, ואחריה קוריאה. יפן ויתרה ממילא על ארצות אלו במסגרת הסכם הכניעה שאחרי נגסקי.
לדעתי, כמו, קרוב לודאי, לדעת מגיב 7 שלמטה (נדב) יפן נכנעה בגלל חתירה לשלום וקרוב לבבות. רק כך מונעים קטל ומלחמה מיותרים.
כל המדינות שמחזיקות פצצות גרעין לא יוותרו כולל ארצות הברית שאצלה יש את הכי הרבה פצצות ולא מתכוונת בכלל לצמצם אותם
חתירה שלום וקירוב לבבות, איזה רדיקליות מסוכנת
מדברים כיום גם על כמליון הרוגים יפניים נוספים. התכנית היתה מלחמה ברחוב לרחוב, גם של האוכלוסיה האזרחית. הרוסים היו כלום לעןמת העקשנות והאכזריות של היפנים במלחמה ההיא.
ההרגשה שלי שחוסין המוסלמי מכין לנו הפתעה כמה ימים לפני פרישתו. הוא יכריז על מדינה פלשתינאים שתקום על גבולות 67… הצהרה חד צדדית שלו..
זו תהיה הנקמה המוסלמית בנתניהו ובישראל שאינו בובל. דבר שיגרום למלחמה בתוך המדינה…מקווה שאתבדה…
אובמה רע – אני טוב.
זאת כל המהות של המאמר הזה. בלי הכרה של ארצות הברית ובלי מסר אחיד והגיוני.
ההשוואה בין קובה ליפן בלי להזכיר בכלל את סין או רוסיה מגוחכת עד מטופשת.
להלן מספר התיחסויות: א. ברק אובמה כנשיא ארהב אחראי על האינטרסים של מדינתו ולא של ישראל. ב. פצצות אטום הוטלו על יפן בגלל כניסת הרוסים למלחמה ובכדי לחסוך חיים של כמה מאות אלפי חיילים אמריקאים.
יחד עם זאת מדובר ברצח מתוכנן של אזרחים ולא של חיילים יפנים. ג. קובה זה סיפור קצת שונה. קובה היתה בית הזונות והחצר האחורית של ארה"ב לפני קסטרו. מושחתת ומנוצלת ע"י חונטה. קסטרו פנה תחילה לסיוע מארה"ב וכזן סירבה פנה לרוסים.
בהקשר להתנערות מערכים ומורשת באו נזכור את ישראל: א. יחסים עם גרמניה מולדת השואה ורצח העם. ב. יחסים, בעבר, עם התורקים רוצחי הארמנים. ג. מכירת נשק לכל מיני דיקטטורים ברחבי העולם. ד. תמיכה במשטר האפרטהייד של דרום אפריקה.
אכן מדובר במדינה עם הרבה עקרונות. המקפידה להטיף לאחרים.
פירמידה?!