מחקר חדש: החברה הישראלית לא מתבהמת

החברה הישראלית הולכת ומתבהמת. תהליכי ההתבהמות ניכרים בכול: הטרור היהודי, "תג מחיר", "הערבים נוהרים לקלפיות" של נתניהו, והתמיכה בחייל אלאור עזריה – כך לפחות בטוחים כל אלה שתמכו בנאום האלוף יאיר גולן – כלומר כל הצד השמאלי של המפה.

אלא מה? יש בעיה אחת: מדובר באנקדוטות בלבד, דוגמאות ספורדיות, שאינן יכולות ללמד על הכלל. הרי בכל חברה גדולה תמיד יהיו שוליים קיצוניים, וקל להתמקד בהם וליצור תחושת הדרדרות. האם, למשל, אירופה מידרדרת בגלל המהומות באיצטדיונים בסוף השבוע האחרון? קשה לדעת.

כדי להצליח באמת לזהות תהליכים חברתיים ולאתר מגמות בעייתיות, נדרש מדד השוואתי יסודי בין תקופות שונות. פרופסור סמי סמוחה, סוציולוג מאוניברסיטת חיפה, עורך מדד כזה מאז 2003: 'מדד יחסי ערבים-יהודים בישראל'. עד כה נערכו שבעה סקרים במסגרת המדד, האחרון שבהם בשנת 2015. כל סקר מבוסס על 700 ראיונות פנים-אל-פנים עם ערבים ועל 700 ראיונות טלפוניים עם יהודים. מדובר במסמך מרתק ומומלץ מאוד לקריאה. המחקר של 2013 זמין כאן, טיוטת המחקר האחרון מ-2015 דלפה לרשת והיא עתידה להתפרסם בעוד מספר חודשים באופן רשמי. (אגב, אין לחשוד בסמוחה בהטיה ימינה – המחקר כולל השוואה בין זכרון השואה וזכרון הנכבה).

ובכן, בפרק ה'ממצאים עיקריים' של המדד, קובע סמוחה דברים שעשויים להפתיע מאוד את קוראי 'הארץ'. "התזה השלטת בקרב הציבור הרחב, אנשי תקשורת, קובעי מדיניות וחוקרים באקדמיה", אומר סמוחה, "היא שהמגמה ביחסי ערבים-יהודים בישראל מאז קום המדינה היא הקצנת עמדות של שני הצדדים שתוביל לעימות ולקריסת היחסים ביניהם". עד כאן הדברים ידועים, ומכאן מגיעה ההפתעה:

בדיקת שינויים לאורך כל התקופה 2015-1976 מובילה למסקנה שחלה החרפה, לא הקצנה, ברוב עמדות הציבור הערבי, בחלקן לא חל שינוי, אך כמעט ואין עמדות שבהן חלה התמתנות…

התמונה הרבה יותר חד-משמעית בקרב הציבור היהודי, שאצלו אנו מוצאים לאורך התקופה 2015-1981 יציבות בעמדות ברוב המקרים והתמתנות בחלק לא מבוטל של העמדות, אך כמעט ואין החרפה. ממצאים אלו עומדים בסתירה חזקה עם תזת ההקצנה הן לגבי הערבים והן לגבי היהודים.

מסקנתו של סמוחה מהממצאים הללו ברורה: "ההתלהמות של הימין הקיצוני יוצרת אווירה עויינת לערבים ומקרינה רושם מוטעה שכלל הציבור היהודי נעשה יותר ויותר לא-סובלני וגזעני. מחקרי המדד מפריכים את התזה הרווחת המוטעית שהציבור היהודי נעשה לאורך השנים יותר ויותר אנטי-ערבי".

כך למשל, אחוז היהודים המכירים בזכות הערבים לחיות במדינה כמיעוט בעל זכויות אזרח מלאות עלה מ-72.6 אחוזים בשנת 2003 ל-74.9 אחוזים בשנת 2015. אחוז היהודים המקבלים את האזרחים הערבים כחברים מלאים בחברה הישראלית עלה מ-63.1 אחוזים ל-69.5 אחוזים באותן שנים. מספר היהודים שאינם מוכנים שהממונה עליהם בעבודה יהיה ערבי, ירד מ-40.3 אחוז בשנת 2003 ל-29.0 אחוז ב-2015.

בהתבסס על נתונים אלו ורבים אחרים, פרופסור סמוחה מסכם שעם השנים הציבור היהודי נעשה מעוניין יותר ויותר בדו-קיום עם המיעוט הערבי, בעוד שאין שום התחזקות בקרבו של עמדות אנטי-ערביות.

האלימות בחברה הישראלית בירידה

דבריו של סמוחה מקבלים אישוש משמעותי ממחקר של המשרד לביטחון פנים, אשר בחן את דפוסי האלימות בפועל שמתבצעת בישראל. ובכן, לא תאמינו, מסתבר שהחברה הישראלית חווה לאורך העשור האחרון ירידה משמעותית באלימות. כך נכתב בעמוד 97 של הדו"ח:

משנת 2004 חלה ירידה במספר עבירות האלימות המדווחות למשטרת ישראל, בממוצע של 2.4 אחוז לשנה. במקביל, חלה מגמת ירידה עקבית בעבירות האלימות הלא מדווחות בממוצע של 1.6 אחוז לשנה.

למרות שאין פילוח במחקר זה בין ערבים ליהודים, יש להניח כי הירידה הממוצעת באלימות לא התבצעה רק בתחומו של המגזר הערבי, ושגם המגזר היהודי שותף לה.

החברה הישראלית אפוא, לא רק שאינה מתבהמת, אלא נעשית פחות ופחות אלימה. התפיסה השלטת ללא עוררין בקרב השמאל לפיה מדינת היהודים עוברת תהליכי הקצנה מדאיגים, אינה מבוססת על דבר. האמת, כך מתברר, היא הפוכה בתכלית. לא הקצנה אלא התמתנות, לא התבהמות אלא עידון. למרבה הצער, שוב מתברר כי האליטה האינטלקטואלית של השמאל איבדה את יכולת הביקורת העצמית שלה, ומתוך כך את הקשר בין התפיסות שלה למציאות.