משפט אזריה: נחצו כל הקווים האדומים

עדויות המג"ד ואחרים מעצימות את החשש המטריד: סרטון 'בצלם' הכניס את ראשי הצבא להיסטריה וגרם להם להתגייס להרשעתו של לוחם מצטיין. משה איפרגן מסכם את שלב התביעה ומשחזר את חמש הדקות הגורליות של אלאור אזריה בזירה

נאשם על סמך סרטון 'בצלם'? אלאור אזריה. צילום: פלאש90

שלב עדי התביעה במשפטו של אלאור אזריה הסתיים בשבוע שעבר. ב־24 ביולי צפוי אזריה עצמו להעיד במשך שלושה ימים ברציפות ולאחריו יופיעו עדים מטעם ההגנה, שרובם יעידו בסוף אוגוסט ובמהלך ספטמבר. כך שהמשפט לא אמור להסתיים בקרוב.

את התובנות מעדותו של המ"פ ומעדותם של מח"ט הגזרה, סמל המחלקה וחייל פרסמתי בשני מאמרים קודמים (כאן וכאן). לפני כתיבת הכתבה הזאת עיינתי בפרוטוקולים של עדויות המג"ד, המ"מ שהיה באירוע עצמו, פרמדיקית, קצינת חקירות במצ"ח ושני חיילים. במאמר זה אשתמש בחומר החדש כדי לסכם את שלב עדי התביעה.

אני מזכיר שהמסגרת שבתוכה אני מנהל את הדיון היא המסגרת המשפטית. אין זה משנה מה כל אחד חושב על האירוע; מה שחשוב לזכור הוא שבהליך המשפטי – שבו בחר הצבא בחיפזון רב – עמדת ההגנה לא עומדת למבחן. עומדת למבחן עמדת התביעה, והשאלה היא האם היא מוכחת מעבר לכל ספק סביר. לאלאור עומדת חזקת החפות, כלל מכונן במשפט.

בשני המאמרים הקודמים הראיתי שעדי התביעה סייעו דווקא להגנה בכך שדבריהם הכניסו ספק בגרסה המרכזית של התביעה והצבא, שלפיה האירוע היה קצר והסתיים במהירות, ועד שאזריה ירה במחבל לאחר 11 דקות לא נשקפה ממנו סכנה. כמו כן, לטענתם הסיכון ממטען על המחבל הוא המצאה של אזריה, כאשר איש מבין החיילים והאזרחים לא חש בה או טען לקיומה בזמן האירוע ולאחריו.

עם התמונה החד־משמעית הזאת נשלח אזריה למצ"ח. היא זו שעומדת לדיון, ואותה התביעה מנסה להוכיח. הן המח"ט, הן המג"ד והן המ"פ התעקשו בכל מחיר בעדותם על תמונת האירוע הזאת. לכן, מיניה וביה, עדויות והוכחות הסותרות אותה מחזקות את ההגנה.

כפתיח לכתבה אני מניח את ההודעה הראשונית המוזרה שהתקבלה במצ"ח ביום האירוע בשעה 14:00, הודעה שמיוחסת למג"ד שפירא ושעלתה בחקירת קצינת מצ"ח שטיפלה בתיק אזריה.

בהגעתם למקום שני המחבלים עדיין שכבו על הרצפה פצועים, אחד המחבלים התחיל לנסות לזוז כאשר הוא עדיין שוכב על הרצפה וסמל אזריה פתח באש ללא הוראה ממפקדיו, לא לפי הוראות הפתיחה באש, וירה כדור אחד לעבר המחבל שגרם למותו כאשר תוך כדי הירי המחבל מטופל על ידי צוותי הרפואה ובכך סיכן סמל אזריה גם את צוותי הרפואה. מיד לאחר שירה כדור אחד, המ"פ תום נעמן עצר אותו ומיד לקח ממנו את הנשק, בנוסף נעשה ניסיון לטפל בפצועים וסמל אזריה נלקח לתחקיר.

מלבד השמות של המ"פ ואזריה, ההודעה מוטעית כמעט מן היסוד – סימנתי את השגיאות בקו תחתי – אך על פיה החל טירוף המערכות שנקרא "משפט אזריה", ועל פיה נוהלה חקירת מצ"ח מוכוונת מטרה. באותה שעה בדיוק גם נפתח הקמפיין נגד החייל בהודעת דובר צה"ל.

משפט אזריה זוהם ללא הכר וראוי שיבוטל

העובדה המרכזית שהתבררה מעל לכל ספק בשלב התביעה היא שלא רק שר הביטחון, הרמטכ"ל, דובר צה"ל ואחרים הביעו את דעתם בפומבי בנוגע לאשמת אזריה, ובכך זיהמו את ההליך המשפטי. גם מפקדי אזריה – המח"ט, המג"ד, ועד לרמת המ"פ עצמו –  עסקו מן הרגע הראשון בתעמולה נגד אזריה, הן בתקשורת והן בתדריכים בתוך הצבא, כולל בתדריכים לחיילים וקצינים טרם עדותם בבית המשפט ולעתים טרם עדותם במצ"ח.

לטענת המפקדים הם היו חייבים לעסוק באירוע מול פקודיהם, גם אם הם עדים פוטנציאליים במשפט, מטעמים מבצעיים. קשה לקבל את הטענה שלהדגיש בפני חיילים שמדובר באירוע "חמור" ולשתול בתודעתם מסרים בדבר המחבל ה"מנוטרל" זהו עניין "מבצעי" (הרי החלו בכך עוד לפני שנערך התחקיר המבצעי, וגם בו אזריה לא השתתף). אבל זה לא העיקר. משום שגם אם נשתכנע בצורך המבצעי, מבחינה משפטית התוצאה חד־משמעית: זיהום העדויות ופגיעה אנושה במשפט.

אדגיש כי ממדי התעמולה נגד אזריה בצבא הם כנראה חסרי תקדים. המערכת הצבאית ניהלה קמפיין מרשיע אדיר נגד חייל שהיא עצמה החליטה להעביר להליך משפטי, שבו אמורה לעמוד לו חזקת החפות. העדויות מוכיחות כי אזריה הוצג שוב ושוב בפורומים שונים בצבא, לכל אורך ורוחב שדרות הפיקוד, כחייל שהרג מחבל "מנוטרל" (כלומר, שלא היווה כל סכנה).

מאחר שחלק מהמושפעים מתעמולה זאת נחשפו אליה עוד לפני שאפילו נחקרו במצ"ח, הרי שגם "רשומון" אותנטי אין בפנינו. אפילו עדותם הראשונית ביותר של העדים נעשתה כבר תחת לחץ והכוונה תודעתית מצד מפקדיהם וחוקריהם. התבהלה שאחזה בראשי הצבא חדרה כאש בשדה קוצים אל תוך חדרי החקירות. כך למשל מעיד החייל שלקח מאזריה את הקסדה לפני הירי:

סנגור: […] אומרים לך בתחילת האזהרה שלך שהחקירה שלך היא בנסיבות ידיעתך לבצע ירי במחבל מנוטרל. כלומר אומרים לך לראשונה שמדובר בכלל במחבל מנוטרל. נכון?

חייל: נכון.

סנגור: אתה לא ידעת שהמחבל הזה מנוטרל?

חייל: לא.

סנגור: תסתכל על תחילת החקירה שלך, אני רואה שאתה נחקרת באזהרה.

חייל: נכון.

סנגור:  זה בטח הלחיץ אותך.

חייל: גם.

סנגור: היה רצף של האירוע, חקירה במשטרה, ועוד לפני כן לא ישנת.

חייל: נכון.

סנגור: עוד מלפני האירוע, מ־04:00 כשעלית לשמירה?

חייל: נכון, מהשמירה שלי בעמדה לא ישנתי.

סנגור: ולמה החוקר צועק עליך?

חייל: אין לי מושג, הוא היה עצבני עליי על זה, הוא צעק עליי.

סנגור: מה זה על זה? על מה הוא צועק עליך? שנתת תשובות שעוזרות לאלאור.

חייל: לא יודע אם זה זה, מה זאת אומרת עוזרות … בחקירה שלי סיפרתי לו את השתלשלות האירוע. והייתה אווירה של מתח ובאיזשהו שלב החוקר צעק עליי ולא נתן לי לצאת החוצה.

כך משיגים הרשעה. לוקחים חייל פשוט, שנחשף בתוך זמן קצר לאירוע דרמטי עם פצועים והרוגים, מביאים אותו מותש לחדר החקירות, ואז מבצעים עליו מניפולציה כפולה: מלחיצים אותו באזהרה שהוא עצמו חשוד (ולא רק עד), ושותלים בתודעתו מראש שמדובר בירי במחבל "מנוטרל".

נעבור לעוד עדות. כך נשאלת הפרמדיקית:

סנגור: שואל אותך החוקר שאלה באותו עמוד, שורה 18-19, "האם ידוע לך שמישהו סייע לסמל אזריה בביצוע הרצח?" ואת עונה "לא"?

פרמדיקית: כן.

סנגור: ואת אמרת לו למה הוא אומר "רצח"?

פרמדיקית: לא, אני חושבת שאפילו לא קלטתי שהוא אומר רצח או הריגה. אני פשוט לא עורכת דין, אין לי בראש רצח או הריגה.

סנגור: הנאשם בכל מקרה אומר לך, ואני מניח שעל זה אין מחלוקת, שהוא ראה את המחבל זז והוא הרגיש סכנה לחייו?

פרמדיקית: נכון.

סנגור: וזה אומר לך גם תוך כדי הבלבול או הבהלה הוא אומר את זה בצורה מפורשת?

פרמדיקית: נכון.

מהפרוטוקולים עולה גם כי הראו לעדים את הסרטון של 'בצלם', המופיע תחת הכותרת "חייל מוציא להורג פלסטיני השרוע פצוע על הרצפה לאחר שזה דקר חייל", וחלקם נשאלים שאלות המניחות כעובדה שהמחבל היה מנוטרל ושמדובר ב"רצח" או "הוצאה להורג".

הפרמדיקית מספקת לנו עוד מידע חשוב. היא משוחחת עם אזריה לקראת השעה 11 בבוקר, כאשר לפני כן משוחחת אתה קצינת הרפואה החטיבתית (קרפ"חית). שימו לב:

סנגור: בהודעה שלך את אומרת, בעמוד 2 בהודעה השנייה, שהקרפ"חית שלך שאלה אותך בשורה 28 אם את מודעת לאירוע שחופ"ל מהגדוד שלך ירה במחבל מנוטרל ווידא הריגה. מאיפה הביאה את המידע הזה את יודעת?

פרמדיקית: היא לא אמרה לי.

סנגור: בנוסף היא הבהירה לך שזה יהיה משהו גדול… ולא היה לה ממש זמן לדבר. מה הבנת? מה זאת אומרת משהו גדול?

לאחר מכן מתוארת השיחה שלה עם אזריה:

סנגור: את כבר אומרת לו מחבל מנוטרל ואירוע רציני בגלל מה שאמרו לך לפני כן, הקרפ"חית?

פרמדיקית : נכון.

מנין הקרפ"חית יודעת על אירוע "גדול" בשעה כה מוקדמת? מהי המשמעות שחיילים מקבלים דיווחים על ירי במחבל "מנוטרל"? כיצד זה משפיע על טיב העיסוק שלהם באירוע, בחדרי החקירות ובעדותם בבית משפט?

אמשיך לבסס את זיהום העדויות מן הפרוטוקולים הנוספים. כך מעיד המג"ד ביחס לתדרוך חיילים, שחלקם עדים:

סנגור: אמרת להם שזה אירוע חמור ביחד עם המח"ט ולבד ועם המ"פ?

מג"ד: …בשתי השיחות שעשיתי לפלוגה המבצעית דיברתי על כך שמדובר באירוע חריג.

סנגור: אמרת את המילה "חמור"?

מג"ד: אינני זוכר.

סנגור: יכול להיות?

מג"ד: יכול להיות.

סנגור: היה נציג של דובר צה"ל?

מג"ד: בשיחה בפלוגה המבצעית ביום האירוע הייתה דוברת חטמ"ר יהודה, למיטב זכרוני.

סנגור: למה היא באה לשם?

מג"ד: מכיוון שהאירוע, כפי שידוע לבית הדין והציבור, היה אירוע מתוקשר מאוד. חובה עלינו כמפקדים לתדרך את החיילים באשר להתנהלותם כלפי התקשורת ולכן הדגשנו את הנושא לכלל החיילים.

עדות המג"ד מבהירה שעוד ביום האירוע תפסו בצבא את האירוע כאירוע ציבורי ותקשורתי. לכן החיילים תודרכו בהתאם, ודוברת החטמ"ר נכנסת לפעולה ביום האירוע. כך גם העיד חייל נוסף:

סנגור: לאחר האירוע המפקדים שלכם, תרגיש חופשי להגיד את האמת, שוחחו אתכם בפלוגה ואמרו לכם שמדובר באירוע חמור?

חייל: כן.

סנגור: מי?

חייל: מ"פ, מח"ט, מג"ד.

סנגור: מתי זה היה?

חייל: אני חושב שבאותו ערב. זה היה חג אז אולי זה לא קרה. במשך השבוע או למחרת זה בטוח קרה.

סנגור: כמה פעמים זה קרה? יותר מפעם אחת?

חייל: פעם אחת עם המ"פ, המג"ד המח"ט, שוב עם המ"פ, עם נציגת דו"צ [דובר צה"ל].

סנגור: תגיד, יכול להיות שאפילו דיברו אתך לפני העדות שלך במצ"ח על האירוע שהאירוע חמור?

חייל: כן, יכול להיות.

סנגור: זה משפיע עליך בוודאי, כשהמפקדים שלך אומרים לך שזה אירוע חמור. כשאתה נדרש להעיד קודם כל במשטרה הצבאית, זה משפיע עליך.

חייל: כן.

סנגור: בוודאי גם לקראת העדות שלך פה היום. כשמפקד שלך, מח"ט שהוא כמו אלוהים חיים, מג"ד, אומרים לך את דעתם על האירוע, זה בוודאי משפיע עליך.

חייל: כן.

העדויות החדשות הללו מחזקות את התמונה שכבר התגלתה בעדויות הקודמות: מופעל על החיילים – גם אם ללא כוונה רעה מצד המעורבים – מכבש תודעתי, המושתת על תמונה מוטעית של דיווח ראשוני ביותר (וכפי שידוע כיום, לא מבוסס) של המ"פ והמג"ד, שעובר הן למח"טים, הן למצ"ח, וכנראה גם לדובר צה"ל ולשר הביטחון. תמונת המצב השגויה הזו, שנוצרה בזירה ללא כל בדיקה ושעם כל עדות כמעט מתבררת כיותר בעייתית, מונחתת מלמעלה מהרגע הראשון ומחלחלת אל תוך חדרי החקירות ואולם המשפט.

הראיתי בעבר, למשל בעדות המח"ט, כי המכבש התודעתי המופעל בצה"ל חורג מהפלוגה והגדוד של אלאור. כדי להדגים זאת עוד, הנה משהו שכתב בדף הפייסבוק שלו קצין במיל', שהשתתף בהשתלמות צבאית כחודש לאחר האירוע:

אחרי שלמדתי את פרטי המקרה, אחרי ששמעתי את עמדת צה"ל בעניין מפי סגן הרמטכ"ל יאיר גולן, אני סומך על צה"ל שיטפל בעניינו של החייל היורה מחברון בצורה ראויה ונכונה. מי שתומך בחייל בצורה עיוורת ומפגין נגד צה"ל (!!) פוגע בעליונות המוסרית של צה"ל ובחוסנו.

הבנתם? סגן הרמטכ"ל מבהיר לקציני מילואים את העמדה הצה"לית לגבי "החייל שסרח". אלאור אזריה הפך לסמל של פגיעה בעליונות המוסרית של צה"ל. אני מביא זאת כדוגמה לעוצמת התעמולה, ומדוע אין סיכוי שקצין שבחר בקריירה צבאית יעז להפר את הקו הנוקשה שמגיע מלמעלה.

וכל זה מתרחש כשלאלאור אזריה אמורה לעמוד חזקת החפות.

מה היה קורה אילוּ קרה ההפך

הסתמכות על עדויות שכאלה מסובכת עד יאוש. קל להגיד שמערכת המשפט מגיעה לאמת ויודעת להתעלם מהרעש סביב. אבל ברצינות, האם מישהו יכול לטעון בביטחון מלא שאפשר להתגבר על היקפים כאלה של שיבוש הליכי חקירה והדחת עדים? האם אין סכנה שמשהו כאן בכל זאת חודר להרשעה, ובכך נפגעת אנושות חזקת החפות של אזריה?

העובדה שהמידע החמור בדבר זיהום ההליכים לא הופך לעניין המרכזי בדיון הציבורי היא צביעות לשמה. כדי להראות זאת אני מציע את ניסוי המחשבה הבא:

דמיינו שהסרטון של 'בצלם' מתפרסם וצה"ל טוען שהירי היה מוצדק, ובכל זאת הפצ"ר מחליט שמצ"ח תחקור את האירוע. שאלה יסודית המתבררת במשפט – בדיוק כמו שקורה עכשיו – היא האם המחבל "מנוטרל" או "מסוכן", ובהתאמה לה יבוסס לפחות חלק מאשמת היורה.

כעת, בתרחיש הדמיוני שלי, כל גורמי הצבא מתגייסים כדי לתדרך את הקצינים והחיילים שהמחבל היה "מסוכן". עוד לפני שמתחיל התחקיר המבצעי שר הביטחון כבר זועק בפומבי ש"החייל מנע סכנה מוחשית". הרמטכ"ל מוציא איגרת משבחת על נטרול מחבל "מסוכן". דובר צה"ל מסביר שערכי צה"ל הם לשמור מכל "סכנה" את האזרחים והחיילים שהיו באזור. קצינים וחיילים מתודרכים שוב ושוב שמדובר באירוע "נכון מבחינה מבצעית", משום שהמחבל היה "מסוכן". מאות קציני מילואים מתודרכים כך, וכל חיילי הפלוגה של החייל שומעים זאת מהמח"ט, המג"ד והמ"פ – גם תוך כדי החקירות שלהם. בחקירה מוצג לחיילים סרטון שכותרתו "חייל יורה במחבל שמסכן אזרחים וחיילים".

כעת מגיעים למשפט, והפלא ופלא, רבים מהעדים, כולל מפקדים בכירים, בטוחים שהמחבל היה מסוכן.

אִמרו ביושר: האם זיהום ההליך המשפטי הזה היה מתקבל בשוויון נפש, או שהייתה מתחוללת סערה תקשורתית ופוליטית על "טיוח" בצבא בראשות שר הביטחון? האם לא היו נעמדים עשרות משפטנים ומסבירים שהצבא "סרח" ושהמשפט איבד את ערכו ככלי בשירות האמת והצדק? האם התביעה לא הייתה זועקת שבתנאים כאלה היא לא יכולה לבצע את תפקידה?

נדמה לי שאין ספק לגבי התשובות.

מבחינה משפטית ומצד היושרה, כל אדם צריך להודות שההליך המשפטי הזה לא תקין ולא צודק, מפני שהוא זוהם לחלוטין במערכת הצבאית ובקמפיין הציבורי שאנשי הצבא מנהלים מזמן האירוע ועד היום.

אני יודע שזה מרגיז את מי שנורא רוצה להרשיע את אזריה, אבל הכלל הבסיסי ביותר במשפט במדינת חוק הוא חזקת החפות. בין השאר הוא קובע שתקינות והגינות ההליך המשפטי חשובות יותר מכל הרשעה. אם כל מה שיש כדי להרשיע אדם הן עדויות ספורות של חיילים צעירים שכבר מלכתחילה הופעל עליהם לחץ פיקודי, ציבורי וחקירתי, ממילא נוצר ספק סביר ביחס ליכולת ההרשעה. בעלי הסמכות כיוונו את העדים להעיד בכיוון מסוים, משמע לא ניתנה לנאשם היכולת והזכות להגן על עצמו כראוי. במקרה כזה, כל מה שאנו נשארים אתו הוא חזקת החפות.

משפטו של אזריה הפך לאירוע שהוא הרבה מעבר לאירוע משפטי גרידא. העוצמה וההיקף של הפרת הנורמות של הליך משפטי ראוי חריגים כאן בכל קנה מידה. העובדה שההליך ממשיך להתקיים בתנאים שכאלה היא שגיאה משפטית ועוול מוסרי תקדימיים ומסוכנים.

חמש הדקות של אלאור אזריה בזירה

הטענה המרכזית, שבלעדיה לא היה כלל הליך פלילי, היא שאזריה הגיע לזירת האירוע 6 דקות לאחר שהמחבלים נוטרלו, ושהוא ביצע את הירי לאחר 5 דקות בזירה, קרי לאחר 11 דקות מתום האירוע. כך טענו בעדותם הן מח"ט הגזרה, הן המג"ד והן המ"פ.

עמדה זאת תואמת את תמונת המצב הראשונה שהצבא משווק מרגע פרסום הסרטון של 'בצלם'. הנה, לדוגמה, ציטוט מפי שר הביטחון דאז בוגי יעלון, שהבאתי בכתבה הקודמת: "החייל הזה מגיע 11 דקות אחרי תום הקרב. בלי שום סיבה, ואני לא מדבר על הסיבות שצצות אחרי שעורכי דין מייעצים, אבל בתחקיר בשטח, בלי שום סיבה, הוא החליט שהוא תוקע כדור בראש".

בימים שלאחר האירוע התברר ואף תועד בסרטונים נוספים כי צוותי הרפואה חששו מהמחבל וצעקו זאת בנוכחותו של אזריה זמן קצר לפני הירי. אלא שבהתאם לקו הנוקשה שקבעה לעצמה צמרת הצבא, היא סירבה לקבל ולשקלל את המידע החדש, שכלל גם תחקיר מד"א. כך קרה גם כאשר במהלך הדיונים עלה בבירור שוב ושוב כי חיילים וקצינים חשו סכנה מהמחבל וממטען, וכי האירוע למעשה לא הסתיים כלל.

במשפט התברר כי חיילים הזהירו את אזריה, שהגיע לזירה רק לאחר כשש דקות, מהמחבל וממטען. האירוע מבחינתם היה רחוק מלהסתיים. ראו את הדיווחים הבאים, של האנשים שניהלו את הזירה עד הגעת המ"פ.

תובע: כשהגעת לשטח, מה התפקיד שקיבלת?

א': לאבטח את המחבל שנמצא בחלק התחתון של הירידה, בשחור, ולבודד את הזירה.

תובע: מי נתן לך את המשימה הזו?

א': מאיר אבני [המ"מ].

תובע: מה הוא אומר לך לגבי המחבל?

א': הוא אומר שהמחבל עוד חי ויש חשש למטען עליו, לא לתת לאנשים מלמטה להתקרב.

וכך העיד המ"מ:

התעסקנו בטיפול בפצוע א.ו. תוך חשש למטען על המחבלים, במיוחד על המחבל השני, מכיוון שהיה עליו מעיל שיצר צורת גוף גדולה מהרגיל… צעקתי לכוחות ההצלה להזמין מישהו שיוודא, ישלול שיש מטען על המחבלים, וחזרתי להתעסק בבידוד השטח.

כשנשאל המ"מ אם המחבל היווה סכנה, השיב: "לא באותו רגע, הוא היווה סכנת חיים פוטנציאלית, אם היה לו מטען הוא היה יכול להפעיל אותו בשנייה… ולכן הצבתי עליו לוחם במרחק אבטחה, שהלוחם לא ייפגע ועדיין יהיה יעיל".

ושוב א':

תובע: אתה זוכר שיחה כלשהי עם אלאור בשטח?

א': כן.

תובע: תתאר בבקשה את השיחה.

א': אלאור הגיע עם תום המ"פ … ואלאור שאל, לא יודע אם שאל אותי או את אחד האנשים שהיו שם, אם המחבל עדיין חי. עניתי לו שהמחבל עדיין חי ושיש חשש למטען, שייזהר.

תובע: מה עוד אמרת לו?

א': זהו.

תובע: לגבי חבלן?

א': נכון, אמרתי לו שגם אמור להגיע חבלן…

סרטון שווה יותר ממיליון מילים

קציני הצבא מתעקשים על תמונתם הראשונית, שכפי שכבר הראיתי לא מתבססת על תחקיר כלשהו בזירה. אין לי הרבה ספק בכך שהעמדה היסודית שלהם הושפעה מסרטון 'בצלם'. אבל הסרטון, באופן כללי, הוא מעין תיעוד הממוקד בנקודת המבט של המחבל השוכב. זו זווית אחת, אבל כפי שיאמר כל איש טלוויזיה, היא מספרת סיפור חלקי מאוד.

הזווית הרלוונטית למשפט היא כמובן הזווית של אלאור אזריה. מה היינו רואים אם הייתה מצלמת "גו פרו" על ראשו. זו הזווית שממנה היינו רואים את חמש הדקות הרלוונטיות שעברו עליו בזירה. בהתאם לכל הנתונים שיש בידינו כרגע, אנסה לפרק את חמש הדקות של אזריה בזירה עד הירי, לארבעה חלקים.

1. אזריה מגיע לזירה, ומוזהר על ידי סמל המחלקה הוותיק מהמחבל. הסמל מתריע בפניו שהמחבל חי, שיש חשש למטען ושעליו להיזהר.

2. אזריה מסייע לצוותי הרפואה האזרחיים בטיפול בחייל הפצוע. בזמן שהם מעלים את הפצוע על האלונקה מתרחש האירוע הדרמטי הבא, המתועד בסרטון שהעלה לדף הפייסבוק שלו רן כרמי־בוזגלו.


מה שרואים כאן הוא שהזירה מחולקת לשניים. יש את תת־הזירה עם המחבל ההרוג שבה מטפלים בחייל הפצוע, מאחורי האמבולנסים, ובה האווירה רגועה. אך כאשר המצלמה פונה אל המחבל השני, בחלק השני של הזירה, מתברר שהמחבל השני חי מאוד ומעורר תחושת איום אצל קצין ועוד שני סמלים. הם נדרכים עם נשקם ותופסים מרחק. המצלמה חוזרת אל אזריה תוך שהוא מסייע בטיפול בפצוע, ורואים בבירור שהוא מסתכל על ההתרחשות ליד המחבל השני.

בסוף הסרטון, המצלמה חוזרת שוב אל המחבל השני. הוא מזיז את הרגל בתנועה חדה המרתיעה את הקצין, שפונה הצדה אל מאחורי האמבולנס. הסרטון מוכיח כי גרסת המח"ט, המג"ד והמ"פ, כביכול איש בזירה לא חש בסכנה, איננה תואמת למציאות.

3. חלק זה מתועד בסרטון המוכר של צוותי הרפואה המפנים את הפצוע לאמבולנס, זמן קצר לאחר הסרטון הקודם. זה הזמן שבו אזריה שומע את הקריאות על מסוכנותו של המחבל ושמישהו יעשה משהו.

4. הירי של אזריה, מיד לאחר מכן. עדות המג"ד מאששת נקודה חשובה בנוגע לחלק זה:

תום אמר לי שהאירוע חריג יותר ממה שאני חושב. אז הוא תיאר בפני שבשלב הראשון הוא התעסק במרחב החיצוני יותר, בבידוד של המרחב, ובשלב מאוחר יותר שהוא הגיע לאזור שבתחילת הירידה שבו שכב המחבל בחולצה השחורה ועמד ליד. הוא הספיק לראות תנועות של הראש שלו פעם ראשונה. הוא היה בטוח עד אז כי אותו מחבל מנוטרל לחלוטין. ממש כמה שניות אחרי שהוא מבחין בתנועות האלה, לפני שהוא מספיק לעשות עם זה משהו, אז הוא רואה את הגולגולת של המחבל מתנפצת לידו, הוא עמד כשישים סנטימטר ליד ראשו של המחבל…

למעשה, המג"ד מאשר כאן שני דברים חשובים: 1. המ"פ לא היה מודע לסכנה מהמחבל ולכן עמד לידו בביטחון. 2.  יש קשר בין תזוזת המחבל המודגשת ובין הירי.

אם כן, בפרק זמן קצר של חמש דקות, נחשף אזריה שלוש פעמים, שתיים מהן אף מתועדות בסרטונים, למסוכנות המחבל. קשה למקם בדיוק בתוך חמש הדקות את האירועים, אבל ברור מהם לגמרי כי הטענה שאזריה ממציא את אווירת הסכנה והאיום פשוט שקרית. האמירות של יעלון ואחרים הן דברי אגדה שנסמכו על סרטון 'בצלם'.

הזירה לא מנוהלת, האירוע לא חוזל"ש

נקודה חשובה שצריך להדגיש היא שבניגוד לדברי יעלון, האירוע לחלוטין לא הסתיים 11 דקות לפני שאזריה הגיע. בניגוד לדיווח הראשוני שכולם הסתמכו עליו, כיום ברור מעבר לכל ספק שמבחינת שוהים רבים בזירה לא היה נטרול של הסכנה. למעשה, האירוע הסתיים ואפשר היה להכריז על חזל"ש רק לאחר שאזריה ירה במחבל.

הנקודה הזו מצביעה על כשל פיקודי מהדהד. ניהול הזירה נכשל מבחינה מבצעית. קשה לקרוא לזה אפילו ניהול זירה. מבחינת החיילים והקצינים שהיו בזירה, האירוע המשיך והייתה סכנה. אזריה, בחמש הדקות שלו, נחשף לסכנה הן בתדריך שקיבל מהסמל, הן בקריאות צוותי הרפואה, והן בתזוזות המחבל והחיילים שסביבו.

כעת אני מגיע לדבר הבולט ביותר לעין בסרטונים: האנרכיה בזירה. בסרטון שפרסם רן כרמי־בוזגלו רואים שבאותו זמן שמאחורי האמבולנס עומדים שני חיילים על אזרחי ומשוחחים בניחותא ליד גופת המחבל הראשון, במקביל לטיפול בפצוע, באזור של המחבל השני אזרחים וחיילים מסתובבים הלוך ושוב. מה פשר התופעה הזו?

התשובה היא שמכל הנוכחים יש אדם אחד שלא הבין שהמחבל לא מנוטרל ושהוא מהווה עדיין סכנה. לרוע המזל זה היה המ"פ, שהיה המפקד הבכיר בשטח. בהתאם לחוסר קריאתו את הזירה, הוא ניהל אותה באופן שגוי ולא מקצועי.

לעומת המ"פ, אזריה מנקודת ראותו מוצא עצמו – כחייל לא מנוסה באירוע פח"ע ראשון – באווירת איום מהמחבל,  ובזירה מלאה בחוסר סדר. לידו מ"פ שלא מודע לסכנה מוחשית שקצינים, חיילים ואזרחים חשו בה (ושנראית בסרטונים), וחיילים מבולבלים שלא ברור מה הם עושים ומה תפקידם בשטח. זה קורה בין השאר, והדבר עולה מעדויות רבות, משום שלא הכינו ותרגלו אותם לתרחיש של מחבל עם מטען.

אזריה מתנהל בין שתי תת־הזירות כחייל בודד. הוא אינו מחובר לחיילים אחרים ולא מקבל הוראות ברורות ממפקדיו. מבחינתו, כשהוא מסיים את מלאכתו הוא מגיע לחלק הזירה שבו שוכב המחבל החי. אין בה שליטה פיקודית ואיש לא נראה אחראי, משום שהמ"פ בטוח שהאירוע הסתיים. כאשר אזריה מגיע לתת־הזירה המסוכנת מבחינתו, המחבל מתחיל לנוע באופן מודגש, כשסביבו חיילים והמ"פ. הוא דורך את הנשק ויורה.

גמר אירוע היה צריך להתבטא בפעולה כלשהי, כמו טיפול במחבל הפצוע או פינויו. דבר מזה לא קרה. אף גורם מוסמך לא הכריז לכלל הכוחות על גמר האירוע או על טיפול במחבל. להפך, סביב המחבל החי הייתה התרחשות ערה ותחושת סכנה. אבל המ"פ לא היה מודע לכך, ולא רק שלא ניהל נכון את הזירה, הוא גם יצר את הרושם הזה אצל המג"ד שהעביר אותו הלאה. ההנחה שעברה במערכת היא שאזריה ירה אחרי שהאירוע הסתיים וללא סכנה.

בעקבות העדויות הללו אין אלא להסיק מסקנות קשות על הקצינים, שגם לאחר התחקיר המבצעי אין להם מושג לגבי הסכנה שחשו הכוחות בזירה. למרבה תדהמתי, כפי שכבר ציינתי, המסקנה בצה"ל הייתה שהם כולם ראויים לקידום, בעוד אזריה ראוי למעצר ומשפט.

המג"ד, סא"ל דוד שפירא, מגיע להעיד בבית הדין הצבאי ביפו. צילום: פלאש90
המג"ד, סא"ל דוד שפירא, מגיע להעיד בבית הדין הצבאי ביפו. צילום: פלאש90

לא הצבא שאנו רוצים לראות

שאלה אחת מנקרת בראשי מאז יום האירוע, אך היא לא נשאלה באולם המשפט וכנראה לא מטרידה אף אחד מהדרג הפיקודי בצבא: מדוע שחובש פלוגתי, חייל ממושמע ומצטיין גדודי – גם לעדות המג"ד והמ"פ שהפליגו בעדותם בשבחיו (המג"ד: "אלאור בלט בפלוגה … חייל מהטובים ביותר שיש בפלוגה") יבצע פעולה כה חמורה (לדעת הצבא), לעיני המ"פ וקצינים אחרים? או שהוא עשה זאת מתוך טירוף מוחלט, או שחש ביטחון בפעולה שהוא מבצע.

שתי שאלות נוספות מנקרות בראשי מאז שהתחלתי לקרוא בעיון את העדויות, כמי שבעצמו היה מ"פ באזור. 1. מדוע הקצינים בחטיבה, גם אם הם חושבים שאלאור טעה, לא טרחו להכיר את התנאים העובדתיים בזירה (החשש ממטען, תנועות המחבל)? 2. חמור יותר, מדוע הם לא לוקחים שום אחריות פיקודית על האירוע? מדוע הם לא מודים בבעיה בתפקוד המקצועי לנוכח האנרכיה בזירה, שעשויה להסביר, לפחות בחלקה, את הירי של אזריה?

כך לא מתחקרים. אלו לא ערכי הפיקוד שחונכתי עליהם בזמני. קציני צה"ל לא לקחו פה אחריות ולא קיימו תחקיר הגון והוגן, הכולל ספקות ביחס לעמדתם הראשונית בזירה. הם לא נתנו לחייל מצטיין שום קרדיט מינימלי על שירותו, כולל זכות להציג את גרסתו ביושר. זה לא צה"ל שאני רוצה לראות.

משפט שדה

כאן אנו מגיעים לנקודה האחרונה. מעדות המג"ד עולה שכשהוא הגיע לזירה ושוחח עם המ"פ על האירוע, המ"פ כלל לא ציין את הירי "החריג". לאחר מכן המח"ט (בעקבות שיחה עם רבש"ץ חברון) שאל אותו מה קרה, המג"ד חזר למ"פ שאתו דיבר כמה דקות קודם לכן, ושאל על המקרה (תשובת המ"פ מופיעה למעלה). סביר להניח שהמ"פ קצת נלחץ מכך שלא דיווח מראש.

כעת, כל מה שהמג"ד יודע על המקרה הוא מה שהמ"פ, המפקד האחראי בשטח סיפר לו על המקרה. הוא יודע שהמ"פ אחראי פיקודית על התקלה, והוא יודע שמשום מה הוא לא הציג אותה כשסיפר לו על מה שקרה בזירה. לכן, מבחינת המג"ד, חייב להתעורר חשד בסיסי בעדות המ"פ.

מדוע המ"פ לא דיווח על המקרה בשיחתו הראשונה עם המג"ד? מסתבר שגם המג"ד שפירא הוטרד מכך:

סנגור: חברי שואל את המח"ט… האם מה שהמח"ט אומר שבדיווח הראשוני כשהם היו בשטח לא נמסר לו על אירוע חריג?

מג"ד: אוקיי. התשובה היא שבתחקיר הראשוני שערך המח"ט בשטח כפי שתיאר עם המ"מ והמ"פ ואיתי, עדיין לא דיבר על אירוע חריג.

סנגור: המ"פ לא דיבר על האירוע החריג, מי שניגש למח"ט היה יוני הרבש"צ.

מג"ד: נכון, זה מה שאמרתי הבוקר.

סנגור: למה המ"פ לא דיווח מיד על האירוע? כי הוא ידע על האירוע ,ובהנחה שלא דיווח האם שאלת אותו למה לא דיווחת בזמן אמת כשעשינו תחקיר ראשוני?

מג"ד: אני זוכר ששאלתי אותו את זה, אני לא זוכר את התשובה. אני זוכר שזה הטריד אותי ואני לא זוכר את התשובה שלו.

סנגור: הטריד אותך שתום לא דיווח על זה באופן מידי אבל אתה לא זוכר, וגם שאלת אותו, אבל אתה לא זוכר מה ענה?

מג"ד: אני לא זוכר מה ענה לי, לא זוכר תשובה מדויקת. הסיבה בגללה שאלתי את זה כשאלה כללית את תום היא שזה הטריד אותי איך זה לא עלה בדיווח הראשוני, וכיוון שסיפר לי על זה מיד אחרי ששאלתי אותו את השאלה הכללית אז הסרתי את החשש שהוא ניסה להסתיר זאת ממני.

סנגור: אתה לא זוכר, אם תאמץ את זיכרונך?

מג"ד: אותה תשובה, אני לא זוכר מה ענה.

סנגור: אם אגיד לך שזה מאוד חריג שאין דיווח כזה באופן מידי, מה תגיד על זה?

מג"ד: יש פה משהו חריג.

די מדהים: המג"ד לא זוכר את תשובת המ"פ לאירוע שהוא באמת חריג. מוזר. הרי זכרונו לא בוגד בו בכל מה שקשור להרשעת אזריה על סמך דברי אותו מ"פ בדיוק.

בכל אופן בשטח, שעה וחצי אחרי האירוע, המג"ד מתפנה לדבר עם אזריה, שאומר לו, לפי דיווחו שלו, שירה בגלל שחשש מהסכין. כעת עומדות מול המג"ד שתי עדויות. בשתיהן יש ממד של אינטרסנטיות. החייל המצטיין שירה מספר על סכנה; המ"פ שלא דיווח על האירוע והכשל רשום עליו כמפקד הזירה, מדווח על מניע נקמה.

באופן תמוה בעיניי, למרות העמימות והקושי במצב הזה, ולמרות שלא תחקר את הארוע, למג"ד הכול ברור וידוע בו במקום: המ"פ אומר אמת, אזריה משקר. הוא מחליט להרשיע את אזריה מיידית, צועק עליו ומכנה אותו שקרן, ומתחיל להפיץ את עמדתו נגד אזריה בקרב חיילים. המג"ד אפילו לא בטוח ולא יודע לנמק: הוא אומר שיש לו תחושה – לא ודאות, רק תחושה – שאזריה לא אומר את האמת.

על סמך התחושה הזו, על סמך מה שנראה כמו משפט שדה חפוז, הוא והמח"ט בנו תיאוריה פסיכולוגית מרשיעה שלמה על אזריה והעבירו אותה הלאה, כולל למצ"ח ובתוך הצבא. אלאור הורשע על ידם על בסיס בדל מידע מפוקפק, מאית ממה שכל אחד מקוראי מאמריי מחזיק בידיו. כאשר אנו נזכרים שאותו מ"פ שלא דיווח על הירי גם נתן גרסה שונה לדברי אזריה בחקירתו במצ"ח (שאזריה אמר שירה משום שהמחבל זז), אנו מבינים את גודל הבעיה כאן.

ההתנהלות החפוזה הזו של המג"ד, לצד הלחץ מסרטון 'בצלם', הן שחוללו את מחול השדים סביב תקרית הירי של אזריה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

47 תגובות למאמר

  1. יש לי הרגשה שהממשלה עוד יכולה ליפול בגלל אלאור אזריה, החייל עם הכתפיים הצנומות.
    מבחינת רבים הוא סדין אדום, ומבחינת רבים אחרים הוא יהודי שהציל ממוות את חבריו.

    1. אזריה הור רוצח בדם קר ויש לתת לו עונש כמו לכל רוצח בדם קר זה היה אקט של שנאה גזענית ומעשהו לא הציל חיי אדם אלא להיפך !

    2. למוני יקים, האנטי-שפוי :

      אם כך, גם מעשי המחבלים הם רצח בדם קר, לא? אה שכחתי, הם תחת "כיבוש", ותחת כיבוש ההההכול מותר להם, כולל ניפוץ ראשי תינוקות. בעצם, מה זאת אומרת כולל, בעיקר ניפוץ ראשי תינוקות.

    3. אין סתירה בין הדברים. אזריה הוא סדין אדום בעיני אנשים מסויימים, בדיוק בגלל שהוא יהודי שהציל ממוות את חבריו. כל חפצם של הנשמות הטובות הללו, הוא שבעתיד חייהם של חיילי צה"ל לא יינצלו. זה כל הסיפור כולו, וכל שאר הקשקושים המתחסדים שלהם הינם שטויות, שהם עצמם לא מאמינים בהן.

    4. לא סביר שמישהו חושב ברצינות שהוא באמת הציל ממות את חבריו. העדויות והסרטון די חד משמעיים (למרות הפיתולים של המאמר הנוכחי). המחלוקת היא בין אלה שמעוניינים בצבא מסודר ומתפקד, לבין אלה שחושבים שכל פעם שמישהו מ"הטובים" הורג מישהו מ"הרעים" אז הוא גיבור.

      לי אישית זה מזכיר משחק כדורגל. שחקנים מקצועיים נצמדים לאסטרטגיה בעוד שילדים קטנים מנסים לחטוף את הכדור ולרוץ קדימה.

    5. למגיב 4 –
      א. גם אם אזריה אינו גיבור גדול, הוא לפחות פעל כפי שצריך. כל מחבל מת הוא מחבל אחד פחות בכלא. וכל מחבל פחות בכלא, מרחיק את האפשרות לסחיטת המדינה ולשחרור מחבלים סיטוני, בנוסח הפרשה האומללה של גלעד שליט.
      ואולי בעצם הוא כן גילה גבורה. אם לא כנגד המחבל, אז כנגד רצח האופי המטורף והמערכה המשפטית כנגדו, שהוא וודאי ידע שעלולים להתרחש. הרי הבחור חי בארץ ויודע כיצד הדברים מתנהלים כאן.
      ב. שחקנים מקצועיים שנצמדים לאסטרטגייה? אתה מתכוון לצמרת צה"ל"? ברצינות? למי מהם בדיוק יש אסטרטגייה, מהי האסטרטגייה ועד כמה היא משיגה תוצאות בשטח? אולי כוונתך לסגן הרמטכ"ל, האלוף גולן, מזהה המגמות וצייד הנאצים המהולל? הוא אכן צבר הישגים מרשימים בנאומו המופלא- עבור תנועת ה -BDS.

    6. י. תמיר:
      ב. באסטרטגיה אני מתכוון למערכת שבה החייל ממלא פקודות

  2. התיאור של האווירה בקרב מפקדי צה"ל פשוט מפחיד. זה מזכיר את המצב בזמן ההתנתקות. אותו איבוד הקשר למציאות, שעליו שילמנו כהוגן במלחמת לבנון השנייה.
    ובעתיד הקרוב, כשחיילים יהרגו חס וחלילה עקב חששם לחסל מחבלים, החלאות מ"בצלם" ותומכיהם לא יכו על חטא. להפך, הם ישושו וישמחו. הרי בדיוק לשם כך פורסם הסרטון הארור שלהם – כדי שחיילים ישראליים ימותו והמחבלים יוותרו בחיים. זו מטרתם האמיתית והיחידה, וזו גם מטרת אלו שמממנים אותם, ולא שום "ערכי מוסר", שמעניינים אותם כקליפת השום.

    1. מה יהיה איפרגן? למרות שברור שהחייל עבר עברת מישמעת חמורה ביותר..לא רק שלא הציל את חבריו אלה סיכן אותם ..אתה מנסה להוציא מהסלע מים…קוראי מידה בכל מקרה משוכנעים שאזריה הוא גיבור ישראל שאמור להפוך לרמטכל אחרי המשפט..כך שאתה לא צריך לשכנע המשוכנעים…גם במשפט סימפסון בארהב ההגנה התאמצה , עשתה יחסי ציבור ולבסוף הרוצח יצא זכאי בבית המשפט…מי יודע אולי אם תחזור על דבריך..אולי זה יעזור לחייל השקרן?!?!?

  3. אני קורא את המאמרים שלך בנושא ומתרשם מאוד. תודה על כך.
    בכל זאת שאלה: איך זה שיש לך גישה לחומר החקירה וכן לפרוטוקולים מהמשפט והעדויות? והאם זה תקין לכתוב על חומר חקירה או פרוטוקולים שנמצאים עדיין בבית משפט כשהתיק עוד לא נסגר?

  4. משה סנה כתב: "טיעון חלש, להרים את הקול", אצלך זה "טיעון חלש, לנפח את המאמר ולהתיש את הקורא".

    1. אם התעייפת – תעשה כושר.
      להגיב שטויות על מאמר מבוסס עובדות זו תכונה המתאימה דוקא לסמולן עקום…

    2. משה סנה גם אמר: "רק חמור לא משנה את דעתו." מסתבר שרק חמור חמורותיים לא ישנה את דעתו גם נוכח מידע חדש. לחמורון החביב פשוט קל יותר להתלונן שהמידע רב מדי, ולהתעצל לקרוא אותו.

  5. הקשר הפנימי בין מצ"ח, התביעה הצבאית והפיקוד הבכיר "בסגירת" תיקים תוך תאום עמדות מראש ובניגוד לצדק, לפקודות ולכללים הוא מטורף!
    אין שום מנהל תקין, שום לקיחת אחריות אלא רק קומבינות של משחקי כוח.
    אם הייתם יודעים לא הייתם מאמינים.
    לאלאור אין שום סיכוי למשפט הוגן ורק לחץ של הציבור אולי יוציא אותו זכאי מהפוטץ' שכל הגורמים עושים עליו..

  6. תחקיר משובח !!!
    מקוה שיופץ ברבים עם חלקו הראשון שפורסם בעבר.
    גם אני כמפקד – מג"ד (בדימוס), מאוכזב (בהתבטאות עדינה) מהרושם המתקבל על קציני צה"ל בהווה…

  7. קראתי את המאמר וגם את הקודמים בנושא, והזווית הזאת מרתקת. לצערי הרב זה לא החומר שאליו אנחנו נחשפים בתקשורת המיינסטרימית.
    ובכל זאת עולה בי תהייה: איך זה שיש גישה לחומרי החקירה ולפרוטוקולים מהמשפט אם המשפט עדיין לא הסתיים? האם מותר לפרסם חומרים כאלה? שואל ברצינות, ומאוד מעריך את העבודה שלכם.

    1. מה השאלה?
      מאימתי פרוטוקולים של משפט חסויים ???

  8. למה לא הכריזו שטח צבאי סגור?הרי זו היתה פעולה נגד הצבא?למה איפשרו למצלמות לרוץ?

    1. נגעת בשורש העניין. זאת בדיוק הבעייה. אצלנו רבים עוד לא הפנימו שבימינו, מצלמה בידיים זדוניות וסרט ערוך היטב בידי שקרנים מקצועיים, עלולים לגרום נזק גדול יותר מכפי שיכולים להסב לנו אלפי מחבלים.

  9. יש שני דברים ברורים מכל התחקירים. צה"ל מנסה בכל הכלים להרשיע את אוראל . ב. לא היה מפקד הזירה הופקרה ע"י המפקדים. אם היה מעשה לא ראוי זו אחריות המפקדים ולא של החיים אלאלור

  10. שאלה: האם זהו אותו דוד שפירא הגיבור שחיסל את המחבל בפיגוע בישיבת מרכז הרב? אני מקווה שלא.

    1. למרבה הצער זה הוא. מה שמוכיח שעוז רוח, אומץ לב ואהבת ישראל – יכולים להשתבש תחת מכבש האימים של השמאל הישראלי והתקשורת

    2. חחח הוא בנתיים הפך לסמולן כמו שאתם נוטים לחשוב…דוד שפירא היה ונשאר גיבור ישראל בניגוד לשקרן אזריה…הבעיה עם השפירא הזה שהוא ישר מדי…ד

  11. תודה על התחקיר משה, מעולה !!
    שאלה – לא זוכר שפרסמו שהמ"מ העיד במשפט – האם קטע עדותו שכתבת הוא מחקירת מצ"ח ?

  12. מדובר במקרה כ"כ פשוט.
    לא מבין איך כותב המאמר חושב, שעם התחכמות והתפלפלות של תיאור נתונים "יבשים" ופרסום קבוע של תמונתו של אליאור עם "פני תשעה באב", ההגנה תהפוך את הקערה על פיה.
    יש לחון את החייל.
    אולם לצד החנינה (לא הזיכוי), חשוב שהשופטים יעבירו בפסק הדין את המסרים של החשיבות העמוקה בשמירה על הוראות פתיחה באש ועל נחיצות ההגנה הבלתי מתפשרת על מניעת חציית הגבול הדק של אותם ערכים ישראלים יהודיים, שהם הם ליבת צידקת קיומנו כאן ומקור עוצמתינו. חציית אותו קו גבול חמקמק, תדרדר אותנו במהירות לאותו תהום שחור בו מתבוססים כל שכנינו מסביב.
    הבהרה ערכית חשובה זו, נחוצה מאוד לאור ההדרדרות\בלבול בשיח הישראלי כפי שמתואר בלינק הבא:

    1. "ערכים ישראלים יהודיים" ???
      יש לך מושג ירוק מה אומר המושג "ערכים יהודים" במלחמה נגד אויב, אני בטוח שאתה מקשקש משפטים של "שמאלנים אנטישמים" שמפיצים אותם ברחבי הרשת מבלי לבדוק את המקור.
      הערך הראשון במעלה ביהדות אומר "הקם להורגך, השכם להורגו" בלי סייגים ובלי פלפולי לשון של שמאלנים.
      זה אחד הערכים שהושרש לכל אומות העולם ולא רק מבחינה צבאית אלא גם מבחנות רבות אחרות, כגון הרפואה שמצילה חיים.

      יש עוד אמרה של שמאלנים טיפשים שמפיצים ברשת "ואהבת את הגר" ומיחסים את הגר לערבים ומחבלים, הם רק שכחו לציין שהפירוש של המילה "גר" זה גוי שהתגייר ונכנס ליהדות ולא ערבים ומחבלים שלא גוירו ושונאי יהודים, אבל עובדות לא מפריעות לשמאלנים כמוך.

      משהו דפוק אצלכם בשכל בצורה קיצונית ביותר, ואתם מעוותים כל דבר ביהדות לצרכים השקרים שלכם.
      מגעיל ומחליא אותי כל השקרים שלכם.

  13. צריך להבין דבר מאד מאד בסיסי. השירות בצה"ל איננו שליחות. זו קריירה צבאית. יש שימוש רב במלה הזו. ובמסלול חיים כזה דורסים אנשים. אלאור הוא הנדרס המזדמן. כבר עשרות שנים שהפיקוד הבכיר מתבחבש בדרך החתחתים שתוותה לה הקרן לישראל החדשה באמצעות מערכת המשפט ועם קודים מוסריים של צבאות שלום.

  14. התחקיר של משה איפרגן אכן מעורר תהיות לגבי תקינות תהליך המשפט. וחלק מהטענות אכן יתבררו בבית המשפט.
    מה שפוגע במהימנות התחקיר הוא הזווית החד – צדדית של משה.
    כאשר משה מדבר על זיהום התהליך הוא 'שוכח' לציין ששני האנשים הכי חזקים במדינה, אותם אנשים שאחראים על קידומם של הקצינים הבכירים בצה"ל, התערבו בצורה בוטה וחסרת כל תקדים בפרשה.
    ראש הממשלה בנימין נתניהו התייצב לימינו של החייל והתקשר לשיחת תמיכה עם הוריו.
    שר הביטחון דהיום איווט ליברמן התייצב בבית המשפט עצמו כדי לתמוך באלאור אזריה.
    משה איפרגן, כאשר רוצים לעשות עבודה עיתונאית מהימנה, הדבר הבסיסי הוא להראות את כל זוויות הראייה, אחרת זה הופך להיות 'עיתונות מטעם'.

    1. התערבותם של ראש הממשלה ושר הביטחון הנוכחי אין בהם כדי לפחת מעוצמת הכשל (בלשון המעטה) בהתנהלות צה"ל וכמובן התקשורת, החל מתחילתה של הפרשה. אף לא אחד ולא רק כאן, לא נתן דעתו על השיימינג הבלתי נתפס שנעשה לחייל ולמשפחתו בתפוצה עולמית כבר מתחילה.
      למרק את המצפון הלאומי על כתפיו של חייל צעיר הינו דבר בלתי נתפס אף הוא.
      לא מעט טעויות נעשו בצה"ל, אולם מעולם לא נעשה סיקור שכזה וכמובן שלאף חייל בצה"ל לא מגיע כזאת. לכך אחראים כל צמרת הביטחון של צה"ל ומפקדיו הישירים לצד ערוצי התקשורת אשר רמסו אותו ללא רחם ו"כל המרבה הרי זה משובח", החל מתחילה.
      צה"ל מוסרי הוא ערך עליון, אולם מוסר והגינות, ראוי שיהיה להם ביטוי גם ביחס כלפי חיילי צה"ל. אני מקווה כי מצפונם של האחראים לכך לעולם לא ישקוט.

    2. ראש הממשלה "התייצב לימינו של החייל"? זאת אמורה להיות בדיחה? הוא אמר שחור על גבי לבן שהחייל לא מייצג את ערכי צה"ל ואפילו טען שאם יתברר שהמחבל הנורה היה בחיים כאשר נורה הוא יואשם לא פחות ברצח. זה שאחרי זה הוא הבין את הלך הרוח, את התעמולה סביב הנושא וכביכול חזר בו מאמירות חסרות אחריות אלו כאשר דיבר עם הורי החייל… זה בגדר מעט מידי ומאוחר מידי. האפקט המידי הקטלני של הבגידה באלאור עזריה כבר נעשה.

  15. מה שכתבת מזכיר לי שפעם חבר קנה רכב עם מנוע 2000 כי הוא היה חם על רכב מנהלים,
    שאלתי אותו בתמימות האם הרכב לא ישחט אותו בדלק בעקבות זה, ענה החבר שאנשים לא מבינים כל כך חושבים שמנוע 2000 לוקח יותר דלק ממנוע 1600, אבל מנוע 2000 מתאמץ פחות ולכן הוא לוקח פחות דלק,
    לאחר כשנה הוא מכר את האוטו, שאלתי אותו למה אתה מוכר, הרי האוטו מהיר מאד יפה מאד וכל מה שרצית, ענה לי הכל נכון, אבל האוטו שוחט אותי בדלק,
    מוסר הסכל: העובדות בכתבה שלך לא מענינות אותך, אתה מגמתי, הרי לא משנה עם יש עדים או הוכחות למעשים של החיל, בכל אופן היית מגונן עליו, כל השאר אלו סיפורים שאתה מספר לעצמך ולסובבים, כדי להצדיק את חפותו, ואם אפשר על הדרך לנסות להעליב כל מי שהוא לא ימני רציני.

    1. חחחחח

      כותב הכתבה, הוא בעיקרון כמוך..
      שואל שאלה ענינית המנוגדת ל"פירסומים", הפופולסטים, שמפורסמים בכול כלי התיקשורת השמאלני,
      ומציג עובדות שקשורות למציאות…
      אבל ה"מציאות", והאמת. כניראה לא מקובלות עליך, אם הם לא קשורות למכוניות…
      ולכן במנוגד למה שכתבתה בעצמך, נתתה תגובה הפוכה להיגיון של עצמך!?

      וכך הבאתה את ה"היגיון", השמאלני.

      תודה על הדוגמה.

      חחחחחח

  16. מה שמתחיל להסתמן כאן, הוא הרמה הנמוכה מאוד של הכשרת הקצינים הבכירים בצה"ל. האם יש קשר בין כל ההתנהלות המדאיגה של המ"פ, המח"ט, המג"ד, והעובדה שהכשרת קצינים בכירים בצה"ל חשופה מאוד מאוד למסרים פציפיסטיים שמטרתם לנטרל את רוח הלחימה הצה"לית?
    מחדלים היו בצה"ל מאז ומתמיד, עוד מאז הפלמ"ח, אבל מה שמתגלה יותר ויותר זה אובדן רוח הלחימה, אובדן האמונה בצדקת דרכנו, פחד שמא יואשמו בלוחמנות, בדתיות, בלאומנות.
    מה שמפחיד אותי זה שאלה האנשים שאמונים על בטחוננו, והם נחשפים כמונעים ע"י מניעים אחרים. משהו רקוב בממלכת הכשרת הקצינים בצה"ל.

  17. חייבים להעמיד לדין את צלם ולא את החייל שמילא את חובתו

    איזה דוגמא זה צריך להיות בשביל כל משרתי צהל? החבלנים

    החייל הציל את חבריו והחבלן ידע שהוא עלול להגיע לגן עדן

    בטח החבלנים מיתפוצצים מצחוק.

  18. מאמר מקצועי ומלמד אשר מעלה חשש כבד על התנהלות צהל ובעיקר שר הביטחון המפוטר.

  19. תודה על סידרת כתבות מאלפת
    מה שקורה כאן מלבד הבושה בה מתנהגים קצינים בכירים בצבא מדליק נורות אדומות לכולנו
    למי שמעונין כדאי גם להקשיב לעורך הדין שפטל שהקליט שלוש תוכניות רדיו בנושא
    להקשיב לקרוא ולא להאמין
    אבל זה כן ממש קורה כאן בצהל
    את ההשלכות של העניין על דברים אחרים שקרו או יקרו בעתיד יעשה כל אחד לעצמו
    אותי זה מדאיג

  20. אילו… אילו האירוע באמת הסתיים בטרם ירה אלאור במחבל… הרי על-פי ובהתאם לנוהלים ולפקודות המפקד אמור היה להודיע על כך לכל החיילים שנכחו במקום ולוודא פריקת נשקים כמתחייב !!! האם הדבר הבסיסי הזה – הודעה על גמר אירוע, פריקת נשקים,והודעה על חזרה לשיגרה !! הן לחיילים במקום והן לחמ"ל !! האם כל האמור לעיל בוצע ע"י מי מהמפקדים שטען שהירי של אלאור בוצע לאחר שהאירוע הסתיים ??? הדברים הללו ניתנים להוכחה פשוטה וחד ערכית, ויכולים להואיל לזיכויו של אלאור !!!

  21. כמי שהוביל את חקירת צהל בפרשת א-דורה אוכל לאמר (בשלב זה לא אנמק כדי שאוכל להעיד עליהם במשפט, או במידת הצורך במאמר בעיתונות הפורנזית הבין לאומית בדומה למה שעשיתי במוחמד א-דורה)
    1 – אזריה ראוי לצל"ש (בעקבות התחקיר שקימתי בא-דורה חיילי עמדת צהל בנצרים זכו לצל"ש)
    2- יש להדיח את המ"פ המג"ד והמח"ט.
    3- הצלמים מבצלם היו ערוכים לארוע שהיה מלכודת פתיים.

    1. דעתי כדעתך. מהצילום העילי ניתן להסיק בבירור כי הקצין היחיד בשטח המבצע במהירות תכלול של תמונת המודיעין (חשש לפיגוע משולב) עם תמונת המצב, מסיק את המסקנות המתבקשות ופועל בנחישות הוא סמל – סמל אלאור עזריה. כל השאר נמושות גמורות וראויות, כפי שציינת, להדחה מיידית.

  22. כשהייתי בצבא המפקד צעק אחרי. יש רק מפקד אחד והוא אחראי על הגזרה שלו. המפקד היה אמור לצעוד קדימה ולומר, אני אשם בירי החייל.
    איפה המפקד הזה?
    כהראה שגם הצבא שלנו כבר לא הצבא הזה?

    1. נקודה מעולה!
      גיבוי חייל הוא חשוב ביותר –
      גם אם מדובר בחייל גרוע,
      כמו שאני סבור שמדובר פה.
      אני לא מבכה את המחבל שדינו, לתפיסתי, מוות.
      אבל אין חוק עונש מוות בארץ, אפילו במקרים יותר מובהקים, שבהם שוחטים ילדים יהודים.
      מה אגיד?
      לא צריך לשקר ולא כדאי לעשות שקר בנפשנו כי מוסריות הצבא היא מעל לכל.
      הייתי נותן לחייל מחבוש קל ויאללה שיפסיק להחזיק נשק.

  23. נראה שבגדול פספסת.
    אתה מציג תחקיר יפה ומנומק עם הצמדות לעדויות, שזה נותן מראית עין של רצינות, אבל אז מגיעות המסקנות שלך שחלקן פשוט מופרכות ובבואן להגן על החייל מערערות על כל המערכת בצורה לא רצינית.
    הייתי מופתע לקרוא שאתה משוכנע שההליך המשפטי זוהם פה. אם זה נכון לשיטתך אז אסור לצה"ל בכלל לקרוא למחבל 'מחבל' אלא 'מחבל לכאורה' ושאר שטויות כאלה עד שיוכח בהליך משפטי (!) ולא בתחקיר מבצעי כי הוא כזה. נראה לך שהצבא יכול להתנהל ככה? אתה אולי לא מתכוון, אבל אמירות שכאלה הן חלק מהמשפטיזציה של צה"ל.
    לגבי נוכחות הדובר הצה"לי, שוב אתה מיתמם פה ולוקח צד במסווה של אוביקטיביות. זו לחימה עם סיקור תקשורתי מטורף, מעבר לכל פרופורציה, שנוטה לעוות ולהקצין דברים ואירועים (על זה אנחנו מסכימים). במקרה שכזה זה רק הגיוני שיגיע דובר צה"לי לתדרך את החיילים. מתי רצית שהוא יגיע וידבר, לאחר משפט מלא? לצערנו עולם התקשורת הוא קצת מהיר יותר ממערכת המשפט וזה בלתי אפשרי. כמו שיתדרכו חיילים באירועים בטחוניים אחרים כך נעשה גם פה.
    לגבי התנהלות המג"ד שקיבל את עמדת המ"פ, אז מה לעשות שבצה"ל סומכים יותר על קצינים מאשר על חיילים פשוטים, הן בהבנת המקרים והן בניהולם. אין פה לומר שהמ"פ צודק או התנהל כראוי. מה שעולה ממה שהצגת פה יותר ממטריד, ואכן יש מקום לשקול הדחה של המ"פ, אבל זה לא חלק מזיהום הליך משפטי לקבל את עמדתו בשטח.
    לגבי תחושת המסוכנות שהצגת, אכן עולה תמונה מטרידה על התנהלות בשטח, שבאופן אישי אגיד שאני משוכנע שחלק מהשחיקה של הכוחות שיחקה תפקיד.
    שוב, אני חושב שהצגת העדויות חשובה פה מאוד ונעשית ברצינות רבה. צר לי שחלק ממסקנותך ניראות אף הן מוכוונות מטרה יותר מאשר אובייקטיביות.

  24. יש כמה שגיאות בכתבה הזו.

    ראשית כל – מהמחבל לא נשקפה כל סכנה. זו עובדה שאנחנו יודעים בדיעבד, וייתכן שאלאור עזריה אכן חשב שנשקפת ממנו סכנה, אבל הטענות החוזרות שלך שכל עוד הוא לא היה קר עדיין נשקפה ממנו סכנה שגויות, שלא לאמר שקריות. וסרטון של פרכוס (שאגב, ניתן לראות שהחיילים שליד המחבל מגיבים אליו באדישות.) לא משנה את העובדה הזו. גם לא "תחושת סכנה" ערטילאית של אזרחים בזירה.

    שנית, הטענות שלך על זיהום ההליך – הן מסתמכות על המילים "אירוע חמור" ו"חייל שסרח." אבל אירוע חמור אינו שקול לאירוע פלילי, וחייל שסרח אינו בהכרח חייל שביצע עבירה פלילית, אא גם חייל שפשוט ביצע ירי בניגוד להוראות הפתיחה באש, עובדה שגם עליה אין עוררין, והיתה מגיעה להליך משמעתי במידה והמקרה לא היה מגיע לבית המשפט. אתה חוזר ומציג את המילים הללו ככאלה שמעידות על אחריות פלילית, אבל זה לא המקרה.

    לסיכום, בעיני אתה לא ממש שונה מארגון "בצלם" כמוהם אתה משתמש בעובדות חלקיות ומסולפות כדי לקדם אג'נדה פוליטית צרה במסווה של דאגה לחוסנם של מערכות הביטחון והצדק הישראליות, וכמוהם אתה גורם בעיקר נזק.

  25. פשוט, יש כאן חייל מזרחי ומפקדים אשכנזיים שמתייחסים לחיילים שלהם כחוטבי עצים ושואבי-מים.

  26. המחבל ממרכז הרב, נורה בראשו על יד יצחק דדון קודם שחיסלת אותו?

    האם חשת אז, שאפילו כדור בראשו לא מבטיח שאין סכנה?

    קיבלת צל"ש, אתה בטח זוכר את האירוע.