מדינות ערב מתחילות להבין את חשיבותה של ישראל

סירובו של שר החוץ המצרי להגדיר את פעילות צה"ל כטרור, והתגובה העולמית המינורית לתקיפה בעזה השבוע – אינם מקריים. בזמן שהסדר האזורי הולך ונסוג בפני כוחות קיצוניים, ישראל הופכת מבעיה לפתרון

שר החוץ המצרי סאמח שוכרי בביקור בישראל בחודש שעבר. צילום: הדס פרוש, פלאש90

בתקופה האחרונה מתגברים כמה אתגרים המציבים איום ממשי על העולם הערבי כתרבות וכמערכת מדינית מתפקדת. הבולטים שבהם הם איראן, 'המדינה האסלאמית' (דאעש), הידרדרות מעמד המדינה ועליית הטרור בתוך המדינות, שהמניע העיקרי שלו הוא האסלאם והוראותיו.

האתגר האיראני קיבל בשנה האחרונה חיזוק באמצעות הסכם הגרעין עם המערב ומאות מיליארדי הדולרים שהוא יכניס לכלכלת הרפובליקה האסלאמית כתוצאה מהסרת הסנקציות. הכסף הזה יושקע ביציקת עוד שמן רותח על מוקדי המתיחות ושפך הדם – תימן, עיראק, סוריה ולבנון – באופן המהווה איום ישיר על כמה מדינות מפתח דוגמת סעודיה ואיחוד האמירויות. הדבר גם יקל על איראן את ייצוא המהפכה האסלאמית לחלקי עולם אחרים, ובראשם אירופה ואמריקה.

אתגר 'המדינה האסלאמית' ממשיך לאיים באופן ישיר על סוריה ועיראק, אך השפעתו הולכת וגוברת במוקדים נוספים כמו לוב וחצי האי סיני. גם בירדן אובחנה פעילות שתכליתה להכשיר את הלבבות ליום שאחרי המלך, שבו ניתן יהיה להשליט על המדינה את צורת התפקוד של המדינה האסלאמית. אף שהפסידה שטחים במלחמה עם צבאות עיראק וסוריה, סופה של המדינה האסלאמית טרם נראה באופק והיא תמשיך להפיץ את הטרור והתעמולה שלה עוד זמן רב.

אמריקה נסוגה, האלימות גוברת

מעל המדינה הערבית המודרנית, כרעיון וכיישום מדיני, מרחפים היום סימני שאלה כבדים. רבים שואלים: "מדוע אנחנו הערבים חייבים לחיות במדינות שהמערב יצר, תכנן ועיצב עבור עצמו ולמען האינטרסים שלו? מדוע עלינו לחיות במשטר דיקטטורי, הכופה עלינו אליטה שלטונית המנהלת את המדינה בשחיתות כלכלית ומוסרית?" המדיה החברתית משמשת פלטפורמה עיקרית לתומכי הגישה הזו, ורבים משתתפים בדיון הציבורי המושיב את מדינותיהם על כס הנאשמים.

לא מעטים בעולם הערבי מסיקים את המסקנות ומחליטים לפעול נגד מדינותיהם באמצעות הפחדה, איומים ומעשי חבלה ורצח. הגוף העיקרי המוליך את המגמה הזו הוא ארגון 'האחים המוסלמים' וארגוני האסלאם הפוליטי שיצאו מבית ספרו. הם עושים שימוש במדיה החברתית כדי להתארגן, לגייס מתנדבים ולשלוח את מסריהם ללא מגבלות של צנזורה שלטונית, בזמן שהם נשארים בצל, חסרי שם וכתובת.

דוגמה להידרדרות המצב היא מדינת הטרור שקמה ברצועת עזה לפני יותר מתשע שנים, ביוני 2007, כאשר ארגון טרור אסלאמי – חמאס – השתלט על שטח שגרים בו למעלה ממיליון איש, והקים מדינה שהיא יישום מדיני של אידאולוגיית האחים המוסלמים. העולם הערבי עמד משותק מול אירוע זה, שכן כל מילה או מעשה נגד שלטון חמאס נחשבו אז כתמיכה בישראל, מעשה שלא ייעשה בציבוריות הערבית.

ההידרדרות הזו קיבלה חיזוק כאשר מדינות עשירות וחשובות כמו קטאר וטורקיה התייצבו מאחורי מדינת חמאס ותומכות בה במישור הכלכלי והפוליטי, כאשר את התמיכה הצבאית היא מקבלת מאיראן. בלבנון מתפתח מצב דומה, שבו ארגון טרור, חיזבאללה, משתלט על מדינה שלמה והופך אותה למדינה הנשלטת באמצעות החלטות המתקבלות בטהרן. ההחלטה החשובה והגורלית ביותר שטהרן קיבלה עבור לבנון היא הטלת לבנון למלחמת האזרחים המתנהלת בסוריה בין אסד ומתנגדיו.

זוהי המציאות השלטת בציבוריות הערבית מזה שנים, ובאופק לא נראה פתרון. איראן לא רק שאיננה נעלמת, נוכחותה והשפעתה אף הולכות וגוברות. המדינה האסלאמית גם היא לא נעלמת, למרות המלחמה שהעולם הכריז עליה. המדינה הערבית המודרנית איננה נחשבת פתרון לגיטימי, והטרור הפנימי המונע מכוח האסלאם הולך וגובר.

ארה"ב, שבעבר שימשה כוח מאזן, מרגיע ומשמר את המערכת המדינית באזור, החליטה לסגת ממנו ולהשאירו כטרף לשיני האיראנים, הג'יהאדיסטים הסונים, הטורקים ולאחרונה גם הרוסים שהגיעו כדי לוודא שהאינטרסים שלהם לא נפגעים. ומי סובל בתוך כל הקלחת הזו? האוכלוסייה השלווה והרגועה, זו שבעבר סבלה תחת עול הדיקטטורות ועכשיו נאנקת תחת סכיני הג'יהאדיסטים. היא בורחת בהמוניה לאירופה.

האוכלוסייה סובלת; אזרח שב לעיר חומס בסוריה. צילום: Xinhua/Pan Chaoyue [CC BY-NC-ND 2.0 https://creativecommons.org/licenses/by-nc-nd/2.0/ via flickr]
האוכלוסייה סובלת; אזרח שב לעיר חומס בסוריה. צילום: Xinhua/Pan Chaoyue CC BY-NC-ND 2.0 via flickr

מפסיקים להתבייש בקשר עם ישראל

במצב עגום זה שבו שרוי העולם הערבי, ישראל יכולה לקבל הכשר אזורי. היא לא מאיימת על אף מדינה אחרת, מלבד שתי מדינות הטרור שקמו במזרח התיכון: מדינת חמאס בעזה, ומדינת חיזבאללה בלבנון. גם 'המדינה האסלאמית' תהיה מטרה פוטנציאלית של ישראל, ברגע שהטריטוריה שלה תגיע עד גבול ישראל.

המדינה הערבית הראשונה שגילתה את הפתרון הישראלי היא מצרים, החולקת עם ישראל את הדאגה מפני הטרור ומפני המדינה האסלאמית שהקימה שלוחה בחצי האי סיני. מאז אמצע 2013, מצרים של א־סיסי פועלת גם נגד מדינת חמאס בנחישות מקסימלית וברגישות מינימלית. היא סגרה כמעט לחלוטין את מעבר רפיח, וחיסלה כמעט לגמרי את אוטוסטרדת המנהרות שאנשי עזה חפרו לתוך מצרים. לא רק נשק, אפילו קרקס הגיע לעזה דרך המנהרות.

ישנן שמועות שישראל אף מסייעת בדרכים שונות למצרים במלחמה המשותפת של שתי המדינות נגד 'מחוז סיני' של 'המדינה האסלאמית', ארגון שבעבר נקרא 'אנצאר בית אל־מקדס' ושהיה קשור עם אל־קאעידה, ושדמם של מאות חיילים ואזרחים מצריים מרוח על ידיו.

השבוע סירב שר החוץ המצרי, סאמח שוכרי, להאשים את ישראל בטרור כאשר היא נלחמת נגד הפלסטינים. לדעתו, "בשל ההיסטוריה של ישראל, מרכיב הביטחון תופס בה מקום חשוב, שכן החברה בישראל עומדת בפני אתגרים שחייבו אותה להקפיד על הביטחון, על השליטה בשטח ועל סגירת הפרצות כדי להגן על עצמה". את אותם דברים בדיוק הוא יכול לומר גם על מצרים.

שוכרי גם ציין שאי אפשר להאשים את ישראל בטרור, שכן אין עדיין הגדרה בינלאומית מחייבת לטרור. ההערה הזו היא בעצם קובלנה נגד כל אותן מדינות אסלאמיות המתנגדות להגדרת הטרור במונחים משפטיים, שכן הגדרה כזו תצביע בהכרח על גורם המוטיבציה של רוב הטרוריסטים כיום שהוא האסלאם. גם הממשל האמריקני איננו שש לזהות את הקשר בין אסלאם וטרור, כך שהדברים מופנים במשתמע גם לעבר הממשל האמריקני.

הטרור מנפץ את הדוגמות

השבוע פעלה ישראל נגד חמאס בעזה בעקבות פגיעה בריבונות הישראלית באמצעות טיל שנורה מעזה לשדרות. התגובה הישראלית הייתה מה ששונאי ישראל מכנים "תגובה לא מידתית". מעניין מה הם היו עושים למי שהיה מעז לשגר עליהם טיל. ובכל זאת, התגובה העולמית לתקיפה הישראלית הייתה מינורית וחלשה. מרבית האנשים השפויים בעולם מבינים בדיוק את מה ששר החוץ המצרי אומר במפורש.

הממשל הטורקי איבד כנראה חלק מיכולתו לחשוב באופן מאוזן, והאשים את ישראל ב"תגובה חסרת פרופורציה", "תוקפנות לשמה", "מעשה שלא יעבור בשתיקה למרות הסכם הפיוס", ושאר ביטויים הלקוחים מתוך אוצר המילים של הרטוריקה הישנה, זו שחילקה את העולם למאמינים וכופרים. ארדואן לא שם לב שהעולם כבר מחולק אחרת, בין מי שמאמינים בקדושת הסדר המדיני ובין מי שמערער עליו ובכלל זה טורקיה, שתרמה תרומה מכרעת להקמת 'המדינה האסלאמית' בסוריה ובעירק.

הברית של ארדואן עם חמאס מציבה אותו בצד הלא נכון של ההיסטוריה. הוא מנסה לחפות על נטייתו האסלאמיסטית באמצעות קשרים עם ישראל, רוסיה ונאט"ו, אבל הוא לא יכול להסתיר את איבתו למצרים של א־סיסי ולישראל, שתי מדינות העומדות כיום בחזית אחת נגד הטרור האסלאמי, שארדואן הוא מתומכיו הנלהבים ביותר.

במצב הנוכחי, כאשר ישראל הפכה מבעיה לפתרון, קשרים איתה חדלו להיות דבר מביש, ומדינות ערביות ולא ערביות רבות אינן מכחישות עוד שיש להן קשר כלשהו עם "הישות הציונית". האתגרים האמיתיים שמאיימים על קיומו של הסדר המדיני במזרח התיכון הם אחרים, ומדינות רבות באזור ומחוצה לו מבינות שישראל היא משען ליציבות.

מוזר אפוא שיש עדיין בעולם מי שסבור שהקמת מדינה פלסטינית היא מעשה חיובי ונחוץ, אף שהיא עלולה כמעט בוודאות להפוך למדינת חמאס נוספת.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

16 תגובות למאמר

  1. מאמר מצוין , קולח וחד הבחנה . צריך שהדברים הללו יאמרו ביתר שאת בתקשורת הישראלית הפומבית

  2. "מוזר אפוא שיש עדיין בעולם מי שסבור שהקמת מדינה פלסטינית היא מעשה חיובי ונחוץ, אף שהיא עלולה כמעט בוודאות להפוך למדינת חמאס נוספת".
    במקום הקמת מדינה פלסטינית (בעצם, למה רק לצאצאי מהגרי עבודה מוסלמים צריך להקים מדינה על שטח ישראל? למה לא גם למהגרי עבודה פיליפינים והודים וגנאים?), במקום זה ד"ר קידר מציע ותומך ומפרסם את רעיון 7 המדינות הפלסטיניות (הוא קורא להן 7 אמירויות) – http://palestinianemirates.com, http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/796/134.html.
    כלומר לא מדינה עוינת אחת בשטח ישראל, אלא שבע מדינות עוינות.
    המממממ…..

  3. אני חושב שצריכים להיות 2 שרי חוץ אחד לעולם המערבי ואחד לעולם הערבי.
    כמו רב אשכנזי ורב ספרדי
    השמאל מקדם קשרים עם העולם המערבי טוב יותר
    הימין מקדם קשרים עם העולם הערבי טוב יותר

    פשוט צריכים לעבוד בהרמוניה תחת ראש ממשלה מאחד

    1. השמאל לא מקדם קשרי חוץ עם מדינות המערב, הוא פשוט נענה בצייתנות ובשמחה לכל תכתיביהן. אם כבר, הרי זה קשר מן הסוג שקיים בין כלב מאולף היטב לבין בעל הכלב.

  4. ללא ספק, כל מי שמתבונן במזרח התיכון כעת מבין שמה שחסר זה בדיוק עוד מדינה ערבית לא מתפקדת.

  5. איז תגובה לא מידתית של צה"ל לחמס? ראינו את התמונות, ירו על כמה פחונים ועשו חורים במדבר. אפילו טענו שהפעם לא ירינו על מחסנים ריקים. התורכים יודעים שלא עשינו כלום, הציבור הישראלי קונה לוקש והחמס לא צריך להגיב כי לא פגעו בו.

  6. השאלה איך ישראל תנצל את רוחות הפיוס (או "הפיוס") הללו. מהניסיון העגום שלנו ישראל עוד תשלם במטבע קשה בעד החיוכים הללו.

  7. הקואליציה של הסמול הישראלי וערביי ישראל לא אוהבים את ההתפתחות הזאת באיזורנו וחוששים מהתרחבות התפיסה הזו במערב. הורדת נושא הסכסוך והבעיה הפלשתינית מסדר היום מוציא את הרוח מהמפרשים של האיבה והתעמולה שלהם נגד ישראל

  8. תודה רבה. מאמר מצויין ובהחלט מלבב. אתה מקורי ומפתיע ואף על פי כן מאוד משכנע. יישר כוחך.

  9. לצערי מדובר בחלומות באספמיה שמדינות ערב מתחילות להבין את חשיבותה של ישראל .המדינות הנ"ל לא מכירות בנו מרצונן הטוב אלא מתוך הכרח ואינטרסים שונים וזאת תוך כדי ביטויי שינאה איבה ותעוב מופגנים שבכלל לא טורחים להסוותם .אמנם מצרים לא גינתה את ישראל בגין התקיפה בעזה כי גם הם סובלים מטרור שמסתייע רבות בעזה ובטח שלא בגלל אהבת ישראל.הערבים לעולם לא יכירו בנו וימשיכו לשנוא ולהתנכל לנו בכל דרך אפשרית ראו את תמיכתם באו"מ בבידודה של ישראל ובעד הפלסטינים שנואי נפשם .לכן עלינו לשמור על ריחוק על בסיס אי לוחמה ותו לא אין צורך שיכירו בנו ושימשיכו בתעוב ובשינאה המובנית מלידה כל עוד הם פוחדים מצה"ל .אין שום אינטרס לנסות להתקרב ובטח שלא לכרכר סביבם ולתלות תקוות גדולות אחרי כל מחווה מינורית של האזרחים והמדינות הנחשלות הרעבות הללו

    1. סוף סוף מישהו עלה על השקר החדש שהערבים מתחילים להכיר במדינת ישראל.
      כדבריך, הכל נעשה ונאמר מתוך אינטרסים קרים וציניים.
      מה יהיה השלב הבא? האם כדי לשמור על "ההכרה בישראל והיחסים הטובים" שהתפתחו עם הערבים, ניאלץ שוב לספק לצאצאי המהגרים המוסלמים חלק מתוך ארץ ישראל?

    2. אין אהבה בין מדינות. יש אינטרסים משותפים וזה מה שהמצרים והסעודים ומדינות המפרץ מתחילים להבין שיש להם איתנו