מי נגד בשר בזול לצרכן הישראלי

התקשורת הישראלית עוסקת באופן אובססיבי ביוקר המחיה, אבל כשסוף סוף מנסים לעשות משהו, היא נותנת במה נרחבת לסיפורו העגום של מפעל שמעסיק 200 עובדים, על חשבון 8 מיליון אזרחי ישראל

חסמי הייבוא על בשר טרי פוגעים במשפחות החלשות. אילוסטרציה. צילום: ניקי קלווין, פלאש 90

בפברואר האחרון התבשרנו כי שר האוצר משה כחלון מנסה סוף סוף להיאבק בענקי ההסתדרות ובמונופולים הישראליים, ולפתוח את ענף המזון לייבוא ולתחרות. כצפוי, כל מהלך חיובי שמשרד האוצר מנסה לקדם נתקל בהתנגדות עזה מצד בעלי העניין. הציבור הישראלי, שבע מאבקי הקוטג' ויוקר המחיה, נחשף להבלחות של המאבק סביב הגדלת מכסות הייבוא של דבש, בשר ודגים, ומוצרים בסיסיים אחרים.

הסכנה הגדולה האורבת לפתחן של רפורמות מסוג זה היא התיווך המעוות של המידע בנושא לציבור, דרך התקשורת והפוליטיקאים. במקום שהצרכן הישראלי יזכה לדיווח הוגן על התועלת המשמעותית שתהיה לו מרפורמות כאלו, שיובילו למחירים זולים יותר, למגוון גדול יותר ולאיכות טובה יותר – הכותרות האינטרסנטיות מדווחות על פיטורי מאתיים עובדים במפעל "אדום אדום" ועל הרס המשק החקלאי בישראל, ועוסקות בסיפורים פוליטיים משונים ובספקולציות הזויות על פערי התיווך של המשווקים.

האבסורד המדהים של התקשורת והפוליטיקה הישראלית הוא שמצד אחד אנו נחשפים לדברת אינסופית על יוקר המחיה בישראל, ובצדק, אבל כשסוף סוף מנסים לעשות משהו מועיל בנידון, ניתנת במה נרחבת לסיפורו העגום של מפעל המעסיק 200 עובדים, על חשבון 8 מיליון אזרחי ישראל. ישנה דרך ברורה ובדוקה לגרום לכך שהצרכן הישראלי ישלם פחות על אוכל; יש לה אולי מחירים כואבים, אבל בטווח הארוך הם משתלמים בהחלט.

הנתונים בנושא מובהקים, והזכרנו אותם פעמים רבות בעבר: על פי ה־OECD והפורום הכלכלי העולמי, חסמי הייבוא והרגולציה בישראל הם מהגבוהים בעולם, ומחירי המזון בישראל הם מהגבוהים ב־OECD. בנוסף, עניים בישראל מוציאים חלק גבוה מהכנסתם על מזון – כך שחסמי היבוא פוגעים באופן החמור ביותר במשפחות החלשות ביותר.

טענות מופרכות והזויות

הניסיון האחרון להגדיל את מכסות הייבוא לבשר מספק דוגמה נוספת למאבק הקשה הכרוך ברפורמה להורדת יוקר המחיה. על פי הדיווח של משרד האוצר, הבשר הטרי המיובא נמכר במחירים הנמוכים בכ־25 אחוזים מהמחירים המקומיים. בשל הכמות הנמוכה של הבשר המיובא ללא מכס שאושרה עד כה, הורדת המחירים לא נראתה בכל הענף.

לדברי מקור ממשלתי שצוטט בעיתון 'דה־מרקר', עד פתיחת השוק לייבוא החזיקו 'תנובה' ומשחטת 'דבאח' ב־77% ממנו (תנובה 23% ודבאח 54%), ואילו הבוקרים החזיקו ב־23% מהשוק. מדי שנה מיובאים לישראל בין 160 ל־170 אלף עגלים, ועד סוף השנה המספר צפוי לעלות לכ־230 אלף, ולמרות זאת המחירים לא יורדים מפני ששתי החברות שולטות בהיצע, בשרשרת הייצור, בשחיטה ובאריזה בוואקום לקמעונאים. המקור הוסיף כי "פתיחת הייבוא תגרום לכך שהשוק לא יישלט יותר בידי שני שחקנים שקובעים את המחירים ואת מצב ההיצע בשוק, ובנוסף יכולים לאיים על מגדל שאם לא ימכור במחיר שהם רוצים – לא יהיה לו איפה לשחוט את הבקר שלו".

ההסכם החדש שנחתם בספטמבר האחרון קבע כי הבוקרים יסכימו להגדלה משמעותית של ייבוא בשר טרי ללא מכס בשמונה השנים הקרובות, תמורת פיצוי כספי. גם המפטמים צפויים לקבל פיצויים. בסופו של דבר המכס יבוטל כליל, והמכסה לייבוא תגדל  עד שיעור של כמעט 100% מהצריכה. כאמור, המהלכים הללו צפויים לשבור את הריכוזיות בשוק שנשלט על ידי תנובה ודבאח, ולהוזיל את המחיר לצרכן.

באופן מיידי, החל מאבק מתוזמר נגד ההסכם. מנהל 'אדום אדום' שבבעלות 'תנובה' הודיע כי עובדי המפעל יימצאו בסכנת פיטורין אם ההסכם יצא לפועל. יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, הכריז כי "ההסתדרות לא תיתן יד למפעל ולתעשייה המקומית ליפול. על מדינת ישראל להשכיל כי יש לחזק את התעשייה המקומית על כל גווניה". מילים יפות על תעשייה ועובדים – אך משום מה, בהצהרה של יו"ר ההסתדרות אין מקום לצרכנים בישראל.

במסגרת המאבק הועלתה שורה של טענות מוזרות. כך למשל, יו"ר התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, הזכיר את הטענה הקבועה שלפיה "עלינו לשמור על עצמאות וביטחון תזונתי. סוגיה זו הופכת רלוונטית וקריטית עוד יותר כאשר מדובר במוצר בסיסי וחיוני כמו בשר בקר. ישנה חשיבות לאומית גבוהה לסייע לתעשייה המקומית להמשיך לייצר בארץ". זוהי טענה נפוצה השגורה בפי מתנגדי התחרות, והיא מופרכת לחלוטין; לא רק בגלל חוסר הריאליזם שבה, אלא גם משום שבמקרה של קטסטרופה ביחסי החוץ של ישראל, התעשייה המקומית לא תהיה מסוגלת לספק אפילו אחוז קטן מצרכי האוכלוסייה ללא ייבוא. לפי ההיגיון הזה, אנחנו כבר אבודים.

ב'כלכליסט' נכתב כי גורמים בענף החקלאות אף האשימו את משרד החקלאות בכך שהוא מנסה לעזור לדתיים על חשבון החקלאים. הטענה התמוהה נשמעה כך: "שר החקלאות אורי אריאל ממפלגת הבית היהודי מבקש לצמצם את שיווק בשר הטרף בישראל מחד, ולהגדיל את היקף צוותי השחיטה הנמנים על הציבור הדתי מאידך. הוא עוטף זאת באצטלה של דאגה לרווחת העגלים".

הטענה זו כל כך מוזרה עד שקשה להתייחס אליה ברצינות, והיא ממחישה היטב כיצד נאספים טיעונים מן הגורן ומן היקב כדי לבלום את היוזמה. מעבר לעובדה כי המהלך מקודם על ידי משרד ראש הממשלה ומשרד האוצר במקביל למשרד החקלאות, סביר להניח שמצביעיו הדתיים־לאומיים של אורי אריאל לא בדיוק מתרשמים מיצירת מספר מקומות עבודה למשגיחי כשרות חרדים.

משקולות על גב המשק

גם הפוליטיקאים הצטרפו למאבק נגד הוזלת מחירי הבשר. ח"כ יחימוביץ' כתבה כך: "אבל בואו נניח, מה שלא נכון אבל רק נניח, שהפקרת העובדים ורמיסת התעשייה הישראלית והחקלאות הישראלית כן היו מוזילים מחירים. האם זה הגיוני שאף אחד, אף אחד, לא חשב ולו לרגע אחד על ההשלכות הקטלניות של המהלך הזה על כל כך הרבה עובדים?" כאסמכתא לדבריה טענה יחימוביץ' כי פתיחת השוק לייבוא שימורי טונה לא הובילה לירידת מחירים. ובכן, זה פשוט לא נכון; פתיחת השוק לייבוא טונה כן הובילה לירידת מחירים.

באופן תמוה, גם ח"כ עופר שלח הצטרף ליחימוביץ' וכתב: "כחלון צריך להיות אדום מבושה. מנהלי מפעל אדום אדום בבית שאן קיבלו הערב הודעה ממנכ״ל משרד האוצר, לפיה הוא מתכוון לחתום לאלתר על המתווה להורדת המכס על בשר טרי מיובא. המשמעות של הצעד הזה היא אחת: 200 עובדים בבית שאן, הם ומשפחותיהם ומי שמתפרנס סביב המפעל, יאבדו את מקור פרנסתם. כל מה שאנשי אדום אדום ביקשו היה הזדמנות: מו״מ להורדת האגרות המוטלות על המפעל, המקשות עליו להתחרות בשוק הבשר הטרי". אכן, בנוגע לאגרות המוטלות על מפעל "אדום אדום", ייתכן שיש בדברים אמת. אך לאור הנתונים הברורים לגבי השפעת המהלך על מחירי הבשר, לא ברור מה מניע את שלח לכתוב פוסט מגמתי שכזה. הדאגה לעובדים היא לגיטימית, אך מדוע להשתלח בשר אוצר שפועל באמת להוריד את יוקר המחיה?

המאבק של משרד האוצר הוא קשה מנשוא. בחיפוש שערכתי בגוגל מצאתי רק כתבה אחת עד כה, ב'דה־מרקר', המפרגנת למהלך באופן מלא. תפקידנו כציבור הוא למחות ולומר: אנחנו רוצים לדאוג לעובדים ולפצות את מי שצריך עד כמה שאפשר, אך לא על חשבון כלל הציבור הישראלי. אסור לקבל את המצב הקיים של משק ישראלי מיושן ועמוס ברגולציה, סגור לייבוא ותחרות, המשמר מצב של מחירי מזון גבוהים. הציבור הישראלי צריך למחות על כך שהוא שבוי בידי קבוצות לחץ חזקות כמו ההסתדרות והמונופולים, ולדרוש את הורדת יוקר המחיה באופן קבוע ומובנה אחת ולתמיד. הדרך לעשות זאת היא באמצעות הפחתת והסרת שורת המכסים, הרגולציות והמונופולים התלויים כמשקולות על גבו של המשק הישראלי בכל תחום כמעט, ומורגשים בכיסו של כל אחד מאתנו.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

7 תגובות למאמר

  1. ההסתדרות דורשת להשאיר את המכס שמגן על מפעל סיני ולא על הפועלים שלו שיצליחו למצוא עבודות אחרות בשכר מינימום ולא על הצרכן הישראלי.

    יותר זול לצרכן הישראלי לתת לכל אחד מהעובדים שיפוטרו קיצבת פיצוי מיוחדת של 2000 שח במשך שנתיים עד שהם יתארגנו
    ולהוריד את המכס לכולם

  2. די כבר לסוציאליזם, די עם הריכוזיות!
    שלי יחימוביץ' וניסקורן הם המזיקים הגדולים ביותר לכלכלת ישראל בכל היבט ובכל מובן. חברת החשמל, הסכם הגז, יוקר המחיה, רגולציה, פתיחת השוק לתחרות, שביתות בנמלים, רכבת ישראל. אין תחום בו לא הזיקו.
    אדום אדום, אותו מפעל שהתעלל לפני פחות משנתיים בעגלים, אותה תעשיית בשר בכמויות מופרזות שמציפה את השוק, אותה "איכות" שהתברר שכלל אינה איכותית, זוכה שוב ושוב להגנה מידי העסקנים הגדולים ביותר במשק, מגיני ועדי העובדים ומנציחי הפערים בין שדרת ההנהלות השבעה לבין הפועלים והעם.
    יחימוביץ', ניסנקורן וכל חבריכם- צאו לנו מהוריד ותנו לנו כבר לצעוד קדימה כמדינה מפותחת! רוסיה הקומוניסטית זה לא כאן! אנחנו עוד זוכרים את הדאגה למקורבים ושחיטת המקטרגים של הקמוניזם. אנחנו זוכרים למה זכה הפרולטריון מצד המנהיגים המדושנים ה"נאורים". לא תודה.

  3. אבל באמת אין צורך לסגור את אדום אדום. פשוט צריך לבטל את שכר המינימום ואז המפעל יוכל להמשיך להתקיים באופן תחרותי באמצעות עלויות שכר תחרותיות בהשוואה למתחרים מחו"ל

  4. כתבה בעיתית ומפוקפקת – מזהים מיד את בעלי האינטרסים שהם הכסף הגדול שיגדל עוד יותר
    באופן כללי יש להימנע מהמודל האמריקאי של לייבא הכל לפטר את האוכלוסיות החלשות שלא ימצאו מקומות עבודה ואז ליצר תלות מוחלטת בחו"ל.
    גם באם תהיה קטסטרופה ביחסי ישראל העולם ותעשיית המזון הישראלית תייצר רק חלק מצריכת המזון בארץ גם זה בעל ערך מאשר אובדן יכולת יצור המזון לחלוטין.
    ומי שמדבר על מדינה מפותחת כדאי שיזכור כאשר במערב אירופה קראו לעצמם מדינות מפותחות שנותנות לאזרחיהן יותר מאשר הן מייצרות. והתוצאה משבר חוב עולמי ובעיקר במערב אירופה ב"מדינות המפותחות" שמחזיקות מעמד בינתיים ע"י הגדלת החוב הלאומי שלהן. כל הפגנות הענק בצרפת של עכב הקיצוץ בתנאים הסוציאליים לאזרחים הן סביב נושא זה.

    1. ליעקב:
      כאשר תהיה קטסטרופה ולא יתאפשר ייבוא בקר – חי או שחוט, ומן הסתם גם וגם – הביקושים ייקרו את הבשר, והגידול בארץ ישתלם.
      עד אז – זה פשוט לא משתלם.
      לא מדובר כאן על יידע וטכנולוגיות יוצאות דופן שלא ניתן יהיה לשקם אותם בשעת קטסטרופה. אלא פשוט בפתיחת משחטות נוספות.
      במאמרון מוסגר: בשעת קטסטרופה לא נהיה עם עודף דגנים וגרעינים – שכיום מיובא כמעט כולו, ואין פועלי 'גרעין גרעין' שנאבקים לשנות את התמונה. כך שספק אם נוכל לגדל די בקר.
      קדימה צמחונות …

  5. כל פתיחת המשק ליבוא הזאת מחסלת את החקלאות בארץ ולא מורידה את המחיר לצרכן וברוב המקרים גם מקבלים סחורה זבל.
    כל המאמרים האלו של פתיחת המשק לייבוא הם נכתבו על ידי חכמים בלילה.