המאבק על התאגיד: הימין שוב מפספס

זה נראה כמו שמאל, מדבר כמו שמאל ונאבק כמו שמאל, אבל רבים בימין עדיין סבורים שתאגיד השידור החדש עשוי איכשהו להיות "מאוזן" וחיובי. בלדה לעלי התאנה

שגיאה בהקמה. אולפני התאגיד החדשים. צילום: מרים אלסטר /פלאש90

כשבוחנים את מפת המחנות הפוליטיים במאבק על התאגיד, ברור מאליו מהו הצד הנכון להיות בו. מאבק המנוהל על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה, הקרן החדשה לישראל, האליטה התקשורתית הישראלית ו"מומחי" האקדמיה ה"מודאגים", אמור לעורר חשד מיידי: זו קואליציית השמאל הקבועה נגד ההתנחלויות, נגד המלחמה בטרור, נגד חירות הפרט ונגד הריבונות היהודית. עד שהם בעד משהו, מדובר בדרך כלל בעניין שמשרת את מטרת־העל המוצהרת שלהם: מדינת כל אזרחיה, הנשלטת על ידי כל אליטותיה.

אנשי ימין לא צריכים לשבת בקואליציה כזו. אי אפשר יום אחד לצווח ככרוכיה על מעללי בג"ץ ותלאות עמונה, וביום אחר לסגור חוזה עם משטר האליטות. התרגיל הרי שקוף לכל בר דעת, ובמרבית הטיעונים שמספקים ה"ימנים למען התאגיד", גם אין על כך מחלוקת: השמאל שולט בתאגיד באופן מלא. רובם המוחלט של מנהלי הגוף החדש, העורכים הבכירים בו, קובעי המדיניות, המגישים המרכזיים ומרבית העיתונאים הם אותם האנשים שמגישים לנו מזה שנים את הבליל המוכר של פרוגרסיביזם חברתי, סוציאליזם כלכלי ושמאל מדיני. הם עשו זאת ברשות השידור, הם עשו זאת בגל"צ, בקבוצת 'ידיעות' ובמקומות אחרים, ועכשיו הם יעשו זאת תחת כנפי התאגיד.

החידוש היחיד של התאגיד החדש איננו בעקרונות המנחים אותו או בעולם הערכים שיעצב את התוכן המרכזי בו, אלא בגודלו של עלה התאנה. כתוצאה מהמאבק בתאגיד נאלצים ראשיו לגייס לשורותיו עוד ועוד עיתונאים ימנים – כמעט כולם דתיים־לאומיים – כדי לבסס את הקייס שהפעם, סוף סוף, יהיה "ייצוג" ראוי גם לשבט הימני. שניים־שלושה ערבים, ארבעה־חמישה חרדים, חמישה־שישה מתנחלים וסגרנו את הפינה. שלושה אחוז של מצביעי מרצ מעניקים ברוב חסדם (וללא ספק: בתבונתם הפוליטית) פירורים לתשעים ושבעה האחוזים האחרים. אבל האמת ברורה: גדול ככל שיהיה עלה התאנה שהוא אוחז בו, אטד נשאר אטד, ופירותיו, אם בכלל יצמחו, יהיו באושים.

ימין למכירה

הרכש הימני של התאגיד בימים האחרונים סיפק כר פורה לטיעונים שונים ומשונים, שבדרך כלל נחשבים בקרב אותם חוגים כסמל ל"פשרנות" ו"זגזגנות". כך למשל, טוענים רבים כי במבחן החלופות, הקמת התאגיד החדש עדיפה על שימור רשות השידור הישנה. "התאגיד שמאלני ושידור ציבורי זה רע", הם אומרים, "אבל הכי גרוע זה להשאיר את רשות השידור על כנה". ומדוע רשות השידור כה רעה? הסיבות שמספקים לנו בדרך כלל אינן נוגעות לתוכן: היא בזבזנית, לא צופים בה, היא ארכאית ומיושנת. אבל בהינתן עמדותיה, קשה להבין מה רע בכך. חבורה של שמאלנים על סף פרישה משדרים תוכן לא רלוונטי לקהל שלא מעוניין לצפות. אם היה אפשר לסגור דיל כזה גם על בג"ץ, הייתי לוקח מיד.

בבחירה בין השארת הגוף המנוכר, השנוא וחסר האפקטיביות הקיים, ובין הזרמת מאות מיליונים של כספי מסים לגוף חדש, רדיקלי, מודרני ולוחמני יותר, אין ספק שהאינטרס הימני הוא להשאיר את הישן על כנו. הרי בשלב זה או אחר תיווצר הקונסטלציה הפוליטית שתאפשר לסגור או להפריט אותו. עד אז, עדיף להשאיר אותו חי מוחלש במקום לברוא מפלצת.

אחרים דורשים בשבח התאגיד כדי לדרוש בגנותו של נתניהו. הוא סתם מחפש לריב עם התקשורת, מטרותיו אישיות ולא ענייניות, הוא פותח במאבק הזה כדי להסיח את הדעת מכשליו האחרים וכדומה. אלו טיעונים שקשה להתייחס אליהם ברצינות – בעיקר כאשר נימת קונספירציה עולה מהם – אך נאמר רק זאת: אם סגירת התאגיד היא ההחלטה הנכונה, מה זה משנה בכלל מהן המוטיבציות של נתניהו? תקראו לו אגו־מניאק, זגזגן, אופורטוניסט או פשיסט: מדיניות צריכה להיבחן לפי תוצאותיה ולא לפי מניעי מבצעיה.

התפכחות מהירה כואבת

אחד הטיעונים התמוהים נוסחו על ידי חגי סגל בטורו ב'מקור ראשון' השבת. מדבריו בפסקאות שהוא הקדיש לנושא ניכר שהוא אינו תמים. הוא לא מאמין לראשי המאבק, הוא לא קונה את הספין שהם מוטרדים מחופש הביטוי, וברור לו ההקשר הפוליטי של העניין. אלא מה? סגל טוען שמכיוון שנתניהו הוא שעמד מאחורי סגירת רשות השידור והקמת התאגיד, תהיה זו טעות אם יחזור בו: "נתניהו יתקשה לעצור את הרכבת הזו ולהקים לתחייה את רשות השידור הגוועת. עכשיו צריך להניח לה למות, לאפשר לתאגיד להיוולד, ולקוות לטוב", כותב סגל.

נתניהו מקבל סוף סוף החלטה שגם סגל חושב שהיא נכונה, אבל היא לא לגיטימית כי בעבר הוא חשב אחרת. הרי המיליונים שבוזבזו הם חסרי משמעות לעומת המיליארדים שעוד יבואו בהמשך, וברור לחלוטין שאם צריך לעצור את הרכבת, עכשיו הזמן לעשות זאת. אבל לא: את הנחתם בטבעת נתניהו אין להשיב.

בכל סוגיה אחרת סגל ומחנהו אינם קונים את הפטליזם הפוליטי הזה. חייו של סגל רוויים הפגנות ומחאות במטרה לשנות החלטות ממשלה, בדרך כלל ממשלות הליכוד. אז מדוע כשהיא מקבלת החלטה טובה אסור לה פתאום לחזור בה?

את אותו היגיון אפשר ליישם בקלות על עמונה: ממשלת נתניהו הרי הודיעה כבר לבג"ץ שהיישוב יפונה, הרכבת המשפטית והאכיפתית כבר יצאה מזמן לדרך, ואפילו הקהילה הבינלאומית כבר רוצה לראות פינוי. אז מדוע במקום להודות ש"עכשיו צריך לאפשר לפנות את עמונה, ולקוות לטוב", עסוקים חבריו של סגל בניסיונות להקים לתחייה תשובות של מחלקת הבג"צים מלפני עשור כמעט?

כשמדובר בעוד דונם ועוד עז, אין כמו הימין המתנחלי למאבק. אפילו במחיר הפלת ממשלות ימין. אבל כשמגיעים לסוגיות התשתית של הפוליטיקה בישראל – חירות מול עריצות, דמוקרטיה מול אוליגרכיה וחופש ביטוי מול משטר ההגמוניה – האכזבה מרה ועמוקה.

אם התאגיד יקום, ההתפכחות תהיה מהירה וכואבת. שעות השידור של קמצוץ הליבסקינדים יטבעו בים של הפקות מקור רדיקליות מבית היוצר של דורון צברי, במאי 'מגש הכסף', ובתעמולה סוציאליסטית זולה מאולפני אמסטרדמסקי. הכול מכספי הציבור, ובכפוף לתנאי המבצע.

כל הסימנים מראים שיהיה קשה מאוד להיות עלה תאנה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

20 תגובות למאמר

  1. עקריבא – אתה באמת עיתונאי????
    אני מציע לעשות את מה שארה"ב עשתה בעבר – המקרתיזם. (תקופה יפה ללא ספק)
    ניקח עיתונאי אחר עיתונאי – נאשים אותם בקומוניסטיות. אהה סליחה, בתמיכה באבו מאזן?? או אולי תמיכה בבצלם?? או אולי שנאת שרה נתניהו או שקר כלשהו – ונדאג שהם לא ימצאו עבודה עוד לעולם.
    כמו שעשו לדרייפוס – אם הוא יהודי סימן שהוא בוגד. אם אתה בתאגיד שאינו בשליטת הממשלה – סימן שאתה בוגד.
    מטרת התאגיד זה בעיקר להיות גוף שידור שמממומן על ידי הציבור. לא על ידי גופים פרטיים ופרסומאים, לא על ידי טייקונים שמפעילים פוליטיקאים, אלא גוף שידור שכפוף לכלל האזרחים.
    אם המימון לא יבוא מהציבור – נקבל עוד ישראל היום ועוד אתרים כגון אלה שאלוהים יודע ממה הם מתפרנסים. בעצם כולנו יודעים ממה הם מתפרנסים, רק לא ממי

    1. "מטרת התאגיד …. גוף שידור שכפוף לכלל האזרחים."
      זה המצב???

      כרגע התאגיד לא כפוף ולא משקף.
      מה שקורה עכשיו זה ההפך מכפיפות לציבור:
      התנגדות למערכת הפוליטית תוך הבנה שהעם אדיש.
      איפה פה מדובר בגוף שכפוף לציבור?

    2. אם את כבר בענייני כינויים אז:
      גב' ללא דופק את חיה???
      על איזה ציבור ועל איזה כלל אזרחים את מדברת? מימון או שוד הקופה הציבורית?
      הלו!! אנו הציבור! אנחנו העם שאתם רוצים להחליף! בערבים, באויבי העם היהודי וביהודי מחמד מחופשים כמוך. למזל הארץ הקדושה הזו, אנו היהודים מנשקי המזוזות ומרימי העיניים לבורא עולם לרחמיו, אנו הרוב ולא תוכלו לנו עם כל כספי השלמונים של העולם, האליל לו אתם זובחים את ילדיכם ומקריבים את הוריכם.
      אנחנו בתהליך סילוק שליטתכם במימסד המושחת זה דורות ואתם רוצים להיכנס בדלת האחורית?
      לא יקום ולא יהיה! אם ביבי יכנע לכם ולא יפיל את הממשלה הקלוקלת הזו? אנחנו נקום כאחד ונפיל אותו ואותכם! רק אל תטעו לחשוב שלא נפל דבר בישראל מאז הבחירות האחרונות עת נקרעו המסיכות מהמיעוט המאוס שאתם….

    3. הדרך אל האופק (או שמא "אלה אופק"?) היחימוביצ'י רצופה שטיפת מוח בולשביקית.

    4. אלה – לא צריך להרחיק עד ארה"ב. גם בישראל היתה תקופה כזו, שבה אם לא היית מאנ"ש, ולא החזקת פנקס אדום, היית מתקשה למצוא עבודה.
      רשות השידור היא עוד שריד מהימים היפים ההם, ותאגיד השידור הוא שכפול שלה, רק עם הסכם קיבוצי חדש שמעיק מעט פחות על הממשלה.

      למי התאגיד הזה יהיה כפוף? לא למפרסמים, כי אין בו פרסומות. ולא לטייקונים כי הם לא מממנים אותו (כלומר – הם כן, יחד עם שאר הציבור, אבל לא מבחירתם). ולא לפוליטיקאים שהיועצים המשפטיים יאסרו עליהם להתערב בתוכן השידורים.
      ולא לציבור, כי התאגיד הוא זה שיחליט מה הציבור רוצה.

      אז מה עם העיתונאים ש"עקריבא" (בטעות או בכוונה?) מאשים? חלקם ימצאו עבודה, עם או בלי קשר ל"האשמות" של עקיבא (יש כאלו שנושאים את תג ה"מואשם בשמאלניות" בגאווה), אחרים יאלצו להחליף מקצוע או לחלטר. וזה משפיל וזה מצער, כמעט כאילו היה העיתונאי כאחד האדם, ולא מי שעבודתו היא "בסיס לדמוקרטיה".

    5. כשנפתחו ארכיוני הקגב לאחר קריסת ברית המועצות, התברר שמקארתי צדק, רוב אנשי הציבור שהוא הדיח מתפקידם (על סמך עובדות מבוססות) התבררו כסוכנים של ברית המועצות.

      אני חושש שרבים מהפוליטיקאים תומכי השמאל בישראל של היום, עיתונאים, פקידים בכירים, עובדי המערכת המשפטית ואנשי הציבור תומכי השמאל בישראל מוכתמים בהשפעה של כסף זר בצורה של נסיעות ו"השתלמויות" בחו"ל. אני חושב שמן הראוי שמידע לגבי מקורות המימון של פעילותו של כל איש ציבור ישראלי תהיה גלויה לציבור.

    6. לאיתן: תשמע רשת ב' ותבין מה זה כפוף לציבור. אם הילד שלך תקוע בבית כי אין לו הסעה לבית הספר, אם אתה נכה וזקוק לדיור ציבורי – איפה זה יטופל? בישראל היום? אצל דידי הררי?
      לברוך פרץ – נראה לי שיש לך בעיות כלשהן, שהרי בו נודה: אתה לא באמת מכיר אותי.
      דרכון – מה אתה רוצה להגיד?
      אסף: למי אתה כפוף? גוף מקצועי לא כפוף לגוף שלטוני. למי הטכניון כפוף? נשמע קצת מירי רגב.
      דן: אם יש לך לינק – אשמח לבדוק. אני אעדכן גם את הביוגרפיה של ג'ון לנון ואוסיף שהיה מרגל

    7. בא נקרא לילד בשמו. מספיק עם הצביעות וכמו שרגב טענה שהם רוצים שהשידור יאויש על ידי תומכי הימין כי מה לעשות אנחנו מחפשים שדרנים לא מהצד השני של המפה. אבל השמאל הצבוע שהם כביכול בליברלי האם הם כוונתם לשם שמים ? הרי יש למישהו הסבר כאשר ערוץ 10 הממוקם בצד השמאלי של המפה וההתגייסות למחיקת חובות מצד השמאל כאשר עוד הם נזעקים שהימין שמבקש את החוב הם נגד הדמוקרטיה. האם בערוץ שבע שהם סגרו אותם עם בידיים זה היה מעשה נפלא של חוק ברור ועשיית צדק. הצביעות של השמאל שהיו נגד סגירת השידור ועכשיו שהצליחו להיכנס דרך הדלת הראשית ודחיית הימין זה דמוקרטיה אבל אם בנימין נתניהו ידחוף עורכים ושדרנים ימינים זה פשיסטי, רק לשמאל מותר להשתלט ולזעוק דמוקרטיה.

    8. אלה – אתה טענת שהתאגיד אמור להיות "גוף שידור שכפוף לכלל האזרחים".
      הוא לא יהיה כפוף לכלל האזרחים. הוא יהיה כפוף למנהליו, במקרה הטוב, ואלו יוכלו לשדר כמעט כל מה שעולה על דעתם. ללא שיקולי רייטינג, ללא שיקולי עניין או חשיבות, ללא שיקולי ייצוג מאוזן, וללא שיקולי אמינות.

    9. לאסף – בדיוק!
      יש כאן הפרדת רשויות קלאסית.
      כיצד יוכל מישהו הקשור לממשלה לבקר את הממשלה?
      כמה תחקירים נעשו על ידי ישראל היום? ערוץ 20?
      איך היית יודע על הבזבוזים בקק"ל, קצא"א?
      איך היית מגלה את מחדלי מתווה הגז בו כמעט כל הרווח הולך ליזמים?
      כיום ערוץ 10 ודה מרקר ממש מחזיקים את הדמוקרטיה
      עד שביבי יכניע אותה
      אף על פי שהוא עדיין יגיד שזאת דמוקרטיה ורק קולו יישמע
      כמו שהוא אומר שהוא אדם מאמין

  2. כמה רוע ושנאה יש בכתיבה פה, עד שלא תשרפו את המדינה הזו לא תרגעו…
    השנאה שיש לעקיבא ביגמן היא כמו השנאה שיש בין פת"ח לחמאס

    1. קצת הגזמת. אתה חושב שעקיבא ביגמן יזרוק תינוקות מהחלון בגלל שהוריהם עבדו ברשות השידור?

      לא שנאה. תסכול. מתאגידים וגופים ואגודות וארגונים שמקבלים מימון ממדינות זרות כדי לצעוק על נציגי הציבור "פגיעה בדמוקרטיה!"

    2. כמה אהבה יש במגיב הזה, אפילו לא קמצוץ פירומניה. האהבה שיש ל"אזרח מודאג" היא כמו האהבה של מועמר קדאפי לזכויות האדם.

  3. א. חגי סגל כנראה הזדקן מאד (אולי התקרנף) ואבד מזמן את שנינותו ולוחמנותו. גם את המאבק של עמונה ניסה לקרר לפני כמה שבועות ולהקטין את הנזק בהריסה להתישבות ביו"ש.

    ב. "עלי התאנה" של התאגיד, גם הם יעופו אחרי זמן מה. אחרי שהתאגיד ירגיש בטוח לעשות מהמקפצה כמו שהשמאל רגיל לעשות. הדבר הציבורי היחיד בתאגיד ישאר הכסף שלנו. מי ששם מבטחו בתאגיד מפקיר את התקשורת שוב לשמאל (כ"כ אופייני לימין!). יש לדרוש לסגור את התאגיד החדש (שהוקם ע"י הימין ללא גרם מחשבה) וכן את הרשות הישנה ,ולפתוח את התקשורת לכל דורש. שהגופים השמאלניים יקימו להם תחנת\נות שידור בכספם הם ויתחרו בתחנות לאומיות.

    1. למה מחקתם את התגובה בעניין האמת שמאחורי החזות הדתית-לאומית של חגי סגל? ידה הארוכה של החונטה הגיעה גם לאתר הזה?

  4. שוב נותרת השאלה, כיצד נתניהו, שתמך בתחילה בהקמת התאגיד, איפשר הקמת גוף שאינו רוצה בו, ובצדק, כפי שמתברר גם מרשימה זו. אין שום צורך בעוד מאותו דבר – עוד שמאל גם בגוף החדש. ואולי אין צורך ב"שידור ציבורי" בכלל, כפי שאין עיתונים או אתרי אינטרנט ציבוריים. אבל מדוע נתניהו מלכתחילה לא מנע את שליטת השמאל גם בגוף החדש, עד שלא נותרה ברירה אלא לשנות עמדה, לספוג על כך, בצדק, ביקורת ציבורית קשה, ולבטל את התאגיד. הבעיה אינה במהלך של הקמת תאגיד חדש. הבעיה היא במנהיגותו של נתניהו שלא מנע מלכתחילה את שליטת השמאל בגוף החדש. ועדיין, מוטב מאוחר מאשר בכלל לא: מוטב לבטל את התאגיד, גם בדרכו של נתניהו, מאשר להישאר לעשרות השנים הבאות עם גוף שידור שאפילו לא ינסה להסתיר את שמאלניותו.

  5. פרצופו האמיתי של חגי סגל מתגלה דרך בנו עמית סגל.
    שניהם מתפרנסים יפה כמגיני ימין אבל עם קריצה של מה יפית שמאלה.
    ממש כמו נשיאנו הצבוע.