ישראל, ארה"ב והשקרים של ג'ון קרי

כשמזכיר המדינה היוצא מדבר על סיוע ביטחוני "חסר תקדים" ועל העמדה המסורתית של ארצות הברית ביחס להתנחלויות, הוא פשוט מטעה את הציבור

עובדות לא נכונות. מזכיר המדינה קרי. צילום: בנדיקט לבל, פלאש90

במהלך נאומו המדובר אמש העלה מזכיר המדינה היוצא ג'ון קרי כמה טיעונים שאינם נכונים מבחינה עובדתית, וחשוב להעמיד דברים על דיוקם. עוד ידובר על ההיבטים המדיניים של הנאום ועל מדיניות ממשל אובמה באזור, אך מכיוון שחלק מהטענות העובדתיות הרווחות בשיח מבוססות על טעות, גם ההבנה העקרונית לוקה בחסר. בשורות הבאות נתייחס לשני נושאים: מדיניות הממשלים הקודמים במועצת הביטחון של האו"ם, והיקף הסיוע הביטחוני של ממשל אובמה לישראל.

טענה מרכזית שהעלה קרי בנאומו, שאף חזרה על עצמה בתקשורת הישראלית בשבוע האחרון, היא שההצבעה במועצת הביטחון נגד ההתנחלויות ביום שישי לא הייתה חריגה ביחס לממשלים קודמים. מדובר בשגיאה עובדתית והטעיה היסטורית.

מאז הקמתה התקבלו במועצת הביטחון של האו"ם כמעט 230 החלטות הנוגעות לישראל. רבות מהן ביקורתיות ולא אוהדות. אך המשותף כמעט לכל ההחלטות הללו היא העובדה שהן הגיבו לפעולות ומעשים שנקטה ישראל, והביעו את עמדת מועצת הביטחון בנוגע למציאות שנוצרה בשטח כתוצאה מפעולות ישראל. לרשימה זו ניתן לייחס את כל ההחלטות הנוגעות למלחמות ישראל, הפסקות אש, הסכמי הפרדת כוחות וכדומה, וכן את הגינויים העקביים של מועצת הביטחון בנוגע לסיפוח רמת הגולן ומזרח ירושלים. בכולם מועצת הביטחון הגיבה, לא יזמה. על החלטות אלו ארצות הברית לא הטילה וטו, בהתאם לתפיסתה כמגינה על ישראל מפני יוזמות עוינות, אך לא כמחויבת לתמוך בכל פעולה או מדיניות של ישראל.

לעומת זאת, החלטות שבהן מועצת הביטחון מנסה להשתמש בכוחה כדי לעצב מציאות חדשה ולכפות סדר מדיני־ביטחוני חדש באזור הן ספורות מאוד. מדובר בהחלטת החלוקה בנובמבר 1947; ארבע החלטות שעברו בתקופת ממשל קרטר בנוגע להתנחלויות, כולל קריאה למדינות החברות להחרים את מפעל ההתנחלויות; וההחלטה מיום שישי האחרון.

בנאומו ניסה קרי להיתלות בהחלטות מועצת הביטחון שהתקבלו בתקופת הנשיא רייגן נגד סיפוח מזרח ירושלים ונגד סיפוח רמת הגולן, כדי לטעון שההחלטה האחרונה תואמת למדיניות ארוכת שנים של ממשלת ארצות הברית שלא להכיר באזורים אלו כחלק מישראל. אך כאן הוא טועה: ארה"ב אולי לא הסכימה למעשיה של ישראל ולא הכירה בסיפוח, אך היא מעולם לא אפשרה למדינות זרות לכפות על ישראל לשנות את מדיניותה. עובדה: בשנת 1983 הטיל רייגן וטו על החלטה דומה לזו שעברה ביום שישי האחרון. ההשוואה של קרי היא שקרית ומבישה.

מאז ומתמיד הגנה ארצות הברית על ישראל מפני רוב אוטומטי ועוין במוסדות האו"ם, מתוך עמדה עקרונית של הגנה על הדמוקרטיה הליברלית היחידה במזרח התיכון. לצד זאת הביעו הממשלים השונים מורת רוח מחלקים במדיניותן של ממשלות ישראל, ולא הסתירו את חילוקי הדעות ביניהן. זו הדרך המסורתית שבה ידידים ובעלי ברית מנהלים ביניהם ויכוחים ומחלוקות. הגנה בלתי מסויגת מפני אויבים חיצוניים היא התשתית הבסיסית ליחסים מיוחדים אלו.

תחת ממשל אובמה הבסיס הזה עצמו התערער, וההגנה על ישראל הפכה להיות תלויה בדבר: אם ישראל תעמוד בציפיות המדיניות של הממשל היא תזכה להגנה; ואם לא – היא תוקע ותבודד בעולם עוין ואכזר. כאשר ג'ון קרי מתלונן על כך שהווטו שהטילה ארה"ב בשנת 2011 על החלטה נגד ההתנחלויות לא קידם את השלום ולא בלם את מפעל ההתנחלויות, הוא הופך את הקשר בין ישראל לארה"ב מברית אסטרטגית מיוחדת למערכת של פרוטקשן וסחטנות. זו הפרה ברורה של הידידות העמוקה בין המדינות, והוכחה ניצחת לעוינותו של הממשל.

מסייעים בעל כרחם

הטעיה נוספת של קרי היא הטענה שממשל אובמה תמך בישראל בסיוע הביטחוני "באופן חסר תקדים". טענה זו משמשת את קרי ודוברי ממשל אחרים כדי להצדיק את מעשיהם ולהציג את הממשל כ"פרו ישראלי" ואוהד,  שיש לו רק "חילוקי דעות" עם המנהיגות בירושלים.

בדיקה של סכומי הסיוע שהעבירה ארה"ב לישראל במהלך השנים מגלה שלא כך הדבר. הסיוע הביטחוני מחולק לשני סוגים: סיוע הניתן מכוח הסכם הבנות רב־שנתי, מהסוג שנחתם בקיץ האחרון; וסיוע שנתי משתנה שמועבר בכל שנה בקונגרס במסגרת חוק ההסמכה לביטחון לאומי (National Defense Authorization Act). סכומים אלו מועברים כהשתתפות בפרויקטים ספציפיים – בדרך כלל לצורך פיתוח אמצעי לחימה כמו 'כיפת ברזל', פרויקט ה'חץ' וכדומה. אלו שיתופי פעולה בין התעשיות הביטחוניות של שתי המדינות שרובם החלו עוד בתקופת ממשל בוש הבן, ומהווים חלק בלתי נפרד מהשותפות העמוקה בין ישראל לארה"ב.

ההחלטה בדבר גובה הסכומים השנתיים הללו מתקבלת על ידי הנשיא והקונגרס במשותף, באופן הבא: הנשיא מציג בפני הקונגרס הצעת תקציב, והקונגרס מחליט אם להגדיל את הסכום, להקטין אותו או לאשר את ההצעה כמו שהיא.

כאשר בודקים את הסכומים המדוברים מתברר כי ממשל אובמה ניסה באופן עקבי להפחית את סכומי הסיוע ברמה משמעותית, וכי פעם אחר פעם הקונגרס דחה את בקשותיו ואישר סכומים גבוהים פי שלשה ואף יותר מההצעות המקוריות. כפי שניתן לראות בטבלה המצורפת, שיא הפער היה בשנת 2013, כאשר הקונגרס אישר סיוע בסכום הגבוה פי חמישה ממה שהממשל רצה לתת:

שנה הסכום שאובמה הציע הסכום שהקונגרס אישר
2017 103 268
2016 102 268
2015 96 268
2014 95 283
2013 99 478
2012 106 216

הסכומים בטבלה במיליוני דולרים

גם בנוגע להסכם הסיוע הרב־שנתי שנחתם השנה, יש מידה רבה של דיסאינפורמציה. אמנם סכומי ההסכם גדלו מ־3.1 מיליארד דולר לשנה ל־3.8 מיליארד, אך הוא מכיל סעיפים מגבילים רבים על ישראל. ראשית, תכנית פיתוח הטילים נכללת בתוך ההסכם הרב־שנתי, כך שמהסכום השנתי של 3.8 מיליארד דולר יש לנכות את תקציבי הפיתוח שהיו ניתנים בעבר בנפרד. כפי שממחישה הטבלה דלעיל, בחישוב הכולל יוצא שלמעשה סכום הסיוע לא גדל באופן משמעותי.

מעבר לכך, בהסכם הנוכחי נאסר על ישראל לפנות באופן עצמאי לקונגרס בנושאים הללו, כך שנסגרת בפניה הדלת להפעלת לחצים דרך גבעת הקפיטול לבקשות תקציביות חריגות, עד שיש המביעים חשש כי הדבר עלול לפגוע בישראל גם במצבי חירום.

הסכם הסיוע החדש כולל גם הגבלות חדשות על יכולתה של ישראל להמיר את הכספים לשקלים, דבר שיחייב אותה לבצע את הרכש מהתעשייה הביטחונית האמריקנית. בכך ייפגעו התעשייה הביטחונית הישראלית ויכולותיה העצמאיות של ישראל.

בשורה התחתונה, ממשל אובמה ניסה להצר את צעדיה של ישראל גם בתחום הסיוע הביטחוני. הרעת התנאים בהסכם ארוך הטווח, והניסיונות החוזרים והנשנים לפגוע בתכניות פיתוח הנשק האנטי־בליסטי – שאמור להגן על ישראל במקרה של תקיפה איראנית – מלמדים על כוונותיו האמתיות של הממשל היוצא. מי שמנע מאובמה לממש את זממו הוא הקונגרס, שבאופן עקבי מהווה בסיס איתן של תמיכה ואהדה בישראל.

חשוב לזכור זאת כשקרי מתרברב בכך ש"סיוע של ארצות הברית לכיפת ברזל הציל חיי ישראלים רבים מספור".

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

12 תגובות למאמר

  1. אובמה הוא לא פחות מנחש אנטישמי. שזה הסוג הכי מסוכן, כי הוא כל כך ערמומי, שאתה משפשף את עיניך שוב ושוב כי אתה פשוט לא בטוח מה עיניך רואות.

  2. כן, גם דודה של קרי עובדת באלתא ופיתחה את המכ"ם של כיפת ברזל – הכל בזכותה!

  3. אוי ביגמן, כמה אתה מתפתל. שום שקר לא חשפת פה, רק פרשנויות שמחזקות את האג׳נדה שלך. כנראה שכשהמציאות מתנפצת לך בפרצוף המפלט הקל ביותר הוא פשוט להכחיש את קיומה.

    1. מגיב שמתכנה "ע" ??? – תתבייש לך.
      ומה אתה עושה? הרי מאשים את ביגמן במה שאתה בעצם עושה. ביגמן מציג את העובדות ואתה לא מציג כלום חוץ ממילים משמיצות.

      מתאים לך להתכנות "ע הרע"…

  4. לא. באמת? אתה לא באמת מתכוון לחלוק על המנהיג הענק, הפולטיקאי המיומן, המומחה לאמריקה בכלל לנשיאים אמריקאים בפרט (וגם לצוללות ומליארדרים) ביבי נתניהו, שקבע שהצליח להשיג את הסיוע הנדיב ביותר מאז קמה המדינה.

    1. הבנת הנקרא – הסיוע הוא בזכות הקונגרס. לא בזכות אובמה וקרי אלא למרות רצונם ואפילו בניגוד לו. אפילו אין צורך במאמר של ביגמן כדי לדעת זאת. כל תהליך קביעת גודל הסיוע, כפי שהתנהל בארה"ב, היה גלוי לעין כל.
      אם כבר, הרי שהסיוע משמש את אובמה ככיסוי תחת קלוש מול כל אלו שטענו, ובצדק, שהוא עויין את ישראל, לאחר שחתם את ההסכם המחפיר עם איראן. ובאמת, מאז שניתן הסיוע ועד עכשיו, כל חסידי ומעריצי אובמה מציגים את הסיוע כהוכחה לתמיכתו הגדולה בנו,
      כביכול. זה מה שאתה עצמך עושה כאן.
      אבל בעצם גם אתה הרי יודע את כל העובדות הללו וסתם מיתמם.

  5. מדינה ששליש מנתיניה נעדרים זכות הצבעה, וזכויות אזרחיות בכלל, אינה רשאית לכנות את עצמה "דמוקרטיה ליברלית".

    1. אז "דמוקרטיה ליברלית במצב מלחמה ממושך", אם זה יותר נוח לך.

  6. מאמר חלש עם טענות קלושות ביותר על גבול הדמגוגיה ("מאז ומתמיד הגנה ארצות הברית על ישראל מפני רוב אוטומטי ועוין במוסדות האו"ם" – אולי מאז ומתמיד אבל *תמיד*, "הוא הופך את הקשר בין ישראל לארה"ב מברית אסטרטגית מיוחדת למערכת של פרוטקשן וסחטנות" – פרוטקשן? איך זה בכלל קשור? ומה דעתך על מה שבוש האב עשה ב-1992 –
    Bush told key Congressional leaders today that he could not accept their proposal for providing loan guarantees to Israel because it contained too many loopholes that would enable Israel to continue building settlements in the occupied territories. Mr. Bush told the legislators that he was ready to grant up to $10 billion in guarantees on the condition that Israel freeze all new settlement construction in the occupied West Bank and Gaza strip; the Congressional proposal would not immediately mandate a freeze
    http://www.nytimes.com/1992/03/18/world/bush-rejects-israel-loan-guarantees.html,

    סך הכל כל מה שיש במאמר הקצרצר הזה זה שליפות אגרסיביות מהמותן, מעט מאד עובדות רלוונטיות והנחה מראש שהממשל פועל בריק ואין משמעות להתנהלות של ישראל

    1. שליפות אגרסיביות מהמותן בלי עובדות? קראת בכלל את המאמר?
      בכל מקרה, לגבי בוש האב – הוא אולי התנה ערבויות בהקפאת בניה, אבל הדבר מאוד שונה מדחיפת החלטה במועצת הבטחון שכל השטחים הללו הם שטחים פלסטיניים, כולל מזרח ירושלים, הגולן וכולל גושי התיישבות. שזו בדיוק הנקודה שביגמן התייחס אליה במאמר.

  7. הייתי מוותר על הסיוע האמריקני אתמול. הסיוע הזה כובל ומגביל, סוג של שוחד המחייב אותנו להתחשב בכל פיפס אמריקני. לא שווה את זה ולא ראוי מוסרית, אנחנו לא קבצנים בשער. ישראל חזקה ועצמאית היא ישראל ריבונית וסוברנית לקבוע מדיניות המשרתת את יעדיה ושאינה תלויה בגחמות עמי עולם.