פסק דין אזריה: צה"ל הפסיד, הטרור ניצח

כדי להרשיע את החייל אלאור אזריה קבעו השופטים נורמה רדיקלית של הוראות פתיחה באש, שספק אם אזרחי ישראל יהיו מוכנים לקבל. "קדושת החיים של כל אדם, גם מחבל"

לא היה לו באמת סיכוי. אלאור אזריה בבית הדין. צילום: מרים אלסטר /פלאש90

כמי שעקב באופן צמוד אחר משפט אלאור אזריה, קרא את הפרוטוקולים והכיר את האווירה בדיונים, גם אני הערכתי בסבירות גבוהה שאזריה יורשע. ועדיין – פסק הדין הפתיע אותי לרעה.

ההפתעה הזו נובעת משתי בעיות יסודיות: (1) פסק הדין מגמתי באופן מטריד, שאינו מקצועי ואינו הגון. (2) המשפט היה אמור להכריע רק ביחס למצב הסובייקטיבי של אלאור אזריה בעת שירה – האם חש סכנה או לא – אבל השופטים השתמשו במשפט כדי להשיג מטרה אחרת, עקרונית ואידאולוגית: פרשנות מחמירה ומסוכנת במיוחד של הוראות הפתיחה באש הנוהגות בצה"ל.

בנקודה הראשונה נטפל ביסודיות בהזדמנות אחרת. מפני שמה שבאמת עמד על הפרק מבחינת השופטים איננו אזריה והמניע הסובייקטיבי שלו, אלא משהו אחר לגמרי: הוראות הפתיחה באש של צה"ל. השופטים שישבו בדין החמירו כל כך בעניין, עד שמבחינתם אפילו אם אזריה היה מצליח להוכיח שהייתה סכנה בזירה ושהוא אמנם חשש ממטען על המחבל, הם עדיין היו מרשיעים אותו.

במקום להאמין לי, פשוט תקראו את הפסקה הבאה, היישר מפסק הדין, שחור על גבי לבן:

אף לו היינו מקבלים את גרסתו של הנאשם באשר לחשש ממטען כמהימנה, מה שנסתר במקרה דנן, הרי שעמדו בפניו מספר חלופות, פחותות בחומרתן, לצורך קידום פני הסכנה, ובנסיבות העניין לא הייתה הצדקה לבצע ירי לראשו של המחבל, ירי ש"מנטרל את המערכות" ו"הורג בסבירות גבוהה".

ומהן אותן אפשרויות?

בפני הנאשם עמדה האפשרות להזהיר את הנוכחים מהמחבל על מנת שלא יתקרבו אליו. בפני הנאשם אף עמדה האפשרות לפנות למפקדו שעמד במרחק קרוב ממנו כדי להתריע מפני הסכנה או לקבל הנחיות.

פסקה זו היא לא פחות ממדהימה. על פי השופטים, גם כאשר ברור למעלה מכל ספק שהאדם העומד בפנינו הוא בעל כוונות זדוניות, וכי אם יהיו בידיו האמצעים לפגוע הוא לא יהסס להשתמש בהם, הרי שאסור לירות בו אם אין זיהוי ודאי של נשק בידיו, גם כאשר יש חשש ממשי לקיומו של מטען או אמצעי אחר.

רעיון זה מודגש במהלך פסק הדין כמה פעמים, כאשר השופטים שוללים באופן מפורש את התפיסה המקובלת בצבא מקדמת דנא, שלפיה "אם יש ספק, אין ספק":

נוכח האמור, פרשנותו המוטעת של הנאשם, שלפיה מותר לירות בסיטואציות בהן "אם יש ספק, אין ספק" – במיוחד כשהדבר מוביל לירי שנועד להרוג, נוגדת בצורה מפורשת את הוראות הפתיחה באש. הספק מצדיק, שלא לומר מחייב, נקיטה בכל הפעולות האפשריות כדי לברר את החשד ולא להותירו מעומעם. אולם, כל עוד לא הוסר הספק מעל עננת זיהויו של המטען, הוא האמצעי, הרי שאין באותו ספק כדי להצדיק ירי, שמטרתו נטילת חיים.

והנה שוב:

אמור מעתה: הכשרת ירי שנועד להרוג רק על בסיס חשד הנו אסור. מעשה שכזה יפגע בחוסנו המוסרי של הצבא ובחוסן חייליו, ואף יפגע במקצועיותו. אין להכשיר ירי בגינו יקופחו חיי אדם על נקלה, ללא עמידה על קצה קצהן של הוראות הפתיחה באש.

זהו עיוות של הרציונל הבסיסי של הוראות הפתיחה באש. הוראות אלו נועדו מיסודן למנוע פגיעה באזרחים לא מעורבים וחפים מפשע אחרים. חיילי אויב ומחבלים שכבר הוכחה כוונתם אינם אמורים להיות כלולים בקטגוריה הזו, והוראות הפתיחה באש, כמו גם כללי האתיקה הצבאית וכדומה, אינם חלים עליהם מעצם הגדרתם. אין הכוונה שצריך לירות בכל אויב סתם כך ללא הצדקה, אך ברור כי ברגע שמתעורר ספק, ולו קל שבקלים, כי בכוונתו לממש את תכניותיו ולפגוע בחיילים ואזרחים, הרי שיש לעשות כל שניתן להרגו. בוודאי שיש לראות את החלטתו של חייל שבחר לעשות כן כלגיטימית לחלוטין.

ההקפדה בהוראות הפתיחה באש על הוודאות העובדתית, והחמרה במצבים של "תנועה מחשידה" או "זיהוי נשק לא וודאי", נועדו לסייע להבחנה בין אזרחים תמימים למחבלים זדוניים. מי שמוחזק כאדם פשוט שביצע תנועה חשודה, לא צריך לסיים עם כדור בין העיניים. אך מרגע שמדובר במחבל וודאי – כמו זה שאלאור ירה בו לאחר שכבר דקר שני חיילים – הרי שכללים אלו אינם צריכים לחול. בדיוק מסיבה זו, כשהאויב נכנע הוא צריך לרדת לברכיים, להרים ידיים פתוחות גבוה מעל הראש ולא לזוז, ולהישמע להוראות באופן מדויק מבלי לעשות שום תנועה מאיימת. ההוכחה לאי־מסוכנות חלה עליו, לא על החייל ששבה אותו. המחבל בחברון הוא אויב שאין שום סימן שנכנע. הוא לא נבדק, ולרבים בשטח היה חשד שיש לו מטען מתחת לבגדים.

הרחבת כללי הפתיחה באש על מחבלים מובהקים היא שיא חדש של מוסרנות טהרנית, שסופה להרוס את ההכשרה האינסטינקטיבית הבסיסית של הלוחם. מעתה, לוחמים שחונכו לזהות איום ולהגיב מיידית בירי על מנת להרוג, יצטרכו לשאול את עצמם בטרם יפתחו באש סדרה ארוכה של שאלות שהתשובה עליהן אמורה להיבחן בבית־משפט בסגנון זה של השופטת הלר. לעתים קרובות זה עלול להתברר כמאוחר מדי.

'בצלם' השיג את מטרתו

אך מה שמטריד אף יותר היא העובדה שעמדה זו אינה רק הצהרה עקרונית של השופטים, הנאמרת כבדרך אגב, אלא גם מנתבת את כל הדיון בעדויות ומטה את פסק הדין לטובת גרסאותיהם של המ"פ, המג"ד והמח"ט – אף שקיימים בהן חורים רבים.

ראו מהו הנימוק שמספקים השופטים להעדפת גרסת הקצינים הבכירים:

למעשה, שלושת המפקדים – המ"פ, המג"ד והמח"ט סברו שלא הייתה כל הצדקה לירי. לעמדת המפקדים האמורים יש ליתן משקל משמעותי, נוכח היכרותם את הוראות הפתיחה באש העדכניות והרלבנטיות לגזרה והיכרותם את הגזרה ומאפייניה…

עמדתם של המפקדים האמורים עולה בקנה אחד עם הוראות הפתיחה באש.

הבנתם? לא המצב העובדתי בשטח מנקודת מבטו של אזריה מעניין את השופטים. לו זו הייתה מטרתם, מי שהיה בשטח אמור לקבל קדימות כמי שחווה את הארוע. אבל השופטים בוחנים כאן שאלה עקרונית ותאורטית, הנוגעת להוראת הפתיחה באש וההגבלות על הפעלת הכוח. מכיוון שבנקודה זו המפקדים מיישרי הקו מספקים להם את הסחורה, "יש ליתן משקל משמעותי" לעמדתם גם אם כלל לא היו בזירה, וכל הידע שלהם על הנעשה בה מבוסס על בדיקות מאוחרות ותובנות בדיעבד, שהושפעו במידה זו או אחרת מהסרטון שהפיץ 'בצלם'.

לעמדה זו של השופטים יש תשתית אידאולוגית ברורה, המפורשת גם היא בפסק הדין. לדידם, עקרון קדושת החיים חל גם על חייו של מחבל, גם לאחר שכבר ביצע פעולות חבלה, ואפילו כאשר תלוי ועומד חשש שמא יפגע שוב:

זה המקום להדגיש כי העובדה שהאדם שהיה מוטל על הארץ הוא מחבל, שזמן קצר קודם לכן ביקש לקטול את חייהם של חיילי צה"ל שנכחו במקום, אין בה כשלעצמה כדי להצדיק פעולה לא מידתית. עקרון המידתיות מוטמע בצורה ברורה בהוראות הפתיחה באש, שלאורן מחויב הנאשם לפעול, והוא ביטוי לאיזון המתחייב בין ערכים נוגדים, ובכלל זה עקרון קדושת החיים של כל אדם – גם מחבל.

פסקה זו מובאת בפסק הדין כאשר השופטים דנים במקרה מתוך הנחה שאלאור אזריה צודק ברמה העובדתית וכי היה חשש שהמחבל נושא מטען חבלה. לא מדובר במחבל שבוי, מנוטרל או לא חמוש – אלא במחבל פעיל שפוטנציאל הנזק שלו עדיין קיים. על אדם כזה – שעשוי לאחוז במטען חבלה ולהפעילו – משתפכים השופטים בדברי שבח ל"קדושת החיים של כל אדם – גם מחבל".

הנורמה שהציבה הכרעת הדין ביחס להוראות הפתיחה באש היא כה רדיקלית, שיש הכרח עקרוני לבחון את עמדת הצבא לגביה. בנוסף, האם בתוך תקופת אלימות קשה נגד יהודים, באחת הגזרות החמות ביותר שיש בה גם התראה לפיגוע משולב, ובתוך זירת פיגוע שנמצא בה מחבל שכבר ביצע התקפת טרור, האם גם אז חלה נורמה כה רדיקלית המעדיפה סיכון, קטן ככל שיהיה, של האזרחים והחיילים על פני נטרול סופי ומוחלט של האויב?

על פי שופטי אזריה התשובה ברורה, ועמדתם זו השפיעה באופן עמוק על הכרעת הדין. עכשיו נדרשים מפקדי צה"ל להבהיר לציבור, וחשוב מכך ללוחמים, האם הם חותמים על הנורמה הזו.

הנורמה החדשה והרדיקלית הזו היא הניצחון האמתי של 'בצלם', ולכן אין להתפלא אם השמאל יסכים לחנינה. מבחינתם, אלאור אזריה כבר מזמן לא חשוב, שהרי המטרה האמתית – סירוס חיילי צה"ל במלחמה בטרור – הושגה במלואה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

25 תגובות למאמר

  1. אכן חמור ביותר ודומני שכל הקצינים "יפי הנפש" הרצים להגן על הרמטכ"ל ושותפיו, פשוט לא מבינים עדיין את המשמעות של פסק הדין…

  2. הפרדת רשויות היא עקרון חשוב אבל ריבונות העם חשובה יותר!

    אין ולא יכולה להיות דמוקרטיה ללא שלטון העם!

    חוק העונשין כולל הוצאה להורג של מחבלים.

    העם הוא הריבון והעם בדעה שיש להוציא להורג כמה עשרות מחבלים מדי שנה כדי להביא שקט וביטחון.

    הרשויות השופטת והמבצעת נמנעות מלקיים את החוק המפורש.

    בריטניה היא דמוקרטיה ובזמן שלטונה ע"פ אותו חוק בדיוק הוצאו להורג מחבלים רבים (וגם חברי מחתרות).
    ארה"ב היא דמוקרטיה ויש בה הוצאות להורג.

    אלאור עזריה ביצע משפט שדה במקום משפט תקין ובכך הוא עבר כללי המינהל התקין.
    אבל הוא לא עבר עבירה פלילית.

  3. חסרה נקודה עיקרית. במצב בו יש חשש סכנה ממחבל ואפילו חשש קל – השארתו בחיים היא מעשה לא מוסרי. ההצגה כאילו שני הצדדים כאן הם הנורמה המקובלת והבטוחה והזוכה לתמיכת העם מול הנורמה המחודשת והמוסרית שזוכה לתמיכת האליטה היא נפילה לבור שהשמאל כורה לימין.
    הדגש והעיקר צריך להאמר בפתיחה ולאורך כל המאמר העמדה שהציגו השופטים אינה מוסרית. מפקד שבעיניו חיי מחבל קדושים כמו חיי חייל שלו אינו ראוי מבחינה מוסרית (מלבד הבחינה המקצועית) להיות מפקד.

    1. בדיוק – הנהלים כפי שהם עכשיו כבר מוטים שמאלה באופן בלתי מוסרי בעליל. אותה סטייה שמאלית חדה הנובעת מפרשנות השופטים, היא בסך הכל צעד נוסף לכיוון זה ואיננה משום ״תיקון״.

    2. מי הן האליטות? זאת אומרת, מה הופך אותן לאליטות? ההכנסה החדשית הממוצעת לנפש? העדפות בקבלה לעבודה הערצה כלפיהן של כלל החברה? זכויות יתר חוקיות?
      גדי איזנקוט יליד טבריה שעשה בגרות בלימודי ערב. איזו אליטה הוא מיצג? אליטת הטוראים שחצו את כל הדרגות והקרבות והמשימות הפיקודיות וקודמו כי היו מספיק שמאלנים בעיני המפקדים שלהם? אליטת "אבדתי חברים טובים במאבק מול ערבים אז מותר לי לדאוג לשלומם של ערבים"?
      אני לא מגן על מנהיגי השמאל. אבל ההתנהגות שלהם לא נותנת לנו את הזכות להסתכלות פשטנית על המציאות.

  4. הינה עובדה הפיגוע היום בירושלים ארבעה הרוגים ועוד כמה פצועים. זו תוצאה ישירה של זילות חיי היהודים אשר צריכים לקדש ולהזהר בחייל רוצח שכל רגע עומד לרצוח לאחר שכבר ניסה.

    יש לפטר את הרמטכ"ל את התובעים וגם השופטים הצבאיים שכך פעלו.

  5. וכמעשה שטן טרם יבש הדיו על המאמר וכבר נידרש לסוגיה זו בפיגוע הנפשע בארמון הנציב. באיזה שלב בדיוק היו אמורים החיילים לוודא שהנהג הוא אכן מפכע? לפני הרוורס או רק לאחריו? והאם לא היה עדיף קודם לירות על הגלגלים… מזל שהיה שם אזרח חמוש שהספיק לקום מהפגיעה ולהגיב ראשון לפני שיתר החיילים הספיקו לפתור את הפלונטר המשפטי מוסרי דלעיל.

    1. ואכן, החיילים בזירת הפיגוע היום נמלטו. עשרות חיילים נמלטו במקום לירות על מחבל בודד. מה יש לומר, משפט אזריה הוא הצלחה גדולה ל'בצלם' ולחמאס.

  6. לפי השופטים ניתנת האפשרות לכול מתגייס לסרב להתגייס בטיעון, הצבא ובכלל זה המדינה לא מגנה על חיי באופן מוחלט . קיים חלון תאורתי בו חיי טלויים בגורל ולא בי.
    ( חלון תיאורתי הוא הזמן בו אני מרגיש סכנה לחיי אבל לא רשאי לנטרל את הסכנה).

  7. זה בדיוק מה שמיד טענתי ( הייתי כותב כל מילה ואפילו ביותר חריפות כולל דוגמאות, אם הייתי כתב מידה). אבל זה מושג של "היא הנותנת" וזה מוכיח שאותם שופטים אין להם מושג, ואין להם יכולת שיקול דעת מבצעית למרות שחלק מטענותיהם אינן מופרכות כלל, אבל ברגע שהם מדברים בכיוון שישנו זכות כלשהו של מרצח לקבל חזקת כשרות ועד שלא מוכח שישנו מטען המרצח יש לו חזקת אזרח תמים וכשר זה "ההזיות בלשון המעטה" ולכן גם הדיון האם מעיל מתאים למזג אוויר הוא דיון פורמלי כי אפילו שהיה חורף מותר לחשוד בו בנשיאת מטען חבלני ובצדק ………

  8. להערכתי יש לשפטל את היכולת להפוך את פסק הדין על פיו. אבל זה עדיין לא מספיק. כל המעורבים במשפט התנהגו כחונטה וכולם צריכים לעוף. זה קשה. כי יש תמימים ויש טאמבאלים שימושיים (בימין). יש גם רקדנים אוטומטיים ויש חורשי רעה זדוניים (בשמאל). לא קל.

  9. האם שןפטים שהובטח להם קידום כדי שיוכלו להרשיע את אזרי ה זהו לא שוחד???

  10. "ובכלל זה עקרון קדושת החיים של כל אדם – גם מחבל."

    זה אמיתי מה שכתוב שם? יש למישהו צילום או PDF של פסה"ד??? זה בוודאי לקוח מ'שיחה מקומית', זה לא הצבא שלנו!!!

    בא לאנשים לקפוץ מהגג, בשביל מה לחיות במדינה הזאת? אם זה מה שהצבא מתכנן לעשות מעכשיו והלאה!
    ממתי ג'ובניקים עתירי ג'ובות ותארים יקבעו ללוחמים מוסרי הנפש את מוסר הלחימה והוראות הפתיחה באש, כמו שכתבו מעלי, זה פותח פתח להשתמטות (מוצדקת לכאו') בקרב הימין.
    אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה.

  11. לקרוא ולא להאמין . נימוקי ההרשעה של חייל שפעל במדים ובתפקיד בשטח צבאי בעקבות מעשה רצח ושנאה של מחבל אינם שונים מנימוקי הרשעה של עבריין ארכיפושע שהחברה מקיאה מקרבה…. כך נראה פסק דין מרשיע התיק פלילי … לנאשם אף פעם לא מאמינים. עדי הנאשם שקרנים מגמתיים. מומחים מטעמו הם רודפי בצע ועורכי דינו הם נבזים ונכלוליים.. השופטים הצבאיים סטו מנורמה בסיסית של עשיית משפט

  12. גם אם נניח שהשופטים צודקים וכל המערכת צודקת. אני לא מבין למה המשפט הזה מתנהל בכזה צורה פומבית. למה המשפט שדה הזה לחייל הזה. למה להראות לעולם שאנחנו מוסריים. מלבד שנתתם הצגה שלילית וחיזקתם את הערביים וכוח ההרתעה נפגע
    לא השגנו כלום גם אם אנחנו העם המוסרי בעולם אני לא רואה בזה עניין להראותו לעולם זה נזק אדיר

  13. ההוראה הפשוטה ביותר היא שכאשר יש מחבל ומבוצע ירי, אין להפסיק ירי עד לנטרול מלא של המחבל.

  14. המחבל מת משתי סיבות הראשונה כי בא לרצוח והשנייה כי המ"פ לא נתן הוראה לטפל בו ונתן לו לגסוס בשטח.

  15. מוסר של צבא בתנאים של שוויץ. לא ראו אוייב מאות שנים. מותר להם לדמיין ….
    לנו אין את הפריווילגיה הזו, לצערינו.

  16. אבל על מה כל בלבולי המוח, הרי הימין המהולל כבר 11 שנה בשילטון! זה לא מספיק זמן כדי לשנות נהלי פתיחה באש? כדי לחוקק עונש מוות למחבלים אם סבורים שזה אכן הפתרון! למה רק להתבכיין כל הזמן כאילו מי ששפט את החייל היה יוסי ביילין! הרי הם משתמשים בחוקים שהרשות המחוקקת על כל זרועותיה מקנה להם! העניין הוא פשוט מאוד, החייל הזה מעניין את רוה"מ וחבריו בדיוק כמו תושבי הדרום, רק כשצריך ויוצא מזה משהו, קלף למיקוח לניגוח לפילוג והסטה! הוא ישמור את הקלף הזה קרוב לחזה וכשיגיעו הבחירות (במהרה בימיניו בעז"ה שמישהו כבר יחליף את הבלוף הנפוח הזה) הוא ישלוף אותו ויחנון את אלאור וייסע אליו למימונה ויעשה איתו סלפי! המשפט הזה מעולם מעולם לא היה על עונש מוות למחבלים כן או לא? אלו לא החלטות שמקבל חייל בן 19 בשטח! יש הוראות פתיחה באש שנכתבו בדם! אם הוא סטה מהם הוא צריך להיענש כמו שאנחנו נענשנו בצבא על טעויות! מה שכל אחד יירה איך שבא לו מתי שבא לו?! זה כאוס! האמת היא שביבי נהנה מואקום פוליטי ענקי וממושך שגם הוא ברוב גאונותו הוביל אליו (גאון פוליטי בלבד!) אבל לא מממש חלקיק ממנו כדי להנהיג ובאמת לעשות פה שינוי, אפס מנהיגות אפס קבלות…אלא אם כן איראן גרעינית יכול להיחשב הישג! ימין שמאל הכל בלבולי מוח ומונחים לא רלוונטים, הרי יש פה מפלגה שולטת כבר 11 שנה בלי מצע מדיני בכלל…

  17. חובה לערער על פסק הדין. תוצאותיו השליליות נראו השבוע כשחיילי צה"ל ברחו.

  18. צה"ל ניצח, הימין הלאומני הפסיד !
    אליאור הוא עוד עשב שוטה מחממת העשבים של הימין הקיצוני. זה שצועק מוות לערבים ולשמאלנים.
    זה שגם אין לו כבוד לא רק לחיי אדם (ולא צריך להיות כבוד לחיי מחבל) אלא לחוקי צה"ל וטוהר הנשק.
    מי שבכזו קלות ושלווה מכוון נשק לראש של אדם, ומוציא להורג גם עלול להשתמש בנשק להרוג את אשתו אם תבגוד בו, או סתם משהו שלא מסתכל יפה על חברה שלו.
    בצבא שאני הלכתי אליו נענשת אם הנשק לא היה נצור. לשכוח נשק היה הפקרה, לירות ללא צורך…

    אני אשמח שיהיה עונש מוות למחבלים. בשביל זה צריכים ממשלה עם ביצים שלא נמצאות בידים של אשת ראש הממשלה, כזו שמסוגלת לחוקק ולא להקים ועדות על ועדות כדי לא לחוקק.
    במתן פסק הדין צה"ל ניצח בגדול ! בפעם השניה, לאחר קו 300, צה"ל הראה שהוצאות להורג אינן מקובלות. חיילי צה"ל אינם רוצחים אלא חלק ממנגנוני הביטחון שפועלים על פי הוראות וטוהר הנשק.
    חיילי צה"ל לא צריכים להיות דאע"ש. אם כל חייל יעשה מה שעולה על רוחו אז מה נראה ? התעללות בגופות מחבלים (אל תחשבו שזה לא קורה), אונס של אוייב (כבר שמענו מהרב שעקרונית זה סבבה). נקמת דם ??? בצעדים אלו אנחנו הופכים להיות אוייבנו. זו לא דרכנו.
    עונש מוות ? כן ! בחוק ולא במעשי נקם.

  19. אתה מסלף את פסק הדין. כבר בתחילת פסק הדין נקבע שלא היתה "הצדקה מבצעית" לירי. ככל שהיתה הצדקה כזו הרי ברור שאזריה לא היה מאושם בכלום. כך גם בנוגע לביטוי "אם יש ספק אין ספק". באותם רגעים לא היתה שום הצדקה לא לביטוי ולא לירי. אזריה היה צריך להימנע מהמשפט ולהגיע להסדר טיעון (שסביר לחהניח היה מאוד מאוד מקל) עוד לפני שההליך החל ועוד לפני שהובאו הראיות ונשמעו העדויות. כרגע, לאחר מתן פסק הדין, הסדר הטיעון יהיה שונה לגמרי ממה שהיה ניתן להשיג לפני שהפרשה הפכה לפרשה כה תקשורתית ומסוקרת.

  20. שתי הערות ביחס לפתיח שלך: 1. אומנם מדובר כאן בדעה סובייקטיבית בלבד, אבל פסק הדין סופר מקצועי והגון, 2. אלאור אזריה כל כך פחד כך שלפני הירי היה יותר חשוב לו לגשת ולקחת את הקסדה שלו כי הוא חשש שיגנבו לו אותה. למעשה הוא כל כך חשש ממטען כך שהוא לא היסס לירות במחבל בראש וזאת למרות שהוא ידע שקיימת אפשרות שהקנה יסטה (במיוחד לאור העובדה שזו הפעם הראשונה שהוא יורה באדם) טיפה הצידה ויפגע ב"מטען" המודה שנשא המחבל ובכך ייתכן ויגרום ל"מטען" להתפוצף ולהרוג את כל מי שבסביבה. יתרה מכך, הוא כל כך חשש ממטען כך שהוא אפילו לא טרח להזהיר את התאג"ד שבאו לפנות את הגופה והרימו אותה וזאת למרות שהוא היה לידם וליד הגופה. אלאור אזריה צריך להגיד תודה ולנשק לתביעה את הידיים כל יום. בקלות היה ניתן להגיש נגדו כתב אישום באשמה של רצח וכן גם להרדיע אותו ברצח. פסק הדין כולו משתמש בביטויים שהם זהים להרשעה ברצח.