העולם המוסלמי מפחד מטראמפ

ככל שמועד כניסתו של טראמפ לבית הלבן מתקרב, כך גוברים החששות בעולם הערבי והאסלאמי מהחלטותיו וממדיניותו. אי הוודאות הזו תיטיב עם ישראל, אך סביר להניח שהשדרוג במעמדה יבוא עם תג מחיר

טורף את הקלפים; טראמפ. צילום: Gage Skidmore, CC BY-SA 2.0

מי שעוקב אחר כלי התקשורת בערבית, מתרשם שבחירתו של דונלד טראמפ לנשיא ארה"ב מהווה בעיני רבים בעולם הערבי והאסלאמי התגשמותו של חלום בלהות. ככל שמתקרב היום שבו יאחז טראמפ במושכות השלטון בפועל, הפאניקה הולכת ומשתלטת על רבים מהם. ישנו ניסיון להסתיר את הפחד מטראמפ, שכן החצנת פחד היא עניין מבזה, אבל מי שמקשיב היטב למה שאומרים דוברים בלשונות המזרח התיכון איננו יכול להשתחרר מהרושם שרבים מדברים מתוך תחושת פחד עז וחשש עמוק.

פחד זה נובע מכמה גורמים המגבירים זה את זה. העיקרי שבהם הוא השמועות בדבר קרבה רעיונית, פוליטית ואפילו אישית בין טראמפ ופוטין, אשר הוכיח בשנה האחרונה במעורבות שלו בסוריה שאין לו מגבלות ואין לו גבולות. אין לפוטין בעיה להפציץ ערים בברוטליות ולטחון אותן עד דק על תושביהן – ילדים, נשים, זקנים – מבלי להקשיב לאף אחד בעולם, אפילו לא למועצת הביטחון, שבה יש לרוסיה זכות וטו ובאמצעותו היא מכשילה כל החלטה המתנגדת לאופן האכזרי שבו היא מטפלת במי שעומד בדרכה.

קיים חשש גדול בעולם האסלאמי משיתוף פעולה בין ארה"ב ורוסיה, שיתבסס כנראה על קרבה אישית בין טראמפ ופוטין – אפילו אם שיתוף פעולה זה יתבטא רק במתן אור ירוק אמריקני לפוטין להמשיך ולהתנהג בסוריה כמו בשנה האחרונה. במצב כזה יצטרף הווטו האמריקני לווטו הרוסי, ויכשיל כל ניסיון להפסיק את טבח ההמונים בסוריה או בכל מקום אחר בעולם. כאשר ארה"ב של טראמפ מצטרפת לרוסיה של פוטין, מוסלמים רבים חשים שהם מוכנסים בעל כורחם אל המרווח הבעייתי שבין הפטיש והסדן.

עניין נוסף הוא ההסכם עם איראן. אף שבסעודיה ובמדינות המפרץ, כמו גם בישראל, מפעמת תקווה שטראמפ יבטל, ישעה או יתקן את הסכם הגרעין שאובמה דחף אליו את המעצמות, במדינות המפרץ חוששים שארה"ב תהיה היחידה בעניין זה, בעוד יתר המדינות החתומות על ההסכם – בריטניה, צרפת, רוסיה, סין וגרמניה – ימשיכו ביישומו ובהזרמת כספים למכונת המלחמה והטרור של משטר האייתוללות, וינטרלו את כוונותיו של טראמפ.

מנהיגי המפרץ הערבים חוששים גם מהכרזות של טראמפ על כוונתו להתמקד בענייני ארה"ב, ולהימנע מהתערבות בסכסוכים ברחבי העולם. הכרזות אלה מאפשרות לאיראנים להמשיך ללא הפרעה במעשיהם, דוגמת המעורבות שלהם בתימן, בעיראק, בסוריה, בלבנון ובעוד מדינות. המיעוטים האיראניים והשיעים במדינות המפרץ מהווים כר פורה לפעילות חתרנית איראנית נגד שלטונות המדינות הללו.

העברת השגרירות האמריקנית לירושלים שטראמפ מדבר עליה נתפסת גם היא כצעד בעייתי מאוד בעיני מוסלמים וערבים רבים, שכן כל שיפור במעמד ירושלים תחת שליטת ישראל משתמע ככישלון של מדינות ערב והאסלאם בניסיונם להכניע את ישראל ולהביא עליה את הקץ שהם מייחלים לו. נשיא חזק כמו טראמפ, המתייצב במלוא כוחו למען ישראל, מפחיד את השכנים הערבים והמוסלמים מישראל חזקה מדי, עד כדי כך שהיא תצליח לכפות על שכניה הסכם שלום – או עדיף: הסכם כניעה – שבו הם ייאלצו להכיר באופיה היהודי ולהודות בכישלונם רב השנים ועתיר המלחמות. הזמנת נתניהו לטקס ההשבעה של טראמפ נחזית בעולם הערבי והאסלאמי כידידות עמוקה בין שני אויבי הערבים והאסלאם, ידידות ששום דבר חיובי לא יכול לצמוח ממנה לכל מי שרוצה לראות בקריסתה ובחורבנה של ישראל.

קשרים חמים עם רוסיה; מזכיר המדינה המיועד רקס טילרסון בפגישה עם פוטין. צילום: Kremlin.ru cc by sa 4.0

ולפעמים החגיגה נגמרת

במקביל למתרחש במזרח התיכון, קיים גם חשש בקרב המוסלמים החיים בארה"ב – האזרחים, והמהגרים שטרם זכו באזרחות. הם חוששים שחיי המוסלמים בארה"ב יהיו קשים הרבה יותר בתקופת טראמפ. מוסלמים רבים החיים בארה"ב בשלום ובשלווה חוששים מהחזרת הדת האסלאמית לרשימת העניינים המחשידים שיש לחקור אותם בכל סוכנויות החקירה הפדרלית והמקומית, ומכך שאנשים יושלכו למעצר או יגורשו לחו"ל אם רק יכתבו או יאמרו באמצעי התקשורת ובמדיה החברתית משהו שייתן לזרועות הביטחון האמריקניות סיבה להתגולל עליהם.

רבים מהמוסלמים בארה"ב חוששים מהתקנת אמצעי ציתות והאזנה במסגדיהם ובבתיהם, ממעקבים אחריהם ברחוב, מבדיקות בעסקיהם, מחקירת תרומותיהם ומחשדות שיופנו אליהם כשותפים לטרור רק משום שהם מתפללים חמש תפילות ביום, אוכלים 'חלאל' ולא שותים אלכוהול. אבל החשש הגדול שלהם הוא מהתגברות האווירה האנטי־אסלאמית שגם כך מתפתחת במהירות ברחוב האמריקני, ושטראמפ – בראייתם – מלבה אותה. אווירה שתעליב ותשפיל אותם, ושעלולה להביא גם לאלימות נגד מוסלמים, בעיקר בקרב לאומנים אמריקנים קיצוניים המיוצגים על ידי ארגונים כמו קו־קלוקס־קלאן, ששאבו לא מעט עידוד מבחירת טראמפ. כבר היום מדווחים מוסלמים רבים על כך שאנשים פוחדים מהם ואינם מסכימים שיגורו בשכונותיהם, ועל אפליה קשה נגדם בכל הנוגע לקבלה לעבודה.

מיליוני מוסלמים באפריקה ובדרום ובמרכז אמריקה, שטיפחו תקווה להגיע בשלב כלשהו של חייהם אל "הארץ המובטחת", כלומר ארה"ב, חוששים עכשיו. הם מבינים שמשמעות צמצום ההגירה האסלאמית לארה"ב שטראמפ מדבר עליה היא שהם יישארו לעד במדינותיהם, שבמקרה הטוב מתפקדות בקושי, ובמקרה הרגיל מהוות זירות של דם ואש, שאזרחיהן סובלים מהאלימות, מהמלחמות, מההזנחה, מהיעדר תקווה ומהיעדר חיים נורמליים. סגירת שערי ההגירה האסלאמית לארה"ב גורמת גם לעלבון עמוק, שכן מי שתקוותם להגר לארה"ב נכזבת, חשים שארה"ב מתייחסת אליהם כבני אדם מסוג נחות ומסוכן.

גם בלב כמה שליטים ערבים עתירי פטרו־דולרים, דוגמת אמיר קטאר, מקנן חשש גדול מירידת יכולתם לקנות פוליטיקאים אמריקנים ולהשפיע על קבלת ההחלטות בארה"ב באמצעות כספם הרב. חגיגת 'האחים המוסלמים' בצוות הבית הלבן ובמחלקת המדינה עומדת להסתיים, וכל המוסלמים שסבבו את אובמה וצוותו ייאלצו לחפש דרכים אחרות, אולי חשאיות, למשוך בחוטים הפוליטיים ולנסות להשפיע על החלטותיו של טראמפ. מוסלמים רבים בארה"ב יתלוננו על "אסלאמופוביה", וייתכן שנראה גם עזיבה של מוסלמים מארה"ב למדינות ידידותיות יותר עבורם כמו בריטניה וקנדה.

בסיכום ניתן לומר שטראמפ, עוד לפני כניסתו לבית הלבן, הצליח להעכיר את האווירה בקרב מוסלמים וערבים רבים, המביטים אל ארבע ואולי אל שמונה השנים הבאות כאל סיוט שהציפייה לסיומו תהיה גדולה ועמוקה, ותקיף ציבורים רבים במזרח התיכון ומעבר לו.

ואיך כל זה משפיע על ישראל? באופן כללי, כשהערבים והמוסלמים חוששים ממשהו, בדרך כלל זה משהו שמטיב עם ישראל. מספיק שהם יתחילו לקחת את ארה"ב ברצינות – מה שאובמה חיסל – כדי שמצבה של ישראל ישתפר. הם יחששו שטראמפ מוכר לישראל נשק וטכנולוגיה מתקדמים, מגן על ישראל בעניין הגרעיני, תומך בשליטה – ואולי אף בריבונות – ישראלית ביהודה ושומרון, מקבל החלטות שייטיבו עם הכלכלה הישראלית, מרתיע את אויבי ישראל ונוטה לראות בהם טרוריסטים ואויבי ארה"ב. כל הצעדים האלה שמים את ישראל בליגה גבוהה יותר בעיני חורשי רעתה. האם לשדרוג הזה יהיה מחיר? סביר להניח, אבל למה לתת רעיונות מעל בימה מכובדת זו?

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

11 תגובות למאמר

  1. טוב שאתה לא נותן רעיונות. בכל מקרה, למוסלמי שומר חוק ומאמין בחוקה האמריקאית אין מה לדאוג. לתומכי חמאס, CAIR למיניהם, יש.

  2. מורדכי קידר כל מילה בסלע אמת ויציב ומכל זה הלוואי ויבוא הסכם שלום/כניעה ויהיה לנו שקט

  3. חז"ל אמרו על נבלות כמו השמאל המתנשא למשול:
    "הרוצה לרומם עצמו שיבנה לו גבעה ולא יחפור בור לחברו"

  4. אני חושש מאד שבקרוב מדינת ישראל תעמוד בסבוב נוסף של טילים ומנהרות (נגד עזה, יו"ש, לבנון, או צרוף כלשהו שלהם).
    הפעם לא יהיה לנו תרוץ של "לחץ אמריקאי", ולהיפך – אמריקה תצפה מאתנו במפורש לנצח כמו שצריך.
    וכידוע, יש לנו רק צבא אחד. ולא תהיה לנו בררה אלא לתת לצה"ל לנצח.

    מה שהוא לא מסוגל. כי לפחות בעשרים שנה האחרונות, צה"ל חושב ופועל במונחים של משטרה, של הכלת האויב, של עבריינים על רקע לאומני, של התעלמות מההקשר הלאומי האמתי של הסכסוך, ושל פתרונות נקודתיים לבעיות מערכתיות.
    שוב נמרח חדשיים של טילים על ערי ישראל, נבזבז הון עתק, נקבור חלילה עשרות חיילים (ואזרחים), ובמשך הזמן הזה ננסה רק לגלות מנהרות, לזהות מקורות ירי, לחסל מצבורי תחמשת, ולקלקל נדל"ן.
    במקרה הטוב, בסוף הסיבוב הזה נמצא את עצמנו מתחננים לתיווך אמריקאי להפסקת אש, נסכים לכל מסמך הבנות מטופש, ראשי צה"ל יסבירו לנו שאין דרך לנצח את הטרור – ויישארו בתפקידיהם, והעיקר – גם אמריקה וגם הערבים יקבלו אישור למה שכבר ידוע: לישראל אין יכולת לגבות מטרות לאומיות, וספק אם בכלל יש לה כאלה.

    טראמפ, שהוא קדם כל איש עסקים, לא ימשיך להמר יותר מדי על חברה כזו.

    אי אפשר לנצח בלי להגדיר מטרות – זה נכון גם בעסקים וגם במלחמה. ואם המטרה היא איזושהי פנטזיה ריבלינית משיחית על דוקיומבשלום – אולי כבר עדיף בלעדיה.

  5. בסיכום ניתן לומר שטראמפ, עוד לפני כניסתו לבית הלבן, הצליח להעכיר את האווירה בקרב מוסלמים וערבים רבים, המביטים אל ארבע ואולי אל שמונה השנים הבאות כאל סיוט שהציפייה לסיומו תהיה גדולה ועמוקה, ותקיף ציבורים רבים במזרח התיכון ומעבר לו.

    להעביר את האווירה? כי פשוט הכל כל כך צלול היום….

    1. למה, מה היה כל כך רע למוסלמים בעידן אובמה? רצח המונים קטן פה, מלחמת אזרחים חביבה כאן, מהפכה נחמדה ועקובת דם שם. בקיצור, עניינים כרגיל. Yes we can!

  6. לסיכום , חבל ש – טראמפ לא מהיום נשיא ארה"ב.

  7. עצירת ההגירה ממדינות דמוקרטיות תביא,בטווח הארוך לכך,שהן יהפכו לדמוקרטיות
    ההנחה שלי היא שאלה שמנסים להגר זה אותם אנשים שחולמים,שמחפשים איכות חיים גבוהv יותר ועתיד לילדים,אלה האנשים היוזמים שלא מקבלים את גורלם…בקיצור האנשים שיעשו הפיכות.

    1. כמו שראינו במצרים ובאיראן – שואפי החרות יוזמים הפיכות, אבל העולים לשלטון הם המאורגנים והחזקים – חומיני באיראן, והאחים המוסלמים במצרים.
      אולי בטווח המאוד ארוך המדינות האלו יהפכו לדמוקרטיות. נחיה ונראה…

  8. ד״ר קידר היקר, בדרך כלל אני מסכים עם הניתוחים שלך ונהנה לקרוא אותם.

    הנסיון להציג את המוסלמים בארה״ב כקורבנות הוא ביזארי, בלשון המעטה, מפי אדם שרמת ההבנה שלו באיסלם אינה מוטלת בספק. המוסלמים הרוויחו את הקיתונות (המועטים, תודות לתרבות הפוליטיקלי-קורקט והמון כסף זר) שהם סופגים כעת, עקב תמיכתם האקטיבית (באחוזים נמוכים) או הפסיבית (באחוזים גבוהים מאוד) בג׳יהאד כנגד הכופרים.