איך קרה שתקיפת בית כנסת בגרמניה אינה מוגדרת כאנטישמיות

במשך שנים העדיפה אירופה לעסוק באסלאמופוביה ולהזניח את המאבק האנטישמיות, ואף לתרץ אותה כביקורת לגיטימית על מדיניות ישראל. לאחרונה מסתמנת פריצת דרך בנושא, אך הדרך להכרה מלאה בבעיה עדיין ארוכה

אירופה לא מבדילה בין אנטישמיות למחאה; אילוסטרציה. צילום: leftmedia CC BY-NC-SA 2.0 flickr

בליל 29 ביולי 2014, בעיצומו של מבצע 'צוק איתן', השליכו שלושה צעירים פלסטינים בקבוקי מולוטוב לעבר בית כנסת בעיר וופרטל שבגרמניה. בגלל השעה המאוחרת, לא היה איש בבניין. הנזק שנגרם לבית הכנסת לא היה משמעותי. אחד התוקפים נתפס על ידי המשטרה בעודו מסריט את הלהבות ומעניק לצילומים ״פרשנות״ בערבית בזמן אמת. שני האחרים נלכדו מאוחר יותר. הם הועמדו לדין בפני בית משפט עירוני, שהטיל עליהם עונשים מינימליים מאחר שלא מצא ראיות לכך שהמניע לתקיפה היה אנטישמי.

שלושת הצעירים הפלסטינים, הנהנים ממעמד של ״פליטים״ בגרמניה וחיים על חשבון משלם המסים הגרמני, הצליחו לשכנע את השופט שהם פעלו בהשפעת הדיווחים על התקיפות הישראליות ברצועת עזה וכי ביקשו להביע מחאה על מדיניות ישראל. השופט קיבל גם את טענתם שעם תום צום הרמדאן הם השתכרו ופעלו תחת השפעת האלכוהול.

פסק הדין הזה החריד את הקהילה היהודית בגרמניה, שכן לראשונה עלה ממנו כי מוסדות יהודיים בגרמניה יכולים לשמש מטרה לגיטימית למחאה אלימה נגד ישראל ומדיניותה. התביעה וגם אחד הנאשמים הגישו, כל צד מסיבות שונות, ערעור על העונשים שהוטלו – 200 שעות עבודה למען הקהילה ועונשי מאסר על תנאי שנעו בין 3 ל־15 חודשים.

הערעורים נדחו בשבוע שעבר בידי ערכאה גבוהה יותר, בית המשפט המחוזי של מדינת נורדריין־ווסטפליה בעיר דיסלדורף. הפסיקה השוללת את אופיה האנטישמי של תקיפת בית כנסת נותרה על כנה, ועוד בגרמניה.

פליקס קליין, נציג ממשלת גרמניה המתאם את יחסי הממשלה עם הקהילות והארגונים היהודיים ואת המאבק באנטישמיות, הביע תקווה כי התביעה תערער על ההחלטה. "הפסיקה מראה עד כמה קשה להגדיר את הדרך הנכונה להיאבק ברוע הזה. כשתוקפים בית כנסת זו אנטישמיות, וזה לא קשור לביקורת על מדינת ישראל״, אמר קליין בסיומו של מפגש כלל־אירופי בנושא האנטישמיות שנערך בשבוע שעבר בברלין.

לבית הכנסת בוופרטל ישנו קשר מסויים לישראל, אם כי ספק רב אם התוקפים הפלסטינים היו מודעים לכך. הוא נחנך בדצמבר 2002, כהמשכו של בית הכנסת שהוצת בידי הנאצים בפוגרום 'ליל הבדולח'. באירוע השתתף נשיא מדינת ישראל אז, משה קצב. זו הייתה הפעם הראשונה שנציג ישראלי בכיר כל־כך השתתף בחנוכת בית כנסת בגרמניה. זו הייתה הפעם הראשונה שישראל העניקה לגיטימציה לנוכחותה של קהילה יהודית בגרמניה שלאחר מלחמת העולם השנייה והשואה.

בעקבות ההגירה ההמונית של יהודים ממדינות בריה״מ לשעבר בשנות התשעים, הקהילה הקטנה של וופרטל התרחבה מאוד וכיום רשומים בה 2,000 חברים. ראשי הקהילה היו גאים בכך שבניגוד למוסדות יהודיים רבים בגרמניה, בית הכנסת שלהם אינו זקוק לאבטחה, ועוד במדינת־מחוז שחיה בה אוכלוסייה מוסלמית גדולה. האידיליה הזו באה לקיצה ביולי 2014.

נאבקים באסלאמופוביה במקום באנטישמיות

כיצד נוצר מצב שבו תקיפת בית כנסת בגרמניה אינה נתפסת כאקט אנטישמי? במקום לברר כיצד עשרות שנים לאחר השואה האנטישמיות עדיין קיימת בקרב שכבות נרחבות של החברה האירופית, עסק האיחוד האירופי בשנים האחרונות בהכחשת האנטישמיות והעדיף לטפל בבעיה אחרת: אסלאמופוביה. האיחוד האירופי גם היה טרוד במציאת צידוקים להבעת ביקורת חד־צדדית על מדיניות ישראל, ולכן פעל להדחקת הדיון באופיים האנטישמי של זרמים רבים בתנועת המחאה נגד ישראל שהולידה את ה-BDS.

היו לכך סיבות רבות, ובהן מספרם הגדל של מוסלמים באירופה והשפעתם על הפוליטיקה בארצות מגוריהם. אך העילה המרכזית לגישה הזו היא הסירוב להכיר בכך שאנטישמיות עדיין מהווה פן משמעותי ביותר של חיי היומיום באירופה, והיא המנחה את העוינות האירופית האובססיבית לישראל. מי שאינו מסוגל לראות שהוא אנטישמי, לעולם לא יכיר בכך שאנטי־ישראליות מונעת מאנטישמיות.

ב־2004, בעקבות גל תקיפות אנטישמיות ברחבי אירופה שהיה המשך לאינתיפאדה השנייה, כונסה בברלין ועידה בינלאומית מטעם הארגון לביטחון ושיתוף פעולה באירופה (אבש״א), שנועדה לגבש מדיניות כוללת למאבק באנטישמיות. החברות המוסלמיות בארגון התנגדו להכללת התייחסות ברורה לקשר בין אנטישמיות לסכסוך הערבי־ישראלי – אחד המניעים המרכזיים לכינוסה של הוועידה. הוועידה הסתיימה ללא מציאת מכנה משותף שיאפשר להגדיר מהי אנטישמיות, כדי שניתן יהיה להיאבק בתופעה ביעילות.

בעקבות כישלון ועידת ברלין ניסו ארגונים יהודיים, ובראשם הוועד היהודי־אמריקני, לנסח הגדרה מקובלת של האנטישמיות כדי שיתאפשר לנהל מאבק חינוכי, משפטי וחברתי יעיל נגדה. התוצאה הייתה מסמך שכונה רק ״הגדרת עבודה״, ולא היה בעל תוקף רשמי שחייב את מוסדות האיחוד האירופי. ההגדרה כללה גם את הבהרת הגבולות שבין ביקורת לגיטימית על ישראל לאנטישמיות.

אותה "הגדרת עבודה" מאבחנת את המעשים הבאים כביטויים לאנטישמיות: קריאה וסיוע להרג ולפגיעה ביהודים או הצדקתם בשם אידאולוגיה רדיקלית או ראייה דתית קיצונית; שימוש בדימויים השוללים מהיהודים את אנושיותם ומבצעים להם דמוניזציה – דוגמת המיתוס על קיומה של מזימה יהודית בינלאומית ושליטה יהודית בתקשורת, בכלכלה, בממשלה או בארגונים אחרים; הטלת אחריות כוללת על העם היהודי בגלל מעשים אמיתיים או דמיוניים של בודדים או של קבוצות יהודיות או לא־יהודיות; הכחשת השואה, האשמת העם היהודי וישראל בהמצאת השואה או בניפוח ממדיה; האשמת יהודים בכך שהם נאמנים לישראל או ליהדות העולמית יותר מאשר למדינות מגוריהם.

לפי המסמך, ביקורת כלפי ישראל נחשבת אנטישמית אם היא עונה על הקריטריונים הבאים: הכחשת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית – כמו בטענה שקיום העם היהודי במדינת ישראל הוא בעל אופי גזעני; יישום סטנדרטים כפולים כלפי ישראל או דרישה ממנה להתנהג באופן שונה ממדינות דמוקרטיות אחרות; שימוש בדימויים הקשורים לאנטישמיות הקלאסית, כמו הטענה שהיהודים רצחו את ישו; השוואה בין מדיניות ישראל לזו של הנאצים; והטלת אחריות קיבוצית על היהודים בשל פעילותה של מדינת ישראל. המסמך מדגיש שביקורת כלפי ישראל הזהה לביקורת המופנית כלפי כל מדינה אחרת, איננה יכולה להיחשב אנטישמיות.

בלחץ גורמים שונים, לא רק ערביים ומוסלמים, סירב האיחוד האירופי להכיר רשמית בהגדרה זו ואף דאג להדחקתה באתרי אינטרנט רשמיים של מוסדות האיחוד האמורים לעסוק במאבק בגזענות ובאנטישמיות. בשלוש השנים האחרונות הושגה פריצת דרך בנושא, לאחר שהפרלמנט האירופי, הפרלמנט הבריטי, ומחלקת המדינה והסנאט בארה"ב אימצו את ״הגדרת העבודה לאנטישמיות״. ממשלת בריטניה הנוכחית הודיעה על כוונתה לאמץ רשמית את ההגדרה. אוסטריה, הנשיאה הנוכחית של "הארגון לביטחון ושיתוף פעולה באירופה", הנחתה את מערכת המשפט שלה להשתמש בהצהרה לצורכי עבודה שוטפת.

כבר הודיעה שתאמץ ההגדרה החדשה; ראש ממשלת בריטניה תרזה מיי. צילום: Foreign and Commonwealth Office CC BY 2.0 flickr

בין ביקורת לגיטימית להסתה אנטישמית

התפתחות משמעותית יותר אירעה בקיץ האחרון, כאשר ארגון ״הברית הבינלאומית לזכרון השואה״ (IHRA), ש־24 מ־31 חברותיו הן מדינות החברות באיחוד האירופי, אימץ את ״הגדרת העבודה״ בשינויים קלים. גרמניה, שכיהנה ב־2016 כנשיאה התורנית של אבש״א, ביקשה לקדם את אימוץ ההגדרה על ידי הארגון הכלל־אירופי שחברות בו 57 מדינות. באופן מפתיע ביותר, המדינות המוסלמיות בארגון ובכללן טורקיה, לא גילו התנגדות. המהלך הוכשל בידי רוסיה שביקשה לקדם הגדרה משלה לאנטישמיות, ובעיקר רצתה להראות לאירופים ולאמריקנים – החברים גם הם באבש״א – שביכולתה לטרפד יוזמות שלהם מבלי כל קשר לתוכנן. בתחילת השבוע אימצה גם ממשלת ישראל את הגדרת העבודה".

אימוץ ההגדרה איננו פותר את הבעיה, אך הוא מאפשר להבין אותה. במקביל לדיווחים של נציגי קהילות מרחבי אירופה על התעצמות האנטישמיות מצד קהילות מהגרים מוסלמיות וקבוצות שמאל וימין קיצוניות – נראה כי ממשלות ופרלמנטים באירופה מבינים היום יותר מבעבר שאינם יכולים עוד לטמון את ראשם בחול. בתי הנבחרים של בריטניה ונורווגיה קיימו דיונים נרחבים בנושא, וגיבשו דו״חות עם הצעות פעולה מפורטות. ממשלת צרפת הכריזה על המאבק באנטישמיות כעל נושא המצוי ב״עדיפות לאומית״.

עם זאת, סוגיית "האנטישמיות החדשה", האנטי־ישראלית, עדיין מהווה בעיה קשה עבור אירופה והאיחוד האירופי, כפי שהובהר בכינוס שנערך אתמול (שני) בבריסל על ידי "איגוד הארגונים היהודיים האירופי בראשות הרב מנחם מרגולין", אחד מארגוני הגג של יהדות אירופה, בהשתתפות נציגים מכעשרים מדינות.

המתאמת מטעם האיחוד למאבק באנטישמיות, קתרינה פון־שנורביין, קבעה: ״אין עימות בעולם שמצדיק אלימות באירופה. לדעתי, השלכת בקבוק מולוטוב על בית כנסת בגרמניה זו אנטישמיות. אין ספק בכך״. עם זאת, פון־שנורביין הוסיפה: ״לאירופה תמיד הייתה עמדה מאוד ברורה. שלילת קיומה של ישראל או זכותה להגדרה עצמית אינה מקובלת. עם זאת צריך להדגיש שחופש הביטוי הוא ערך חשוב מאוד שנלחמו עליו במשך עשרות שנים, ואין לזרוק את התינוק עם המים״.

כיצד אמירה כזו משרתת את קביעת הגבולות בין ביקורת לגיטימית להסתה האנטישמית נגד ישראל? האיחוד האירופי עצמו טרם אימץ את הגדרת האנטישמיות ואיננו שוקל להוציא את תנועת ה־BDS אל מחוץ לחוק, כפי שכבר נעשה במדינות רבות בארה״ב. במקביל, האיחוד ממשיך לממן פעילויות החותרות תחת קיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

7 תגובות למאמר

  1. נראה שעל פי הכתוב האיחוד האירופי לא יכול לאמץ את הגדרת האנטישמיות כי היא מגדירה אותו כאנטישמי.
    אחד הסעיפים טוען כי: "המסמך מדגיש שביקורת כלפי ישראל הזהה לביקורת המופנית כלפי כל מדינה אחרת, איננה יכולה להיחשב אנטישמיות."
    מאחר שכבר נכתב באתר מידה שהאיחוד האירופי מתייחס בצורה הפוכה לחלוטין כלפי השטחים שבמחלוקת שמוחזקים על ידי ישראל, לעומת יחסו לשטחים שמוחזקים על ידי טורקיה בקפריסין ועל ידי מרוקו בסהרה, הרי שביקורת כלפי ישראל בנושא זה תהיה אנטישמית בהגדרתה.

  2. את היהודים הם העלן קרבן לאיסלם, כך בכל אירופה

  3. לא עדיף לשאול מדוע בכלל יש ביכ"נ או יהודים בגרמניה? זו שאלה חשובה יותר. אין מה לבוא בטענות לגרמנים על אנטישמיות, זה צורך נפשי/פיזי אצלם ובלתי ניתן לדיכוי מוחלט,כמו להילחם בטחנות רוח.
    הייתכן שיש צורך נפשי ליהודון מסוג מסויים באנטישמיות כלפיו? להבדיל כמו בקשר סאדו/מאזו? את זה משום מה מעדיפים לא לשאול

  4. כדאי מאוד שמדינת ישראל – הממשלה, הכנסת – ידרשו בגלוי מכל מדינה זרה, לא רק גרמניה, לפעול בתקיפות כנגד פגיעה ביהודים, במובן הרחב.

  5. צריך להערך למלחמה נגד הנאצים באירופה, זה רק עניין של זמן עד שיגיעו לשלטון

    1. לפי התגובות של המגיבים כאן הם נערכים לחבירה לנאצים נגד היהודים באירופה.