העדויות מדברות: שמו של קסטנר מעולם לא טוהר

הניסיונות לטהר את שמו של ישראל קסטנר משיתוף פעולה נפשע עם הנאצים הם סילוף של העובדות ההיסטוריות – הצורר אייכמן עצמו העיד עליו כי הוא "העניק לי את השקט בהונגריה". במלאת שישים להתנקשות בחייו

"מכר את נשמתו לשטן". ישראל קסטנר, 1950

זה שלוש שנים אני מחכה לרגע זה כדי להביא לדין ולשפוך את ביזיון הדיון על רודף קריירה זה [קסטנר], הנהנה ממעשי השוד והרצח של היטלר. על יסוד תחבולותיו הפליליות ובגלל שיתוף פעולתו עם הנאצים אני רואה אותו כרוצח בעקיפין של אחי היקרים.

במילים אלה נפתח העלון שהפיץ מלכיאל גרינוולד, שהביא במאי 1953 לתביעה נגדו בגין הוצאת דיבה, במה שנודע לימים כ"משפט קסטנר".

ד"ר ישראל רודולף קסטנר היה עיתונאי, עסקן ציוני שכיהן כסגן נשיא ההסתדרות הציונית בהונגריה, וחבר ועד העזרה וההצלה בבודפשט. במסגרת תפקידו האחרון ניהל קסטנר מגעים עם אדולף אייכמן ועם קורט בכר, ראש המחלקה הכלכלית באס־אס, עבור תכנית שנודעה בשם "סחורה תמורת דם" ושכללה העברת כספים ודברי ערך תמורת הצלת מספר מסוים של יהודים. לאחר עלייתו לארץ בשנת 1947 מונה קסטנר, בזכות קשריו, לדוברו של השר דב יוסף במשרד המסחר והתעשייה, והיה מועמד ברשימת מפא"י לכנסת הראשונה.

מלכיאל גרינוולד היה עיתונאי יליד הונגריה שעלה לארץ בשנת 1938 והתגורר בירושלים. בשנות החמישים החל גרינוולד להפיץ עלון ובו דברי ביקורת על המצב במדינה ועל אירועים שונים מחיי היהודים בהונגריה ובאוסטריה. העלון שהקדיש גרינוולד למעשיו של קסטנר, ושממנו הובא הציטוט בפתח המאמר, הצביע באופן עקיף גם על אחריותה של הסוכנות היהודית שבשמה פעל קסטנר בתקופת השואה, ואחריות זו השליכה גם על מפא"י. הממסד של מדינת ישראל הצעירה לא היה יכול להבליג על ההאשמות הקשות שהטיח גרינוולד, והוחלט לתובעו בגין הוצאת דיבה.

נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, ד"ר בנימין הלוי, שדן בתיק, היה שופט ותיק עוד מימי המנדט הבריטי ואיש ממסד באופיו. מולו ניצבה התביעה – ממשלת ישראל והשר דב יוסף שקסטנר היה דוברו, באמצעות עורך הדין אמנון תל. מאחוריהם עמד מנגנון עצום, גיבוי כלכלי רחב וגישה למקורות מידע בארץ ובחו"ל; מן הצד השני ניצבה ההגנה – צוות קטן ומצומצם בראשות סבי, עורך הדין שמואל תמיר, ולצדו עורך הדין דב לוין (לימים שופט בבית המשפט העליון) והמתמחים דן פון־ויזל ואריה מרינסקי.

החשש של ממסד מפא"י

משפט קסטנר היה המשפט הראשון שבמהלכו הוחלט על תיעוד פרוטוקול מילה במילה; כ־2,500 עמודים וכ־300 מוצגים מגוללים את אחת הפרשות המסעירות שהתרחשו במדינת ישראל, הנוגעת למחריד באסונות שידע העם היהודי. במשפט התגלו לא רק קשריו המפוקפקים של קסטנר עם אייכמן ועם בכירים נאצים נוספים; הייתה זו הפעם הראשונה שבה נחשפו בבית משפט ישראלי חלקים חשובים ונוראים של השואה ושל אופי מנגנון ההשמדה.

מיום שנגבתה עדותו הראשונה של גרינוולד במשטרה ועד פסק דינו של השופט הלוי, הפרשה לא ירדה מן הכותרות. גם ההתנקשות בקסטנר לא הביאה את הסיפור לסופו, ולמעשה ניתן לומר שהוא לא הסתיים עד עצם היום הזה.

מדוע הזדרזה המדינה והגישה כתב אישום מטעמה בעניין שעיקרו סכסוך בין שני אזרחים, חרף הסתייגות קסטנר מהגשת התביעה וללא עניין ציבורי משמעותי?

על תפקיד המדינה במשפט ניתן ללמוד מהחלפתו, תוך כדי המשפט, של בא־כוח התביעה אמנון תל, והצבת היועץ המשפטי לממשלה בכבודו ובעצמו, חיים כהן, בראש התביעה. קריאתו לדגל של כהן שיקפה את חששם של ראשי מפא"י והעומד בראשם, ראש הממשלה משה שרת, מהגילויים במשפט על תפקודה של מנהיגות היישוב בזמן השואה.

יומניו של שרת, שפורסמו שנים לאחר המשפט, חשפו את התערבות בכירי הממסד ואת התעניינותו ויראתו האישית מן הפרשה, ולא בכדי; במשפט התגלה כי משה שרת, שבעת השואה היה ראש המחלקה המדינית של הסוכנות, היה אחראי להסגרת יואל ברנד בידי הבריטים (או לכל הפחות אִפשר את ההסגרה ואת המעצר). ברנד עמד בראש מערך ההצלה בהונגריה במקביל לקסטנר, וקווי פעילותו לא עלו בקנה אחד עם האינטרס של הבריטים וממילא גם לא עם האינטרס של ההנהגה הציונית וקסטנר.

עו"ד שמואל תמיר סבר שהנהגת היישוב הייתה מרוכזת בביסוס שליטתה הפוליטית, והפקירה את יהודי אירופה לגורלם. הוא קיווה שבאמצעות המשפט יצליח לחשוף את מחדלי ההנהגה הציונית ואת אזלת ידה. תמיר קיבל על עצמו – אחרי התלבטות רבה – את ההגנה על גרינוולד, לאחר שהציב תנאי שאינו מקובל בין עו"ד ללקוחו, ולפיו המשפט יתנהל תוך חתירה לחשיפת האמת ולא יוּסט מכך גם אם הדבר לא יסייע לגרינוולד.

כרזה עם ציטוט מפסק הדין

כך הורדמו היהודים

ערב פלישת הנאצים להונגריה, במרץ 1944, כבר נטתה המלחמה נגד גרמניה. אך לנאצים הייתה מלחמה נוספת, חשובה מבחינתם לא פחות: מלחמתם בעם היהודי. הכוח שבראשו עמד אייכמן, ושבאמצעותו היה אמור לשלח את 750 אלף יהודי הונגריה אל מותם, מנה כ־120 חיילים בלבד. על אף דלות האמצעים שברשותו, ולמרות הקלות היחסית שבה היו יכולים חלק מיהודי הונגריה – שהיו במצב בריאותי טוב ונהנו מחופש יחסי, בניגוד ליהודי פולין –  להימלט לרומניה הסמוכה, הצליח אייכמן במלאכת הגירוש וההשמדה ושילח לאושוויץ, בקצב חסר תקדים בהיסטוריה האנושית, כ־12 אלף נפשות בכל יום.

כיצד הצליח אייכמן במסע השמדה מהיר זה בקלות יחסית? באותה עת שרר בקרב ההנהגה הנאצית מצב של חשדות פנימיים, והתנהלו משפטי שדה ל"בוגדים". בנסיבות אלה הסתובב בין המפקדים הנאצים, ללא כל מגבלה, יהודי שלטענתו היה נציג הסוכנות היהודית. לא זו בלבד שהנאצים הבכירים ביותר – שידעו כי קסטנר יודע על מעשיהם שעליהם יצטרכו לתת את הדין בתום המלחמה – לא דאגו להשמידו; הם אף נפגשו עמו וצירפוהו לחוג מצומצם ביותר של ראשי הרוצחים של העם היהודי.

זעזוע עולה כאשר קוראים את "מסמך סאסן" שלא הוגש במשפט אייכמן – וממילא גם לא במשפט קסטנר שערעורו הסתיים כארבע שנים קודם לכן – וזאת מתוך חשש לפתיחת פרשת קסטנר מחדש. את תמציתו ניתן למצוא בדברים הבאים שאומר אייכמן:

קסטנר העניק לי את השקט בבודפשט ובשאר אזורי הונגריה, והביא לכך שלא חוויתי ורשה הונגרית. הוא עשה לנו עבודה שלמה. הוא נתן לי את כל היהודים מבלי שנורתה אף ירייה, מבלי שראיתי את ההפגנות הקטנות ביותר ומבלי שהייתי צריך לתת למשטרה ההונגרית תגבורת של אדם אחד… האם הייתי צריך להיות כפוי טובה כלפי האדם הזה שכל כך הנעים לי את החודשים בבודפשט, וגרם לכך שהיו לי באופן יחסי מעט מאוד צרות ומועקות? לקסטנר היה, כמובן, חופש תנועה מלא… כאשר היה לי איש אמונים יהודי כזה, יכול היה לדרוש ממני הכרת תודה ואת זאת יכולתי לתת רק על ידי נדיבות אישית.

איך "נתן [קסטנר] את כל היהודים [לאייכמן]"? מעדותו של קסטנר במשפט, כמו גם ממסמכים שונים וממחקרים רבים עולה שקסטנר ידע על כוונת הגרמנים להשמיד את כל יהודי הונגריה עוד טרם החל גירושם לאושוויץ. למרות זאת הוא לא התריע על כך בפני ההנהגות המקומיות, ושלל מיהודי הונגריה מידע חיוני זה. עובדה זו נחשפה במשפט. כן התברר שהנאצים הפיצו שמועה כי הרכבות העמוסות אלפי יהודים מגיעות למחנות עבודה, בזמן שלאמיתו של דבר העבירו הרכבות את נוסעיהן לאושוויץ. קסטנר, שידע את האמת, עמד על חלוקת "גלויות ההרגעה" מבני המשפחות שכבר נסעו, שבישרו למשפחתם על "המצב הטוב" במחנות העבודה ושנועדו להטעות את שארית היהודים.

רבים העידו במשפט כי נאמניו של קסטנר הפליאו בעידוד יהודים למהר ולעלות על הרכבות – שכאמור הוא ידע כי הן מיועדות לאושוויץ – כדי לתפוס "מקומות טובים" במחנות העבודה. פעולות אלה של קסטנר הצטרפו להסגרת הצנחנים יואל פלגי ופרץ גולדשטיין לגסטפו והפקרת חנה סנש, התנגדותו לאזהרות על משיכת הזמן של הנאצים וסיכול של יוזמות הצלה שונות אחרות שלא תאמו את "הקו הגרמני" שנקט.

העדויות לטובת הפושעים הנאצים

קסטנר העיד שלא הגן על פושעים נאצים לאחר תום המלחמה. בחקירה ראשית (חקירה מצד התובע) אמר: "לא נתתי כל עדות בקשר לבכר, לא בפני בית הדין ולא בפני אחד ממוסדותיו או משרתיו של בית הדין הבינלאומי… לא נכון שעזרתי לו להימלט מעונשו בנירנברג. בנירנברג לא נתתי עדות פורמלית למענו". תמיר, בחקירה נגדית, חידד את הנושא:

תמיר: האם תסכים איתי, ד"ר קסטנר, שהתערבות אישית לטובת קצין אס־אס, לרבות קורט בכר – פרט למתן עדות – היא חטא לאומי?

השופט הלוי: מה זה יוסיף?

תמיר: השקפה מוסרית יש להוכיח על הוצאת דיבה, כמו כל עובדה. אני רוצה להוכיח, שהאיש הזה ביצע פשע לאומי. לא רק לפי המושגים שלי, אף לפי המושגים שלו.

קסטנר: תשובתי חיובית. מהווה חטא לאומי.

בהמשך החקירה חשף תמיר הצהרה בשבועה של קסטנר לטובת בכר, שבה נאמר:

מאחר שעמדתי מיוני 1944 עד אמצע אפריל 1945 בקשר אישי עם בכר, רוצה אני להדגיש במפורש על סמך הסתכלות אישית, שבכר עשה כל מה שהיה בגדר אפשרויותיו ומעמדו כדי להציל חיים חפים מפשע מבולמוס הרציחה העיוור של המנהיגים הנאצים. לכן לא פקפקתי אף לרגע בכוונותיו הטובות של קורט בכר, גם אם הצורה והבסיס של המשא ומתן שלנו היה בהם טעם לפגם. לפי דעתי ראוי הוא בכר, כאשר עניינו יובא בפני השלטונות של בעלות הברית או של הגרמנים, להתחשבות האפשרית המלאה ביותר.

הצהרה זו אני נותן לא רק בשמי שלי כי אם בשם הסוכנות היהודית והקונגרס היהודי העולמי.

ד"ר רודולף קסטנר

נציג הסוכנות היהודית, ז'נווה

לשעבר יושב ראש ההסתדרות הציונית בהונגריה – 43'-45'

נירנברג, 4 באוגוסט 47'.

לאחר סיום הדיון בבית המשפט נמצאו מסמכים שונים שמהם התברר כי השקר של קסטנר היה עמוק, רחב וחמור הרבה יותר. קורט בכר לא היה הנאצי הבכיר היחיד שקסטנר ניסה להציל לאחר המלחמה. התברר שקסטנר נתן הצהרות בשבועה לשני סגניו של אייכמן: הרמן קרומיי ודיטר ויסליצני. עם הראשון ("הנכבד" כפי שכינהו קסטנר) המשיך לעמוד בקשר מכתבים עד 1949 לפחות. גם הנס יוטנר, ראש משרד האס־אס, זכה לקבל מקסטנר הצהרה בשבועה לטובתו.

כאשר קסטנר נשאל במהלך משפטו על השמות הללו הוא הכחיש שהגן עליהם, ואמר: "…המאזן שלהם יותר מדי שלילי. ויסליצני וקרומיי היו בקומנדו, כלומר נאצים, שהשתתפו בפועל במשך שנים בהשמדה בכל מיני תפקידים. הם היו קשורים להשמדה באופן ישיר".

בתצהירים שנתן קסטנר לטובת המרצחים הנאצים נעשה שימוש רב כ"תעודת יושר מנציג היהודים", בתקווה להקלה בעונשם. חלקם שוחררו בעקבות תצהירים אלה. גם המגנים הגדולים ביותר של קסטנר אינם מצליחים, עד עצם היום הזה, להסביר מדוע בזמן שכבר היה מצוי בעולם החופשי, לאחר המלחמה, נתן הצהרות תומכות ולבביות לגדולים שבפושעים הנאצים.

נוסעי הרכבת לא באו להעיד

בית המשפט המחוזי, ששמע עשרות עדויות, נדרש לארבע האשמות שהטיח גרינוולד בקסטנר: שיתוף פעולה עם הנאצים; "רצח בעקיפין" או "הכשרת הקרקע לרצח" של יהודי הונגריה; שותפות בגזל עם פושע מלחמה נאצי; הצלת אותו פושע מלחמה מעונש אחרי המלחמה.

על גבי כ־300 עמודים ניתן ב־22 ביוני 1955 פסק הדין שבו נקבע באופן נחרץ: "קסטנר מכר את נפשו לשטן". בסיכומיו נקט תמיר התבטאות פחות חריפה, ואמר שכשם שגופותיהם של אחיו של קסטנר נשרפו באושוויץ, כך גם נשמתו שלו נשרפה באושוויץ.

בית המשפט המחוזי מצא שלא הוכחה השותפות של קסטנר בגזל הרכוש היהודי, והשית על גרינוולד קנס בסך לירה ישראלית אחת (הידוע כ"פיצויי בוז"). בעקבות המשפט הוגשה הצעת אי־אמון בממשלה, ושרת נאלץ להתפטר ולפרק את הממשלה (בהמשך ובאופן תקדימי, נאלץ בן־גוריון להודות בקיום שירות הביטחון והתחוורה פעילותו המפלגתית של השירות).

הביטוי "מכר את נפשו לשטן" דחף כנראה את בית המשפט העליון בערעור לשנות במידת מה את הפסיקה מהמחוזי, ולקבוע שלא ניתן לקבוע באופן משפטי־פלילי את מניעיו של קסטנר. מדובר אפוא בקביעה משפטית בדבר חיובו של גרינוולד, יותר מאשר בזיכוי מוסרי של קסטנר (מעין "זיכוי מחמת הספק"). בכל אופן, אין כאן טיהור שמו של קסטנר. בכל הנוגע לעדות לטובת בכר נקבע פה אחד שפסיקת בית המשפט המחוזי נכונה ותקפה. עוד יש לציין כי המחלוקת בין שופטי הערעור בעניין ההסכם בין קסטנר לאייכמן על רכבת מיוחסים תמורת העלמת המידע והרגעת היהודים, קיבלה מענה ברור לאחר ארבע שנים במשפט אייכמן, שבו התברר קיומו של הסכם זה.

מכתב מניצולת שואה לעו"ד יוסף תמיר, ובו היא מתארת כיצד ישראל קסטנר הונה את משפחתה. באדיבות הכותב

במאמר מוסגר יצוין כי רציחתו של קסטנר במהלך הדיון בערעורו מנעה אפשרות משפטית לבירור נוסף של הנושא אם היה הערעור נדחה, ומנעה את העמדתו לדין לפי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם. שאלה שאין עליה פתרון, אך כן סברות שונות, היא למי היה אינטרס במותו דווקא ערב פסק הדין של בית המשפט העליון, וכל מה שעלול לבוא בעקבות דחייה אפשרית של הערעור.

ניתן היה לצפות כי מתוך 1,684 נוסעי הרכבת של קסטנר, יבואו רבים להגן על מי שאחראי להצלתם. העובדה שכמעט אף אחד מהם לא הגיע להעיד לזכותו אומרת דרשני. מה שהתגלה במשפט ולפיו הנוסעים ב"רכבת המיוחסים" (כפי שכינה אותם קסטנר עצמו) היו מקורבים ועשירים, שאף נטלו חלק בהפצת הידיעות השקריות על מחנות "עבודה" והפסיקו יוזמות בריחה, עשוי ללמד על הסיבה להימנעות זו.

בשנים האחרונות מנסים קרובי משפחתו של קסטנר לטהר את שמו ואף להפכו לגיבור באופן שנוגד את העובדות – גם אלו שאינן שנויות במחלוקת. הם מציגים באופן לא נכון לא רק את מעשיו, אלא גם את קביעות בית המשפט העליון. אף שופט לא קבע שקסטנר טוהר. תומכיו של קסטנר מפליגים וטוענים כי "הציל רבבות" – טענה שלא נשמעה אף במשפט עצמו, והרי לקסטנר היה האינטרס הגדול ביותר לטעון לכך.

ההיסטוריה והמוסר האנושי יהיו עדי נצח למחיר ששולם עבור רכבת המיוחסים.

___________________

עו"ד שמואל תמיר־שורקי הוא נכדו של עו"ד שמואל תמיר, סנגורו של מלכיאל גרינוולד במשפט קסטנר

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

30 תגובות למאמר

  1. אם כך אבו-מאזן צדק בסיפרו אודות השואה, כשטען שהיה שת"פ בין הציונים לנאצים?

    1. כמה מושחתים בצמרת מפא"י, זה ממש לא כל, ואפילו לא רוב הציונים. ומלבד זאת, הפלסטינים הם האחרונים בעולם שיש להם זכות להאשים מישהו אחר בשיתוף פעולה עם הנאצים.

  2. ד"ר רודולף ורבה שברח מאושוויץ בתגובה:"הנני יהודי. למרות זאת – למעשה, בשל כך – אני מאשים מנהיגים יהודים מסויימים במעשי-התועבה האיומים ביותר במלחמה. קבוצת קוויזלינגים קטנה זו ידעה את הנעשה ליהודים בתאי הגז של היטלר, וקנתה את חייה במחיר שתיקתה. על קבוצה זו נמנה ד"ר קסטנר, ראש הועדה, דוברם של יהודי הונגריה. בהיותי אסיר מספר 44070 – המספר עדיין חקוק על זרועי – אספתי בזהירות נתונים סטטיסטיים על ההשמדה…נטלתי נתונים איומים אלה עימי בהימלטי ב-1944 ולכן יכולתי לתת למנהיגים הציונים בהונגריה אזהרה מוקדמת בת שלשה שבועות שאייכמן מתעתד לשגר מיליון מיהודיהם לתאי הגאזים… קסטנר הלך אל אייכמן ואמר לו: 'אני יודע אודות תכניותיך…תן חנינה למספר יהודים לפי בחירתי, ואשתוק'.
    אייכמן לא זו בלבד שהסכים אלא אף הלביש את קסטנר במדי ס.ס. ולקחו לבלזן, לחפש אחרי מספר מחבריו, והמקח-והממכר השפל לא הסתיים בכך. קסטנר שילם לאייכמן כמה אלפי דולרים. עם מטמון קטן זה יכול אייכמן לקנות את חירותו בהתמוטט גרמניה, ולבסס את מעמדו בארגנטינה…".
    ('דיילי הירלד' לונדון, פברואר 1961)

    אייכמן בתגובה:"קסנר נתן לי את כל היהודים מבלי שנורתה ירייה אחת"…….."למעשה היה דמיון רב בין גישת ה-ס.ס. ונקודת הראות של המנהיגים הציונים האידיאליסטים מאוד…אני מאמין שקסטנר היה מקריב אלף, או מאה אלף מאחיו ומבשרו כדי להגשים את מטרותיו הפוליטיות…ומשום שקסטנר עשה לנו שירות גדול בסייעו לשמור על השקט במחנות הגירוש, הנחתי לקבוצתו להימלט….זה היה ההסכם הג'נטלמני ביני לבין קסטנר".
    ('לייף', 28/11/60).

    קסטנר היה מפא"ניק שעשה שליחותו בברכת בן גוריון.

  3. מי שלא ידע את העובדות האלה – מעתה יוכל להבין טוב יותר את התנגדות יהודי הונגריה, "הסאטמרים", לציונים ולציונות.

    1. סאטמר אינם הוכחה לדבר. בעוד מנהיגם הרוחני השאיר אותם להטבח הוא ברח עם סרטיפיקט ש'סידרו' לו אותם ציונים ממש…

  4. קסטנר בהחלט חקוק כיהודי שמכר נשמתו לשטן ! כמו סורוס שאף הוא שיתף פעולה עם הנאצים ועתה מנסה להרוס את מדינת ישראל באמצעות כספו הרב כאזרח אמריקאי.בביקורי בבודפשט שמעתי על עלילותיו של קסטנר השטן! תוך זמן קצר הועברו מרבית יהודי הונגריה להשמדה המונית.. עצוב וטרגי. אישית קשה לי לצפות בנכדתו בכנסת והיא מירב מיכאלי.

    1. למה לא פותחים שוב משפט זה האיש רצח 464000 אייכמן אמר שקסטנר נתן לו את יהדות הונגריה בלי כדור אחד בבקשה פתחו את המשפט שוב

  5. לא ניתן לאכוף צדק בעולם הזה.
    ניתן לערוך מחוות סימליות כמו הוצאות להורג
    של פושעים בודדים או כמה עשרות.
    אבל שום עונש לא יכול להיות שקול
    לרצח עם.כמו השואה.או רצח עם בראוונדה.
    או בדארפור.ארמניה.ועוד.
    בני אדם לא יכולים להפעיל צדק מסיבות רבות.
    בכל פשע שנעשה נגד עם חייב להיות משתפי פעולה
    מהעם הקורבן.וככה זה בכל עם ועם.
    אדם קרוב לעצמו ותמיד יהיו כאלה יחידים או עשרות
    או מאות או אלפים או רבבות שילכו נגד עמם.
    זה קורה גם היום במדינות המערב למשל.
    גם חוזק צבאי לא מבטיח הגנה מרצח עם.
    ראה במלחמת העולם השניה.הגרמנים כבשו
    מדינות חזקות כצרפת.וחלק גדול מרוסיה.
    המסר היחיד מהשואה שאנחנו צריכים לעשות הכל
    להצלת יהודים בסכנה ואפילו אחד.
    באופן יחסי כרגע המצב סביר והמדינה משתדלת
    להגן על יהודי העולם.

  6. מאמר נבזי. היהודים תחת המשטר הנאצי מצאו עצמם במציאות איומה ששום עם מעולם לא התנסה בשכמותה. ברור שבשעה ששמואל תמיר־שורקי כתב את דבריו (-לפי התאריך כנראה היום) הוא שכח את הכלל שלא לדון אדם עד שלא תעמוד במקומו.
    אם מטרתה האמיתית של הרשימה מגולמת בפסקה האחרונה, דהיינו נסיון להתנגח ב"נכדה", הרי שהיא נטולת כל ביסוס עובדתי. מה היה קל יותר בטכנולוגיית האינטרנט מלצרף קישורים לכל אחת מהטענות בפסקה זו?

    1. אתה לגמרי צודק. זו היתה מציאות אחרת לגמרי. דבר ראשון מצבי קיצון עשויים להוציא את צדדיו הפחות אטרקטיביים של האדם, וזה לא הופך אותו לשטן. דבר שני, הרי היו כאלו אשר ניצלו בזכות אותה עסקה של קסטנר. האם בשם השוויון היינו מעדיפים שכל יהודי הונגריה יוצאו להורג, ובלבד שנמנע לזות שפתיים ביחס לזכויות יתר אשר הוענקו ליהודים המיוחסים.

    2. ממליץ על הספר 'כחש' של בן הכט, יעשה לך סדר בדברים.

  7. ממליץ מאד בהקשר זה לקרוא את ספרו של בן הכט "כחש".
    הספר יצא לפני שנים רבות ועד כמה שאני יודע אין הוצאה מחודשת ולכן די קשה להשיג אותו, אבל המאמץ בהחלט כדאי.

  8. לא פלא שנכדתו הרעה מירב מיכאלי קוראת לא להתגייס לצה״ל

  9. מי שרוצה להבין למה כשברי חמיש כתב ואמר ששמעון פרס הזמין את רצח רבין ויורם רובין הרוצח(ויגאל עמיר ירה סרק) הוא לא נתבע על הוצאת דיבה רק אמרו שהוא הזוי(נפטר ממחלה קשה ..לפני פחות משנה) אזי פרשת קסטנר היא התשובה!! מעלון זניח של גרינוולד המדינה גרמה לשופט הלוי לומר שקסטנר אכן מכר נשמתו לשטן, אז בפרשת רבין עדיף להראות לציבור סרט שעמיר יורה ברבין ולהגיד שהרצאה בת כמאה עדיות והאשמת פרס בהזמנת הרצח שהכל נכתב והופץ כספר ודיסק הרצאה אינן עילה לטביעת דיבה

  10. לא סבא שלך ולא גרינוואלד, לא הצילו יהודי אחד.
    קסטנר הציל לפחות את היהודים ברכבת.
    הוא חזר גם תוך סיכון עצמי משוייץ וניסה להציל עוד יהודים.
    יש טענה שהעדויות שנתן אחרי המלחמה, ניתנו תמורת רכוש יהודי שדוד שקנה לנו נשק במלחמת השחרור -שוב: הציל יהודים.
    בית המשפט בערכאה עליונה קבע שגרינוואלד אכן לא אמר אמת.
    ואגב, יהודי בהונגריה דאז שלא ידע מה קורה או "הורדם"? הכל היה כבר ידוע. פשוט לא היה להם איך להתגונן ואיך ולאן לברוח.
    אם אתה מסתייע באייכמן ומסייע לו לנסות ולהפיל את האשמה על הקורבנות היהודים- אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה.
    גרינואלד וסבא שלך הוציאו דיבה של מציל יהודים כדי לנגח את יריביהם הפוליטיים וסבא שלך גם בנה קריירה מהוצאת דיבה שהובילה לרצח.
    רצח שאתה מצדיק כאילו בעקיפין.
    תתביש.

    1. …….ולכל זאת ניתן וראוי להוסיף ולהזכיר, מבלי לפגוע בשמאל או בימין, שעם כל הכבוד "לעליון", המשפט אינו מדע מדוייק.

    2. שום דבר לא היה ידוע ליהודים בהונגריה בסוף 1944. הם ידעו שיהודים נרצחים במאות אלפים ושקהילות שלמות נמחו מעל פני האדמה. אבל שהרכבות של הגרמנים מובילות למחנות השמדה ולא למחנות עבודה את זה הם לא ידעו ולא דמיינו בסיוטיהם הרעים ביותר.

    3. לא היה ידוע דבר. להיפך, משניסו להביא את המידע לקהילה קאסטנר מיהר "לברר את אמיתותו" והרגיע את מנהיגי הקהילה. די שהיו נסים ומתפזרים ביערות כדי להינצל. לגרמנים לא היה כוח אדם בתקופה של לקראת סיום המלחמה לצוד אותם.

  11. קראו את ספרה של אילה נדיבי, בין קראוס וקסטנר, שיצא ב2014 בהוצאת כרמל.

    1. מצטרף בחום להמלצה, ומוסיף להמלצה את "אות קין – על פרשת מחדלי ההצלה" של מ. וזלמן.

  12. ועל כך אמר הצנחן יואל פלגי לאחר שסבו של כותב המאמר האשים אותו בבגידה: אם תצא ותחזור- תישפט; אם תשאר ולא תעשה דבר-תשפוט.

  13. מדוע לא פותחים גם היום את משפט קסטנר שכולם ידעו כמו שהשופט הלוי אמר שמכר את נשמתו לשטן ורצח 464000 יהודי הונגריה ואמר לצנחנים שימסרו את עצמם

  14. לכול המגיבים כאן הנזעקים להגנת קסטנר בזכות הצלת 1648 יהודים ובהם כול קרובי משפחתו המורחבת. כמובן בתמורה לכספי שוחד עצומים ששולמו לנאצים. שיהיה ברור: משה קראוס, מפעילי תנועת "המזרחי" בבודפשט הצליח ללא כול ניהול מו"מ עם הנאצים וללא כסף מהסוכנות היהודית להציל בסביבות מאה אלף מיהודי הונגריה. כול זאת כתוצאה משיתוף הפעולה עם שגריר שוייץ לוץ ואח"כ תוך עירוב שגרירים וצירים זרים נוספים וביניהם גם ראול וואלנברג. ומי שהלשין על קראוס לנאצים וניסה לחבל במאמצי ההצלה ההרואיים שלו (הוא זה שאירגן בין היתר את "בית הזכוכית") היה לא אחר מאשר ישראל קסטנר חברו של קורט בכר, ויסליצני ואחרים. נוכח תוצאות עלובות כל כך של קסטנר המימסד המפא"יניקי נזעק לטשטש את פועלו של קראוס ולשם כך ניכס את הרעיון ואת אופן ההצלה והצלחתו (לעומת אופן הפעולה שבה פעל קאסטנר) לראול וואלנברג השבדי תוך שניפח עד למימדים אגדיים ממש את פועלו של וואלנברג רק כדי לשלול את ההכרה שהגיעה למשה קראוס. אגב, איילה נדיבי שביקשה לחקור את הנושא בעבודת הדוקטורת שלה נתקלה בחומה בצורה של התנגדות בתוך כותלי האקדמיה. היא לא וויתרה והשלימה את עבודת המחקר. ניתן לקרוא על הפרשה בספר שלה:"בין קראוס לקאסטנר" מאת איילה נדיבי בהוצאת כרמל. על פועלו של משה קראוס ניתן לקרוא בוויקיפדיה ובאתר "דעת". עדותו של קראוס מטעם ההגנה במשפט נגד קאסטנר עוררה ביתר שאת את הזעם במימסד המפא"יניקי שטרח למחוק אותו מהזיכרון הציבורי. הוא לא מוזכר באינציקלופדיה על השואה למשל. הספר "כחש" מאת בן הכט מביא את מהלך המשפט ומאלף לקרוא את עדותה של אמה של חנה סנש ממנה עולה שקאסטנר למעשה מסר אותה ואת יואל פלגי לידי הנאצים. לסיכום חבל מאוד שהאיש נרצח. הדבר מנע את המשך חשיפת העדויות המפלילות שמצא שמואל תמיר על קאסטנר שיצא במסע להצלת הפושעים הנאצים מחבל התלייה. ולא, זה לא היה תמורת רכוש יהודי שדוד לקניית הנשק. עובדה היא שראשי מפא"י העדיפו להטביע את כול המטען העצום עם הנשק שעל אוניית אלטלנה שהיה מוסכם שישמש את כול תנועות הלחימה ולא רק את אצ"ל ובלבד שלא יגיע חלק כלשהו מהנשק לאצ"ל. ועוד משהו על המימסד המפא"יניקי: הכט מביא ציטוטים מחיים וייצמן ומאישים אחרים (גרינברג) על כוונת ההנהגה להפוך את ארץ ישראל לחלון הראווה של העם היהודי ולכן הם שללו רעיון העלייה ההמונית לא"י אלא של "הראויים" בלבד. הם שללו עליית עניי ופשוטי העם מהעיירות והשטעטלאך של מזרח אירופה. הדבר הזה בא לידי ביטוי טראגי כבר בשנות ה-20 כאשר גל נורא של פוגרומים עבר על יהודי רוסיה/אוקראינה בסוף מלחה"ע ה-1 ובתקו' מלחמת האזרחים שם. המשך להתנהלות זו היה ערב ובזמן השואה כשהרוב המכריע של יהודי מזרח אירופה היוו יהודים דתיים, חסידים וחרדים. כך גם בהונגריה. בניגוד לז'בוטינסקי ותנועתו, הם וגורלם לא עניינו את הנהגת מפא"י הסוציאליסטית שהתיימרה לייצג את כול העם היהודי אך למעשה נטשה אותם. בלשון המעטה.

    1. ספרו של שמואל תמיר מאלף. מביא הוכחות ,עדויות ומסמכים לפשעים שבצע קסטנר