במקום לבצע את תפקידו, אמ"ן מתעסק ב"הזדמנויות המדיניות"

ראש חטיבת המחקר באמ"ן, תא"ל דרור שלום, התראיין לראשונה וחשף את עומק השבר הרעיוני בצה"ל. מי שמדבר על "הזדמנויות מדיניות" במקום על האתגרים הצבאיים לא מבין את תפקידו

הזדמנויות מדיניות במקום אתגרים צבאיים. תא"ל דרור שלום, צילום: דובר צה"ל

הראיון שפורסם באתר 'וואלה' עם ראש חטיבת מחקר באמ"ן תת־אלוף דרור שלום, המכונה גם "המעריך הלאומי", מלמד כי אל להם למקבלי החלטות להתייחס אליו ברצינות יתר.

רח"ט מחקר מוצג בכתבתו של אמיר בוחבוט כמי שענן מלחמת יום הכיפורים "מרחף מעל ראשו", אבל דבריו בראיון מלמדים על אי־ידיעה ואי־הבנה של העובדות, וחשוב יותר, של מה שניתן וצריך ללמוד היום מכישלונו הגדול ביותר של אמ"ן. לדברי הקצין, אגף המודיעין לא נכשל אז בכך שהתעקש להחזיק בתפיסה ששללה עד הרגע האחרון כמעט את היתכנות המלחמה, אלא בכך שלא איתר נכון את כוונותיו של סאדאת להגיע לשלום עם ישראל.

אמ"ן הרחיק לכת בנטיותיו לעסוק במדינאות, עד למקום שבו הוא מרשה לעצמו שלא לעסוק יותר בסיבות להפתעה הצבאית ב־1973, שתרומתו לה הייתה מכרעת, אלא בהחמצת השלום, זה שהציע לכאורה שליט מצרים סאדאת. מובן מאליו שבמצב הזה מעדיף רח"ט מחקר להצביע היום על "מרחבי הזדמנויות" מדיניים, במקום לעסוק במניעת הכשל המודיעיני הצבאי הבא.

הבורות המבישה של רח"ט מחקר בכל מה שנוגע למלחמת יום הכיפורים ולקחיה, מגיעה לשיא בדבריו על הנסיבות שבהן החליטה ממשלת ישראל על העברת המלחמה לשטח האויב באמצעות צליחת תעלת סואץ. לטענתו, אמ"ן נכשל לא רק בהתרעה על המלחמה שבשער, אלא גם בהחמצת איתור תכנית המלחמה המצרית, שכידוע קבעה מראש הישג קרקעי מוגבל. רח"ט מחקר טוען כי אם צה"ל היה יודע שהצד המצרי איננו מתכוון להתקדם מזרחה מהקו שאליו הגיע בשתי היממות הראשונות, הוא יכול היה להסתפק בהכלת האויב באותו הקו, וכך לוותר על מבצע הצליחה. מדברים אלה ניתן להסיק כי עדיף היה למדינת ישראל ולצה"ל לסיים את המלחמה מבלי שלישראל יהיה קלף מיקוח כלשהו מול מצרים, בדמות שטח מצרי שייכבש מעבר לתעלה.

כך מתוארות עמדותיו בכתבה:

התפנית האסטרטגית שעשה אנואר סאדאת בתחילת שנות ה-70, לאחר שהבין כי עם ברית המועצות לא יצליח להאכיל את העם המצרי הרעב, לא זוהתה באמ"ן או בדרג המדיני. כפי שטבע משה דיין, רווחה בישראל הקביעה כי "עדיף שארם א-שייח בלי שלום משלום בלי שארם א-שייח" – אולם תפקיד המודיעין היה להצביע גם על הזדמנויות נוספות, כמו שלום עם מצרים.

"פספסו את זה. אני מזכיר את זה כי זה נוכח גם היום: המודיעין תפקידו להצביע גם על מרחבי ההזדמנויות", אומר תא"ל שלום, שמסביר כי הוא בוחן גם את הפינות "האפורות" במזרח התיכון, שכוללות לא רק איומים, אלא גם נקודות אור. "סאדאת הלך למבצע מוגבל מבחינתו, אבל פה תיארו זאת כחורבן בית שלישי. אם היו יודעים שזה מבצע מוגבל, יכול להיות שמודיעין רלוונטי היה מאפשר חשיבה להכלת האויב בסיני – ולא היינו צולחים את התעלה".

משהו רע מאד קורה לבכיר באמ"ן שאיננו רואה פגם במצב שבו צה"ל מסיים מלחמה כשהוא מובס ללא עוררין. יכול להיות שזה גם הרקע לדבריו על ההישגים הגדולים של צה"ל במבצע 'צוק איתן', שכזכור הסתיים ב"הבנות" במקום בניצחון ברור. אם רח"ט מחקר מתיימר לעסוק בעניינים מדיניים, ועדיף לכולנו שלא, כדאי שילמד מההיסטוריה על כך שמדינות שצבאן הובס אינן יכולות לנהל מו"מ כשווה מול שווים עם מי שהביס אותן. האופציה היחידה העומדת בפניהן היא לקבל ללא תנאי את הצעת הכניעה, ולשם כך אין לנו צורך באמ"ן ובקציניו.

מניעת תבוסה צבאי, שאחריתה תהיה תבוסה מדינית – זו הייתה הסוגייה שעמדה במרכז הדיון לקראת צליחת התעלה, שהתקיים ב־12 באוקטובר 1973. באותו דיון הרה־גורל אמר חיים בר לב, הרמטכ"ל לשעבר שעמד בראש חזית הדרום החל מ־10 באוקטובר, דברים ברורים וחד־משמעיים, שנותרו תקפים במלואם גם היום:

סוריה במצב נואש, וכתוצאה מכך יש להניח שתסכים להפסקת אש. לא כן במצרים. שאלת המפתח היא 'אם יש לנו איזושהי דרך להוביל את ההתפתחות כך שגם לסאדאת תהיה סיבה לעשות הפסקת אש'… לא ניתן לעשות זאת אלא אם צבא מצרים יהיה במצב קשה, והמשטר במצרים ירגיש שקיומו בסכנה. תוצאה זו לא ניתנת להשגה מצדה המזרחי של תעלת סואץ.
(שמעון גולן, 'מלחמה ביום הכיפורים', עמ' 788).

התרבות הארגונית שבה משייט אמ"ן, והמביאה אותו להתמקד ב"הזדמנויות לשלום" במקום באויב וביכולותיו, היא המאפשרת לרח"ט מחקר להתכחש לאמיתות הברורות של בר־לב מלפני 43 שנים. אותה תרבות מאפשרת לו להציג את 'צוק איתן' כמבצע מוצלח, רק מכיוון שמזה כשלוש שנים חדל האויב משיגור רקטות. מי שלקחי מלחמת יום כיפור מרחפים "כענן מעל ראשו", אמור היה לדעת שהגורם העיקרי לכישלון המודיעיני שקדם להפתעה של פריצת המלחמה, הייתה הטענה שאחרי תבוסת 1967 לא יעז האויב לצאת שוב למלחמה כוללת. בנוסף, רח"ט מחקר אמור היה לדעת שהעיסוק בפרשנות מדינית במקום להתמקד בנתונים הצבאיים הוא שהוביל את ראש אמ"ן זעירא לומר למטכ"ל, שהיה מודאג מההיערכות החריגה של האויב, כי לסאדאת אין סיבה פוליטית לצאת למלחמה.

ומעל הכול, מי שעננת 1973 אכן מרחפת מעל ראשו, לא יעז לחזור היום על דבריו של אלי זעירא בשנת 1973 בנוגע לסיכוי המלחמה בעתיד. אלא שרח"ט מחקר של שנת 2017 עשה זאת בדיוק מעורר חלחלה, כאשר הודיע לישראלים בראיון החג כי "הסבירות למלחמה יזומה מצד אויבינו, בכלל הזירות – נמוכה. האפשרות להסלמה רחבת היקף שתוביל למלחמה קיימת בסבירות נמוכה".

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

77 תגובות למאמר

  1. מעורר דאגה – קצין בכיר אחרי קצין בכיר מתגלים כמנותקים מהמציאות ומתכלית תפקידם…
    איפה מזהה התהליכים?

  2. חשבתי שלעולם לא נראה דוגמאות נוספות של אלי זעירא אבל נראה שההיסטוריה חוזרת על עצמה והפוליטיקה ההזויה חדרה היטב לשורות הצבא. אסון !

    1. אין לאג'נדה הנאורה גבול עובדה ונסיבות שיעצרו את אנשיה. המאמינים ושולחיהם עובדים את חזון מסירת השטחים המשיחי ביתר שאת. אותם מקבלי החלטות בשירות הביטחון ובצבא שהתקדמו בעזרת לשון חומה ודקלום הדברים המתאימים לאזניים הנכונות לאחר שעברו הכשרה וקורסים במקומות הנכונים שלא יהססו לנצור נשק מפני סכנה קיומית בגלל החשש להחמיץ הזדמנות לשלום.

  3. עדיף היה אילו רח"ט מחקר היה מתמקד ברכש הצבאי האינטנסיבי של המצרים בתקופה האחרונה: צוללות, פריגטות, מטוסי קרב מסוגים שונים ועוד ועוד. לאיזו חזית בדיוק מיועדת כל ההתעצמות הזו? האם היא מיועדת להתמודדות (של המצרים) עם האיום הלובי? עם האיום הסודני? עם האיום התימני? לעניות דעתי, האיום המצרי על ישראל בעינו עומד וההתעצמות של המצרים בתקופה האחרונה רק הופכת אותו לאקוטי יותר. מספיק כבר עם חזיונות התעתועים של "הזדמנויות מדיניות" ו-"מזרח תיכון חדש". איך אמר יצחק שמיר? "הערבים אותם ערבים והים אותו ים".

  4. זאת היתה פשוט בגידה
    הדרג המדיני וצמרת צה"ל חברו ובגדו באזרחי מדינת ישראל ואיפשרו את האסון שנקרא מלחמת יום הכיפורים. כל הסיפורים של אמ"ן או אחרים על כוונות האויב או סיפורים על מרגלים כפולים וחסמבה באו כדי להסיט את הדיון מהבגידה הנ"ל. ברור הוא שראו את האויב מתעצם ממול ולכן צריך לשאול מה האויב יכול לעשות ולא מה שחושבים שהאויב רוצה לעשות, לא עשו את זה זאת בגידה. לא תקפו תקיפת מנע כדי לשבש את פעילות האויב כפי שנעשה במלחמת ששת הימים ובמקום זה אפשרו לאויב להתקיף ראשון, זאת בגידה. לא הודיעו לציבור על התעצמות האויב כפי הנראה כדי שהציבור לא ילחץ לפעולה כפי שזה היה במלחמת ששת הימים, זאת בגידה כי הציבור לא היה מוכן. הפקירו את חיילי המעוזים ובכלל חיילי הקו הראשון למרות שברור היה שהם לא יכלו לעצור את האויב, זאת בגידה. בצמרת צה"ל היו שהבינו מה יכול לקרות אבל הם לא התמרדו כי פחדו מתגובה עוינת נגדם, זאת בגידה. ישראל טל אמר שיש התעצמות גדולה של האויב מעבר לתעלה אבל אחר כך שתק. מדוע? האם פחד שיפגעו בו? האם פחד שיזרק מצה"ל או יאבד את הפנסיה שלו? לכן אני אומר שהיתה כאן בגדיה וכל שאה הסיפורים באו כדי להסיט את הדיון מהבגידה הנ"ל.

    1. אכן כן, ולכן מזעזע לקרוא עך צה"ל של היום שנסחף בדיוק לאותה טרגדיה….

    2. קורנבלום לדעתי אתה מגזים גם מכיוון שאינך בקיא מספיק בפרטים. יש הבדל ענק בין סדרה של הנחות שגויות ופעולות שלא התבצעו כתוצאה מכך לבין בגידה. חג שמח ובעיקר רגוע.

    3. נראה לי כי היה עדיף ללמוד ממה שקרה בסוף יוני 1948 וגם ממה שקרה בתחילת נובמבר 1995 ולהרפות מהמילה "בגידה". קיימות מספיק מילים בשפה העברית שיתארו מצב בו מרבית מנהיגינו טחו עיניהם מראות את המציאות נכוחה. אני גם לא חושב שהיתה כאן קונספירציה להכשיל את המדינה ב1973. היתה הרבה טיפשות. לכן אני מציע למחוק מהלכסיקון גם את הביטוי "סבירות נמוכה" או לחילופין להשתמש בו בחרדת קודש ומתוך זהירות מרבית.
      מאמר חשוב של יהודה וגמן.

    4. יהודה
      אני לא חושב שזה עניין של הנחות שגויות לי נראה שכל העניין היה מתוכנן ולדעתי מתוכנן על ידי ישראלים. אני זוכר את ההפתעה ביום כיפור כשהתחילה המלחמה. לא ידענו דבר. מישהו עסק בהסתרת התעצמות האויב. למה ההסתרה הזאת? מדוע לא קבלנו חדשות על התעצמות האויב? למה "מבט" למשל לא התחיל את שידור החדשות בלספר לנו שהמצרים הכניסו עוד שתי דוויזיות מצויידות לסיני והם די קרובים אלינו. אחר כך להביא איזה אלוף בדימוס שיספר לנו שהאויב יכול להתחיל מלחמה מתי שהוא רוצה ולנו אין שום אפשרות למנוע כי אין ממש גייסות שלנו בשטח.
      למה כל זה לא היה? קיימת אפשרות מאד סבירה שכמה קצינים או חיילים ראו וקיבלו מסקנות אחרות מאשר צמרת צה"ל האם הם סיפרו למישהו מה שקורה? האם העיתונים ידעו אבל לא פרסמו? האם מישהו אמר להם שלא צריך לפרסם? כל זה לא נחקר במקום זה קיבלנו את תאטרון אגרנט. איזה הנחות שגויות יכולות להיות כאן? אתה רואה את האויב מתעצם מולך ואתה לא עושה דבר למרות שתפקידך הוא להתריע וגם להפריע לאוייב להתעצם. כל זה לא קרה, למה לא קרה? במקום זה נתנו לאויב להתקיף ראשון. אם היו חוקרים במקום לעסוק בתאטרון אגרנט היו מגיעים למסקנה שכל זה למעשה תוכנן וזאת הבגידה.

  5. מזעזע. אין מילה טובה יותר.
    אלו הנמצאים בראש הפירמידה לוקים בליקוי מאורות הרה-אסון.
    ואין מי שיעשה שם סדר. מזעזע.

  6. מאמר מצויין – כרגיל. הרושם המתקבל הוא שמחדל המודיעין של מלחמת יום הכיפורים לא תוחקר באמ"ן מעולם. אחרת לא ניתן להסביר כיצד כל(!) ראשי אמ"ן מאז מקפידים לשחזר את שגיאתו הגורלית של אלי זעירא – הנסיון הנואל לחדור למוחו של האויב כדי לדעת מהו חושב ומתכנן. האלכימיה המודיעינית הזו מעולם לא צלחה ולעולם לא תצלח.

  7. קצת הגזמתם עם הדמגוגיה האנטי צה"לית שלכם.
    ראשית, יש אכן כמה דברים אומללים בראיון, כמו התנגדותו לצליחת התעלה ב-73. חד וחלק. מאידך, אתם מנפחים כמה נקודות מעבר לכל פרופורציה:
    1. כמובן שתפקידו של אמ"ן הוא לזהות הזדמנויות לשלום. זוהי משימתו שהוגדרה לו על ידי הממשלה. מסיבה זו ישנם בתוך אמ"ן גופי מחקר צבאיים וגופי מחקר מדיניים, שתפקידם של האחרונים כולל כמובן זיהוי הזדמנויות לשלום. כך שאמ"ן בסך הכל עושה את מה שהוטל עליו לעשות משחר ימיו.
    2. בנוגע ל-73 – אתם טועים. חלק מרכזי בקונספציה היה שאין למצרים יכולת צבאית להכריע את צה"ל מכיוון שחיל האוויר שלהם לא שוקם ולא היה להם טק"ק משמעותי. כך שהמחשבה הצבאית ולא המדינית שלטה באמ"ן. ואולי זו הבעיה – שאמ"ן לא חשב על אפשרות של מהלך צבאי מוגבל שנועד לשרת את המטרות המדיניות של הצבא המצרי – שבירת הקפאון (ולא הכרעת צה"ל).
    3. בפסקת הסיום שלכם אבדתם את זה לגמרי. אסור למעריך לומר שהסבירות למלחמה היא נמוכה אם לדעתו היא נמוכה? מה קרה לכם? אולי אם זה היה תלוי בכם כל כוחות המילואים של צה"ל היו עומדים הכן על הגבולות 365 ימים בשנה, אבל לאמ"ן, בניגוד אליכם, יש גם אחריות.

    1. מיכאל ק. צודק לחלוטין (ולצערי זו התגובה היחידה עם דברי טעם כאן).
      גם אם ההחלטה האופרטיבית לצלוח את התעלה היתה בדיעבד חכמה, מן הראוי היה לגבש אותה מתוך הבנה של כוונות האויב (נדבך חשוב מעבר ליכולותיו של האויב שלא ניתן להתעלם ממנו).
      בפירוש היה כשל מודיעיני בהבנה הזו. הפרשנות מעבר היא לא מעניינו של אמ"ן מחקר אלא של גופי התכנון ושל הקברניטים

  8. האויב הגדול של עלממה שהיה פעם מערב הוא שכבת
    הפיאודלים האקדמאית המרקסיסטית ששולטת בכל ללא קשר לבחירות.
    אם הנגיף הזה לא ימחק,הציביליזציה הזו היא היסטוריה.
    אכן כל צמרת הצבא היא אקדמאים משלום עכשיו שמבינים במלחמות בערך מה שאני מבין בגולף.
    המשטרה החשאית,הבנקים,האקדמיה,ארגון הפשע
    שקורא לעצמו מערכת המשפט,תקשורת,בוהמה,פקידות….נומנקלטורה סוביטית קלאסית של בעלי פנקס אדום.

    אכן צודק המגיב לגבי תכניותיה וכוונותיה של מצרים.
    אין דבר שייצב את המשטר השנוא ( גם הוא מורכב מאקדמאים מרקסיסטים,הפלא ופלא) של מצרים כמו אויב חיצוני.

    1. ברור שאי אפשר להיות בכוננות 24/7 עם כל הצבא מגוייס
      אבל אפשר לא להצהיר הצהרות טעונות שכאלה, בטח אחרי שהן כבר הוכחו כמסוכנות וחסרות שחר ולא רק ב1973.

    2. ליהודה וגמן. בדיוק בזה העניין. צה"ל הורגל לחכות לתקיפה, מה שנקרא באהדה- מלחמת אין ברירה, במקום לנצל הזדמנות להכות את האויב, שמצהיר על רצונו להשמיד אותנו. להכות אותו גם אם אינו מתכוון להילחם כרגע. לא לנצל את ההזדמנות גם כאשר הוא מרכז כוחות, ולו רק לשם תרגיל, היא רעה חולה של צבא "שוחר שלום". לעצם ה"הפתעה" יש להזכיר את דבריו של קיסינג'ר: "תן להם לדמם". דיין הסכים לכך, וזעירא שת"פ איתו. 1+1 =2! לא הפתעה ולא נעליים.

  9. הטור שגוי מיסודו ומשקף בורות היסטורית ומקצועית.
    א. שלום צודק בניתוחו את תכנית המלחמה המצרית. היא הייתה מוגבלת ואף אחד לא זיהה את זה. זה לא תפקידו של אמ"ן, או של הכותב, להחליט אם צריך או לא צריך לצלוח את התעלה. זה תפקידו של ראש הממשלה. אמ"ן צריך לשקף לו את המציאות ובכך הוא נכשל, וטוב שהלקח נלמד.צריך היה להגיד לראש הממשלה שזו התכנית ולהשאיר לו את ההחלטה אם לצלוח או לא. יחליט לצלוח, על כל ההרוגים והפצועים הכרוכים בכך, יצלח. יחליט לא לצלוח, לא יצלח. אמ"ן צריך להבין את המצב ולא להחליט מה עושים.
    ב. הציטוט של בר לב משקף היטב את א' – מפקד חזית הדרום במלחמה לא מבין את מטרות האויב. זו תקלה של אמ"ן, לא של ברלב, והניתוח השגוי של ברלב הוא תקלה ולא סימוכין לכך שזה היה המצב.
    ג. בהתחשב בעובדה שאם הייתה הבנה של הנכונות המצרית לשלום עבור סיני ניתן היה להגיע להסכם ולמנוע את המלחמה, הרי ברור שמדובר בטעות מודיעינית, ומדינית, שעלתה לנו ב3000 הרוגים. נשגב מבחינתי איך אפשר לטעון שאמ"ן לא אמור לעסוק בכך או שזה לא חשוב. אליבא דהכותב צריך רק לנצח במלחמה ולא למנוע אותה. זו כמובן שטות מוחלטת.
    ד. באמ"ן גורמים נפרדים למחקר מדיני ולמחקר צבאי, ואין העיסוק המדיני מבטל את הצבאי. רח"ט מחקר אמון על שניהם ולכן הוא צריך, וחייב, לדבר על שניהם.

    1. א. שאלת מטרת המלחמה המצרית המקוריות (דבר שונה למדי מ"תכנית המלחמה") אינה ברורה עד היום, ומכל מקום אינה כה רלוונטית להערכת דברי ראש אמ"ן. הדבר החשוב הוא שראש אמ"ן אינו מסוגל לקרוא חומר שחור-על-גבי-לבן ולהסיק ממנו הערכות נכונות.

      ההנחה מאחורי דברי ראש אמ"ן ודבריך היא שאפשר היה להגיע לאותו הסכם בדיוק לפני 73 או אפילו בלעדי הצליחה, אבל אנו יודעים מה היו הדרישות המצריות מלפני יום-כיפור (יש המון מסמכים מאוד ברורים), והם היו הרבה מעבר למה שסאדאת קיבל. הנכונות המצרית לא היתה ל"שלום תמורת סיני" אלא תמורת הרבה מעבר, ובעיקר סירוב מוחלט להסכם פרטני.

      בנסיבות אחרות מצרים לא היתה עושה את הויתורים שעשתה, כגון ויתור על תפקיד המדינה הערבית הראשית וקבלת הסכם נפרד. מעמדת כח חזקה יותר היא היתה מתעקשת גם על דרישות בנוגע לשאר הערבים כפי שהתעקשה לפני המלחמה. גרוע מכך, היא היתה מקבלת נרטיב נצחון אמין והדבר היה עלול לגרום לסאדאת להימנע מקבלת הסדר כלשהו. דברי ראש אמ"ן מקבלים נרטיב היסטורי מאוד מפוקפק, הייתי אומר אפילו כסת"ח פוליטי של צד מאוד מסוים במדינה.

      ב. בר לב שואל שאלה טובה ומנתח בצורה הרבה נכונה יותר ממך ומראש אמ"ן. ההנחה שלך ושל ראש אמ"ן היא שסאדאת היה מפסיק אחרי "מטרות המלחמה". זו ראייה שרואה את סאדאת כיצור מכני ללא שאיפות מעבר לתכנית המקורית ולא כיצור שמעוניין למקסם הישגים.

      במציאות, פוליטיקאים הם ברובם יצורים אופרטיוניסטים שחיים בהווה והשאלה מה המטרות המקוריות מאחורי פעולה כזו או אחרת היא משנית לעומת השאלה "מה אני מרוויח/מפסיד אם אפסיק?" "מה אני מרוויח/מפסיד אם אמשיך?". סאדאת היה ממשיך במלחמה אם היה סבור שהיה מסוגל להשיג יותר בעזרת התשה. בר לב חי בהווה שלו, ואילו אתה וראש אמ"ן שואלים שאלה שאינה כה רלוונטית ("מה סאדאת רצה לפני שבוע?").

  10. במילואים באיו"ש, נאספנו להרצאות.
    מה רבה הייתה תדהמתי שהקצינים שעלו להסביר, פרשו לפנינו מצגת power point, עם דפים מתחלפים בשיטות שונות ומשונות, עם צבעים וחיצים ועוד עזרים ויזואליים. ושאלתי את עצמי באותו אירוע כמה זמן לקח לאותם קצינים והעוזרים שלהם לתכנן מצגת מושקעת כזאת עם כל האמצעים הויזואליים, שלא הוסיפו דבר לתוכן.
    והתוכן: אותם קצינים הראו את נקודת מבטם על הנושאים הפוליטיים, הנושאים המדיניים, ועוד. ושוב שאלתי את עצמי שם באותו אhרוע: מה אתם לעזאזל קשורים להיבטים הפוליטיים ולהיבטים המדיניים ?
    איך קורה שקצינים משקיעים במצגות ומדברים על נושאים מדיניים ופוליטיים, שאין להם שום יתרון על אחרים בהם, ואינם מוסיפים דבר לחיילים הנוכחים?
    איך קורה שאוספים מאות מילואמניקים ולא מדברים על יחסי כוחות, לא מדברים על אמל"ח, לא מדברים על שיטות קרביות, לא מלמדים טקטיקה, לא אסטרטגיה. כל מה שיש להם בראש לקצינים האלה הוא לדבר על תהליך השלום ואיך הוא משפיע, במצגת בצבעים זוהרים ובפונטים יפים.
    זה לא (!!!) תפקיד של קצינים בצבא לעשות מצגות. זה לא (!!!) תפקיד קצינים בצבא לדבר פוליטיקה.
    התפקיד שלהם הוא להכין את הצבא למלחמה !!! ואת זה הם בפירוש לא עשו, אלא עשו מצגות ודיברו פוליטיקה ומדינאות, בזבוז זמן מוחלט לצבא שצריך להתמקצע בכדי להיות מסוגל לנצח.
    היה מיש האמר בזמנו: ככה לא בונים חומה. ככה לא בונים חומה.

  11. כשרואים את פניו של האיש מאמ״ן מבינים עד כמה עמוקה נאיביותו שלא לומר עיוורונו. כל צמרת הבטחון של ישראל מורכבת משמאלנים החיים בעולם האשליות והטיפשות ומובילים אותנו לתבוסות מהדהדות. הם שייכים לזרם הקרן לישראל חדשה הדוגל בהפיכת ישראל לאסקופה נדרסת וחיסול יהודיותה כדי להקל על המעבר למדינת כל אזרחיה וחיסול המדינה היהודית המיוחדת. יש לנקות את אורוות הבטחון וצה״ל מכל אנשי הקרן החדשה ומכל אירגוני החיסול השונים השוטפים שם את מוחם של החיילים והקצינים. המצב כבר מגעיל ומעורר תהיות לגבי. המנהיגים הפוליטיים המאפשרים שאנשים כאלה ישבו שם. יאיר גולן הוא הדגם של הטיפוסים המעוותים האלה ויש לסלקם משם בהקדם. מה עושה ליברמן במקום לנקות אורוות? כרגיל כלום.

  12. ראש אמן מפגין בורות מזעזעת בהיסטוריה של מלחמת יום כיפור ומה שקדם לה, וזה מעורר ספקות לגביו ולגבי צהל כולו
    1. רצונו של סאעדת בשלום לפני מלחמת יום הכיפורים הוא *מיתוס* של צד אחד במפה הפוליטית ואין לו שום הוכחות כרגע (למעט אם בעתיד יתגלה משהו כדוגמת יומני סאעדת). מה שידוע מהרשומות הדיפלומטיות של מתווכים למיניהם הוא שמיצרים ביקשה נסיגה כוללת של ישראל לקווי 67 כתנאי *מקדים* לכל מה יהיה אולי בהמשך. לכל היותר היתה מוכנה להסכם אי-לוחמה.
    2. בידי צה"ל נפלה תוכנית הצליחה של המצרים מספר ימים *לפני המלחמה*, אולם, היא לא הועברה לדרגי השדה, אפילו הבכירים ביותר, כך שאין מה לדבר על חוסר ידיעה מקדימה על תוכנית למלחמה מוגבלת, אם אמן בעצמו לא הבין מה שבידיו, שלא לדבר על המחדל הצבאי העצום, מאות קורבנות מיותרים היו נחסכים אם התוכנית היתה מועברת לדרגי השדה.
    3. גם לגבי סוריה התת-אלוף מקשקש, הסורים בסוף המלחמה (בסיוע הצבא העיראקי) הצליחו לייצב קו הגנה שצה"ל לא הצליח/הספיק לפרוץ, וכתוצאה מכך הם הרשו לעצמם לנהל מלחמת התשה ארוכה לאחר סיום מלחמת יום הכיפורים.

    1. דן, קרא את ספרו של יגאל קיפניס-1973 הדרך למלחמה, ובו תמצא את הפרטים המלאים של תכנית השלום המצרית שהועברה ע"י שליח אישי של סאדאת לקיסינג'ר במספר פגישות ושאותה דחתה גולדה מאיר. הוא גם לא ביקש נסיגה מוחלטת כתנאי מקדים, להיפך הוא היה מוכן להסדרי בטחון טובים יותר מאלו שהוסכמו בהסכם השלום אחרי כמה שנים ואלפי הרוגים משני הצדדים. זה לא מיתוס- אלו עובדות שבני דורי שלמו עליהן בחייהם ובבריאותם.

    2. דן, קרא את ספרו של יגאל קיפניס-1973 הדרך למלחמה, ובו תמצא את הפרטים המלאים של תכנית השלום המצרית שהועברה ע"י שליח אישי של סאדאת לקיסינג'ר במספר פגישות ושאותה דחתה גולדה מאיר. הוא גם לא ביקש נסיגה מוחלטת כתנאי מקדים, להיפך הוא היה מוכן להסדרי בטחון טובים יותר מאלו שהוסכמו בהסכם השלום אחרי כמה שנים ואלפי הרוגים משני הצדדים. זה לא מיתוס- אלו עובדות שבני דורי שלמו עליהן בחייהם ובבריאותם.

  13. מה הפלא כשהתרבות הארגונית של הצבא היא של ניהול פוליטי הרי נהיר לכל שראשיו יהיו פוליטיקאים… עסקנים…. מדינאים עלאק….
    צוק איתן הוא דוגמא לכך שהצבא חיי בבועה מוגנת- חיילים משוכפצים וממוגנים בקרמי ובמעילי רוח בעוד האזרחים, ילדים נשים וזקנים נשארו חשופים.

    פשוט בזיון!!!

    1. 49 גדודים מיצרים בסיני יכולים להתהפך נגדנו. הסכם שלום פג .

  14. מקומו של "המעריך הלאומי" של צהל בשוק הנדל"ן – שיתעסק בשמאות והשקעה בדירות

    צהל צריך מפקדים קילרים שמחכים לפקודה לתקוף ולהשמיד את האוייב

  15. אני מסכים עם המאמר. אבל…

    צריך לזכור שלמלחמות יש מחיר כבד, ושהציבור בארץ לא מוכן לשלם אותו. בחללים.
    זו מגמה שקיימת בכל העולם המערבי.
    גם הפכנו עדינים יותר. (מי שקורא תיאורי קרבות *רשמיים* מששת הימים ויום כיפור, לדוגמה, מבין שאז ממש לא חסו על האויב, מנוטרל או לא).

    במלחמת העצמאות נפלו 1% מהאוכלוסייה (מעל 6000 חללים).
    בששת הימים מדינה של 2.5 מיליון תושבים שילמה מחיר של מעל 600 חללים. ולא היה דוח מבקר אחרי גבעת התחמושת או תל פאחר.
    ביום כיפור נהרגו למדינה של כ-3 מיליון תושבים יותר מ-2000 לוחמים, וזו הייתה נקודת השבר. על לבנון הראשונה אין בכלל מה לדבר.
    היום לא מוכנים לשלם 50 חללים. מוכנים לספוג ולהוציא כסף בלי סוף על טילים נגד טילים רק כדי לשמור על חיי אדם. אין מה לדבר על קרב פריצה מהירה כמו ששת הימים, כי זה יקר בחיי חיילים. היום זה רק תנועה מדודה עם חיפוי על חיפוי. קשה בכלל לחשוב מה יקרה אם המצרי יחליט להפעיל את צבאו הגדול נגדנו. זו ממש אימה ופיק ברכיים, מה יגידו האימהות.

    זו הגישה בחברה, ולכן רח"ט מחקר מחפש להצדיק כל הימנעות מעימות, אפילו בדיעבד. הקצינים ב-mode שמירה על הילדים, וככה זה נראה. שכל אחד ישאל את עצמו אם הוא שש לשלוח את בנו למות כדי להשיג הישג מדיני נוסח ברלב. קל לבקר אחרים.

    הקצונה בצה"ל מפחדת מחללים בדיוק כפי שהציבור ברובו מפחד מחללים. הציבור מפחד מחללים עד רמה כזו שהוא מעדיף אזרחים הרוגים (עדיף מתנחלים או פריפריה מזרחית). קדושת "הבנים" כבר הגיעה למדדים מעוררי תמיהה. דוגמה, האנדרטה הכי גדולה של *פיגוע* משנות התשעים היא בבית ליד (ממש מונומנט עם מרכז מבקרים) כי שם נהרגו בעיקר חיילים בטרמפיאדה/תחנת אוטובוס. על פיגועים שבהם נהרגו אזרחים בבתי קפה/אוטובוסים אולי יש לוחית זכרון, ואם בקניון אז אפילו זה לא. תקנו אותי אם אני טועה.

    1. עם שלא מוכן להקריב מבניו למען עצמאותו וקוממיותו – עצמאותו וקוממיותו ילקחו ממנו. לכן אני סבור שללא הדתיים הלאומיים לא היינו יכולים לשרוד. האנשים האלו הם כרגע גזע האומה משום שאין אצלם משחקים בכל מה שקשור בהשרדות.

    2. אילון, האתר הזה צריך להציע לך לכתוב כאן כי נראה שאתה מבין ותהליכים יותר טוב מאותו וגמן. לצערנו, התיאור שלך מדוייק והוא מתאר היטב את האימפוטנציה שלנו.
      מעניין שכותבי אתר זה נוטים לשכוח שהתהליך הזה התפתח בעיקר תחת שלטון הליכוד ועם השתלטות הולכת וגדלה של הדת״לים על צהל (והנה אנקדוטה: בימיי בבהד 1 לפני 15 שנים הייתי הצוער היחיד בחדר שלא התעורר לשחרית).
      בעיניי העובדה שחוסר הקבלה של נפגעים מקרב חיילי צהל רק הולך ומתגבר משמעותית יותר לעין ערוך מכל הדיבורים הימניים, ומראים – אם תרצו לתאר זאת כך – את היד האמיתית של נתניהו ושלטון הליכוד — מוכנות להילחם למען האידאולוגיה המתנחלים עד לנקודה שבה חיילים נפגעים והיכולת של עמכא ישראל לטוס לחו״ל תפגע.

  16. הבעיה היא שישנה רוח אוסלואידית חזקה הנושבת בצה"ל משנות התשעים.
    לצערי שרי הבטחון מן הליכוד טרם השכילו לעשות דה-אוסלואיזציה לצמרת הצבאית שנמכר כי חלקם התבלבלו בתפקידם וחושבים שעליהם לקחת את תפקידם של המדינאים. אנשי הצבא שכחו כי ליבת תפקידם היא המלחמה. היה על המדינאים נבחרי הציבור שמלימה ושלום הם בתחום המנדט שניתן להם מן האזרחים – להזכיר להם זאת ולהעמידם במקומם.

    1. אכן. והיה על מי שבחר בבית היהודי, להזכיר לנציגיו בכנסת שתפקידם הוא לכנס אותה בדחיפות כדי לדון ולהחליט לתפוס את השלטון מידי הצבא. לסמוטריץ' למשל.

  17. תפקידן של כל זרועות הבטחון הוא, קידום תכנית השלבים, שנקראת בלשון סגי-נהור: "תהליך השלום". ערב מלחמת יום-הכיפורים, ביזמת גולדה, משה דיין, והנאצי, קיסינגר, נועדה להוציא את הסובייטים מן המזרח התיכון, להכניס את האמריקנים ולהוכיל את "ישראל" להסכמי כניעה למצרים, ובכך, לקנות גם את מצרים. מדינת ה"ציונים" הקריבה במלחמת הסרק הזו, קרוב לשלושת אלפים ילדי ישראל, ועוד אלפים הפכה לנכים, פיזית ונפשית, היו גם הורים שהתאבדו בעקבות רצח בניהם על ידי "מדינת ישראל". דדו דרש לגייס מילואים, גולדה התנגדה, כדי שלא להצטייר כ"תוקפנית", בזמן שהיא, המנוולת, ידעה היטב את התכנית המקאברית. המדינה הזו נוסדה לחיסול עם ישראל, ככזה. ניתן לראות זאת גם בכל גזירות אדריאנוס של מדינת הרשע והפשע הזו.

  18. אשמח אם לא יסננו את התגובות שלי (בערך 90% מהמקרים)

    אני מסכים עם המאמר. אבל…

    צריך לזכור שלמלחמות יש מחיר כבד, בחללים, ושהציבור בארץ לא מוכן לשלם אותו.
    זו מגמה שקיימת בכל העולם המערבי.

    פעם זה לא היה כך:
    במלחמת העצמאות נפלו 1% מהאוכלוסייה (מעל 6000 חללים).
    בששת הימים מדינה של 2.5 מיליון תושבים שילמה מחיר של מעל 600 חללים. ולא היה דוח מבקר אחרי גבעת התחמושת או תל פאחר, אלא אלבומי ניצחון.
    ביום כיפור נהרגו למדינה של כ-3 מיליון תושבים יותר מ-2000 לוחמים, וזו הייתה נקודת השבר. על לבנון הראשונה, והתסבוכת אחריה אין בכלל מה לדבר.
    היום לא מוכנים לשלם 50 חללים. מוכנים לספוג טילים, להשבית מדינה חודש וחצי, ולהוציא כסף בלי סוף על כיפת ברזל רק כדי שכמה שפחות חיילים יהרגו. פעם אירוע הנגמ"ש בסג'עיה לא היה בכלל תופס כותרות, בטח לא סביב מיגון. פעם הורים שכולים לא היו מתפרצים על רוה"מ באמצע טקס ממלכתי. ועם יד על הלב, כמה פה היו מוכנים היום שבנם יסכן את חייו רק כדי להשיג הישג מדיני בסגנון שהציע ברלב? על צליחה של התעלה בכלל אין מה לדבר.

    הקצונה בצה"ל מפחדת מחללים בדיוק כפי שהציבור ברובו מפחד, ההורים הם כבר חלק משמעותי במשוואה. זה מתבטא בכל החלטה, כולל הערכות מודיעין.

    יותר מזה, ידוע שבחברה שלנו מעדיפים אזרחים הרוגים. דם החיילים סמוק יותר. אפילו אני לפעמים מרגיש כך, אבל זה לא רק אני. לדוגמה, אתר הנצחה מסוים לחללי פיגוע שברובם היו חיילים (אתר הנצחה מונומנטאלי עם מרכז מבקרים), לעומת הנצחה של פיגועים קשים אחרים שבהם רוב הנפגעים היו אזרחים.

  19. אמרתי את זה בעבר ואני חוזר על זה, מהכרה קרובה של קציני צה"ל בסדיר ( בדימוס) חלק מהם הם הסכנה הצבאית הגדולה ביותר שיש למדינת ישראל כיום

  20. קראתי את כל התגובות ונוכחתי שרב המגיבים באותה דיעה; נטשנו את דרך הפלמ״ח, דרך האין ברירה, הנחישות והדבקות במטרה, הכוללים יוזמה ובעיקר אילתור חוצה מוסכמות, אשר איפיינו אותנו מול האוייב, כאשר עוד ידענו ושאפנו לנצח. כל היתר הוא בבל״ת לשמו, אפולוגטיקה בגרוש, המביישת את מקימי המדינה, צהל, תע״ש ורפא״ל המתהפכים בקבריהם ויותר מכך, את אלפי הנשמות אשר על מגש הכסף, אשר בזכותם ישראל היא עובדה קיימת ( עדיין), בשכונה הבעייתית שלנו. השאלה אשר אף מגיב לא נגע בה, היא מהיכן נובעת ההתבהמות והבריחה מהאמת?, מה שורש הבריחה מהעקרונות ואי ראיה נכוחה של המציאות, ברמה ההסטורית, המעשית והתחבולתית. כדי לא להאריך, אציין מספר אפשרויות; 1. הצמידות המרסקת לקונספציות של ׳הנציב העליון׳ האמריקאי, בה כל קצין מתחיל, נחשף ב׳השתלמויות׳ שלווה באמריקקה. (משם גם אמצעי ההמחשה ל׳כלום׳ המתעתע). 2. הרעלת הבארות של הקרן החדשה-ישנה (עוד מימי הפ.ק.פ=מפלגה קומוניסטית פלסטינאית של שנות ה20 של המאה הקודמת), בהכחשת הציונות והאמת המוסרית והערכית שלנו והטייה מתוכנה של הציונות הסוציאליסטית שבנתה והקימה את המדינה, בהחלפת זהות השמאל-הציוני ב׳סמול בוגדני׳ של BDS כערך עליון וצודק, מבלי להפנים את הצד האתנני המשולם מצד אוייבינו האנטישמיים והמרצחים שרק החליפו מסכות, באירופה, ואשר כבר היום ביחד עם הריאקציה המוסלמית, מרימים את ראשם. 3. אי הפקת לקחי ההסטוריה החדשה: מלחמת וויטנאם ומסכת השקר ברעיון 2 מדינות שחולחלה לריאקציה המוסלמונאצית. 4. אי הכרת ההסטוריה הכללית והפרטית שלנו כיהודים בכל הגלויות ונפילה לתהום החיכוך בין מוצאינו השונים לכאורה, מבלי להכיל האמת ההסטורית-הבסיס להיותנו עם הנצח. יש עוד סיבות, אבל אלו שציינתי הן החשובות שבהן, כדי להחליף ווקטור ולא ליפול להכחשה עצמית.

  21. חילחול הדיספאטיה האמריקאית לצהל שעבר למצגות פוטושופ, במקום לנצח במלחמות.

  22. סליחה, האויב חדל משיגור רקטות? ואיפה סמוטריץ' שיקרא לדיון בכנסת על ההפיכה הצבאית השקטה- שינוי הכתוב בלא סמכות, של ייעוד צה"ל? ממתי הצבא קובע את ייעודו?! בייעוד הכתוב הקודם היה 'אויב' והיה 'ניצחון'.הם אינם עוד. שוב ושוב מככבת שמירת המשטר כייעוד הצבא, המשטר הדמוקרטי. ה"יהודית' מצטרפת למדינה הדמוקרטית, מצוות אנשים מלומדה. מזה יותר מ-20 שנה נטל הצבא את השלטון לידיו, ואין בין הח"כים פוצה פה ומצפצף.

  23. הדברים המיוחסים לתא"ל דרור שלום: "אמ"ן נכשל לא רק בהתרעה על המלחמה שבשער, אלא גם בהחמצת איתור תכנית המלחמה המצרית" מנוגדים בתכלית לאמת ההיסטורית. האלוף אלי זעירא, ראש אמ"ן במליוה"כ ציין שבידי צה"ל היו כל תוכניות המלחמה המצריות, והשינוי שחל בהם בפועל היה בהזזתה של חטיבה מצרית אחת ממקומה בתוכנית זו. הבעיה של צה"ל לא הייתה בכשל המודיעיני אלא באי מוכנות זרועות היבשה והאוויר (חוץ מחיל הים שנערך נכון) שמימש תורת לחימה שכשלה מול הדוקטרינה הצבאית של צבא מצרים. חיל השיריון הוכה קשות וספג אבדות נוראות בכלים ובכוח אדם משו שלא הכשיר את החרמ"ש ואת חיל הרגלים לקרב משולב עם גדודי הטנקים.
    חיל האוויר שהחל בבוקר הראשון למלחמה בהפעלת תוכנית "תגר" להשמדת סוללות הטילים במערב התעלה הוסט על ידי משה דיין (שלא לצורך ובניגוד לרצון מפקד חיל האוויר) לתוכנית אולתרת ברמת הגולן על בסיס תוכנית "דוגמן 5". התקיפה בגולן נכשלה כמעט כליל במחיר אבדות כבד של טייסת הפנטומים, ובסיני נותר מערך הנ"מ המצרי כמעט ללא פגע עד לשלב הצליחה בלילה שבין 15 ל- 16 באוקטובר.

    מי שעמד בראש מערך האיסוף אז (כיום תחת יחידות 8200) תא"ל יואל בן פורת הקדיש לאחר המלחמה את שארית חייו לניתוח לקחי המלחמה של אמ"ן, בארכיון מידע שכמותו לא היה בצה"ל מאז הקמתו.

    למיטב הערכתי השטחיות והזלזול בפרטים המאפיין את רוב הקצונה הבכירה של צה"ל כולל אמ"ן, הביאה לכך שמסמך המחקר של בן פורת שוכב עד היום למעצבה בספריית אמ"ן, וטוב יעשה תא"ל שלום אם יכין שעורי בית במידע זה לפני שהוא מעלה עובדות שגויות כגון זו על המערך של שתי הארמיות המצרים במלחמת יוה"כ.

  24. משהו חסר לי פה – אני לא מבין מה הפלא הגדול?
    כאשר לאורך השנים בצה"ל מי שמובילים את כל הפעילויות של חיל חינוך לכל הדרגות אלו ארגונים בעלי אג'נדה פוסט-מודרנית כמו מכון הרטמן ובינ"ה, מובן מאליו מדוע קצינים מתעסקים בפוליטיקה ומדינאות במקום בייעודו המקורי של צה"ל. זה מסביר גם איך קצין בכיר כמו יאיר גולן יכול להצביע על קצין בעל כיפה גדולה וזקן, ולזהות בו בעיה שמשתלטת על צה"ל.
    ממליץ מאוד לקרוא את הדו"ח בקישור הבא –
    http://media.wix.com/ugd/0de898_39f48ca5e3cb44968fa91a1861ca8437.pdf

  25. מאמר מצויין של מר וגמן.
    מצעד האיוולת נמשך, וזו עונה שנייה (שלישית, רביעית) של הפארסה של אמ"ן ביום כיפור.
    אנו שנלחמנו זוכרים לדיראון עולם את אמ"ן.
    לו היה זה בכוחי, הייתי עוקר את הביטוי "סבירות נמוכה" מתודעתם של קציני אמ"ן, בכל דרגה שהיא.
    מי שמסתכל על התמונה הכללית של המזרח התיכון, מי שיודע את ההיסטוריה המקומית – לעולם לא יאמר "סבירות נמוכה". הסבירות למלחמה תמיד, תמיד תהיה גבוהה באזורנו.
    הרוצה בשלום, ייכון למלחמה, אמרו הרומאים, ואנו, למודי הניסיון, נאמר – הרוצה בשלום אל ייכון למלחמת העבר, אלא למלחמת המחר.

    קראתי על התא"ל…נראה לי שהוא לא על טנק ולא טען תבור מימיו – איש מחקר טהור. מדען. ורואים את זה בהתבטאויות "הרהוטות".
    ועדיין לא דיברנו על התערבות הדרג הצבאי בהחלטות הממשלה.
    ואם הראיון הזה אושר, נראה שגם הרמטכ"ל חושב כמוהו.
    נשאר לנו רק להסכית ולשמוע על איזה הזדמנויות לשלום הוא מדבר.

  26. כפי שסגן הרמטכ"ל יאיר גולן שבוי בקונספציה לפיה צה"ל משתווה לנאציזם בשנות ה 40 כך ראש חטיבת המחקר באמ"ן מנסה לעוות את לקחי ההסטוריה .
    נראה על הסף כי שניהם כאחד חסידיה של הקרן החדשה לישראל ומנסים המה במסווה של קצינים בכירים יודעי דבר לשכתב את ההסטוריה לפי האג'נדה של זו שתומכת בהם רעיונית ומתגמלת אותם כראוי .
    יואילו השניים כאחד לפשוט מדיהם ולעשות לביתם .

  27. עיוורון מוחלט, שיחזור טעויות, איש צבא שמדבר פוליטיקה – לא למדנו דבר.
    אבל תובנה חשובה אחת למדנו מהפשלה של אמ"ן ביום כיפור – קיימת סבירות נמוכה שאמ"ן מבין מה קורה או יכול לצפות את הבאות.
    הסבירות לפרוץ מלחמה נגד ישראל לעולם תהיה סבירות גבוהה מאוד, או כניסוח האמריקאי – סכנה מיידית ומוחשית.
    האם צמרת צהל, שבודאי אישרה את התובנות של התא"ל המוקפץ לא מבינה שהכול יחזור אליה כבומרנג?

  28. הגנרלים של הצבא כולל הרמטכ"ל, נכון להיום, במ"לים קיבוצניקים/מושבניקים מהשמאל. הם מנסים ומצליחים עדיין למדר את חובשי הכיפה מהפיקוד הבכיר.

  29. אני מנחש שעוד מעט הוא יתחיל לזהות תהליכים מעוררי חלחלה
    בחברה הישראלית והוא אולי בונה על תפקיד של סגן הרמטכ"ל
    וישר קידום כסופרסטר לפוליטיקה של המחנ"ץ או לפיד.

    דגם משופר של אלי זעירא – איש מודיעין שנותן גם ראיונות לתקשורת.
    גועל נפש – תעסוק במודיעין ולא בפוליטיקה.
    המדינה שלנו התרפנה ובטח לא למדה ממלחמת יום הכיפורים!

  30. זה עתה סיימתי לקרוא את ספרו המצמרר של אבירם ברקאי על מלחמתה של חטיבת השריון 188 ברמת הגולן.
    המלחמה, השמדתה של החטיבה ע"י כוחות סוריים עדיפים עד כדי 1:10. אפילו כשהסורים כבר כבשו חלק מרמת הגולן, עדיין לא הוציא אמ"ן הודעה שזו מלחמה. עדיין שררה בפיקוד צפון ההנחה שזה סה"כ עוד יום קרב. לומר שלא ידענו, לא הבנו את מטרות המלחמה של הערבים, לא השכלנו להבין את רצונם של המצרים בשלום?. מה כל החרטא הזאת? אתה רואה ויודע שמולך 700-800 טנקים סוריים ואתה מתעסק בכוונות?
    הדבר הנורא מכל, שאז היה לנו שר בטחון שרלטן שנהג כרמטכל על ואפילו לא טרח ליידע את השרים לגבי עננת המלחמה הקרבה. ןהיום יש לנו רמטכל חברתי, עייוני, שמתעסק עם גיוס חרדים והשמת בנות בתפקידים קרביים ותחת ידיו הצבא משתולל בהצהרות מדיניות, חברתיות ומה לא, במקום להתעסק בנושא היחיד שצריך לעניין אותו והוא נצחון במלחמה הבאה. חבל ששר הבטחון אינו קורא אותו לסדר. בועדת החקירה הבאה ליברמן כבר לא יהיה בתפקידו וגם לא הרמטכל הנוכחי, אבל עם ישראל ישאר עם אלפי הרוגים ולא נדע לשים את האצבע על האחראי לכשלון כי כל הצבא פוליטי ופוזל לכוון הפוליטי ורצוי כמובן לכוון הנכון.

  31. וגמן צודק בהחלט. מה שהוא לא כותב, זה ששיטת הסלקציה הפנימית בראש הפירמידה של צה"ל – שכמו בזירות אחרות בחברה שלנו יש בשיטה זו הרבה מהמרכיב של "חבר מביא חבר" או של "החברים שלנו" – העלתה לראש פירמידת הפיקוד במשך שנים רבות אנשים בעלי דעות מיצחק רבין ושמאלה, ומכאן השתלטות המושג "הכלה" ומושגים דומים שבמקום להתכוונן ליוזמה ובטחון מכווננים ל"אבטחה פסיבית" ו"השתבללות". מי שהקשיב במהלך העשורים האחרונים לראשי הצמרת הצהלי"ת שמע בדרך כלל רק זמירות מסוג אחד… הגיע הזמן שתיעשה רוויזיה גם בעניין הזה…

    1. מה איש המודיען הזה למד ממלחמת יום הכיפורים? כנראה בעיקר את התיאוריה חסרת השחר (אך חבבית השמאל) של קיפניס. ההזוי הזה (קיפניס) רמז בספרו שגולדה הייתה יכולה למנוע את מלחמת יום הכיפורים אם הייתה מחזירה למצרים את סיני תמורת שלום. תיאוריה חסרת שחר ומשחקים בנדמה לי. זה אותו אידיוט שכתב ספר שנקרא "ההר שהיה כמפלצת" שהוא אעלק – מחקר על רמת הגולן אך בפועל זהו ספר דמגוגי שמטיף להחזרת רמת הגולן וכמה שהסורים היו נחמדים ואנחנו התוקפנים. לא תאמינו – קיפניס עצמו גר ברמת הגולן (מעניין איך הוא מסביר את הפרדוקס הזה – אבל אני כבר מזמן לא מצפה להגיון כל שהו אצל אנשים הזויים כאלו). אז מה נאמר על איש המודיעין\פליטיקאי שעליו הכתבה? או שהחינוך שלו עקום והזוי או שהוא לא חכם במיוחד אם אלו הדברים שהוא למד ממלחמת יום הכיפורים.

  32. כתבת ששליט מצרים הציע שלום לישראל לפני מלחמת 73, "לכאורה". אין שום לכאורה, היתה תכנית שלום ברורה ואמיתית שישראל דחתה. אני מציע לך ולכולם לקרוא את ספרו החשוב של יגאל קיפניס-1973 הדרך למלחמה. מי שיטרח ויקרא ספר מבריק זה שנשען כולו על מסמכים לרבות תמלולי שיחות ומזכרים, יבין את עומק המחדל. גולדה מאיר, בידיעת דיין וגלילי, לא נענתה ליוזמת השלום של סאדאת שהועברה לה מספר פעמים באמצעות קיסינג'ר, והעדיפה מלחמה על פני שיחות שלום. יתרה מכך, המחיר שגולדה הסכימה "לשלם" לאמריקאים בתמורה לדחיית היוזמה היה התחייבות ישראלית שלא לפתוח במלחמה, וזו כנראה הסבה העקרית לכך שישראל לא תקפה ראשונה למרות שידעה שהמלחמה תתחיל באותו יום. גולדה הסתירה מהממשלה, מהצבא והמוסד את קיום היזמה ואף את האולטימטום של סאדאת להגיעה להסכם עד סתיו 73. לכן המחדל הגדול של המלחמה הנוראה ההיא הוא מדיני יותר מאשר מודיעיני, והלקח המתבקש הוא בהתאם.

    1. לדן שלום! להתבונן באי עשיית שלום ונסיגה מסיני על ידי גולדה בשנים 71-73 כסיבה שהובילה למלחמה ולהרג הרב זוהי הסתכלות פוליטית צרה מאוד וגם אינה נכונה מבחינת העובדות.

      ראשית, הסתכלות כזו אינה לומדת מההיסטוריה. למצרים היה את סיני לפני 56 וזה לא הפריע להם לתקוף אותנו באמצעות הפדאין ולסגור את מיצרי טיראן, ולאחר שנסוגונו מכל סיני וזה לא הפריע להם להפעיל תוקפנות דומה שוב ב 1967.

      הסתכלות כזו גן מוחקת את היכולת שלנו ללמוד משהו מאותה מלחמה ובראש ובראשונה מוחקת את היכולת שלנו ללמוד על המקור המשותף לרוב מחדלי המלחמה: הזלזול באויב. אחרי 67 שכחנו שקרבות ההבקעה היו מאוד קשים וזכרנו רק את האלבומים והבריחה והנעליים. זה גרם לעיוורון מסוכן בדרגים הצבאיים והמדיניים. זה גרם להתעלמות בכל הסימנים המתראים כמו: ריכוז צבאות האויב, המידע של המלך חוסין, פינוי המשפחות ועוד אינספור התרעות נוספות. לעניות דעתי הזלזול באויב גרם לכשלים רבים בצבא. אולי למשל זה גרם לדדו להעביר לפיקוד הדרום פקודה של שובח יונים מבלי לטרוח כלל לוודא שהפקודה מבוצעת ומפקד פיקוד דרום נתן לזה פרשנות חפיפית של שובך יונים קטן שגם הוא לא בוצע וברגע האמת היו על קו התעלה שלושה טנקים בלבד והשאר היסטוריה עקובה מדם. הזלזול אולי תרם להעדפת השיקול המדיני על פני הצבאי ולכן לא נתנו מכת מנע ולא גיסו מילואים (משהו בסגנון: למה להרגיז את האמריקאים והסדירים כנראה יחזיקו מעמד). הזלזול הזה מקורו באווירה הכללית אבל אנו מצפים מאנשי מודיעין שיפעילו את הידע והשכל שלהם. לא סתם קראים למודיעין באנגלית intelligence. אי אפשר לכוח את המשפט המדהים הבא ממסמך של אמן מחקר בחמישי לאוקטובר: "למרות שעצם תפיסת מערך החרום בחזית התעלה טומן בחובו לכאורה סימנים מעידים ליוזמה התקפית, הרי לפי מיטב הערכתנו לא חל שום שינוי בהערכת המצרים את יחסי הכוחות בינם לבין כוחות צה"ל, אי לכך, הסבירות שהמצרים מתכווננים לחדש את הלחימה נמוכה". משפט עם סתירה פנימית שנובע מיוהרה. זה הדבר העיקרי שהאיש היה צריך ללמוד ממלחמת יום הכיפורים. לצערי לא ראיתי מדבריו בכתבה עצמה שזהו אחד הלקחים שלו ממלחמת יום הכיפורים. ולעניות דעתי, ברגע שגם איש המודיעין הזה עוסק גם בפוליטיקה הוא מפסיק להיות איש מודיעין אפקטיבי.

    2. דן היקר, ובהמשך למה שהגבתי כאן קודם …
      לומר שמה שגרם לכל ההרג הרב הזה כביכול זה אי עשיית השלום והחזרת סיני זו אקרובאטיקה מחשבתית חסרת ביסוס ויותר בחזקת משחק הזוי בכאילו. ואם כבר משחקים בכאילו בוא נלך עד הסוף. מי בכלל היה מבטיח לך שהחזרת סיני הייתה מונעת את המלחמה ובוודאי גם לא שלום. לעניות דעתי לא רק שזה לא היה מונע תוקפנות אלא מגדיל את התיאבון. לעניות דעתי כל המלחמה הזו היא תוצאה של הרצון של המצרים למחוק את ההשפלות שלהם מ 67 ו 56 והחזרת שטחים לא מוחקת השפלות. הם היו חייבים לנקום את נקמתם בחייל הישראלי ולהראות שהחייל המצרי מסוגל להביס את הישראלי. צעד הזוי כזה, של החזרת סיני, אולי היה נגמר בזה שהארמיה השנייה והשלישית היו תוקפות את שדרות ואשקלון והרי כבר היינו כמה פעמים (3) בסרט הזה. באוגוסט 1970 חוותה ישראל הפרה מצרית בוטה של הסכם הפסקת אש בסיום מלחמת ההתשה (קידום סוללות הטילים שהיה הרה אסון במלחמת יום הכיפורים) ולכן חששה מאד מהפסקות אש נוספות שלא יכובדו לא על ידינו ולא על ידי האמריקאים והאו"ם (שגם לא כיבדו את ההסכם שלהם איתנו אחרי קדש בקשר להבטחת פירוז סיני וחופש השיט וכך יצאנו למלחמת ששת הימים). מהניסיון שלנו הסכמים זה בדרך כלל פיסות נייר שמכבדים אותם רק כל עוד האינטרסים שהיו בזמן חתימת ההסכם לא השתנו. זה לא כמו הסכם בין אנשים שיש מעליהם בית משפט שמחייב את הצד שלא עומד לעמוד בהסכם.

      רצונו של סאדאת בשלום לפני מלחמת יום הכיפורים הוא מיתוס שבו מאמינים אנשים מצד אחד במפה הפוליטית ואין לו שום הוכחות ככל הנראה זה ההיפך הגמור (אולי יתגלו בעתיד יומני סאדאת) וזאת בניגוד להצהרות פומביות שלו ונהיה אולי אז יותר חכמים. מה שידוע מהרשומות הדיפלומטיות של מתווכים למיניהם הוא שמיצרים ביקשה נסיגה כוללת של ישראל לקווי 67 כתנאי מוקדם לכל מה שיהיה בהמשך. והם גם התנו את זה בנסיגה מיו"ש (כולל ירושלים) ורמת הגולן וכן מותנה בפתרון בעיית הפליטים ואפילו הפסקת העלייה! ובשורה התחתונה במקרה הכי טוב שמצריים הייתה מוכנה זה להסכם הפסקת אש. ישראל הייתה כבר שבעה מאי קיום של הסכמים.

      "בשנים 1973-1967 דחתה מצרים את כל הניסיונות למשא ומתן ישיר או עקיף עם ישראל". "משחקי השלום" של סאדאת הגיעו לשיאן במקביל להאצת ההכנות למלחמה והיו חלק מהן. מתקפה זו נועדה לבודד את ישראל, ולהציגה כסרבנית שלום וכך להצדיק את המלחמה בעיני העולם וגם להיות חלק ממערך ההונאה כלפיה. סאדאת היה במובן זה וירטואוז של תחכום והונאה. למרות שיגאל קיפניס מפמפם מהזווית הפוליטית שלו בכיוון הזה (ישראל וגולדה אשמים), אין כאמור שום הוכחה לכך שהוא צודק. קרא למשל את הלינק הבא:

      http://www.haaretz.co.il/misc/1.922032

    3. דן היקר ובהמשך שתי תגובותי הקודמות ….

      בראיון ל"ידיעות אחרונות" מ-11 ביוני 1987, אמרה גיהאן סאדאת (לרגל עשור להסכם השלום): "אינני מסכימה עם אלה בקרבנו ובקרבכם (הישראלים), הטוענים היום כי סאדאת ניסה להגיע לשלום אמיתי לפני 1973… לסאדאת הייתה דרושה עוד מלחמה אחת על מנת לנצח ולהתחיל בדיונים מתוך עמדה של שוויון…

      ראש ממשלת מצרים מוסטפא חליל אמר: "כדי להגיע להצעת שלום עם ישראל היינו חייבים לנצח במלחמת אוקטובר. רק אחרי הצליחה החזרנו את הכבוד.. והוכחנו שישראל היא לא הגורם הדומיננטי ולא השליט של האזור, ולכן אנחנו יכולים גם לעשות שלום".

      בוא נניח לרגע (משהו שלא הוכח וגם אינו נכון) וכפי שהספר המגמתי על מצריים רומז, שאכן הוצעו לישראל הצעות שלום אמיתיות וגולדה סירבה וגרמה לפתיחת מלחמת יום הכיפורים. איזו מן הצעת שלום זו ? האם ניתן לנהל כך מדיניות? האם ניתן להתייחס להצעת שלום המלווה באיום עם אקדח אל הרקה ברצינות (הוא מוכן להקריב מליון חיילים על כל גרגיר אדמה בסיני), כאל הצעת שלום? מי שרוצה באמת בשלום, אינו מאיים במלחמה, ובוודאי אינו פותח במלחמה. מי שפתח במלחמה, מעיד על עצמו שדיבורי השלום שלו היו דיבורי סרק. האם קיפניס היה ממליץ לבת שלו ללכת לחופה עם בחור שאמר לה "התחתני אתי, ולא – ארצח אותך". מלך ירדן, שכרת איתנו ברית לשלום לא איים עלינו במלחמה – הוא פשוט הראה נכונות להגיע להסכם למען אינטרסים משותפים.

      ליגאל קיפניס אני לא מאמין (קראתי את הספר). מדוע ? כי הספר המגמתי הזה, מצטרף למסורת של ספרים מגמתיים מאותו המחבר: "ההר שהיה למפלצת". וזהו ספר (ההר…) עלוב וחסר כל ערך, מבחינה מחקרית והיסטורית. זהו ספר תעמולה לנסיגה מהגולן, במסווה של מחקר היסטורי, כאשר כל הנתונים והעובדות בו מוכפפים ומשרתים את האג'נדה והאידיאולוגית, התעמולתית של הכותב. אם הייתי קורא היום שוב את הספר הזה, לא רק שהוא היה מעורר בי בחילה, הוא גם היה מעורר בי גיחוך כי הוא כל כך מנותק ממה שקורה כיום. וכמובן כפי שכולנו יודעים, הגבול השקט ביותר שהיה לישראל היה הגולן, וזה לא בזכות שלום אלא בזכות הרתעה שנוצרה באמצעות הדם של חיילים שלנו שלחמו באותה מלחמה ארורה ברמה"ג.

    4. עמוס, לצערי איני מבין את מה שכתבת. האם אתה טוען שקיפניס זייף מסמכים? אם לא- אז המסמכים שהוא מבין תומכים ומוכיחים את הטענות שלו ולכן לא מדובר במיתוס אלא בעובדות קשות:סאדאת הגיש מספר פעמים הצעות באמצעות קיסינג'ר להסכם בין ישראל למצרים, גולדה דחתה אותן והודיעה שהיא מעדיפה מלחמה על פני הסכם שכולל נסיגה מסיני, גולדה לא עדכנה את גורמי הצבא והמודיעין באיום של סאדאת ללכת למלחמה אם לא יתקדמו מולו במו"מ, גולדה התחייבה לקיסינג'ר שישראל לא תפתח במלחמה. ביחס לאלו מהטענות הללו אינך מאמין ועל בסיס מה? המסמכים שמובאים בספר אותנטים ומשכנעים. אחרי פרסום הספר זמיר, ראש המוסד דאז, אישר שלא ידע על יוזמת סאדאת ותשובת ישראל. קיסינג'ר עצמו, שנתן יד לכל הדרישות של גולדה, אמר לאחר המלחמה שניתן היה למנוע אותה. עמוס- אתה חייב להפריד את עמדותיך הפוליטיות מהדיון, הן ממש לא רלבנטיות. גם איש ימין מובהק יכול לקבל את כל מה שנאמר בספר ולדבוק בעמדותיו. הספר מציג מסמכים ובלי לסתור אותם, מה שאיני מבין כיצד ניתן לעשות, קשה להתווכח עם הספר. ולנושא מחיקת ההשפלה- אם מצרים היתה מקבלת חזרה את השטחים שלה בלי לשפוך דם של עשרות אלפי מצרים, ההשפלה היתה נמחקת במחיר זול הרבה יותר, להם וגם לנו.

    5. לדן- איש לא התחזה בשמך. זה אולי יפתיע אותם אבל יש אנשים נוספים שנושאים את אותו שם. ברגע שגליתי שקיים דן נוסף שהגיב לפני עדכנתי שמי לדן ו.

    6. דן 1 – כן, קיפניס הוא שקרן ובדאי. באופן כללי, הנטייה שלו היא להציג מסמכים או מחוץ להקשר או לתת להם פרשנות הזויה או להשמיט מסמכים קריטיים שמשנים לגמרי את ה"פרשנות שלו". דוגמא – הדרך שבה בספרו הקודם טען שאשכול רצה לסגת מהגולן וכך היתה המדיניות של כל ממשלות ישראל, תוך כדי הסתמכות על החלטת ממשלה שאפשרה נסיגה מהגולן. אבל בלי לציין שהממשלה ביטלה את ההחלטה לאחר חצי שנה, או שאשכול אמר בפירוש שהמטרה של ההחלטה ההיא היתה טקטית. באשר לספר הספציפי, ראה למשל הדרך שבה הוא מזייף לגמרי את עמדת רבין:

      http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=272685&blogcode=13944219

  33. אלמלא הכרתי כבר את רמת החשיבה בגובה הדשא של אמ"ן מחקר, לא הייתי מאמין למראה עיני. למקרא דבריו של תא"ל דרור שלום, נדמה לך שאתה קורא תפילה של רב המייחל לבואו של המשיח. ראש המודיעין המצרי בימים ההם, הגנרל פואד נצאר, אמר בראיון לעתון מצרי, כי תפקידו של המודיעין הצבאי בימי שלום קשה שבעתיים יותר מאשר בימי מלחמה. יען כי בתנאים של רגיעה, המודיעין צריך לאתר את הצומת, שאויבך יגיע אליו, ויחליט לפתע לפנות במקום להמשיך ישר כפי שעשה עד כה.

    אבל כדי להצליח במשימה כבדה זו, המודיעין זקוק לאנשים, שהשפה הערבית מתארת, שמשקל מוחם כמשקל של עיר (مخه يوزن بلد), או בלשונו של משה דיין, המודיעין זקוק לסוסים דוהרים ולא לפרדות עצלות. אלא שהפתגם הערבי בהקשר הזה שמתאר את מינויו של רח"ט מחקר הנוכחי יותר קולע: "כשאין סוסים רותמים אוכפים על כלבים" (من قلة الخيل شدوا على الكلاب سروج). כנראה שזה הכי טוב שיש. וזה מצער מאד.

    מפליא מאד שתא"ל מודיעינסקי (בלשונו השנונה של ידידנו יואל בן-פורת) שלנו, לא יודע על המהפך שסאדאת עבר בזמן המלחמה. ב-12 באוקטובר גולדה מאיר, בהתאם לעצתו של דדו, בקשה מסאדאת הפסקת אש. הרמטכ"ל דאז, שהשתייך כנראה לליגה של תא"ל מודיעינסקי, בקש הפסקת אש על פי התפישה של הפוגה ראשונה ב-1948. באותו היום דיווח לסאדאת ראש המודיעין הצבאי, כי צה"ל ממוטט לחלוטין בסיני פיזית ומורלית. בהסתמך על התפנית הזו בחזית, סאדאת יכול היה להרשות לעצמו לסרב להפסקת אש, על מנת להיענות לבקשה הסורית להמשיך את המלחמה כדי להקל את הלחץ על דמשק.

    כאשר סאדאת נתן את ההוראה לפרוץ אל תוך סיני, הוא לא נתן את דעתו על כך שחיים ברלב טמן לו מארב. קרב השריון שנערך באותם ימים במרכז סיני נמנה עם קרבות השריון הגדלים בהיסטוריה הצבאית. הצבא המצרי איבד באותו יום למעלה מ-250 טנקים, וישראל איבדה טנק אחד. בעקבות הקרב הזה, אריק שרון צלח את התעלה עם האוגדה שלו.
    או-אז סאדאת החל לזעוק לעזרה: להפסקת אש.

    לסיכום צריך לומר כי לא מספיק שקצין מודיעין יהיה אינטליגנט עם מוח אנליטי, הוא חייב להיות גם בעל עמוד שדרה.

  34. ומה הפלא כאשר הקרן החדשה השרישה את משנתה בקרב קציני צהל שרופסים ופחדנים שטובת האויב קודמת לטובת בני עמם שלא הבינו עדיין שאין כאן מלחמה על שטחים אלא מאבק אידיאולוגי שלא יסתיים לעולם ועל צהל לשמר את עוצמתו והרתעתו מול האויב

  35. קטונתי מהגיב מול כל המגיבים המקצועיים .מסתבר כי צריך לדעת ערבית על בוריה כדי להבין את התרבות הערבית.ההצעות לנסיגה מרמת הגולן גם של ראש אמ"ן אלוף שגיא וגם של רב אלוף ברק ואחרים מלמדות כי המודיעין לא למד דבר ממלחמת יום הכיפורים וכי ראשי אמ"ן אינם מבינים את התרבות הערבית כך גם ראש אמ"ן הנוכחי.אני זוכר איך לפני 67 למרגלות הרמה בתעסוקה מבצעית דיווחנו על כל דבר שזז .והנה שני צבאות אדירים מתכוננים למלחמת יוה"כ ואמ"ן מתעלם .יצאו מספר ספרים שמלמדים כי לא בכדי ועדת אגרנט העיפה את זעירא ,דדו וגורודיש .נכון שהיא עבדה מהר ואינה חפה מטעויות.זעירא עשרות שנים עדיין מתפלסף כי לא טעה ונותנים לו במה מול ראש המוסד זמיר .רק בישראל אחד כמו זעירא אחרי שהודח נוסע להשתלמות בחו"ל כי צריך לתת לו כל מה שמגיע לו .צריך רק לקרוא את ספרו של אלוף סקל "הסדיר יבלום ",את הספר של ברקאי על חטיבה 188 ועל חיל האויר ,את הספר על ינוש חטיבה 7 בגולן שהופיע לאחרונה ואת ספרו של מח"ט חטיבה 14 בסיני "לא נחדל" אלוף רשף.קיפניס נעול על קונספציה ואין הוא מבין את העולם הערבי.
    לצערי גם אלופים בעבר שלחמו וחבריהם נפלו התארגנו במועצה של שלום ובטחון והם מחרטטים כאילו מה שקורה במרחב לא נוגע לנו.אם הערבים רוצחים אלה את אלה מכל הסוגים ,איבה בת מאות שנים על רקע דתי ושבטי ברור שכל
    הניתוחים המתפלספים אין להם מקום כי הערבים לא השתנו .אין לערבים חשיבה ותרבות אירופאית אמריקאית.הרבה מאותם קצינים במיל צריכים להתחנף לארה"ב בודאי בימי אובאמה כדי שיוכלו להתפרנס יפה .
    לא שכחתי את מלחמת 48 -בה רצנו למקלטים כי הלגיון הפגיז את ירשולים חופשי חופשי ועיר בת 100 אלף יהודים סבלה ממצור ללא אוכל וללא מים.נהרגו בירושלים 600 אזרחים.מי שפועל בדרך זו תרבותו לא השתנתה יש להתכונן מולו למלחמה .הצבא מקבל מספיק תקציב לכל גחמותיו ועליו לתת תפוקה ולא הרהורים פילוסופיים.
    אם הצבא אינו מצליח להשתלט על הבדואים במתקן צאלים -סליחה אין לצה"ל כבוד .הופכים את החילים לסמרטוטים .זה מחלחל וכך תהיה המלחמה הבאה.
    לסיכום ראש אמ"ן פשוט אינו יודע מה קרה ב 1973 והיכן ולמה המערכת כשלה .
    לא לשכוח כי דיין העריץ את זעירא וראה בו את הרמטכ"ל הבא .גם דיין זכה בהילה לא לו בששת הימים עת התעלמו מאשכול ראש הממשלה ושר הבטחון ונתנו קרדיט לדיין שהצטרף לממשלה בשלב שבו הוא היווה זריקה מורלית ותו לא ואח"כ רכב על קרדיט של אחרים.
    גם האלוף מרדכי עשה קרירה על הכשלון הנורא של גדוד 890 בחוה הסינית .כך גם מוטה גור עשה קריירה על הכשלון של גבעת התחמושת.אם אני הקטן שלא עשה קריירה בצה"ל רק עשה 30 שנות מילואים ללא פנסיה ושוחט פרות קדושת והיה זה שכרי.
    ייתכן כי טענותי אינן סדורות אך בסה"כ מה שקרה בכל מלחמות ישראל בהן נטלתי חלק ,כילד ב 1948 וכחייל מששת הימים ואילך עד מלחמת המפרץ -מעניין אותי ואני מביע דעה בהתבסס על חויות אישיות והספרים שנכתבו .

  36. הממסד הביטחוני מאבד את אמון העם בעודו משרת את ארה"ב ומתבצר כאופוזיציה לממשלת הימין!

    http://rotter.net/forum/gil/27845.shtml

    תיבת התהודה האמריקנית בצמרת צה"ל / אמנון לורד / מידה

    יש תפיסה אחידה בצמרת צה"ל בנושאים הקרדינליים ובעיקר בנושא הפלסטיני.

    צמרת הממסד הביטחוני מחוללת עוד מחדל לאומי. החיילים והמפקדים לוחמים בהקרבה ואף בכשרון בדרג הטקטי המוגבל, בעוד הדרג הבכיר בצה"ל נראה לעתים כאובד עצות וכתוצאה מהרתעה הומניטרית ומשפטית שמשליט הדרג הבכיר, הרבה מחבלים קיבלו התרעה מוקדמת לפני שמקומות המסתור שלהם הופצצו.

    בציבור שמור הזיכרון הטראומתי של שלושה כישלונות אדירים ברמה הלאומית, שהממסד הביטחוני היה שותף מלא בהם.

    הסכם אוסלו שהביא לטרור חמור, חדלון מלחמת לבנון השניה, כישלונה של ההתנתקות, שעל-פי מומחי הממסד הביטחוני היתה צריכה להביא לשקט ולביטחון, עדיין נוכח יום-יום בחדשות ו'צוק איתן' שנתפס בציבור ככישלון נוסף של המערכת הביטחונית.

  37. יהודה וגמן בא בטענות לכתובת הלא נכונה. "מעריך לאומי" כשמו כן הוא! בשונה "ממעריך צבאי". את תחום וגבולות התעניינותו ועיסוקו מגדירים המדינאים קריא הממשלה "המפקדת העליונה". ואם היו אלה מסתפקים בהערכות צבאיות הם היו מגדירים את גבולות התייחסותו בהתאם. ההתייחסות להיבטים מדיניים לא באה במקום התייחסות להיבטים הצבאיים! אלא בנוסף להם! יתכן מאד שהפוליטיקאים דווקא מעוניינים בהתייחסות
    להיבטים מדיניים כי זה מעניק להם סוג של כס"ח לטעויות מדיניות שהם צפויים לעשות.
    לכן יהודה וגמן לא מבין איפה הוא חי! כשהוא מתלונן או מתרגש מעיסוקו של רח"ט מחקר בתחומים מדיניים.
    יהודה וגמן צריך לבוא בטענות לממשלה ולא למי שממלא את הוראותיה וציפיותיה. בדיוק לצורך זה הוקם המל"ל וכנראה שהמל"ל לא ממריא לגובה הנדרש כדי לצפות על הכל משום שהפוליטיקאים לא מאפשרים לו להמריא. אבל יותר פשוט להסתכן ולתקוף קצין שממלא תפקיד מאשר את הפוליטיקאי שמנחה אותו.
    ובאשר למובאות ומוצאות מלחמת יום כיפור, רח"ט מחקר אומר דברים נכונים! על פי מבחן התוצאה וכיום רק סומא לא מתייחס לזה, חציית התעלה הייתה מיותרת! ולכן גם המחיר שגבתה מיותר! כולה הייתה גחמה צבאית שנועדה להציל את כבוד הגנרלים של אז שכשלו כישלון חרוץ כאשר לא נערכו כראוי מראש למגננה!
    למרות שהוכינו מראש את הקו השני קו התעוזים, בדיוק למטרה הזאת. הכישלון המודיעני הצבאי היה כישלון טקטי מזלזול ומחוסר הבנה והפנמה. הם נערכו מול הצבא המצרי בהיגיון הטקטי הצה"לי איתור "ריכוז מאמץ" זה היגיון צבאי של צבא המוגבל בכוח אדם! הגבלה שלא הייתה קיימת אצל המצרים, הם חצו בו זמנית לכל אורך הגזרה בכמה עשרות חציות תחת מטריית הגנה צפופה של טילי נ.מ. כל המידע על הערכות המצרים לאורך כל הגזרה היה ברור וידוע. המודיעין האמין! שזה רק למטרות הטעיה ולכן כשל!

    1. אילולי חציית התעלה, לא סביר שישראל היתה מקבלת את הסיוע האמריקאי תמורת הנסיגה בהסכם הפרדת הכוחות ב74 (ולא בטוח שהיה הסכם כזה מלכתחילה). הרי הגבולות היו יוצאים דומים מאוד למה שישראל נסוגה אליו! ואין זה בטוח שסאדאת היה בוחר בשלום – לולא ההבנה שצבאות ערב אינם מסוגלים לנצח את ישראל, יכול להיות והיה מתפתה למערכה נוספת במקום הדרך שהלך בה. ההנחה שלך שההיסטוריה היתה זורמת באותה צורה דורשת לכל הפחות ביסוס, ולטעמי אינה נכונה ואינה מבוססת במבחן התוצאה.

    2. יאיר, חציית התעלה מערבה לא נעשתה כדי ללחוץ על האמריקאים, אלא כדי להכריע את המצרים. הכרעת המצרים לא הוסגה בגלל לחץ האמריקאים על ממשלת ישראל. אלו צה"ל היה מכריע את הארמיה השנייה ומוחק את ההישג הצבאי המוגבל של סאדאת בניגוד לתביעת האמריקאים, התרחיש שאתה מדבר עליו היה מתרחש לפחות בחלקו. לכן ברור שחציית התעלה הייתה מיותרת או לפחות בלתי נחוצה, מלבד לצרכיי גאווה צה"לית ומורלית. היחיד שהרוויח מזה רווח פוליטי היה הגנרל שרון.

    3. גד – אתה לא יכול לאחוז במקל משתי קצותיו: אם אנחנו משתמשים במבחן התוצאה, אז צריך להסתכל על *כל* התוצאות, כולל תוצאות טובות שלא היו מהמטרות הראשיות וציינתי כמה. שנית, אני לא בטוח שמבחן התוצאה הוא המבחן היחיד שצריך להסתכל עליו. פעמים רבות, מאמצים ראויים לא מצליחים עד הסוף למרות שהיה להם בסיס טוב. לממשלה היה סיבות ראויות להניח שצה"ל יכול לספק את העבודה. זה שמסיבות כאלו ואחרות לא בוצעה 100% מהעבודה לא הופך את ההחלטה על ביצוע המאמץ לבלתי ראויה.

    4. יאיר, יש הבדל בין בלתי ראויה, למיותרת. בלתי ראויה זאת החלטה שבאה ממניעים זרים ובמקרה זה לא צבאיים. (כמו למשל, ההחלטה להוציא מילארדים על מצג שווא של הכנות לתקיפת איראן ב-2012)
      החלטה מיותרת היא החלטה מוטעית, שנובעת בד"כ מאלתור, במקרה שלנו חציית התעלה מערבה הייתה אפילו מהלך טקטי שתוכנן מראש, לכן גם אושר לאחר שהחזית התייצבה. הוא לא היה מתבצע אלו זה היה תלוי בדרג המדיני קרי גולדה ודיין, כי הם ידעו פחות או יותר מה התכניות של קיסינג'ר. הוא בוצע בלחץ הצבא ליתר דיוק בלחץ אריק שרון, שדיין חשש להתייצב מולו (כמו ב1956) כי גם דיין חשב על תמונת התוצאה שלאחר המלחמה. לכן חציית התעלה היא החלטה שנופלת בתחום האפור שבין בלתי ראויה למיותרת. במבחן התוצאה ברור שמיותרת לחלוטין.

  38. נניח שיקרה נס שבאמת ובתמים חסן נסראאלה מעוניין בשלום עם ישראל, האם אמ"ן לא אמור לדווח על זה? האם הוא צריך להסתיר את זה מהממשלה? בקיצור התחרפנתם עם הפרנויה שלכם

    1. למה נניח? הייתה דוגמה אמתית לתרחיש שאתה מציג, הגעתו של סאדת לארץ למטרת שלום. המודיעין הצבאי לא זיהה את זה! האמין והתריע עד הרגע האחרון שישנה כאן שוב הטעיה מצרית!
      הרמטכ"ל מוטה גור אמנם לקח את זה על עצמו, אבל אף אחד לא בדק או לפחות לא פרסם מה הייתה עמדת המודיעין הצבאי לגבי הביקור הקריטי הזה. לכן יש להניח שמוטה גור ביטא גם כאן את הערכת אמ"ן. הפוליטיקאים בראשם בגין, כמובן מידרו את אמ"ן ואת המטכ"ל והרמטכ"ל. אבל אם אמ"ן לא גילה באמצעיו דבר משמעותי על הביקור של סאדת, זה מחדל מודיעני לא פחות חמור ממחדל הפתעת מלחמת יום כיפור! זה הציג את אמ"ן ככלי ריק שהערכותיו מושפעות מדעות ותחושות סוביקטיביות, יותר מאשר מניתוח ממצאים ועובדות ממקורות האיסוף.

    2. א. אנו מצפים מאמ"ן להערכות נכונות לגבי העתיד. אם חטיבת המחקר שלו אינה מסוגלת לתת הערכות נכונות לגבי העבר (וההערכות כאן פשוט אינן נכונות), אז מוצדק לפקפק בכישוריה.

      ב. במדינות דמוקרטיות ישנה הפרדה בין הצבא לבין הדרג המדיני, כאשר הדרג המדיני הוא זה שקובע החלטות מדיניות. אם תקרא את דברי הרח"ט, תראה שההפרדה הזו נסדקת ואמ"ן מתחיל לדחוף בעד או נגד מדיניות.

  39. אם קצין בכיר באמן מאמין כי תפקידו הנו רק לחזות את השלום של מנהיגי ערב ולא בעיקר את כוונותיהם למלחמה אז כנראה זה לא התקלה היחידה שיש במערכת הצבאית במנוי אנשים לא מתאימים לתפקידים בכירים. היה טוב לעם ישראל אם זה יה מקרה בודד , חשוב ככל שיהיה , הבעיה שזה אינו מקרה בודד.
    יש מידה לא קטנה של טיפשות להתבטא בצורה זו (גם אם הוא חושב שזהו המיקוד הנכון של תפקידו).
    חבל
    איך גורמים לכך שהתופעה של טיפשות המפקדים הבכירים בצה"ל לא תתרחב?
    כנראה שהפתרון בידי אדם אחד – הרמטכ"ל

  40. הטעות המרכזית של כותב המאמר היא שחטיבת המחקר למרות היותה גוף צבאי הינה לתת מודיעין גם לדרג המדיני ולכן זה כן תפקידה להצביע על הזדמנויות מדיניות.