פרופ' אברהם דיסקין: "בג"ץ מנסה לבצע פוטש, חותר תחת שלטון החוק והדמוקרטיה"

דיסקין, מחוקרי המדיניות הבולטים בישראל, מסיר את הכפפות מול שופטי העליון: "הם עושים צחוק מהחוק, אני מיואש"

"שלטון החוק נהרס". דיסקין | פלאש90

"הפיכה שלטונית ללא בסיס חוקי". כך מגדיר פרופ' אברהם דיסקין, חוקר בכיר בתחום מדע המדינה מהאוניברסיטה העברית, את התנהלות בית-המשפט העליון. "אני עובר על כל פסקי הדין של בג"ץ", אומר דיסקין בראיון ל'מידה', "ולא מצליח למצוא אפילו אחד שיש בו שיקולים משפטיים 'יבשים': החוק, העובדות ומתן דין בהתאם להם. במקום זאת, הכול מלא התחכמויות וכתיבה פתלתלה שנועדו להתרחק ככל האפשר מהחוק החָרות. שלטון החוק הוא בראש ובראשונה החוק החרות, ומה שבית-המשפט העליון עושה מהווה למעשה סאטירה על לשון החוק. זה היה יכול להיות מצחיק, אם הבדיחה לא הייתה על חשבוננו".

דיסקין מציין כי שופטי בג"ץ אמנם נוטלים לעצמם את הסמכות להחליף את העם – אך לא הם שיצטרכו לשאת בהשלכות פסיקותיהם. "האחריות לכישלונות תהיה מוטלת לפתחם של הרשויות המבצעת והמחוקקת – לא השופטת", הוא אומר. "קח את נושא המסתננים למשל. ללא ההתערבות הבוטה של שופטי בג"ץ, הנושא היה נפתר כבר לפני שנים ורוב המסתננים כבר מזמן לא היו פה. מי שמשלמים עכשיו את המחיר על הסחבת ופסילת החוקים הם לא רק תושבי דרום תל-אביב אלא כלל אזרחי ישראל, שמוציאים מכיסם מאות מיליוני שקלים כל שנה כדי לממן את עלות הטיפול במסתננים. שלא לדבר על ההשלכות ארוכות הטווח שיש לנושא בהקשר לצביון של המדינה".

"היבריס בעוצמות שקשה לתאר"

דיסקין מרצה היום במכללת שערי משפט ובמרכז הבינתחומי הרצליה, והוא עמית בכיר בפורום 'קהלת'. הוא מהווה אחד הקולות הבולטים והרהוטים ביותר נגד סמכויות היתר שנטלו לעצמם שופטי העליון בפסילת חוקים.

"יש פה אוליגרכיה שלא רק בוחרת את עצמה, אלא גם שופטת לפי כללים שלא ניתנים להסברה", הוא אומר. לאחרונה, כפי שפירט ארז תדמור ב'מידה', זרם האקטיביזם הפך לנחשול עם שורת פסקי דין המייתרים לחלוטין את תפקידן של הרשויות המחוקקת והמבצעת. "תנסה למצוא מה המכנה המשותף לכל אותם פסקי דין הזויים", טוען דיסקין, "ותראה שמאחורי כל אחד מהם מסתתרת אמירה ברורה של השופטים: 'אנחנו הקובעים'. יש כאן היבריס בעוצמות שקשה לתאר; פוטש שחותר תחת שלטון החוק ושם ללעג ולקלס את הדמוקרטיה הישראלית".

נראה שהדור הנוכחי של השופטים קיצוני אף יותר מאבי האקטיביזם אהרן ברק.

"הכול חלק ממגמה שנמשכת כבר שלושים שנה. מה שאנחנו רואים היום זה המשך ישיר לבג"ץ רסלר (1988), שבו הייתה התערבות בפעם הראשונה בהחלטות הרשות המבצעת, ובג"ץ המזרחי (1995) שקעקע את החלטות הרשות המחוקקת. ברק טוען באחד מספריו כי החוק היבש ללא תכלית הוא 'הבל'. זה ביטוי מדהים. מעשית, המשמעות היא שבית-המשפט מבין את התכלית הסובייקטיבית של החוק טוב יותר מאשר המחוקק שחוקק אותו. כך אנחנו מגיעים למצבים אבסורדיים, שאף שלשון החוק קובעת מפורשות כי שר הפנים רשאי 'לפי שיקול דעתו' לשלול תושבות מבעלי תעודות זהות כחולות שמפרים אמונם למדינה, השופט פוגלמן מרשה לעצמו לקבוע את ההפך הגמור ולשלול מהשר סמכות זו – תוך הישענות על פרשנות מצוצה מן האצבע של המונח 'לפי שיקול דעתו'".

יהיו שיגידו שהביקורת שלך מונעת מהטיה פוליטית.

"אגלה לך סוד, לא מעט אנשים בישראל היו אומרים שיש לי בכלל דעות שמאלניות. לכן זה תמיד מצחיק אותי שאומרים עליי שאני חבר של ביבי. אם נתייחס בנפרד לכל אחת ואחת מהסוגיות שעלו לאחרונה על שולחנו של בג"ץ, בהחלט יכול להיות שבחלק גדול מהן אני רואה עין בעין עם שופטי בג"ץ ולא עם הממשלה או עם הכנסת. אבל זה בכלל לא הנושא. הדעה של פלוני או אלמוני אם צריך לגייס חרדים ואם מערך הכשרות צריך להיות בידי הרבנות אינה רלוונטית. במדינה מתוקנת גם דעתם של שופטי העליון לא הייתה אמורה להיות חשובה – מהטעם הפשוט שאין להם בכלל את הסמכות לדון באותם חוקים, לא כל שכן לפסול אותם".

אתה חושב שהפסיקות האחרונות והאקטיביזם השיפוטי בכללותו מהווים כלי פוליטי שמטרתו להצר צעדיה של ממשלת ימין?

"יש פה סוגיה שהיא מעבר לימין ושמאל. השמאל 'נהנה' מהאקטיביזם, אבל אם המצב היה הפוך – ושופטים ימנים היו פוסלים חוקים של ממשלת שמאל – התקשורת הייתה עטה על בג"ץ ואומרת לשופטים שהם חותרים תחת הדמוקרטיה, ובצדק כמובן. אם לחוק אין משמעות, שלטון החוק נהרס – וזה לא משנה מי בשלטון".

תרחיש של רוב שמרני בבית המשפט הוא חסר כל היתכנות, כל עוד השופטים נהנים מזכות וטו על מינוי השופטים החדשים.

"כמובן. כולנו זוכרים איך ברק מנע מרות גביזון להימנות לשופטת עליון כי 'יש לה אג'נדה'. בניגוד כמובן לברק עצמו, שמהפכת האקטיביזם השיפוטי שהוא הנחיל חפה מכל אג'נדה ומהווה מופת לאובייקטיביות. אלה דיבורים ממחוזות המדע הבדיוני".

אתה יכול להבין מי שיגידו שבג"ץ מונע בפסיקותיו פגיעה בזכויות אדם?

"ממש לא. שלטון החוק הוא בראש ובראשונה הכפיפות של האזרחים והמוסדות למה שכתוב בחוק; לא לפרשנות שאין לה קשר לחוק – ובמקרה של שופטי בג"ץ היא גם לעתים קרובות הפוכה ממה שכתוב בחוק. לא יכול להיות שנשיאת בית משפט עליון לשעבר אומרת ש'ברור' שראש הממשלה צריך להתפטר אם יוגש נגדו כתב אישום, בזמן שהחוק קובע את ההפך הגמור, שהוא נדרש להתפטר אך ורק במקרה של הרשעה. אותו דבר גם לגבי התפטרות ראשי ערים שהוגשו נגדם כתבי אישום. יכול להיות שכולם מושחתים ושמבחינה ערכית היה עדיף שישעו עצמם, אבל לפי החוק הם לא צריכים להתפטר".

מצדדי האקטיביזם מציגים נתונים שלפיהם שיעור הפסיקות של בג"ץ נגד המדינה עומד על פחות מ-5 אחוז.

"זה המון. פסילת חוק משולה לרעידת אדמה. זה אירוע שצריך לקרות פעם בעשרות שנים. בארה"ב פסק הדין הראשון שפסל חוק –'מרבורי נגד מדיסון' – ניתן ב-1803. הפעם הבאה הייתה ב-1857, בפסק הדין 'דרד סקוט נגד סנדפורד'. כלומר, חלפו 54 שנים בין פסילת חוק לבאה אחריה. כאן בחודש אחד פסלו כמה וכמה חוקים".

איך בעולם מסתכלים על מה שקורה כאן?

"אין למצב בישראל אח ורע בשום מקום בעולם, גם במדינות שיש בהן מסורת של פסילת חוקים. בארה"ב הערכאות הנמוכות פסלו את צו ההגירה של טראמפ, ובית המשפט העליון ביטל בינתיים את האיסור. אין דבר כזה שבית-משפט מתערב דרך קבע בהחלטות ביצועיות על סמך הרחבה מדומה של זכות העמידה. בעולם יש משוואה פשוטה: לא נפגעת – לא עתרת. רק פה כל אחד יכול לעתור על כל נושא, גם אם אין לו אישית כל קשר אליו".

לראייתך, לעולם אין הצדקה לפסילת חוק על ידי בג"ץ?

"לעתים רחוקות. אני מסכים שאם מנצלים את החוק כדי לעשות מעשים בלתי סבירים באורח קיצוני, הגיוני שבית-המשפט ייתן סעד למען הצדק – כמו ב'בג"ץ קול העם' למשל. אבל אין קשר בין מקרה 'קול העם' למה שמתחולל כאן. לא ייתכן שבית המשפט לוקח לעצמו את הסמכות לקבוע פוזיטיבית מה מידתי ומה לא. מה לבית המשפט ולהחלטה באיזה מרחק מהגבול מעזה יוצב מיגון, או אם מעצר חיילים יהיה ל-72 שעות או 70 שעות? האם למישהו משופטי בג"ץ ניתנה מתת אלוהים שהם מבינים מהי אותה 'מידתיות ראויה?'"

מסתבר שיש שופטים ש"לא קורצו מהחומר ממנו עשויים שופטי עליון".

"אני מכיר רבים משופטי העליון באופן אישי, כולל חלק מהנשיאים והנשיאות. בוא נאמר בעדינות שלעתים הגלימה הרחבה מכסה לא מעט בינוניות. הם לא בדיוק נישאים מעם. אבל גם אם כן היו, עדיין זה לא היה מקנה להם את הסמכות לפסוק בניגוד לחוק".

"בית-המשפט הורס את הבית"

גל הפסיקות האחרון של שופטי בג"ץ העיר את המערכת הפוליטית מרבצה. ראשי הבית היהודי, נפתלי בנט ואיילת שקד, הודיעו למשל על יוזמה חדשה לחקיקת חוק יסוד שנועד לצמצם את התערבות בית-המשפט בהחלטות הרשות המחוקקת. דיסקין לא תולה תקוות רבות ביוזמה הזו ובמערכת הפוליטית בכללותה. "אני די מיואש", הוא אומר. "לצערי הרב, המערכת הפוליטית מורכבת בעיקר מבורים או אינטרסנטים שלא ייתנו יד לשינוי המצב".

מי הם אותם אינטרסנטים?

"משה כחלון וכולנו. הם מבינים בדיוק מה הבעיות, אבל יטענו ההפך מתוך תפיסה שזה ישתלם להם תדמיתית ופוליטית. מנגד, אנשים כמו בני בגין או דן מרגלית, שאני מעריך אותם מאוד באופן אישי, פשוט לא מבינים מה קורה כאן ואיזה אסון מתרגש עלינו".

יש במערכת המשפט כאלו שמסכימים עם עמדותיך?

"בהחלט. היה למשל נשיא של בית-משפט מחוזי שהיה נוהג להתקשר אלי ולומר לי שכל מה שאני אומר מדויק. אין כמעט עורך דין בכיר שאני משוחח עמו בארבע עיניים ולא אומר לי שאני צודק".

מדוע אף אחד מהם לא אומר את הדברים בפומבי?

"מפחדים. מאז תקופת אהרון ברק שורר שלטון פחד ואימה, ראה ערך רות גביזון. הפוליטיקאים גם פוחדים כי הם יודעים שאם ידברו יותר מדי פתאום יידבקו אליהם דברים. לא היו לנו שרי משפטים שהעזו לצאת נגד האקטיביזם והועמדו לדין על זוטות? חיים רמון למשל הורשע בעבירה עם קלון, והקריירה הפוליטית שלו הסתיימה על זוטי זוטות. אותו סיפור עם יעקב נאמן, שסתמו לו את הפה עם כתב אישום מגוחך שלא יצא ממנו דבר, אבל המטרה הושגה והדיחו אותו מתפקיד שר המשפטים. רשימת החיסולים הפוליטיים של הפרקליטות עוד ארוכה".

יהיו ציניקנים שיתהו אם גם אתה סומנת.

"לא מן הנמנע שאם אגיע לבית-המשפט לענייניי הפרטיים זה יתנקם בי, אבל הדברים חייבים להיאמר. מערכת המשפט בהתנהלותה הנוכחית זה האסון הפנימי הגדול ביותר כיום במדינה. איפה נשמע דבר כזה שהשופטים ממנים את עצמם ושכל יועמ"ש יודע שאם יתנהג 'כראוי' יקודם להיות שופט עליון? אני אומר את הדברים בצורה קיצונית כי אכפת לי מהמדינה וכואב לי לראות מה עושים משלטון החוק שלה. התנהלות בג"ץ מסמלת התפרקות של נורמות. הדבק היחיד שמחזיק חברה מסודרת זה הנורמות הפורמליות והמשפט הפוזיטיבי. אם אתה מסיר את הדבק הזה אתה פשוט הורס את הבית".

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

67 תגובות למאמר

    1. ומה עם לשרוף ספרים? את צ'כוב למשל?

    2. השמאל קופץ תמיד עם הפאשיזם והסוף לדמוקרטיה למרות שאין לשמאל מושג בכלל מהי דמוקרטיה הגיב:

      לצבוע שמדבר על שריפת ספרי צ'כוב. על מי אתה מנסה לעבוד? לנקות אורווה זה לא לשרוף אותה אלא להוציא מתוכה את הצטברות הצואה והליכלוך. במערכת המשפט בישראל יש לערוך שינויים מרחיקי לכת ולשנות כל מה שדורש שינוי ועל כך נאמר: לנקות את האורווה.

    3. זה מה שנשאר לשמאל, דמגוגיה וריפרור לגזענות שהפכה לחלק אינטגראלי מתורתם.

    4. אכן יש כמה ספרים שצריך לשרוףביחד עם הפסיקות של אהרן ברק, למשל חוקי קים ג'ון איל , מאו צהטונג , אסד, האמנה הלסטינית , ועוד כאלה…

  1. לא מבין מה הבעייה – גוף שהוא לא יותר מבניין עם כמה מאות אנשים מול ממשל וכנסת שעומדים לרשותם עשרות אלפי אנשים חמושים, שוטרים ופקידים, ומיליארדי שקלים.
    פשוט – חקיקה שתסדיר את היחס בין הרשויות, תקבע בחוק מי זכאי להגיש עתירה ואפילו יכולה להקים גוף שמתווך בין העותרים לבית המשפט. הכנסת היא הריבון. הממשלה שואבת את כוחה מהכנסת.
    כמה הליכי חקיקה, כמה מינויים ויצירת מוסדות מתאימים ותקצובם – זה מה שצריך לרסן את "כוחו" של ביה"מ העליון.

    כמובן שהבעייה מתחילה בכך שהכנסת (לכאורה הגוף שנפגע פה) לא יכולה לחצות את המשוכה הראשונה ולא מתווה חקיקה שמסדירה בצורה ברורה את היחסים בין הרשויות… וכשיש סדקים ואי בהירויות אין להתפלא שכל אחד וכל גוף מנסה למקסם את כוחו.

    1. לא כזה אפקטיבי כאשר הרשות המחוקקת מצפה לאישור החוקים על ידי אותו בית משפט, נכון?!

    2. דווקא כן – במלחמה ראש בראש אין לבית המשפט העליון סיכוי מול ממשל תקין ומתפקד. הכלי היחיד של בית המשפט לאכוף את החלטותיו היא הרשות המבצעת. הלגיטימיות היחידה היא האמון שהאנשים רוכשים לביהמ"ש. העניין שלא מתקיימת מלחמה ראש בראש כי הכנסת חוששת (אולי בצדק) מחוסר לגיטימציה.
      הרי לא צריך רוב מיוחס כדי לשנות חוק יסוד או אפילו לחוקק כזה (יש חוקי יסוד שנתמכו בכמה עשרות ח"כים בלבד לפני 30 שנה)…
      בכל מקרה – בואו לא נשכח שבסוף בג"ץ גם מגן על המיעוט מרודנות הרוב…

    3. שרון, יש לך טעות בהנחות היסוד שלך. שאלה עובדתית פשוטה: למי המשטרה כפופה יותר, לממשלה או לבג"ץ? התשובה היא בג"ץ. מה לגבי הצבא? יש לך תשובה מהרמטכ"ל אייזנקוט עמד מול הקבינט לפני שנתיים ואמר שמבחינתו רק ליועמ"ש לממשלה (שכפוף לבג"ץ) יש סמכות לשנות את הוראות הפתיחה באש ואם הקבינט ינסה לתת לו הוראה אחרת הוא יתפטר.

      כלומר, ההנחה שלך שהמשטרה והצבא והשירות הציבורי כיום כפופים למשטרה יותר מלבג"ץ היא לא נכונה. כל עובד מדינה, כולל שוטר וחייל, יודע שלבג"ץ ולבתי המשפט יש סמכות לשים לו אזיקים על הידיים ולהכניס אותו לכלא. לממשלה אין סמכות כזאת.

      אחרי שהבנו מה יחסי הכוח האמיתיים בין הגופים, אז אז גם מבינה כמה קשה לשנות את המצב הזה.

    4. הצביעו כחלון וקבלו מדינת מסתננים אפריקנית על חשבון המיסים שלנו הגיב:

      תגיד שרון, על הצבוע כחלון כבר הספקת לשמוע ועל אתרוגו העצמי באמצעות ליקוק לבג"צ וכביכול הגנה על בג"צ המסכן והאומלל והמאויים? פחחח דיקטטורת בג"צ המאיימת על כולנו ועל מדינתנו היהודית.

      איך תשנה הממשלה משהו אם צבוע לקקן ככחלון מונע זאת? הוא מונע נכון לרגע זה את העלאת עשרות (או מאות – מי יודע???) אלפי המסתננים השורצים פה ומולידים פה ועולים לנו מיליארדים והא משלם אותם בשקט בלי ציוץ – על מטוסים החוצה מפה, שכן מקומם ממש לא פה אפילו לא עוד שניה.

      כל מסתנן אפריקני הוא גם פושע אפריקני שכן רק לפושע אפריקני יכולים להיות 5000 דולר לצורך פלישה לא חוקית למדינה לא לו!!!

      תבחרו כחלון – וכך תבחרו מדינת כל מסתנניה ותשלמו את המיליארדים לאחזקת הפושעים האלה פה ותשתקו. אל תוציאו מילה מהפה כשכסף שלכם יממן אותם במקום להעיף אותם מפה עוד הערב – דבר שכחלון הוא הגורם היחיד שמונע ביצועו.

  2. השמאל זה הרס הרס ועוד הרס. זה לרסק את המדינה מבפנים. כל כך קשה לבנות, וכל כך קל להרוס. הם הורסים נורמות, חוקים, מוסר, חינוך. כל דבר שהופך אותנו למדינה מתוקנת. מדינה דמוקרטית עם אחריות שבה הפתק בקלפי משפיע. זה פשוט לא יאמן.

  3. בס"ד, יפה !! סוף סוף מישהו מהאקדמיה מוכן לומר "המלך עירום" ומוכן לדבר בגלוי על המצב המטורף שבו שופטי בג"ץ כבשו את המדינה !!

    1. השאלה העולה בראשי, מתי יעלה ה D9 על הבנין?

    2. השאלה העולה בראשי כמה זמן עד שהתשקורת / פרקליטות "ימציאו" משהוא נגד כותב המאמר

  4. מאמר חשוב מאין כמוהו. הערצתי לפרופ' דיסקין על היושרה והאומץ לומר בגלוי את מה שהיה צריך להאמר. תקוותי, שכל המשפטנים שיודעים שנחמסה מאיתנו הדמוקרטיה יצאו וידברו בגלוי
    לא הקמנו מדינה חופשית כדי להשלט ולשרת את יהירותם של אדונים

    1. גע לי בטחורים יודעת לומר דבר דבור על אופניו. השילטון מדכא אותה וחוסם לה את התקשורת ואת קווי הטלפון לעורכי דין. היא זכתה בפרסים רבים שתחום הספרות השירה ההגות ומס הכנסה. כשהיא אומרת משהו יש להקשיב לה קשב רב כי היא מייצגת את הימין הנאור המשכיל ההומניסטי המתחשב החומל והאוהב את זולתו כאדם באשר הוא אדם. תודה ואת מוזמנת לגעת גם לי בטחורים.

    2. ידע כל אדם כולל מערכת מידה האתר שאין לו פשרות: אין כזה בנאדם גלי בת חורין. אתם מוזמנים לבדוק. הפתעה גדולה לא מחכה לכם בקצה – אין כזה אדם.

    3. העיקר שיש בן אדם שקוראים לו היוצק, אשר יוצק בטון מזוין לתוך מוחות וירטואליים. איזה מזל שיש אחד כזה!

  5. כולם חושבים שהם מבינים מה זו דמוקרטיה ומספרים לנו השכם והערב על הסכנות לדמוקרטיה וכו'
    אבל למעשה הרוב הגדול אין לו מושג ובוודאי שלא מתקרב אפילו לרמת הידע והיכולות של פרופסור דיסקין.
    כבר לפני שלושים שנה כשלמדתי מדעי המדינה, הספרים שלו היו ספרי יסוד במקצוע בכל האוניברסיטאות.

    אם הוא הגיע לסף יאוש שכזה, אין ספק שחייבים לפעול ולעשות הכל להחזיר את הדמוקרטיה למדינה.

  6. השמאל הוא הדיקטטורה במיטבה! הוא העביר את השליטה לידי קבוצה של שופטים בלתי נבחרת לאחר שהפסידו בקלפי לאחר המהפך. שמישהו יעשה כבר משהו אחרת נגיע למלחמת אזרחים ואז השמאל באמת ישלם במחיר כבד! חובה לבטל את ההפיכה השיפוטית הפאשיסטית של אהרון ברק ע"י תיקון לחוק יסוד השפיטה שיבהיר לבג"ץ שאין לו סמכות לפסול חקיקה של הכנסת והחזרת זכות העמידה ואם אחת ממפלגות הקואליציה תתנגד הולכים לבחירות מה שכחלון לא רוצה עכשיו.

  7. לא אחת כתבתי שבית המשפט משרת את השלטון ביחס של מעל 83% נצחונות בתיקים ועתירות לטובת השלטון לפי מחקרים מקיפים, כאשר 17% מההחלטות היו לטובת הפסאדה האירופאית – רף ההתייחסות של שופטי העליון וזה כולל עתירות נגד רשויות שלטוניות ומשרדי ממשלה .

    מהנתונים שמובאים במאמר ופרופ דיסקין, להערכתי , ל א הבין אותם, הטענה ל5% היא פסיקת העליון ישירות נגד הממשלה עצמהף ולא הההסתברות שחוק יבוטל , אלה שני דברים שונים, יחסית למספר העתירות, מספר החוקים שבוטלו אינו עולה על 6-8 סה"כ על פני 30 שנה לערך. ובאחוזים, מהעתירות זה פחות מפרומיל לשנה.

    הזהרתי בשעתו שפעולותיה של שרת המשפטים והניסיונות להפוך את בית המשפט לנשרכי השלטון- כל שלטון ימין או שמאל , ושלטון הכסף (למשל מתווה הגז שעמד להותיר את הכנסת כפופה לטייקונים מבלי יכולת לשנות כלום ולכן, איבוד העצמאות המדינית של המדינה מול חברות זרות שישלטו במשק הגז הישראלי) , יגרום להחזרת מלחמה שערה לכיוון יחס של 50/50% סיכוי משפטי הוגן לטובת הציבור העותר. קרי יחס הוגן ולא מפלה לטובת עיקרון "התקינות המנהלית"( כאילו).
    .
    וזה מה שאתם רואים עכשיו ארטילריה מלחמתית. זו המציאות. בחלק מהדברים צודקים המבקרים ולעיתים צדק חלקי כמו בעניין פורצי הגבול- מחפשי העבודה שהממשלה הסכימה לתנאי "ההסכמה" ע"י כל פורץ. בגץ צודק בעניין הגיוס מאה אחוז. די להפלות בין דם לדם.
    פסיקת ביהמ"ש נגד שר הפנים היא אכן, אחת החרפות הגדולות של פסיקתם,

    התורם לאשם , מי שכותב את החוק בערפול, כל חוק שאתם קוראים , מיד קופצות לעיניכם דלתות וחלונות למכביר על מנת להפוך את כוונת החוק על פיו וזה הלחם של ביהמ"ש. מהקריאה במאמר תמהתי אם דיסקין אי פעם קרא חוק על כל סעיפיו וניתח את המשמעות בתרחישים השונים?

    למשל, אחת הבדיחות האחרונות של שרת המשפטים בחיקוק נציבות התלונות על הפרקליטות, זו החלוקה למקרים פרטיים לחוד ומערכתיים לחוד והיועמש הוא זה שצריך לאשר תלונה נגד עצמו. אפילו אלוהים לא הותיר לעצמו את הפריווילגיה הזו.

  8. אני מבין שהפרופסור צודק וזה מפחיד ולך תדע אם הם לא משתפים פעולה עם הפרקליטות,נאמן ורמון הושלכו באופן יזום על ידי הפרקליטות והמשטרה ,לעניות דעתי העניין מסריח ,ביבי לא יתערב כי הם יפגעו בו ,הרי הוא בן ערובה של המדיה איילת שקד מצוינת אבל מפריעים לה כחלון פופוליסט גם בניהול משרד האוצר וכלכלת המדינה

    1. איילת שקד מצוינת? הצחקת אותי.

      שקד מדווחת על "שיחה אינטימית" עם אהרון ברק:

      http://rotter.net/forum/scoops1/304117.shtml

      שקד מסבירה ש"אהרון ברק הוא גדול הדור":

      http://rotter.net/forum/scoops1/253473.shtml

      שקד מקבלת סיקור אוהד במיוחד ב"ידיעות אחרונות":

      http://www.news1.co.il/Archive/002-D-118475-00.html

      שקד טוענת ש"מגיע לרביב דרוקר כל הכבוד":

      http://rotter.net/forum/scoops1/371219.shtml

      שקד מתנגדת לחוק העמותות:

      http://rotter.net/forum/scoops1/298083.shtml

      שקד מסבירה ש"יריב אופנהיימר הוא "ציוני אוהב ישראל":

      http://rotter.net/forum/scoops1/285171.shtml

    2. נאמן הואשם בזיוף חתימה בשירות דרעי ויצא בעור שיניו רק בגלל שייכותו לאליטה. אדם אחר היה מגיע לכלא. רמון הורשע ובדין בהטרדה מינית. כבודם של הנשים וגופם אינו הפקר. וטוב שהמערכת מוצאת בעצמה כוח להעניש גם מקורבים למערכת כרמון. ורק דווקא בגלל קשריו ומעמדו הוחלט שאין כלימה במעשיו. אדם אחר מן השורה היה מוכתם בכלימה.

    3. זה בדיוק מה שהופך את שקד למצויינת. על אף היותה ציונית, לאומית, ימנית, ונאמנה לערכיה היא יודע לפרגן לאויביה האידיאולוגים היכן שאפשר. זו בדיוק הגדולה שהופכת אותה לראויה להנהגה וזה בדיוק המקום בו אתה – הקטן – נכשל בגדול.

  9. חייבים לקום כולנו יחד ולצאת לאמא של ההפגנות נגד בג״צ. הגיעה העת להציל את העם והמדינה מהמחסלים האלה שבחרו את עצמם הגיב:

    לחסל את בג״צ במתכונתו הנוכחית לפני שנחוסל

  10. שופטים זה בסך הכל עורכי דין. לא מלאכי שרת ולא חכמים גדולים. הם שמאלנים ולכן הם יושבים שם עם גלימות האייטולות הגיב:

    השופטים כפי שאומר דיסקין הם ממש טיפשים. מי ששומע את קשקושיו של רובינשטיין נדהם מעומק הטיפשות. מי שקורא את הבליו של אהרון ברק מבין שמדובר באדם עם ראיית עולם מעוותת לחלוטין. אין שם אף אחד שמצטיין בחוכמה או שכל ישר. ממש חבורת אנשים לא אינטליגנטים בעליל החיים בתחושת חשיבות עצמית מדומיינת והרסנית.

  11. יש לעם תחושה שהשמאל האליטיסטי שולט ומנותק מהעם לחלוטין וחי במגדלי שן! העם בחר בליכוד ולא בשמאל!

  12. יש יותר ויותר אנשים טובים שרואים את הכשלים במערכת המשפט. מי שמשתלח כנגד אנשים שהעזו לבקר את בית המשפט משום שלדידו השכינה מדברת מפיהם של שופטי העליון אינו ראוי להתהדר בתואר 'מנכ"ל התנועה לאיכות השלטון'. עו"ד אליעד שרגא שעושה קריירה ממלחמה בטחנות רוח אל לו לדבר על 'פרידמניזם'. הפסיקות ההזויות של בג"צ, לעיתים קרובות בניגוד לחוק ואף לצדק הטבעי, הן אלו שמערערות את שלטון החוק ומורידות את אמון הציבור במערכת המשפט לשפל חסר תקדים.

    1. רפאל היקר

      לפחות קצת תבדוק ותגלה שדר' אליעד שרגע אינו מנכ"ל התנועה לאיכות השלטון.
      אולי אז לדבריך יהיה ערך כלשהו.
      בדיחה…

  13. לצעוק המלך עירום ולא לעשות כלום בנידון לא ישנה כלום. מה שאני לא מבין זה איך העם נותן לזה לקרות. למה אנחנו כ"כ אדישים למצב הקיצוני שקיים. אם לא ניתן לסמוך על פוליטיקאים וזה דיי ידוע גם לו צריך להתחיל להניע דברים בעצמנו. מצד שני מחאות וימין לא הולכים ביחד.
    נחכה למאמר הבא ונמשיך להוציא את התסכול בתגובות

    1. אנשים עסוקים בטרדות היום יום ועל כן אין להם זמן או כוח לפעול. על זה בונים אותם גורמים. ולכן הם גם מעמיסים עלינו עוד ועוד טרדות.

  14. הפתרון להתנגדות של משה כחלון מאוד פשוט –
    כל חוק שמשה כחלון ינסה להעביר הקואליציה תפיל ולא תיתן לו להעביר.
    נראה מה הוא יעשה כשלא יתנו לו להעביר חוקים.

  15. אין כמו להאשים את התקשורת שהיא העבד הנרצע של המפלגה הקומוניסטית של צפון קוריאה ושל פוטין חומייני! ובכן הוכחה: גם פרופסורים יכולים לדבר דברי הבל. אין חוק נגד זה (חחח) עד שבגצ יחליט אחרת.

  16. לא יודע אם למשה נגבי יש עדיין תכנית רדיו. מה שאני כן יודע זה שהוא מרבה לארח את פרופ' קרמניצר בתכניות אלה. מעולם הוא לא אירח את פרופ' דיסקין ולכן לא שמענו דיעה שונה מהאקדמיה. כעת דבריו נשמעים מבלי שנגבי יסתום פיות.

    1. אא, למשה נגבי יש ויש תכנית ברדיו. רשות השידור נסגרה, תאגיד השידור "כאן" הוקם, הכל זורם ומשתנה, ורק משה נגבי לעולם ישאר. לא זו אף זו: לאחרונה הוא זכה בתואר המכובד "פרופסור", וזאת בלי שעה מימיו תואר דוקטור.אכן, קולו של פרופ' דיסקין לעולם לא ישמע בתכניתו.

  17. פרופ' אברהם דיסקין הנכבד, עפר אני לכפות רגליך בעיקר בגלל האומץ לקום ולומר את הדברים בצורה גלויה וברורה.

    ביהמ"ש העליון שם עצמו מנהיג מבלי שיבחר או שיהיו לו את הכישורים והכשרונות הנדרשים. אפילו היטלר העלה את עצמו לשלטון בבחירות דמוקרטיות…

    אהרון ברק, ראש וראשון למושחתים (18 דירות… מאיפוא?) פתח את שערי הגיהנום במקום להיות צרברוס.

    רק כיכר תחריר בירושלים תועיל במצב כזה.

  18. לדבריו הליכוד מראה חולשה בפעולתו נגד שלטון בג"צ וחברי הכנסת שלו אינם פועלים לביטול המהפיכה החוקתית של אהרון ברק רק מטעמי נוחות ומטעמים של בון טון ונמנעים מלעשות מה שהם חושבים שהוא באמת ראוי ונכון לעשות, מתוך פחד מהתנפלות עליהם.

    אין זה ראוי שכך יהיה.

    זה לא נעשה אך ורק מטעמי נוחות אינדיבידואליים של חברי הכנסת.

    אבל על חברי הכנסת לזכור שנחצו כל הגבולות, נחצו כאן כל הקווים האדומים ואין אף מדינה בעולם שהכוח של בית המשפט הוא כל כך מרחיק לכת כמו במדינת ישראל.

    הגיעה העת לפעול להפרדת רשויות במדינה.

    על הכנסת לשנס מותניה לחוקק את החקיקה הנדרשת להצלת המדינה היהודית!

    אי אפשר להשאיר את המצב בו בג"צ מתערב בחיינו בנושאים שאינם עיניינו בצורה בלתי מוגבלת כפי שזה נעשה היום.

    לדעתו חברי הכנסת נמנעים מלחוקק את החוקים המתאימים שיבטלו את השפעת חוקי היסוד חוק כבוד האדם וחוק חופש העיסוק, כמו גם את כל התוספות שחוקקו בהמשך על ידי חברי הכנסת שלא הבינו כלל לאיזו צרה הם מכניסים את המדינה במעשיהם, שכן החוקים הללו שימשו לחיסול שלטון הממשלות בישראל ולחיסול החופש של הכנסת לחוקק כרצונה וכחוק, בתור מייצגת ונבחרת של הציבור.

    לדבריו חברי הכנסת דואגים לכיסאם ואינם ממלאים את חובתם מטעמי נוחות וכיסאולוגיה, בשל חשש מפני התנפלות מערכת המשפט עליהם באמצעות התקשורת העויינת והמגוייסת.

    צריך לדבריו שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על קביעות בית המשפט כאשר הוא מעז להתנהג כמחוקק על, על ידי כך שתאמר לבית המשפט: שמענו על פסילת החוק ואנו מחוקקים אותו מחדש.

    יש לכנסת כלים לכך.

    כמו כן יש לבטל את זכות העמידה שמאפשרת לכל אדם או גוף לעתור בלי הרף לבית המשפט גם כאשר הוא אינו נפגע מדבר.

    על מנת לבטל את זכות העמידה, על הכנסת להשתמש באחת מהלכות בג"צ עצמו, שקבע לפני האקטיביזם השיפוטי את הגבול הברור במה אינו יכול לדון ולנסח הלכה כזו לחוק.

    כך יושם קץ להתערבות בג"צ בתחומים שאינם שייכים לתחום הסמכות שלו ואינם סבירים.

    ביטול זכות העמידה תמנע עתירות מהסוג הזה והתערבות לא לגיטימית בעינייני המדינה.

    לדברי פרופ' דיסקין גם כל נושא "צווי הביניים" חייב להיפסק והוא דוגמה לשינוי הנדרש.

    צו ביניים זה למעשה מין תרגיל של בית המשפט העליון שהוא נוקט בו שוב ושוב כשהוא רוצה להתערב וקשה לו לתת הנמקות לפסיקה מוגדרת מסויימת התואמת את עמדותיו ואז הוא נותן צו ביניים וצו הביניים בעצם מתקיים.

    כך הוא נמנע מלנמק את החלטתו ומשתמש בצו ביניים שעד שהצו הופך להחלטי יכולות לעבור שנים או שאף פעם אינו הופך להחלטי ונשאר במצב קבוע.

    צו ביניים זו הוראה שאסור לעשות, או צריך להימנע מלעשות, או שצריך כן לעשות איזשהו דבר ואז, עד שהצו הופך להחלטי, יכולות לעבור שנים ולפעמים אף פעם אין צו החלטי ולכן אף פעם אין אפילו נימוקים לעתירות מהסוג הזה, אך הצו בתוקף.

    את כל הדברים האלה ניתן לשנות בחקיקה בכנסת.

    בית המשפט העליון נטל לעצמו סמכויות שמנוגדות להלכות שהיו מקובלות עד סוף שנות ה- 80 ולכאורה זה דבר שצריך להיות מגובה בחוק, אבל לא היה שינוי חוק בכנסת.

    זה נעשה באופן חד צדדי ע"י בית המשפט ולכן זו פגיעה בשלטון החוק.
    הפרשנות מרחיקת הלכת הזו, הפכה את הפנייה לביהמ"ש להגרלה פרועה.

    בג"צ מרשה לעצמו לבטל חוקים של הכנסת והוא ביטל מעל 10 חוקים בנסיבות שנויות במחלוקת וזה קרה בתקופה קצרה, לעומת המצב בארה"ב למשל, ששם נפסלו 2 חוקים ב- 80 שנה.

    בית המשפט מתערב גם בנושאי מדיניות ובנושאים פוליטיים מובהקים כאשר חוק כבוד האדם וחירותו, או חוק חופש העיסוק נוצלו להתערבות הפוליטית – מדינית.

    החוקים כבוד האדם וחירותו וחוק חופש העיסוק נוצלו ע"י ביהמ"ש על מנת להתערב בכל עניין, לכן הכנסת עשתה טעות! מי שהצביע בעד החוקים הללו מצטער היום.

    באמצעות 2 חוקים אלה ביהמ"ש נטל לעצמו הרבה סמכויות וניתן להפקיע סמכויות כאלה ע"י חקיקה מתאימה.

    שרי משפטים ניסו לעצור את הסחף הזה אבל זה נתקל בעויינות מקיר לקיר מצד ביהמ"ש. פרופ' פרידמן אף אמר את זה. זה לא רק דמיון בראש של הציבור הרחב.

    יש הרבה ביקורת נסתרת ולא בפרהסיה.

    גם שופטים מכובדים פנו אלי ותמכו בי מיוזמתם, אך לא בפרהסיה ורק לאחר שאני אמרתי את הדברים הללו בפומבי.

    מאז אהרון ברק יש שלטון של הפחדה והטלת אימה על השופטים. זה ממש שלטון של טרור. מי שלא מיישר קו נפגע ולא מקודם.

    פרידמן הרי אמר: "מזל שלא דנו אותי כמו שעשו לנאמן ולרמון". לכן יש סיבה מוצדקת לפחד של מי שיוצא נגד האליטה הזו. זה מצב בלתי נסבל, שרוממות הסובלנות בגרונם אך בפועל אינם סובלנים כלפי דעות השונות משלהם.

    רק זכויות של ערבים או מסתננים אפריקנים שחורים מעניינות אותם, אך לא באמת סובלנות אמיתית ולכן מאוד קשה לבקר את בית המשפט העליון.

    אבל כיום זה מחלחל ויש יותר דעות הדורשות שינוי, כי כרגע שופטי בג"צ מובילים להרס שלטון החוק וזה לא דמוקרטי, היות והם לא גוף נבחר בכלל.

    הליך הבחירה היום הוא שהשופטים בוחרים את עצמם.

    על הכנסת לשנס מותניים ולחוקק את החוקים המתאימים על מנת לשנות את המצב.

    http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=139489

  19. חייבים לפרק את הבג"ץ המשוקץ והמומרץ! אם נמשיך לסמוך על "המנהיגים" ביבי נתניהו ושותפיו כדי לטפל בבג"ץ המומרץ והמשוקץ הזה, נמצא את עצמנו בלי מדינה יהודית…מתים. אין שופטים בירושלים. יש בירושלים מקבלי משכורות, אנשים שמחויבים לאליטה שהם חלק ממנה. אנשים שחושבים איך יקבלו אותם באירופה בכנס הבא. לא מעניין אותם – לא המדינה ולא תושביה. הגיע הזמן לנקות את בתי המשפט מאופורטוניסטים ולמנות שופטים שטובת המדינה בראשם. בתי המשפט הפכו לאיום קיומי על מדינת ישראל.

    בג"ץ זה טוב לשונאי ישראל. הגיעו מים עד נפש! כעת הם הגיעו למצב שכוחם אבסולוטי. הם בפועל מנהלים את המדינה. בשלב זה "הכוח" עלה להם לראש והם חדלו מכל ריסון עצמי מינימלי. התנהגותם לא מידתית בצורה קיצונית והם דומים לפילים בחנות חרסינה כשהם רומסים את כל המבנה החברתי של מדינת ישראל. מישהו חייב לשים לזה סוף! כל מי שחרד לעתידה של המדינה חייב להצביע למי שיבטיח לרסן ולשנות את שיטת החבר מביא חבר של הבג"ץ.

    כך חדרה הקרן החדשה לישראל למערכת המשפט / תחקיר יפעת ארליך

    http://www.news1.co.il/Archive/003-D-45887-00.html

    על זה מגן בג"צ: זכויות 'אדם' בישראל זה זכויות הערבי, המחבל, העוין, המסתנן הסודני, המהגר האוקראיני, רק לא זכויות היהודי. היהודי חייב לחלק את כבשת הרש שלו לכל העולם, הוא חייב לאבטח ולמגן כל בית ספר וכל בית קפה, אין לו אישור כניסה לערי אבותיו ואפילו לא לאתרים שלפי הסכמי אוסלו היו אמורים להיות שלו, הוא לא רשאי להקים בארצו ומכספי הקרן הקיימת שלו יישובים לבני עמו בלבד, אבל אם ינסה לקנות כמה בתים ולהחזיר את הנוכחות היהודית לפקיעין הוא יועף משם בפוגרום בגיבוי המשטרה ושום גוף זכויות אדם לא יגן עליו, כי הוא לא 'אדם'.

    1. הפיתרון הוא מצד אחד לצאת ולהפגין נגד בג"צ ומצד שני לגרום למשילות ע"י כך שלבחור רק למפלגות גדולות
      למשל ,אם יהיה לליכוד מעל 40 מנדטים ולא תהיה תלות במתיפיפף ופופוליסט כמו כחלון , שבג"צ פסל חוק שלו
      לדעתי ולכאורה רק בגלל שלרוב השופטים יש מעל 3 דירות ….פשוט צריך משילות במדינה הזאת ולהפגין ולבחור
      לעזאזל שופטים אחרים עם דיעות אחרות ולא מהחונטה המשפטית….,

  20. כל הרעות החולות במדינה הן תוצאה של שלטון המשפטפטנים. של ההפיכה המשפטפטנית האלימה, שהפכה ב-30 השנים האחרונות את ישראל לבג"ציסטאן, מדינת כל משפטפטניה, כל שופטיה וכל רועציה המשפטפטיים.

    ישראל הפכה מדמוקרטיה למשפטפטוקרטיה – שלטון המשפטפטנים, ע"י המשפטפטנים, למען המשפטפטנים. המשפטפטוקרטיה הראשונה והיחידה בעולם.

    בראש פירמידת הטירוף וההפקרות עומדת כנופיית בג"ץ, שהיא המקבילה המקומית (לא רוצה לומר "הישראלית", כי הכנופיה הזו אינה ישראלית בכלל) למועצת האייאתוללות של איראן – והנה ההסבר, לטובת האהבלים, הפתיים-תמימים והשקרנים (מחקו את המיותר) שעדיין תומכים באייאתוללות האלה –

    בג"ץ הוא התופעה הכי איראנית בישראל: קבוצת אנשים שלא נבחרים ע"י הציבור, שלא נושאים באחריות לשום דבר ובפני אף אחד ושלא ניתן להעבירם מתפקידיהם במקרה של פאשלות, ושהפכו את עצמם לפוסקים האחרונים והעליונים בכל סוגיה ציבורית, פוליטית וערכית. בדיוק – אבל בדיוק! – כמו מועצת האייאתוללות של איראן.

    ועוד לא אמרתי כלום על הגלימות השחורות, שמשותפות לאייאתוללות שלנו ולאייאתוללות של איראן.

    אולי בכל זאת יש הבדל אחד, דווקא לטובת האייאתוללות האיראניים:

    האייאתוללות של איראן לפחות דואגים לאיראן – מה שממש לא ניתן לומר על האייאתוללות שלנו, שהם סייעני אויב ותומכי טרור.

    מי הרשה לחולרות האלה להעניק "זכויות" לפולשים זרים, על חשבון בעלי הבית?

  21. לא צריך חוק עוקף בג"צ. צריך חוק אוכף בג"ץ. על פי חוק, בג"צ צריך לפסוק, על פי חוק. אין להם סמכות למדוד (מידתיות) ולסברות (סבירות). נא להחזיר אותם למסגרת החוק.
    העובדה, שהם מרשים לעצמם, לקחת סמכויות, גורמת לעוד גופים לקחת סמכויות. (משטרה, פרקליטות, צבא).
    אז אני מציע למדינה: קחו גם אתם, קצת סמכויות לעצמכם, ותעשו סדר.

  22. עוד סמרטוט שמקדם אג'נדה פרטית במסווה של מומחה. מרוב שהוא שואף לתקוף הוא חושף ששקרים בפיו. כיצד הדמגוג הזה מעיז לטעון ששופטי העליון הים שמאל. הרי הימין ברגל גסה שינה את הרכב הועדה למינוי שופטים. והיכניס בה גורמים כמו מנהיג המתנחלים אורי אריאל שהוא מימין לבנט. עשו חוק מיוחד למנות לראשות העליון את גרוניך יקיר הימין. נשיאת העליון כיום הינה אשת ימין מובהקת אישתו של נאור מזכיר ממשלת בגין. העךיון כולל בתוכו שתי שופטים מיתנחלים. ושתי כיפות סרוגות (זה מעבר לאחוז הסרוגים בישראל ) שרת המשפטים היא ממפלגת המתנחלים. ועושה שמות בעצמאות ביהמ"ש. לפניה הביאו שתי שרי מישפטים שגלוי וידוע שבכל מאודם רצו לנפץ לרסיסים את כוחו ועצמאותו של העליון ולעשותו מין משרת ושפוט של הפוליטיקאים השולטים. העליון עושה עבודתו נאמנה ומווסת בין צרכי המדינה לבין עיניני יסוד של זכויות אדם והיתחיבות ישראל לאמנות בנלאומיות וכו. הסמבה שהקרע מיתגבר היא כי הימין הולך ונעשה קיצוני יותר. הליכוד של היום מחשיב את נאור כשמאל את מרידור כשמאל. אפילו בגין ושמיר נותני הכבוד לשופטי העליון יחשבו שמאל היום. הימין היום מצפצף על חוקי יסוד וזכויות בסיסיות. על העליון בהחלט להציל את ישראל מהמחוקקים ההזויים. בכל מקרה אם העליון שזוכה לכבוד מהמערכת העולמית. לא יעשה את העבודה שאז העולם יעשה אותה. בתי משפט במדינות אחרות וכן ביהמש הבינלאומי יתחיל להיתערב. הדמגוג הפרופסור נותן דוגמה את המסתננים. ראשית הוא מגזים לגמרי וגם אילו לא פסק העליון כפי שפסק. ונניח שהיה חומת גומי של הליכוד. גם אז לא קל להסדיר את גרוש עשרות האלפים. הבעיה החלה בשל הזנחת הקמת גדר עי ממשלת ביביהו. האשם כולו בביבי וממשלתו. שר הפנים היה עסוק בשוד הקופה לטובת שס ולא בבניית גדר. ישראל חתומה על אמנות בנלאומיות לגבי פליטים ומבקשי מקלט. אם כל כך חשוב למירי רגב להיות חופשיה לגרש. שהרי מה להאשמת העליון. שישראל תצא מהאמנות. הרי אין לצפות שהעליון יתן קריצה ויעקם את החוק ואת תפקידו. בנוסף העליון אפילו בראשות ברק תמיד היה קשוב לצרכי המדמנה כמדינה יהודית. והימשיך להגביל איחוד משפחות לאזרחים ערביים. זה אשקרא עיקום החוק לטובת הרוב היהודי ואני כמובן בעד. אבל זו בעייה שכן אין אנו רוצים בבית משפט מיתעקם. היום יתעקם לעיניין אחד ומחר נגדי. ובכל זאת העליון בראשות אהרון ברק מצא דרכים להגביל כביכול זמנית (כל פעם הוארכה הזמניות ) את איחוד המשפחות אצל ערבים. יש לזכור שזו יכולה להיות צרה צרורה שכן אם הערבים ירצו להיתרבות במהירות. יקח או תיקח כל ערבי וערבמה בעל או אשה מעזה או מהפזורה הפלסטינאית במחנות פליטים ויביא את בן הזוג לישראל. והנה היכפילו גילאי 18 עד כל גיל את מספרם. מה גם שמאחר שבעזה ומחנות הפליטים ואולי גם מצרים יש מיליוני אנשים שהיו שמחים לחיות בישראל. וזו גם משימה לאומית להביא לרוב ערבי בישראל. שהרי הערבי הישראלי יוכל להשיג אשה איכותית יותר או יפה יותר או צעירה יותר מאשר בשוק החפשי. ומאליו כדאי יהיה לכל ערבי ליבא אשה. ואם המשימה תהיה לאומית אצלם יתגרשו וייבאו אשה בשנית וכו. ולכן אהרון ברק אכן אישר את ההגבלה ומצא לה תירוצים חוקיים. ואזכיר לפרופסור הדמגוג הספינאי השקרן. שגם בארהב בית המשפט העליון קובע לרשות המבצעת ואף המחוקקת. כאשר זה מתנגש בזכויות אדם בסיסיות. לישראל יש בעיה שכן ברצונינו להחשב למדינה שלאזרחיה זכויות שוות. כאשר בפועל כולנו קורצים ויודעים שלא ניתן לתת זכויות שוות. אוי לנו אם ניתן לערבים זכות ליבא בן זוג. אוי תנו אם זכות האזרחות הייצה משתווה גם לערבים כמו ליהודים עפ חוק השבות. בפוליטיקה עוד מותר לשקר ביבי יכול להגיד שהוא בעד שתי מדמנות ולקרוץ. בית משפט לא יכול להיתנהל כך. בל יצפו מנהיגי הימין הברברי (להבדיל מהימין של בגין והגוורדיה הותיקה ) בל יצפו שהעליון יוציא אותם מהסתירה שכאן. אני כמובן תומך בכל צעד של ציצמצום הלא מהודים יביחוד ערבים מוסלמים ואפריקאים. בישראל. הלאומנות שלהם לעולם תהיה בהיתנגשות עם שלנו. מה שלא כך בלא יהודים או יהודים חלקית מחבר העמים או מהמערב. אנו בבעיה אנו לא יכולים להודות שכוונתינו להךלות לרעה. בשעה שזו בדיוק כונתינו שכן אין אפשרות אחרת שבה נצליח לשרוד. אולם אל נצפה שהעליון יפתור לנו את הבעיות. חלילה מלבימש עליון להחליט החלטות לפי דעת רוב העם.

    1. לא עדיף לקרוא לפני ששולחים תגובה?
      מה עם קצת הגהה??

    2. כדאי ללמוד לפני שכותבים מגילת שטויות וטעויות כמו שכתבת פה כי חבל שתטעה את הציבור הרחב הגיב:

      מנגנון דמוקרטי חדש לבחירת שופטים חיוני בישראל

      מינוי שופטים – הפתרון למשבר העליון

      בית המשפט העליון הוא גוף רב-עוצמה. משעה שהתמנה, משתמש השופט בעוצמה זו ללא בקרה דמוקרטית. כך צריך להיות. אולם, האם אין זה מן התבונה, כי בטרם יופקד הכוח הזה בידיו לכל ימי חייו, תבחן הדמוקרטיה את המועמד באופן המקיף ביותר…?
      בית המשפט העליון בישראל הוא הפחות דמוקרטי, המנותק ביותר מרצון הרוב מבין בתי המשפט הגבוהים לחוקה בארצות הדמוקרטיות.

      שופטיו מתמנים למשרה קבועה עד גיל הפרישה, בלא אישור מצד גוף נבחר כלשהו – לא הכנסת, לא הממשלה וגם לא ראש הממשלה.

      הם נבחרים על ידי ועדה למינוי שופטים הכוללת אמנם כמה נציגי ציבור, אך מורכבת ברובה מבכירי הממסד המשפטי – המתמנים בידי אותו הממסד. על פי חוק, שלושה מבין תשעת חברי הוועדה הם שופטים מכהנים בבית המשפט העליון והשפעתם על החלטות הוועדה מכרעת.

      במילים אחרות, בישראל הרשות השופטת ממנה את עצמה.

      מאז שהונהג ההסדר הסטטוטורי הנוכחי לבחירת שופטים בשנת 1953, צברו בתי המשפט עוצמה הולכת וגדלה.

      השאלה, לפיכך, היא: כיצד יכולה האומה להבטיח שהחוג המצומצם אשר מופקד על גיבוש פסיקה אכן ישקף את ערכי היסוד שלה?

      הפתרון לדילמה זו, שאומץ על ידי כמעט כל המדינות הדמוקרטיות בעולם, הוא להפקיד את הסמכות למנות את שופטי הערכאות העליונות בידי מוסדות נבחרים המייצגים את הציבור ובד בבד להעניק לשופטים הגנה מלאה מפני לחצים חיצוניים משעה שיתמנו.

      הדגם הראשון של הליך דמוקרטי למיון שופטים נקבע בחוקת ארצות-הברית לפני למעלה ממאתיים שנה. בבואם לקבוע הליך למינוי שופטים היו מנסחי החוקה מודעים לצורך באיזון העצמאות השיפוטית עם אחריות השופטים כלפי הציבור: רשות שופטת עצמאית, כך האמינו, היא "מחסום" נחוץ "בפני רצון הרוב לפרוק כל עול" ובה בעת היא מספקת לציבור הגנה חיונית מפני ניצול לרעה של סמכות מצד המחוקק והרשות המבצעת.

      עם זאת, מנסחי החוקה האמריקנית ראו הכרח למנוע מן הרשות השופטת להפוך לאצולה סגורה שתכפה את ערכיה בניגוד לרצון העם.

      הם השיגו את האיזון המבוקש כאשר הבטיחו לשופטי בית המשפט העליון כהונה לכל החיים, מחד גיסא והנהיגו נוהל בחירת שופטים שיהיה פתוח לציבור ונשלט בידי הרשויות הנבחרות, מאידך גיסא.

      לפי השיטה האמריקנית, כל המועמדים לכס השיפוט הפדרלי, לרבות לבית המשפט העליון, מתמנים על ידי הנשיא, שנבחר באורח דמוקרטי ומינויים כפוף לאישור הסנאט, שחבריו נבחרים גם הם בבחירות כלליות בכל מדינה ומדינה.

      מועמד שנבחר על ידי הנשיא מופיע בפני הסנאט במסגרת שימוע ציבורי פתוח, המעניק הזדמנות לסנאטורים לחקור עד תום כל נושא שיראו לנכון בנוגע לכישורי המועמד, ניסיונו, הפילוסופיה המשפטית שלו והקו האידיאולוגי המנחה אותו.

      השימוע מתנהל כישיבה פתוחה של שאלות ותשובות והוא עשוי להימשך שעות, ימים או אף שבועות.

      בעקבותיו מתנהל דיון פתוח בין הסנאטורים ולבסוף נערכת הצבעה לאישורו או לדחייתו של המועמד.

      נוהל אישור הסנאט מחייב כל סנאטור "להבטיח שמועמד לכהונת שופט יקדם את התפישה החוקתית של הסנאטור ולא יחתור תחתיה…השקפותיו החברתיות, הפוליטיות והמשפטיות של המועמד הן כולן רלוונטיות".

      ברבות השנים, הצלחתה המוכחת של השיטה האמריקנית שכנעה את רוב רובן של המדינות הדמוקרטיות בעולם לאמץ שיטה דומה.

      אף שהמשטרים הדמוקרטיים השונים מגוונים מאוד ביחסם לתפקיד בתי המשפט ולאופן בחירת השופטים, ההנחה המשותפת לכולם היא שהערכאה העליונה תהיה קשובה לערכי היסוד של האומה ותכבדם, רק אם הסמכות לבחירת שופטיה תהיה מופקדת בידי נציגי הציבור הנבחרים.

      במדינות מסוימות, בית המחוקקים הוא שבוחר את שופטי בית המשפט העליון.

      בגרמניה, למשל, מחצית השופטים בבית המשפט הפדרלי נבחרים על ידי הבית העליון של הפרלמנט (הבונדסראט), יתר השופטים מתמנים על ידי ועדה של הבית התחתון (הבונדסטאג).

      בשווייץ נבחרים שופטי בית המשפט הפדרלי בידי הפרלמנט, שעליו מוטלת החובה להבטיח ייצוג נאות לשלושת המגזרים הלשוניים של המדינה.

      בארצות אחרות, הרשות המבצעת, שנבחרה באורח דמוקרטי, היא הממלאת את התפקיד המרכזי במינוי השופטים.

      בשבדיה, למשל, כל שופטי בית המשפט העליון מתמנים על ידי הממשלה.

      הליך דומה נהוג באוסטרליה, בקנדה, בבלגיה ובנורבגיה, שבהן להלכה, שופטים נבחרים על ידי המלך או נציגו, אף שבפועל הממשלה היא המציעה או המאשרת את המינוי.

      ביפן, חמישה-עשר שופטי בית המשפט העליון נבחרים על ידי הממשלה. כדי להבטיח שהמינויים משקפים את ערכי האומה, חייבים שופטים אלה לזכות גם באישור הציבור בבחירות הכלליות הראשונות שלאחר מינויים.

      כמה מדינות אחרות בחרו בדגם משולב של מינוי שופטים, כגון זה של ארצות-הברית, שבו מעורבים בית המחוקקים והרשות המבצעת גם יחד.

      בצרפת, למשל, מתחלקים הנשיא וראשי שני בתי המחוקקים של הרפובליקה בסמכות למנות את תשעת חברי המועצה החוקתית – כל אחד מהם ממנה שלושה.

      באוסטריה, מחצית מחברי בית המשפט נבחרים על ידי הממשלה הפדרלית, והמחצית השנייה על ידי הפרלמנט.

      אותם דגמים חוזרים על עצמם ברחבי העולם הדמוקרטי.

      הסמכות העיקרית במינוי שופטים ניתנה לנבחרי ציבור באיטליה, באירלנד, בדנמרק, בהונגריה, ביוון, במקדוניה, בסלובניה, בסלובקיה, בספרד, בפולין, בפורטוגל, ברפובליקה הצ'כית וגם ברוב המדינות הדמוקרטיות שנולדו מהתפרקות ברית-המועצות, כמו אסטוניה ולטביה.

      גם מחוץ לאירופה וצפון-אמריקה, מדינות דמוקרטיות חדשות וותיקות כאחת כללו הוראות מפורשות המקנות את סמכות המינוי לנבחרי ציבור.

      זהו, למשל, המצב באורוגואי, בארגנטינה, בבוליביה, בדרום-אפריקה, בדרום-קוריאה, בוונצואלה ובקוסטה-ריקה.

      ברחבי העולם, פיתחו דמוקרטיות שונות מגוון תהליכים לבחירת שופטים, כל אחת בהתאם לתכונות המייחדות את מסורותיה ואת המבנה החוקתי שלה.

      אולם כולן שותפות לעקרון היסוד שלפיו נושאי משרה שיפוטית חייבים לעמוד לפני מינויים במבחן דמוקרטי וכן להבנה שאין לפגוע כהוא זה בעצמאות המלאה של השופטים מרגע תחילת כהונתם.

      בישראל, לעומת זאת, השופטים נבחרים על ידי – עצמם.

    3. ב' - כדאי ללמוד לפני שכותבים מגילת שטויות וטעויות כמו שכתבת פה כי חבל שתטעה את הציבור הרחב הגיב:

      אף שהוועדה למינוי שופטים נראית, במבט שטחי, כמייצגת את האינטרסים של מגוון גורמים, לרבות כמה נבחרי ציבור, בחינה מעמיקה יותר של מבנה הוועדה ותפקודה מגלה שהיא מהווה, למעשה, מתכון בדוק לשליטתם של שופטי בית המשפט העליון בתהליך הבחירה.

      לפי חוק יסוד: השפיטה, השופטים של כל הערכאות, לרבות שופטי בית המשפט העליון, מתמנים בידי ועדה לבחירת שופטים המונה תשעה חברים.

      חברי הוועדה הם נשיא בית המשפט העליון, שני שופטים נוספים של בית המשפט העליון שנבחרו על ידי בית המשפט, שר המשפטים, שר נוסף שהממשלה ממנה, שני חברי כנסת ושני נציגים של לישכת עורכי הדין.

      במילים אחרות, רוב חברי הוועדה לבחירת שופטים – שלושת השופטים ושני נציגי לישכת עורכי הדין – אינם נבחרים על ידי הציבור הישראלי ואינם אחראים כלפיו.

      ואכן, השילוב בין נבחרי הציבור ובין החברים האחרים בוועדה, יוצר גוף שהחלטותיו אינן מייצגות כלל ועיקר את הרגשות והמאוויים של הציבור.

      אופייה הבעייתי של הוועדה מתברר כאשר בוחנים את האינטרסים המתנגשים של חבריה.

      כל ארבעת הפוליטיקאים בוועדה מייצגים אינטרסים שונים.

      לפי המסורת, אחד משני חברי הכנסת מייצג את הקואליציה והאחר את האופוזיציה ועל כן סביר להניח כי השניים יהיו חלוקים בדעותיהם כשתעמודנה על הפרק שאלות אידיאולוגיות.

      שר המשפטים הוא חבר הממשלה הפחות מתאים לייצוג עמדות הציבור מול אלה של השופטים, בהיותו בדרך כלל עורך דין בעצמו, תוצר של המימסד המשפטי ומחויב לו לעתים קרובות ולפיכך, נטייתו הטבעית תהיה לחלוק על השר השני בוועדה, כאשר זה ינסה לבטא בוועדה את נאמנותו לעמדות הממשלה ולערכיו של ציבור הבוחרים שהעלה אותה לשלטון.

      לעומת הפוליטיקאים, לחמשת נציגי המימסד המשפטי יש אינטרסים משותפים ברורים: שלושת השופטים הופכים מטבע הדברים לגוש הצבעה אחיד, השומר על האינטרסים של בית המשפט העליון ועל ההשקפות הרווחות בו.

      יתר על כן, יש להניח שבחירת שני השופטים הנוספים לוועדה מושפעת במידה ניכרת, אם לא מוכתבת ממש, על ידי נשיא בית המשפט העליון, היושב בעצמו בוועדה.

      באשר לנציגי לישכת עורכי הדין, מעמדם בהיררכיה המשפטית שהשופטים עומדים בראשה נמוך והם עלולים לשלם מחיר מקצועי כבד אם לא יישרו קו עם השופטים.

      בפועל, שלושת השופטים בוועדה אכן מצביעים כגוש אחד והצבעתם היא הקובעת כמעט תמיד את התוצאה.

      שופטים מתמנים על ידי ועדה הנשלטת על ידי השופטים המכהנים ודיוניה נערכים בחשאי ואילו האומה נותרת ללא כל זכות להתערב בהכרעה מי יישם ויפרש את חוקיה.

      אין זה מפתיע ששופטי בית המשפט העליון מרוצים מאוד מן השיטה הזאת – נשיא בית המשפט העליון לשעבר שמעון אגרנט הגדיר אותה כ"טובה בעולם" – מאחר שתוצאתה היא שהשופטים יכולים לעצב את בתי המשפט בצלמם הם וכך הם אכן עושים.

      איש מבין 15 השופטים הקבועים והזמניים המכהנים היום בבית המשפט העליון איננו בעל תואר אקדמי בכל תחום שהוא חוץ ממשפטים.

      מגמה זו מדאיגה במיוחד לנוכח השכלתם הצרה של בוגרי הפקולטות למשפטים בישראל.

      ברוב ארצות המערב, סטודנט למשפטים חייב לרכוש גם השכלה במדעי הרוח או במדעי החברה ובמהלך לימודיו הוא נחשף למידע בסיסי מגוון ורחב בתחומי התרבות והפילוסופיה.

      בישראל, מנגד, סטודנטים למשפטים – היינו, השופטים לעתיד – פותחים ומסיימים את הקריירה האקדמית שלהם בהתמחות בתחום המשפט ובדרך כלל אינם נחשפים כלל לטקסטים הבסיסיים ביותר בתחומים אחרים – אפילו באותם התחומים שיש להם נגיעה ישירה לסוגיות שתבואנה לפניהם בעתיד.

      לשופטים רבים נושאים כמו מחשבה מדינית, תיאוריה כלכלית, יחסים בינלאומיים, היסטוריה, ספרות ואמנות הם כספר חתום.

      חוסר כשירותו של בית המשפט העליון בהרכבו הנוכחי לגבש את הפסיקה שהמדינה היהודית ראויה לה מתחוור והולך…מיעוט בעלי השכלה יהודית רחבה מבין היושבים על כס בית המשפט העליון מונע דיון רציני בערכיה היהודיים של המדינה.

      כדי שבתי המשפט ייהנו מאמון זה, עליהם להיתפש בעיני הציבור כגוף המשקף ומיישם את הערכים המקודשים ביותר של האומה.

      באשר לטענה שהפקדת סמכות המינויים בידי הכנסת תביא לפוליטיזציה פסולה של ההליך, התשובה היא פשוטה: אם הכנסת כשירה לשרת כנציגת העם לצורך כינון חוקה, שבכוחה אף לחייב כנסת עתידית, יהיה זה מופרך ואף מגוחך לטעון שהיא איננה כשירה לאשר את המינויים לאותו גוף אשר יפרש את החוקה.

      מנגנון דמוקרטי חדש לבחירת שופטים חיוני לא רק לשימור מעמדו של בית משפט החשוף לביקורת ציבורית גוברת. הוא אף ימלא תפקיד חשוב בחיזוק הדמוקרטיה הישראלית בכללותה.

      בין התופעות המסוכנות ביותר העלולות לאיים על משטר דמוקרטי בולטת התפתחותה של תחושה בקרב העם שדעתו אינה נחשבת, שאין לו כל שליטה על מושליו וכי אין טעם אפוא שייטול חלק בענייני ציבור.

      השיטה הנוכחית למינוי השופטים בישראל מעודדת בדיוק את התפשטותה של מחלה זו, שכן המסר שלה הוא שאין להותיר בידי נציגיו הנבחרים של העם את ההחלטות החשובות ביותר ושמשום כך הרכב בתי המשפט חייב להיקבע בידי ועדה סגורה.

      להמשך:

      http://www.daat.ac.il/daat/ezrachut/minuy.htm

  23. אבי דיסקין איש יקר וישר, ליבי ליבי עליך, בקרוב סטודנטית שלך לשעבר "תיזכר" שלפני 25 שנה נתת לה מחמאה או שליטפת אותה,לדעתה בניגוד לרצונה בדיעבד. היזהר מעכשיו, האינקוויזיציה השמאלנו-פמיניסטית-גיהאדיסטית וגרורותיה שבפרקליטות עובדת שעות נוספות, ולא אתפלא אם יש להם תיק מוכן עליך ששכב שנים וחיכה לרגע ה"אמת". חבל עליך איש ישר

    1. תגובה שכולה חרפה. מי שאינו חש את כאב הנשים המוטרדות לדידי אינו בן אדם אלא חיה

  24. הטיעון נגד כל סמכות פסילת חוקים של בג"ץ הוא פשוט:

    בכל שיטת ממשל יש היררכיה ויש מי שהוא בעל המילה האחרונה, שהוא השליט האמיתי. אם אתה אומר שאתה מצדד בביטול חוקים ע"י בג"ץ במקרים קיצוניים אז אתה אומר שבעצם אתה נותן לבג"ץ את זכות המילה האחרונה והופך אותו לשליט האמיתי, ואז המשטר בישראל הוא לא דמוקרטיה אלא אוליגרכיה (שלטון של קבוצה קטנה של אנשים לא נבחרים).

    ההצדקה לגופו של עניין לפסילות כאלה היא לכאורה "ומה אם הכנסת תשתגע ותחוקק חוקים מטורפים? לא צריך שיהיה איזה מבוגר אחראי כמו בג"ץ עם סמכות לעצור אותה?". התשובה היא שבכל שיטת משטר יש מי שהוא בעל המילה האחרונה וכבעל המילה האחרונה זה אומר שאם הוא משתגע ועושה שטויות אז אין מי שיעצור אותו, כי הוא בעל המילה האחרונה. לכן משטר שבו לבג"ץ יש את המילה האחרונה גם יהיה משטר לא דמוקרטי (אלא אוליגרכיה) וגם בו כמובן יש סכנה שהשליט, שופטי בג"ץ, ישתגעו ויתחילו לעשות שטויות ומבחינה פורמלית לא תהיה לאף אחד סמכות לעצור אותם.

    בשני המקרים מדובר בטענה פורמלית, ואפשר לטעון שמבחינה מהותית תמיד יימצאו אנשים שפויים שיתמרדו נגד שלטון מטורף ויפילו אותו.

    בכל מקרה אני לא רואה כל סיבה לחשוש שהסיכוי שהכנסת תשתגע גבוה יותר מהסיכון שבג"ץ ישתגע. להפך, העובדה שבכנסת צריך לתמיכה מהותית של 61 כדי להעביר החלטות אומרת שהסיכוי שיימצאו 61 משוגעים הרבה יותר נמוך בהשוואה לסיכוי שיימצאו 2 משוגעים בבג"ץ (הרוב המינימלי להעברת החלטה בהרכב רגיל של 3 שופטים).

    רק לפני כמה ימים פורסמה החלטה של בג"ץ לדחות עתירה של "המשיח דב סובול", כל מה שהיה צריך כדי שהעתירה תתקבל זה ששניים מתוך שלושת השופטים בהרכב (סולברג, שוהם ומינץ) ישתגעו. זאת נראית לי סכנה הרבה יותר מוחשית.

  25. מי שהתנסה כמוני להיות צד בהחלטות של בית המשפט העליון או של הנשיאה נאור רק הוא יודע, כי זה על בשרו, שבית המשפט הזה הוא האחרון הדואג לזכויות האדם, או על כל פנים הדאגה הזו היא סלקטיבית במובהק. והסיסמא הזו משמשת לאנשי העליון עלה תאנה לרמיסת זכויות האדם כאשר הוא מול מערכת המשפט. האדם מול מערכת המשפט הוא כאסקופה הנדרסת. על בתי המשפט שורה שכרון הכוח ולנו השבר.

  26. תודה לדיסקין שתמיד חד וברור גם אם הצהרותיו עלולות להקים עליו אויבים במרכזי כוח אדירים כמו התקשורת בתי המשפט והאקדמיה

  27. רוב הציבור יודע שפרופ' אברהם דיסקין צודק – מדוע לא מטפלים כחוק בבג"ץ הבולשביקי שמסכן את הדמוקרטיב בישראל? ומדוע רוב הציבור מגלה אדישות?

  28. בית המשפט העליון לקח לעצמו גם את התפקיד לפרש עקרונות חוקתיים. שופטי ישראל הינם צרי השכלה במיוחד היות ושלא כבשאר הארצות לימודי משפטים נלמדים רק החל מתואר שני בארץ לימודי משפטים הם לתואר ראשון ולרוב השופטים בישראל כולל שופטי בית המשפט העליון תואר ראשון במשפטים בלבד. נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק קבע ששילוב בין היותה של ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית תעשה על פי מבחן "הציבור הנאור" לשיטתו כמובן! לא על פי ערכיו ושאיפותיו של רוב רובו של הציבור כפי שהוא מתבטא בתוצאות הבחירות אלא לפי שאיפותיו של מה שהוא מכנה "הציבור הנאור" המועדף ולזה הוא קורא דמוקרטיה. אין רוצים להבין שם שעל התערבותו התחיקתית להשען על הבנת רצון הכלל.זולת ידיעת החוק הישראלי אין לשופטים כל ידע אודות הגות דמוקרטית תאוריה הפוליטית הדמוקרטית או ערכים יהודים. כפי שאין לכלל המשפטנים ידע לא במדעי המדינה או בתאוריה דמוקרטית ולא ביהדות.

    החוק אינו מתיר לבית המשפט לפסול חוקים. בדמוקרטיה לאזרחים מבחינה חוקית מותר לעשות ככל העולה על רוחם כל זמן שאינם עוברים על שום חוק. לעומת זאת לאנשי שלטון בתור שכאלה כלומר לא כאשר הם פועלים לעצמם באופן פרטי אסור לעשות כל מה שהחוק לא הסמיכם מפורשות לעשות כך. את זה בדיוק עושה בית המשפט כאשר הוא פוסל חוקים! את חוסר בסוס החלטותיו של בית המשפט על שאיפות וערכי האומה מצדיקים בטענה שתפקידו ללכת נגד הציבור "למנוע עריצות הרוב" – זה יכול להיות נכון במקרים יוצאים מהכלל כאשר ישנן קבוצות נרדפות ולא הן הרודפות המצב איננו כזה בישראל ברוב המקרים וכאשר ישנם קורבנות אמיתיים בית המשפט איננו מקור הישועה.

    עקרון הבלמים והאיזונים שבשמם פועל בית המשפט מיושם אצלו רק בכיון אחד. בית המשפט מתנגד לכל ביקורת פרלמנטרית עליו וטוען שהוא מפקח על עצמו. בית המשפט הינו הגוף המושחת ביותר במדינה העושה עולות נוראיות. בתפקידו כבית משפט הוא פועל כגוף טוטליטרי ברמה פאשיסטית. בדמוקרטיה על הגופים הנבחרים לפקח על בית המשפט ולא להפך!

    בית המשפט החליט שחוקי יסוד הינם חוקה ובמיוחד בחוק יסוד כבוד האדם וחוק חופש העיסוק.
    חוק יסוד כבוד האדם וחרותו וגם חוק חופש העיסוק אינם מהווה חוקה, חזור א י- נ- ם מהווה חוקה. אלו שני חוקים בודדים שאינם ממפורטים דים והם חסרים.
    קיומה של חוקה איננו מחייב חזור א י נ נ ו מחייב התערבות בית המשפט העליון בפסילת חוקים.
    קיומה של חוקה הינו תנאי הכרחי במידה וניתנת לבית המשפט העליון הזכות לבטל חוקים.
    בישראל אין חוקה לא מתקיים התנאי ההכרחי.
    לא קיים חוק המסמיך את בית המשפט להתערב בחקיקת חוקים.
    בית המשפט לקח לעצמו בלא כל הסכמה זכות לבטל
    בדמוקרטיה על השלטון להיות למען העם ואילו בית המשפט הינו תמיד לרעת עם ישראל ולמען מי שאינם עם ישראל גם אם הינם אויבים מרים כמו ערביי יהודה ושומרון וכם אם נעשות עולות נוראיות ליהודים תושבי השטחים.

    1. המשך:
      יש לחוקק את חוק יסוד החקיקה! הקושי – הטרור המשפטי המשמש את בית המשפט. באמצעות תפירת התיקים בפרקליטות על פי צו בית המשפט (הפושע). תובעים ממלאים תפקיד מכונן בכוחם של שופטים. אישי ציבור ופוליטקאים הפועלים שלא כפי שדעתם של שופטים נוחה, "זוכים" לתפירת תיק במיוחד מטעם הפרקליטות. טרור משפטי זה הינו מקור כוחו של בית המשפט ומקור הענות הפוליטיקאים, ביניהם חברי כנסת האמורים ליצג את הציבור – לכל חפצו של בית המשפט. בשל כך ובשל עריצותו הכללית של בית המשפט שאיננו עושה צדק אלא עולות ואי צדק יש למצא שעת כושר ולפזר את בית המשפט! חייבים גם לדאוג להפרדה מוחלטת בין התביעה לבית המשפט. מי שבוחר בקריירה של תובע לעולם לעולם לא יוכל להיות שופט. הפרדה זו גם מצוינת למען ההתמצאות הכללית של השופטים לא כמרשיעים בלבד. (חוץ מהעובדה שיש לעבור לשיטת חבר המושבעים)

  29. אכן כל מילה בסלע אך מדוע הממשלה וראש הממשלה אינם פועלים בנחרצות להשבת הסמכויות לכנסת ולממשלה מדוע דברים שמובנים להדיוטות לא נאכפים ע"י ממשלה נבחרת אם המדינה היא הריבון ומשלמת המשכורות לאותם שופטים איך זה שהשופטים הללו עושים כרצונם ולא מפוטרים לאלתר האם בעל עסק יעסיק אדם שמזיק והורס לו את העסק מדוע חברי הכנסת ממלאים פיהם מים ולא יוצאים במלא הכוח נגד התופעה הדיקטטורית של השופטים ומשנים את המצב לאל פתרונים כנראה שארגון המאפיה המכונה בג"ץ יש מידע על פוליטיקאי והניסיון של אחרים מרתיע אותם שלא ישפכו את דמם ברחובה של עיר

  30. שהחיינו פרופסור אמיץ שמודע לאמת ובניגוד להזויים הוא אומר אותה

  31. השלב הראשון כדי לסיים את החלם הזה כבר יצא לדרך- מודעות. כולי תקווה שיהיה גם המשך…

  32. המלך עירום – וכולם יודעים את זה.
    רק שלא מעיזים לומר זאת.
    יושבים חבורת עורכי דין עם אגו נפוח , לא הכי חכמים , לא הכי צודקים , ולא הכי מבינים ומחליטים בשביל כולנו מה צודק ומה לא על סמך הדעה האישית הפרטית שלהם.

    הדבר היחידי שנותן להם את הכוח הזה ומשאיר אותם במקומם זה חוסר יכולת ההחלטה של הכנסת.

  33. כל מילה בסלע אין לי אלא לברך על המוגמר.לא ניתן לנסח זאת טוב יותר יישר כוח פרופסור דיסקין

  34. ישראל וארהב הן שני ארגוני טרור שיש להם מדינה.
    כנופיית השיימינג הבולשביקית שקוראת לעצמה
    "תקשורת"
    והקגב הסמולני שמארגן תיקים וחקירות לכל מי שלא
    סר למרותו,ממציא לעצמו חוקים ,משליך לכלא את כל
    מי שלא הצטייד בפנקס אדום וכופה על כל האוכלוסיה
    אורח חיים שהיא לא רוצה.

    אין דרך לשים לזה סוף מלבד אנשים כמו היטלר וסטאלין (הם הגיעו בזמנו לשלטון בברהמ וגרמניה
    כדי להתמודד עם בעיה כזו בדיוק)

    כשיש וירוס במחשב,או שמריצים אנטי וירוס ומכחידים
    את הנגיף,או שהלך המחשב.

  35. אני שמח שזכיתי לכוון לדעת גדולים דוגמת פרופ' דיסקין. הבעיה היא כי רבים החושבים כמוהו מפחדים מבית המשפט וממערכת התביעה. מתי יקום לנו "אמיל זולא" שני שיצעק ללא פחד את האמת?