רוצים ללמוד רפואה? מצוין. באוניברסיטת בן גוריון ישמחו לקבל אתכם, בתנאי כמובן שיש לכם דעות פוליטיות נכונות
רוצים ללמוד רפואה? מצוין. באוניברסיטת בן-גוריון ישמחו לקבל אתכם, בתנאי כמובן שיש לכם דעות פוליטיות נכונות. מועמדים ללימודים באוניברסיטה מלינים על הליך קבלה בעייתי ועל הטיה פוליטית בראיונות הקבלה בבית-הספר לרפואה שבנגב. מועמדת לרפואה: "הרגשתי פשוט מושפלת, אבל לא חשבתי שזה כל כך ישפיע על ההחלטה"
עד שא' הגיע לראיון הקבלה בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בן-גוריון, הוא כבר הספיק לחוות לא-מעט קשיים. מזה כשנתיים הוא ניגש למיונים במוסדות בכל רחבי הארץ, ומשפר בהתמדה את ציוני הפסיכומטרי שלו בכדי להתגבר על משוכות תנאי הקבלה. אלא שדבר לא הכין אותו למשוכה הגבוהה מכולן – הדעה הקדומה.
בניגוד למוסדות אחרים, בבן-גוריון מייחסים חשיבות רבה לאישיותו של המועמד ולעולמו הערכי. וכך, לאחר כל הפרוצדורות הפורמאליות, גיליונות הציונים והטופסולוגיה האופיינית, עומדים המועמדים בפני ראיון אישי אשר בו מוכרע לבסוף גורלם. הרעיון יפה בתיאוריה; בבן-גוריון מעוניינים לראות את המועמד ולהתרשם ממנו אישית, מעבר למספרים ולטפסים. אך השאלה היא כיצד מתממש החזון בפועל.
כיום, עתידו של המועמד מוכרע על ידי מראיין בודד, שאינו בהכרח רופא, בארבעים וחמש דקות גורליות, ללא כל פיקוח וללא זכות ממשית לערעור. בתנאים כאלה, אישיותו ועולמו הערכי של המראיין מקבלים משקל-יתר בעייתי.
ראיון פוליטי
"בתור חייל מילואים שעומד במחסומים, איך אתה מרגיש עם הכיבוש?" שאלה המראיינת את א', שבתגובה ניסה להתחמק באלגנטיות: "אמרתי שזו משימה קשה. בסך הכול מדובר באנשים שצריכים לעבוד, ואתה מנסה לעשות את התפקיד שלך כמה שיותר טוב ולכבד את האנשים שאתה מתעסק איתם".
אלא שמראיינת לא הרפתה: "היא שאלה אם היו לי חיכוכים עם ערבים או מתנחלים", הוא אומר, וכשנענתה בשלילה, שאלה אם למישהו אחר בסביבתו היו חיכוכים כאלו. "סיפרתי לה על איזה אירוע שהיה עם מג"בניקים שעבדו אתנו, שאיימו באלימות על אחד הערבים", הוא מספר. "הסברתי לה שלי אישית זה היה נראה חריג, אני לא רגיל ככה לדבר עם אנשים". "ומה עשית?" היא המשיכה לשאול. "אמרתי שלא עשיתי כלום, אני לא בא לשנות אנשים", אכזב א' את המראיינת. "אני לא יכול לשנות פה את העולם".
בהמשך הראיון הוצגה בפניו דילמה מוסרית: "אתה רופא בחדר מיון ומגיעים אלייך פצועי פיגוע. אחד מהם הוא המחבל המתאבד, שמצבו מדרדר מרגע לרגע, והשני הוא הקרבן שמצבו קשה אך יציב". כדי לסבך את הדילמה הקלישאתית, הציבה המראיינת את א' מול בעיה של דינמיקה חברתית: "הרופא שאיתך כבר הכריע: הוא הכניס את קרבן הפיגוע לחדר-ההלם, והשאיר את המחבל בחוץ. מה תעשה? האם תעיר לו? תתעמת איתו?"
"הרגשתי שהיא מאוד רוצה לשמוע אותי אומר שהייתי מטפל במחבל", מספר א'. "אמרתי לה שזה קשה רגשית וקשה לדעת מה הייתי עושה. אבל אני רוצה להאמין שהייתי אומר לו שאנחנו צריכים לשקול שיקולים רפואיים בלבד ולא לשפוט אנשים לפי מעשיהם". בהמשך נשאלו עוד שאלות בעלות אופי ערכי-אידיאולוגי והדיון נסוב גם למחוזות אחרים.
לדעתו של א' מדובר בבעיה מובנית במערכת. "יושב מולך בן-אדם אחד שמראיין אותך ואין שום מנגנון שמבקר אותו. אף אחד לא יודע מה נאמר בחדר הראיונות ואף אחד לא יודע מה השיקולים שמנחים את ההחלטה הסופית שלו", הוא קובל.
לדבריו, בשנים קודמות עוד היו כמה מנגנונים מאזנים – הראיון התנהל מול שני מראיינים ובמשוב שלאחר הראיון הוקדש סעיף מיוחד לתלונות על הטיה פוליטית. אלא שהשנה הורדו החסמים הללו, וההטיה חוגגת.
לא' לא צריך לדאוג, הוא כבר הספיק להתקבל ללימודים באחד מבתי הספר לרפואה היוקרתיים בארץ, שם הביעו עניין רב יותר בהישגיו האקדמאים מאשר בחוויותיו מהמילואים.
גם ד' נתקלה בחוויה דומה. היא מספרת כי "בתחילת הראיון הכול התנהל כשורה – המראיינת עשתה רושם מאוד נחמד ומקצועי, היא שאלה על קורות חיי ודברים הקשורים לכך". הבעיות התחילו כאשר עברה השיחה לשלב הדילמות. "היא נתנה לי דילמה שקשורה להפלות במגזר הבדואי. כמובן שהבאתי דעות לכאן ולכאן והבעתי את עמדתי המנומקת היטב", מספרת ד'.
אלא שהמראיינת לא הסתפקה בכך, והמשיכה להקשות שוב ושוב על עמדתה. "בשלב מסוים זה פשוט התחיל להיות ממש לא נעים", מעידה ד'. "משום מה היא החליטה שאני מזלזלת בנשים הבדואיות ושאני מרגישה עליונות עליהן. היא תקפה אותי על זה בתגובה לכל טיעון שהעליתי למרות שזה מנוגד לגמרי לתשובות שעניתי לה".
אחרי הפוליטיקה, עברה המראיינת לדבר על דת: "היא שאלה בזלזול לגבי העקרונות הדתיים שמנחים אותי בחיים ואיך אני מצליחה לשמור עליהם", ממשיכה ד' לספר. "היא ביקשה שאתאר מקרה בו היה לי קשה לשמור עליהם. כשתיארתי לה מקרה כזה היא פשוט צחקה עלי," היא אומרת. "הרגשתי פשוט מושפלת, אבל לא חשבתי שזה מה שישפיע על החלטתה עד כדי כך. היה ברור שהמראיינת שלי לא אוהדת בלשון המעטה את הציבור הדתי והימני, ואני שגדלתי בישוב דתי לאומי, 'בשטחים' כהגדרתה, נדחית מלהיות רופאה רק בשל כך", היא מלינה.
"זה בכלל לא משנה מאיזה רקע כל אחד מגיע", מסכמת ד', "זה לא חוקי ולא אתי שבוחן אחד מחליט רק על סמך דעתו האישית האם אדם מסוים מתאים להיות רופא או לא. זאת, במיוחד לאור ההשקעה הרבה והמאמצים המטורפים שעובר כל מועמד לרפואה פה בארץ".
נכאה חברתית
למרות שעם סרן ח' מחטיבת כפיר היה אפשר לדבר הרבה על כיבוש, שטחים ושאר ירקות, במקרה שלו מה שהכשיל אותו נראה קשור דווקא למחאה החברתית. ח', שבמשך שש השנים האחרונות שימש כקצין רפואה גדודי, המתפקד למעשה כרופא גדודי לכל דבר, הגיע גם הוא לשלב הראיונות בבית-הספר לרפואה באוניברסיטה הדרומית.
"אני יושב בחדר לבד, אחד על אחד עם מר חיים נתן ראש אגף מנהל התלמידים. הוא לא רופא, לא איש-רפואה וגם לא מרצה מהתחום", מספר ח'. "הוא אמר מראש שהוא מבין פחות ברפואה ממני. אבל עדיין שאל שאלות אתיות מסוגים שונים. אלא שלמרבה הפתעתי הוא בקושי נגע בהכשרתי הקודמת ובניסיון הרפואי שרכשתי במהלך השירות", הוא אומר.
"הוא שאל על המחאה החברתית. מה דעתי בנושא, איך אני רואה את עצמי על רקע ההפגנות וכדומה. אלא שאני כקצין בצבא שלא יכול להתבטא בתחומים האלה ולא משתתף בהפגנות מסיבות טכניות, לא פיתחתי משנה סדורה בנושא הזה", מסביר ח', שבחר לענות לאתגר בתשובה כללית ולא מחייבת. "אמרתי לו שהמצב לא פשוט ושתמיד יש מקום לשפר ושכל אחד ידע להשתפר בארבע אמותיו ולתרום לאחרים, ואני בטוח שהחברה תיראה אחרת". התשובה הזו ככל הנראה לא סיפקה את המראיין, שציפה אולי למשהו קצת יותר אקטיביסטי ואופנתי.
"יכולתי לראות שאני לא מוצא-חן בעיניו מראש. זה תהליך לא שקוף ולא אובייקטיבי. בסופו של דבר הוא לא אהב אותי. יש לי נתונים באמת טובים לקבלה, אבל כשהכול מתנקז בסוף לראיון אחד, זה כנראה לא מספיק".
ח' לא אמר נואש, ושלח מכתב תלונה, בו הוא ביקש לפחות לקבל הזדמנות נוספת. בתשובה החתומה על ידי פרופ' יניב אלמוג, יו"ר ועדת הקבלה לרפואה נפרשת השיטה במלואה:
"אנו נוקטים בהליך קבלה בן מספר שלבים: שלב הסינון, אותו עברת בהצלחה, ושלב הראיונות שהוא התרומה הייחודית של הפקולטה לרפואה בנגב", מפרט אלמוג את הפרוצדורה הנוקשה. "הראיונות אצלנו הינם ראיונות קבלה, אשר מכריעים לגבי קבלת המועמדים. הציונים משמשים רק כחסם בזימון לראיונות. מטרתו של שלב זה להכיר את המועמד בראיון אישי הבוחן תכונות אישיות, גישות, מאפייני חשיבה, מאפייני תפקוד. ולבחור את המועמד על פי הכרות אישית ולא על פי תעודות וציונים בלבד".
בתגובה לתלונה כי המראיין כלל לא היה איש מקצוע רפואי, מסביר אלמוג כי "המראיינים הם בחלקם חברי הפקולטה למדעי הבריאות וחלקם חברי פקולטות אחרות ואנשי ציבור מתנדבים, רופאים, שופטים, מדענים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ואנשי חינוך, אשר רואים חשיבות ויעוד בתרומתם לבחירת רופאי ישראל לעתיד".
לדבריו, מדיניות זו לא נבחרה מחוסר ברירה, והיא נושאת בחובה גם מסר ציבורי: "רופאים לעתיד נבחרים על ידי בני אדם ולא באופן אנונימי". אמנם, במחלקה "מודעים לבעייתיות של הסובייקטיביות האינהרנטית לשיטת הצינון [הטעות במקור, ע.ב.] בראיונות" ממשיך אלמוג, "אך אנו סבורים כי ראיון מועמד ובחירתו על ידי בני אדם מושכלים עדיף על קבלה בדרך אנונימית על פי סכמים וציונים בלבד". כיאה למשנה סדורה שכזו, לאחר שמראיין אמר את דברו קשה מאוד לשנות זאת: "המראיינים הם עצמאיים בשיקוליהם לגבי מתן ציון הראיון, ואין באפשרותי כיו"ר הועדה להתערב בשיקוליהם".
תגובת האוניברסיטה לפנייתנו טרם התקבלה עד למועד הפרסום.
גם לאחותי זה קרה בריאיון לרפואה בבן גוריון- המראיין התחיללצעוקעליה (!) בטענות על כך שתנועת הנוער "בני עקיבא" שבה היא פעילה, לא פועלת למען הבדואים.. מה לעזאזל הקשר לרפואה ולמה צריך לפסול בגלל זה סטודנטים?! פשוט חוצפה
זו אחת הכתבות היותר מגמתיות שנתקלתי בהן לאחרונה, אם במגמתיות עסקינן…
אני סטודנטית בפקולטה לרפואה בב"ש. בואו נתחיל מזה שאצלי בכיתה יש רוב ימני. ככה שכל הטענות על כך שחייבת להיות לך דיעה פוליטית "נכונה" כנראה מופרכות בזאת.
דבר שני, כן, לשיטת הראיונות יש המון פגמים. אני אישית לא עברתי אותם בפעם הראשונה שניסיתי והיה ברור לי מהרגע הראשון שלא הייתה הרבה כימיה ביני לבין המראיינת. בפעם השניה עברתי את 2 סבבי הראיונות, כשהראשון בסבב זה היה ראיון עם מישהי שהיתה כלכלנית בכלל. נכון, הם לא חייבים להיות רופאים כדי להתרשם מכם כבני אדם. ומה לעשות, לציונים בשלב הזה אין שום משקל, הם רק תנאי סף להגיע לראיונות. לי כבר בשנה הראשונה שניגשתי היו ציונים הרבה מעבר לסכם שנדרש וכאמור זה לא משנה וגם מסבירים את זה מראש אז אין מה להתרעם.
ודבר אחרון לגבי התקיפות האישיות. הקטע של הראיון השני הוא בדרך כלל להציב את המרואיין בסיטואציה מלחיצה. הם לא תוקפים על בסיס דיעותיהם האישיות אלא מנסים למצוא את נקודת החולשה שלך. אני אמרתי כמה המשפחה חשובה לי אז הם תקפו אותי בתור אישה שבאה ללמוד רפואה והולכת להזניח את הילדים שלה. אז מה, אני עכשיו אפרסם כתבה שבב"ש לא מקבלים אותך אלא אם כן אתה גבר?
יש שיטה לראיונות, אפשר לאהוב אותה או לא, ואף אחד לא טוען שהיא מושלמת, אבל גם מבחני מור לא מושלמים (בטח לא כשיש קורס הכנה שמגדיל את סיכוייך לעבור אותם), ולבחור רק על פי ציונים זה בטח לא אידאלי. כל אחד בוחר את דרכו לסנן כי בסופו של דבר יש מקום רק לעשירית מהאנשים עם הציונים המתאימים. רוצים להתרעם? תתרעמו על משרד הבריאות שלא טורח להגדיל תקנים כבר שנים.
אם אלה פני הדברים מדובר במופע סטנד אפ של מועמד מול
מראיין שאיננו רופא. גם זו שיטת בחירה
תגובתי למעיין .
סתם לצורך סקרנות – איך את מגדירה רוב של "ימניים"?
האם את באמת מתכוונת שיש רוב של מצבעים שהם ימינה ממר"ץ?
האם לדעתך קדימה זה ימין או שמאל?
כמה מצבעים לדעתך לישראל ביתנו? כמה לש"ס? כמה לבית היהודי?
למעיין, גם אם המטרה היא לבדוק ביצועים תחת לחץ, השימוש בפוליטיקה הוא פסול. הלחץ שבו שמים את המועמד הוא לחץ של אדם שהקריירה שלו תלויה במראיין שנחזה כעויין לו על רקע פוליטי ו\או אישי. זה לא לחץ של אדם שמנסה להציל חיים. בתנאים כאלה אולי אפשר לבדוק תגובות פיזיולוגיות, אבל אין שום תקפות רלוונטית לתגובות פסיכולוגיות שמתגלות. הרי בזמן חירום, חשוב לא רק מה הרופא מחליט לעשות ולמי, אלא גם איך הוא מגיב לכשלון של ההליך, להפרעות מסביב, ועוד, אני מניח. כך שאפילו ראיון ב"תנאי לחץ" הוא אינדיקטיבי רק במידה מוגבלת. מצד שני, זהו פתח להטיה פוליטית, או למה שנראה כהטיה פוליטית, בלי בקרה ובלי אפשרות לתיקון. בקיצור, זאת שיטה לחפש צרות, ואת מי שהחליט עליה, אולי צריך להעמיד בעצמו לריאיון.
בערך בזמן לימודי בבן גוריון (לפני המון שנים) פגשתי סטודנט לרפואה (שגם סיים שם) שטען שמי שרוצה להיות בריא, שישלם. מעניין אם נושאים כאלה עולים היום בראיונות, ואיך מטפלים בהם. הפשט של מה שהוא אמר הוא שלמי שאין כסף, אין זכות לקבל טיפול.
עקיבא, למרות שאני מתרעם על אופי השאלות, אני חושב שלמראיינים יש זכות לשאול אותם. יתכן שדרך הניסוח של השאלה "איך אתה מרגיש עם הכיבוש" לא נכונה, אבל תסכים איתי שהשאלה "איך אתה מרגיש עם שירות ביהודה ושומרון, שהינך מהווה כוח שיטור צבאי" היא זהה במהותו וניסוחה הוא יותר PC.
אין ראיה שעל סמך שאלות אלה בראיון האנשים הנ"ל לא התקבלו.
לטעמי הוספת קצת יותר מדי פרשנות למעשיהם של המראיינים.
הבעיה העיקרית בראיונות כאלו היא שהם סובייקטיבים ונטולי פיקוח, ויש את הפוטנציאל לבצע את האפליה לפי דעות קדומות. אבל עצם העובדה שנשאלו שאלות כאלו לא אומרת שאכן היתה אפליה.
היתה מנסה להעביר את הכתבה מבחן הפרכה: במידה ומועמדים שמאלנים לא נשאלו שאלות מאתגרות, אז יש כאן סוג של בעיה.
פשוט בושה!!!
דמוקטים עלאק
שלום, אני סטודנט שנה א' רפואה.
בכתבה זאת עשיתם מה שעושים הרבה פעמים בבן גוריון הסתכלתם על היחיד ולא על הקבוצה.
.אני רוצה לספר לכם על הסטודנטים שכן התקבלו
מתוך תשעים סטודנטים ישנם בערך 15 דתיים לאומיים (הרבה מעבר בחלקם באוכלוסייה) וחלקם אפילו עם דעות ימניות די קיצוניות. מבחינת הבנים ישנו רוב מוחץ לקרביים
.בחלקם הגדול בוגרי יחידות מובחרות וקצינים
הוא מאוד אם הייתי צריך לפלח את החברה הישראלית המחזור
שלנו דומה מאוד לחברה הישראלית בכללה חוץ מכך שחלקם
של הערבים הישראלים קטן בהרבה (שלא כמו בפקולטות אחרות) שבהם ישנו מספר גדול יחסית של ערבים ישראלים. בכתבה לא התיחסתם בכלל לעובדות כמו מי שכן התקבל ורק לטענות של אנשים ממורמרים.
השיטת מיון לא מושלמת אבל היא עדיפה בהרבה על הפקולטות .האחרות
יסביר לי כבודו מה קשר בין אלו והתמהיל שהתקבלו לבבין השאלות והלגיטימיות שלהן?
כחלק מתהליך הקבלה אתה גם אמור להיות בר מזל על מנת לא לעבור אצל המרצה שלא רואה איתך עין בעין את המזרח התיכון ואת המחאה החברתית?
ש שם מעט ערבים יחסית בגלל ההגבלת הגיל
ובגלל שרב הערבים גרים בצפון ומעדיפים ללמוד קרוב לבית.
המיונים האלה מתיימרים לבדוק תכונות מסויימות ואישיות, דברים אלה יכולים להיות ,מושפעים מהרקע שאתה בא ממנו ומחוויות שחווית אבל ההבדל שבמקומות האחרים מנסים לבדוק את התכונות נטו ומנסים לנטרל את שאר הפקטורים שלא רלוונטים, אצל השאר אף אחד
.לא יודע איך קוראים לך ומאיפה באת
בבן גוריון במקום לבדוק את העיקר מתרכזים בתפל , שיכול להיות שיש לו השפעה על העיקר, וזה בנוסף לעניין הסובייקטיבי שכבר דובר אליו פה.
המספרים במחזור שלך לא מוכיחים שום דבר.
כל מועמד יודע שיש דברים שצריך להגיד בראיון לב"ג ובעיקר – שיש דברים שלא צריך להגיד.
אתה יכול לטעון שחשוב להם כמוסד לקבל תלמידים שהאתיקה שלהם תהיה מבוססת על שיקולים רפואיים גרידא בלא לערב שיפוט אישי של הסיטואציה.
כמובן בהשקפה זו יש כבר קבלת הנחות סמויות. בנוסף, גם בהימנעות כביכול משיפוט (כמו במקרה של מחבל וקרבן בדרגות פציעה שונות)יש בחירה אישית שנובעת מסולם ערכים אישי.
גם אם מספר הערבים הישראלים אצלכם קטן, לא בטוח שהוא קטן מהאחוז של מסיימי שנה א' בעברית. (למרות שהאחוז בקרב מסיימי שנה ב' הוא די גבוה)
ולסיום-
לומר ששיטת המיונים בב"ג עדיפה על שאר הפקולטות זה לא פחות ממגוחך.
בעוד ש'אצלכם' מועמד נפגש עם שני אנשים שבסופו של דבר מה שיקבע זה עד כמה הייתה לו כימיה איתם ועד כמה הוא היטיב לענות למטח השאלות והדילמות האתיות שהציבו בפניו,
ב3 הפקולטות האחרות יש הרבה יותר מראיינים על כל מועמד. כמו כן, מושם דגש על היכולות הבין אישיות שלו (למשל כפי שהן מתבטאות בסימולציות מול שחקנים) ולא רק על יכולות השיפוט והדעות שלו בענייני אתיקה.
בקיצור-
כמו לשאר העולם, גם לפקולטה לרפואה בבן גוריון יש הרבה מה לשפר.
ההבדל היחיד הוא ששאר העולם מכיר בכך.
יש שם מעט ערבים יחסית בגלל ההגבלת הגיל
ובגלל שרב הערבים גרים בצפון ומעדיפים ללמוד קרוב לבית.
המיונים האלה מתיימרים לבדוק תכונות מסויימות ואישיות, דברים אלה יכולים להיות ,מושפעים מהרקע שאתה בא ממנו ומחוויות שחווית אבל ההבדל שבמקומות האחרים מנסים לבדוק את התכונות נטו ומנסים לנטרל את שאר הפקטורים שלא רלוונטים, אצל השאר אף אחד
.לא יודע איך קוראים לך ומאיפה באת
בבן גוריון במקום לבדוק את העיקר מתרכזים בתפל , שיכול להיות שיש לו השפעה על העיקר, וזה בנוסף לעניין הסובייקטיבי שכבר דובר אליו פה.
ואם יש 15 מתוך 90 אבל לו היו שואלים שאלות יותר סבירות היו 30? אולי באמת מדובר בחבר'ה הטובים ביותר שיש והליך הסינון מוביל לידי כך שהם לא יהפכו להיות רופאים לצערנו הרב? כל ההליך הזה הוא מופרך לחלוטין ומתנהל בצורה לא מקצועית. מנסיוני בעניין בועדה כזו צריכים להיות מספר חברים (4-5), הקריטריונים שישפטו צריכים להיקבע מראש וצריך להגדיר (ברמת האוניברסיטה) שיטה לשאילת השאלות כך שיכוונ אל הקריטריונים ויצרו סולם שבו אפשר להעריך את המועמדים השונים. כל מועמד צריך להיות מדורג על ידי כלל חברי הפאנל וכל הציונים שנתנו המראיינים צריכים להישמר חשאיים ולעבור בסוף כל מפגש לידי גורם שלישי שיעריך אותם. כך עורכים ראיונות באוניברסיטה שבה אני משמש כחבר סגל. מה שמתואר בכתבה הנ"ל הוא פשוט בושה!
כנראה ה״חכמים״ האלו לא מודעים שגם קליפורניה וגם אריזונה וטקסט ועוד ועוד… מדינות נכבשו בכוח . כנראה שבארץ ישראל זה חלק מאופנה להיות שייך לעליתה ולהחזיק בדעות קיצוניות חובה לשלוח אנשים כאלה ללמוד על עובדות העולם לפני שהם מלמדים אנשים אחרים חבורה של גרוטאות שמקומם בסוריה עם חבריהם
אין פה ענין של פוליטיקה.
יש פה ענין של חוסר פיקוח.
על סמך מה נבחרים ה"בוחנים" האלה בדיוק?? ומה ההכנה שהם מקבלים? מהיכרות של המערכת אני אומרת לך שאין שום הכנה כזאת!
אני למדתי בב"ש, ביולוגיה, וגם עבדתי בלשכת הדיקן בפקולטה לרפואה כך שנחשפתי לתופעה מכל הכיוונים
גם חבריי הרבים שצעדו אחד אחרי השני לחדר הראיון ברגליים כושלות וברכיים רועדות, וגם ערמות מכתבי הערעור שהגיעו למשרד אחרי הראיונות ונדחו בזה אחר זה.
אין שום הגיון ושום הכוונה בשיטת המיון הזאת. הפיקוח אפסי, ולידיעתך- בתור מי שראתה את השאלונים שממלאים אותם "בוחנים" על המועמדים אני יכולה להעיד שהבחירה פשוט
א-ק-ר-א-י-ת!!!
אין שום יכולת להבין מדוע חלק מחבריי התקבלו בעוד שחלקם (הגדול יש לציין) נדחו. אנשים שכל ליבם ורוחם ברפואה, כל הוויתם היא נתינה למדינה וחלקם אף מגיעים מרקע של פרמדיקים או רקע רפואי אחר אפילו לא עברו ראיון ראשון.
הדבר היחיד שאני יכולה להגיד לחיוב הוא שאין אפליה באופן כמעט מוחלט. כל ערעור שאני נתקלתי בו נדחה על הסף ללא דיון וללא פשרות…. לפחות זה…
. הגיע הזמן לשנות את השיטה. בב"ש, ובכלל
ף מוסד אקדמאי בארץ לא מקבל מועמדים לרפואה רק על סמך הישגים אקדמיים. במקום הראיונות הם משתמשים במבחני מו"ר שנועדו לבדוק את האופי של המועמדים. אחרי הכל, לא כל מי שמוציא 800 בפסיכומטרי יהיה רופא טוב.
הבעיה היא שבאוניברסיטת בן גוריון מעדיפים להשתמש בשיטת הראיונות, והשיטה הזו (עם כל ההסתייגויות שיש לי ממו"ר) פשוט לא עובדת. בסופו של דבר מראיין יעביר את מי שעשה עליו רושם טוב, ואין לו שום כלי מדידה אובייקטיבי לפיו הוא מודד את זה. זה חוסר מקצועיות ושיטה דבילית למדי. השיטה הזו באמת מעודדת אפליה, כי היא נותנת את כל הכוח בידיים של אדם אחד, שאין לו הכשרה לנושא. סביר להניח שאפילו אם ינסה להיות אובייקטיבי, ישפוט אנשים בעיקר לפי דעתו הסובייקטיבית עליהם (ולא רק בגלל נטייה פוליטית. נטייה מינית, מגדר, גזע, צבע, סגנון דיבור ומראה חיצוני יכולים להשפיע לא פחות)
מצד שני,
באמת לא ניתן להוכיח שאפליה כזו קרתה, כי אי אפשר להוכיח שהמועמדים נדחו בגלל השאלות האלה. סביר לטעון שהמראיינים פשוט ניסו לאתגר את המרואיינים, לבחון את עמידתם במצבי לחץ או את הטיעונים שלפיהם הם בוחרים עמדה מוסרית. גם במבחני מו"ר שואלים על דילמות מוסריות מהחיים, שירות בשטחים זה דוגמה טובה.
בקיצור, כל השאלות היו יכולות להיות לגיטימיות, אבל רק בתיאוריה. הבעיה פה היא לא במרצים שמאלנים שמנסים להשתלט על העולם, אלא בשיטה שנותנת למראיינים סמכות שאין להם כל הכשרה אליה וגורמת לכל מרצה, אפילו אם הוא מנסה להשאר אובייקטיבי, לפסול אנשים על סמך סולם התרשמותו האישי, שלא בהכרח מנבא שום דבר.
לא צריך להכנס בשמאלנים, צריך לשנות את השיטה.
כן גם הבת שלי לא התקבלה לרפואה בבן גוריון למרות שהיא התקבלה לכל המוסדות האחרים שהיא ניסתה. היה ברור שהמראיינת לא חשבה שהיותה דתית ופעילה בבנ"ע ישתלבו באינטרס של אוניברסיטת בן גוריון. הייתי מרחיק לכת ואומר שכנראה האוניברסיטה מפעילה את אותה השיטה שעשו ליהודים באמריקה ובאירופה בתחילת המאה שעברה. היא לא מאפשרת למכסה גדולה מידי של בנות דתיות להתקבל בשעריה. אולי באמת רצוי לבדוק סטטיסטית כמה בנות דתיות התקבלו לרפואה לאוניברסיטאות האחרות וכמה לבן גוריון. כנראה אוניברסיטת הנגב שכחה שהיא אוניברסיטת כל התושבים בארץ ולא רק מי שחושב כמותם. האנטישמיות בארץ מבוטאת ביחסם של השמאלנים לדתיים – סדנא דארעא חד הוא
שטויות, זה לא שהיא לא התקבלה ממש אומר שזה בגלל שהיא דתיה. אני דתייה והתקבלתי לבן גוריון ואף למדתי שם, ויש הרבה מאוד בנות דתיות וגם בנים בפקולטה הזו.
גם אין שום קשר לדעות שמאלניות. אני ממש לא שמאלנית ומספיק להסתכל עלי כדי להין את זה. מנסים להעמיד את המרואיין במצב לחץ כדי לראות איך הוא מתמודד. אבל מסכימה שזה שיש רק מראיין אחד זה רע מאוד. בזמני רואיינתי ע"י 2 מראיינים בכל ראיון, לא שזה מושלם אבל בהחלט עדיף.
מאמר חובבני,
קודם כל, לא הבנתי מה הקשר בין הדילמות שניתנו לפוליטיקה. יש בן אדם, שחשב שראה לדעתו (הוא אמר) עיוולת. המראיינת שאלה- מה הוא עשה? והא אמר שכלום, הוא לא בא לשנות אנשים. נראה לי שלמראיינת סיבה טובה לפסול אותו. אותו כנ"ל לגבי השאלה עם המחבל המתאבד שהיא שאלה אתית לגיטימית, שוב ענה, שלמרות דעתו לא היה עושה כלום.
לגבי הנשים הבדואיות כתוב מאוד לא ברור ושוב, מה הקשר
לפוליטיקה?
בכל מקרה, ברור שהראיון לא אובייקטיבי ואגב, הוא לא נעשה על ידי אנשי רפואה בהכרח מתוך מחשבה כמו שזה נאמר. וגם לגבי הבחור ששירת כקצין רפואה, נו אז מה? מה הוא רוצה שישאלו אותו על חבישות? הרי במילא הוא ילמד להיות רופא בבית ספר לרפואה. נחזור לחוסר אובייקטיביות- זאת השיטה, לא מושלמת כמובן, אבל מה כן אובייקטיבי? כשאדם הולך לראיון עבודה זה אובייקטיבי? לא חושב…
ומי אמר שהשיטה לא עובדת?
מסכימה, ורוצה להוסיף שיש טעות בידי מועמדים רבים שחושבים שבגלל שהיו חובשים בצבא או שהתנדבו במד"א, זה יעמוד לזכותם. אז לא, זה לא מעניין אף אחד מה הרקע הרפואי שלהם. לא צריך שום רקע, בשביל זה באים ללמוד רפואה. זה מעניין אולי רק כהסבר לאיך הם חשבו על רפואה, מה גרם להם להחליט להיות רופאים. אבל זה לא נותן שום יתרון ובטח שלא ישאלו אותם שאלות רפואיות. זה לא ראיון עבודה.
גם עבורי הראיונות בבאר שבע נחוו כחווייה מ-א-ו-ד שלילית. קצת כמו תחושה של לעמוד מול כיתת יורים, עם הגב אל הקיר, ולנסות להדוף את הקליעים. אני לא אומרת שזה לא לגיטימי לשאול שאלות קשות – בראיון הראשון מבין השניים זה היה כך, אבל לפחות חשתי שכיבדו אותי כבן אדם.
בראיון השני, לעומת זאת, אחת המראיינות (בתקופה ההיא היו 2 מראיינים)שאלה אותי על עיר הולדתי. השבתי לה – אך היא לא הרפתה. פירטתי את הטוב וגם את הרע – את תחושותיי האמיתיות, ורק כשציינתי משהו שהיה שלילי דיו לטעמה, חשפה שהיא עצמה מאותה עיר, שמאוד לא מצא חן בעיניה לקרוא בדף קורות החיים שלי שלמדתי בתיכוןן בעיר הסמוכה. מכאן והלאה זה רק הלך והידרדר, היא שאלה שאלות קשות (וזה לגיטימי), אך על כל תשובה שלי העירה תגובה נבזית או שלא נתנה לי לסיים את דבריי . למראיין השני כלל לא היה מקום לומר משהו משל עצמו.
זה כבר לא היה ראיון שנועד לעמת את המועמד עם שאלות קשות, אלא פשוט מתקפה של נבזות.
מעבר לכך, בבן – גוריון מתגאים בכך ששיטת הראיונות שלהם נועדה כדי להכיר את המועמדים יותר טוב. ואני אומרת – קשקוש! זה הכל תלוי במזל ובמראיין. לא חושבת שלאותם מראיינים בסבב השני יש שמץ של מושג מי אני כבן-אדם. אותה מראיינת נכנסה עם דעות קדומות וזה מה שהנחה אותה לאורך כל הראיון.
למען הסר ספק – ידוע לי שאוניברסיטת בן גוריון היא מוסד מצויין ללימודי רפואה, ואני עדיין מאמינה בכך בכל לב, פשוט יש לי הסתייגויות בנוגע לשיטת הסינון שלה…
כל הכבוד עקיבא! באמת הגיע הזמן שמישהו יעלה את המחדל הזה על סדר היום.
אם אפשר כמובן שכדאי לפרסם במקומות נוספים!
ונקודה נוספת וחשובה במיוחד, שהלוואי והייתה עולה גם היא לסדר היום, היא שכיום עם החוסר הגדול של הרופאים בארץ, הדבר הכי חשוב הוא להגדיל את מכסות הסטודנטים באוניברסיטאות כי יש המון מועמדים מדהימים שלא יתחילו ללמוד השנה וזה הפסד עצום למערכת! ואם זה היה קורה גם מערכות הסינון המטורפות היו יכולות להרגע קצת…
שנה טובה!!
לא התשובה היא החשובה אלא דרך החשיבה וההתמודדות עם השאלה, ממש לא חשוב אם אתה קרבי, ערבי או דתי חשוב איך חושב על הדילמה, איך מנסה לפתור אותה וכל אלה שכתבו כאן שהם לא עברו ככל הנראה לא ידעו להתמודד עם הסיטואציות
גם אני נשאלתי שאלות קשות ועניתי לא תמיד למורת רוח המראיין, אבל תמיד עם הסבר למה ואיך הגעתי למה שהגעתי…
עדיין חושב שהראיוב לא פחות ממו"ר-מסר
בהצלחה
הראיונות לא אובייקטיבים, גם המבחנים האחרים כמו מו"ר או מרק"ם.
. גם הבגרויות לא אובייקטיביות וגם הפסיכומטרי מי שיש לו כסף או ציוני מגן גבוהים נמצא ביתרון.
מצד שני הסף היותר נמוך לראיונות מאפשר גם למי שלא היה לו כסף לשלם למכוני הפסיכומטרי 5 פעמים עד ההגעה לציון האולטימטיבי להתקבל לרפואה
הכיתות לאורך השנים ברפואה מאוד מאוזנות מרוב הבחינות, … יותר קל לארגן מניין מאשר כדורגל.
יש המון בנות דתיות.
כל שנה לאחר הודעות הקבלה יש כתבת מירמור של מי שלא התקבל. מספר המקומות מוגבל. הרבה אנשים מוכשרים ומצויינים לא מתקבלים.
זה לא הוגן אבל החיים לא הוגנים, כל מי שאומר אחרת מנסה למכור לכם משהו.
כמה הערות:
ראשית, כל מה שכתוב בכתבה הוא די נכון ואני חוויתי את זה על בשרי באופן אישי, אך זה רק הסימפטום ולא הבעיה העיקרית – הבעיה היא שיש חוסר פרופורציה קיצונית בין הביקוש להיצע, מרגע שקיים כזה פער, אני לא אתפלא אם בשנה הבאה יבקשו מאנשים לקפוץ מהגג, אני מבטיח לכם שהרוב שרוצים להתקבל לרפואה יקפצו… צריך לייצר יותר מקומות ללימודי רפואה בארץ, ובשביל זה צריך כח פוליטי, כסף, והחלטות אמיצות.
זאת מהות הבעיה, ועד שהיא לא תיפטר מצבנו ילך ויחמיר, אני אומר את זה לא כמועמד ממורמר שלא עבר ראיון ראשון, אלא כאבא שרוצה שבדורות הבאים לא יצטרכו לחכות שבועיים לראות רופא משפחה וחודש וחצי לראות רופא מומחה במקרה הטוב(כפי שקורה בחלק מהמדינות). כי הגידול של האוכלוסייה בישראל לא תואם לגידול הרופאים בישראל – העלייה מברה"מ בשנות ה-90 הביאה המון רופאים לישראל, ועכשיו הם יוצאים לגמלאות, והעלייה מארה"ב ודרום אמריקה בשנים האחרונות מביאה רופאים, אך גם הזרם הזה נעצר/יעצר בעתיד הקרוב.
כעת לגבי הראיונות בבאר שבע, זה נעשה אחד על אחד(לפי דעתי לא כמדיניות אלא כדי לחסוך במשאבים), וזאת בדיחה, כי אין שקיפות, אין בקרה, ואין יכולת לדעת מה קרה באמת בשיחה.(לצורך העניין מישהו שהוא עשיר מופלג יכול לתת מעטפה מתחת לשולחן כדי לשפר את ההערכה לגביו, אף אחד לא ישים לב..)אני באופן אישי יצאתי בתחושת בטן שהמראיין שלי(שאגב לא היה רופא/איש רפואה ולא איש אקדמיה כלל- אלא איש אדמיניסטרציה באונ' בן גוריון) הכשיל אותי כי היה בעל דעות שמאלניות קיצוניות, אבל זאת תחושת הבטן שלי ואין לי דרך להוכיח זאת ולהראות את צדקתי.
אבל כפי שכתבתי, אם הבעיה לא תטופל ביסודה, ולא ישנו את היחס ביקוש/היצע – ימשיכו להשפיל את המועמדים, ולא אתפלא אם בשנים הקרובות תהליכי הקבלה יהיו ביזאריים עוד יותר(על כל אחד שמוחה/מתנגד – יהיו עוד רבים שיעשו כל מה שיגידו להם כדי לקבל את ההזדמנות ללמוד רפואה ואת הסיכוי להיות רופאים בעתיד).
והכי חשוב – הכל לטובה בחיים,
שיהיה לכם חג שמח, המון בריאות ורפואה שלמה.
אני סטודנטית לרפואה בב"ש.
הכתבה עושה עוול גדול לפקולטה לרפואה.
אין ספק ששיטת הראיונות אינה מושלמת, בה פוגשים מראיינים מאוד מסויימים שאמורים להעביר אותך הלאה, אולם זה שיטה שבאה לשפר את שיטת המיונים של פקולטות אחרות שבהן מתייחסים בעיקר לציונים.
הדוגמאות בכתבה באות להציג בודדים שנפגעו וככה"נ לא התקבלו לפקולטה ומציגים עמדה מאוד מוטה.
הניסיון של המראיינים לדחוק לפינה הינה מתוך כוונה לראות את אישיותו האמיתית של המרואיין ולא מעטפת ורודה שיצר לעצמו טרם נכנס לראיון.
אין משמעות לדעות פוליטיות כאלה או אחרות, אלא פשוט לאנושיות של האדם. לא הדעה הפוליטית במחסום/במחאה החברתית היא המעניינת אלא תגובתו של אדם לאחר בשעה קושי או דילמה ערכית.
אני מאוכזבת מהכתב שטרח להציג עמדה חד צדדית כדי ליצור איזו פרובוקציה זולה. הדוגמאות שמובאות מציגות גישה לא בוגרת של המרואיינים וחוסר הבנתם של מטרת השאלות. יש אלפי דוגמאות מנוגדות.
אם את התקבלת, לא פלא שלדעתך השיטה מוצלחת. כל מוסד עם ראיון לא מתועד לא מתומלל ולא מבוקר יכול להיות מושחת מבחינת היכולת של המראיין לעשות את השיקולים של עצמו בלבד.
כן אבל גם אם לא התקבלת אז לדעתך השיטה לא מוצלחת…. זה עובד בשני הכיוונים. אין כל כך דרך לבחון את זה חוץ מאולי להסתכל על הבוגרים של בן גוריון שבכל מקרה לא נופלים מבוגרים של כל פקולטה אחרת בארץ.
אין ספק שיש בעיה, ואין שקיפות (אגב, במו"ר יש?) ועצם זה שרק שני אנשים (או אחד?) מחליטים אם התקבלת זה בעייתי. אם נניח אתה לא התגייסת לצה"ל ואין לך סיבה טובה להצדיק את זה ונפלת על איזה סא"ל במילואים אתה בבעיה.
בכל מקרה, המקרים הכתבה לא רלוונטים, הם לא פוליטיים ולמען האמת, נראה לי שאם מישהו מגיע בגישה של "לא יכול לשנות את העולם" ולא עושה כלום עם מה שהוא חושב שהוא לא בסדר, כנראה שרק זה פוסל אותו
בשורה התחתונה, הראיון הוא בעייתי מבחינת האובייקטיביות שלו. אבל, לדעתי כל דבר אחר בעולם הוא גם לא אובייקטיבי (ראיון עבודה למשל)
הנסיון לשייך לזה דעות פוליטיוןת כאלה או אחרות הוא מופרך… מספיק להסתכל על המגוון שיש בכל מחוזר (דתיים,
ערבים, ימנים ושמאלנים וכו') בשביל להבין שזה שטויות…
מיועד לגל ולא לענת
ל-א': יותר חשוב מהשאלה אם באת כן או לא לשנות אנשים, היא השאלה, אם אתה יודע להבחין בין סיטואציה שבה יש סיכוי לעשות שינוי אמיתי, לסיטואציה שבה שכרך ייצא בהפסדך. כך שהתשובה שאליה התייחסת היא לא אינדיקציה סופית.
התשובה הזו גם לא כל כך עוזרת להחליט האם ניתן או לא ניתן לחנך את המועמד להיות רופא ערכי לפי התפיסה שאליה מתכוונים. יתכן שמועמד חסר כרגע הבנות אתיות חשובות, אבל יש לו פוטנציאל טוב.
באופן כללי, התקפות של חוות דעת שניתנת ע"י מי שאינו איש רפואה, היא מוטלת בספק גדול.
מהכרותי עם לא מעט סטודנטים לרפואה בבן גוריון אני יכולה לומר שיש כאלה שמדהימים באמת ויש גם כאלה שכל כך אנטי חברתיים,
שבחיים לא הייתי נותנת להם לטפל באנשים ואין לי מושג איך מישהו קיבל אותם לרפואה. השיטה, כמו גם הפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן גוריון נותנת הרבה יותר מדי כוח לכל מרצה וכל בעל השפעה, שקשה אפילו להגיד שמדובר בדמוקרטיה.
כל אחד שם מרשה לעצמו לעשות מה שבא לו ועל פי השקפת עולמו בלי לעשות חשבון לאף אחד, ולפי המתואר ככה זה גם נראה במבחני הקבלה לרפואה.
אין למי להתלונן(כלומר יש, פשוט זה לא יעזור, ובאמת שניסינו) וזה ידוע שבמבחני הקבלה האלה המוני אנשים טובים ומתאימים מאוד לא עוברים בלי שום סיבה ממשית, ולעומת זאת תמיד מתקבלים כמה מגעילים שלא הייתי נותנת להם לגעת בבנאדם
.
צריך לשנות משהו באוניברסיטה הזאת, הם בעיקר יודעים לדבר ולהתלהב יותר מדי מהשם הטוב שלהם
הפתרון פשוט, להפסיק לתת רק לאוניברסטאות את הזכות היחידה ללמד רפואה. יש לקבוע קריטריונים ברורים, וכל מי שעומד בהם, מוסמך ללמד רפואה. ברגע שזה יקרה, אם יש ביקוש ליד בן גוריון לרפואה, יקומו שם בתי ספר לרפורה בכדי לספק את הביקושים. ואז בן גוריון ישארו רק עם קומץ שמאלנים סוציאליסטים, וכנראה שהפקולטה שם תיסגר ממחסור בנרשמים…
על כל 4 מועמדים רק אחד יכול להתקבל – תעשו הגרלה וזהו ..יותר הוגן מכל הראיונות האלה ..גם ככה הסיכוי הוא כמו בהגרלה כי את תנאי הסף כולם עברו …
מנסיון, צריך להתייחס לקבלה לרפואה בבן גוריון כהגרלה לכל דבר ועניין. אין דרך אמיתית להתכונן. לא ברור מה הם בודקים. העובדה שהמראיינים אינם מקצועיים, היא עוד סיבה לכך שהשיטה לא אמינה. אם באת בטוב למראיין הצלחת ואם לא אז לא. מי שלא מתקבל לנגב אין צורך להתייאש, שישפר פסיכומטרי ובגרויות, או שיברר על לימודים בחו"ל.
השיטה אכן נותנת משקל רב לסובייקטיביות של הראיון, אבל מאידך בשלוש האוניברסיטאות האחרות ניתן משקל רב מאד לשיטת המיון המקבילה- המו"ר והמרק"ם. לעניות דעתי יש דוקא יתרון בכך שיש גיוון בשיטות הקבלה כך מועמדים יכולים להביא לידי ביטוי את היתרונות שלהם אם באחת השיטות הם פחות מתבטאים.
ראיון אנושי הוא אמנם סובייקטיבי אבל בהחלט בוחן יחסי אנוש ויכולות תקשורת, שהם חשובים ביותר למקצוע.
המו"ר מרק"ם לעומת זאת מורכב ממבחנים קצרים ומובנים שאינם מביאים לידי ביטוי עומק אישיותי.
בשורה התחתונה- צריך למיין. הגרלה היא לא פתרון מכיוון שבהחלט יש פרמטרים נוספים להתאמה המקצועית (בהנחה שיש מספר מקומות מוגבל). זו לא שיטה מושלמת, אבל היא אלטרנטיבה לשיטה האחרת שגם מולה אפשר להתרסק פעם אחר פעם, אלא ששם גם אין למי להפנות את התסכול.