אחוז הזכאות לבגרות והידרדרות מערכת החינוך

זהו סיפורה של אובססיה פוליטית-ביורוקרטית מסוכנת. מסיבות פוליטיות וציבוריות, משעבדת מערכת החינוך את משאביה למדד אחד: גידול באחוז התלמידים הזכאים לבגרות. כתוצאה מכך מושקעים משאבים ותשומת-לב רבים בתלמידים הקרובים לסף העמידה בבחינות הבגרות, אך המצויינים והחלשים מוזנחים.

פעם בשנה עוצרת מערכת החינוך את נשימתה ומתכנסת למסיבת העיתונאים החשובה בה מציג שר החינוך את מצגת "נתוני בחינות הבגרות" בה מתפרסמים אחוזי הזכאות לבגרות השנתיים. ככל שעוברות השנים הופכים נתוני הזכאות למדד המשמעותי ביותר בו נמדדים בתי-הספר בעיני משרד החינוך, התקשורת והציבור הרחב. לאור זאת מופיעים ניתוחים מעמיקים של אחוזי הזכאות גם בשנתון הסטטיסטי לישראל ובדו"חות התקופתיים של מכוני מחקר אידיאולוגיים כדוגמת מרכז אדוה.

הביקורת הלא-נכונה

הביקורת המשמעותית הנשמעת כנגד מדד הזכאות לבגרות הופיעה במלוא חריפותה בקביעת מבקר המדינה ב-2008 כי "במשך שנים ביקשו כל ממלאי התפקידים במשרד החינוך, כולל הבכירים ביותר, להצביע על שיפורים בהישגי התלמידים ועל כן שינו בקביעות את מבנה הלימודים והבחינות והקלו אותם על התלמידים". ביקורת זו עולה תדיר בשיח הציבורי, אלא שאין היא מערערת על החשיבות שבאחוז הזכאות, אלא רק מלינה על הקלות בבגרות שמטרתן להעלות את אחוזי הזכאות.

בפועל, ההשפעה של בחירת אחוז הזכאות כמדד היחידי בו נמדדת מערכת החינוך העל-יסודית היא הרסנית, משום שהמדד מציג תמונה חלקית ומוגבלת ביותר של הישגי התלמידים. החיסרון האינהרנטי של מדד הזכאות נעוץ בכך שהוא אינו מלמד על איכות תעודת הבגרות של הזכאים. כדי להתמודד עם מצב זה מציג משרד החינוך בחוברת 'נתוני בחינות בגרות' שני מדדים מרכזיים נוספים. המדד ראשון הוא מספר יחידות הלימוד; אלא שגם מדד זה אינו מעיד על איכות, בשל העובדה שהתלמידים ניגשים לכמות יחידות שונה במסגרת האופי הייחודי של הלימודים במסגרות שונות. למשל, בשל ריבוי מקצועות הקודש בחינוך הממלכתי-דתי, ניגשים התלמידים לבגרות מרובת יחידות, וכך קורה גם בבתי-הספר המקצועיים.

המדד השני מתייחס לכך שבנוסף לרף הסטנדרטי לזכאות לבגרות, האוניברסיטאות מציבות רף קבלה משלהן: 4 יחידות אנגלית ו-3 יחידות מתמטיקה. לכן מפרסם משרד החינוך את נתוני הזכאות של התלמידים העומדים בדרישות הסף של האוניברסיטאות. אך גם כאן לא משתקפת איכות, הטבלה למטה מציגה את אחוז התלמידים הזכאים לבגרות העומדים בדרישות הסף האוניברסיטאיות, ואת אחוז התלמידים הזכאים לתעודת בגרות בהצטיינות מבין העומדים בדרישות הסף האוניברסיטאיות בשנת 2009. תעודת בגרות בהצטיינות דורשת עמידה ברף ציונים גבוה, כמו גם כמות יחידות מסוימת ולימוד אנגלית ומתמטיקה ברמה מוגברת:

הטבלה מראה כי אף על פי שבחינוך הממלכתי מופיע אחוז התלמידים הגבוה ביותר שעומדים בדרישות הסף של האוניברסיטאות, רק מיעוט מהם זכאי לתעודת בגרות בהצטיינות. מצד שני, רק כשליש מתלמידי החינוך הערבי מקבלים תעודת בגרות איתה הם יכולים להתקבל לאוניברסיטה, אך לרבים מהם ישנה תעודת בגרות איכותית. נתוני ההצטיינות שהצגנו מתחבאים בדו"ח "פני החברה בישראל" של הלמ"ס שיצא בשנה שעברה, אך אינם מופיעים בפרסומי משרד החינוך, ובשל כך שלא זכו לכל הד ציבורי או תקשורתי.

העלאת אחוז הזכאות פוגעת במצוינות ; חמ"ד כדוגמא

ייתכן שנתוני הטבלה המפתיעים (בעיקר לאור העובדה שרוב התלמידים מרקע סוציו-אקונומי גבוה לומדים בחינוך הממלכתי החילוני) מלמדים על קשר ישיר דווקא בין נתוני הזכאות לבגרות ובין אחוז מצטיינים נמוך. כיצד אחוזי זכאות גבוהים יכולים דווקא לפגוע באיכות הבגרות ניתן ללמוד מתהליך שהתרחש במינהל החינוך הממלכתי-דתי (חמ"ד) בעשור הקודם. בעקבות ירידה של מספר אחוזים בזכאות לבגרות בחמ"ד בשנים 2005-2006, הוקמה  ועדה מיוחדת בראשות אקדמאים ואנשי חינוך. בחוזר מינהל החמ"ד ממאי 2008 מובאות באריכות מסקנות הוועדה, בצירוף מאמר המפקח הארצי על החינוך העל-יסודי בחמ"ד, בו מתוארת מדיניות החמ"ד בעקבות המסקנות:

לקראת שנת הלימודים התשס"ז נערכה הנהלת החמ"ד באופן משמעותי כדי לשפר את אחוז הזכאות לבגרות … תשומת הלב עברה ל'תלמיד הגבולי', הזקוק לעזרה כדי להיות זכאי לתעודת בגרות מלאה. בכל בתי-הספר נעשה תהליך איתור של תלמידי כיתה י"ב המתקשים … איתרנו כ-2000 תלמידים … [ש]קיבלו תגבור פרטני.

בעקבות המהלך עלה אחוז הזכאות, ולכן טוען המפקח כי הנסיון "הוכיח את עצמו". אך סביר כי העברת משאבים לתלמידים הנמצאים על סף זכאות לבגרות באה על חשבון תלמידים ותחומים אחרים. ממש באותו מאי 2008 עסק דו"ח מבקר המדינה בהישגים הנמוכים של תלמידי החמ"ד באנגלית, ובין היתר יוחס הדבר לאדישות הרבה של אותו מפקח ארצי ועמיתיו למקצוע זה:

נמצא שהמפקח הארצי על החינוך העל-יסודי במינהל (החמ"ד) לא ידע מהן תוצאות בחינות המיצ"ב באנגלית מאחר שכלל לא עיין בהן. עוד נמצא כי בדיונים בנושא הישגי התלמידים באנגלית, שבהם השתתפו חברי הנהלת המשרד וכן בעלי תפקידים רבים במשרד, נפקד דרך קבע מקומו של נציג המינהל.

נתוני בחינת הבגרות באנגלית שהתפרסמו השנה לראשונה (שוב לא על-ידי משרד החינוך) הראו כי מצבו של החמ"ד בתחום האנגלית עדיין חמור, ושוב העלתה בדיקת מבקר המדינה חוסר אכפתיות כלפי המקצוע במינהל החמ"ד. נראה שכל עוד משרד החינוך ימשיך להציב בחזית את נתוני הזכאות לבגרות, המערכת תמשיך לדשדש במקומה ולהתמקד אך ורק בהם.

ההתמקדות בזכאות לבגרות פוגעת בחלשים

ההתמקדות באחוזי הזכאות לבגרות אינה ייחודית לחינוך הממלכתי-דתי. בחודש מאי האחרון הוציאו משרד החינוך וראמ"ה (הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך) דו"ח מפורט בשם 'תוכנית לשיפור הזכאות לבגרות', שהציג 55(!) תוכניות ארציות שונות המתקיימות כיום למען העלאת אחוז הזכאות. מן הדו"ח עולה במפורש שהמטרה היא להרחיב את השקעת המשאבים בנושא זה ולבחון "באלו תוכניות יש להשקיע את 'השקל הבא'". גם כאן, אוכלוסיית היעד המרכזית של התוכניות השונות היא התלמידים הגבוליים שעל סף הזכאות לבגרות.

ניתן היה אולי לשבח את משרד החינוך על העדפת התלמידים החלשים, אלא שבפועל מדיניות ההתמקדות באחוזי הזכאות לבגרות אינה מסייעת לחלשים אלא פוגעת בהם. אחוז הזכאות לבגרות הכולל בישראל עומד כיום על 48.1%; דהיינו, המערכת משקיעה את מירב המאמץ בתלמידים הגבוליים, אך בפועל זונחת לא רק את החזקים אלא גם, ואף בעיקר, את החלשים.

המערכת לא רק שאיננה משקיעה בתלמידים החלשים, היא למעשה מתנערת מהם. בדו"ח 'התוכנית לשיפור הזכאות לבגרות' מצוטט מנהל המודה בפה מלא כי מכיוון ש"מודדים כל דבר לפי זכאות לתעודת בגרות, בתי הספר לא רוצים ילדים שלא יגיעו לבגרות כי זה מקלקל את הסטטיסטיקה". האבסורד מגיע עד כדי כך שהרב שי פירון סיפר בכנס ירושלים האחרון כיצד ניסה לשכנע מנהל לשלב כיתת pdd (ילדים בספקטרום אוטיסטי) בבית-ספרו, אך המנהל סירב מכיוון ש"במקומונים יש תחרות [בזכאות לבגרות] בינו לבין בית ספר אחר, ושהוא מוביל בתחרות באחוז וחצי, ואם יכניס את הכיתה המנהל השני יעקוף אותו".

יתר-על-כן, אחת הסיבות לסגירתם של בתי-הספר המקצועיים – בהם למדו רבים מהתלמידים המתקשים – היא הרצון להעלות את אחוזי התלמידים הזכאים לבגרות. כך נוצר מצב אבסורדי בו מצד אחד לתלמידים מתקשים אין אופציה ללמוד בבתי-ספר מקצועיים, ומצד שני בתי-הספר אינם משקיעים בהם (שהרי אין להם סיכוי ממשי להיות זכאים לבגרות) או אפילו אינם מוכנים לקלוט אותם.  כך נותרים החלשים קרחים מכאן ומכאן.

אי-אפשר לבטל את החשיבות שישנה לכך שתלמידים רבים יהיו זכאים לתעודת בגרות. אך הפיכת אחוז הזכאות לבגרות ל"קודש הקודשים" של מערכת החינוך, יצרה מצב בו המערכת משקיעה את מירב המשאבים והמאמצים בתלמידים הבינוניים, על חשבון איכות בחינות הבגרות והשקעה באנגלית או מדעים, ועל חשבון השקעה בתלמידים המתקשים. כל מערכת המקדשת מדד אחד צפויה לכשלים מעין אלה; לכן חובת המערכת היא לבחון את עצמה במדדים רחבים הרבה יותר, ולבנות לתלמידים המתקשים חלופות שיאפשרו להם ללמוד מקצוע ולהתפרנס בכבוד, כנהוג ברוב מדינות העולם.