על רקע עדויות התביעה הנשמעות בבית המשפט, פרופסור טליה איינהורן מנתחת בעט חד מחרב כיצד הוכיחו מייסדי פרויקט ה-315 שכתב האישום נגד בנימין נתניהו נתפר מסיפורי בדים
בדיונים שמתקיימים בכתב האישום שהגיש היועץ המשפטי לממשלה נגד מנהיג הימין, ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו, לא היו ימים קשים ומביישים למערכת המשפט מאלה שבהם נשמעה עדותם של החוקרים ניר שוורץ, שעמד בראש צוות החקירה של ניר חפץ ויניב פלג הכפוף לו.
מדובר בתיק הדגל של הפרקליטות, כתב האישום שהיו לו ההשלכות המשמעותיות ביותר אי פעם על הדיון הפוליטי בישראל, כתב אישום שהוביל להפיכה שלטונית בפועל, לאחר שבמשך חודשים פמפמו לציבור, יומם ולילה, שיש לו ראש ממשלה מושחת, החשוד בשוחד, מרמה והפרת אמונים.
רק שמאז התחילו הדיונים במשפט ולאחר שנשמעו עשרת עדי התביעה הראשונים, התמונה המתבררת היא שכתב האישום שהוגש תלוי על בלי מה. את השיא לעת הזאת סיפקו חוקרי המשטרה שהעידו שכלל לא חקרו האם 315 הסעיפים הרשומים בנספח לכתב האישום, כאירועים שהם היסוד לאשמת השוחד, הם אמת. משל חקרו שוד בנק ברחוב ירמיהו הנביא בתל אביב בלי לוודא שיש שם בכלל סניף בנק.
למזלו של עם ישראל, הקימו אנשים פרטיים – גיא לוי, משה מלל, ד"ר עדי סבו ומושיק קוברסקי –, מיזם פרטי שבחן תחילה את האירועים האמורים ב-315 הסעיפים, ובהמשך גם את כל שאר הטענות שהועלו בכתב האישום לגבי כל אחד מהתיקים 1000, 2000 ו-4000 ומסקנתם שומטת הלסת, הפתוחה לכל מי שמבקר באתר האינטרנטי של הפרויקט <the315.org> היא אחת – כתב האישום נתפר מסיפורי בדים.
מאמר זה מתייחס בקצרה לכתב האישום, לעדותם של חוקרי המשטרה בבית המשפט, לבית הספר שפרויקט ה-315 עשה ליועץ המשפטי לממשלה, לפרקליטים הבכירים שליוו את התיק ולשוטרים שהיו מופקדים על החקירה, ולמסקנות שעל מערכות אלה להפיק לעתיד ממה שלמדנו בבית הספר הזה.
כתב האישום
כתב האישום מורכב משלושה תיקים 1000, 2000 ו-4000.
החמור מכולם הוא תיק 4000, תיק בו מואשם בנימין נתניהו שקיבל שוחד, על ידי כך שביצע "פעולות שלטוניות" לטובת חברת בזק, אשר בה שאול ואיריס אלוביץ' החזיקו נתח משמעותי, בתמורה ל"היענות חריגה" של אתר וואלה (אתר שולי, אותו רכש אלוביץ' בתקווה שיצליח להפוך אותו לאתר חדשות מוביל), לדרישות של פרסום, שינוי ידיעות והסרת ידיעות באתר וואלה.
בתיק 2000 מואשם נתניהו בהפרת אמונים בכך שקיים שיח עם נוני מוזס – בעל השליטה ויו"ר מועצת המנהלים בקבוצת ידיעות אחרונות, המו"ל של העיתון היומי "ידיעות אחרונות" והמחזיקה באתר האינטרנט Ynet –, על הצעה, שעל פי כתב האישום הייתה הצעת שוחד: שינוי משמעותי של הסיקור השלילי שהיה לנתניהו בעיתון "ידיעות אחרונות", שיביא להמשך כהונתו כראש ממשלה, תמורת פעולות שיביאו להקטנת התפוצה של העיתון "ישראל היום", שהוקם בידי שלדון אדלסון כדי לקדם אג'נדה ימנית שמרנית בישראל, ותביא להטבות כלכליות משמעותיות לנוני מוזס, המואשם בהצעת שוחד לנתניהו בתיק זה. אין מחלוקת שנתניהו מעולם לא התכוון ברצינות לפגוע בתפוצה של ישראל היום והוא בסופו של דבר אף פיזר את הכנסת כאשר ראה שהצעת החוק שהביאו חברי כנסת בתמיכה לחקיקה עומדת לעבור. אלא שהטענה נגדו היא שסירובו להצעת השוחד (שלא הייתה) לא היה "מהיר מספיק" ולכן התנהלותו עלתה כדי הפרת אמונים.
בתיק 1000 מואשם נתניהו בהפרת אמונים בכך שעסק בענייניו של חברו הטוב ארנון מילצ'ן במסגרת תפקידיו, למרות שקיבל טובות הנאה שהן בעיקרן סיגרים ושמפניה ממילצ'ן ומחבר קרוב נוסף, ג'יימס פאקר.
התיקים 1000 ו-2000 טרם התבררו בבית המשפט, והדיון להלן יתמקד לכן בתיק 4000.
עדות חוקרי המשטרה בבית המשפט
לעדויות חוקרי המשטרה קדמו עדויות של מנכ"ל וואלה אילן ישועה, מספר עורכים בוואלה, ועד המדינה ניר חפץ, מהן למדנו שאם הייתה היענות חריגה לנתניהו, הרי שהיא הייתה חריגה לרעה. האתר היה עוין לנתניהו והמנכ"ל – כך התברר בעדותו – עשה כל שביכולתו לסייע ולטפח את תדמיתם באתר של יריביו של נתניהו שזכו לסיקור אוהד ממש. מעדותו של אבי ברגר, מנכ"ל משרד התקשורת במרבית התקופה הרלוונטית, למדנו שנתניהו, אף שהיה חבר של אלוביץ', נמנע מלהתערב ונתן לשר שלו, גלעד ארדן, ולמנכ"ל, אבי ברגר, להתעלם לחלוטין (שלא כדין) מבקשות שהגישה בזק לרכוש מחברת יורוקום את מניות יס שבבעלותה. רק לאחר שאנשי המקצוע אישרו זאת, ניסחה היועצת המשפטית של משרד התקשורת (במרץ 2015) מכתב התנעה למועצת הכבלים והלוויין לצורך המשך הבדיקה היסודית. על מכתב זה חתם מר ברגר ללא הסתייגות, ונתניהו חתם חתימת קיום פורמלית, כדי שהבחינה הרגולטורית תוכל להתבצע ביסודיות על ידי מועצה זו שהיא גוף סטטוטורי עצמאי. המועצה אישרה את הפעולה כדת וכדין ביוני 2015, ואז חתם עליה נתניהו חתימת קיום. בשורה התחתונה, באין מתת (בדמות "היענות חריגה") ובאין תמורה (בדמות הטבה רגולטורית שנתן נתניהו לאלוביץ') גם אין ולא יכול להיות בסיס לעבירת שוחד. בשולי הדברים יצוין כי לטענת התביעה עסקת ה"שוחד" החלה בדצמבר 2012(!) בעוד האירוע המרכזי, עסקת בזק-יס, התרחש רק שנתיים וחצי אחר כך…
בשלב זה הגיעה עדותם של חוקרי המשטרה ועדויותיהם הניבו תוצאות שהן מדהימות ממש.
מחוקרי המשטרה ניר שוורץ ויניב פלג למדנו שהם התבקשו לחקור סיקור חיובי באתר וואלה ובכך גם עסק סיכום החקירה שלהם, שבו הם ניסו לבסס את האשמה בסיקור חיובי על סמך העדויות שגבו. ועדים אכן נמצאו להם, בשיטות מפוקפקות אשר לא יכירן מקומן במשטר דמוקרטי המכבד את עצמו ומתייחס ברצינות לזכויות אדם. החוקרים העידו כיצד עיכבו לחקירה אנשים שלא היו חשודים בדבר, ולגבי חלקם אף שיקרו בבקשות שהוגשו לבתי המשפט לגבי העילה (אשתו של ניר חפץ, מקורבת מסתורית, וגם ניר חפץ עצמו). הם עינו עדים והתעללו בהם משל היו פצצות מתקתקות (לניר חפץ – מניעת תרופות נגד לחץ דם, הרעבה, מניעת שינה, פשפשים שגרמו לגרד ושלפוחיות, איום בהרס המשפחה, אי החלפת בגדים, לילה במחיצת אסירים ביטחוניים שפנו אליו בלשון מאיימת, השפלות ועוד, לאיריס אלוביץ' – לילה במחיצת עכברושים, טלטול מבית מעצר אחד למשנהו, איומים לגבי בריאות בעלה אם לא תמסור גירסה, למקורבת – הודעה כוזבת ביודעין לבית המשפט שהיא חשודה כביכול בהלבנת הון, שאלות אינטימיות במהלך החקירה שדבר אין להן עם תיק 4000), באופן שצריך לזעזע כל אחד מאיתנו, וזאת לא כדי שיגידו בחקירה את האמת הידועה להם, אלא כדי לחלץ מהם גירסה שתהלום את מה שהחוקרים רצו לשמוע, כלומר תספק חומר מרשיע נגד בנימין נתניהו.
אבל החוקרים גם העידו שכלל לא חקרו אם הסעיפים הרשומים בכתב האישום הם אמת, שלא עד המדינה ניר חפץ ולא בנימין נתניהו נחקרו עליהם. הם גם הודו בחקירה הנגדית שאין זה תקין להגיש כתב אישום ללא עימות של החשוד עם החשדות שהועלו נגדו.
לאחר שהיועמ"ש מנדלבליט קיבל את חומר החקירה, ככל הנראה הוא הבין שהטענה בדבר "סיקור חיובי" לא יכולה לעמוד (האתר היה עוין, כעדותו של ניר חפץ וכפי שמוכיח פרויקט ה-315) ולכן בכתב החשדות, שקדם לכתב האישום, כבר החליף את "הסיקור החיובי" ב-"היענות חריגה". דא עקא, שלכך נדרשה השלמת חקירה, כדי לבחון אם באמת הייתה היענות חריגה, דבר הטעון השוואה ליחס שניתן לפוליטיקאים אחרים באותו אתר וכן השוואה לנעשה באתרים אחרים (במאמר מוסגר, כפי שהוכיח פרויקט ה-315, ואחר כך החקירה הנגדית בבית המשפט של העד אילן ישועה, מנכ"ל וואלה – אם בכלל הייתה באתר וואלה היענות חריגה, היא הייתה חריגה במובהק לרעה), אבל בשל הרצון להשפיע בצורה לא הוגנת על הבחירות המתקרבות אצה למנדלבליט הדרך להגיש כתב אישום ללא תיק חקירה! תחילה הועלתה הטענה באופן כללי, ורק אחר כך, לדרישת בית המשפט שקיבל את טענת הסניגורים שכתב אישום מחייב פירוט, הוסף לכתב האישום נספח א' עם 315 כתבות של "היענות חריגה". אך מאחר שלא נעשתה השלמת חקירה לגבי סעיפים אלה, אין לחוקרים עד היום – אוי לאותה בושה – מושג במה מדובר. לשאלת עו"ד בן צור, אם שמע על היענות חריגה, השיב החוקר יניב פלג – "היענות חריגה למה?" עו"ד בן צור: את זה גם אני שואל…
גרוע מכך, על פי עדות השוטרים כל זה נעשה בפיקוח צמוד, יומיומי של הפרקליטות. החוקר ניר שוורץ העיד שמאות שוטרים ועשרות פרקליטים גויסו למשימה, הכל כמובן על חשבון משלם המיסים.
פרויקט ה-315
למזלו של עם ישראל, את המלאכה שהמשטרה והפרקליטות לא ביצעו נאמנה השלים מיזם פרטי. גיבוריו הם המייסד גיא לוי מבאר שבע, שעובד בחברת הולוגרמות, אליו הצטרפו מושיק קוברסקי מנס ציונה שהקים מספר חברות הייטק, ד"ר עדי סבו, פסיכולוגית מחיפה, ומשה מלל, גם הוא איש הייטק מהישוב מתן בשרון. בעזרת למעלה מ-100 מתנדבים נוספים שגייסו, החלו לבדוק את כל 315 האירועים, אחד לאחד. אציין כי התברר שה-315 נבחרו על ידי הפרקליטות בפינצטה מתוך כ-15,000 פריטי חדשות שהתפרסמו על רה"מ בנימין נתניהו באותה תקופה.
התברר ש-136 מהסעיפים (43%) היו שקריים פשוטו כמשמעו. כתבה שנטען בכתב האישום שהועלתה בעקבות דרישה, לא הופיעה כלל באתר או שכללה תוכן שלילי; כתבה שנטען שהוסרה בעקבות דרישה עדיין קיימת; כתבה שנטען שדורדרה בעקבות דרישה הייתה למשך מספר שעות בדף הבית.
בנוסף, התברר שהיו 155 פריטים (49%) שבהם הייתה היענות, אך היא לא הייתה חריגה. בדרך כלל הודעות דובר שנמסרו כדבר שבשיגרה לכלל אמצעי התקשורת, וההתייחסות אליהם באתר וואלה לא הייתה יותר טובה (ובדרך כלל הרבה פחות טובה) מהידיעות שנמסרו באתרים האחרים.
ב-13 פריטים (4%) הייתה היענות אך בלי מעורבות של נתניהו (על פי כתב התביעה).
נותרו רק מספר מקרים בודדים (2%) שעסקו בפרטים שוליים שבהם ניתן לאתר וואלה סקופ בלעדי, דוגמת פעילות ספורטיבית של נתניהו בכנרת, מסוג האייטמים שהאתר שמח לפרסם, ועוד מספר מקרים (2% גם כן) שהמידע שנמסר לגביהם בכתב האישום כל כך לא ברור עד שאי אפשר היה לאתר אותם.
סיכום מפורט של 315 הסעיפים שבנספח לכתב האישום כשלצידם תוצאות המחקר של פרויקט ה-315 ניתן לראות כאן.
האתר כולל גם אינפוגרפיה המתארת את הפעולות נשוא כתב האישום לאורך ציר הזמן, הן לעניין המתת והן לעניין התמורה, בתרשים שבלעדיו כמעט אי אפשר להבין מה קרה באמת (להבדיל מכתב האישום המדומיין והתפור מסיפורי בדים)
דוגמאות בולטות מסעיפים אלה ניתן לקרוא כאן. בנוסף, ניתן לצפות בשורת סרטוני וידאו ובפודקסטים (בהם ראיון עומק של מושיק קוברסקי עם ד"ר גדי טאוב) הממחישים את מופרכותם של הסעיפים בכתב האישום בדף זה.
לאחר שהשלימו את המלאכה על סעיפי תיק 4000, נפנו חברי פרויקט ה-315 לנתח גם את תיק 2000 ואת תיק 1000.
ניתוח מפורט של תיק 2000, הכולל תרשים לאורך ציר הזמן של הפגישות של נתניהו עם נוני מוזס, אשר בעזרתו ניתן להבין עד כמה האישום מופרך, נמצא כאן וניתוח מפורט של תיק 1000 נמצא כאן.
מיזם 'האולפן הפתוח' של עו"ד כנרת בראשי, אלי ציפורי ואבי וייס בשיתוף עם פרויקט ה-315
הדיונים אינם משודרים בשידור חי מבית המשפט כפי שלעניות דעתי היה ראוי לעשות במשפט כה חשוב, ככל הנראה המשפט החשוב בתולדות המדינה, כדי שכל המעוניין יוכל לצפות ולהיווכח במו עיניו, מכלי ראשון, בנעשה שם.
את החסר השלים המיזם הפרטי – האולפן הפתוח של עו"ד כנרת בראשי. כל הדיונים מתועדים מרגע לרגע על ידי העיתונאי אלי ציפורי המעדכן כל העת את עו"ד כנרת בראשי באולפן הפתוח. בדיווח מאולם בית המשפט דנים, מתחילת כל יום דיונים ועד לסופו, עו"ד כנרת בראשי, נצ"מ (בדימ') אבי וייס שחקר לעומקם את החשדות ואת כתב האישום מראשית הדרך, אנשי פרויקט ה-315, עוה"ד תמר ארבל, טלי גוטליב, יוסי פוקס ודוד פורר, וגם אני הקטנה הח"מ. בשידורי האולפן הפתוח צופים אלפי אנשים מידי יום בשידור חי ועוד עשרות אלפים בצפייה מאוחרת יותר, והם גם מחווים את דעתם ומעלים שאלות ותהיות תוך כדי השידור. בשידורים ניתן לראות בבירור שהדיונים ממיטים קלון על מערכת האכיפה ועל משרד היועמ"ש. קישור לערוץ היוטיוב ניתן למצוא כאן.
לאור הדברים האמורים, לא היה זה מפתיע שבשבועיים החולפים פורסם שהמדינה מוכנה להסדר טיעון, הכולל את מחיקת השוחד (שלא היה) מתיק 4000, את מחיקת תיק 2000 (הצעת השוחד שרק משל היתה) והודאה בהפרת אמונים בתיק 1000 על סיגרים במספר לא ידוע שהתקבלו משני חברים – ארנון מילצ'ן וג'ימס פאקר, בתוספת קלון והרחקה של מנהיג הימין בנימין נתניהו מהמערכת הפוליטית. כלומר, המדינה הביעה את נכונותה לזרוק לפח את מאות מיליוני השקלים שהשקיעה מכספי משלמי המיסים בחיפושיה אחר בדל אשם בבנימין נתניהו, ואת שעות העבודה הרבות שהושקעו על ידי מאות חוקרים ועשרות פרקליטים כספים ושעות, שהיו יכולים לשמש לחקירות ולמשימות אחרות שהיה ראוי וחיוני שהמשטרה והפרקליטות ישקיעו בהן את המשאבים החיוניים. נוסיף לכך את הנזקים במיליארדי שקלים שנגרמו לקופה הציבורית מדחיית פריסת הסיבים האופטיים, שתכנן בשעתו שלמה פילבר, בהיותו מנכ"ל משרד התקשורת, ומאז השבוע החולף – גם הכפלת מחיר הצוללות שרכשה המדינה מגרמניה והעיכוב הגדול באספקתן, עקב החשדות שהעלו מי שהתאמצו בכל דרך לפגוע בבנימין נתניהו (ללא יסוד, שהרי היועמ"ש כבר קבע שנתניהו איננו חשוד כלל בעניין רכש הצוללות), יהא אשר יהא המחיר שנשלם בביטחון ישראל.
מאחר שלא ניתן להאמין שהיו מגישים כתב אישום נגד ראש ממשלה מכהן בגין תיק 1000 לבדו (סיגרים שניתנו לו על ידי חברים), המסקנה העולה מהסדר הטיעון שהוצע, כפי שפורסם, ברורה. מלכתחילה הכוונה הייתה להדיח את רה"מ בנימין נתניהו וכעת גם להוציא אותו מהמערכת הפוליטית, כלומר לפגוע בזכותו להיבחר.
במאמר קודם שפרסמתי באתר 'מידה' כתבתי כי הסדר הטיעון שהוצע היה עסקה רעה. מצד המשפט החוקתי, הזכות להיבחר היא זכות יסוד, שיקוף של הזכות לבחור. שלילת הזכות של נתניהו להיבחר היא השתקת זכותם של תומכיו הרבים עד מאוד לבחור בו ובזכות ציבור הימין לקבל את המנהיג הנראה לו המתאים ביותר. במשטר דמוקרטי אי אפשר לקבל זאת.
סיכום ומסקנות
לואיס ברנדייס, שופט בית המשפט העליון בארצות הברית, שהיה גם יהודי ציוני חם, טבע את הביטוי "אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר".
בזכות פרויקט ה-315, האולפן הפתוח של עו"ד כנרת בראשי והדיונים הקבועים בערוץ 14 (בעבר ערוץ 20) שמקיים אראל סג"ל בסוף כל יום דיונים (ואשר גם לשם הוזמנו אנשי הפרויקט להוסיף מתובנותיהם פוקחות העיניים), רבים מאזרחי ישראל מודעים לנעשה באולם בית המשפט, והתגייסו לפני שבוע להביע את מחאתם הנמרצת כנגד עסקת הטיעון שעמדה על הפרק, הן בהפגנות והן בקמפיין גיוס המונים שגייס תוך 72 שעות למעלה מ-3.7 מיליון ₪ מאזרחים שהביעו בכך את מחאתם נגד ההפיכה השלטונית שבוצעה באמצעים משפטיים ותקשורתיים ואת תמיכתם בהמשך המשפט שיוציא את האמת לאור. והשבוע, כמובן, רווח לכולנו כאשר מנהיג הימין בנימין נתניהו הודיע שלא היה מוכן לקבל את העסקה כשהקלון בצידה.
מאמר זה מוקדש, בתודה מקרב לב, לאנשים הנפלאים שתרמו וממשיכים לתרום שעות אין ספור בעבודת נמלים להאיר את עיני הציבור, למען העם והמדינה, שנזכה להגשים כאן את חלום הדורות לחיות במדינת ישראל הריבונית, שיש בה שלטון חוק, אשר כל הרשויות כפופות לו ובכל מעשיהן פועלות על פיו באמונה.
טליה איינהורן היא פרופסור למשפטים, וחברה קבועה באקדמיה הבינלאומית למשפט השוואתי.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
תודה על מאמרך החשוב ביותר, כרגיל. קבלי חיזוק בכך שמאמר זה ודומיו מופצים מיד על ידי אנשים רבים (כמוני) לאנשים רבים עוד יותר, ומחוללים אט-אט מהפך מחשבה בגזרת הציבור המרכזית.
תודה לך פרופ איינהורן , מזל שהארתם את עיננו לא ידענו עד כמה מסואבת הפרקליטות ועד כמה רחוק הלכו בכדי להעיף ראש ממשלה מוערך מהימין , לא נשקוט עד שהאמת תצא לאור ועד שיעמדו לדין מחוללי ההפיכה וישלמו על מה שעשו , מקווה שזה יקרה אף על פי שרוב רובנו מרגישים תסכול מקצב הדברים , הצדק ייצא לאור בסוף , והכל בזכותך ובזכות האנשים היקרים שעושים הכל בכדי שזה יקרה ,
תודה רבה לכם על עבודת הקודש שאתם עושים. תבורכו ותצליחו – עשייתכם המבורכת זו הצלה ממש !!!
תודה רבה פרופ' איינהורן על הקול הקוהרנטי, הברור והחד-משמעי שאת משמיעה ללא חשש בנושא הזה. זהו קול חשוב מאוד, ואני מקווה שיותר ויותר אינטלקטואלים כמוך וכמו ד"ר משה רנט ישמיעו את קולם באופן כה נחרץ, מפני שלאט לאט זה הולך ומחלחל.
פרופ איינהורן,
להערכתי המסקנה צריכה להיות אחרת.
כתבת שמאות שוטרים יחד עם עשרות פרקליטים הוציאו משך השנים מאות מיליוני ש"ח על מנת לבסס כתב אישום כנגד נתניהו. אם אני מבין את אשר את כותבת הקורא הסביר יבין שיש "רוח המפקד" בשני הארגונים הללו שלקחו מאות מיליוני ש"ח של כסף צבורי והפנו אותו לחקירה שלדבריך: כל מה שיש להם ממשי הוא מתנה של כמה סיגרים ושמפניות – עברה שניתן להבינה כמקסימום קנס או התיחסות קצרה בדו"ח של מבקר המדינה.
המסקנה של דבריך לפחות בעיני היא איך לעזאזל ארגון דל באמצעים כמו משטרת ישראל שסובל ממחסור של כח אדם ומתפקד גרוע בליבת העשייה שלו (יעיד על כך חוסר התפקוד המינימלי בהגנה על יהודים בפרעות שהיו ברמלה-לוד רק לפני כמה חודשים) – ארגון שבחר לשים מאות שוטרים על המשימה הזאת ולא על משימות כמו: סחיטת דמי חסות, פשיעה כלכלית ולאומנית, סחר בסמים ואמצעי לחימה, פשיעה חקלאית, טיפול בעבריינות קלאסית של גנבת רכב, ראשי צאן, התפרצות לבתים ועסקים, זיוף ומרמה, הגנת גדר הפרדה ממעבר שב"חים, ….
המסקנה שלי מכל הדברים שכתבת שעשרות אנשים בצמרת המשטרה והפרקליטות חייבים ללכת הביתה ולמנות תחתיהם אנשים שיבינו שהמשאבים דלים, ישראל טובעת בפשיעה שלא מטופלת – ושלא יחפשו את הכותרת בעיתון אלא מאות אלפי פענוחים שיהפכו את ישראל למדינה מוגנת ובטוחה.
למען הסר ספק, לדעתי נתניהו צריך ללכת הואיל וכמעט 25 שנים לא טיפל במערכת המשפט, לא בשליטה של הממשלה בפקידים (ע"ע העברת מנוי היועץ המשפטי "לממשלה" לוועדת איתור של שופטי העליון) – נתניהו הוא לא הנושא כאן. כל רוה"מ מטעם הימין חייב לבצע זאת בימיו הראשונים בתפקיד אחרת…..
על כנופית שלטון החוק לא שמעת?
היית חוסך את כל המלל עם הזמן שהשחתת אילו הית יודע שהכנופיה הזאת החולשת על כל התפקידים החיוני יו במדינה שראו בעינים כלות שלא ניתן להוריד מהשלטון את הימין שרוב העם היהודי ציוני תומך ובוחר בו נותרה להם הדרך של השימוש בכוח בתפקידיהם להביא לידי הפיכה באמצעים של חפירות במשך 9 שנים שתוצאתם היתה בתפירת כתבי אישום הזויים כפי שמתגלים בעדויות המתגלות בבית המשפט.
לצערי אני בדעה שביטאה הגב פרופ גביזון שבבית המשפט בתיק זה לא יהיה צדק.
כנופית שילטון החוק.
ומתי נתניהו יכול היה לטפל במערכת?
בתקופת כחלון?
בתקופת שקד שסייעה לתפירה?
בתקופת ניסנקורן?
בתקופת גנץ?
אילו נתניהו היה ארדואן כפי שהשמאל העליל עליו
הוא היה מצליח לטפל באופן לא דמוקרטי
אבל בצורה דמוקרטית לא היה לו את הרוב הדרוש.
מתי היו לו 61 מנדטים שיתמכו במהלך כלשהוא בכיוון?
הראיה הבסיסית והמוכיחה מכולן,
היא העובדה שהיוזם האמיתי של חוק למניעת הפצה של "ישראל היום" – ח"כ איתן כבל – אשר לפי עדותו שלו במשטרה, הסיקור שלו ע"י "ידיעות אחרונות" השתפר משמעותית לאחר הגשת הצעת החוק, לא מועמד לדין והתיק כנגדו סגור.
מקור: https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001304624
לפיכך,פרשת משפטים בושה מנדלבלוף, "חוקרי" היחידה להפיכת בחירות (כל 433 במספר), גנב NSO כלומר המפכ"ל, אלשייך וכנופיית הפרקליטות – מנצלים את הליכי המשפט שניתנו להם, במסגרתם תפקידם – לביצוע הפיכה שלטונית.
אין הסבר אפשרי אחר, כאשר באשמה זהה התיק נגד כבל, לא הגיע אף לשימוע.
חונטת הגלימות מקרבת את היום, שבו בעיני כל אזרחי ישראל, נייר טואלט יהיה שווה יותר מניירות עם פסקי דין והחלטות שיפוטיות. אמצעי קיצוני, אך ראוי כנגד מי שגם אחד משופטי העליון אמר "מעדיף שאנשים ירצחו באוטובוסים".
אפילו בימי הביניים, אנשים מרדו בהצלחה כנגד שליטים גרועים יותר מאשר האייטולות באיראן. הקריבו קורבנות ע"מ לזכות בחופש. זהו הבסיס לדמוקרטיה במערב. גם אייטולות המשפט, מביאים במו ידיהם לכך בדיוק.
גם האייטולות באיראן, מחליטים איזה חוק מידתי ומה האדם הסביר היה עושה, גם בטהראן יש ראשות נבחרת. במה שונה כנופיית שלטון החוק מעלי חמינאי? מישהו מטיל ספק בכך, שאם גם בריה"מ העשירה לא הצליחה לשמור על דיקטטורה בכוח הזרוע, שגם לשלטון האייטולות יהיה סוף? במה שונים אייטולות המשפט?
רוב העמדות של אישי ציבור למשפט הסתימו בהרשעות ! נא להמתין בסבלנות לפסק הדין במשפט ובכלל לא שמענו את כל העדויות .
נתניהו אומר לא היה כלום למה לא להאמין לו שיצא זכאי ? אלא אם יש בימין שמפחדים מהרשעה שתמוטט את כל עולמם של תומכי הימין ומעריצי נתניהו ?
בכל מקרה ברור שאם יצא זכאי יאשימו את השמאל ברדיפה …ואם נתניהו יצא אשם גם יאשימו את השמאל ברדיפה וגם יגידו שבית המשפט מושחת נשלט על השמאל ….
ככה הם התהליכים של מדינה שתלך ותעלם מהעולם בהדרגה כמו שהיה עם מדינת היהודים בעבר לא רק שלא תהיה א"י השלמה אלא לבסוף גם לא תהיה מדינה יהודית ריבונית .
היו ימים של הימין בראשות בגין שמיר והדומים להם ..היו !
הרשעה לא תמוטט אף עולם.
אנחנו לא מצפים מהשופטים להראות את האומץ ללכת כנגד החונטה המשפטית השלטת ולהודות רשמית בקיומו של רקבון מערכתי עמוק.
המשפט כבר מכור. השאלה היא כמה נצליח לגייס את הקורבן האדיר של ראש הממשלה לשעבר נתניהו ליצירת תמיכה ציבורית לתיקון המערכת. אולי בזכותו נצליח להשיג רוב בכנסת לשינוי אמיתי.
שטויות.
"בכל מקרה ברור שאם יצא זכאי יאשימו את השמאל ברדיפה …ואם נתניהו יצא אשם גם יאשימו את השמאל ברדיפה וגם יגידו שבית המשפט מושחת נשלט על השמאל …." – לא בגלל ההתקרבנות הסטדרטית שלך כמו כל סמולן,
אלא כיוון שהיוזם האמיתי של חוק למניעת הפצה של "ישראל היום" – ח"כ איתן כבל – אשר לפי עדותו שלו במשטרה, הסיקור שלו ע"י "ידיעות אחרונות" השתפר משמעותית לאחר הגשת הצעת החוק, לא מועמד לדין והתיק כנגדו סגור!!!
מקור: https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001304624
אז לספר סיפורים על בגין, אתה יכול לחברחך בחמאס. עובדות המציאות – קרא פסקה קודמת – מובילים למסקנה אחת ויחידה: השקרנים בסמול, אשר כבר מישאל חשין אמר כי "מעדיפים שאנשים ירצחו באוטובוסים", מבצעים הפיכה שלטונית באמצעות ניצול מערכת המשפט.
לספר על "עולמם של תומכי הימין", אתה יכול למי שלא גר בארץ ולכן לא ראה במקרה של גל הירש, למה חמולתך משתמשת ב"חקירה" וב"משפט". לפיכך, "מדינה יהודית ריבונית" כבר איננה קיימת. בדיוק מאז שגנב השלטון אהרון ברק, סירב לקבל מועמדים לעליון שדעתם שונה משלו.
גם האייטולות באיראן, מחליטים איזה חוק מידתי ומה האדם הסביר היה עושה, גם בטהראן יש ראשות נבחרת. במה שונה כנופיית שלטון החוק מעלי חמינאי? זו ה"דמוקרטיה" וה"ריבונות", שאתה מעדיף – זהה לטהראן.
אך כמו כל חונטה שגנבה את השלטון מידי העם, גם חמולתך לא שמה לב שעברתם את הרוביקון. אפילו בימי הביניים, אנשים מרדו בהצלחה כנגד שליטים גרועים יותר מאשר האייטולות באיראן או כנופיית שלטון החוק. הקריבו קורבנות ע"מ לזכות בחופש. זהו הבסיס לדמוקרטיה במערב. גם אייטולות המשפט, מביאים במו ידיהם לכך בדיוק. חונטת הגלימות מקרבת את היום, שבו בעיני כל אזרחי ישראל, נייר טואלט יהיה שווה יותר מניירות עם פסקי דין והחלטות שיפוטיות. אמצעי קיצוני, אך ראוי כנגד מי שגם אחד משופטי העליון אמר "מעדיף שאנשים ירצחו באוטובוסים".
כל הרעות החולות במדינה הן תוצאה של שלטון המשפטפטנים.
של ההפיכה המשפטפטנית האלימה, שהפכה ב-30 השנים האחרונות את ישראל לבג”ציסטאן, מדינת כל משפטפטניה, כל שופטיה וכל רועציה המשפטפטיים.
ישראל הפכה מדמוקרטיה למשפטפטוקרטיה – שלטון המשפטפטנים, ע”י המשפטפטנים, למען המשפטפטנים.
המשפטפטוקרטיה הראשונה והיחידה בעולם.
בראש פירמידת הטירוף וההפקרות עומדת כנופיית בג”צ, שהיא המקבילה המקומית (לא רוצה לומר “הישראלית”, כי הכנופיה הזו אינה ישראלית בכלל) למועצת האייאתוללות של איראן – והנה ההסבר, לטובת האהבלים, הפתיים-תמימים והשקרנים (מחקו את המיותר) שעדיין תומכים באייאתוללות האלה –
בג”צ הוא התופעה הכי איראנית בישראל: קבוצת אנשים שלא נבחרים ע”י הציבור, שלא נושאים באחריות לשום דבר ובפני אף אחד ושלא ניתן להעבירם מתפקידיהם במקרה של פאשלות, ושהפכו את עצמם לפוסקים האחרונים והעליונים בכל סוגיה ציבורית, פוליטית וערכית. בדיוק – אבל בדיוק! – כמו מועצת האייאתוללות של איראן.
ועוד לא אמרתי כלום על הגלימות השחורות, שמשותפות לאייאתוללות שלנו ולאייאתוללות של איראן.
רפורמה יסודית נדרשת כדי לבער את השחיתות, הסיאוב, ניגוד העניינים וחוסר היושרה המשווע.
לברק "גאון הדור" יש חלק בשנאה שחשים למערכת המשפט
מסתבר שהאקטיביזם השיפוטי עורר תגובת נגד.
אולי לא היה צריך להיות כל כך יהיר בשעתו?
וגם – הנפוטיזם, הקליקאות, ברק חוגג שם ע"ע אשתו השופטת.
המהלך של השופט ברק להציל את הפרקליטות – נכשל!
מוותרים לרות דוד.
לא חוקרים את לפיד בעניין מילצן.
היום דווח שהנדל נותן הטבות של מיליארדים לחברות תקשורת ולא חוקרים והכל מהמקפצה.
משפטי דרייפוס.
במילים אחרות, כאשר היועץ המשפטי לממשלה מספר בקולו שפרקליט המדינה אוחז בגרונו – אלה אינם דברים שניתן להסבירם כדברים חסרי משקל שנאמרו בעידנא דריתחא.
הדברים הללו מתארים בנסיבות העניין מצב שבו גורלו האישי תלוי ברצונו של שי ניצן, וכל עוד זהו מצב העניינים…
פוליטיזציה של משפט
פרופ' מנחם מאוטנר, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב
http://www.youtube.com/watch?v=MaGOlzc8ydM
החל מדקה 16:26
להלן התמלול המלא:
קבוצת מלכי הגבעה של השמאל הפסידה הרבה מאד כוח בפוליטיקה וסובלת הפסדים פוליטיים גדולים מאד ומה שהיא עושה בעצם, היא העתיקה את הפעילות הפוליטית שלה במידה רבה מאד מהפוליטיקה של הבחירות, שהיא הפוליטיקה של הכנסת, למקום אחר – לבית המשפט העליון – והפכה אותו למוסד שממנו היא מנהלת פוליטיקה.
בראש העותרים לבג"צ חברי הכנסת של מר"צ והעבודה והעתירות שלהם תמיד על נושאים פוליטיים.
בג"צ הפך למוסד פוליטי.
זה חלק מתהליך.
בית המשפט העליון פה לא לבד. הקבוצה הזו העבירה את הכוח שלה לא רק מהפוליטיקה של הבחירות, מהכנסת, לבית המשפט העליון, היא העבירה אותו גם אל היועץ המשפטי לממשלה, גם אל אגף התקציבים של האוצר, גם אל מבקר המדינה, גם אל בנק ישראל.
כל הקבוצות האלה זה קבוצות לא נבחרות של פקידים שמופעלים על ידי הקבוצה הזאת כדי לנטרל את המערכת הפוליטית שפועלת למגינת ליבה של הקבוצה הזאת שאיבדה בכנסת הרבה מאד כוח.
זה ההסבר הראשון.
ההסבר השני הוא עליית תפיסה ניאו ליברלית במדינת ישראל.
ניאו ליברלים עויינים את הפוליטיקה של הבחירות והם עוינים בתי נבחרים והם אוהבים מקומות של פקידות ביורוקרטית משכילה שדומה להם. הם לא אוהבים את הפוליטיקה של הבחירות כי שם יש אנשים לא משכילים כמוהם, לא אנינים כמוהם ולא צרכנים של סגנונות חיים כמוהם, אלא כל מיני אנשים שהם יותר נמוכים במידרגים האלה מהם.
ולכן הם לא אוהבים את הפוליטיקה, ורוצים לתת הרבה יותר כוח לאנשים שדומים להם, המשכילים האנינים וכו'. נכון שהפוליטיקה בישראל עברה בשנים האחרונות בעיות חריפות של ירידה ברמה שלה וגם חוסר יציבות, אבל היא סובלת מבעיות חריפות ברמה שלה בגלל ההגיון הניאו ליברלי שהשתלט עליה והוא פריימריס במקום הועדות המסדרות.
ולכן הקבוצה הניאו ליברלית בישראל פועלת במהלך כפול.
מצד אחד שיקוץ וביזוי הפוליטיקה, שהיא הגורמת להורדת הרמה שלה בגלל הניאו ליברליזם בו היא דוגלת והיא כל הזמן משקצת ומנאצת את הפוליטיקה ומצד שני, היא מאדירה את כל הגופים הלא ליברליים ושוב זו אותה קבוצה. את בית המשפט העליון והיועץ המשפטי לממשלה ואגף התקציבים ומבקר המדינה ואנשי בנק ישראל.
בית המשפט העליון קרוב תרבותית לקבוצה הזאת ונשמת אפו זה הגנה על הזכויות הליברליות.
הגנה על הזכויות הליברליות מה פירושה?
"זכות ליברלית" זה כמו אי מוגן בחומה.
יש לי את חופש הביטוי וחופש ההתאגדות ואת חופש התנועה, זה הכל כמו איים כאלה שמוגנים מפני חדירה של גורמים עוינים שיכולים לפגוע בי. זאת אומרת זאת הלוגיקה העמוקה של בית משפט ליברלי – לוגיקה של "איים מבוצרים".
כמטאפורה ניתן לומר שאותה קבוצה חברתית המתגדרת ביומיום בקהילות מבוצרות היא גם זו שמתגדרת בבית המשפט העליון ובמשפט ליברלי שנשמת אפו זה זכויות שהן כמו איים מגודרים.
לדעתי מלחמת התרבות, הצפיפות על הגבעה הפוליטית ועלייתה הנרחבת מאד של אידיאולוגיה ניאו ליברלית גורמים להבין שבעצם הועבר כאן הרבה מאד כוח לבית המשפט העליון.
הדמוקרטיה הישראלית נמצאית במשבר חמור לא רק בגלל מה שקורה במערכת הפוליטית שלה. היא נמצאית במשבר לא פחות חמור בגלל מה שקורה בבית המשפט העליון שלה.
אחרי 30 שנה של כיוון כזה מצידו של בית המשפט, בית המשפט מוצא את עצמו כרגע במצב של אובדן לגיטימציה כפול.
הוא איבד באופן כמעט מוחלט את הלגיטימציה אצל הקבוצות התרבותיות שלא מזדהות איתו ובראש ובראשונה הציונות הדתית והוא איבד הרבה מאד מהלגיטימציה שלו אצל הקבוצות שהכי מזדהות איתו, זה הקבוצות שקראתי להן ההגמונים הליברלים לשעבר, החילונים המשכילים המערביים. אין לי זמן לנתח למה קרה אובדן הלגיטימציה הכפול הזה אבל מה שאני רוצה לומר שלא רק במערכת הפוליטית יש לנו משבר.
יש לנו משבר לא פחות חמור כרגע עם בית המשפט העליון שהוא מוסד מדינה חשוב מאין כמותו. כדאי שנפתח חשיבה חדשה לגמרי לגבי איך הוא צריך לפעול ב- 30 השנים הבאות.
התפרקות תיקי נתניהו חיסלה את אמון הציבור בפרקליטות ובמערכת המשפט ורפורמה עמוקה שתסיג לאחור את המהפכה השיפוטית של אהרן ברק אינה אלא שאלה של זמן!
מרים נאור שמאלנית עוכרת ישראל.
על 12 ס"מ הרסה את כל דרך האבות. האמינה לערבי שהאדמה שלו, ללא הוכחות כלשהן.
ואם היתה מורה למשפחות בדרך האבות לשלם על כמה הסנטימטרים?
היא היתה רעה אכזרית כיתר השופטים בעליון.
ולחשוב שהיתה כלה של אסתר רזיאל נאור אחותו של דוד רזיאל מפקד האצל.
אהרן ברק שהמליך עצמו לקיסר שתל פיונים בכול המקומות בעלי ההשפעה.
במשפט, בכלכלה, בצבא, במשטרה .כולם בעלי אג'נדה שמאלנית קיצונית, אנטי יהודית, אנטי לאומית.
בעצם הרס את המדינה.
אנו הבובות הולכים כאילו לבחור אבל זה רק בנדמה לי. הוא משחק עם הבובות שהציב ומנהל המדינה.
https://www.youtube.com/watch?v=QBMxmS9Bh1U
תל אביב הפכה בשנת 2010 לעיר ובה יהודים – סודאנים – אריתראים
עשרות אלפי מסתננים מאפריקה התיישבו בתוך ישראל
telaviv10122010ewmv.wmv
מסתננים בתל אביב 2010 חלק שלישי
http://www.youtube.com/watch?v=FJ7Q8NXXf2k&feature=related
3.מסתננים בתל אביב 2010 חלק רביעי
http://www.youtube.com/watch?v=_k0UbTw5EXM&feature=related
4.מסתננים בתל אביב
http://www.youtube.com/watch?v=8zbIZ7kQdQs&feature=related
מרים נאור (מירל'ה לדברי הדיקטטור ושודד הים המשפטי אהרון ברק) עשתה נזקים בלתי הפיכים כמו כל שאר עורכי הדין המתקראים שופטים ובחרו את עצמם בעצמם באמצעות ועדת הדילים האפלה שלהם וועדת השתיים העוד יותר אפלה שלהם – ויושבים בבג"צ ומחוקקים לנו באמצעות פסקי דין חלולים ומקוממים הפוגעים במדינה לנצח.
כל כך הרבה נזקים הם עושים כל יום לעם היהודי האומלל ולמדינתו היחידה והקטנה והמותקפת והמאויימת לטובת הערבים שלהם יש עשרות מדינות ענקיות סביבנו – בתואנת שקר ושווא שהערבים הם מסכנים כי הם מיעוט.
חה חה חה. עוד מיעוט כזה ואבדנו. מאות מיליונים שרוצים לכלותנו ויושבים הכסילים ומלהגים שטויות והמצאות שלא יאומנו לרעתנו.
מציפים אותנו באפריקנים ומאלצים אותנו לדאוג להם כאילו אין לנו דאגות משל עצמנו וכאילו אין לכל הפולשים גנבי הגבול האלה מדינה משלהם וכאילו יש מקום במדינה הפיצפונת הזאת לכל מיני עמעמים. עוזרים להקים פה מדינה צלבנית חדשה ומדינה מוסלמית ערבית נוספת כדי שהיהודים יברחו מכאן שוב לגלות המסוכנת עוד יותר.
כל השופטים האלה עם ההשוואות הרמאיות כאילו אנו כיהודים צריכים וחייבים לתת לפולשים אפריקנים ואחרים מדינה חליפית כשיש להם מדינה משלהם ומקומם בה ותפקידם לשנות שם מה שלא מוצא חן בעיניהם ולא לפלוש ולהציף מדינות אחרות לא להם. (הם מתעלמים מהעובדה שליהודים לא היתה מדינה כשהם ביקשו להיות פליטים ולברוח מסכנות – מה שלא קיים כשמדברים על פולשים למיניהם שמצאו פה קייטנה על חשבון היהודים).
כל האפריקנים האלה הם פושעים אפריקנים. (רק לפושע אפריקני יכולים להיות 5000 דולר לצורך פלישה לא חוקית וגניבת גבול למדינה לא לו).
וכל הצביעות של נאור ושותפיה שם בבג"צ כשהם כותבים שיש לתת לפושעים האלה מקלט ולא להוציאם מפה מתבטאת בכך שנאור לא קמה ואמרה את האמת, שהיא, שהפולשים האלה אינם יכולים להיחשב בישראל כמבקשי מקלט בכלל כי מדינתם אינה גובלת בישראל. החוק אומר שפליט הוא אך ורק מי שברח ממדינתו למדינה הגובלת עימה. אך ורק. כל דבר אחר הוא פלישה והסתננות לא חוקית.
הם ברחו למצרים ובה יש מחנות פליטים של האו"ם ושם הם היו פליטים וצריכים להישאר.
אבל נאור ושותפיה הצבועים דיברו על החוק הבינלאומי (עוד שקר גדול) ואז התעלמו ממנו.
איזו זוועה של מערכת משפט.
אנחנו חיים בעולם השקר ובסדום ועמורה.
******************
כך ניצחו הקרן ובג"צ את הממשלה ופתחו את השערים למסתננים
למדינה לא נשאר אמצעי הגנה ולו הפעוט ביותר. מאז גם בוטל החוק למניעת הסתננות. כך מתנהלת המדינה. לקרוא ולא להאמין.
כך ניצחו הקרן ובג"צ את ממשלת ישראל ,ופתחו את שערי ישראל להצפה של מסתננים מכל העולם בלי שלמדינה נישאר אמצעי הגנה ולו הפעוט ביותר.
בג"צ שיתף פעולה עם המניפולציות של אירגוני הקרן והחרים מידי ממשלות ישראל את כל אמצעי ההגנה על המדינה וחשף אותה לחיסול מהיר!
חובת הכנסת לבטל מיד את חוק כבוד האדם וחירותו,ו להשיב את יכולת המשילות לממשלה ולממשלה בלבד. בג"צ יושם במקומו -בית משפט בלבד!
תחוסל ממשלת העל המעוותת את הפרדת הרשויות ומנהלת מדיניות מופרעת שמחסלת את המסד עליו נוסדה מדינת היהודים הקטנה.
יו"ר מפלגת הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' משיב לפרקליט המדינה לשעבר שתוקף אותו בכלי התקשורת בעקבות הביקורת שמתח על החלטת בג"ץ.
ו"ר מפלגת הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' תוקף הבוקר (שני) את פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן שתקף אותו בכלי התקשורת על רקע הביקורת על בית המשפט העליון.
"מדובר באוויל משריש חסר הבנה לחלוטין במשפטים. מדקלם שטויות שסטודנט למשפטים שהיה מדקלם היה מודח מהקורס. לא יאמן שהאיש אשכרה היה פרקליט מדינה. מצד שני, אם יאיר גולן היה סגן רמטכ"ל הכל כנראה אפשרי".
מוקדם יותר תקף שי ניצן את סמוטריץ' בגלי צה"ל ובכאן חדשות "אי אפשר להבין ולקבל את הביקורת האלימה והמזעזעת של גורמים פוליטיים על בג"ץ. כאשר יו"ר הכנסת ויו"ר מפלגת הציונות הדתית קוראים באופן פומבי לא לקיים את החלטת בג"ץ – זה צעד חמור ביותר", אמר.
בג"ץ קבע בהרכב מורחב כי התיקון לחוק יסוד, שאפשר הגדלה של התקציב ההמשכי ב-11 מיליארד שקלים לאחר שבאוגוסט האחרון נדחה המועד האחרון להעברת תקציב בכנסת, הינו "שימוש לרעה בסמכות הכנסת".
השופטים אמנם לא ביטלו את החוק, אך הוציאו "התראת בטלות" שמזהירה מפני חקיקה דומה בעתיד. "בתוך המשבר הפוליטי חסר התקדים שישראל נמצאת בו, נראה שחוקי היסוד ותקציב המדינה הפכו לכלי משחק".
https://www.inn.co.il/news/493467
תגוביות:
1.שי ניצן, יאיר גולן, מעניין כיצד המדינה הובילה אותם לתפקידיהם הרמים. בושה לממנים ולממונים שהיו אז בצומת נתינת התפקיד.
2.יהי רצון שיתקיים בשי ניצן סוף הפסוק: ואקוב נוהו פתאום, למרות שיצא לפנסיה וד"ל.
3.פני הדור כפני הכלב ואנשי אמת תמו. אחד המיוחדים שנותרו לפליטה הם סמוטריץ' ובן גביר.
4.רשב"ם: אויל משריש – אויל מצליח שיש לו שורש וענף. ואקוב – קללתי נוהו ומעונו, אשר יבא פתאום שברו ועת פקודתו (ע"פ יר' ח , יב).
ביטול זכות העמידה, ביטול עיקרון אי השפיטות, עיקרון הסבירות וה"סמכות" לפסול חוקים, הם לדעת עו"ד שפטל יסודות הדיקטטורה של בג"צ.
תנועת "אם תרצו" מפרסמת היום (חמישי) סרטון נוסף בסדרת סרטוני "על סדר היום" של התנועה, בו מפרט עו"ד יורם שפטל את מה שהוא מכנה "ארבעת היסודות של דיקטטורת בג"צ".
היסודות אותם מציין עו"ד שפטל הם ביטול זכות העמידה, ביטול עיקרון אי השפיטות, עיקרון הסבירות וה"סמכות" שנטל לעצמו בית המשפט לפסול חוקים.
"ארבעת היסודות הללו יצרו את בג"צ כשליט עליון בלעדי במדינה, והשלטון הזה לא בא כדי להשליט את שלטון החוק אלא את שלטון בג"צ המנוגד לשלטון החוק וכך בג"צ קובע בכל דבר ועניין, קטן כגדול", ציין שפטל.
כדוגמה לשלטון המוחלט של בג"צ ציין שפטל את ההחלטה, בניגוד לעמדת שר האוצר, להטיל מס על מכירת טבק בתפזורת.
דוגמה נוספת, "בעניין הרבה יותר רציני", כהגדרת שפטל, היא ההחלטה שאילצה את ראש הממשלה בנימין נתניהו להיפטר מכמה מהתיקים שבהם החזיק.
כפתרון מציע שפטל לחוקק חוק יסוד שיקרא "חוק יסוד הפרדת הרשויות:
"סמכויות בתי המשפט במשפט הציבורי", אשר יאיין את ארבעת יסודות הדיקטטורה של בג"צ באמצעות חקיקה ישירה וברורה, "כך ישראל תחזור להיות דמוקרטיה".
https://www.inn.co.il/News/News.aspx/423793
תגוביות:
1.פשוט והגיוני. היות ובג"צ לא ייסוג ללא קרב יש להוסיף סנקציות לאותו חוק יסוד השפיטה. שופט שיפסוק בניגוד לחוק, או שיבטל חוק, או שיקרא לביטול חוק, או שיערער על מעשה שלטוני בעילת חוסר סבירות, או שינסה לדון בעיניינים פוליטיים ייראה כמי שהתפטר לאלתר מתפקידו כשופט ויאבד את זכויות הפנסיה שצבר. במקרים קיצוניים תיבדק האפשרות להעמידו לדין בגין המרדה. מי ישפוט את השופטים? הריבון, העם, באמצעות נציגיו בכנסת.
2.אם בג"צ יסרב להחזיר את סמכויותיו – הוא מזמין עליו הפיכה אזרחית.
*אדם גולד*
ואחרון לכנס החירום.
חוץ מהחנפנות והאופורטוניזם, הרצון לקדם הכרעות לטובת הלקוחות, אי אפשר שלא להגיד כמה מילים על אוסף הקומבינות הקשרים, הנפוטיזם וגילוי העריות של הדוברים והמשתתפים הבולטים שנשקפים מן התמונות של כנס החירום עם שופטי העליון – מארג סבוך שלא היה מבייש חצר ביזנטית רקובה במיוחד.
אין לי זמן או כח לתיאור, וממילא צריך ספר עב כרס לתיאור ממצה שכזה, אז לצורך ההמחשה נסקור *בקצרה* את הקשרים והקומבינות של הדוברים הבולטים בכנס עם ציר: ברון-חיות-פוגלמן, ציר של שלושה שופטים מהשמאל הפרוגרסיבי העמוק שבמידה רבה מהווים כיום את הציר החזק והמשפיע בעליון.
אז מאיפה נתחיל?
מהמגדלור המוסרי דורי קלגסבלד, שהוא השותף המיתולוגי של דנציגר וחבר אישי ומשפחתי של פוגלמן והנשיאה חיות וכמובן מקושר לנשיאה בדימוס נאור שבנה מיכאל התמחה ועבד אצלו שנים ארוכות?
מברק טל, החבר הטוב של חיות (שהוקלט בלייב מתחנף לאפי נווה בניסיון לקבל מינוי בעליון)?
מנגה רובינשטיין החברה הקרובה של ברון ובעלה?
או שמא מעו"ד רלי לשם, החבר הקרוב של הנשיאה חיות וברון עוד מתקופת האוניברסיטה, שכפי שחשף קלמן ליבסקינד, גם תרם כספים למוסד המשפחתי של ברון (יחד עם משרד מיתר עצמו) ובכל זאת מופיע בפניה בבית המשפט?
או אולי דווקא בבעז בן צור, חברו של פוגלמן, שלגמרי במקרה בתו הועסקה כעוזרת משפטית אצל פוגלמן?
או גיורא ארדניסט החבר הקרוב של הנשיאה חיות, שלגמרי במקרה בתו טל התמחתה אצל חיות?
וכן הלאה ועוד ועוד שותפים ועורכי דין 'אמיצים' שקשורים באינספור קשרים וקומבינות של אליטה שבזה לציבור ולכל מה שהוא והיא לא, ושמסתבר שאפילו לא מתביישת להשתין מהמקפצה.
(אבל תם זמננו, נמשיך בהזדמנות).
פוזנר: "ברק איננו מנסה להגן על גישתו השיפוטית באמצעים משפטיים מסורתיים. הוא לוקח כמובן מאליו שלשופטים יש סמכות טבועה לגבור על חוקים.
גישה כזאת יכולה להיות מתוארת כתופסת שלטון בכוח.
מערכת משפט הרואה עצמה חופשיה לגבור על החלטות של גורמים הנבחרים באופן דמוקרטי, מטשטשת את הדמוקרטיה…
"ברק גם קבע כלל שאין לו אח ורע בחוק האמריקאי, שלא המחוקק אלא רק שופטים אחרים יכולים להעביר שופט מתפקידו;
ושכל החלטת ממשלה הנחשבת 'בלתי סבירה' היא גם מטבעה בלתי חוקית; שביהמ"ש יכול לאסור על הממשלה למנות אדם לתפקיד כלשהו, אם עבר על החוק וגם אם קבל חנינה, או אם קיים חשד שעבר עבירה אתית;
והוא גם יכול להורות על פיטורי שר בממשלה אם הוגש נגדו כתב אישום;
ובשם 'כבוד האדם' יכול ביהמ"ש לפעול להפחתת העוני ולמען מחוסרי הדיור;
ושביהמ"ש יכול להחליט אם לשחרר טרוריסטים במסגרת הסדר פוליטי;
ושבכוחו לבטל פקודות צבאיות ולהורות לממשלה להזיז את גדר ההפרדה שאמורה למנוע מטרוריסטים מתאבדים לחדור לשטחי ישראל…
רק בישראל מעניקים השופטים לעצמם את הסמכות הזו, לבקורת שיפוטית מופשטת, מכוח עצמם, בלא הסמכה חוקתית או חקיקתית מפורשת, מפי הרשות המחוקקת.
זה מזכיר את נפוליאון שלקח את כתר המלכות מידיו של האפיפיור והניח אותו על ראשו בעצמו"…
ביהמ"ש הוא אם כן זה שמחוקק את החוקים בישראל, כשהוא משתמש בחוקים עצמם כדפי טיוטא ראשונית שאותם הוא חופשי לשכתב כרצונו".
בלשון פחות נקיה מהתבטאויותיו של פוזנר, נאמר במאמר שלו שברק פשוט ציפצף על החוק הכתוב ולש אותו כרצונו, באורח אנטי דמוקרטי מובהק, אולי דיקטטורי.
יכולים נבחרי העם לחוקק מה שיחוקקו, אבל ברק יהפוך את חקיקתם על פיה ויחליט על דעת עצמו, כאילו היה נפוליון מס' 2, בשביל אזרחי ישראל ומחוקקיה, מה באמת טוב להם.
פוזנר טוען גם שספרו של ברק רצוף שגיאות…
שופט אמריקאי בכיר: אהרן ברק – מעין שודד-ים משפטי
הפרופ' ריצ'רד פוזנר, כיום שופט בית משפט הפדרלי לערעורים פירסם ביקורת על ספרו של ברק ואמר כי הוא "שובר את השיא העולמי בהיבריס שיפוטי"
רק בישראל, למיטב ידיעתי, שופטים מקבלים את סמכותם לביקורת שיפוטית מופשטת בעצמם, בלא הסמכה חוקתית או חקיקתית מפורשת. אפשר להיזכר בנפוליאון שלקח את כתר המלכות מידיו של האפיפיור והניח אותו על ראשו בעצמו".
http://www.haaretz.co.il/misc/1.1559062
בית המשפט העליון של ישראל זו בדיחה רעה מאד.
חבורת אייתולות ששמו עצמם מעל החוק והכנסת ובלא סמכות לכך הם הקובעים במדינה.
אולי בכל זאת יש הבדל אחד, דווקא לטובת האייאתוללות האיראניים:
האייאתוללות של איראן לפחות דואגים לאיראן – מה שממש לא ניתן לומר על האייאתוללות שלנו, שהם סייעני אויב ותומכי טרור.
מי הרשה לחולרות האלה להעניק “זכויות” לפולשים זרים, על חשבון בעלי הבית?
מרים נאור (מירל'ה לדברי הדיקטטור ושודד הים המשפטי אהרון ברק כהגדרת פרופ' פוזנר) עשתה נזקים בלתי הפיכים כמו כל שאר עורכי הדין המתקראים שופטים ובחרו את עצמם בעצמם באמצעות ועדת הדילים האפלה שלהם וועדת השתיים העוד יותר אפלה שלהם – ויושבים בבג"צ ומחוקקים לנו באמצעות פסקי דין חלולים ומקוממים הפוגעים במדינה לנצח.
כל כך הרבה נזקים הם עושים כל יום לעם היהודי האומלל ולמדינתו היחידה והקטנה והמותקפת והמאויימת לטובת הערבים שלהם יש עשרות מדינות ענקיות סביבנו – בתואנת שקר ושווא שהערבים הם מסכנים כי הם מיעוט.
חה חה חה. עוד מיעוט כזה ואבדנו. מאות מיליונים שרוצים לכלותנו ויושבים הכסילים ומלהגים שטויות והמצאות שלא יאומנו לרעתנו.
מציפים אותנו באפריקנים ומאלצים אותנו לדאוג להם כאילו אין לנו דאגות משל עצמנו וכאילו אין לכל הפולשים גנבי הגבול האלה מדינה משלהם וכאילו יש מקום במדינה הפיצפונת הזאת לכל מיני עמעמים. עוזרים להקים פה מדינה צלבנית חדשה ומדינה מוסלמית ערבית נוספת כדי שהיהודים יברחו מכאן שוב לגלות המסוכנת עוד יותר.
כל השופטים האלה עם ההשוואות הרמאיות כאילו אנו כיהודים צריכים וחייבים לתת לפולשים אפריקנים ואחרים מדינה חליפית כשיש להם מדינה משלהם ומקומם בה ותפקידם לשנות שם מה שלא מוצא חן בעיניהם ולא לפלוש ולהציף מדינות אחרות לא להם. (הם מתעלמים מהעובדה שליהודים לא היתה מדינה כשהם ביקשו להיות פליטים ולברוח מסכנות – מה שלא קיים כשמדברים על פולשים למיניהם שמצאו פה קייטנה על חשבון היהודים).
כל האפריקנים האלה הם פושעים אפריקנים. (רק לפושע אפריקני יכולים להיות 5000 דולר לצורך פלישה לא חוקית וגניבת גבול למדינה לא לו).
וכל הצביעות של נאור ושותפיה שם בבג"צ כשהם כותבים שיש לתת לפושעים האלה מקלט ולא להוציאם מפה מתבטאת בכך שנאור לא קמה ואמרה את האמת, שהיא, שהפולשים האלה אינם יכולים להיחשב בישראל כמבקשי מקלט בכלל כי מדינתם אינה גובלת בישראל. החוק אומר שפליט הוא אך ורק מי שברח ממדינתו למדינה הגובלת עימה. אך ורק. כל דבר אחר הוא פלישה והסתננות לא חוקית.
הם ברחו למצרים ובה יש מחנות פליטים של האו"ם ושם הם היו פליטים וצריכים להישאר.
אבל נאור ושותפיה הצבועים דיברו על החוק הבינלאומי (עוד שקר גדול) ואז התעלמו ממנו.
איזו זוועה של מערכת משפט.
אנחנו חיים בעולם השקר ובסדום ועמורה.
******************
כך ניצחו הקרן ובג"צ את הממשלה ופתחו את השערים למסתננים
למדינה לא נשאר אמצעי הגנה ולו הפעוט ביותר. מאז גם בוטל החוק למניעת הסתננות. כך מתנהלת המדינה. לקרוא ולא להאמין.
כך ניצחו הקרן ובג"צ את ממשלת ישראל ,ופתחו את שערי ישראל להצפה של מסתננים מכל העולם בלי שלמדינה נישאר אמצעי הגנה ולו הפעוט ביותר.
בג"צ שיתף פעולה עם המניפולציות של אירגוני הקרן והחרים מידי ממשלות ישראל את כל אמצעי ההגנה על המדינה וחשף אותה לחיסול מהיר!
חובת הכנסת לבטל מיד את חוק כבוד האדם וחירותו, ולהשיב את יכולת המשילות לממשלה ולממשלה בלבד. בג"צ יושם במקומו -בית משפט בלבד!
תחוסל ממשלת העל המעוותת את הפרדת הרשויות ומנהלת מדיניות מופרעת שמחסלת את המסד עליו נוסדה מדינת היהודים הקטנה.
בכור: השמאל הקיצוני מעודד הבאת מסתננים לישראל מתוך תוכנית לשינוי המאזן הדמוגרפי.
ד"ר גיא בכור טוען שהמזימה היא להפוך את ישראל למדינה עם אחוז מוסלמים גבוה, ובכך לחסל את הריבונות היהודית.
כאשר המספרים יגיעו לרבע מיליון, יפנו לבג"ץ ולמוסדות האו"ם, בדרישה שישראל תעניק למסתננים אזרחות ישראלית.
הכוונה לשנות את ההרכב הדמוגרפי של ישראל
מהי תוכניתם הנרקמת בחשאי של האירגונים ל"זכויות אדם"?
מאת ד"ר גיא בכור
כאשר פרסמנו בג'יפלאנט כבר בשנת 2007, עם ראשית התופעה, את חלום הבלהות הנשקף לישראל מאפריקה, נדהמו אז רבים.
היום, כשהחיזיון הזה כבר התממש (אז הגיעו 400 מהגרים בחודש מאפריקה, כיום כ-4,000 בחודש), אני מבין שגם אני הייתי נאיבי באותו מאמר, ולא ראיתי את עומק התמונה, שכרגע נפרשת לפנינו.
אז סברתי שמדובר בעיקר בהגירה לשיפור החיים של אפריקאים, כמו ההגירה ממקסיקו לארצות הברית, אך כיום נראה שהתמונה, אבוי, ייחודית למדינת ישראל.
מיליוני אפריקאים היו רוצים להגר לישראל כדי לשפר את חייהם, ומתברר שבישראל יש גורמים הרוצים בדרך זו לשנות את המאזן הדמוגרפי של המדינה.
זה לא רק שפה העגל רוצה לינוק, אלא שיש כאן גם גורמים הרוצים להיניק.
לאחר שלא הצליחו להכניס לפה מאות אלפי פלסטינים, בונים עכשיו גורמים אלה על הגירת מאות אלפי מוסלמים מאפריקה לתוך ישראל.
לא מלחמה על הגירה לישראל לפנינו, אלא מלחמה על המשך הרוב היהודי בישראל.
שורה של עמותות, ארגוני מתנדבים ואחרים, מעודדים את ההגירה האפריקאית הזו לישראל.
הם מכוונים אותה עוד ממדינות המוצא, שומרים עליה שלא תיתקל בקשיים בסיני, ומאפשרים לה בית חם בישראל.
הם הוציאו ומוציאים את השמועה באפריקה, שישראל היא גן עדן, וכי אפשר להגיע אליה ברגל.
לא מהגרי עבודה לפנינו, ולא פליטים, אלא מוסלמים אפריקאים-ברובם, המגיעים לכאן כדי להשתקע, ולא לעזוב עוד לעולם.
כאשר אמרנו במאמר המקורי משנת 2007 "מחפשי עבודה" הרושם שנוצר היה שהם יעבדו ויחזרו. לא. הם מתכוונים להישאר בישראל, ארצם החדשה.
המספרים:
לפי נתונים רישמיים של מדינת ישראל עומד קצב המהגרים המוסלמים מאפריקה על כאלף איש בשבוע (זה היה המצב בחודש האחרון), כמעט 4,000 איש בחודש, וזו הכפלה של התמונה מלפני כמה חודשים. כיוון שאין מישהו שיודע בדיוק כמה מהגרים כאלה יש כבר בישראל, נעות ההערכות (מגורם מוסמך) בין 80-120 אלף מהגרים אפריקאים הנמצאים בישראל.
דרום תל אביב הפכה לסודאן הקטנה, באילת, המהגרים הגרים בדירות שכורות ובשכונות שלמות, הם כבר כ- 20% מהאוכלוסיה, וכזה המצב בשכונות חלשות במרכז הארץ.
בכל מקום בצידי הדרכים בארץ צועדים המהגרים החדשים.
הם סוקרים את ארצם החדשה, נהנים להביט בעושרה, עושרם.
לכו לראות את המחזות המדהימים באילת, עיר שנכבשה בידי המהגרים, איך נוספים אליהם עוד עשרות ומאות מהגרים חדשים כל לילה.
הם מגיעים לאילת, ניגשים על הבוקר לסניף משרד הפנים, שם הם מקבלים אישורי שהייה של מדינת ישראל, ומכאן הם חופשיים להתחיל לעבוד בכל הארץ.
ומהי תוכניתם הנרקמת בחשאי של אותם ארגונים ל"זכויות אדם"?
כאשר המספרים יגיעו לרבע מיליון או חצי מיליון, ואנחנו מתקרבים לכך, יעלו הגורמים האלה מעל פני המים, יפנו לבג"ץ ולמוסדות האו"ם (האו"ם כבר מתערב בכך אצלנו), בדרישה שישראל תעניק למהגרים תושבות ואפילו אזרחות, כמקובל במערב.
בכך יזנק אחוז המוסלמים בישראל באופן מיידי ל- 30-35% על כל המשמעויות הדמוגרפיות שיכולות להיות לכך.
בהיותם תושבים, ואחר כך אזרחים, יוכלו האפריקאים להביא לכאן, באופן טבעי, את בני המשפחה שלהם, והמספרים יוכפלו. ומי שלא רצה את היהודים באוגנדה, תבוא אוגנדה לישראל.
בהיותנו מדינה זעירה, התהליכים האלה יקרו מהר מאוד, יותר מהר מאשר באירופה.
עכשיו אנחנו מבינים שלא המהגרים המוסלמים מאפריקה (כל המהגרים מסודאן מוסלמים, ורוב המהגרים מאריתראה) הם החלשים, אלא הישראלים הקולטים דווקא. לא הם מאויימים, שכן אין אלה פליטי מלחמה, אלא דווקא ישראל היא המאויימת.
ארגונים אלה, שיש להם גישה קלה לתקשורת, אינם מסתירים את רצונם לראות את ישראל מדינת כל אזרחיה ולא עוד מדינה יהודית או ציונית, ומן הבחינה הזו המהגרים המוסלמים מאפריקה נופלים לידיהם כפרי בשל.
אלה הם האחראים הישירים על המכה החדשה שנפלה על ישראל.
הם מכוונים את ההגירה, מארגנים אותה, שומרים עליה מפני הרשויות ומרתיעים את גורמי האכיפה, מפנים את המהגרים לקבלת האישורים והניירות, מעצימים אותם, מלמדים אותם איך לעמוד מול השלטונות, איך לערוך הפגנות, ואף עיתון הוציאו להם, בשפות האפריקאיות, ובמימון האו"ם.
ומיהם סוכני-המשנה לפלישה המוסלמית האדירה הזו?
שורה של גורמים אינטרסנטיים, שעושים כסף מן העבדים החדשים שמגיעים לכאן.
המלונאים, שמעסיקים אותם בפרוטות (במיוחד באילת, ההופכת בשל כך לעיר אפריקאית), ענף הבנייה, שמעסיק אותם לעבודות הנחותות ביותר, נקיון וגננות.
כל אלה מרוויחים על חשבון המהגרים החלשים שמגיעים, ללא הגנה. האם הארגונים האלה "לזכויות אדם" מסכימים עם העבדות החדשה שנוצרת כאן? אני לא מסכים.
חוק מיוחד לענישת מעסיקי מהגרים אינו נאכף כלל, למעשה הפך לאות מתה, והתופעה רק מתגברת. השמועה יצאה כבר באפריקה שפה יש צורך בידיים עובדות, ומאות אלפים בדרך, ממש כך.
הממשלה הרימה ידיים.
הצהרות רמות על הקמת מחנה איסוף בדרום, ואכיפת החוק, לא נאכפות.
גדר שהתחילו בבנייתה היא בבחינת מהתלה. מדובר בגדר נמוכה, שניתן לטפס עליה.
הפיגוע באילת שהתרחש בקיץ, ואשר נדמה היה שיעצור את התופעה, ויכניס סוף סוף את צה"ל לשמירת הגבול, לא שינה בהרבה את המצב, ומאז מספר המהגרים רק זינק. ומשרד הפנים שלנו מחלק אשרות שהייה לכל מהגר בלתי חוקי.
השלטונות המצריים ניסו לבלום את התופעה עד לפני כמה חודשים, כאשר ירו מידי פעם על המהגרים. היום הם כבר לא עושים את זה, ולמה שיעשו? מה אכפת להם שישראל תתאסלם? ההיפך.
גם הבדואים בסיני מאושרים: מתעשרים מן ההגירה וגם מציפים את ישראל. מה רע?
כאשר אני קורא את המצהלות בעולם הערבי על הפלישה המוסלמית הזו לישראל, הבנתי מה מתרחש כאן. המוסלמים מאפריקה יעשו את העבודה לעולם הערבי.
בשביל מה לטרוח ולהילחם בישראל? מרצונה היא עוד תהפוך את עצמה למדינה מוסלמית.
צריכים לזהות יותר ויותר: "התוקפנות הפאסיבית". זהו כלי שעושה שימוש בליברליות של הצד החזק כדי להביך ולבלבל אותו. אותם ארגונים ידברו תמיד על המהגרים כחלשים ואומללים, כאילו מישהו הכריח אותם להגיע לכאן, תוך שהם מציגים את משטרת ההגירה (שדווקא לא עושה הרבה) ואת גופי האכיפה כחזקים וכמרושעים.
מעכשיו עלינו להבין: התוקפנות הפאסיבית היא תוקפנות חמורה יותר מזו האקטיבית, משום שהיא ערמומית, ועושה שימוש לרעה ביתרונות ובחששות שלנו. למשל, מאיימים במרומז שאם ישראל לא תקלוט עוד מהגרים, יביכו אותה בעולם, במסגרת ה"דה-לגיטימציה", כמדינה גזענית, מה אתם יודעים. (המוזיקה: מתוך הסרט "גאנדי", 1982, וזהו הקטע של מצעד המלח. יוצרי המוזיקה: ראווי שנקר וג'ורג' פאנטון). ארץ אהובה, את במתקפה.
הארגונים שותקים עכשיו שתיקה רועמת, כדי לאפשר כניסה של כמה שיותר מהגרים מוסלמים לישראל, ואז יתחילו את המאבק המשפטי לאיזרוחם כאן. בשלב הזה הם עסוקים בהחדרה של מאסות גדולות ככל האפשר, והרתעת הרשויות מלפגוע בהם.
השלב הבא יגיע, ועוד איך.
הצעדים הנדרשים בבהילות הם:
1. הקמת מחנה האיסוף בדרום, עליו כבר התחייבה הממשלה, והעברת אלפי מהגרים לתוכו. למה זה לא קורה? חלוקת האשרות מטעם משרד הפנים צריכה להיפסק.
2. הפסקת עבודת המהגרים בענפי המלונאות, הבנייה והניקיון. יוטלו קנסות כבדים על מלונאים שיעסיקו מהגרים. בכך תרד מייד המוטיבציה להגיע לכאן. רדיפת בצע פוגעת בקיומה של ישראל כמדינה בעלת רוב יהודי.
3. העיר אילת חייבת לשבות, כדי להביא את הנושא למודעות לאומית. לא רבים יודעים מה שמתרחש שם. אין מודעות לתוקפנות הפאסיבית. אם אילת לא תעשה למען עצמה, מי יעשה?
4. המשך בניית הגדר, למרות שאינה אפקטיבית במיוחד. יש להוסיף לה תגבור מיידי של צה"ל, ונכונות לירות על מי שחודר ללא סמכות את גבולות המדינה. לשם כך קיימים גבולות.
5. מדיניות שיטתית ומאורגנת של החזרה. מן המחנה היישר אל המטוסים, תוך מתן סיוע של אלף דולר לכל מהגר החוזר לסודאן, לאריתראה או למדינות האפריקניות מהן בא.
מה שלא נעשָה עם המאמר המקורי, יוכל להיעשות עכשיו. אך מה שלא ייעשה עכשיו לא יוכל להיעשות עוד.
המזימה להפוך את ישראל למדינה עם אחוז מוסלמים גבוה, ובכך לחסל את הריבונות היהודית שכאן, הולכת ומתפתחת.
יתכן ונשכיל לפעול נכון ומהר, ויתכן שנשקע לתהום.
אך לאחר המאמר הזה אף אחד לא יוכל לומר בעוד כשנתיים – שלוש: לא ידעתי!
כל הרוע האנושי ניבט מעיניו המרושעות והיהירות.
ראיתי אותו מרואיין על ידי שרה בק בערוץ 14. כמה שפל בתשובותיו הערמומיות והנכלוליות.
עלח מי הוא חושב שהוא עובד. אני השופט גוזר על עצמי.
בעעע
איש מגעיל.
מי שמו בכלל?
הרס את הדמוקרטיה, את מערכת המשפט, את מדינת ישראל.
כל הכיעור החיצוני שלו מציג את הכיעור הפנימי שלו שהוא עצום. כי כל מה שיש בתוך האדם נראה למתבונן בו מבחוץ.
האירוע היותר מדהים ומגעיל בפרשת נתניהו הוא התערבות מעכרית לטובתו של מי שהמציא את מבחן בוזגלו ויישם אותו על – יצחק רבין.
ברק כל כך זחוח שכלל לא נתן דעתו לכך שהכלל אותו ניסח חל גם עליו.
בלבו סבר שהוא מעל לחוק ובלי להרהר בעט הן בהלל הזקן ("כל דשניא") ובקנט, כי אני הרי המחוקק! אני! הבעיה היא לא רק בברק אלא בכל מעורב בתהליכי השפיטה.
השיטה מרקיבה ומתפוררת מהנגע שפשה בה ללא מתום .
יש לחסל את בג"צ במתכונתו הנוכחית בה השופטים בוחרים את עצמם בעצמם באמצעות ועדה חשאית המתנהלת בלא נהלים כתובים, לפי קריטריונים לא ברורים, באמצעות מסלולים עוקפי ועדה סטטוטורית. יש לבטל את כל השיטה הזו.
את השופטים תבחרנה, כמו בכל העולם הדמוקרטי, אך ורק ממשלות ישראל המתחלפות ורק לאחר שימוע עומק בכנסת, במהלכו תובררנה עמדות המועמדים ויחסם לעם היהודי ולזכותו על ארצו, הקודמת לכל זכות אחרת.
מי שיש לו בעיה עם ההמנון או הדגל לא ישמש שופט במדינה היהודית.
יש לקבוע בחוק שהיועץ המשפטי לממשלה ייבחר אך ורק על ידי הממשלה, כראות עיניה ובהתאמה עם האידיאולוגיה הפוליטית שלה ולא יונחת כפי שקורה היום, כאחד מרשימה שבג"צ קובע.
יש לקבוע בחוק שהיועץ הינו אך ורק יועץ ואינו קובע דבר לגבי מדיניות הממשלה או מינוייה לתפקידים שונים – שכן כך מתבצעת אידיאולוגיה הלכה למעשה.
אהרון ברק הוא שקבע בפסיקה הזויה שעצות היועץ יחייבו את הממשלות ומאז שולט היועץ מטעם בג"צ על המדינה. יש לבטל את הפסיקה – שאינה מעוגנת בחקיקה כלשהי.
אשר לטענה שהפקדת סמכות המינויים במערכת המשפט בידי הכנסת תביא לפוליטיזציה פסולה של ההליך, התשובה היא פשוטה:
אם הכנסת כשירה לשרת כנציגת העם לצורך חקיקת חוקים שבכוחם אף לחייב כנסת עתידית, יהיה זה מופרך ואף מגוחך לטעון שהיא איננה כשירה לאשר את המינויים לאותו גוף אשר יפרש את החוקים שהיא חוקקה.
מנגנון דמוקרטי חדש לבחירת שופטים חיוני לא רק לשימור מעמדו של בית משפט החשוף לביקורת ציבורית גוברת. הוא אף ימלא תפקיד חשוב בחיזוק הדמוקרטיה הישראלית בכללותה.
בין התופעות המסוכנות ביותר העלולות לאיים על משטר דמוקרטי בולטת התפתחותה של תחושה בקרב העם שדעתו אינה נחשבת, שאין לו כל שליטה על מושליו וכי אין טעם אפוא שייטול חלק בענייני ציבור.
השיטה הנוכחית למינוי השופטים בישראל מעודדת בדיוק את התפשטותה של מחלה זו, שכן המסר שלה הוא שאין להותיר בידי נציגיו הנבחרים של העם את ההחלטות החשובות ביותר ושמשום כך הרכב בתי המשפט חייב להיקבע בידי ועדה סגורה.
ממשלת "ימין" ממנה רדיקלים סמולנים חסרי כישורים לרמטכ"ל, נגיד הבנק, פרקליט המדינה.
ממש לא מדובר באליטה כי אם בכנופיה פיאודלית כמו בירדן, מצרים וסוריה.
אהרון ברק הביא בסדרה של מהלכים לביסוסן של שתי הלכות שאין להן בסיס בחוק:
האחת היא שהממשלה חייבת לקבל את חוות-דעתו של היועמ”ש; השניה היא שהיועמ”ש רשאי לסרב לייצג את הממשלה בביהמ”ש, אם זו פעלה בניגוד לחוות-דעתו.
לדברי פרופ' פרידמן:
“עלה בידי זמיר וברק להנהיג דין שקשה למצוא לו אח ורע בעולם – דין שערער את השלטון, פגע קשה בשלטון החוק והמיר את שלטון המשפט בשלטון המשפטנים” (עמ’ 166).
הדברים הגיעו לביטוי בוטה בפרשת הדחתם של דרעי ופנחסי. ראש הממשלה רבין התנגד בתוקף להדחה, אבל פרקליטת המדינה בייניש, שייצגה את הממשלה בבג”ץ, טענה טענות הפוכות ממה שרצה לטעון שולחה, ראש הממשלה.
הנשיא ברק קבע שאין כאן בעיה: אמנם דעתו של ראש הממשלה הפוכה מזו שייצגה ביניש, אבל דעתה המשפטית היא זו המוסמכת גם בשמו.
בכך הפך הבג”ץ את מי שאמור לשמש יועץ, לסמכות שבכוחה לדבר בשם ראש הממשלה, נוסף על כוחה לתת לממשלה הוראות.
עליון על היועץ, גם בתחום סמכותו להעמיד לדין, הוא רק הבג”ץ.
בכך נקבע כי היועמ”ש הועלה למרום הפסגה, ורק הכיסא (בית-המשפט העליון) גבוה ממנו…
השאלה, האם היועץ המשפטי לממשלה ימלא את התפקיד שנקבע לו בחוק, כלומר ייעץ לממשלה, או שמא במקום זאת ייהפך למפקדה, אינה נוגעת לא לזכויות אדם ולא לסכסוך קונקרטי כלשהו.
היא נוגעת לדרך בה המדינה מתנהלת ולשאלה מי מנהל אותה.
אפשר כמובן לגרוס שאם ימשלו בה גופים שלא נבחרו בהליך דמוקרטי, ישופר מצבן של זכויות האדם. הניסיון האנושי, מכל מקום, מלמד שההיפך הוא הנכון. (עמ’ 173).
http://mida.org.il/?p=22357
כל הכבוד לכל העוסקים במלאכת תיקון מערכת המשפט: אנשי פרוייקט 315, התורמים הרבים, פרופ׳ איינהורן, עו״ד בראשי, עורכי הדין של מר נתניהו ועוד ועוד
ובראשם: כל הכבוד אדיר למרטיר נתניהו עצמו ולבני משפחתו שסובלים סבל בל יתואר בשביל כולנו!
תודה רבה רבה!
היועץ המשפטי לממשלה אמור לייצג את הממשלה בפני בית המשפט העליון, אבל מה קורה כשהיועץ עצמו חולם להתמנות לשופט?
בתקופה האחרונה מתגבשת רשימת המועמדים לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, וראוי להאיר נקודה עלומה בתפקיד זה. יועץ משפטי לממשלה הוא תפקיד שבאופן היסטורי מהווה עמדת זינוק מכובדת לקריירה שיפוטית מכובדת, על-פי רוב כהונה בבית המשפט העליון. בין היועצים המשפטיים לממשלה שכיהנו בהמשך בתפקיד שופט בבית המשפט העליון ניתן למנות את חיים כהן, מאיר שמגר, אהרון ברק, יצחק זמיר, אליקים רובינשטיין ומני מזוז.
למעשה, מבין היועצים המשפטיים האחרונים, רק רוני בר-און שבחר בדרך פוליטית, וכיהן כחבר כנסת ובהמשך שימש שר בכיר במספר ממשלות, לא נתמנה לשופט לאחר כהונתו הקצרצרה בתפקיד היועמ"ש – כהונה בת 48 שעות בלבד. ההיסטוריה הזו מלמדת על הדינמיקה במערכת המשפט בכלל, ובבחירת השופטים בפרט. כל בר-דעת מבין שתפקיד בעל חשיבות כה משמעותית כמו היועץ המשפטי לממשלה הוא בסיס איתן לזינוק לקריירה שיפוטית, והתקדימים ההיסטוריים תומכים בעמדה זו.
למי מחוייב היועץ המשפטי?
על רקע העימותים התכופים בשנים האחרונות בין מערכת המשפט לממשלה ולכנסת, ראוי לבחון את המועמדים לתפקיד היועמ"ש גם מתוך נקודת המבט של השיקולים האישיים. השפעתם של השופטים ונשיאות בית המשפט העליון על מינוי שופטים חדשים אינה בגדר סוד, ויועץ משפטי לממשלה שחפץ לעטות את גלימת השיפוט יודע היטב היכן מרוחה החמאה.
בשל כך ניתן לגלות נטייה גוברת והולכת של היועצים המשפטיים לייצג יותר את מערכת המשפט ופחות את הממשלה הנבחרת. בעשרים השנים האחרונות חזינו בסירוב של יועצים משפטיים לייצג את המדינה בפני בג"ץ ואף פסילה של החלטות ממשלה שונות בטענה שקשה "להגן עליהן בפני בג"ץ".
דבר זה מציב את היועץ המשפטי לממשלה בניגוד עניינים משולש: לא רק שהוא משמש הן כתובע הכללי – האמון על העמדה לדין של נבחרי הציבור – והן כעורך דינה של הממשלה, אלא שהוא מצוי גם בניגוד עניינים אישי: כמועמד פוטנציאלי לכס השיפוט, גורלו האישי מופקד בידי מערכת המשפט, מולה הוא אמור לייצג את הממשלה.
על הרבה פחות מזה נוהגים לומר אצלנו שזה פשוט "לא בגיץ".
יועץ לא יכול להיות שופט
העיתונאי יואב יצחק פרסם בעבר מאמר ובו נטען כי מני מזוז מונה לבית המשפט העליון בשל מסמוס כתב אישום נגד בעלה של נשיאת העליון דורית ביניש, בסוג של טובת הנאה מצד האחרונה: "אלא שביניש יודעת להכיר טובה, וכך אירע בעקבות רפיסותו-התנהגותו הטובה בעניינו של בעלה. מזוז סייע בהימנעות מהעמדת עו"ד ביניש לדין, ועתה – משחלפה תקופת צינון של שנה וחצי שבה מחויב היועמ"ש היוצא, ניתן להשיב לו כגמולו, ולהציג את מועמדותו, מטעמה של ביניש, לכהונת שופט בית המשפט העליון".
בין אם יש אמת בהאשמות ובין אם לאו, הדבר מעיד על כך שלא מדובר רק בתיאוריה מופשטת. ניגוד העניינים האישי של היועץ המשפטי לממשלה זועק לשמיים, וחשדות מסוג זה הופכים אלמנטריים.
המסקנה ברורה – יש למנוע את הזיקה בין תפקיד היועמ"ש לבין כהונה בבית המשפט העליון. אם רוצים לצמצם את מרחב השיקולים הלא ענייניים של הייעוץ המשפטי הרי שאין לתת להם משקל בעתידו המקצועי של היועץ.
מכיוון שכהונת היועמ"ש קצובה לחמש שנים, ובחירת שופטים גם היא לא מתקיימת כל שנה, לתקופת הצינון בת שנה וחצי בין כהונה כיועץ משפטי למינוי לבית המשפט העליון אין משמעות אמיתית. פתרון אפשרי לבעיה הוא קביעת הגבלה לגיל מינימום – כך שבתום הכהונה היועץ בדימוס יהיה קרוב מאוד לגיל פרישה ולא יהיה צידוק למנותו לבית המשפט; פתרון אחר יכול להיות העדפה של שופטים בדימוס, או קביעה בחוק כי יועץ משפטי אינו יכול להתמנות לשופט.
כך או כך, אם הממשלה רוצה שהיועץ שלה יהיה מחויב למדיניותה ולא לקריירה העתידית שלו, ראוי לתקן את המצב.
http://mida.org.il/2015/09/26/%d7%99%d7%95%d7%a2%d7%9e%d7%a9-%d7%a2%d7%9d-%d7%a2%d7%aa%d7%99%d7%93-%d7%94%d7%95%d7%90-%d7%99%d7%95%d7%a2%d7%9e%d7%a9-%d7%9e%d7%a1%d7%95%d7%9b%d7%9f/
בית המשפט דחה עתירה לחשוף את פעילות הוועדה הסודית הממיינת מועמדים לשפיטה. זכות הציבור לדעת, עד שזה מגיע לבית המשפט
"ידע הוא כוח". התובנה הזו, המיוחסת לפרנסיס בייקון בן המאה ה-16, חילחלה כנראה היטב לתודעתם של שופטי בית המשפט העליון. הסיפור ההזוי על "ועדת השתיים" שהקימו לעצמן נשיאות בית המשפט העליון, מלמד על הדרך שבה הן ניצלו את כוחן על מנת לאגור ידע, למנוע אותו מנבחרי הציבור ולהשתמש בו כדי לצבור עוד ועוד כוח.
לפני כשבוע וחצי התפרסם פסק דינו של השופט ארנון דראל, שקבע כי אין לפרסם את המסמכים שאספה "ועדת השתיים", אותה ועדה חשאית שיצרו לעצמן נשיאות בית המשפט העליון, כדי לאסוף מידע על מועמדים לשפיטה.
כידוע, הליך מינויים של שופטים במדינת ישראל מוסדר בחוק יסוד 'השפיטה'. במסגרתו הוקמה הוועדה לבחירת שופטים המורכבת מנציגי הרשות המחוקקת (שני חברי כנסת), נציגי הרשות המבצעת (שני שרים), נציגי הרשות השופטת (שלושה שופטי בית המשפט העליון) ושני חברי לשכת עורכי הדין. התנהלות הוועדה ודרכי הבחירה מפורטים גם בחוק בתי המשפט ובכללי השפיטה, ובין השאר נקבע כי כל חבר ועדה יצביע על פי שיקול דעתו, מבלי להתחשב בשיקוליו של הגוף ששלח אותו, מתוך כוונה למנוע "גושים" שיתגבשו מראש בין חברי הועדה.
הוועדה לבחירת שופטים עולה לכותרות בעיקר כשמגיעה העת למנות שופטים חדשים לבית המשפט העליון, אולם למעשה יש לה חשיבות מכריעה דווקא בפעילות השוטפת של מינוי שופטים לבתי המשפט בערכאות הנמוכות יותר.
במהלך כהונתה של הכנסת הנוכחית מונו למעלה מ-200 שופטים בערכאות השונות, המעניקים למערכת את צביונה ומהווים גם עתודת השופטים לבית המשפט העליון. עם כל הכבוד לחשיבותו של בג"ץ, רובם המכריע של פסקי הדין ניתנים בבתי המשפט המחוזי והשלום, המשפיעים על אזרחי ישראל באופן יום-יומי. בנקודה זו, של המאבק על קידומם של השופטים מבית משפט השלום למחוזי, מתחיל סיפורה של המוטציה המכונה "ועדת השתיים".
מי "הבוס" האמיתי
שנת 2007 זימנה עימות חזיתי בין שני כוחות חדשים בזירת הפוליטיקה המשפטית – שר המשפטים החדש והלעומתי דניאל פרידמן, שהגיע מהאקדמיה עם תוכנית ברורה ותפיסת עולם מגובשת לגבי צמצום האקטיביזם השיפוטי, וכנגדו נשיאת בית המשפט העליון הטרייה דורית בייניש, ממשיכת דרכו של הנשיא ברק.
כבר מהרגע הראשון היה ברור ששני הכוחות הללו יתעמתו חזיתית בנושאים רבים, ובהם שאלת מינויים וקידומם של שופטים.
אחד הצעדים שנקטה הנשיאה במטרה לחזק את שליטתה במערכת המשפט ולצמצם את היכולת להצר את צעדיה בוועדה לבחירת שופטים, היה הוראה על הקמתה של "ועדה" המורכבת מאזרחים מתנדבים בפנסיה – השופטת בדימוס דליה דורנר והשופט בדימוס שלום ברנר.
"ועדה" זו, שאיננה רשמית ואין לה כל סמכות על פי חוק, נועדה לאסוף מידע על השופטים המכהנים במערכת בתי המשפט והמעוניינים בקידום.
המתנדבים הללו ראיינו מועמדים, אספו מידע אישי, ביררו אצל קולגות לגבי שופטים שהגישו בקשה לקידום, ובסופו של דבר גיבשו המלצות שהועברו ישירות לנשיאת בית המשפט העליון. החומר שנאסף לא הועבר לשאר חברי הועדה לבחירת שופטים, ונשאר בידי נשיאת העליון בלבד.
באופן הזה חיסלה הנשיאה ביניש שתי ציפורים במכה אחת.
גם הגיעה לישיבות הוועדה לבחירת שופטים כשבידיה מידע אישי רב שאינו גלוי לשאר החברים ושבו יכלה לעשות שימוש לצורך קידום או טרפוד מינויים בהתאם לרצונה. במקביל, ה"ראיונות" שנדרשו השופטים לעבור, תוך חשיפת מידע אישי מחייהם, הבהירו לכלל עובדי מערכת המשפט מי "הבוס" האמיתי במערכת ובידי מי תלוי קידומם.
אם לא די בכך, בשנת 2017 הנחתה הנשיאה נאור את כלל השופטים המעוניינים בקידום שלא להיפגש עם נציגי לשכת עורכי הדין או עם הפוליטיקאים החברים בוועדה לבחירת שופטים, ובכך חסמה למעשה את האפשרות של שאר חברי הוועדה לקבל גישה למידע על השופטים שהם נדרשים לבחור, תוך שהיא הופכת למעשה לגורם היחיד המחזיק בכל המידע על המועמדים.
מתחת לרדאר
במשך כשמונה שנים פעלה ועדת השתיים מתחת לרדאר התקשורתי, כאשר הציבור למעשה איננו מודע כלל לקיומה, עד שנחשפה בשנת 2015 על ידי רויטל חובל ב"הארץ".
במהלך תקופה זו שימשה הועדה ככלי ניהולי של נשיאת בית המשפט העליון שאספה מידע על שופטים, "המליצה" לשופטים אילו קורסים לקחת לצורכי העשרה מקצועית, וניתבה את הבקשות לקידום של שופטים שונים באמצעות "המלצות" לשופטים באיזו שנה להגיש את הבקשה ומתי עדיף למשוך אותה.
בעקבות חשיפת קיומה של ועדת השתיים פנתה 'התנועה למשילות ודמוקרטיה' בבקשת חופש מידע להנהלת בתי המשפט, אשר החזיקה בחומרים שנאספו על ידי ועדת השתיים, על מנת לעיין במידע שנאסף על ידי חברות הועדה ובהמלצות שניתנו על ידן. הנהלת בתי המשפט סירבה למסור את המידע בטענה כי חוק חופש המידע אינו חל על ועדת השתיים מכיוון שמדובר למעשה במתנדבות שאין להן כל תפקיד רשמי, וכן בטענה (המוזרה משהו) שחוק חופש המידע אינו חל על הוועדה לבחירת שופטים, ולכן אינו חל גם על המידע שנאסף על ידי נשיאת בית המשפט העליון שהיא חברת הוועדה.
מי שהחזיק מעמד עד כאן בוודאי שם לב לבעייתיות בטענה הזו של הנהלת בתי המשפט. אזרחיות מתנדבות ללא כל תפקיד רשמי, האוספות מידע שנמסר אך ורק לנשיאת בית המשפט העליון ושאינו גלוי לחברי הועדה לבחירת שופטים – הופכות פתאום לוועדה שמייעצת למעשה לוועדה לבחירת שופטים.
ברור לחלוטין שוועדת השתיים מעולם לא הייתה גוף מייעץ לוועדה לבחירת שופטים, אלא כלי עבודה של נשיאות בית המשפט העליון לצורכי שליטה במערכת המשפט. למעשה, סביר להניח שעד לחשיפת הוועדה בשנת 2015, רוב חברי הועדה לבחירת שופטים לא היו מודעים כלל לקיומה של "ועדת השתיים".
עובדה מטרידה לא פחות שעלתה בתשובת הנהלת בתי המשפט לעתירה, הייתה בנוגע לאופיו של המידע שנאסף על ידי ועדת השתיים.
לפי התשובה נאסף גם מידע פרטי על השופטים, שחשיפתו עלולה לפגוע בפרטיותם. דמיינו לעצמכם את השופט המעוניין בקידום נדרש להתייצב בפני שתי אזרחיות, ללא כל סמכות חוקית או סטנדרטים החלים על עובדי המדינה, ולמסור להן מידע פרטי על חייו. כמובן, הוא יכול גם לסרב למסור את המידע, אולם ברור מה יהיו סיכוייו להתקדם במערכת במקרה כזה.
בסופו של יום הוגשה העתירה לקבלת המידע לבית המשפט המחוזי בירושלים, שנדרש לפסוק נגד העמדה והאינטרס הברור של המערכת בתוכה הוא פועל.
למרבה הצער בחר בית המשפט ליישר קו עם מדיניות ההסתרה של נשיאת בית המשפט העליון, ופסק שעל החומרים שמסרה ועדת השתיים להנהלת בתי המשפט לא חל חוק חופש המידע, והם יישארו נסתרים מעין הציבור.
פסק הדין מתבסס על הנמקה בעייתית כשלעצמה, מכיוון שהוא עומד בניגוד לרציונל שהנחה את בתי המשפט עד כה בכל הנוגע לחופש המידע – ההנחה שמידע שמוחזק על ידי רשות ציבורית הוא רכוש הציבור כברירת מחדל, אלא אם כן ישנן סיבות בחוק למנוע את מסירתו. במקרה הנוכחי יצר בית המשפט מונח חדש, "החזקה מהותית", היינו התעלמות מכך שמי שמחזיקה במידע היא רשות ציבורית הכפופה לחוק חופש המידע, ו"בחינה מהותית ולא טכנית" של המידע ושיוכו לגורמים שאינם כפופים לחוק. כאמור, מדובר על המצאה חדשה ומנוגדת לחלוטין לכל מה שהיה מקובל עד כה בתחום חופש המידע.
נכון להיום נשארה מדינת ישראל עם נשיאת בית משפט עליון האוספת מידע על המועמדים לקידום, מונעת מהם להיפגש עם נבחרי הציבור בוועדה לבחירת שופטים, ולמעשה מחזיקה במונופול על הידע בכל הנוגע לשופטים הממונים לבתי המשפט המחוזיים.
דווקא בית המשפט, שידע להורות על חשיפת שיחות טלפון פרטיות של עיתונאים עם ראש הממשלה בשם "זכות הציבור לדעת" והאינטרס הציבורי בשקיפות, לא מחיל את אותן נורמות על עצמו ומסתיר מעיני הציבור את השיקולים שלפיהם מקודמים שופטים במדינת ישראל.
http://mida.org.il/2017/12/17/%d7%95%d7%a2%d7%93%d7%aa-%d7%94%d7%a9%d7%aa%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%a9%d7%95%d7%a4%d7%98%d7%99%d7%9d-%d7%93%d7%95%d7%a8%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%a7%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%9b%d7%95/
תגוביות:
1.השופטים בודקים את עצמם, ממנים את עצמם, ממליצים על עצמם, מגינים על עצמם, מקדמים את עצמם, שופטים את עצמם. שכחתי משהו? אה, כן וקוברים את כולנו.
2.הרי זו ההלכה, כפי שהורו לנו אותה רבותינו ברק, בייניש ונאור: החוק הוא חובה לאזרחים, אך לא יותר מהמלצה חביבה ובלתי מחייבת לשופטים.
3.כבר נגמרו המילים והדימויים. בג"צה נוסטרה. קיוויתי למשפט והנה משפח. מה יש עוד לומר?
4.בג"צ הוא מקום מושחת ואי של אי צדק ברמה שאין לה אח ורע בשום מקום בעולם המודרני.
5.ועדה חשאית פוסלת קידום שופטים ללא סמכות בחוק / רויטל חובל
שתי שופטות בדימוס, הפועלות מטעם נשיאת בית המשפט העליון, מסננות מועמדים לבתי המשפט המחוזיים לפי קריטריונים לא ידועים. אישורן הוא תנאי הכרחי לדיון בקידום בוועדה למינוי שופטים
https://www.haaretz.co.il/news/law/.premium-1.2709989
יו"ר הכנסת האשים את מערכת המשפט בפגיעה בדמוקרטיה בעקבות ביטול חוק של הכנסת על ידי שופט;
השופט ברק: הביטול מגשים את הדמוקרטיה במלואה;
השר לפיד: דברי ריבלין – קריאת תיגר
יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, האשים היום את בית המשפט העליון ומערכת המשפט בפגיעה בדמוקרטיה ובמוסדות השלטון. זאת, בעקבות ביטול חוק של הכנסת בבית משפט השלום בתל אביב. בנאום שנשא במשכן הנשיא, האשים ריבלין את נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, שהשתתף באירוע, בהובלת הפיכה.
יו"ר הכנסת התכוון להחלטת שופט בית משפט השלום, הערכאה המשפטית הנמוכה ביותר, לבטל לפני מספר שבועות חוק שחוקקה הכנסת בנושא רואי החשבון.
"נשברו כל הכלים, המהפכה החוקתית שהוכרזה על ידי כבוד נשיא בית המשפט העליון לפני מספר שנים, היתה אולי ללא כוונה, הביאה לכך שבתי המשפט מרוקנים את מוסד הכנסת מתוכנו.
"היכול כך אדם לכלכל את מעשיו בכל תחום, בין פלילי ובין אזרחי, שאיננו יכול להסתמך עוד על אף דבר חקיקה האומר במפורש דברים".
לדברי ריבלין, בית המשפט העליון גורם באופן עקיף לבוז שחשים האזרחים לכנסת.
"מתברר שהבעיה איננה חבר כנסת אלמוני או שר פלוני, הבעיה איננה קרנם של הפוליטיקאים שירד – הבעיה היא הכנסת עצמה. הבעיה היא שבעיני חלקים גדלים והולכים בממסד המשפטי והציבורי הכנסת פשוט מיותרת".
יו"ר הכנסת עקץ בציניות את השופטים וציין "שהרי מה מבין חבר כנסת פשוט, פרימיטיבי כזה, לפעמים מושחת שכזה, בענייני חוקה וחוקתיות. מה מבינים 120 הנודניקים האלה שנבחרו על ידי המון נבער".
יו"ר הכנסת המליץ לגדור את בית המשפט העליון ולקצץ בסמכויותיו. הוא קרא לכנסת "לעשות מעשה בטרם יהיה מאוחר מדי".
נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק, אמר בתגובה לדברי יו"ר הכנסת, כי בית המשפט אינו פוגע בדמוקרטיה כאשר הוא מכריז שחוק שחוקקה הכנסת פוגע בזכות יסוד. לדבריו, ביטול של חוק כזה מגשים את הדמוקרטיה במלואה…
https://news.walla.co.il/item/390763
תגוביות:
1.אהרן ברק מושחת, שקרן ורמאי אנטישמי, זרע עמלק וזרע שהידים. השם יתן לך שואה שניה, השם ישחית וישמיד ויעכור אותך מהעולם הזה.
2.מספרים שנפוליון בקבר זועק מתוך שינה "אני השופט ברק".
3.אוי לו לדור ששופטיו צריכים להישפט. ברק הכריז על מהפכה חוקתית שלא קיבלה אישור העם, לא האסיפה המכוננת, לא הפרלמנט ולא שום גוף ייצוגי הנבחר בבחירות ישירות.
אחד השיאים של הרס החוק כמייצג את האידיאל הקיבוצי של הציבור, היה ביטול הנוהל הקבוע בבתי המשפט מאז קום המדינה של החובה ל"זכות עמידה" של העותרים בפני בג"צ.
זאת היתה החלטה שרירותית של ברק.
בכך הוא יצר מהפכה של ממש לכל דבר וענין, שלא קיבלה אישור ואפילו לא נידונה בשום מוסד דמוקרטי.
בכך נטל בג"צ לעצמו את החוק ואת ניהול המדינה ובכך נוצרו סביב מוסד הבג"צ שורה של ארגונים "פארא בג"ציים". ארגונים כמו "התנועה לאיכות השלטון", "התנועה לזכויות האזרח", "עמותת טבע אדם ודין" וכיוצא באלה ארגונים, שכל קיומם מרחף סביב הבג"צ. גופים לווייניים שמרכז הכובד שלהם הוא הבג"צ, שפועלים בדו-קיום מופלא עם הבג"צ ונותנים בידו את הכלים לנהל את המדינה, כשכל נושא או ויכוח המתעורר בציבור מגיע באמצעות ארגונים אלה, תוך שעות ספורות, להכרעה "עוקפת דמוקרטיה".
כל מדינה דמוקרטית נורמלית היתה נזעקת לעמוד על נפשה שעה שקבוצה מהפכנית נוטלת לידיה את ניהול המדינה שלא באמצעות פתק הבוחר.
בג"צ מעקר ומסרס את מאבק הרעיונות הדמוקרטי, הופך לחסר טעם ותכלית את קיומם של מוסדות פרלמנטריים וגוזל ביד רמה את הריבונית מידיו של ריבון הדמוקרטיה – הציבור.
הלאה המהפכה החוקתית! תחי הדמוקרטיה!
4.ברק רומס באגרסיביות את החופש של הציבור הישראלי!
5.הכנסת היא המחוקקת ואין לבית המשפט זכות וטו.
6.תובס הדיקטטורה של ברק.
7.ביהמ"ש העליון מיצג נאמנה רק את דעות השמאל החילוני.
שפל עמוק: הציבור לא מאמין למערכת המשפט
על פי סקר שנערך באוניברסיטת חיפה, 7% בלבד מהציבור בישראל נותן אמון רב במערכת המשפט, לעומת 30% שכמעט אינם מאמינים בכל מרכיביה מביהמ"ש ועד היועמ"ש (חדשות)
סקר שנערך באוניברסיטת חיפה ונתוניו המלאים יפורסמו בכנס חיפה 2021 למשפט שייערך מחר (חמישי), מלמד שאמון הציבור הישראלי במערכת המשפט נמצא בשפל חמור, הרמה הנמוכה ביותר שלו מאז 2008, אז החלו הנתונים להיאסף במדד מסודר, כך לפי הדיווח של טובה צימוקי ב'ידיעות אחרונות'.
המדד בוחן את תפיסות הציבור בסולם של בין 1 ל־6: 2-1 – אמון נמוך מאוד עד נמוך; 4-3 – אמון בינוני; 6-5 – אמון גבוה עד גבוה מאוד. על פי הנתונים, 30% מהציבור מביעים אמון נמוך מאוד עד נמוך במערכת המשפט בישראל, לעומת 7% בלבד שהביעו בה אמון גבוה עד גבוה מאוד.
מדובר בירידה לעומת המדגם הקודם שנערך בשנת 2019, וירידה משמעותית מרמת האמון הציבורי שמערכת המשפט קיבלה בשנת 2016 אז הציון היה 3.25 מול 2.67 כיום.
52% מהציבור הביעו אמון נמוך מאוד עד נמוך בבית המשפט העליון, רק 25% הביעו בו אמון גבוה או גבוה מאוד. ביועץ המשפטי לממשלה הביעו 61.5% מהציבור רמות אמון נמוכות מאוד עד נמוכות, ורק 6% הביעו בו אמון גבוה או גבוה מאוד.
גם הפרקליטות סופגת ביקורת עזה מהציבור, 62.5% הביעו בה אמון נמוך מאוד עד נמוך, לעומת 5% בלבד שהביעו בה אמון גבוה או גבוה מאוד.
https://www.kikar.co.il/404564.html
מערכת משפט שמקבלת רק 7% מאמון הציבור איבדה את ערכה ואת הלגיטימיות שלה לשפוט. יש לשנות את שיטת השיפוט "לחבר מושבעים" כמו כמעט בכל העולם. יש לעשות רפורמה יסודית במערכות רקובות אלה. ויש להחזיר לעם מיד את הכוח שנלקח ממנו בעורמה ובנוכלות.
כמעט כל הוגי הדעות החשובים של הליברליות במאות הקודמות היו נוצרים מאמינים, שאימצו חלקים נרחבים מדת זו ועל בסיסה הקימו את המדינה הדמוקרטית ליברלית.
מה לעשות שאנחנו לא נוצרים אלא יהודים ולא כל מה שמתאים להם, מתאים לנו.
הדמוקרטיה בישראל שנוסדה על ידי יהודים למען יהודים ראוי לה שתתבסס על היהדות.
הרעיון הנואל שברגע שנעשה זאת תקום כאן מדינת הלכה, הוא רעיון מטופש, שנועד לקבע את הדיכוטומיה של נאור דמוקרטי ליברל מערבי (נוצרי) מול חשוך יהודי איש ההלכה.
יש לצמצם את הסמכויות שבית המשפט לקח לעצמו שלא כחוק כגון: ביטול חוקי הכנסת, התערבות בנושאים ביטחוניים-צבאיים, מדיניים, כלכליים, חוץ, דת ומדינה ומינוי בכירים.
כמו כן, נשיא בית המשפט העליון והשופטים צריכים להיבחר ע"י הפרלמנט כמו ברוב מדינות המערב ורק לאחר שימוע עומק בכנסת במהלכו נברר מהן עמדות המועמדים.
מי שהדגל וההמנון יצטרך ללכת להיבחר לשופט במדינות ערב!
ברק קבע שהכל שפיט – וכך כל איש ציבור ואיש צבא חייב ללכת עם עו"ד צמוד. כך אי אפשר לנהל מדינה והתוצאה תהיה ירידה ברמתם של אנשי ציבור והצבא.
רואים כבר היום מי נמצא בזירה. דחלילים ואפסים ריקים מתוכן שהמגן שלהןם הוא רק תמיכת הסמאל ובג"צ בהם. אנשים כמו יאיר לפיד ויתר הכלומניקים או עוכרי ישראל. אלה אין נשקפת להם שום סכנה ממערכת משפח דיקטטורית ופקידותה שהיא ידה הבוחשת מטעמה.
שום פשע ושום מעשה רמיה ונוכלות ומעבר על החוק לא ייחקרו.
כל התותחים מופנים אך ורק למחנה הלאומי אוהב עמו וארצו ודתו.
אילו אהרון ברק ואסתר חיות היו מצליחים לאשר בבג"צ את מה שמכונה באופן כוזב "איחוד משפחות" (שני ערבים שמתחתנים, צריכים לגור דווקא במדינה היהודית שהם והנהגתם רוצים בחיסולה), בעוד 50 שנה מספר הערבים בתוך הקו הירוק היה משתווה למספר היהודים, ואין יותר מדינה יהודית.
למזלנו, התכנית הזדונית סוכלה. וגם אסתר חיות הצביעה בעד התוכנית לחיסול המדינה היהודית באמצעות איחוד משפחות של ערבים פה.
אהרון ברק ואסתר חיות היו מגשימים את חזונו של עראפת: "ננצח אותם באמצעות הרחם של האשה הפלסטינית".
נשיא בית המשפט העליון לשעבר אמר בשיחה עם סטודנטים "אני לא חיפשתי אף פעם מועמד שחושב כמוני" והתריע כי "אנחנו נמצאים בתקופה קשה מאוד"
נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק מתח אתמול (שישי) ביקורת על שרת המשפטים איילת שקד, ואמר כי להערכתו היא מנסה למנות שופטים שמחזיקים בעמדות דומות לשלה, ולא בהכרח את המועמדים הטובים ביותר. עוד התריע כי מגמות של פגיעה בבתי המשפט ובדמוקרטיות הליברליות באירופה בשנים הארונות מתרחשות כעת גם בישראל, וש"הקרקע מתחילה לרעוד".
ברק התייחס לשאלת מינוי השופטים בשיחה עם סטודנטים למשפטים במכללת ספיר. "אני לא חיפשתי אף פעם מועמד שחושב כמוני, זה לא חלף בראשי. חיפשתי את המועמד הטוב ביותר, זה מה שחיפשתי", אמר והוסיף "אני יכול לתת לכם כמה דוגמאות של מועמדים שנבחרו ביודעי שהם לא חושבים כמוני. השופט חשין, אחד השופטים החשובים שלנו, גאון. דעותינו היו שונות לגמרי, אבל נלחמתי כדי שהוא ייכנס לבית המשפט העליון. השופט גרוניס. יכולתי לחוש את הדעות שלו אבל חשבתי שהוא שופט מצוין. הוא לא חושב כמוני, הוא לא 'מאנשינו', אבל ידעתי שהוא טוב ונלחמתי כארי שהוא יתקבל".
לדבריו, "יש לי תחושה שהשופטים שיושבים בוועדה לבחירת שופטים ממשיכים לחשוב ככה והם באמת מחפשים את המועמד 'המענטש' הטוב ביותר, בין אם הוא חושב כמוני ובין אם הוא לא חושב כמוני. לעומת זאת יש לי תחושה ששרת המשפטים למשל, היא מחפשת אם הוא חושב 'כמוני'. והיא מוכנה לדחוף אנשים שחושבים 'כמוני' גם אם הם לא 'המענטש'. אבל היא לא מצליחה אני מניח, אני בטוח שכל השופטים שלנו גם בתקופתה – אין לי טענות לגבי המינויים".
ברק השווה בין מגמות לא ליברליות בפולין ובהונגריה לבין המצב בישראל. "אנחנו נמצאים בתקופה קשה מאוד", אמר. "מה שקרה באירופה בשנים האחרונות – קורה אצלנו עכשיו. אנחנו חשבנו שכבר ברור לגמרי שזכויות אדם הן חשובות, כן אפשר להגביל אותן אבל כשזה מידתי, ושאין סכנה לביקורת שיפוטית ושאין סכנה לבתי משפט וכו' וכו'. ולפתע פתאום אנחנו מגלים שהקרקע מתחילה לרעוד".
לדבריו, בית המשפט החוקתי של פולין היה "יוצא מן הכלל", אך היום הוא נהרס לחלוטין. "ההרס נעשה בחכמה. קודם כל מכניסים את האנשים שחושבים כמונו. יש מקום פנוי? כמונו. אחר כך מגבירים את הקצב ואומרים אתם יודעים מה, כל מי שהגיע לגיל X – החוצה. מכניסים חדשים. ואם יש צורך מגדילים את בית המשפט. ואז בסוף יש לנו בית משפט חוקתי 'שלנו', אין צורך בפסקת התגברות ואין צורך בכלום, משום שבית המשפט החוקתי שלנו יביא לכך שהחוקים שלנו יהיו חוקתיים. זו פולניה של היום. ולצערי הרב אני רואה את המגמה הזאת ממשיכה, היא תעבור למדינות אחרות".
ברק ציין שבית המשפט בישראל הצליח ליצור מערכות איזונים ראויות, וכי בית המשפט העליון שמר על רוח זו – אך כיום יש לה התנגדות. "הרוח הזאת (של בית המשפט, אב"ז) היא לא הרוח 'שלנו'. וכדי להתגבר עליה אנחנו צריכים לאפשר לרוח 'שלנו'", אמר נשיא העליון לשעבר. "אז איך עושים את זה? קודם כל ניקח את בית המשפט, נשתדל שהוא יהיה 'שלנו'. נמנה חברים 'שלנו'. אני חושב שהם לא הצליחו הפעם, המינויים אני לא חושב שהם מינויים 'שלנו', יאמר לזכותם של השופטים שהגנו עדיין על בית המשפט. אבל הסכנה הזאת קיימת, קודם כל נכניס את השופטים 'שלנו', אחר כך נוכל לקצץ בסמכויות של בית המשפט, ולאחר מכן לאחר שכולם 'שלנו' אנחנו נרחיב את הסמכויות האלה, והם יעבירו את כל החקיקה 'שלנו', וזו בעיה גדולה מאוד למעשה".
https://www.haaretz.co.il/news/law/1.6137978
תגוביות:
1.אתה בנאדם עלוב ומניפולטיבי. תתבייש.
3.ואיך מונתה אשתו אלישבע לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה? האיש לא כזה תמים – זכור לנו כיצד הוא יצא מחדר הישיבות בעת שעמדה להיות הצבעה על ההחלטה המתבקשת מאליה בענין אלישבע…
4.וגם ברק רוצה שופטים שחושבים כמוהו. הגמל לא רואה את דבשתו.
5.ברק דאג תמיד שגם בזמנו וגם לאחריו יהיה רוב של שופטים שחושבים כמוהו. את זה השיג ברק לא רק בקדנציה שלו אלא גם אצל שתי היורשות שלו אחריו.
6.הוא עושה את עצמו הוא שהוא באמת טיפש? ואולי הוא חושב שאנחנו טיפשים? כנראה שהכל נכון. 18 דירות – כך אומרים.
7.תסלחו לזקן בן ה-82 על איבוד הזיכרון. שכח שפסל את פרופ' רות גביזון כי
"יש לה אג'נדה" ולא כזו כשלו.
שכח כי התעקש מול השופט שמגר למנות לעליון את האשה ה"מבריקה" (המענטש…), אשתו של העבריין, עו"ד יחזקאל בייניש. כמו כן את עדנה ארבל הרמאית, גוזלת כספי הציבור שלא כדין.
כל משובטיו שחייבים לו את מקומם בבית "העליון" שהפכו אותו למבצרם הפרטי – אידיאולוגי (חשין ה"מענטש").
גורלנו נחרץ בידי ילד גולה ושואה מתוסבך, שבמקום ללמוד מלחמה, למד 4 שנים משפטים, בעת שבני גילו נלחמו נגד הפדאיונים ובמלחמת סיני, וגם אח"כ שירת רק 3 שנים, ורק בעינייני כספים ומשפט, כאילו לא היו טובים ומבוגרים ממנו בצה"ל שהתאימו לשרת בפרקליטות הצבאית בעת ההיא.
אם לא לרחם עליו, אז לפחות לבוז לו.
8.אם אהרן ברק היה נשיא בית המשפט העליון בתקופתי אז ארצות הברית של אמריקה היתה עדיין קולוניה בריטית / אנדרו גק'סון.
9.ד"ש מרות רביזון. חחח…האיש כנראה במצוקה גדולה! הסכיתו ושימעו: הוא אף פעם לא חיפש מועמדים שחושבים כמוהו…אבל כמובן שחובה לזכור ש״בית המשפט העליון הוא כמו משפחה״…צריכה להיות הרמוניה…רות גביזון לא הרמונית, אבל שקד – מגזימה. איך אפשר למנות נון מענטש לעליון?! ח ח ח – האיש קורע!!!
10.המגלומן הזה, ברק, גרם נזק בלתי הפיך לישראל כמדינה יהודית וכמדינה דמוקרטית, וגרם לכפיית דעות מיעוט אנטגוניסטי על הרוב היהודי והציוני. היום ודאי היה כופה על ישראל כמו כל משובטיו שם – את המסתננים בנפש חפצה, כי יש לו אג'נדה: לקעקע את ישראל כמדינת היהודים.
11.מי אחראי למחדל האיחוד? אהרון ברק התעקש לאשר בבג"צ מה שמכונה "איחוד משפחות" (שני ערבים שמתחתנים צריכים לגור דווקא במדינה היהודית שהם רוצים בחיסולה). אילמלא נכשל ברק באובססיה שלו, היו מתאזרחים בישראל עוד חצי מיליון ערבים מהשטחים (כולל עזה) וממדינות ערב, והשמים הם הגבול. אבל האסון כבר קרה: 200 אלף (כן, 200 אלף) ערבים התיישבו והתאזרחו בישראל (וזה בלי צאצאיהם) במחדל הגדול ביותר בתולדות מדינת היהודים. נדרשת ועדת חקירה ממשלתית: מי אחראי למחדל הנורא.
12.כל מי שמצביע מר"צ תומך למעשה בזכות השיבה במסווה של איחוד משפחות. להזכיר, היתה זו מר"צ בראשות גלאון שהגישה שוב ושוב בג"צ בנושא הזה. חסידי מר"צ טענו שרק מעט יכנסו כך והם שיקרו כמובן.
13.יש לו אג'נדה, לדמוקטטור. מגלומניה לא עוברת.
מתקפה חסרת תקדים ויוצאת דופן על פרקליט המדינה שי ניצן.
המאשימה: נציבת הביקורת על הפרקליטות.
במכתב ששולחת הערב השופטת בדימוס הילה גרסטל ליועץ המשפטי לממשלה, היא טוענת שניצן העביר ליועץ דיווח רצוף סילופים ואי אמירת אמת בפרשת מינוי הפתולוגית שכתבה חוות דעת בתיק רצח תאיר ראדה
עד היום, השופטת בדימוס הילה גרסטל די החרישה אל מול המאבק שניהלו נגדה עובדי הפרקליטות, שאף פעם לא קיבלו את גוף הביקורת כלגיטימי. לא עוד.
מה ששינה את כללי המשחק הוא הרגע בו גם פרקליט המדינה, שי ניצן, עלה להתקפה אישית נגדה – נגד גרסטל. במכתב חריף ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין תוקפת גרסטל בחריפות את ניצן, ומאשימה אותו באי אמירת אמת ובחוסר תום לב.
מה שפוצץ הכל היה הדו"ח בו כתבה על הדרך בה ניהלה הפרקליטות את ההליך המשפטי נגד הפתולוגית ד"ר מאיה פורמן, לאחר שזו שנבחרה כדין במכרז לתפקיד בכיר במכון לרפואה משפטית. הפרקליטות התנגדה בגלל ביקורת מקצועית קשה ביותר, שמתחו עליה השופטים בתיק זדורוב של תאיר ראדה; פורמן בזמנו סיפקה חוות דעת לסנגוריה לפיה בניגוד לעמדת התביעה, בזירת הרצח נמצאו ממצאים המעידים כי ראדה הותקפה בסכין משוננת ולא בסכין יפנית כפי שמתואר בכתב האישום. ביום רביעי, אגב, יכריע העליון בערעור על הרשעת זדורוב.
בדו"ח המיוחד, מותחת גרסטל ביקורת חריפה על הפרקליטות – זאת לאחר שנציגתה ביקשה לשנות תצהיר של ראש המכון חן קוגל שתמך בעמדת פורמן בתיק זדורוב, ובמינויה לתפקיד במכון.
נציגת הפרקליטות טענה שחוות דעתו היא שערוריה, שכן על המדינה לדבר בקול אחד; קוגל עמד על כך שהתצהיר יישאר כמו שהוא.
בעקבות הדו"ח של גרסטל כתב פרקליט המדינה כתב מכתב חריף ליועמ"ש, שבו טען כי ההכרעה של גרסטל ניתנה שלא כדין, ובניגוד לסמכותה. לדבריו, הפרקליטות פעלה מטעמו של היועמ"ש, שנמצא מחוץ לטווח הביקורת של גרסטל. אך כאמור, נפשה של גרסטל קצה ממסע ההשמצה הממושך והיא שלחה מכתב ליועץ שספק אם נשלח חריף ממנו במערכת המשפטית נגד פרקליט המדינה.
"המאמץ האדיר שמושקע על ידי פרקליט המדינה בביטול הכרעתי שבנדון", כתבה גרסטל, "אמור להדאיג את מי ששלטון החוק חשוב לו".
גוף הביקורת אינו אמור לעסוק בשיקול דעת משפטי של הפרקליטות אלא בתקינות הליכיה.
ניצן טוען במכתבו כי גרסטל חרגה מתפקידה, גם בכך שביקרה שיקול דעת משפטי של הפרקליטות.
על כך משיבה גרסטל: "אין מנוס מהמסקנה שמדובר בניסיון, אחד מני כמה, להימנע ולמנוע ביקורת. העלאת טענה של 'שיקול דעת משפטי', אך ורק כדי להימנע מביקורת בנסיבות אלו, נגועה בחוסר תום לב".
נזכור רק על מי נאמרות המילים הקשות הללו: על פרקליט המדינה.
על עצם הטענה כי המדינה צריכה לדבר בקול אחד, כותבת גרסטל כי הדברים מבוססים על שקר של פרקליט המדינה, לא פחות. לדבריה קוגל כלל לא היה עד מטעם המדינה. "עמדה זו של פרקליט המדינה מדאיגה ביותר… ד"ר קוגל לא היה עד מטעם המדינה, בא כוחה של ד"ר פורמן הוא שביקש זימונו להעיד".
גרסטל טוענת כי ניצן משחק משחק כפול: מצד אחד מתחבא מאחורי וינשטיין שנמצא כביכול מחוץ לתחום הביקורת, ומצד שני משתף פעולה עם פרקליטים שמחרימים את הגוף ובכך מפרים את הוראות היועמ"ש.
"ההסתתרות מאחורי גורמים שאינם מבוקרי נציבות הביקורת, מסתמנת כאחת הטכניקות שאימץ פרקליט המדינה כדי להימנע מביקורת. הגיעה העת לומר באופן נחרץ כי אין זה סביר ואין זה מקובל שפרקליט המדינה יפנה מחד גיסא חדשות לבקרים ליועץ המשפטי לממשלה ולשרת המשפטים, בבקשות להגנה לכאורה מפני הנציבות, תוך נסיונות חוזרים ונשנים להצר את צעדיה שלא לומר למנוע את פעילותה כליל, ומאידך גיסא יהיה שותף גם באופן אישי וגם כמנהל להתעלמות בוטה, עקבית וממושכת של הפרקליטות מהוראות היועץ", כותבת גרסטל.
בקרוב תפרסם שרת המשפטים תזכיר חוק שמסדיר את גוף הביקורת על הפרקליטות. אלא שזה כבר יהיה אחרי שמקימת הגוף איבדה אמון – פשוטו כמשמעו – בפרקליט המדינה.
ארגון הפרקליטים: "גרסטל איבדה את העשתונות"
מארגון הפרקליטים נמסר בתגובה: "האופן בו בחרה הנציבה להשתלח בפרקליט המדינה ובפרקליטות כולה מצביעה לדעתנו על איבוד עשתונות מוחלט וחציית קוים מצד עובדת מדינה בכירה נגד מערכת שלטון החוק. ההתנצחויות וההתכתשויות שמנהלת הנציבה נגד הפרקליטות בחודשים האחרונים, כמו גם העוינות העולה בבירור ממכתב זה אינם מאפשרים לה להמשיך בתפקידה, הדורש אובייקטיביות ויחסי עבודה תקינים עם מבוקריה".
http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1165149
תגוביות:
1.הפרקליטות קן שרצים ורמיה! כל הכבוד לגרסטל!
2.חשפה את מה שמתנהל שם שנים. הגיע הזמן להדק פיקוח על ההפקרות הזו. גרסטל היא משכמה ומעלה.
3.העובדה שהפרקליטות שונאת ומחבלת בעבודת גרסטל מוכיחה שגרסטל עושה עבודה מעולה.
4.פרקליטות מושחתת ומסואבת. רות דוד.
5.גרסטל – כל הכבוד על האומץ! גרסטל עושה את עבודת הביקורת בצורה מצוינת וישרה. המשיכי כך ואל תפחדי מאיש.
6.שי ניצן הוא פקיד אלוהי. אלוהים ישמור.
7.אחרי מה שעשו לזדורוב אין לי שום אמון יותר במערכת ה"חוק" במדינת ישראל. מזועזע.
8.כל הכבוד לגרטסל. לא יאמן מה עושה פרקליטות מושחתת כדי לתפור תיק בישראל בשנות ה-2000. מסכן זדורוב שירקב על לא על בכפו עד סוף ימיו בגלל מערכת מושחתת של שוטרים שסרחו וכיסו על מקורבים-פרקליטות-ושופט עבריין שהודח בינתיים.
9.היום כבר כולם יודעים. שי ניצן שקרן פתלוגי, רודף יהודים, במיוחד את אנשי ההתיישבות ביהודה ושומרון.
10.צריך להעניק לך תואר אשת השנה, אישה יקרה. חזקי ואמצי.
11.תעשו סקר ותראו שרוב העם תומך בגרסטל.
12. מטפסים על עצים כה גבוהים ובדרכים שאינן כשרות וזאת על מנת
ובכדי להשיג הרשעות של חפים מפשע ובכדי לרצות.
13.גרסטל אישה מדהימה ואולי היחידה שעוד אכפת לה ומאמינה בצדק. אנחנו כולנו מאחורייך! את פשוט מדהימה. תודה על הכל! העם איתך.
14.הפרקליטים פוחדים מביקורת. בושה.
15.גרסטל אמיצה ואבירת שלטון החוק. מדאיג ומטריד מה שחושפת גרסטל ובה בעת נותן תקווה שיש כמותה. ישרה, נקיית כפיים, לוחמת צדק אמיתית שלא פוחדת לומר כשרבים כל כך מחרישים. הראויה להיות היועצת המשפטית לממשלה!
16.שי ניצן שקרן מדופלם. אם תלכו לפרוטוקולים של משפט הנשיא קצב תגלו שגם שם הוא שיקר במצח נחושה.
17.המאבק נגד ביקורת על הפרקליטות מבייש אותה.
18.אם שי ניצן משקר – אז כבר עדיף לפרק את המדינה! אני נדהם מכך שגרסטל לא מפחדת ממנו! האישה הזאת היתה צריכה להיות היועץ המשפטי לממשלה!
19.כמובן שהפרקליטות לא תתייחס לביקורת בדו"ח ולא תענה עליה, אלא תדרוש את פיטורי המבקרת. מנטליות שמאלנית טיפוסית רק בלי החלק של הגדרת הביקורת כ"הסתה חמורה לרצח".
20.'עובדת מדינה בכירה' כאילו פקידה במשרד החינוך…להזכיר להם שמדובר במי שאמורה ומונתה על ידי ה'חוק' לפקח עליהם?
21.דרוש נהג D9 אמר איש ציבור ישר…
22.הסניף של חד"ש – חיזבאללה לא מוכן שיבקרו אותו.
23.עצם המינוי של ניצן לפרקליט המדינה נגוע בשחיתות. תזכורת: ניצן סיים את תפקידו הקודם לפני שהתפנה תפקיד פרקליט המדינה. אילו היה פורש היתה בעיה טכנית להחזירו למערכת, כיוון שיש צורך במכרז פנימי. מה עושים? יצרו תקן חדש, שהוא אייש אותו מספר חודשים, וכשהתפנה התפקיד ניצן קודם להיות פרקליט המדינה והתקן בוטל כמובן מיד עם עזיבתו של שי ניצן.
בכירים בפרקליטות קוראים ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין לבטל את נציבות הביקורת על הפרקליטות – כך עולה ממכתב ששלחו היום (שלישי) לווינשטיין המשנים לפרקליט המדינה, שי ניצן, ומנהלי המחלקות בפרקליטות המדינה. זוהי תגובה ראשונה למסכת הקשה שגוללה אתמול הנציבה, השופטת בדימוס הילה גרסטל, נגד ניצן. זהו פרק נוסף בקרב שמתנהל בתקופה האחרונה בין הפרקליטות לבין הגוף שאמור לבקר אותה.
"אתמול התוודענו דרך התקשורת לכך שהנציבה הטילה ללא כל יסוד דופי של ממש בהתנהלות פרקליט המדינה", כתבו המשנים. "מדובר במענה שמנוסח בלשון משתלחת ובוטה, הנציבה אינה בוחלת בפגיעה אישית בפרקליט המדינה. הפגיעה בפרקליט המדינה פוגעת במערכת התביעה הכללית כולה". לדברי הפרקליטים, דבריה של גרסטל "פגעו באמון הציבור במערכת אכיפת החוק".
הפרקליטים תוקפים את גישתה של גרסטל, לפיה היועץ המשפטי לממשלה אינו חסין מביקורת הנציבות. "זאת, למרות שידוע לכל כי הנציבות הוקמה כ'ידו הארוכה של היועץ'. לא נוכל לקבלאת עמדת הנציבה, אשר קנתה לעצמה סמכות, מכוח פרשנות בלתי סבירה ומרחיקת לכת. אם תתקבל עמדת הנציבה, משמעות הדבר כי הגוף המבוקר וכן היועץ המשפטי לממשלה, איבדו מחירותם המקצועית".
בהמשך מצרים בכירי הפרקליטות, על כי גרסטל תקפה באופן אישי את פרקליט המדינה שי ניצן. "יש להצר על כך שהנציבה, האמורה לבקר באובייקטיביות את החתומים מטה ואת כלל פרקליטי המדינה, בחרה להתמקד בגופו של אדם ולא בגופו של עניין". לסיום הם כותבים: "אנו רואים קושי של ממש להמשיך בשיתוף פעולה מקצועי עמה כגורם מבקר".
"במקום לקבל ביקורת, שי ניצן בחר לתקוף"
מכתב חריף ביותר שיגרה שלשום נציבת הביקורת על הפרקליטות (נבת"ם), השופטת בדימוס הילה גרסטל, ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, בו היא תוקפת את פרקליט המדינה, שי ניצן, על התנהלותו בעקבות פרשת רצח הילדה תאיר ראדה ומשפטו של הרוצח, רומן זדורוב. במכתב שפורסם לראשונה אמש בערוץ 10, כתבה גרסטל כי "צר לי שבמקום לקבל את הביקורת, להפנים אותה ולהפיק ממנה לקחים, בחר פרקליט המדינה לתקוף את הכרעתי באופן שעשה, תוך שימוש באמירות לא ענייניות שמטרתן היחידה היא השפעה לא עניינית על שיקול דעתך בסוגיה".
תחילת הפרשה כאשר ראש המכון לרפואה משפטית התבקש להעיד בבית הדין לעבודה לטובתה של ד"ר מאיה פורמן. הדיון עסק בפיטוריה של פורמן מתפקיד בכיר במכון, לאחר שהעידה לטובתו של זדורוב בתיק הרצח, בניגוד לעמדת הפרקליטות. הפרקליטות ביקשה מקוגל להשמיט חלקים בעדותו שתומכים בחוות הדעת של פורמן בתיק זדורוב.
בתפקידה כעומדת בראש הנציבות, מצאה גרסטל פגמים בהתנהלות הפרקליטות. היא קבעה שתצהירו של ד"ר קוגל חתום וגמור, וכי שינוי בו מהווה התערבות בעדותו של עד. פרקליט המדינה ביקש מוינשטיין להתערב ולבטל את חוות דעתה של גרסטל, בטענה כי גרסטל חרגה מסמכותה, שכן המהלך היה המשנות ליועץ המשפטי לממשלה, שאינן נמצאות תחת ביקורת הנציבות.
בעקבות חוות הדעת, כתב פרקליט המדינה ליועץ כי גרסטל חרגה מסמכותה כשביקרה פרקליטה, שפעלה בשליחותו של היועץ, שאינו כפוף לביקורת הנציבות. אתמול התקבלה תגובתה הזועמת של גרסטל. על פי מכתבה, הטענה כי היעוץ אינו כפוף לביקורת "מסתמנת כאחת הטכניקות שאימץ פרקליט המדינה כדי להימנע מביקורת המאמץ האדיר שמושקע על ידי פרקליט המדינה בביטול הכרעתי שבנדון, אמור להדאיג את מי ששלטון החוק חשוב לו".
על הטיעון של הפרקליטות כי על התביעה לדבר "בקול אחד", כך שמי שעומד בראש המכון לרפואה משפטית אינו אמור להעיד אחרת מעמדת הפרקליטות, כותבת גרסטל כי "עמדה זו של פרקליט המדינה מדאיגה ביותר. היא מתעלמת מהעובדות הרלוונטיות לתיק. ד"ר קוגל לא היה עד מטעם המדינה, למרות שהיה משיב בהליך בבית הדין לעבודה, בא כוחה של ד"ר פורמן הוא שביקש זימונו להעיד".
בנוגע לד"ר פורמן כתבה גרסטל: "התנהלות הפרקליטות סביב כניסתה של ד"ר פורמן לעבודתה, לאחר שזכתה במכרז כדין מעוררת תהיות כבדות". לסיכום כתבה כי "אין זה סביר שפרקליט המדינה יפנה, מחד גיסא, חדשות לבקרים ליועץ המשפטי לממשלה ולשרת המשפטים, בבקשות להגנה, לכאורה, מפני נבת"ם, תוך ניסיונות חוזרים ונשנים להצר את צעדיה, ומאידך גיסא, יהיה שותף גם באופן אישי וגם כמנהל, להתעלמות בוטה, עקבית וממושכת, של הפרקליטות מהוראות היועץ המשפטי לממשלה ושרת המשפטים, אשר הקימו את נבת"ם".
http://www.maariv.co.il/news/law/Article-518821
תגוביות:
1.תמיכה מלאה בנציבה: היא חושפת את הפרצוף האמיתי של הפרקליטות המתחסדת ומעמידת הפנים. יישר כוח לנציבה גרסטל.
2.לשקר אין רגליים. משפט זדורוב עומד על שקר ואין לו רגליים למרות שכל מערכת האכיפה העמידה פנים שהיא רואה רגליים. בדיוק כמו בסיפור המלך הוא עירום. גרסטל היא הילד שצועק שהילד הוא עירום. משפט זדורוב משמש כפצצה שנפלה על מערכת המשפט מכיוון לא צפוי בהחלט! השופטים כותבים דברים הזויים בפסק הדין העלוב הזה וטוענים שאכן יש טביעות נעלי ילדים בדם בשירותים, אך אין להם הסבר לכך ולא יימצא הסבר לכך לעולם. מה זאת אומרת אין לכך הסבר? יש לכך הסבר! חייב להיות הסבר. ההסבר הוא שהיה שם מישהו עם נעלי ספורט במידה של בני נוער שדרך שם בדם! אין בשירותים שום טביעת נעל של זדורוב ועל נעליו לא נמצאו עקבות דם כלשהם, למרות בדיקות מקיפות בכל השיטות הידועות. מכאן מובן שהוא רצח את תאיר בעודו מרחף באוויר, כאשר לצידו איזה נער או נערה שדורכים בשלוליות הדם העצומות. פסק דין שהוא בדיחה. חקירה משטרתית שהיא בדיחה. התנהלות של פרקליטות שהיא בדיחה. זו בדיחה מקברית והיא על חשבוננו!
כתבו אבותינו:
על דאטפך אטפוך! על שטיבעת טובעת!
במכתב ששלח שי ניצן למנכ"ל משרד הבריאות כתב: "הוסרה העננה הכבדה" מעל ד"ר מאיה פורמן שהעידה מטעם ההגנה במשפט זדורוב
פרקליט המדינה, שי ניצן, שלח היום (יום ה') מכתב למנכ"ל משרד הבריאות, בו כתב "הוסרה העננה הכבדה" מעל ד"ר מאיה פורמן שהעידה מטעם ההגנה במשפט זדורוב. הפרשה עומדת במוקד הסערה שמעסיקה בשבועות האחרונים את הפרקליטות. מכתבו של ניצן נשלח בעקבות פסיקת בית המשפט העליון בתיק, והוא נועד להבהיר כי יחסה של הפרקליטות לד"ר פורמן לא נבע משיקולים זרים והתבסס רק על החלטות בתי המשפט.
במכתב ששלח הערב למנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב, כתב ניצן כי פנייתו בעבר למנכ"ל הקודם פרופ' רוני גמזו, בה הביע את התנגדותו של ד"ר פורמן לתפקיד מנהלת היחידה לרפואה משפטית פתולוגית במכון הלאומי לרפואה משפטית, התבססה על הביקורת שהטיח בה בית המשפט המחוזי בנצרת במהלך משפט זדורוב.
ניצן דחה הערב את הטענות כי התנגדותו למינויה של פורמן לתפקיד נבעה מכך שהעידה לטובת זדורוב (לפני שהייתה עובדת מדינה, א.ס.). "כך כתבתי (למנכ"ל משרד הבריאות הקודם, א.ס.) ללא קשר לעמדת המדינה כמאשימה בפרשת זדורוב, אלא בהקשר של המדינה כמי שאמורה להסתייע בהליכים שונים בעדות מומחה, וקשה לה להסתמך על מומחה שנמתחה עליו ביקורת קשה, ואשר קיים סיכוי ממשי שבכל פעם שבה יעיד, יזכיר הצד שכנגד את הביקורת שמתח עליו בית המשפט", כתב.
בפסק הדין שניתן אתמול, קבעו שלושת שופטי בית המשפט העליון כי הם מקבלים את חוות הדעת של פורמן.
השופט יורם דנציגר, שכתב את דעת המיעוט, אף ביקר בחריפות את האופן שבו תוארה פורמן על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת.
כזכור, פורמן העידה כמומחית מטעם ההגנה וקבעה כי החתך שנמצא על סנטרה של תאיר ראדה ז"ל לא בוצע על ידי סכין יפני כפי שנטען, אלא באמצעות שכנית משוננת. עדות זו הייתה אחד המרכיבים שעליהם התבסס הערעור שהגיש זדורוב לבית המשפט העליון.
"גישתה תוארה, בין היתר, כ'רשלנית', 'לקויה' ו'מגויסת לתוצאה'. חוות דעתה תוארה כ'מוטה', 'מגמתית' ו'מרובת כשלים מקצועיים וכשלי מהימנות'. אמירות אלה, שספק אם כולן היו נחוצות להכרעה, עלולות לפגוע בשמה הטוב של ד"ר פורמן ואף עשויות לפגוע בפרנסתה. לא זו רמת הזהירות והריסון המצופה מבית המשפט במקרים כגון אלו", כתב דנציגר.
גם שני השופטים הנוספים שישבו בהרכב שדן בערעור, יצחק עמית וצבי זילברטל, טענו כי חוות דעת של פורמן עדיפה על זו של העד מטעם המדינה ד"ר קונסטנטין זייצב.
ניצן טען כי השופטים הביעו "עמדות שונות" בנוגע לחוות דעתה של פורמן, אולם ציין את העובדה כי כולם היו שותפים לביקורת על הסגנון שבו נקט בית המשפט המחוזי בנצרת – אותו סגנון שעמד בבסיס טענתו כי אין למנות את פורמן לתפקיד בכיר במכון לרפואה משפטית.
לדבריו, אם פורמן הייתה מקבלת את הצעתו המקורית, לפיה תוכל להתמנות לתפקיד זמני במכון לרפואה משפטית וזאת תחת הגבלות משמעותיות, היא הייתה יכולה להיכנס לתפקידה היום בדרך קבע וללא תנאי.
מכתבו של ניצן נועד לדבריו להבהיר את עמדת הפרקליטות לנוכח פסיקת בית המשפט העליון שהסירה את "'העננה הכבדה' שהטיל בית המשפט המחוזי על מקצועיותה ואמינותה" של פורמן.
ניצן לא התנצל על היחס שננקט כלפי פורמן ועל העובדה כי הפרקליטות ניסתה למנוע את מינויה, ואף פעלה לשינוי תצהירים של עדים מטעם המדינה לשם כך.
יש שיראו בדבריו התנצלות מרומזת, ויש שיראו בהם התחמקות מלקיחת אחריות על המדיניות שננקטה כלפי פורמן. "לקביעות אלו אין כיום משמעות מעשית, אולם בוודאי שיש להן חשיבות ציבורית, לבטח מבחינתה של ד"ר פורמן", חתם ניצן את מכתבו.
כזכור, נציבת הביקורת על הפרקליטות השופטת בדימוס הילה גרסטל, מתחה ביקורת חסרת תקדים על התנהלותו של ניצן בנוגע לפורמן, וטענה כי הוא ושתיים מהמשנות ליועץ המשפטי לממשלה פעלו שלא כדין כשניסו למנוע את מינויה. ניצן עצמו הגיב בחריפות רבה למכתבה של גרסטל וטען כי זו חרגה מסמכותה. מעמדה של הנציבות והמתיחות בינה לבין צמרת הפרקליטות עדיין לא הוכרעו.
פורמן העידה כמומחית מטעם ההגנה וקבעה כי החתך שנמצא על סנטרה של תאיר ראדה ז"ל לא בוצע על ידי סכין יפני כפי שנטען, אלא באמצעות שכנית משוננת. עדות זו הייתה אחד המרכיבים שעליהם התבסס הערעור שהגיש זדורוב לבית המשפט העליון.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/744/619.html?hp=1&cat=402&loc=68
תגוביות:
1.הוא צריך ללכת הביתה.
2.ניצן המושחת חושב שכולם מטומטמים. מה לו ולמינויי רפואה במכון לרפואה משפטית?! ניהל נגדה מסע רצח אופי והביא להדחתה ביחד עם ה"שופט" המושחת, העבריין יצחק כהן (שהודח בינתיים בעצמו בלי קשר לזדורוב). חצה את כל הקווים האדומים ביחס לחושפת השחיתויות ד"ר מאיה פורמן היקרה. ולא רדף והשמיץ רק אותה אלא כל מומחה שטען למעשה שתפרתם תיק לזדורוב.
הוא "מתנצל" אחרי שבית הדין לעבודה החזיר אותה ואחרי שזה צייר אותו בעליון כמי שהוא – מושחת. כרגע הוא גם מנהל מסע רצח אופי ורדיפה נגד מי שממונה על הביקורת עליו ועל ה]פרקליטות – כבוד השופטת גרסטל, שחשפה אותו. הוא זה שהיה צריך להיות מודח. השחית את כל המידות. איזו "פרקליטות" זאת ולמה הוא הפך אותה? בושה!
א-ב-ל זו לא חוכמה מצד בית המשפט (שלא לדבר כבר על ה"התנצלות" עלאק שלו, אחרי שהמסע המכוער שלו כלפי ד"ר פורמן כשל).
זה שבית המשפט מנקה רופאה אמיצה זה חשוב אבל זה קל. בית המשפט ניקה בזה בעיקר את עצמו. את מי שהיה צריך לנקות, להתנצל בפני ילדיו על עשר שנים כמעט בכלא על לא עוול בכפו ולפצות במיליונים זה רומן זדורוב!!!
טייח פועל בניין פשוט מאוקראינה. לא רופאה בפרופיל גבוה ומעמד, שהשחרתה ממילא הבהירה לציבור עד כמה המערכת כולה רקובה.
עוף הביתה ניצן. עופו הביתה "שופטים" שמרשיעים אדם ללא בדל ראיה. עופו הביתה פרקליטים שקרנים ושוטרים מושחתים שמגינים על קרוביהם הרוצחים הצעירים.
3.הפרקליטות היא מוסד רקוב מהיסוד. אתמול בתכנית עובדה סופקו עובדות מזעזעות על התנהלות הפרקליטות, אבל זה היה הקטע הפחות חמור של התוכנית.
פרקליט מחוז תל אביב שהגיע לאולפן להגיב, הועמד מול הוכחות חותכות להתנהלות עבריינית של הפרקליטות וכנשאל ע"י המנחה אם בדעתו לתקן את הדורש תיקון, נתן מופע אימים של פסיכופט שחצן ונקמן.
זה החומר האנושי שמנהיג את הפרקליטות. הארגון הזה דורש ניקוי אורוות והבאת מנהל מבחוץ.
פרשת גל בק, הפרשה הנוספת שנחשפה וקשורה לקשר הבעייתי בין הפרקליטה פורר (מעריצת מכבי ת"א) והעו"ד מזרחי (בעלי מכבי ת"א), פרשת הרצח בואן גוך וההתנהלות העבריינית בעניין פורמן, כל אלה הינן קצה הקרחון.
4.שיעיפו כבר את החתן בר מצווה המושחת הזה.
5.התפרן הלאומי…לך הביתה וקח איתך את וינשטין, את זילבר ואת חצי מהפרקליטות. הפכתם את מערכת המשפט למיטת סדום שהאמת צריכה להיכנס לתוכה. אם היא קצרה מדי חותכים לה את הרגלים ואם היא ארוכה מדי מותחים אותה משני הצדדים. איש חוק ששכח מהו צדק.
6.כל הכבוד לד"ר פורמן. ניצחה מערכת ענקית וחזקה שניסתה להכפיש אותה על לא עוול בכפה. ניצן היה צריך להתנצל באמת.
7.מה זה אומר שמנהל המכון לרפואה משפטית מפחד מהפרקליטות? ד"ר חן קוגל, ראש המכון לרפואה משפטית, שנמצא בפועל בתפקיד משפיע יותר אפילו משופט בענייני רצח, חושש לבצע את תפקידו???
8.שי ניצן, אדם נכלולי ומניפולטיבי, בושה שהוא עומד בראש מנגנון צדק.
9.לא ברור אם ומתי תוסר העננה ממך, שי ניצן!
אהרון ברק יצא מהארון.
בנאום מטעם "הקרן החדשה לישראל" במרכז רבין בת"א ב-25.06.09, הודה אהרון שבמשך יותר מ-20 שנה, הוא התחזה לשופט העליון ברק. התחזה, כי מאחורי הגלימה המכובדת והפאסון השקול, עמד בשר ודם. אהרון הסמולן. סמולן, שבז ליהודים ("הם רוצים לזרוק את הערבים לים"); שנעול לקעקע את המדינה היהודית ולשים את מדינת – כל – אזרחיה תחתיה ("אני מאמין גדול במדינת כל אזרחיה") ושרגיש אך ורק לזכויות של ערבים, אך לא של יהודים, יהודים בכלל ומתנחלים בפרט. את דמם של אלו האחרונים הוא החל, שלא במפתיע, להתיר, בשלבים: "הם אולי שם בהפרת החוק", אם כי, דאג להרגיע בהמשך, 'לא כולם מפרי חוק'.
אמנם הפתעה של ממש אין כאן. הרי ברור כשמש ביום בהיר, שכבוד השופט העליון בגימלאות שכבש גם את שטחי התחיקה, החקיקה והפוליטיקה, הוא פוסט – ציוני מושבע. אנטי – ציוני שגייס את מערכת "שלטון החוק" להיות ראש החץ בסירוס ישראל, בהצלחה מרשימה.
אבל נשאלת השאלה, מה ראה כבודו לערטל דווקא עכשיו את נטיותיו/סטיותיו אלו, ודווקא בפרהסיא?
ובכן, לכך שתי השערות, שכל אחת מהן לכשלעצמה, מחייבת פעולה, פעולת תיקון. כי אין דומה הודאת גנב בגניבתו – גם אם זה שר אוצר, להודאת שופט עליון בנטייתו ובהטייתו את מערכת המשפט. כאן, במערכת המשפט, אנו נשארים עם ההטייה.
ובכן, ברור שלא במקרה יצא אהרון מהארון.
לא לטובת פרסום בעלמא. גם לא להכאה על חטא כמו שעשה השופט בדימוס מישאל חשין, כשהודה בגיוס הפוליטי של בג"צ לשמֵּר את האתרוג – שרון, כדי שתהיה התנתקות.
מישאל התוודה ב-25.06.06 לעיתון "הארץ" כדלקמן: "אני יכול רק לומר שכשאדם בשביל לשוטט באינטרנט מקבל 600 אלף דולר והבטחה לעוד שני מיליון, צריך להיות שוטה כדי לחשוב שהוא באמת קיבל את הכסף בשביל העבודה. לא חשבתי להיות במיעוט. אבל באותו זמן כל העם רצה ששרון לא יעמוד לדין, בגלל שהיתה תוכנית ההתנתקות. ואם שרון היה עומד לדין לא היתה התנתקות". משהו שנראה כמו הרהור שני. אבל כאן זה לא המקרה.
כאן ברק מזדעק מול שתי ארכי-סכנות לאוליגרכיה הסמולנית השלטת: (א) הוועדה לבחירת שופטי בג"צ, ו-(ב) הסכנה שבעיגון מדינה יהודית. סכנה שעלתה לאחר הבחירות, ובמיוחד לאחר נאום נתניהו.
על הסכנה הראשונה מיותר להכביר מילים: ברק אכלס את בג"צ בבעלי השקפתו: דורית (בייניש) ואיילה (פרוקצ'יה) ודליה (דורנר) ועדנה (ארבל) וכד', ועיניו כלות מול הסכנה להשתלטות יהודית ("עויינת") על המערכת שלו. ומול סכנה כזו, גם איום שיגדע את היד, כבר לא עושה רושם.
אך את הנקודה השניה יש להבהיר.
למה דווקא הדגל הלבן של נתניהו מול ברק חוסיין אובמה בנאום בר-אילן, עורר את חמתו של אהרון ברק?
כזכור, קיפל נתניהו בבר-אילן את הדגל שעל בסיסו נבחר והכריז שהוא מוכן לחלוק את ריבונות האומה היהודית בארץ ישראל, עם "פלשתין". אבל, נתניהו מיקש כניעה זו באוסף סייגים, בתקווה שהפריץ יילך בטרם יוכל לחגוג על הכניעה. לא שבאמת אפשר להתכחש למילים שנאמרות קבל עם ועולם – ובוודאי לא בשם ישראל, אבל, במאמץ למצוא משהו לזכות נתניהו, אפשר לומר, שכנראה זו היתה כוונתו. אשר לטקטיקה, ידוע שזו דרכו, גם אם לרואים למרחוק ברור שהוא גם יאכל את הדגים המסריחים גם יגורש מהעיר.
בכל אופן, אחד הסייגים העיקריים שאמור לתקוע את רעיון העיוועים של "מדינה פלשתינית" בארץ ישראל המערבית, הוא: 'ישראל – מדינה יהודית'.
את העניין הטקטי הזה הבין אהרון ברק, ועל כך יצא קצפו ולא קצף בלבד, אלא מלחמת חורמה ברעיון. עד כדי כך שלא בחל בחסות הגלויה של "הקרן החדשה לישראל" – הגזבר של כ-40 ארגוני סמול וערבים עויינים, הפועלים להכחדת ישראל כ'מדינה יהודית'.
ולא זו בלבד:
אהרון ברק זיהה בדברי נתניהו איום קיומי על המורשת התחוקתית היסודית שלו: הקביעה שישראל מחזיקה את יהודה ושומרון "בתפיסה לוחמתית".
קביעה שהוא, אהרון ברק, יותר מכל אחד אחר, הכניס לישראל תרתי משמע.
ראשיתה בבג"צ "תמים" ב-1983. בג"צ 393/82. ג'מעית אסכאן אלמעלמון אלתעאוניה אלמחדודה אלמסאוליה, אגודה שיתופית לשיכון מורים חברי האגודה באזור יהודה ושומרון, תבעה את הממשל הצבאי על תכנון תחבורתי שמתנגש בתכנונה היא לבניית שיכון. תוך כדי הדיון ההוא, ובלי ששלומי ישראל צפו מה טמון במוקש, קבע אז אהרון ברק שבכיבוש עסקינן, וששלטון ישראל באיו"ש זמני וכו' וכו'. קבע והשאיר את המחוקק בהלם ובאלם.
סיפור נפרד הוא איך נוצר הוואקום ואיך מילא אותו אז אהרון ברק, כשלקח לעצמו את תפקיד מחוקק-העל, אך בדבר אחד אין ספק: זה הבסיס לכל בניין העל של האפליה כלפי היהודים באיזור איו"ש ולא זו בלבד. זה מה שמתדלק את התרסת אומות העולם נגד ישראל כיום: גזלנים אתם.
בפס"ד ה"התנתקות", כשדחו ברק וחבורתו את ערעור מועצת חוף עזה על הגירוש, הם נאחזו בקביעה זו כדי לטעון שחוקי כבוד האדם וחרותו, חופש העיסוק והקנין הפרטי, אינם חלים ב"שטחים". לכן, זה שנתניהו החל בנאום בר-אילן להזכיר את זכותנו על יהודה ושומרון (אמנם, עדיין רק "זכותנו". עוד לא: "חובתנו"!) וכרך את זה ביהודיות המדינה – גם אם בלית ברירה, זה איום קיומי על מפעל חייו של אהרון: שישראל כובשת שטחים לא לה. כי אם ישראל אינה מדינה של האומה היהודית, איזו זכות יש לה לתבוע את יהודה ושומרון – ערש האומה היהודית?
אבל, בהתקפתו זו חשף אהרון את עצמו.
לכן, אפשרי שדווקא מעז יצא מתוק: אמנם המצב בזירה המדינית כיום קשה יותר וכולם עסוקים בבלימה, אך אם יתחיל התהליך של בחינה מחדש של הקביעות הפוליטיות המוטות של אהרון ברק בתפקידו כשופט העל וכמחוקק העל המשולב של ישראל, עשוי להתחיל כדור השלג של התיקון. ובעצם, למה שזו לא תהיה ראשית הבלימה של התקפת בראכ חוסיין אובמה על ישראל?
http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/8343
תגוביות:
1.אדון אהרון ברק. צר לי שלא חיית בקרב עמך ועל כן אתה מרשה לעצמך לפגוע ברבים מעם ישראל ואני בתוכם, באמירה כל-כך אידיוטית :"הם רוצים לזרוק את הערבים לים". אינני יודע מה חלף במוחך ואיזה שד נכנס בך שהתבטאת כך ובכל זאת רציתי להודות לך על רעיון 'התשליך' המקורי שהענקת לכולנו. עד היום רצינו רק שיחזרו לארצות מהן באו כל אותם פולשים זרים, המכנים עצמם בשקר "העם הפלסטיני". כעת ובזכותך נפתחה בפנינו אופציה נוספת, "האופציה הים תיכונית". אתה שחינכת דורות רבים של משפטנים ושופטים מתנהג לעת זיקנה כתגרן בשוק מוסלמי בלונדון. אתה המלומד המבריק, הפכת למחרחר מלחמה, לאיש ריב ומדון, לגורם מפלג, המעמיק את הקרע בעם ישראל, כאילו לא היית חלק ממנו. ובכן הרשה לי לומר לך רק זאת: איננו אכזרים ועושי צדק לכאורה ואפילו איננו שונאים ערבים. אין לנו ולא היתה לנו כל כוונה לזרוק את הערבים לים, אך מכיוון שהעלת אופציה זאת, היינו שמחים לזרוק אותך ואת כל בית המשפט שעמדת בראשו הימה, אילו רק היה הדבר חוקי ואפשרי! כבר ביום כיפור בעת התשליך.
2.פסיקותיו של שונא ישראל זה, תוצרת כחול לבן, עלו לנו בדם. תמהיל עכור ומהביל של יוהרה, רשעות, סמולנות ובוז לעמו. בושה לנו, לעם ולמדינה שזהו הפרופיל של אחד המשפטנים ה"דגולים" שהשכלנו, או יותר נכון הסכלנו להעמיד. בא-רק לעקור אותנו מארצנו וזהותנו.
3.לאור עמדתו יש לפסול כל התקדימים המשפטיים שלו הן הנוגעים לענייני בטחון והן אלה הנוגעים לארץ ישראל במיוחד כל הנוגע להתנהלות צה"ל בשטחים מנוהל עצירת חשוד ועד לזכויות החיילים להוריד עצים לצרכי ביטחון .
יש לקבוע בחקיקה איסור לעשות שימוש בפסקי הדין שלו ו/או לקבוע שפסיקותיו אינן מחייבות. יאיר רבינוביץ עו"ד, טרומפלדור 63 פתח תקוה.
4.ברק בהפרעה. אילו האמינו הערבים שאנו מסוגלים לזרוק אותם לים הם היו
נוהגים בנו ביתר כבוד. הם הרימו ראש ושבו לחלומם עתיק היומין לזרוק אותנו לים רק בגלל שהם חשים שהחוכומה(השלטון והחוק) איתם. כך היה גם בתקופת המנדט. הערבים ידעו שהאנגלים מרשים להם לזרוק אותנו לים והפעילו טרור נגדנו. במלחמת ששת הימים הם למדו על בשרם שאת ישראל אי אפשר לזרוק לים ובמלחמה הם מפסידים והתנהגו אלינו בכבוד. עכשיו כשיש להם את אהרון ברק ושכמותו המוטיבציה שבה אליהם והם החליטו למחוק אותנו מהמפה בדרכי "שלום" ודמוקרטיה שמאלנית ובסיוע ביבי והליכוד ואת המחיר כמובן ישלמו קורבנות מערכת המשפט.
5."אומה מסוגלת לשרוד את כסיליה ואת תאבי השררה שבתוכה, אולם אין היא יכולה לשרוד את הבוגד שבקרבה. אויב בשער מסוכן פחות, ניתן לזהותו, שכן הוא נושא את דגלו בגלוי. אולם הבוגד מהלך חפשי בשערים, לחשו הערמומי רוחש במסדרונות, מתגלגל בחלונות הגבוהים. הבוגד מסתיר את פניו, הוא דובר בלשון המובנת לקורבנותיו, מופיע כמוהם ולובש את בגדיהם. הוא פורט על נימת השפלות הבזויה המצויה עמוק בלבו של כל אחד מהם. הוא משחית את נפש האומה. הוא פועל במסתרים, ממוטט אט אט בחשכת הלילה את אושיות האומה, הוא מזהם את הדרג הפוליטי עד שזה קורס לפניו. המרצח מסוכן פחות ממנו"! (מרקוס טוליוס קיקרו).
6.פס"ד ההתנתקות: 10 שופטים, נגד השופט אדמונד לוי, קבעו כדלקמן (ציטוט): "בית המשפט הגיע למסקנה כי חוק יישום ההתנתקות פוגע בזכויות האדם של הישראלים המפונים. במרכזן של הפגיעות עומדות הפגיעה בזכות לכבוד ולקניין. עם זאת, על רקע הפיצוי הראוי המובטח בחוק (בכפוף למספר תיקונים) ועל רקע זמניותה של התפיסה הלוחמתית, הפגיעה בזכויות הישראלים המפונים מקיימת את דרישותיה של פיסקת ההגבלה".
7.ברק והחונטה שלו היו אויבי הציונות והדמוקרטיה בארצנו. כל מי שמסתכל על החלטותיו ודעותיו יודה בכך. בשום דמוקרטיה בעולם לא קיימת מערכת משפטית היפראקטיבית ועל לאומית, כמו שברק בנה פה. בהבל החלטותיו הוא הרשה לעצמו לבטל חוקים שנבחרי העם העבירו, או לפרש אותם בצורה הנוחה לאידיאולוגיה שלו (חוק כבוד האדם וחירותו שבו תמכו בקושי 21 ח"כים הפך לחוק היסוד המשמעותי ביותר בחוק הישראלי!). מי נתן לו את הסמכות לעשות זאת? הוא לא נבחר ע"י אף אחד והוא לא ייצג אף אחד (מלבד את עצמו) ומעבר לזה הוא לא היה אחראי לתוצאות ההחלטות שלו. כשהוא אסר על הריסת בתים ששימשו למסתור לרוצחי ילדי חתואל ואימן לא עלה בדעתו להתנצל ולהכות על חטא. הוא דבק לכיסאו עד שנאלץ לצאת לגמלאות. הוא באופן שיטתי התעלם מהעובדה שערביי ישראל הם גייס חמישי בתוכנו, ולגביו היו להם רק זכויות ולא שום חובות.
רוב אם לא כל מה שד"ר אשל אמר כאן הוא אמת. ברק היה אחד האנשים ההרסניים ביותר לדמוקרטיה ולציונות. אגומאניאק ונכה מוסרית.
8.לא היה אוייב גדול יותר לעם ישראל שגרם לו נזקים אדירים יותר מכהן הבעל
אהרן ברק, וכוהנת העשתורת דורית בייניש ואותם משובטים בדמותם כצלמם,
ששופטי סדום צדיקים לעומתם. הם היוו שנים חוד החנית במלחמה בכל זיק של יהדות, בכל זיק של לאומיות יהודית, בכל זיק של יחס של ערגה למולדת.
רש"י כתב עליהם כבר לפני אלף שנה בפרושו לפרשת בחוקותי. ורדו בכם שונאיכם: שאיני מעמיד שונאים אלא מכם ובכם.
שבשעה שאומות העולם עומדים על ישראל אינם מבקשים אלא מה שבגלוי, שנאמר (שופטים ו' ג' – ד') "והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם ויחנו עליהם וישחיתו את יבול הארץ, אבל בשעה שאעמיד עליכם מכם ובכם, הם מחפשים אחר המטמוניות שלכם, וכן הוא אומר (מיכה ג' ג') ואשר אכלו שאר עמי ועורם מעליהם הפשיטו.
9.זן חדש של ניצולי שואה מסוגם של ג'ורג' סורוס ואהרן ברק קם עלינו להכריתנו.
10.יש לבטל את כל פסיקותיו בעליון ובעיקר את פסק דין קעדן.
11.ד"ר גדי אשל חושף במאמרו החשוב את העובדה שמי שהיה השופט העליון שגרר את ישראל לפסיקות רבות בשנים האחרונות, לא היה, כפי שניסה להציג את עצמו, בעל דעה אובייקטיבית כלל, אלא פשוט אנטי יהודי. למעשה, ברק חושף באמירותיו את השקפתו לא רק לגבי הצדק, אלא לגבי היהודים בישראל. בעצם העובדה שהוא מציג אותם כמי שרוצה להיפטר מהערבים הוא מגלה שראייתו אותם קולקטיבית ומוטעית בו בזמן – אך הוא גם מנקה את הערבים משלל דוגמאות הקיים לאלימותם נגד היהודים. שווה לקחת ברצינות את דבריו של ברק, כפי שממליץ ד"ר אשל, ולהשתמש בהם כדי לבדוק מחדש את פסיקותיו הרבות לטובת הערבים בישראל.
עו"ד יורם שפטל:
"ברק ובייניש שעמדו בראש בג"צ כמעט 2 עשורים, ברק 11 שנים ובייניש 6 שנים, יחד 17 שנים רצופות, עיצבו אותו במודע ובמובנה כבית משפט פוסט ציוני מובהק שחייב לפעול נגד יהדותה של המדינה. בג"צ חותר תחת הרוב היהודי הציוני במדינת ישראל באמצעות פסיקות הנוגעות לערבים ולמסתננים. כמו כן הוא פועל באופן לא חוקי כשהוא מבטל חוקים של הכנסת, כיוון שאין לו רשות לכך. החוק קובע שכל גוף שלטוני בדמוקרטיה אינו רשאי לעשות שום פעולה שהחוק לא התיר לו אותה במפורש.
ישראל היא מדינה יהודית ומדינת הלאום של העם היהודי, אך רק רוב מוחלט ומאסיבי של יהודים באוכלוסיית ישראל הוא המבטיח את יהודיות המדינה.
האוייב הערבי והשמאל הישראלי, בפועל ובשתיקה, בעזרת בג"צ פוסט ציוני עם פסיקות שחותרות תחת הרוב היהודי-ציוני במדינת ישראל, עושים הכל כדי לבטל את יהדותה של המדינה, באמצעות הכנסת לא יהודים רבים ככל האפשר לארץ.
בג"צ חותר תחת הרוב היהודי הציוני במדינת ישראל באמצעות הפסיקה שלו ולכן הוא כמעט וביטל את חוק האזרחות והכניסה לישראל, דבר שהיה מציף את ישראל במאות אלפי ערבים. חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג – 2003 הוא חוק ישראלי השולל הענקה של אזרחות ישראלית או תושבות בישראל, לפלסטינים תושבי יהודה והשומרון או רצועת עזה שהם בני זוג של אזרחים ישראלים.
5 שופטים הסכימו לבטל את החוק, מול 6 שלא הסכימו, כשברק ובייניש הובילו את המחנה שרצה לבטל את החוק וחתר תחת יהדותה של המדינה.
האבסורד הוא שהשמאל שטוען שהוא רוצה כביכול מדינה יהודית ולכן רוצה היפרדות מהערבים ביו"ש ובעזה באמצעות הקמת מדינה ערבית בלב הארץ, למרבה הפליאה לא מוחה על הצפת המדינה בערבים ובמוסלמים אפריקנים באמצעות פסיקות בג"צ".
סימוכין:
בג"ץ פסק: ישראל – מדינת כל מסתנניה
http://103fm.maariv.co.il/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FLKFKE&c41t4nzVQ=EEJ
החוק אומר שכל גוף שלטוני בדמוקרטיה לא רשאי לעשות שום פעולה, למעט פעולה שהחוק התיר לו אותה במפורש.
אין שום חוק במדינת ישראל שמאפשר לבג"צ לבטל חוק של הכנסת ולכן בג"צ חורג מסמכותו ותוך רמיסת החוק נתן לעצמו את הרשות לחבל בחוקים של הכנסת.
בעולם יש בתי משפט שמותר להם לפסול חוקים של הפרלמנט וזאת משום שהחוקה התירה להם לפסול חוקים של הפרלמנט.
כשבג"צ פסל את החוק נגד הסתננות, הוא הפך את ישראל למדינת כל מסתנניה, בה להם יש זכויות הגוברות על זכויות אזרחי ישראל.
מהו אותו חוק הסתננות שבג"צ פסל, מה אומרים שופטי בג"צ בפסק הדין שלהם ואיך מתגברים על בג"צ?
בפסק הדין ההזוי טוענים השופטים שלא ייתכן שנפגע בזכויותיו של המסתנן לחיי חברה פה, לחיי משפחה פה, לעבודה על חשבון ישראלי שיפוטר למענו ולבריאות על חשבון הציבור.
מאיפה לוקח בג"צ את הרשות להגיד דברים כאלה בכלל?
הזכויות עליהן מדברים השופטים הן אך ורק זכויות של אזרחי המדינה. כיצד זה מוקנה לשוהה לא חוקי שחדר למדינה באופן של ביצוע עבירה ובג"צ מקנה לו זכות לעבוד ולהנות מחיי חברה פה?
מבחינה משפטית יש להם רק זכות אחת והיא להיות מגורשים מהארץ למדינה שלישית שמוכנה לקבל אותם מרצונם. לא החוק כולא אותם כי אם הם עצמם.
בג"צ גם אומר בפסיקתו בנושא המסתננים, שיש לזכור שמאסר ללא קביעת אחריות פלילית צריך להתקיים רק במקרים נדירים, בעוד בג"צ הוא אוייב החרות מספר אחת במדינה. מדובר בצביעות שלא תיאמן.
כל שנה נעצרים למעלה מ- 20.000 אנשים בטרם נקבעה אשמתם ובברכת בג"צ. במדינת ישראל בברכת בג"צ ועל פי פסיקתו נשלחים 20.000 אזרחי ישראל (ולא מסתננים לא חוקיים) למעצר, ללא קביעת אחריות פלילית, אבל זה מותר כי הם לא סודנים. שם בג"צ לא חושב שיש בכך פגיעה בחיי המשפחה ובצריכת חיי התרבות והפנאי שלהם. זה משמיעים לנו השופטים האלה בבג"צ רק כאשר מדובר בפולשים לא חוקיים מאפריקה.
עוד ממשיך בג"צ ואומר, שכליאתם היא פגיעה אנושה בזכויותיהם, בגופם ובנפשם ומגדיל ומתפלסף שהמסתנן אינו נכנס לארץ ומאבד את זכויותיו היסודיות.
אבל הרי המסתננים אינם אזרחים ולכן אין להם שום זכויות ואפילו לא זכות להיות כאן מבחינה משפטית. את המסתנן יש להכניס למעצר עד הרגע שיגורש.
אלה הן ההצדקות של בג"צ לביטול החוק נגד ההסתננות.
בג"צ משתמש ברטוריקה ליברלית שחוקה שמנותקת מחיי העם ותושבי השכונות אליהן פלשו המסתננים האלה. לא יכול להיות ששופטי בג"צ יאסרו בשם זכויות אדם על מדינת ישראל לכלוא מסתננים ולגרשם.
לא יכול להיות שזכויותיהם יקודשו וזכויות השכונות והעם היהודי בארץ יקופחו. זכותנו לשמור על ארצנו היהודית. ערב רב אפריקני בארץ ישמיד את המדינה היהודית ולנו יש זכות לשמור על מדינה יהודית. נימוקיו של בג"צ לפסילה הם שכאשר אנחנו שוללים את זכויותיו של המסתנן הוא לא יכול להנות משלל הבחירות שמציעים החיים החופשיים ותרבות פנאי.
בג"צ אומר לנו בפסק הדין ההזוי שלו, שלמסתנן, שאין לו בכלל זכות להיות פה, אם נכניס אותו לכלא נמנע ממנו את זכותו לעבוד כאן על חשבון אזרח ישראלי שיפוטר בגללו. כל מסתנן שיעבוד כאן הרי לוקח עבודה של ישראלי, כלומר בג"צ גם מעדיף לתת זכות עבודה לסודאני על חשבון הישראלי.
הרטוריקה הזו של בג"צ מושמעת רק כשמדובר בסוגיות קיומיות של המדינה, כדי לחתור תחת המדינה ולפגוע ביכולותיה להילחם על זכות הקיום שלה כמדינה יהודית.
בג"ץ פסק: ישראל – מדינת כל מסתנניה
http://103fm.maariv.co.il/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FLKFKE&c41t4nzVQ=EEJ
הכותרת מדוייקת: פרשת נתניהו היא בהחלט בית ספר לפרקליטים ולחוקרי המשטרה-
השאלה היא האם הם השיעור שהם יקחו הוא מה לא לעשות כדי לשמור על דמוקרטיה או איך לעקוף את הדמוקרטיה ולקדם את דעתם האישית.
הגיע הזמן לגמור עם הדיקטטורה של ביהמ"ש העליון ולהחזיר את השלטון לעם.
לגמור עם הדיקטטורה של אהרן ברק וממשיכי דרכו בבית המשפט העליון.
במדינה דמוקרטית החוקים נקבעים ע"י העם ונציגיו בבית הנבחרים, ולא ע"י חבר אריסטוקרטים במינוי עצמי.
מפסיקה לפסיקה יורד ערכו של בית המשפט בכלל והעליון בפרט בעיני הציבור.
גם אחרוני הדמוקרטים שהאמינו במערכת המשפט (כמוני למשל) איבדו עכשיו את האמון סופית. בית המשפט מנותק. לא שייך לכאן.
למה להזמין משטרה? וגם להגיב לבד אסור – אחרת תגיע לכלא.
בקיצור – ממלכת העבריינים בתמיכת בית המשפט העליון. הם בכלל לא נבחרו – הם מונו – והועדה הממנה – ממנה את עצמה. חבר מביא חבר. הם לא מייצגים כלום וזו אינה דמוקרטיה.
ברק לא יודע מהי מדינה יהודית, כי לא יכולה להיות מדינת כל אזרחיה אבל יהודית, זה משפט סכום אפס.
בעיני "להיות בסדר" זה להילחם בכל אמצעי, במי שרוצה להשמיד את מדינת ישראל ובמי שבאמת רוצה להשליך אותי לים, במיוחד כשלרשותו 22 מדינות שרק 15% מהן מאוכלסות וממני הם רוצים לגזול את כבשת הרש שלי.
זה בעיני עוול זועק ואי צדק, ואם את זה לא מבין מי שהיה "שופט עליון" אז תמהני מי הוא.
בג"צ ביצע הפיכת חצר – יש מה לעשות!
בג"צ הוא חוד החנית של השמאל הישראלי וזרוע הביצוע והפיקוח של הקרן החדשה לישמעאל והכל בגלל מסמר קטן – או אם תרצו סעיף קטן באופן בחירת השופטים – תקנו את הפגם והסדר ישוב לכנו:
הרכב הוועדה למינוי שופטים:
3 שופטים
3 חברי איגוד משפטנים
3 נבחרי ציבור
כלומר רוב מוחלט ואוטומטי לציבור המשפטנים, כלומר כ- 100 אלף משפטפטנים שהם מיעוט זניח, הם אלה שקובעים למעשה את גורל המדינה וחורצים דין בכל נושא העולה על דעתם! יש לשנות את הרכב הוועדה כך שכל חברי הוועדה יהיו נבחרי ציבור – בהתאם לתוצאות הבחירות כך שישקפו את רצון הבוחרים!
אהרון ברק התייחס לנושא וטען כי ייצוגיות אינה תכונה הנדרשת מבג"צ.
אז הוא אמר!
הוא לא קובע.
הכנסת שהיא בית המחוקקים והמוסד העליון במדינה היא זו שצריכה לקבוע והכנסת חייבת לשנות את הסעיף השגוי שהביא עלינו את שלטון המיעוט! ולוואי שנשוב לזכות בשופטים כמו שמגר בעלי השקפת עולם ציונית ואחראית!
מאחר והמערכת מושחתת מהיסוד, ויש לה לובי חזק, אין מי שיתעסק איתם. לצערי הרב לא נוכל לעשות הרבה נגד המערכת הזאת, כי כמות המושחתים זה כבר הרבה מעבר, אנשים בכל המערכות נהנים מזה והם לא יהיו מוכנים לוותר על החיים הטובים ככה סתם רק בגלל שהם מושחתים.
יש להם צאצאים ומקורבים ואת עצמם שהם רוצים לסדר וזה שהם מושחתים זה חלק מנורמה בישראל.
אולי אם אחמדינג'אד יזרוק עלינו פצצה אז 50% מאיתנו ימות אבל יכול להיות של-50% הנותרים תהיה הזדמנות לבנות הכל מחדש כמו שצריך, ולא בצורה הרקובה של היום.
בג"צ הוא מפלטו השלטוני העיקרי של השמאל הממאיר, אחרי שרשרת הכשלונות בקלפי.
הזרוע השניה שלו – התקשורת, הפכה היום פחות יעילה מחוסר אמון הציבור.
הציבור אף מזהה אותה כגוף עויין למדינה ולציונות, לרוב בצדק, עקב תעמולת יתר וחוצפת יתר.
צריך לזכור שבג"צ לא תמיד היה כזה.
אחרי המהפך של 1977 ועלייתו של הליכוד לשלטון, השמאל השורשי, ששלט כאן 30 שנה, החל בטיפוח בג"צ כגוף שלטוני חליפי לקלפי. ברור שהוחדרו אליו בעיקר (ואולי רק…) האנשים ה"נכונים" ובעלי הדעות ה"נכונות".
ובדרך קרתה להם תאונה – התהליך הפך את בג"צ לא לכלי שלטון חליפי עבור מפלגת ה"עבודה", אלא לכלי שלטון של השמאל הממאיר, האנטי-ציוני, האולטרא-ליברלי, תומך הערבים ואוהב ה"שלום" בכל מחיר (העיקר שיהיה גבוה למדינת ישראל).
המפלצת אף קמה על יוצרה, בעודה מעיזה היום לבטל חוקים שנחקקו בידי אנשים הנבחרים בקלפי.
בריסוק שלטונו הממאיר של הבג"צ והחזרת ערך הדמוקרטיה כערך עליון נביא את ישראל להיות מקום טוב יותר לחיות בו.
לנו, הישראלים הפשוטים, אין עניין במהפכות חברתיות גלובליות, אנטי-לאומיות ואולטרא-ליברליות של השמאל הממאיר.
אין לנו עניין להיות קורבנות ה"שלום", ואין לנו עניין להיפגע מפושעים שמסתובבים ברחובות רק כי לבג"צ חשוב "כבוד האדם וחירותו" אפילו שהוא עבריין, מחייהם ושלוותם של האזרחים הנורמטיביים.
ובריסוק השמאל הממאיר – ננוחם.
שמאל צבוע מתחבר היטב לפרקליטות שעבורה בחינת האמת זו רק המלצה.
שמאל צבוע ואף חלקו גם מושחת, מגבה על פרקליטות שנוהגת בחוסר יושר במקרים רבים.
הפרקליטות תומכת בשמאל, ובמוסר הצבוע שלה, היא מוכרת את המדינה.
יש ביקוש אדיר של בוגרי בתי הספר למשפטים לתפקידי התמחות בבית המשפט העליון ובפרקליטות המדינה. איך קורה שכה רבים מילדיהם וקרוביהם של שופטים ובכירים אחרים במערכת המשפט זוכים בהתמחות הנכספת?
הטיעון הרשמי הוא, שכל אחד ואחת מהם התקבל בזכות ולא בחסד.
נניח שאותם השופטים נדרשו להכריע בתביעה נגד בכירים בחברת בנייה ממשלתית, שרבות מדירותיה נמסרו לקרוביהם. הייתכן שהיו מזכים את הנאשמים, בטיעון שכל מקבלי הדירות היו זכאים לדיור ממשלתי?
לאהרן ברק, מתברר, יש משפחה מוכשרת במיוחד.
אשתו התמחתה אצל נשיא בית המשפט העליון, יואל זוסמן, כשבעלה היה היועץ המשפטי לממשלה.
שניים מילדיהם התמחו אצל שופטים בבית המשפט העליון, בן אחד אצל פרקליטת המדינה דורית בייניש והבת הרביעית אצל השופטת המחוזית אילה פרוקצ'יה (ששתיהן קודמו מאז לבית המשפט העליון).
אגב, מועמדותה של בייניש לעליון נדחתה בשנת 93', בשל התנגדות הנשיא מאיר שמגר. היא התמנתה לתפקיד רק ב-95', אחרי שברק החליף את שמגר.
על העסקת קרובים בכלל נמסר בתגובת משרד המשפטים:
"שרת המשפטים וראשי המערכות השונות (הן במשרד המשפטים והן בהנהלת בתי המשפט) מודעים מזה זמן לבעייתיות שנוצרה בנוגע להעסקת קרובי משפחה, מבחינת מראית העין, באופן שמשפיע על תדמית המערכות ואמון הציבור בהן.
בשל כך ננקטו וננקטות פעולות למנוע הישנות של ניגודי עניינים ולו למראית עין.
כך, למשל, ביוזמת מנכ"ל משרד המשפטים ובגיבוי שרת המשפטים שונה לבלי הכר תהליך קליטת המתמחים במשרד המשפטים, אותו הליך המהווה את שער הכניסה למערכות המשפטיות הממלכתיות.
בהתאם ליוזמה, איתור המתמחים למשרד מתבצע בתהליך סינון ומיון באמצעות מכרז פומבי, וכולל מבחנים מקצועיים ומרכזי הערכה. בדרך זו ניתנת כיום הזדמנות שווה לכל מועמד להציג את מועמדותו.
"בנוסף ריענן מנכ"ל משרד המשפטים הנחייה קודמת, באופן שכיום חל איסור מוחלט על קליטת עובדים מכל סוג שהוא, שהינם קרובי משפחה, בכל סוג של קירבה משפחתית, של עובדים קיימים במערכת, אלא אם ניתן לכך אישור פרטני ובנסיבות מיוחדות, מאת המשנה למנכ"ל משרד המשפטים".
האם אין למשרד כל כוונה לנקוט צעדים כלשהם ביחס לבעלי התפקידים המכהנים כיום בניגודי עניינים?
"אין לנו מה להוסיף מעבר למה שנאמר".
ומה בדבר בתי המשפט?
"ככלל, עניין קרבת המשפחה הוסדר כך שכל העסקה של קרובי משפחה טעונה אישור", מוסרת בתגובה הנהלת בתי משפט.
"אין העסקות של עוזרים משפטיים שהם קרובי משפחה של שופטים. הגדרת קירבת משפחה הורחבה אף מעבר למה שנקבע בתקשי"ר, כמו גם הגדרת יחסי כפיפות. הצעה פורמלית בעניין זה נערכת עכשיו. במובן זה, המשטר בבתי המשפט הוא עכשיו הרבה יותר נוקשה מאשר בגופי ממשל אחרים, כפי שמצפים.
"בנוגע לדיונים והופעות של עורכי דין – חלים כללי הפסלות הרגילים, ככל שהם נוגעים לעניין. זהו נושא המוסדר בחוק, ועל השופטים לפעול על פי החוק ועל פי ההלכות בעניין זה.
"בכל הנוגע לבחירת שופטים – הסמכות היא של וועדת הבחירה. הוועדה צריכה להיות מודעת למכלול הנתונים ולפעול בהתאם לכך".
האם לדעת הנהלת בתי המשפט שופטים צריכים לפסול את עצמם במקרים של ניגוד עניינים?
"פסילה היא החלטה שיפוטית של השופט וניתן לערער עליה לנשיא בית המשפט העליון".
האם הנהלת בתי המשפט מרכזת מידע על קשרים חברתיים וכלכליים בין שופטים לגופים פרטיים?
"לא".
מלישכת עורכי הדין נמסרה תגובה כללית בלבד:
"הלשכה מתנגדת כמובן לכל מצב של ניגוד עניינים, וכשלעצמו מצב כזה הוא גם עבירה על כללי האתיקה של הלשכה.
עם זאת, לא כל מצב של קירבה משפחתית משמעותו ניגוד עניינים, ואין הצדקה למנוע מקרובי משפחה לעסוק באותו מקצוע ואפילו במערכות קרובות. חזקה על קרובי משפחה המשרתים באותה מערכת, שהבכיר בהם אינו עוסק בעניינים הנוגעים לזוטר שבהם אלא מעבירם לטיפול אחרים במערכת. במקרים שהדבר אינו ניתן לביצוע מן הראוי שאחד מן המעורבים יפרוש".
הקוראים מוזמנים להסיק בעצמם אם דברים אלה חלים גם על שופטים שקרובי משפחתם מועסקים בפרקליטות.
האתר של עזריאל שבתאי
http://azriel.co.il
http://www.azriel.co.il/modules.php?name=News&file=article&sid=311
פרופ' אבי דיסקין, מהחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית מאשים את הליכוד על שהוא מראה חולשה בפעולתו נגד שלטון בג"צ וחברי הכנסת שלו אינם פועלים לביטול המהפיכה החוקתית של אהרון ברק רק מטעמי נוחות ומטעמים של בון טון ונמנעים מלעשות מה שהם חושבים שהוא באמת ראוי ונכון לעשות, מתוך פחד מהתנפלות עליהם.
בביקורתו הוא קובע שאין זה ראוי שכך יהיה.
בראיון לערוץ הכנסת, ביקר פרופ' אבי דיסקין, מהחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית את המתרחש במערכת המשפט.
הוא דיבר בשקט ובנימוס, אבל הגדיר את שופטי העליון "בורים ועמי ארצות" כמו גם תאבי שלטון ואת ביהמ"ש העליון כ"אוליגרכיה כוחנית המשבטת את עצמה לדעת, כזו המחליפה ללא כל זכות חוקית את המחוקק ומתערבת בעניינים ציבוריים שאין לשופטיה כל מושג בהם".
פרופ' דיסקין הביא דוגמאות לבורות של שופטי ביהמ"ש העליון, שמשעינים את פסקי הדין שלהם על ציטוטים ורעיונות של הוגי דעות ופילוסופים, אבל עיון קל במקורות מגלה שהללו כתבו בדיוק הפוך ממה שהשופטים העליונים שלנו ציטטו והביאו בשמם.
היתה זו ביקורת אינטלקטואלית שכבר שנים לא ראינו על במותינו והיה בזה גם משהו עצוב, כאשר דיסקין סיפר כיצד בחוגים החברתיים שלו השופטים מקבלים תמיד גיבוי בלתי מותנה וכי הוא יודע שדבריו אינם ה"בון טון" המקובל בקרב מי שקובעים באקדמיה את תקציבי המחקר, המינויים ומסלולי הקידום.
דיסקין בטח לא התכוון לכך, אבל אולי דווקא טוב שתהיה עכשיו הכרה בעוד אוניברסיטה. בשטחים. כי זו העברית, מהשטח המשוחרר שבהר הצופים, כבר שנים שלא החזירה לחברה הישראלית שום תמורה אינטלקטואלית אמיתית עבור הכסף האקדמי הרב הושקע בה.
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-44534-00.html
אהרון רול:
"בכל אשר נפנה אנו חווים אנרכיה, חוסר משילות, כל ממזר מלך, איש הישר בעיניו יעשה, אין (אין, אפסו) שופטים בירושלים. הללו יצרו אמות מידת-שפיטה שונות לסקטורים שונים בהעדיפם אנשי שלומם האידאולוגיים תוך שמשנקים צוואר מתנגדיהם הפוליטים.
התנהלות זו מובילה לניצני האנרכיה החברתית אותה אנו חווים כיום ולצערנו, זה הינו אך הקדימון החיוור לאשר עוד יבוא בעתיד.
מכירים את האמור לעיל לגבי מערכות המשפט ידוע היטב ובכל זאת "עיניהם עצומות לרווחה", הם מגבים את "שלטון החוק" דהיינו, שלטון השופטים, בעוד שחייבים הם לגבות את שלטון "מדינת החוק" דהיינו, שלטון נבחרי העם ואיזונם הראוי עם מערכת המשפט.
להערכתנו, קיימים נבחרי הציבור הנתונים לסחיטה מתמשכת ומתמדת מצד מערכת המשפט, פרקליטות המדינה ומשטרת ישראל העורמת במרתפיה "תיקים באפלה" כנגד נבחרי ציבור תוך תאום-איומים עם אנשי פרקליטות המקבלים הוראותיהם משופטי בית המשפט העליון, להשמישם אם הנבחר לא יתנהג כיאות (לטעמם).
ואכן הללו "הושמשו" פעמים רבות בשני העשורים החולפים. "תפירת תיק" נקראו אלו.
שיטה זו הופכת את נבחרי הציבור (רבים מהם מושחתים – אך לא כולם), למריונטות, בובות מרקדות על חוט בידי השליטים האמיתיים על מדינת ישראל, מערכת המשפט, הפרקליטות, התקשורת, הפיקוד הצה"לי הבכיר ופיקוד משטרת ישראל.
אל הריק (וואקום) השלטוני הזה נכנסו בנפש חפצה שרלטנים משפטיים, בעיקר חברי בית המשפט העליון בראשות אהרון (שחור הזקן) ברק ודורית (הנרצעת) בייניש, אשר בעזות מצח, בציניות, בגישה אנטי דמוקרטית בנוסח בולשביקי להלל, נטלו לידיהם סמכויות שאינן שלהם בנוסח פיראטי (כתיוגו של השופט האמריקני פוזנר) וגרמו לאנרכיה המשפטית והחברתית הקיימת במדינת ישראל.
הללו היטו את הכף באופן פוליטי התואם את גחמותיהם, בעוד זכויות הציבור נרמסו במאות פסקי דין שיקריים, נכלולים, פוליטים למהדרין, עד עפר.
לא בכדי נוקטת מערכת המשפט בדרך זו. רמיסת זכויות הציבור (אשר השלטון הוא חלק אינטגרלי שלו ומטעמו) והענקת זכויות יתר, בלתי מידתיות לפרטים, מאפשרת לכוהני-המשפח מבית המשפט העליון לשלוט ללא עוררין על כלל הציבור הישראלי, על כנסת ישראל ועל דרכה על ממשלת ישראל.
ציבורים גדולים המשתייכים למילייה "הנכון" מתנהלים בנוסח "כל דאלים גבר" באשר סמוכים הם ובטוחים כי כל רע לא יאונה להם וכנופיות "שלטון (הצחוק) החוק" יגבו את מעשיהם יהיה אשר יהיה.
מדינת ישראל צועדת לעבר אנרכיה בהכוונתו הברורה של בית המשפט העליון הישראלי ומערכת המשפט כולה ובמיוחד פרקליטות המדינה הנותנות יד חפצה ועולצת לכל האנרכיה הזו.
לטעמם, ככל שיהיה לאזרחי ישראל רע יותר כך בסופו של יום יצאו כנופיות החוק והאליטה הישראלית נשכרות יותר, באשר ייקל עליהם למצב ולשמר שלטונן עלינו במרמה וצדיה.
לשי ניצן אין מושגים של הגינות במשחק. כמו לחלק מחבריו בפרקליטות.
שי ניצן ימשיך להתסיס פרקליטים ולגבות את מאבקם נגד קיומה של ביקורת על מעשיהם.
אם שי ניצן ודרכו (וחבריו) ינצחו, אנו עוד נתגעגע לימים שפרקליטות מחוז בכירות הסתפקו רק בבשמים ותיקי גוצ'י באלפי דולרים, וסגניותיהן רק העלימו והסתירו מסמכים מהנאשמים ובאי-כוחם.
אם שיטות ניצן ינצחו, אנו נחזה בפרקליטות מדינה שתהיה זהה ומקבילה לפרקליטות המהוללת של עזה, או לתביעה של מצרים.
ההצעה המפתיעה של השופט מזוז
בדיון בעליון על פינוי כפר בדואי שהוקם על קרקע יהודית פרטית, הציע מזוז להפקיע את הקרקע מבעליה על מנת להכשיר את הכפר הבלתי חוקי.
בבית המשפט העליון נידונה השבוע סוגיית הכפר אל זרנוג שבנגב. הכפר בו מתגוררים בני השבט הבדואי אבו-קווידר, נבנה על חלקת קרקע בבעלות יהודית פרטית שנרכשה לפני כ-85 שנה.
בני שבט אבו קוידר שהגיעו מרצועת עזה לישראל במהלך שנות ה-50, פלשו במהלך השנים לחלקה וכן לאדמות מדינה סמוכות ובנו במקום מעל שלוש-מאות בתים ללא היתר. למרבה האבסורד, גם מדינת ישראל בנתה לרווחת בני השבט מבני ציבור ללא היתר, בניגוד גמור לחוקי התכנון והבניה וליסוד החוקתי של זכות הקנין.
מאז שנות ה-80 ניהלה המדינה עם נציגי השבט משא ומתן בניסיון להעתיק את מגורי השבט למקום מוסדר, ובדצמבר 1998 חתמו המדינה וחלק מנציגי השבט הסדר מוסכם על פינוי השבט ליישוב רהט.
במסגרת ההסכם התחייבה המדינה למתן הטבות כלכליות נרחבות לבני השבט וכן התחייבה להימנע מלאכוף נגדם את דיני התכנון והבניה עד למועד המעבר, אולם במהלך 15 השנים האחרונות לא חלה כל התקדמות ממשית ביישום ההסדר, ובחסות ההסכם הוסיפו התושבים ובנו במקום עוד עשרות בתי מגורים.
יורשיהם של רוכשי הקרקע שבשנים האחרונות איתרו את החלקה שבבעלותם, גילו כי היא מוחזקת בידי פולשים ומאוכלסת במאות בתים. יחד עם תנועת רגבים הם עתרו בשנת 2012 כנגד המדינה שבנתה על גבי הקרקע שבבעלותם, ודרישתם לסילוק יד נענתה במלואה על ידי בית המשפט.
במקביל עתרו בעלי הקרקע לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בדרישה כי המדינה תשלים את העברת בני השבט לרהט ותחזיר לידיה את החלקה שבבעלותם.
בית המשפט המחוזי דחה בינואר 2013 את העתירה, וקבע כי על המדינה להשלים את הליך התכנון בתוך שלוש שנים, ולאחר מכן ליישם את העברת השבט בתוך שלוש שנים נוספות. בעלי הקרקע ערערו לבית המשפט העליון מאחר וחלופת ההסדרה ליישוב בני השבט בעיר רהט, איננה ישימה לאור התנגדותה של העיר רהט כמו גם של חלק מבני השבט שפלשו לקרקע.
לאורך הדיון חזר השופט מני מזוז מספר פעמים על הרעיון לפיו על המדינה לשקול ברצינות את האפשרות להפקיע את הקרקע מידי בעליה היהודים ולהסדיר את היישוב הלא חוקי במקומו באופן של הלבנה למפרע.
"אני מבין כי המדינה לא רואה כפתרון הסדרה של ההתיישבות במקום עצמו", אמר מזוז לבא כח המדינה. "זאת לכאורה במובנים מסוימים האופציה הפשוטה ביותר, זה אומר להפקיע את השטחים הפרטיים ולתכנן את המקום. לעומת זאת יכולים להיות שיקולים אחרים למה לא. אני שואל אם יש במסגרת המחשבה הכוללת כל התכניות לפתרון או ליישוב מחדש של הבדואים בדרום, האם לשטח זה יש ייעוד מוגדר".
בתגובה לדברי עירית רהט המתנגדת להצעת המדינה ליישוב את בני השבט בשכונה חדשה שתבנה עבורם בעיר, ציין בא כוחם של בעלי הקרקע, כי גם בתוך שבט אבו קווידר לא כולם מוכנים לעבור לרהט – מה שהופך את עמדת המדינה ללא ריאלית. הוא הוסיף כי יש לזכור שמדובר בקרקע פרטית שנגזלה מדי בעליה, ולפיכך יש לשקול רעיונות הסדרה חלופיים שעלו בעבר – כגון על אדמות מדינה ביישוב ערערה.
"איש לא מינה את אדוני כגורם מוסמך, או כממשלה שיכול להחליט איך מתכננים את מדינת ישראל. לכם יש אינטרס מאוד נקודתי כבעלי זכויות בנכס. חלק מהאשם הוא שלכם, שנזכרתם עשרות שנים אחרי שהמבנים האלה קיימים", אמר השופט מזוז בתגובה לדברים. "מתי היתה הפעם האחרונה שפינו יישוב מקרקע פרטית? כמה בתים היו שם וכמה שנים זה לקח? ממתי פינו 3000 אנשים מקרקע פרטית? למדינה יש את האילוצים שלה והיא תפעל לפי זה. זה לא בהכרח הדבר בסדר העדיפות הראשון של המדינה לטפל בבעיות המערערים".
בתנועת רגבים מביעים הפתעה מאמירותיו של השופט מזוז. "השופט מזוז יצר אבחנה בין פרשת אל זרנוג בה הוא ממליץ למדינה לנקוט בסעד של הפקעת הקרקע מבעליה – על מנת למנוע את פינוי היישוב, לבין מקרים שנידונו אך לא מכבר בבג"ץ- היישובים היהודים עפרה, בית אל, מגרון ועמונה, בהם נטען כי רק חלק מסויים מקרקעות היישוב הן בבעלות פרטית. במגרון ועמונה לא זו בלבד שבג״ץ לא העלה את רעיון ההפקעה, אלא דחה את בקשות המדינה למתן אורכה לשם מציאת פתרונות והורה למדינה לפנות את היישובים".
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/315605
תגוביות:
1.וכך מתגלה השקר שלהם כאילו הם היו חוק וסדר…רק שקר ואנטי ציוניות בלבוש של מדינת חוק.
2.אני לא מבין מה הם עושים שם סולברג ורובינשטיין, בגוב האנטי דתי והאנטי ציוני.
3.שופטי סדום!
4.יְהִֽי־אַחֲרִית֥וֹ לְהַכְרִ֑ית בְּד֥וֹר אַ֝חֵ֗ר יִמַּ֥ח שְׁמָֽם׃
5.כמובן שיתנו להם פיצוי על כל השנים שבנו בניה בלתי חוקית.
6.עכשין אנו מבינים את מי הם משרתים. הם חלק מהשתולים.
7.הנה הפוליטיזציה הכי בוטה במערכת המשפט! עד מתי מזוזים יעלוזו!
8.הסתננו מעזה, פלשו לאדמות פרטיות, ובסוף גם יקבלו כסף מהמדינה.
9.מזוז ראוי בזכות גדולה לכהן כנשיא ביהמ"ש העליון הפלשתיני. ילך לרמאללה ובא לציון גואל.
10.רשע מרושע המזוז הזה. המשפחה שלו בזה לו!!!
11.אם ניכנסו לשטח ישראל בשנות ה-50 מעזה ללא אישור, החזירו אותם לעזה וחיסכו מיליונים למשלם המיסים.
12.מאוד מתאים לו ולא מפתיע בכלל. לו היה בא לטובת יהודים היה מפתיע.
13.המזוז הזה התקדם רק בגלל מוצאו. אבל תמיד היה חלש במשפטים. ראו את הכתבה עליו במעריב מיום 2.11.2011
14.לכאורה תקדים שיכול לסייע במקרים הפוכים.
15.בג"צ = בלד = שונאי ישראל.
16.זה שופט זה? שופך דמים ובוגד בעמו. נוהג איפה ואיפה למימוש האג'נדה השמאלנית אנטי יהודית שלו. לא זכור לי שהציע הפקעת שטחים בבעלות ערבית (כביכול) בעמונה, בית אל, גבעת זאב ועוד ועוד. חוק אחד לטובת ערבים וחוק אחר לרעת יהודים. הנחמה שלנו שזו ממש עקבתא דמשיחא, בית הועד היה לזנות, האמת נעדרת.
17.זו כלל לא הצעה מפתיעה. היינו מופתעים לולא המשיך לשרת את שתולי שונאי ישראל מאירופה – בשמאל הישראלי. ממש לא מפתיע.
18.מפחיד, מפחיד, מפחיד!
19.המנוול הזה עם הפרקליטות והבג"צ מגרש יהודים והורס בתים. אני לא מאמין. אני מרגיש שאני בגלות. כל המערכות הולכות עם האויבים שלנו. על אותם מעשים שעושים יהודים,, הם מגורשים והורסים להם בתים ובתי כנסת ועכשיו מפקיעים קרקעות של יהודים לטובת ערבים פולשים? מה השתגענו? הכל הפוך במדינה הזאת. איפה כל הדמוקרטים שאומרים וצועקים כל יום "חוק הוא חוק"? איפה יעלון? איפה מר"צ? איפה מפלגת העבודה – המחנה הציוני? איפה כולם? אני בהלם! אני לא מאמין שאני בישראל. מרגיש כמו בגרמניה בשנות השלושים, כמו בארגנטינה בשנות ה-70 וכמו ברוסיה בתחילת המאה הקודמת.
20.מזוז רשע מרושע. מרחם על אכזרים ומתאכזר לבני עמו.
21.פרופ' דיסקין: צריך שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על פסיקות בג"צ. בית המשפט מתערב גם בנושאי מדיניות ובנושאים פוליטיים מובהקים כאשר חוק כבוד האדם וחירותו, או חוק חופש העיסוק נוצלו להתערבות הפוליטית – מדינית. החוקים כבוד האדם וחירותו וחוק חופש העיסוק נוצלו ע"י ביהמ"ש על מנת להתערב בכל עניין, לכן הכנסת עשתה טעות! מי שהצביע בעד החוקים הללו מצטער היום. באמצעות 2 חוקים אלה ביהמ"ש נטל לעצמו הרבה סמכויות וניתן להפקיע סמכויות כאלה ע"י חקיקה מתאימה.
22.פרופ' מאוטנר: בג"צ הפך למוסד לפעילות פוליטית של השמאל שאיבד
השמאל הפסיד הרבה מאד כוח בפוליטיקה וסובל הפסדים פוליטיים גדולים מאד ומה שהוא עושה בעצם, הוא העתיק את הפעילות הפוליטית שלו מהפוליטיקה של הבחירות, שהיא הפוליטיקה של הכנסת, למקום אחר – לבית המשפט העליון – והפך אותו למוסד שממנו הוא מנהל פוליטיקה. אחרי 30 שנה של כיוון כזה מצידו של בית המשפט, בית המשפט מוצא את עצמו כרגע במצב של אובדן לגיטימציה…יש לנו משבר חמור כרגע עם בית המשפט העליון וכדאי שנפתח חשיבה חדשה לגמרי לגבי איך הוא צריך לפעול ב- 30 השנים הבאות.
23.יש לחסל את בג"צ במתכונתו הנוכחית. אך ורק ממשלות ישראל תבחרנה את השופטים!
25.תחת שלטון הבג"צ מותר לגנוב מיהודים, מותר לגרש יהודים מביתם, מותר להתעלל בנערים יהודים, מותר לזלזל בדת היהודית, מותר לסתום להם את הפה, ואוי ואבוי אם ניגע בקצה ציפורנו של ערבי שגונב ורוצח חופשי חופשי.
26.עם שופטים כאלה אפשר לסגור את המדינה.
27.מדינת אפרטהייד! יש פה חוק (טוב) לערבים וחוק (רע) ליהודים!
28.יש מאזוזים בירושלים! עיר הצדק!
29.איש נקלה.
30.תזכור ידידי מזוז מהיכן באת. בתוניס התנהגנו בדרך הישרה – קל וחומר בארץ חמדה…
31.שופטי עוול ונושאי פני רשעים. הוא זכור לנו מימי ממשלת רבין הזכורים לדיראון. הוא יחליט מהו צדק ומהו יושר?
אין אמון במערכת המשפט ההזויה והשמאלנית והפועלת נגד הרשות המחוקקת ומקדמת אג'נדות שמאלנית מוסלמיות…
העם מאס בשופטים של חבר מביא חבר…ובכנופיית שופטים המתעמרת בממשלה ובחוקיה…מקדמת פסיקות אשר הורסות את יסודות המדינה היהודית מבפנים…
שופטי העליון אשר אוזניהם עיניהם וליבם ערל לכל דבר שמריח יהודי…פתוח ואדיב לכל מסתנן וגונב גבול ולכל ארגון עוכר ישראל, לכל ארגוני השתולים, לכל ערביי השטחים וישראל ולכל החלטה אנטי ממשלתית וצבאית.
שופטים אלה לא נבחרו על ידי העם וקומץ השופטים האנרכיים משנים ומחליטים במקום 70 אחוז מאזרחי מדינת ישראל שהצביעו בשביל הממשלה המכהנת.
השיטה של מינוי שופטים חייבת להשתנות.
או שהם יכהנו שנתיים ויעופו לפנסיה או שתהיה איזה מערכת בחירה שגם לאזרחי ישראל יהיה מה לומר בבחירת שופטים.
המצב של היום לא יכול להימשך.
אם בית המשפט הוא הריבון לביצוע מדיניות הממשלה אז מה לנו ולממשלה, מה לנו ולבחירות. ניתן לקליקה המשפטית לנהל את חיינו, או שהעם ימצא דרך מקורית גם הוא להתעמר בשיטות חוקיות ומתעמרות נגד כל שופטי הבג"צ…אנו נגיע אליהם הביתה אחד אחד, ובאופן חוקי נמרר להם את החיים הפרטיים המוגנים עד היום.
נבקש חקירות על רכושם, נבקש את מצב חשבונותיהם ונבדוק את מענקי האתנן. נשחרר רשימות על חייהם הפרטיים, על בגידותיהם, על הזימה בבתי המשפט, על שמור לי ואשמור לך, על מעטפות, על משוא פנים והטיית משפט. הרשימה ארוכה ואם היא תיושם חיי השופטים אשר עד היום ישבו על זרי עלי דפנה יהפכו צורבים יותר מכבשני הגהינום…
אזרחי ישראל הגיעה העת לפעול נגד שופטי העליון והבג"צ. באופן חוקי אבל כואב….אם הם לא מכבדים אותנו ולא את הממשלה שבחרנו באופן דמוקרטי, אין שום סיבה בעולם שנכבד אותם או ניתן להם טיפת כבוד…
ה הזו צריכה להפחיד את כולנו.
http://news.walla.co.il/item/2932979
תגוביות
תכלית קיומה של מערכת המשפט בישראל, ארה"ב ואירופה:
שימור הרודנות הפיאודלית של כנופית האקדמאים המרקסיסטית וצאצאיה והמרת דתה בכפיה של כלל האוכלוסיה לקומוניזם-ליברליזם.
ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת דנה היום (שני) בהצעה להסמיך את שר הביטחון לחלט רכוש מחשודים בעבירות ביטחון המדינה. הנוסח המוצע הובא לדיון במסגרת הדיון בהצעת חוק המאבק בטרור.
היועצת המשפטית של הוועדה טענה בדיון כי ההחרמה המנהלית המוצעת הינה הליך שפוגע פגיעה מוחלטת באזרח באופן קשה ולכן זה צריך להיעשות בבית המשפט. "בנוסף, העילה שהוצעה, היא עבירה פלילית ולשר הביטחון אין מומחיות בקביעה של מי עבר עבירה. זו מומחיות של בית המשפט וגם ההכרעה בין ניצים על זכויות רכושיות, היא מומחיות של בית המשפט.
"להחרמה יש היבט עונשי וגם מן הטעם הזה, לא ראוי לקבוע זאת כהליך מנהלי עם ביקורת שיפוטית דלילה במקום בהליך שיפוטי. ההליך לא יפגע במלחמה בטרור כי תפיסה ראשונית ממילא אפשרית וכל השאלה היא איך שוללים את הרכוש הסופי".
לדבריה, ברוב המדינות נהוג הליך של חילוט בבית המשפט ואפילו בשיטה האמריקנית שהמדינה נאחזת בה, ברגע שיש התנגדות להליך המנהלי מאת צד שטוען לזכות ברכוש, ההליך עובר לבירור בבית המשפט.
"מאחר שאין פגיעה במלחמה בטרור בהליך שיפוטי. אין כאן אלא הבעת חוסר אמון בבית המשפט. התרגלו לעבוד לפי תקנות ההגנה ורוצים לשמר אותן בחוק חדש. זה הכל", אמרה היועצת המשפטית.
נציג שירותי הביטחון הכללי השיב בכעס ליועצת המשפטית של הוועדה, "כתבת חוות דעת שלמה בלי שהיו בפנייך נתונים. את לא יודעת על מה את מדברת! כל הליך, ייקח כמה שנים. הטרור הנוכחי, הוא של יחידים שמושפע מהרשתות החברתיות ואנו נאלצים לפגוע ברכושם הפרטי. מדובר על שקי כסף, חלקי גנרטורים, חומצות, אלקטרודות ועוד, זה מניעה וסיכול, זה רכוש טרור. ברוב המקרים, איש לא בא לבקש בחזרה את הרכוש שמאוד ברור מה מטרתו.
"בשב"כ סבורים כי על מנת להילחם בטרור, חשוב שההליך יהיה קצר ולא כתחנת ביניים. זה קריטי עבורנו, אם יתקבל מודל אחר, אני צופה פגיעה בביטחון המדינה. זה ירחיב את ההיקפים של ההליכים השיפוטיים שלא נעמוד בהם. זה יטביע את הארגון בהליכים שיפוטיים שלא נעמוד בהם", הזהיר.
המשנה ליועץ המשפטי לממשלה עו"ד רז נזרי אמר "בעולם אידיאלי, היינו מעדיפים שחילוט ייעשה בפני בית משפט. מי שייפגע מהחילוט, יוכל לבקש לעתור לבית המשפט. הזכות לחירות חשובה יותר מזכות הקניין ועדיין אנחנו רואים שהחוק מאפשר לעצור אדם במעצר מנהלי".
נציג השב"כ השיב כי "התהליך מורכב גם ככה. בתהליך של חילוט והחרמה נדרשות לא פחות משש אינסטנציות בתוך השב"כ וכן פיקוח של שני יועצים משפטיים פנימיים. אחרי זה פונים לפרקליטות המדינה ולמשרד הביטחון. להוסיף את המקל הזה של האישור הסופי של בית משפט כהחלטה אחרונה, לא נוכל לקבל אותו. זה המודל, ואנחנו עומדים על זה בצורה נחרצת. שר הביטחון מקבל החלטה על תפיסה לפי תמונת המודיעין, ומי שרוצה, שיעתור לבית המשפט".
ח"כ בני בגין (הליכוד) העיר "קשה לי הביטוי שנשמע כאן, 'נצטרך לרוץ לבתי משפט', מוצע כאן פגיעה בזכות אזרח".
היועמ"ש של משרד הביטחון עו"ד אחז בן ארי אמר "היו מקרים שהחזרנו טובין על סמך השגה. זה קורה לעיתים רחוקות כי המנגנון מקיים ביקורת שיפוטית בכל הגורמים שמאשרים אותו. היצרן הכי גדול של מקרים כאלה, הוא מסוף כרם שלום. שם יש מאמץ של החמאס להחדיר מוצרים דו שימושיים. בשנה האחרונה נתפסו כ-150 פריטים כאלה. רק 10 עתרו לבג"ץ. אנו מזמינים את האנשים שלקחו מהם את הטובין לשימוע, ולא כולם מגיעים לשימוע".
עו"ד איתן פינקלשטיין מפרקליטות המדינה אמר "כאשר יש מידע מודיעיני, אנו משתדלים לפתח אותו לראיות ואז נלך עם החומר להליך שיפוטי. מדובר על פעולות שלא מבשילות לראיות כיון שהן חסויות. הדיון פה הוא האם נחלט רכוש עפ"י ראיות חסויות. לא מענישים אדם עפ"י ראיות חסויות אלא רק לצורך מניעה".
ח"כ ענת ברקו (הליכוד) הדגישה כי "המציאות מורכבת והחוק חייב לאפשר להגיב באופן אפקטיבי ומיידי על מנת להילחם בטרור, ובמקביל לשמור על האפשרות ללכת לבית המשפט. הפרוצדורות המשפטיות המוצעות, ינוצלו כנגדנו".
ח"כ מיכל רוזין (מרצ) טענה כי"כל דיון בהצעת החוק הזו מביא אותנו לאותה דילמה בין הרצון לסכל טרור לבין השמירה על גבולות ברורים של זכויות האזרח. אני תומכת בעמדת הייעוץ המשפטי של הוועדה שמתנגד להצעה".
יו"ר הוועדה ח"כ ניסן סלומינסקי (הבית היהודי) הגיב בחריפות, "תופסים נשק או כסף של ארגוני טרור, איזו ענישה יש בתפיסה הזו? זו מניעת טרור! זה כסף שנועד לביצוע פעולות טרור. אם על כל חילוט יזדקקו לרוץ לבתי המשפט, זה לא יגמר.
"ראיתי תיק אחד שנוהל ארבע שנים. כל המערכת תהיה עסוקה בהליך הזה. מוצע כאן תהליך שיעבור כמה אינסטנציות של גורמי משפט מתוך המערכת. נראה לך הגיוני שעל 5,000 ש"ח ינהלו תיק כמה שנים"?
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/315777
תגוביות:
1.לבדוק על חשבון מי למדה בפקולטה למשפטים. מניח שזרועות הקרן מימנו אותה. גם כך בתי המשפט סתומים מעודף תיקים. אז דיון בנושא יקבע לעוד עשר שנים ולא יהיה רלוונטי בכלל, כמו שהריסת בתי מחבלים אחרי מספר שנים אינה רלוונטית ואינה מאושרת על פי רוב.
2.באירופה מחרימים רכוש גם מפליטים ולנו אסור לעשות אותו דבר לטרוריסטים.
3.אם יאפשרו, להחרים כספי טרור…התגובה המיידית תהיה אפקטיבית. תקטין את כח הטרור. זה לא כל כך רצוי למערכת המשפטית. מדוע? פשוט מאד! אם אתה נזקק למערכת המשפטית, בשביל לעשות פעילויות חיוניות לעם ולמדינה, אתה נותן למערכת כח וחשיבות. זה חשוב מאד לאנשים שנמצאים שם. כנראה שזו גם הסיבה שהם לא מאפשרים, מיד ובפשטות, דברים חיוניים. הם רוצים שירוצו אחריהם, וירגישו את כוחם. הם עושים זאת, גם במחיר פגיעה באינטרסים של המדינה, בטחונה, יהדותה ואולי עוד דברים שאיני בקי בהם.
4.עוד אחת משלטון השמאל שאיבד כוחו בכנסת כדברי מאוטנר והעתיק פעילותו לבג"צ ולמשפטפטנות. אנו במלחמה ומספיק עם כל האנשים האלה שתקועים בכל ועדה ודיון. הגיעו מים עד נפש. הממשלה צריכה לשלוט ולהחליט כיצד להילחם ולא לפחד וליפול מהרגליים של כל המשפטפטנים האלה. זה לא יכול להימשך עוד.
4.אם יתנו לבוגי סמכות לעשות את זה, נראה לכם שבאמת יעשה זאת? הרי היחידים שהוא יעז להחרים להם רכוש זה יהודים. אז עדיף שחוקים כאלו לא יעברו.
5.היא רק יועצת. צריך לומר לה תודה ולפעול לטובת הציבור והמדינה. פעם היו קוראים לזה בטחון המדינה.
6.המדינה גם ככה היום כבר על כרעי תרנגולת בגלל עודף משפטיזציה. אנחנו צריכים מנהיג חזק שיגיד לפרקליטים, עד כאן! אתם לא נבחרתם לנהל את המדינה ולהוביל אותה.
7.מי שואל את היועצת המשפטית כל דבר? טירוף מערכות! הגיע הזמן שלא תערבו את המשפט בכל החלטה בטחונית שלכם. תתחילו להילחם בטרור עם הצבא. לא בבתי משפט ולא בוועדות – אלא בשדה הקרב. ולא לשאול אותם כלל.
8.הם עסוקים בפלפולי זכויות ואזרחי ישראל משלמים את מחיר הטרור!
9.חוסר אמון בבית המשפט על תמיכה עיקשת ב"מיעוט" אלים. הם קנו זאת ביושר.
10.מגוחך. השמאל בשלטון, לא הימין.
מבלבלים את הערבים, משתקים את החיילים, מסרסים את צה"ל!
מבלבלים את הערבים: איך אפשר לבוא בטענה לערבים, לאחר שהשליט באזור – אהוד ברק – קורא להם לבוא להצטרף למחול ההרס, ומבטיח להם חסות של צה"ל לפוגרום ביהודים ? (ואיך אפשר לבוא בטענה לערבים, על כך שזה מה שהם מבינים מהפוגרומים הסדרתיים בבתי היהודים?)
משתקים את החיילים: מה החיילים צריכים להבין מהרמז העבה לערבים: "בואו, תשלימו את המלאכה בה החל היס"ם; מה, אתם רוצים קריצה עבה מזו?"
מסרסים את צה"ל: איך אפשר אח"כ להטמיע חתירה לנצחון במפקד שפוקד על חייליו להתבזות מול פוגרומצ'יקים, ושבסוף יום העבודה יטפח על שכם עצמו בסיפוק, ויאמר: "הצלחתי לנטוע תחושת נצחון אצל הפורעים" ?
גדי אשל
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/214100
ד"ר גיא בכור
איך אפשר להסביר את העובדה המדהימה,שצה"ל הגדול שלנו,המהולל והאהוב על
ידינו,בורח מעימות בעזה כמו מאש? שהוא מתפלל כל בוקר שה"רגיעה"
תימשך,ואולי האירגונים הפלסטיניים לא מתכוונים למה שהם אומרים?
הרמטכ"ל הנעלם רב אלוף גבי אשכנזי,זה שאמרו שהפך את צה"ל למשהו אחר לגמרי,מצוטט כאומר שאין להיכנס לעימות בעזה כמעט בשום מחיר.
בעצם צה"ל לא השתנה,ובדיוק כמו במלחמת לבנון האחרונה,הוא פשוט לא רוצה
להילחם.צבא פציפיסטי.
בלית ברירה שלחו אז את חיל האוויר לעשות את המלאכה מול חיזבאללה המחופר בשיטת הוויטקונג,למרות שלמטכ"ל היתה תוכנית מגירה מפורטת כיצד להתמודד במלחמה מול חיזבאללה יבשתית.
כיום בלית ברירה שולחים את חיל האוויר לתקוף בעזה,בתגובה שבלונית, מפוהקת,ללא שאר רוח,ללא חשיבה,ללא שום תכנון…
איך הגענו למצב שהצבא שלנו,כן,צה"ל של כולנו,הוא גורם כמעט-פוליטי,המפעיל לחץ פוליטי שלא להתמודד צבאית;שבורח מעימות בכל החזיתות, למשל הסורית,כאשר בכירי הצבא לוחצים על הדרג הפוליטי להיכנס למשא ומתן עם סוריה,כולל ויתור על רמת הגולן,העיקר לא להילחם.
איך הצבא שלנו איבד את ה"קיליניג אינסטינקט",שהיה פעם למפקדיו,חדורי הבטחון העצמי,שהשמידו את חילות האוויר של צבאות ערב עדיין על הקרקע בשנת 1967.
איך קרה שהצבא אפילו חושש מעימות מוגבל עם כנופייה קטנה של טרוריסטים לא
ממש מאומנים,לא בלבנון, אלא ברצועה הזעירה של עזה,ולוחץ להמשך הרגיעה בכל מחיר,אפילו במחיר ריבונות חלקית סביב הרצועה,ובמחיר הקרבת האזרחים.
איך כל זה קורה לנו,על מיליארדי השקלים שאנו משקיעים בצבא בשנה ?
מדוע הביצועים שאנו מקבלים כל כך ירודים בחוסר המעוף שלהם,בינוניים,עם מטכ"ל מפוהק,מפונק,שמן מתקציבי ענק,שלא רוצה להתאמץ יותר מדי,ללכלך את
הידיים,בדרך אל האזרחות ואל המנכ"לות באירגוני הסקטור הפרטי.
איך קרה שצבא המתוקצב בלא פחות מ-50 מיליארד שקל בשנה (2007) ,כאשר
התקציב הזה אינו כולל את תקציבי המוסד,השב"כ,פיקוד העורף,משמר הגבול
וסיוע לתעשיות בטחוניות במשבר,המסתכמים בעוד כמה מיליארדי שקלים,צבא כזה
אינו פועל?
תשאלו בשביל מה אנחנו משקיעים סכום שהוא 17% מהתקציב הלאומי שלנו,על אי
עשייה,ואפילו על אי הרתעה?
האם לא חבל על הכסף?
כדי להבין את התוצאה המחרידה הזו,יש לרדת לסיבות ואלה כמה מהן:
*עודף משפטיזציה גמר את היוזמה העצמית בצבא.למה להסתכן אחרי המלחמה
בוועדות חקירה מבזות בנוסח וינוגרד ואגרנט,בעריפת ראשים,ובסיכון הקריירה
כולה.והרי כל עימות ייגמר ממילא בוועדת חקירה,כיוון שיהיו נפגעים.
בג"ץ של אהרון ברק,כאשר זה הכריז שהכל שפיט,גמר את הצבא.
שום מפקד בכיר לא ייקח עוד סיכון.ההיפך !
כולם מסתתרים מאחורי היועצים המשפטיים.
מי ששולט היום בצבא אינו הרמטכ"ל אלא היועץ המשפטי לממשלה מני
מזוז,שהכריז כבר כי מלחמת לבנון האחרונה היתה "מלחמה משפטית",ובמלחמה כזו אסור להמר,אסור להפתיע ואסור להציג גאונות צבאית.
הרי הדרג המשפטי צריך לאשר זאת קודם.
בג"ץ ניצח לנו את הצבא,ובעצם בג"ץ ניצח לנו את הנצחון.
*רסן של אירגוני "זכויות אדם" שמטרתם אינה בהכרח טובת ישראל,הקיף את הצבא שלנו בשני העשורים האחרונים.הם מגייסים כספים בחו"ל ומתפרנסים מלזנב בצבא מבפנים.כולם מכירים מי הם אירגונים אלה.באכיפת בג"ץ האפקט שלהם בגימוד הצבא היה,מתברר,מרתיע ואפילו קטלני…
מי שגוזז את מחלפותיו של צה"ל אינו האוייב,אלו אנו עצמנו.
אלא שכאן זו לא אמריקה הגדולה,כאן זה המזרח התיכון שמחכך ידיים בהנאה
לנוכח תהליך ההרס העצמי וסירוס הצבא הגדול באיזור.
הם כבר לא צריכים לעשות את העבודה.אנו כבר עושים זאת בעצמנו טוב יותר-עבורם.
http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=913
השחיתויות במערך הסודי ביותר של צה"ל / מערכת וואלה!
רכישת ציוד בניגוד למנהל תקין, צבירת נקודות טיסה וימי כיף: וואלה! מפרסמת פרק מתוך "הבור", ספרם המדובר של דן מרגלית ורונן ברגמן
…חוקרים שבאו מחוץ למערך ונטלו חלק בשרשרת חקירות שהתנהלה ביחידה הטכנולוגית הזאת בשנים 20012003 היו המומים. "גילינו איים שחורים, סודיים ביותר, של שחיתות," אמרו בשיחות פנימיות. "לא ידענו שיש מקומות כאלה בצבא, שהסודיות מגנה עליהם מפני כל מבט בוחן." בסיסים מאובזרים לעייפה, מתקנים סודיים, תקציבי עתק, והכול בלי פיקוח חיצוני יעיל, בלי משמעת, כאשר יד אחת עושה הכול מזמינה, משקיעה, חותמת על הצ'קים ומאשרת את החתימה…
עוד ועוד הכחשות ועוד ועוד גרסאות, חלקן תמוהות, חלקן מצחיקות, הצטברו בתיקי החקירה…
…במהלך החקירה גילו החוקרים גם תנועות כספים מוזרות בחשבון הבנק הפרטי של קצינים בכירים ביחידה. התברר כי אחד מהם הנפיק לעצמו כרטיס אשראי ובאמצעותו ביצע רכישות עבור היחידה בסכומי עתק של מאות אלפי שקלים…
…במהלך החקירות השונות התברר כי שורת קצינים, נגדים ואזרחים עובדי צה"ל ביחידה הטכנולוגית, שנסעו מטעם הצבא לחו"ל (וחלקם נסעו הרבה מאוד וצברו אלפי נקודות), דאגו להעביר את הנקודות שנצברו עבור הנסיעות הללו לחשבון הנקודות הפרטי שלהם והוציאו תמורתו כרטיסי בונוס ושדרוגים למחלקת עסקים, על אף שהדבר היה אסור על פי חוקים ותקנות של משרד הביטחון ועמד בניגוד לחתימה שלהם עצמם על דף מיוחד שבו התחייבו שלא לעשות זאת…
…עוד התגלה כי שורה של קצינים בכירים במערך המ"מ, ולצדם קצינים בכירים פחות ואזרחים עובדי צה"ל שהיו מקורבים לבכירים, השתמשו, בניגוד לחוק, בכלי רכב מבצעיים מיוחדים, שנרכשו תמורת סכומי עתק למשימות מיוחדות ביותר…הודו כי ידעו שהדבר אסור על פי כל פקודה וכי הרכבים מיועדים לשימוש מבצעי בלבד, וממילא היה להם רכב אחר מטעם הצבא, אך אמרו כי בכל מקרה לקחו את האוטו הביתה בגיבוי פיקוד היחידה…
לשחיתות ולעזות המצח לא היו גבולות…
לעיונכם
https://e.walla.co.il/item/1799983
תכניות חדשות להגמוניה הישנה
במבט ראשון נדמה שמשפט ותרבות בישראל בפתח המאה העשרים ואחת, מאת מנחם מאוטנר, הוא שני ספרים בכריכה אחת. הראשון מציע ביקורת נוקבת וכנה להדהים על בית המשפט העליון, מן הסוג שנדיר לשמוע מפי אדם השותף לעקרונות האידיאולוגיים של מוסד זה. השני מגולל הצעה כנה הרבה פחות לאכיפת העקרונות הללו על מדינת ישראל באמצעים לא־דמוקרטיים.
לזכותו של מאוטנר, אחד המאורות הגדולים בעולם המשפט בישראל, עומדת המומחיות ההולמת דיון בנושא כבד משקל זה.
הוא שימש כדיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, וכיום הוא מופקד בה על הקתדרה למשפט אזרחי השוואתי ולתורת המשפט.
מאוטנר לימד גם כפרופסור אורח בבתי הספר למשפטים בהרווארד, באוניברסיטת מישיגן ובאוניברסיטת ניו יורק. הוא גרף פרסים ואותות הצטיינות רבים, ואחד מספריו, ירידת הפורמליזם ועליית הערכים במשפט הישראלי, שראה אור ב־1993, הוא עדיין אחד החיבורים המצוטטים ביותר בספרות העוסקת בהתפתחות מערכת המשפט בישראל.
מאוטנר פעיל גם בענייני ציבור: הוא היה חבר בוועדה להכנת הקודקס האזרחי של מדינת ישראל, שבראשה עמד השופט אהרן ברק, לשעבר נשיא בית המשפט העליון; הוא ישב בראש ועדה ציבורית לבחינת הזכויות של אמנים מבצעים; ושמו נזכר בעיתונות כמועמד אפשרי לבית המשפט העליון.
המוניטין המקצועי הזה מעניק משנה תוקף לניתוח שמציע מאוטנר. אולם מה שהופך את משפט ותרבות בישראל בפתח המאה העשרים ואחת לספר חשוב הוא הניתוח עצמו, והראיות שמגייס הכותב כדי לגבות את טיעוניו.
חיבורו של מאוטנר מראה כיצד הגיבה אליטה ישראלית בעלת השקפת עולם ליברלית למציאות פוליטית וחברתית חדשה, שנטעה בה את ההכרה שהדמוקרטיה כבר אינה משרתת את האינטרסים שלה.
המלצתו של מאוטנר עצמו לשנות את הגדרתה של ישראל כ"מדינה יהודית ודמוקרטית" מספקת לנו מושג מסוים, מטריד למדי, לגבי כיוון התפתחותה של תגובה זו בעתיד.
מאוטנר אינו חוסך את שבטו מבית המשפט העליון.
כבר בעמוד הראשון הוא מציין כי מוסד זה עבר בשנות השמונים והתשעים של המאה העשרים "שינויים חסרי תקדים" בהיקפם ובתוכנם, וכי "לא מעט מהשינויים אינם מוכרים באף שיטת משפט הידועה לנו".
שלושת השינויים החשובים ביותר שהוא מציין הם "עלייתו של אקטיביזם גורף"; מעבר מסגנון פסיקה פורמליסטי להנמקות המבוססות על טעמים ערכיים; והחלפת התפיסה של בית המשפט את עצמו כ"מוסד מקצועני, שעיקר תפקידו להכריע בסכסוכים" ב"תפיסה שעל פיה הוא מוסד פוליטי. קרי: מוסד הנוטל חלק לצד הכנסת בתהליכים שבהם נקבעים הערכים החלים במדינה ומחולקים המשאבים החומריים במדינה", או, כפי שמאוטנר מנסח זאת במקום אחר, גוף שאמור "להשתתף בקביעת תוכן המשפט החל במדינה".
בעמוד השני הוא מסביר כיצד התאפשרו תמורות אלו.
"המפתח להבנת הוא השינוי ההיסטורי הגדול שהתחולל בישראל בסוף שנות השבעים: ירידת ההגמוניה של תנועת העבודה", כותב מאוטנר. "ההגמונים לשעבר", כפי שהוא מכנה את האליטה השמאלנית והחילונית שהחזיקה במושכות בשלושים שנותיה הראשונות של המדינה, חשו מאוימים לנוכח ההשלכות האפשריות של אבדן השלטון הפוליטי ב־1977 על עתידם האישי ועל אופייה של המדינה שהקימו. הם השליכו אפוא את יהבם על הזרוע השלטונית היחידה שנותרה בידיהם – הרשות השופטת. ובתי המשפט, שהיו שותפים לערכים ולחששות של אותם הגמונים לשעבר, שיתפו פעולה ברצון.
מאוטנר מנתח ביסודיות את השיטות שנקטה הרשות השופטת כדי להגביר את עוצמתה ואת טווח ההשפעה שלה:
ביטול הדרישות המוקדמות לזכות העמידה; הרחבה מסיבית של השפיטות; השימוש במבחן ה"סבירות" ובמבחן ה"מידתיות"; יצירת זכויות ונורמות חדשות, לעתים יש מאין; וטענתו של בג"ץ כי מסורה לו הזכות לפסול חוקים שחוקקה הכנסת, אף שהדין אינו מסמיך אותו מפורשות לעשות זאת.
כל השיטות האלה, טוען מאוטנר, נועדו בעצם להעביר כוח מידי נבחרי העם לידי ההגמונים לשעבר.
סילוק ההגבלות על זכות העמידה והשפיטות, לדוגמה, אִיפשר לבית המשפט לפסוק בעניינים שנחשבו בעבר לחורגים מסמכותו; השימוש במבחני ה"מידתיות" וה"סבירות" נתן בידו את הכלים להכריע אילו החלטות פוליטיות ואדמיניסטרטיביות עומדות באמות מידה אלה ואילו לא, תוך התערבות בוטה בשיקול הדעת הלגיטימי של המינהל הציבורי; והמעבר מהנמקה פורמליסטית, הנצמדת ללשון החוק, להנמקה המבוססת על "ערכי יסוד" – שאותם קבע בית המשפט עצמו – אִיפשר לו לאכוף את השקפת עולמו על פעילות הרשויות האחרות.
במהלך מחוכם ומתחכם, הכריז בית המשפט שהערכים היקרים ללבו הם "התכלית הכללית" של כל חוק, הגוברת על "התכלית הספציפית" שבשמה נחקק. בעקבות כל הצעדים הללו, המדיניות אינה נקבעת עוד אך ורק על ידי הרשות המבצעת והרשות המחוקקת, אלא גם על ידי הרשות השופטת.
מאוטנר מספק מבוא מעולה לנושא, אבל גם מבקרים ותיקים של בית המשפט יֵצאו נשכרים מקריאת דבריו – ולו רק בזכות ההנאה הצרופה שיעוררו בהם טיעונים שרק "הגמון לשעבר" יכול להשמיעם: למשל, האמירה (המגובה בדוגמאות) שלא פעם אפשר לצפות מה יפסוק בית המשפט על פי קריאת עמוד המאמרים של עיתון הארץ: או הגילוי, בעקבות בדיקת כל העתירות שהגישו חברי כנסת בשנים 2005-1977, שעתירותיהם של פרלמנטרים ימנים, דתיים וערבים נסבות בדרך כלל על קובלנות אישיות, בעוד שאלה של חברי הכנסת מן השמאל עוסקות "כמעט ללא יוצא מן הכלל" בשאלות של מדיניות.
בפרפרזה על קביעתו המפורסמת של קלאוזביץ ניתן לומר שאותם חברי כנסת מן השמאל ראו בהתדיינות המשפטית את המשך המדיניות באמצעים אחרים – אמצעים שאפשרו להם להמיר תבוסה בממשלה או בכנסת בניצחון באולם בית הדין.
מאוטנר מספק גם שפע של פרטים היסטוריים מאלפים.
באחד הפרקים המרתקים בספר הוא מסביר כיצד הפך בית המשפט בישראל למבצר הליברליזם המערבי
בראשית המאה העשרים סברו משפטנים רבים כי שיטת המשפט של המדינה שבדרך צריכה לשאוב את השראתה מן ההלכה. הם לא רצו להקים תיאוקרטיה, אלא ליצור גירסה מתוקנת ומעודכנת של המשפט העברי, והם לא ראו בהלכה צו אלוהי, אלא דרך להעניק למערכת המשפט של המדינה החדשה את העומק ואת המסורת שנעדרו ממנה. כדי להפיץ את רעיונותיהם הם ייסדו כתבי עת ואפילו פקולטה למשפטים, והגישו הצעות לוועדה שהתבקשה, בשנת 1947, לנסח את חוקת המדינה שבדרך.
בסופו של דבר, טוען מאוטנר, הם נכשלו מסיבה אחת פשוטה: במשך שלושים שנה שלט בארץ המנדט, ובתי המשפט השתמשו אפוא במשפט הבריטי. מי שרצה להיות עורך דין או שופט צריך היה לפתח מומחיות בשיטה הזאת, בעוד שהיכרות עם ההלכה לא הועילה לו במאומה. משום כך, כמעט ללא יוצא מן הכלל, קברניטי המערכת המשפטית של המדינה החדשה היו בקיאים היטב במשפט המערבי, והרבה פחות מזה במשפט העברי.
יתר על כן, עזיבתה החפוזה של בריטניה את הארץ בשנת 1948 לא הותירה לוועדת החוקה די זמן להשלים את עבודתה; כדי למנוע היווצרות ריק לגאלי אימצה הכנסת הראשונה את המשפט המנדטורי על כרעיו וקרביו. כך אירע שלא רק פרשניו של החוק אלא גם דברי החקיקה עצמם נסמכו בכבדות על מסורת המשפט המערבי.
מאוטנר מצטט דברים שאמר בהקשר זה חבר הכנסת זרח ורהפטיג בשנת 1958: "אפילו החוקים המתקבלים פה בכנסת מתפרשים לאור המשפט האנגלי, ומבחינה זו נשארנו קולוניה אנגלית לכל דקדוקיה".
בפרק מרתק נוסף בוחן מאוטנר את ההיסטריה האפוקליפטית שפקדה את חוגי ההגמונים לשעבר לנוכח ניצחון הליכוד בבחירות ב־1977.
עשרה ימים אחרי אותו אירוע היסטורי פרסם העיתונאי דורון רוזנבלום מאמר בעיתון הארץ שבו גולל מונולוג דמיוני של "קול חרד", המתריע כי מדובר ב"תחילת הקץ של מדינת ישראל. לפחות – מדינת ישראל כפי שהכרנו אותה עד כה".
שש שנים לאחר מכן כתב רוזנבלום שהדור שלו "אינו מבין מה קורה למולדת שלו, הנשמטת מתחת לרגליו". ב־1985 הזהיר חוקר הספרות והתרבות דן מירון כי מירושלים "עלולה לפרוץ אש מלחמת האזרחים, שלקראתה אנו מתקדמים צעד אחר צעד… כאן, בעיר הפרלמנט והממשלה, מתלקטים הכוחות שינסו לדכא או לבטל את הדמוקרטיה הישראלית".
בשנת 1984 פרסם עמוס קינן את הרומן הדרך לעין חרוד, המנבא הפיכה צבאית ימנית, שבעקבותיה תעלה לשלטון חונטה אשר תרדוף את השמאלנים ותוציא אותם להורג ללא משפט, תגרש את כל ערביי ישראל ותביא את המזרח התיכון אל סף שואה גרעינית. באותה שנה ראה אור פונדקו של ירמיהו, רומן מאת בנימין תמוז, החוזה את הפיכתה של ישראל למדינה חרדית הרודפת את מיעוט היהודים החילונים שלא מיהרו לנטוש אותה. מאוטנר מזכיר שההגמונים לשעבר אף לא נרתעו מהשוואות חוזרות ונשנות בין ישראל של שנות השמונים ובין גרמניה, איטליה וספרד של שנות השלושים.
http://tchelet.org.il/article.php?id=443
תגוביות:
1.איזו בושה. מדינת היהודים משתמשת בשיטת משפט נוצרית (הבריטית) ומוסלמית (הטורקית).
בג"ץ תפס צד בוויכוח הפוליטי על דמות המדינה / פרופ' מנחם מאוטנר
"לפנים היתה הכנסייה לבדה שופטת מעשי אנוש, כותב הרמן בְּרוך ב'סהרורים'…
בציטוט זה, ולא במקרה דווקא מתוך יצירה ספרותית, בחר פרופ' מני מאוטנר לאבחן את המהפכה המשפטית שהוביל בזמנו פרופ' אהרן ברק בבית המשפט העליון. "אכן", ממשיך מאוטנר וכותב, "אלה המדגישים את התפקיד שממלא המשפט בהשלטתם של ערכים, טענו לא אחת כי בחברה חילונית ממלאים בתי המשפט, בתחום הקביעה וההשלטה של הערכים, תפקיד דומה לזה שממלאת הכנסייה בחברה הדתית. דימוי זה מתאים לתיאור התפיסה של בית המשפט העליון שלנו את תפקידו בשנות ה-80".
מאוטנר הצביע על תהליך מרתק של העברת הדגש בהנמקת פסקי הדין ובניסוחם, משיח של כללים לשיח של ערכים…
שלטון האליטות
לדעת מאוטנר, האקטיביזם השיפוטי מתאר נכונה מגמות שהסתמנו בפסיקתו של בית המשפט העליון בשנות ה-80, אבל האקטיביזם המוגבר של בג"ץ היה רק מרכיב אחד במגמה רחבת היקף שהתפתחה בפסיקה, והיא מבטאת תפיסת עולם לא פורמלית המדגישה את הממד הערכי של המשפט ואת התפקיד שהמשפט ממלא במדינה ובחברה.
בבמה פחות אקדמית כתב מאוטנר דברים יותר מפורשים: "בית המשפט 'תפס צד' עם הקבוצה הליברלית נגד הקבוצה המבקשת לעצב את דמותה של ישראל על פי ערכיה של היהדות", כתב מאוטנר במאמרו "המשפט הסמוי מן העין" (כתב עת "אלפיים", גיליון 16, 1998, עמ' 45).
מלבד ביטולה המעשי של זכות העמידה בבג"ץ ופתיחתו לכל דכפין, ברק חולל בתוך שנים ספורות שורה של מהפכות מפורסמות בתחומי משפט רבים. "מעטים הם בתי המשפט שבהיסטוריה שלהם ניתן לאתר עשור כל כך מהפכני, כמו זה של העליון שלנו בשנות ה-80", בדק ומצא מאוטנר בספרו, והצביע על הסבר סוציולוגי:
הקבוצה ההגמונית, שמאז שנות ה-60 וה-70 הפכה ליברלית, איבדה הרבה מכוחה בפוליטיקה ובעיצוב תכני התרבות, ומכיוון שכך, העתיקה הרבה מהפעילות הפוליטית שלה לבית המשפט – מוסד המזוהה מאז קום המדינה יותר מכל מוסד אחר עם מערכת הערכים הליברלית. הקבוצה בעלת ההגמוניה התרבותית בישראל הישנה (של מפא"י) איבדה את כוחה האלקטורלי ב-1977, ומספר שנים לאחר מכן מצאה דרך לכפות מחדש את מרותה באמצעות הרשות השופטת.
האליטה "חוגים ליברליים מצאו עצמם נכשלים במשימתם לשוב לשלטון.
בג"ץ פתח בפני החוגים האלה ערוץ להתערבות במהלכיו של השלטון, במטרה לשבשם והבטיחו להם עולם ערכים בו ירגישו 'בבית'".
הפכה את בג"ץ למין רשות-על, המסוגלת לאכוף את עצמה על האחרות, וביצרה את הרשות הזאת מפני השפעתן של שתי הרשויות הנבחרות – הרשות המחוקקת והרשות המבצעת.
כדי לקיים ולבצר את מעמד-העל שלהם, הם פיתחו השקפה האומרת שבדמוקרטיה ההכרעות לקידום התועלת הציבורית צריכות להיות של הפרלמנט, ואילו המימד הערכי של ההכרעות צריך להיקבע על ידי בתי המשפט, הפועלים במסגרת מסורת ארוכת שנים, בדומה לאופן שבו פועלים חכמי ההלכה במסגרת ההלכה.
מושג "האקטיביזם השיפוטי" לקוח ממדע המדינה האמריקאי, לפיו בית משפט עליון נחשב אקטיביסטי ככל שהוא מרבה להתערב בהחלטותיהן של רשויות שלטון אחרות; בית משפט נחשב מרוסן, ככל שהוא נוהג כבוד בהחלטות אלה.
מאוטנר מצא שעל פי אמת מידה זו – מאז שנות ה-70 היה בית המשפט הישראלי לאקטיביסטי ביותר. האקטיביזם שלו התבטא בפיתוח ובהפעלה של דוקטרינות המסדירות את הפנייה לבג"ץ (מתן זכות העמידה לעותר הציבורי; צמצום אי-השפיטות) ובפיתוח והפעלה של דוקטרינות של משפט מהותי (הפיכת הסבירות לאמת המידה העיקרית לפיקוח על המינהל הציבורי; פרשת בנק המזרחי, המאפשרת לבית המשפט ביטול חוקים של הכנסת).
מבין כל אלה, הבעייתיות העיקרית בעיני מאוטנר טמונה בצמצום אי-השפיטות.
לטעמו, על בית המשפט להחזיר את הדוקטרינה למימדיה שלפני שנות ה-80, ולומר שענייני חוץ וביטחון של ישראל הם בלתי שפיטים.
מאוטנר כשופט, ספק אם היה מתערב בפעילות צה"ל על פי "נוהל שכן"; ספק אם היה מורה להחזיר ללבנון את עובייד ודיראני; הוא היה דבק בפסק הדין הראשון של בג"ץ בנושא, שהורה על השארת השניים בישראל, ולא בפסק הדין השני בסוגיה, שהורה על החזרתם ללבנון.
אשר לזכות העמידה בבג"ץ, מאוטנר לא היה מונע לחלוטין מעותרים ציבוריים להגיש עתירות, אבל לשיטתו, הם לא יוכלו להיות העותר הראשוני. יהיה עליהם לאתר אזרח שנפגע באופן אישי מהמעשה המנהלי, ואם הוא ירצה לעתור בשם עצמו, הם יצרפו עצמם לעתירתו.
ההטיה הניאו-ליברלית
מאוטנר מבקר את הקו השליט במערכת המשפט גם מנקודת מבט חברתית. בספר "צדק חלוקתי בישראל" (קובץ מאמרים בהוצאת אוניברסיטת תל-אביב, 448 עמ'), שמאוטנר היה העורך הראשי שלו, מוצגים מערכת המשפט הישראלית בכלל, וסדר היום של האקדמיה המשפטית בפרט, כסוכנים המרכזיים של האידיאולוגיה הניאו-ליברלית, וכמי שנותנים הכשר נורמטיבי ומשפטי להגדלת אי-השוויון החברתי בישראל. במבוא לקובץ מדגיש מאוטנר, שהשיח המשפטי הישראלי התעלם משאלות הקשורות לאי-שוויון כלכלי, ושלמרות האקטיביזם השיפוטי המאפיין את בית המשפט העליון, "שאלות הנוגעות בזכויות החברתיות של אזרחי המדינה לא נדונו כמעט בפסיקתו" (עמ' 34). מאוטנר מסביר תופעה זו בקשת שלמה של סיבות תחוקתיות, משפטיות, חברתיות וכלכליות.
מאוטנר מדגיש במבוא שמטרתו "להציב גם את שאלת הזכויות החברתיות על סדר היום של הקהילה המשפטנית" (עמ' 35), וזאת בניסיון "להיחלץ מסדר היום שהכתיבו פסקי הדין של בית המשפט העליון" (עמ' 34) ומן האקטיביזם השיפוטי על ההטיה הניאו-ליברלית המאפיינת אותו.
באקטיביזם השיפוטי, כפי שפירש במקומות אחרים, רואה מאוטנר מעשה פוליטי לא פחות מאשר משפטי: מאז שנות ה-80 הוא משמש בידי "הציבור הנאור" – שהשופט ברק עשה עצמו לדוברו ולשופרו – אמצעי לשימור ההגמוניה התרבותית שלו, גם לאחר ששינויים דמוגרפיים ותרבותיים ערערו את הבסיס הפוליטי לשלטונו…
עוד מאירות אבחנותיו של מאוטנר באופן מרתק את זרמי העומק של מערכת המשפט הישראלית, שהושפעה רבות מתורת המשפט הגרמנית. על "גרמניותם" של בית המשפט העליון הישראלי כבר מהקמתו, ושל תורת המשפט הישראלית בכלל, עמדו גם חוקרים ישראלים אחדים.
הוא גם ישראלי ויהודי הגאה בזהותו. לא פעם הביע את הסתייגותו מהאופנה המתפשטת בקרב אנשי האקדמיה בישראל להתכתב ולפרסם מאמרים באנגלית. חלקם כבר לא מחזיקים יותר מקלדת עברית במחשביהם. בהרצאותיו מביע מאוטנר גאווה על הזכות שנפלה בחלקו לפרסם את מאמריו וכתביו דווקא בעברית. רגע המפנה בהתפתחותו היה בראשית שנות התשעים, כאשר שב משנתיים באוניברסיטת מישיגן. אז החליט להתמסר להבנת המשפט והחברה של ישראל, ומאז הוא מקדיש כמעט את כל מאמציו לכתיבה בעברית…
https://uripaz.wordpress.com/2007/11/03/%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%99%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98/
בואו נדבר קצת על שרה נתניהו ועל העובדה שהתקשורת – ברובה הגדול – עוסקת בתביעות בעניינה כמוצאת שלל רב ועכשיו גם מבקרת את עורך הדין שלה ש"מהלך אימים" על בית המשפט, גם מפי הנהלת בתי המשפט, נשיאת בית המשפט העליון, ושרת המשפטים.
אני מקווה שאיני צריכה לומר שאני נגד השתלחות בשופטים ובבתי משפט וגם נגד התעמרות בעובדים ונגד שימוש לרעה בכספי ציבור.
ממש נגד.
גם בדף הזה אני כבר "על הרקורד" בעניינים האלה.
אבל תחושת אי-הצדק שלי לפעמים מתקוממת במיוחד כלפי מה שנראה פגיעה באדם באמצעות מערכת המשפט משיקולים שלפחות אצל חלק מהשחקנים המרכזיים נראים לא ענייניים ולא הוגנים. כאשר תחושה כזו מצטרפת להתנהגות שנראית שוברת את כל העקרונות הגדולים של המערכת בהקשרים אחרים – אני נהיית מודאגת. מאוד.
לכן מה שאני חושבת – ואומרת – הוא שאנחנו משלמים עכשיו מחיר גבוה מאוד על כך שבאמת אין אמון ביושרה המקצועית של כל המערכות הרלבנטיות, שמזינות זו את זו – תקשורת, פוליטיקה וגם, נורא ואיום – משפט.
לא מפני שרוב השחקנים רעים או מושחתים, אלא מפני שהשיח והמטרות הפוליטיות משתלטים עלינו, וממש בלי משים אנחנו רותמים את כל הכלים להשגת המטרות שנראות חשובות, בלי קשר לשאלה אם נוכל אחר כך לעשות שימוש אמין בכלים האלה, שכל כך חיוניים לחוסננו כחברה וכמדינה.
בעניין של שרה נתניהו והתביעות המנוהלות בבית הדין לעבודה על ידי עובדים במעון ראש הממשלה יש לטעמי לא מעט קושיות.
אני עצמי אינני מבינה את התמונה הכללית, אבל גם לא עקבתי אחרי ראיות. אבל ההתנהלות סביב הפרשות האלה היא שוב עניין של "טובים" ושל "רעים".
הגב' נתניהו כאן היא ה"רע" התורן.
אז הנה שלוש נקודות שמפריעות לי מאוד:
1.נקבעים ממצאים עובדתיים קשים מאוד וגורפים מאוד, נגד הגב' נתניהו.
כתוצאה מהם המדינה מחוייבת לשלם סכומי פיצויים גבוהים על העסקה פוגענית. אבל מכיוון שהגב' נתניהו (אומרים לנו שהיא כך החליטה. אז מה?) אינה צד פורמלי למשפט, לא שומעים לה כאשר היא מבקשת לערער על ממצאים הפוגעים בה ובשמה הטוב, או לפסול שופטת מלדון בתביעה על העסקה פוגענית על ידי עובד שני, מיד לאחר שפסקה לטובת עובד אחר באותה עילה.
קראתי את הנימוקים לדחות את בקשת הפסילה ואת בקשת הערעור.
אני מכבדת את ההחלטות שניתנו.
אבל לא שוכנעתי.
נראה לי שההחלטות האלה מגלות עיוורון להקשר של התביעות ולתפקיד הציבורי והפוליטי שהן ממלאות. אי-הסכמה עם החלטות שיפוטיות אינה סיבה או הצדקה להשתלח. אולם לא חשבתי שההתייחסות הייתה במיוחד משתלחת ואני שמחה שעורך דינה של נתניהו התנצל.
עכשיו אני מבקשת לבדוק האם נכון להניח למציאות שבה גב' נתניהו היא הנאשמת הלא רשמית בהליך שמתנהל נגדה בעיקר על מנת לפגוע בהמשך כהונתו של בעלה כראש הממשלה הנבחר של המדינה?
2.מתנהלת חקירה דקדקנית נגד היבטים של התנהגותה של נתניהו שבוודאי אינם נעימים אבל די ברור שהם לא פליליים, וגם השאלה אם הם העסקה פוגענית תלויה הרבה מאוד באווירה הכללית של העבודה במעון ראש הממשלה.
מדובר באנשים מבוגרים ויש דרכים מקובלות יותר לסיים קשר עבודה לא מתאים מאשר מאבק מתוקשר במעסיקים שהם במקרה גם ראש הממשלה – שברור לגמרי שאינו מעורב בדפוסי ההעסקה האלה – ורעייתו.
יתירה מזו – ניסיון להעלות טענות כלפי אחד מהעובדים והתנהגותו שלו נדחה על הסף. טורד יותר – למרות שחלק מהתלונות כלפיו הן על הטרדה מינית – סוג תלונה שבדרך כלל זוכה ליחס מאוד אוהד מהתקשורת והפוליטיקאים – תלונה זו אינה נחקרת כמעט כלל?
לא אוכל לתת פירוט טוב יותר לקושי הזה משעושה קלמן ליבסקינד כאן:
http://www.maariv.co.il/journali…/journalists/Article-544347
3.גב' נתניהו זוכה לתקשורת מקוטבת כבר זמן רב.
אמנם יש גם עיתונאים שחשבו שיש לה קסם רב, אבל לפי הרבה מאוד תיאורים היא אינה אישה קלה בלשון המעטה. אבל יש בעולם המון אנשים לא קלים. ויש גם לא מעט בני זוג לא קלים של מדינאים בכירים, שמשפיעים בצורה זו או אחרת על תפקודם.
בעיני, בעיות התנהגות או אישיות של אשת ראש הממשלה אינן טעם טוב להדיח אותו מכהונתו.
לעומת זאת, כמו שטוען ליבסקינד, נראה שחלק גדול מההתנהלות סביב משפטי המעון וההתנהלות של גב' נתניהו נועדו להגביר את תחושת המיאוס מ"הזוג המלכותי".
די לקרוא את עמדתה העניינית של אבירמה גולן
http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2958743
אבל גם את התגובות על הכתבה. או את רוב העיתונות בנושא, כדי לראות שהמטרה מאחורי גב' נתניהו היא בעלה, ראש הממשלה.
היא מעניינת אותנו רק כי פגיעה בה יכולה להיות הדרך להגיע סוף-סוף לתוצאה הפוליטית הרצויה בעיני אחדים של להחליף אותו.
שרה נתניהו אינה מעל לחוק. לא צריך לתת לה להתעמר בעובדיה. אבל אני מבקשת ממערכת אכיפת החוק לא להסתפק בפורמליזם ולנסות לתת משקל גם לעובדה שחלק מהתלונות הם לא נגד המעסיקה שהיא אולי פוגענית אלא נגד ראש ממשלת ישראל. הדבר דורש תבונה ושימוש נכון בכלים משפטיים. ובעיקר הוא דורש מדה רבה של אמון הציבור – אבל זה בדיוק מה שנהיה כל כך חסר בגלל ההתנהלות של השנים האחרונות.
אז גם לי יש בקשה מהמערכת המשפטית: נא לקבל החלטות מקצועיות זהירות.
קל יותר לנהל חקירה ולנהל משפט נגד דמויות ציבוריות, בעיקר כאלה שיש להם כוח וקשה לסלקם בדרך פוליטית, מאשר לסגור אותם. אבל חובתכם המקצועית והציבורית היא לא להשתמש בכלים פליליים בזוטי דברים. לפעול מהר וביעילות ובדיסקרטיות. להתמודד עם סוגיות בדרך שתהיה פחות גורפת ופחות פוגענית.
גם ליכולתו של ראש ממשלה נבחר להתנהל ולנהל את ענייני המדינה יש חשיבות וכך גם למסר הברור שבדמוקרטיה מוחלפים ראשי ממשלה בבחירות או בהליכים פוליטיים ולא באמצעות מלחמת התשה משפטית-ציבורית.
זה טוב לדמוקרטיה וזה טוב גם לחברה.
קשה עכשיו לדעת אם התקשורת או משפחת נתניהו עצמה יצרה את ההזמנה להציץ ברשות ובסמכות לפרטים האינטימיים של חייהם בביתם. אבל הגיע הזמן לחזור לכמה מהמנהגים הבריאים יותר של פעם. מותר לפעמים להסיט מבט גם כאשר מדובר בראש ממשלה שממשיך להיבחר מול תסכול גובר של אלה שמתנגדים לו עצמו או למדיניותו
.
מקור – דף הפייסבוק שלה
**
ואתם רוקדים? / אבירמה גולן
כמה צפוי זה היה. וכמה מקומם. איזו שמחה לאיד התפרצה והציפה את הרשתות החברתיות. סוף סוף ילכדו את הפושעת המסוכנת, האשה שמוטטה את הדמוקרטיה הישראלית, שסיחררה את ראשו של ראש הממשלה החלש והאומלל, ששיכנעה אותו לקנות רהיטי גן וגלידת פיסטוק ואלכוהול בלי די, שהביאה לו את מושיק גלאמין שיבכה על הטיח המתקלף והשטיח המוכתם, שהניסה אותו מהמכונית המשוריינת, שאלוהים יודע מה עוד היא עושה כשאנחנו לא מסתכלים.
סילחו לי על השאלה, אבל מה אתם רוקדים? ועל הדם של מי אתם רוקדים? מדובר באשת ראש הממשלה, שנבחר כאן בהליך דמוקרטי. מסריח, נגוע בגזענות, דוחה, אבל דמוקרטי. לפי כל הכללים. והיא אשתו. לא המפעיל הסודי שלו. אינכם סובלים אותה? באמת? מי אמר שצריך גם לאהוב ולחבק אשת ראש ממשלה? ואתם משוכנעים שהיא מנהלת אותו? אה. אז זאת הבעיה.
ובכן, אם מישהו באמת חושב ששרה נתניהו, ולא בנימין נתניהו, מנהלת את המדינה, צר לי עליו. בעצם לא כל כך צר כי מיזוגניה היא תכונה נבזית, וגם נשים לוקות בה לפעמים. כמה קל להיטפל ל"רעייתו". ולא בפעם הראשונה. זוכרים את גברת ברק וגברת וינשטיין, ששכרו עובדות זרות למשק הבית? מה, הבעלים שלהן חירשים אילמים? לא כשירים להעמדה לדין?
הנה החדשות המצערות: מי שמנהל את המדינה הזאת הוא בנימין נתניהו. ראש הממשלה. יותר מזה: הוא, ולא היא, האחראי לטירוף הפרנואידי שיוצא מהבית הזה ומהממשלה הזאת ומהמדינה הזאת כבר די הרבה זמן. הוא מוביל אותו. הוא יוזם אותו. הוא עמל ושוקד על הפרנויה כמוטיב מרכזי במדיניות הפנים ובמדיניות החוץ. זה מה שהופך אותו למנהיג מסוכן. אבל גם בזה הוא לא לבד.
ממשלת ישראל כולה והקואליציה כולה וחלקים לא מבוטלים באופוזיציה (ע"ע יצחק הרצוג) מונעים על ידי אותו תסביך רדיפה. כל העולם נגדנו, וכל מי שמותח ביקורת על המדינה משתף פעולה עם BDS, ו"שוברים שתיקה" בוגדים, והערבים נוהרים, והשמאל — אמר שלשום יו"ר הקואליציה חבר הכנסת, דוד ביטן, ברשת ב' בתגובה על הפגנת השמאל — השמאל מסית נגד הימין! השמאל מסוכן!
לטירוף הפרנואידי הזה יש תפקיד: באמצעותו מצליחים נתניהו ואנשיו להסית את כולם נגד כולם, בכל התחומים, מהתקשורת ועד לצבא. וכשכולם שונאים את כולם ומתחרים בכולם וכשמעמד הביניים קורס, העניים זוחלים ורק קבוצה קטנה של פיאודלים שבעים המתחככים בשלטון נהנית מכל הזכויות — ה"משילות" עובדת, והדמוקרטיה הולכת לעזאזל. איש לא מרים ראש, והפחד משתיק ומשתק.
עכשיו, או ששרה נתניהו תועמד לדין ובעלה (הספרדי) יזעק את זעקת הקוזק הנגזל וההמון ירחם עליו ובסוף לא ייצא מזה דבר, או שהיא לא תועמד לדין ונתניהו יזעק שהשמאל אשם, ונפתלי בנט ואביגדור ליברמן ובצלאל סמוטריץ' ימשיכו בשלהם, עם תג מחיר ותג שנאה ותג חורבן, ואתם רוקדים?
http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2958743?=&ts=_1465397160793
תגוביות:
1.מה שיפה כאן זה שאתם הלבנים השמאלנים תמשיכו להתעסק עם שרה במקום לראות היכן אתם עומדים וכך תמיד נהיה בשלטון ונמשיך לדכא את האליטה האשכנזית השלטת.
2.אבירמה את לא קוראת עיתונים? את לא רואה את הפגישות השבועיות עם שרים, נשיאים וראשי ממשלה שעולים לרגל לירושלים? את לא שמעת על הסכמים שנחתמים בירושלים עם מדינות כמו יפן וסין? תמשיכי לטמון ראשך בחול ולדמיין את משאלות ליבך שהן משאלות השמאל – שיהיה כאן כמה שיותר רע ואז אולי יקרה משהו, אולי הפיכה צבאית שמאלנית, כפי שמיחלים בעיתון הזה? אז תפנימי את וחבריך: הממשלה הזאת היא ממשלה נבחרת במשטר דמוקרטי לעילא. הרדיפה אחרי נתניהו ואחרי שרה נתניהו לא תעזור לכם. העם תומך בו וגם בשרה נתניהו. אף אחד לא קונה את השקרים וההשמצות של רביב דרוקר וחבריו.
3.רַק שִׁנּוּי קָטָן מִתְחַיֵּב – אֶת הַמָּגֵן דָּוִד לִצְבֹּעַ בְּאָדֹם… הוּרָה! הוּרָה! הוּרָה! הָרִימוּ כּוֹס ווֹדְקָה, קַנְּחוּ בְּקַוְיָאר הַדְלִיקוּ נֵרוֹת עַל קִבְרוֹ שֶׁל הַצָּאר, הוֹסִיפוּ בָּצָל לַכְּנֵסִיָּה בַּכִּכָּר הַשֶּׁבַח לְמַרְקְס – יֵשׁ לָנוּ שַׂר! הוּרָה! הוּרָה! הוּרָה! הַוּוֹלְגָה הֵצִיפָה יַרְדֵּן וְקִישׁוֹן, הַדְנֶיְפֵּר בָּלַע אַיָּלוֹן וְיַרְקוֹן, אֶת הַמָּגֵן- דָּוִד צָבַעְנוּ אָדֹם "סַבְיוֹנֵי מוֹסְקְבָה" קָמָה בִּסְדוֹם. הוּרָה! הוּרָה! אוֹי וֵי! כִּי פָאִינָה וּסְבֶטְלָנָה יַחְלְצוּ לָנוּ שַׁד, קָזָצ'וֹק נִרְקֹד וְיִהְיֶה נֶחְמָד, גַּם סְנִיף שֶׁל סִיבִּיר נָקִים בַּמַּכְתֵּשׁ, עָדִיף קְצָת שֶׁלֶג, אֲבָל זֶה מָה שֶׁיֵּשׁ. הוּרָה! אוֹי וֵי! אוֹי וֵי! כִּי אֱלֹהִים כְּבָר אָמַר לְג' אֲבוֹת חֲסַל סֵדֶר בַּרְדָּק, וַחֲדַל הַבְּדִיחוֹת מִקֶּדֶם עַד יָם וּמִדָּן עַד אֵילַת ק.ג.ב, נ.ק.וָו.ד. יִכָּנְסוּ עוֹד מְעַט. אוֹי וֵי ! אוֹי וֵי! אוֹי וֵי! אָז קוּם הִתְנַעֵרָה עַם חֵלֶכָה הַתְחִילוּ לִכְתֹּב עוֹד מְגִלַּת אֵיכָה, כִּי מוֹטַטְנוּ עַד יְסוֹד עוֹלָם מְזֻיָּן וְהִכְנַסְנוּ צֶלֶם לְתוֹךְ הַמִּשְׁכָּן.
4.איפה השמאל החברתי, הסוציאליסטי שמדבר על בעיות סוציאליות בחברה?
כותבים רק על איך להפיל את ביבי בכל דרך. זה יפתור את כל הבעיות שנצברו במשך 70 שנה?
ולאחר כל הגילויים המרעישים נותר שקט, במצב הקיים מזמן היו צריכים להקים אוהל מחאה מול צלאח א דין, עכשיו שיתנו דין על מה שקרה כאן, עכשיו תקום חקירה בלתי תלויה, הפרוייקט מוכיח שחור על גבי לבן שהייתה כאן הפיכה שלטונית, חייב להביא לדין את האחראים, ואם השופטים במחוזי ירושלים לא הפנימו מה קורה כאן עליהם להתפטר עכשיו מלעסוק בתיקים.
מאמר חשוב, אבל הייתי רוצה לקרוא את התייחסות הכותבת לעובדות הבאות:
מנדלביט מונה ליועמ"ש במרמה. כפי שאמרו שי ניצן ויהודה ויינשטיין, תיק החקירה הפלילית של מנדלבליט בפרשת אשכנזי-הרפז, לא נסגר בעילה "חוסר אשמה". איך אמר היועמ"ש דאז ויינשטיין ? הראיות שנאספו נגד מנדלבליט לא הגיע לרמה הנדרשת להרשעה פלילית. ועדת שמגר, שקבעה את הכישורים הנדרשים מאדם שרוצה להתמנות ליועמ"ש, קבעה בין השאר שהוא חייב להיות בעל כישורים להתמנות לשופט בבית המשפט העליון. כאשר שופט העליון לשעבר דנציגר, נחקר בחקירה פלילית בפרשת לחייני, שדנציגר היה העו"ד שלו, הוא השעה עצמו מידית משיפוט בעליון וכול מומחי המשפט קבעו בפסקנות שאם תיק החקירה נגדו לא ייסגר בעילה של "חוסר אשמה", דנציגר לא יוכל לחזור לשיפוט בעליון. משה ניסים, שהיה חבר בוועדת האיתור שמינתה את מנדלבליט, אמר שלו המיידע הזה על מנדלבליט היה בידי הוועדה, הוא היה נפסל על הסף. מכאן שמנדלבליט התמנה במרמה, כאשר הסתיר מוועדת האיתור שהוא חסר כישורים לתפקיד. גם יהודה ויינשטיין ושי ניצן, שלא טרחו לעדכן את וועדת האיתור בחוסר הכישורים של מנדלבליט לתפקיד, ביצעו לדעתי עבירה ברורה של הפרת אימונים כלפי הציבור שבשליחותו הם מילאו בצורה כושלת את תפקידם.
עוד משהו: חייבת להיות סוף סוף התייחסות הולמת לאמירה השקרית: "נתניהו מינה את מנדלבליט ליועמ"ש". זהו שקר גס. ועדת "איתור", בראשות נשיא העליון בדימוס גרוניס, "איתרה" את מנדלבליט כמועמד יחיד לתפקיד והפכה את ממשלת ישראל לחותמת גומי.
לא הייתה לממשלה שום יכולת למנוע את המינוי. מי שהיה שר האוצר, ד"ר יובל שטייניץ, סירב למנות את מי שאותר כמועמד יחיד למנהל רשות המיסים בנימוק מוזר: אני מכיר אותו, הוא לא מתאים לתפקיד. האיש רץ לבג"ץ, שכפה על שטייניץ הר כגיגית את המינוי !
אז מספיק כבר עם הבלוף שמושמע ע"י הרבה אנשים, שאמור היה להיות להם שכל בקודקוד, שנתניהו "מינה" את מנדלבליט ליועמ"ש.
תודה מקרב לב לשופטת הצדקת היחידה מכל המערכת שיוצאת באומץ למען האמת שמתפוצצת לכולם בפרצוף , האישה הנדירה הזו רואה את רקבונה של המערכת שאמורה להיות שומרת הסף מבוקרת לעילא ולעילא , ולנגד עינינו ,ואפינו עולה סרחון נורא של ריקבון שעולה על כל המערכת והכל מסריח שם מהראש לכאורה , אהרון ברק , היועמ״ש , וכמובן שי ניצן , הציבור בז להם .
חייבים לפנות לערכאות בארץ זרה כי המערכת לא תשפוט את עצמה מערכת שתפרה תיקים , שאוחזת אנשים בגרון שמסתירה קלטות של יועמש עבריין לכאורה . סילוק השופטת הילה גרסטל מתפקיד המבקרת של המערכת .
הציבור איבד אמונו במערכת המשפט, באקדמיה הזקנה והשמאלנית והרקובה והמקובעת , מהתקשורת המושחתת ששרה אותה מנגינה , מהמשטרה שמסייעת לכאורה לכל המערכות החולות לתפקד , צריך להציל את הדור הצעיר וללמד אותו את כל הפרשיות כדי שיבין מה קורה פה ויבחן את עתידו במדינה החולה שלנו ויבנה מחדש את הכל אחרי שהם שרפו את המועדון .
לשוב ולהיות יהודיי גטו מפוחדים מפעילות משרד המשפטים ושמאלני צמרות כל מוסדותינו הכבושים על ידי קרן זרה לישראל חדשה וקרן וקסנר לשטיפות מוח ותיגמולים ללא כל פיקוח המדינה – שממלאות את מקום הפריצים בגלות.
השמאל היהודי שהוא בעצם ימין ערבי הפך לפריץ הגויי שמכה את היהודי במדינה היהודית.
אנחנו בגלות בתוך מדינתנו וארצנו כי אנחנו לא קמים יום אחד כל המיליונים ונלחמים על זכותנו על הארץ, על הדת, על החופש, על הבטחון, על במי לבחור להנהיג אותנו ועל עתידנו.
כל זה מוביל או לחיסולנו המוחלט בעוד דור או שניים – או למלחמת השחרור מהפריץ .
ככתוב מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו.
כלומר: מהרסינו ומחריבינו יוצאו מתוכנו!
ונינצל!
מאמר מפרט ומממוסמך,
הכוח השיפוטי לקח לעצמו יכולת מפריזה וחריגה בהתערבות המחוקק, חברו להם אנשי תקשורת. שמשמיעים קולם רק באירועים שעוסקים בימין,
וכך נלקחה מהעם הזכות הדמוקרטית לבחור ,והשסע בעם הולך ומעמיק , וחשבון נפש אין, מזהה תהליכים של נטיות לאבדן עצמי ואבדן זהות יהודית,
אבדן אמון העם במערכות אלו ונוספות הוא סימפטום שאמור להפחיד כל אזרח פה,
תודה על הכתבה.
איך זה שמנדלבליט לא עצור?
איך זה שאלשיך לא עצור?
איך זה ששי ניצן לא עצור?
איך זה שעשרות פקידים מושחתים מהפרקליטות לא עצורים?
איך זה שעשרות שוטרים מושחתים לא עצורים?
איך זה שהשופט לא מסיים את המשפט בדיחה הזה?
איך זה שאין מליון אנשים הרחובות?
ממש לא ברור לי איך כל זה קורה וההמון לא עושה כלום?
שמעתי את הראיון עם אבי וייס ושם הוא מסביר שמתוך 27 אנשי ליכוד רק 12 תומכים בתיקון מערכת האשפה הישראלית המתהדרת בכינוי השיקרי מערכת המשפט ושלטון החוק.
כל יתר אנשי הליכוד תומכים במערכת האשפה השיקרית עם השם היומרני מערכת חוק.
אסור להצביע לליכוד אלא רק למפלגה שתציל את המדינה מהמזבלה בה היא נרקבת.
הבנת? נדהמתי לשמוע את דברי וייס הנכוחים.
איזה גועל.
שמע בעצמך:
https://www.youtube.com/watch?v=dtx2wEaFfoE
האם נקשר קשר להפלת שלטון תוך שימוש במשאבי מדינה? גילויים חדשים של נצ"מ אבי וייס ואז דיון ציבורי
תיקי האלפים הם לא תיק פלילי אלא הפיכה משפטית וככה צריך לשפוט אותה – שביבי יגיד תודה שהגנרלים שלו כמו אלשייך לא לקחו וירו בו מול איזה קיר במקום לתפור לו כתב אישום.