פריימריז במרצ: המפלגה מתקשה להתחדש במקומות הריאליים לכנסת, כמו גם במצע הבחירות וקהל הבוחרים.
כאלף חברי ועידת המפלגה התכנסו ביום ראשון אחר הצהריים בכדי לבחור את מועמדים החל מהמקום השני, אחרי שזהבה גלאון שנבחרה ליו"ר המפלגה. על הנכנסים בשערי ביתן 10 הומטרו שלל סטיקרים ופלאיירים ועליהם דיוקנאות וסיסמאות המתמודדים. היו שם מועמדים מוכרים יותר כח"כים המכהנים אילן גלאון וניצן הורוביץ והח"כים המתקמבקים אבשלום וילן ומוסי רז, ופנים מוכרות פחות כעיסאווי פריג', מיכל רוזין, תמר זנדברג, הרב אהוד בנדל, אורי זכי, עו"ד יפעת סולל, ועוד.
מוסי רז, מזכ"ל 'שלום עכשיו' בשנות ה-90, הכריז כי בסוגיית פינוי ישובים הוא "יותר רדיקלי ויותר פרגמטי מאשר בעבר", אמירה עמומה שאולי מכוונת לכך שעמדותיו קיצוניות יותר היום, אך הוא נכון יותר להתגמש על מנת לקדמן. לעומת זאת, הח"כ לשעבר אבשלום (אבו) וילן היכה על חטא ושלל את הקו הרדיקלי שאפיין את מרצ מאז האינתיפדה השנייה; לדעתו "זוהי הסיבה לנטישת חלק גדול ממצביעי מרצ הפוטנציאליים למרכז". אלא שבאותה נשימה הוא גם סבור כי הצעותיו של רה"מ ברק בועידת קמפ-דיוויד לא היו מרחיקות לכת כפי שהוצגו. נראה שדעתו היא כי הרדיקליות של מרצ איננה פסולה כשלעצמה, אלא בעיקר יש להצניעה.
השישיה הראשונה
בסיום הערב מתברר כי למקום השני ברשימה נבחר חבר הכנסת אילן גלאון שמכריז ברטוריקה סוציאליסטית כי הוא "לא מתרשם מכניסת המדינה למועדון ה-OECD כל עוד ישנם אנשים שלא גומרים את החודש בכבוד", ומסיים את הערב בשירת האינטרנציונל. למקום השלישי ברשימה נבחר ח"כ ניצן הורוביץ, שאמנם מרבה להצטעק ולהזדעק בטלוויזיה, אך איתנו נמנע מלשוחח. למקום הרביעי נבחרה במפתיע מיכל רוזין, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. אולי הועילה לה הצהרתה מלפני כשבועיים: "החרפת היחסים בינינו ובין מדינות-ערב והעולם המערבי נובעת מסירובה העיקש של ישראל לפתוח במו"מ אמיץ לקראת הסכם מדיני".
את הפתעת הערב רשם עיסאווי פריג' מכפר קאסם, שנבחר למקום החמישי לאחר שוויתר על השריון לערבי, שנקבע בבחירות הקודמות למקום העשירי. גם בפני עצמו יש כאן סיפור חביב, איך האליטה המשריינת של מרצ הדירה את הערבי הפופולרי לטובת מועמדים ממגזרים אחרים. פריג', בכל אופן, התמודד תחת הסלוגן: "שמאל אמיתי חייב מועמד ערבי", אשר הפעיל לחץ מוצלח על בלוטות המקפח המיוסר של חברי ועדת מרצ, אך עושה לו שירות רע כמי שנכנס בשל אפליה מתקנת ולא בזכות כישורים ויכולות.
למקום השישי נבחרה פעילת השמאל תמר זנדברג, חברת מועצת עיריית תל-אביב ודוקטורנטית במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון, אשר טוענת בתוקף כי "רעיון שתי מדינות לשני עמים מעולם לא נוסה". לאחרונה הפגינה זנדברג כנגד תקיפה באיראן מתחת לביתו של שר הביטחון ברק, וכנגד המל"ג הישראלי על ביקורת המחלקה שבה היא לומדת, שנמצאה לוקה ברמתה האקדמית.
"אל תקראו לנו שמאל קיצוני"
משיחות עם הנוכחים עולה כי הפעילים הצעירים והותיקים כאחד ערים לדימויה הבעייתי של מפלגתם. רעות אסטרחן, פעילה ותיקה, מודה כי למפלגתה "דימוי מנוכר וצדקני" ומוחה על התיוג "שמאל קיצוני". יחד עם זאת, היא מאמינה בכל מאודה כי המונחים "גזענים" ו"פשיסטים" מתארים היטב חלקים בימין. בתשובה לשאלה מה דעתה על שתיקת מרצ כאשר אבו מאזן דרש שהמדינה הפלסטינית תהיה נקייה מיהודים, ענתה אסטרחן כי היא "אינה מצביעה לרשות הפלסטינית". פעיל אחר, אייל אקרמן, גורס כי "ודאי שאם נדבר עם חמאס הוא יתמתן".
יו"ר המפלגה זהבה גלאון סיכמה את הערב בתגובה להצהרותיה האחרונות של שלי יחימוביץ, איתה היא נלחמת על כל קול בשמאל המצטמק. כצפוי תלתה גלאון את תחלואי המדינה כולה על כתפי החרדים והמתנחלים: "עוול היסטורי זה לדבר על צדק חברתי בלי לדבר על הסדר מדיני. עוול היסטורי זה להמשיך לממן התנחלויות וישיבות שלא מממנות ליבה, על חשבון חינוך, בריאות, דיור ורווחה". גלאון גם הוסיפה כי אבו מאזן הוא "הפרטנר הטוב ביותר לישראל".
שעות ספורות לאחר שיחתנו, על רקע השלטים "מרצ פי 3", העידה אכזבתם של מוסי רז ואבשלום וילן – שנבחרו למקומות השביעי והשמיני – כי הם מודעים היטב לכך שהתקוות לשילוש כוחה של מרצ הן חלומות באספמיה. האמת הפשוטה היא שכיום אין הרבה קונים לרדיקליות בישראל, בימין ובשמאל כאחד.
