הסיוע בסוריה מועיל לנלחמים, לא לנזקקים

אין רגע דל לארגוני הסיוע בסוריה. המצב ההומניטרי במדינה מחריף ושני הצדדים בסכסוך מציבים מכשולים ומשתמשים בסיוע לצרכיהם.

בעוד בישראל עוקבים בדריכות אחר מבצע 'עמוד ענן', בסוריה מחמירה מדי יום בעיית הפליטים. על-פי הערכות המשרד לתיאום העניינים ההומניטריים באו"ם, למעלה מ-2.5 מיליון אזרחי סוריה זקוקים לסיוע הומניטרי. רבים מהם נמצאים באיזורים שהצלב האדום המקומי וארגוני הסיוע הבינלאומיים אינם מגיעים אליהם.

כ-1.2 מיליון איש נעקרו מבתיהם בסוריה. חלקם מצאו מגורים בבתי-ספר, מבני-ציבור ובניינים ארעיים מסוגים שונים, אך רבים לא זוכים גם לכך. על-פי תחזיות של נציבות האו"ם לענייני פליטים, מספר האזרחים שיזדקקו לאספקת אוהלים, שמיכות, תרופות ומזון, יגיע עד סוף השנה ל-750,000, בעוד החורף אורב בפינה.

יש מי שאינו מחכה לאו"ם ולצלב האדום. UOSSM היא אגודת סיוע רפואי מז'נבה אשר הוקמה בינואר האחרון בפריז, המאחדת 15 ארגוני גולים סוריים ומאות רופאים מתנדבים ממוצא סורי. תקציבה עומד כיום על כ-3.9 מיליון דולר, אלא שלדברי תאופיק אל-שמאע, דובר האגודה שהתראיין לאחרונה ברויטרס, זוהי טיפה בים. להערכתו אוכלוסיית הפליטים זקוקה לסיוע רפואי בסך 3 מיליארד דולר בשנה.

בינתיים מחריף האסון ההומניטרי בסוריה. תרופות ניתן להשיג בעיקר בשוק השחור במחיר מופקע. "אנשים מתים בבתיהם", אומר שמאע. "חלק גדול מהם לא מעז לצאת מבתיהם בגלל הקרבות … האנשים האלה אינם חלק מהסטטיסטיקה הרשמית של כ-150-200 הרוגים ביום. הם מתים בשקט".

"תעשיית החמלה" בשירות המשטר

השלטון הסורי לא רק רודף אחר הפליטים אלא גם חומד את הסיוע המועבר אליהם. שמאע טוען כי מעל ל-90% מהסיוע הבינלאומי המועבר לסהר האדום הסורי (SARC) משמש לתחזוקת המשטר ולתמיכה באנשי הצבא. סוכנות הידיעות IRIN, השייכת למשרד לתיאום פעולות הומניטריות באו"ם, ציטטה בשבוע שעבר גורמים כורדיים מאיזור חאלב הטוענים כי אנשי הסהר האדום הסורי מסייעים בעיקר לנאמני השלטון. אותם גורמים מספרים כי האמבולנסים של הארגון מעבירים בעיקר נפגעים מקרב הצבא. בסהר האדום ובאו"ם מכחישים.

את ד"ר אודי בלנגה, מומחה לסוריה מאוניברסיטת בר-אילן, הטענות על הקשרים בין SARC למשטר אסד אינן מפתיעות. "ראשית", אומר בלנגה בשיחה עם 'מידה', "ארגוני הצלב והסהר האדום, למרות היותם גופים בינלאומיים, פועלים בכל מקום בעולם על בסיס התארגנות מקומית". "ודאי שבמזרח התיכון, במקומות כמו סוריה או מצרים", הוא מוסיף, "לגוף מקומי כמו הסהר האדום יהיו קשרים עם השלטון".

אך תאופיק שמאע מוסיף כי מלבד לקשרים הפסולים כהגדרתו עם הצלב האדום, אנשי המשטר גם תופסים ציוד ומשלוחי סיוע של קבוצות הומניטריות ומוכרים אותם בשוק השחור. "היו מקרים", הוא מספר, "כשהם תקפו את המרפאות ובתי-החולים שלנו, לקחו כל מה שיכלו לקחת ושרפו את מה שנותר".

גם ההיבט הזה בפעילות המשטר לא מפתיע את ד"ר בלנגה: "משטר הבעת' בסוריה ספסר מאז ומתמיד בסחורות שונות ומשונות כדי לשרוד כלכלית וכדי לקיים בסיס נאמנות בקרב האוכלוסייה". בלנגה מדגיש שכיום, כשהמשטר הסורי זקוק במיוחד למזומנים, אנשיו יספסרו בכל מה שיזדמן להם. וכשהמשטר רוצה להשתמש בסיוע הבינלאומי לצרכיו רק השמים הם הגבול.

גם האופוזיציה גוזרת קופון

מי שמצפה לראות התנהלות תקינה בצד השני של המתרס הסורי עלול להתאכזב. על-פי דיווח של סוכנות IRIN, פעילי הסיוע הבינלאומי מתלוננים כי חלוקתו באזורים הנשלטים על-ידי קבוצות האופוזיציה מתבצעת בהתאם לקרבתם המפלגתית או השבטית של הפליטים.

חלק מהבעייתיות שבהגשת הסיוע ההומניטרי נעוץ גם בדרכי האספקה. באזורים בהם מתקיימת לחימה, קבוצות הסיוע נאלצות להסתמך על FSA, צבא סוריה החופשית. זאת, אגב, בניגוד לעקרון הנייטרליות ההומניטרית של האו"ם, לפיו "פעילים הומניטריים אינם חלק ממעשי איבה או עסוקים במחלוקות בעלות אופי פוליטי, גזעי, דתי או אידיאולוגי".

כבר לפני כחודשיים סופר בדיווח אחר של סוכנות IRIN כי אנשי ה-FSA שולטים לחלוטין על חלוקת מוצרי מזון בסיסיים ובפעילות המאפיות באזורים מהם ברחו אנשי המשטר. מפקדי FSA גם מרכיבים את רשימות הזכאים לחבילות הסיוע המגיעות מטורקיה ומדינות המפרץ.

ד"ר בלנגה לא מטיל ספק בדיווחים על מעורבת ה-FSA בחלוקת הסיוע ההומניטרי. "יש להבין", הוא אומר, "כי אף על פי שבסיסי התארגנותו של FSA נמצאים מחוץ לסוריה, בתוך המדינה פעילותו מבוססת על קבוצות מקומיות שמקיימות מעין מוסדות שלטון ביישוביהם. ברור שזאת תהיה חלוקה סקטוריאלית על-פי הצרכים והמחסור באותם המקומות".

דאוד סולימאן, לוחם FSA מן העיר מערת א-נועמאן (בין חאלב לחמאת), הכחיש בשיחה עם IRIN כי ארגונו מחלק סיוע על בסיס מפלגתי. לדבריו, אנשי ה-FSA סייעו לכל 70,000 הפליטים הנמצאים בקרבת האזור לאחר הקרב הקשה שהתנהל שם. אך בסוכנות IRIN לא הצליחו לאמת את טענותיו, ולפי סרטונים רבים המופצים ביוטיוב תמונת המצב נראית הפוכה. פרופסור אסעד אבו חליל, מהמומחים המובילים לענייני המזרח התיכון בארה"ב, כתב לאחרונה בבלוג שלו כי מקור בכיר מאוד מקרב ארגוני הסיוע דיווח לו על שוד רכבי או"ם, התקפת משאיות הנושאות סיוע הומניטרי, תקיפת צוותים, עינויים וחטיפות תמורת כופר.

כדוגמה למה שיכולים לעולל ארגונים חמושים לסיוע הומניטרי, מביא ד"ר בלנדה את סומליה. כסף רב נשפך שם בזמנו לטובת סיוע לאכולוסייה המקומית, אך רוב הסיוע פשוט נשדד על ידי המיליציות החמושות של ארגון אל שבאבּ המסונף לאל קאעידה והפליטים המשיכו למות מרעב וממחלות (עוד על "תעשיית החמלה" הזו, כאן).

בסוריה, הטענות להתנהלות מושחתת מופנות במיוחד לכיוונה של תנועת האחים המוסלמים, הקבוצה הגדולה והמשמעותית באופוזיציה הסורית. מולחם אל-דרובי, דובר האחים המוסלמים בסוריה, מכחיש מכל וכל את הטענות ואף מוסיף כי תנועתו העמידה למשפט פנימי פעילים שהתנו סיוע לאזרחים בתמיכה פוליטית. אלא שקניית לבבות היא הטקטיקה והאסטרטגיה של תנועת האחים המוסלמים בכל מקום בעולם. האחים המוסלמים במצרים, כמו גם חמאס, תנועת אחות נוספת, נבנו במידה רבה מאוד ממנגנוני הדַעווה, סיוע חברתי. אין סיבה לחשוב שהענף הסורי של התנועה ינהג באופן שונה.

לדעת אודי בלנגה, רק הנהגה מרכזית משותפת בשורות האופוזיציה הסורית תוכל לשים קץ למצב של "כל דאלים גבר". איחוד כוחות האופוזיציה ובחירת יו"ר ההנהגה המשותפת לה בתחילת השבוע בקטאר יכולים לסמן שינוי בכיוון. אם המהלך יצליח, זאת תהיה בשורה גם בתחום הסיוע לאוכלוסייה הסורית, אומר בלנגה. אלא שספק אם הדבר בכלל מן האפשר בתוהו-ובוהו הסורי הנוכחי.