האוניברסיטאות מנסות להימנע משינויים בתנאי ההעסקה של הסגל
חובות הפנסיה הנערמים של האוניברסיטאות בישראל מובילות אותן לטעון גם טענות משונות. אוניברסיטת ת"א: בשל "החופש האקדמי" אסור למדינה להתערב בתנאי ההעסקה של העובדים
לא רק חברת החשמל הישראלית מוצאת עצמה בחובות אדירים; גם האוניברסיטאות בישראל נמצאות על סף קריסה כלכלית בגלל התנהלות חסרת אחריות וממושכת בתנאי השכר והפנסיה. לפני כשלוש שנים קבע דו"ח מבקר המדינה כי הבור שפערו הנהלות האוניברסיטאות מגיע לסכום של כמעט 18 מיליארד שקלים. שנה מאוחר יותר העריכה הועדה לתכנון ותקצוב של המועצה להשכלה גבוהה (ות"ת) כי החוב גבוה יותר, והגיע לכדי 24 מיליארד. על פי ההערכות, עד סוף השנה הבאה יעבור הגרעון את הרף הבלתי-יאומן של שלושים מיליארד שקלים.
האוניברסיטה העברית מובילה בישראל לא רק אקדמית אלא גם בתחום החובות. עם גירעון של כ-12 מיליארד שקלים, האוניברסיטה בירושלים מוציאה כ-20% מתקציבה על תשלומי פנסיה לגמלאיה. ההערכות הן כי היקף ההתחייבויות שלה לתשלומי הפנסיה גדלות בכ-7.5% לשנה.
נפלאות הפנסיה התקציבית
הפנסיה התקציבית היא רעה חולה שהונהגה בעבר בחלקים נרחבים של השירות הציבורי. משמעותה היא שיעור פנסיה הנקבע על-ידי משא ומתן בין העובדים למעסיק הציבורי. הכסף מגיע ללא קשר לכספים שהופרשו לקרן הפנסיה או לביצועיה של הקרן, אלא מתקציב המעסיק השוטף. נורמה זו הובילה לגרעון אקטוארי הולך ומעמיק המכוסה מתקציב המדינה השוטף.
אלא שהחגיגה לא יכולה להמשך לעד, כפי שהבינה המדינה לפני כשני עשורים. מראשית שנות ה-90 החלה המדינה בהליכים להעברת עובדי המדינה החדשים שנקלטו לפנסיה צוברת, המבוססת על הפרשות חודשיות של העובדים. נדרש עשור ויותר בכדי להכיל את הסידור הפנסיוני החדש, ומראשית שנות ה-2000 לא נקלטים יותר עובדים בשרות המדינה בפנסיה תקציבית. את הפנסיה התקציבית של הוותיקים, בכל אופן, יאלץ תקציב המדינה לספוג עוד עשרות רבות של שנים.
במקביל ניסתה הממשלה להעביר גם את המוסדות הנתמכים על-ידה לתכניות פנסיה צוברת, וביניהם את מוסדות ההשכלה הגבוהה. היא עשתה זאת על ידי התניית תקציבים מיוחדים לתכניות הבראה בקליטת עובדים חדשים בפנסיה צוברת.
תקציבית או צוברת? אוניברסיטת תל-אביב בבית-הדין
בראשית שנות ה-2000 נזקקה אוניברסיטת תל-אביב לסיוע מהמדינה, והנהלתה נאלצה להתחייב להעברת עובדיה החדשים לפנסיה צוברת. לצורך זה החלה הנהלת האוניברסיטה לשאת ולתת עם ועד העובדים. לאחר שביתה נחתם לבסוף הסכם זמני להעברת העובדים שנקלטו החל משנת 2003 לפנסיה תקציבית, עד אשר ייחתם הסכם קבוע ובו פיצוי לעובדים בתמורה למהלך. ב-2006, לאחר שהסכם שכזה לא נחתם, הגיש הוועד תביעה לבית-הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בדרישה להורות לאוניברסיטה להחיל על כל העובדים החדשים את הפנסיה התקציבית. האוניברסיטה טענה כי ההסכם הזמני הוא הסכם מתחדש שאין לבטלו. אך בית-הדין קבע שהצדק עם העובדים והורה לאוניברסיטה לשוב לפנסיה התקציבית.
האוניברסיטה הגישה ערעור לבית-הדין לעבודה, וגם משרד האוצר מצא לנכון להגיש ערעור משלו. לטענת המשרד, סעיף 29 לחוק תקציב המדינה קובע כי האוניברסיטה אינה רשאית להמשיך ולקלוט עובדים בפנסיה תקציבית; במוסדות מתוקצבים או נתמכים על-ידי המדינה אין לתת תנאי שכר החורגים מהמקובל בשרות הציבורי. ומאחר ובשרות הציבורי פנסיה תקציבית אינה מותרת זה יותר מעשור, כך הדין גם באוניברסיטאות.
חופש אקדמי לשאוב תקציבים מהמדינה
הנקודה המעניינת ביותר בסיפור היא הנימוק להתנגדותה העקרונית של האוניברסיטה לעצם ערעורו של האוצר: לטענתה, החופש האקדמי המוענק לה על-פי חוק לא מאפשר למדינה להתערב בהסכמים הכלכליים שלה עם עובדיה. בכך ביקשה האוניברסיטה להרחיב את טענת החופש האקדמי למחוזות חדשים. לא רק שהמדינה – רושמת הצ'קים להשכלה הגבוהה – לא רשאית להתערב בשום צורה בתכנים ובזהות החוקרים באקדמיה, כעת מבקשת האוניברסיטה גם לאסור עליה להביע את דעתה בנושאים פיננסיים מובהקים שהמדינה מממנת, כתנאי העסקה וזכויות עובדים. לפי אוניברסיטת תל-אביב, תפקידה של המדינה ביחס להשכלה הגבוהה הוא רק לתת, לפנק ולהתמסר לכל גחמה פיננסית.
למרבה המזל, הפעם הפגין בית-המשפט שיקול דעת, ובפסק דין תקדימי בראשות נשיאת בית-הדין לעבודה, השופטת נילי ארד, נדחתה טענת האוניברסיטה. מהיום, ראשי האוניברסיטאות ימשיכו אמנם ליהנות מן החופש האקדמי הבלתי-מוגבל שהם רגילים לו, אבל לפחות לא יוכלו לתלות בו גרעונות אדירים והסכמי שכר שערורייתיים, הבאים על חשבון משלם המיסים.
