לא הקפיטליזם וכוחות השוק הם שהביאו את שוק הדיור העירוני למצב הבעייתי, אלא בדיוק להפך: הרעיונות הסוציאליסטיים ותכנון-הערים המודרניסטי
ישראלים רבים אוהבים לדבר על "צדק חברתי" ולבקר את מחירי הדיור המופרזים, תוך שהם מאשימים את "הקפיטליזם החזירי". אלא שלמעשה לא הקפיטליזם וכוחות השוק הם שהביאו את שוק הדיור העירוני למצב הבעייתי, אלא בדיוק להפך: את האשמים יש לחפש בקרב הרעיונות הסוציאליסטיים ותכנון-הערים המודרניסטי
לתכנון העירוני בארץ היסטוריה עגומה למדי. לפני כ-70 שנה, ציונים סוציאליסטים הניחו את אבן הפינה לחשיבה ותכנון עירוניים – או מוטב, אנטי-עירוניים – המשבשים את חיינו בישראל עד עצם היום הזה. הם עשו זאת ביסודיות כה רבה, עד שגם היום נראה שאין סיכוי לשינוי משמעותי.
טרם נצלול בקצרה לתולדות התכנון, כדאי להרהר לרגע במצב הרחובות וה"ערים" שלנו. ישראלים אוהבים לטייל בחו"ל, ולעתים קרובות הם מתפעלים מהרחובות הפעילים ומלאי החיים שם, עם שורות ארוכות של חזיתות מרשימות, חנויות ומסעדות על המדרכה, בקרבת תחבורה ציבורית יעילה.
הרחוב הישראלי, לעומת זאת, נראה שונה לגמרי, גם במה שקרוי "ערים". חוסר היעילות בו משווע. בתים מופרדים זה מזה במקום מחוברים. לעתים קרובות הקומה הראשונה, במקום שתכיל מסעדות או חנויות, ריקה לגמרי; זוהי קומת העמודים הישראלית-מודרניסטית, הנמצאת בשימוש חלקי כמגרש גרוטאות, גינה (מוזנחת), חניה, או סתם שטח ריק. השטחים לצידי הבניינים הם ברובם באותו סגנון, רק במצב גרוע יותר: לרוב נטושים לגמרי וללא שימוש כלל. שטחם הכולל של אזורים אלו מסתכם באחוזים ניכרים של בזבוז בלב הנדל"ן הנדיר של ערי ישראל.
בנוסף, לבניין הישראלי הטיפוסי אין כניסה ישירות מהרחוב, אלא הוא מופרד ממנו ע"י רצועה ירוקה (שלרוב צבעה בפועל הוא חום) וכמעט תמיד באמצעות חומות האופייניות יותר לחיי הכפר מאשר לעיר. למרות שלחומות אלו אין שימוש בחיי העיר, הן צומחות מדי פעם לממדים מפלצתיים, השוברים לחלוטין את הרציונל של החיים העירוניים. ואם כל האמור לא בעייתי מספיק, אחרי שעברת את החומה, מופיעות לעתים מדרגות בהן עליך לטפס רק כדי להגיע לכניסת הבניין.
ה"ערים" הישראליות לא יודעות לרוב על קדושת קומת הקרקע – כלל הזהב העולמי העתיק לחיי רחוב. חלילה וחס שלקומת הקרקע יהיה שימוש מסחרי, תרבותי או ציבורי כלשהו, כדי לפתח חיי רחוב!
הביטו בכל ה'ערים' והשכונות הדוחות שעדיין נבנות בכל מקום בישראל: האם יש בהן אפילו את האפשרות לחנויות בקומת הקרקע עם דירות מעליהן, כמו בכל עיר מתפקדת טיפוסית בעולם? זאת ניתן למצוא כמעט רק באזורים היסטוריים, או באזורים שבהם כוחות השוק היו חזקים מכדי לאפשר לאידיאל הסוציאליסטי-מודרניסטי של אזור מגורים 'טהור' (המופרד מאזור מסחרי 'טהור') לכפות את תבניתו ה"רציונלית" על האנשים הצריכים לחיות עם השלכותיו.
הסוציאליזם נגד העיר
למודרניסט הסוציאליסט, העיר ה'סטנדרטית' של המאה ה-19 היוותה רשע קפיטליסטי: מלוכלכת, שחורה וחולה. ביחד עם תנועת הבריאות החדשה, הם המציאו את האנטי-עיר, או "עיר הגנים", או, אם תרצו, חצי-עיר; יוסי קליין מספר בספרו לקראת ארכיטקטורה ים תיכונית מודרנית: ליאו אדלר והעיר תל-אביב, על "תפיסות שהיו דומיננטיות בזירה הציונית, שביקשו ל'פרק' כליל (או לדלל) את העיר כתופעה תרבותית ופיסית".
רעיון זה התאים גם לאידיאל של "היהודי החדש", הצמוד לקרקע. הסוציאליסטים ניסו לא רק לקרב את העיר לכפר (קיבוצים), אלא גם להכניס את הכפר לעיר. כך נוצרו הפסאודו-ערים שלנו עם יותר שטחים פתוחים ו'פארקים' משטח עירוני בנוי, תוך התעלמות מדרישות האקלים באזורנו, המכתיב, למשל, יצירת צל וחסימת רוחות באמצעות בינוי צמוד.
פיזור עצים רבים ושטחי דשא בטווח הערים אולי הצליח חלקית בפרויקטים מודרניסטיים באנגליה, גרמניה או צרפת, אבל בארצנו השחונה זוהי אופרה שונה לחלוטין. התוצאה בארץ חסרה הן את יתרונות הכפר והן את אלו של העיר. כתוצאה מהתכנון והחשיבה הלקויים קיבלנו מעין עיר בדמות קיבוץ מנופח, שכונת שינה סוציאליסטית אירופאית, אפורה, עם 'אזור משק' מנותק, המונחת בשמש הצורבת של המזרח-התיכון.
כך יצרנו את כל אותן "ערים" בעלות צפיפות אוכלוסין נמוכה כל כך. והחלק המצחיק-עצוב הוא שבשל התכנון הבזבזני שלהן, ישראלים רבים מרגישים שצפוף להם בשכונות דלילות האוכלוסין הללו. וכדי שהדיירים יוכלו להגיע למקומות העבודה המרוחקים שלהם – שחלילה להם להימצא בקרבת מקום לאזורי המגורים – יש צורך בתשתית תחבורה מנופחת ולא כלכלית, ובפתרונות תחבורה ציבורית גרועים באותה מידה.
כך יוצא שכמעט כל ישראלי, כמעט בכל מקום, חייב מכונית על מנת לטפל בענייני היום-יום שלו (אפילו בתוך הקיבוצים צריכים סוג של רכב). יעדים יום-יומיים כגון עבודה, גני-ילדים, סופרמרקט, סניף הדואר, בנק, רופא וכדומה כמעט לעולם אינם במרחק הליכה; ואיך יוכלו להיות אם מישהו תכנן את ה"עיר" במכוון עם הכוונה ההפוכה?
רחובות ללא מוצא
גם רחובותינו סובלים. כמעט אף פעם הם אינם מתוכננים במבנה רשת עירוני, אלא מתפתלים כנחשים או שבלולים, פעמים רבות ללא מוצא, ולעיתים קרובות עם תנאי ראות נמוכים לנהג ולהולך הרגל. הרחובות המתפתלים מגדילים את מרחק ההליכה אפילו למרחקים שבקו אווירי הם קצרים ביותר, מקשים על ההתמצאות, סוגרים שכונות, ומקשים על כל אפשרות לגמישות או התרחבות עתידית.
שכונות שרחובות כאלה חוצים אותן נולדות מתות, גם כשהן מסוידות יפה. "עיר" ישראלית הרוצה להתרחב, נאלצת לבנות עוד פיתוח שבלולי בקצותיה, ולהאריך את המרחקים עוד יותר, במקום לגדול באופן המשכי ואינטגרלי. מראש הן מתוכננות כלוויינים הקשורים בחוטים בודדים ל"עיר" הקרובה. ומכיוון שכל התנועה לשכונות עוברת בצווארי הבקבוק הבודדים הללו, נוצרים פקקים מרובים בשעות העומס. בערים המתוכננות כרשת של רחובות המפזרים ביניהם את התנועה, תופעת הפקקים נדירה הרבה יותר. מתי בפעם האחרונה עמדתם בפקק בברצלונה, לה צפיפות אוכלוסין גדולה בפי שישה מירושלים?
אנו רוצים להיות אומת היי-טק, ובשדות רבים אנו באמת כאלה; אבל אפילו הרומאים – לפני אלפיים שנה ועם הרבה פחות משאבים – בנו ערים טובות יותר, הגיוניות יותר וקלות יותר למחיה מאשר אנו בונים היום. גם הערים העתיקות בארץ ישראל מנוגדות לחלוטין לאופן בו הסוציאליסטים והמודרניסטים תכננו את חיינו העירוניים.
עיר כמרחב חופשי הומה
אי-אז בימים, לפני קום המדינה, הגיעו לארץ גם מתכננים אחרים, לא סוציאליסטים, ובעלי ניסיון רב. למשל ליאו אדלר, אדריכל מפורסם ועורך ראשי של אנציקלופדיה אדריכלית בגרמניה, שברח מהנאצים בשנות השלושים המוקדמות. אדלר ואחרים קראו לעיר הציונית החדשה תל-אביב – שעדיין היא הקרובה ביותר למבנה עירוני בישראל – "לא-עיר", וראו בה מעין כפר רוסי גדול, עם בתים בודדים חצי-כפריים ושדרה רוסית "פסאודו-פריזית".
לאדריכלים כאלו, ידועים, מנוסים ומלומדים ככל שהיו, לא היה סיכוי להשפיע על התכנון העירוני בכיוונים אחרים. הם לא היו חברים במועדון הסוציאליסטי, ולכן גם לא בפרויקט העצום של בניית המדינה היהודית. במקומם, הוטלה מלאכת תכנון על מתכננים צעירים, פעמים רבות בלתי-מנוסים, אשר יתרונם התמצה בהיותם סוציאליסטים מושבעים. הם האחראים העיקריים לדמותה האנטי-אורבנית, עוינת הערים של ישראל.
אנו סובלים עד היום מההשלכות של תכנון זה. כיום, כעבור כמעט מאה שנה, האידיאולוגיות המזיקות והתבניות הכושלות הללו הפכו לחלק מהאוטומטיזם הביורוקרטי והמקצועי בארץ. בקצה המנהרה הזו, קשה מאוד לראות את האור.
המחבר הוא אדריכל
מה לגבי מכת הגירושין? גם היא משפיעה מאוד.
אני מציע למי שנהנה מהכתבה הזאת להיכנס לבלוג "עוד בלוג תל אביבי" שעוסק בעיקר בנושאים אלו
וואלה נכון…
לא צריך להיות אדריכל בשביל להבין את זה…
אבל אולי זה עוד הפיך, אפשר להתחיל לנצל את כל השטח שנשאר ולהחיות את הערים…
אולי אפשר לתקן חלק מהעיוותים ע"י בנייה מחדש של רחובות ישנים בשיטה שבה היזמים מרוויחים ממכירת חלק מהדירות החדשות שייבנו תמורת עבודתו. פרוייקטים כאלה בהיקף גבוה הם גם פתרון תעסוקתי נהדר.
בכל זאת, נראה לי שבעוד בערי המרכז תכנון ערים שכזה יכול היה להצליח, בערים ההרריות יותר, כמו ירושלים, קשה לבנות באופן ישר, והבנייה כמעט מוכרחת להיות ב"שבלולים".
כתבה מעולה, חומר למחשבה לכולנו
בקיצור COUNCIL ESTATES…
רק כדי לחדד את התגובה שלי התכוונתי ל:
בקיצור אתה רוצה בניה כמו בCOUNCIL ESTATES .
אני חושב שהפתרון הוא די ברור – להרוס כדי לבנות מחדש. בסוציאליסטיות חדשה הדבר נקרא "צעד אחד אחורה לצורך שני צעדים קדימה".
העם דורש צדק חברתי!
לא הבנתי את הקשר בין צורת הבנייה של עיר הגנים לבין הסוציאליזם. הרבה מהתומכים בשיטת בנייה סטייל ג'יין ג'ייקובס הם בהחלט אנשים שיושבים בצד השמאלי של המפה הפוליטית. יתירה מזאת, צורת הבנייה שתיארת היא מאוד קפיטליסטית, היא מאוד לא מניחה מקום לתחבורה ציבורית, ומעודדת כל אדם לרכוש רכב פרטי או שניים. מאוד לא שיתופי, מאוד לא חברתי. אם כבר זו שיטת בנייה שמטרתה להשתלט על כמה שיותר שטח, והיא משתלבת במידה רבה בחזון הציוני של שמירה על אדמות הלאום.
כתבה נחמדה אך לוקה בכל כך הרבה הכללות ואי ידיעת העובדות על בורין שממש מפתה לעשות לה דיסלייק גורף. אבל לא אעשה זאת כי חצי הפסקה שלפני האחרונה היא מדויקת לגמרי, ודווקא בהיןבט כלל ישראלי. אמנם אגף התכנון לא אויש על ידי צעירים כל כך, אבל שרון וחבריו, עם המודלים התיאורטיים שיצרו ערי פיתוח ושכונות ערים, הם אבי אבות טומאת ערי השכונות שיש לנו היום בכל הארץ
הגיב נועם בצדק שלא סוציאליזם היה בבסיס הגישות החילופיות לתכנון נוסח שלהי המאה ה 19, אם כי גם המתכננים הסוציאליסטים הושפעו מכך. תערובת התכנון המוזרה של תל אביב לדוגמא, היא תוצר של מתכננים שונים, תיאוריות שעברו פילטריזציה מקומית אבל גם צמחו בקונטקסט ספציפי מאד של זמן ומרחב, ואסור לנו להתעלם מאלה אחרת, כמו בכתבה זאת, אנו שופכים את התינוק עם המים
אין עיר בעולם, לפחות מאלה שאנו אוהבים לטייל בהן, שאינה בנויה רבדים ומשובללת לעילא ועילא. ואיני מדבר על ערי השיכון המסיביים של מזרח ברלין או מערב פריז, שם העקרונות המודרניסטיים באו עד כדי אבסורד. ובמידה רבה זה הקסם שלהן. מעברים בין מרחבי משנה בעלי אופי מיוחד מייצרים פתרונות היצע וצריכה שונים. החשיבה האדריכלית עברה ועוברת שינויים רבים ופעמים רבות התשובות רחוקות צאלה של גין גיימס, אבל לא מדובר בסוציאליזם. אלא בחשיבה מתנשאת לגבי איכות חיים. ראה מודיעין כמשל. מצד שני אם תראיין תושבים שם, הם ישמחו לטייל בתל אביב אך להזדעזע מהראיון של הרחוב הקלסי והמגורים מעל מסעדה מעשנת ורועשת. ויעדיפו שהרעש של ילדיהם יהיה בקניון ולא על הברזלים מתחת לבית
וכל הנ״ל לא היה צריך להיות במקום תחבורה ציבורית, וזו לא התפתחה היסטורית משום שקדשו את המכונית הפרטית, להפך הביצה באה בתגובה להיעדר התרנגולת
גיין גייקובס כמובן
אכן יש הכללות, ובאמת, בלי הכללות אי-אפשר להגיד שום דבר מתתחילה, אלא רק לדבר על כל עיר, כל רחוב, וכל בית בנפרד וכמובן זה לא עוזר לאף אחד. אבל באמת היו עוד דברים שרציתי לפרט יותר ולהוכיח יותר, אבל זה פה כתבה ולא תזה ולא ספר.
מה שלפי דעתי ברור, יש לנו פה בעיה שאופן הבינוי בארץ לא אורבני במקרה הטוב ואנטי-אורבני במקרה הפחות טוב. ואם את כל המדינה בונים כמו GARDEN COLONY ומסרבים אפילו לאפשר בניית ערים, אין סיבה להיות מופתע אם מחירי הדירות עולים כמו ווילות.
נכון, שלא רק בארץ יש את התופעה של בנייה מודרניסטי ואנטי-אורבנית, ואני רוצה לצטט אדריכל ישראלי מלומד ומפורסם: “המאה ה-20 הייתה מאה אנטי-אורבני", אבל אם נסתכל על אירופה, אנחנו רואים שקיים שם כל כך הרבה חומר אדריכלי (ערים, רחובות) מהמאה ה-19 ומתחילת המא ה-20 שעדיין נבנה אורבני, שהמודרניזם לא הצליח להרוס כל כך הרבה כמו אצלנו.
אולי כמה אחוזים בודדים בנוים בצורה מודרניסטי ואנטי-אורבני מכל הבנייה – במדינות שהיו סוציאליסטים כמובן יותר – אבל אצלנו משהו כמו מעל ל- 90% (לא נבדק מדעית) בנוי ככה ואנחנו סובלים את התוצאות הרבה יותר קשה. זה אחד הסיבות שמחירי דירה בערים מצחיקים ומורחקים בארץ ויקרים יותר מדירה במרכז ברלין.
ויתר על כך: הסוציאליסטים בארץ לא רק לא בנו אורבי, הם גם הרסו התחלות מפתיעות בעכו ובאר שבע של רשת (גריד) אורבני שהיה להם, (פיזית הרסו אותו).
עכשיו, אם כאן מדובר בתופעה ייחודית לסוציאליזם או אם גם 'הקפיטליזם' בנה ובונה כך, זה כבר שאלה אחרת. קודם כל אני חושב שידוע שהצופים של המודרניזם לא היו בדיוק קפיטליסטים גדולים והם שייכו יותר לזרם השמאל באירופה (חוץ מה'נציונאל-סוציאליסטים' בגרמניה ופשיסטים באיטליה) – יותר או פחות קיצוני. אני מזכיר שאדון לקורבוזיאר איים אפילו עם מפכה (מי איזה צד?) אם לא יקשיבו לאידולוגיה שלו.
הקונספט האנטי-אורבני של המודרניזם מתנגד ל'טבע' השוק ובניית ערים, ואלפי שנים ההיגיון הכלכלי גרם לבינוי ערים 'אורבניים'. אם היום חושפים ערים רומאיות בארץ – מבית שאן ועד ירושלים, אתה יכול לראות שהיו כמה וכמה פעמים יותר אורבנים מהשכונות גנים שבונים היום – וזה לא רק בגלל המצאת הרכב.
תל אביב מקרה מיוחד והביקורת שלי והדפוס שאני מתאר פה בתל אביב עוד הכי פחות מצוי – למרות שגם היא באה מהרומנטיקה של עיר-גנים וב'מזל' יצאה עוד עם חצי גריד אירוני (שגם התחילו להרוס) וצפיפות מסויימת. אבל תסתכל על המספרים: תל אביב יש לה צפיפות של 8000 תושבים לקילומטר מרובע בערך – קשה למצוא עיר במערב בצפיפות כה נמוכה, כי הם ערים וזה עיירה שבונים לגובה.
אפילו שאין אפשרות לבנות בארץ עיר אמיתית. בסדר, תבנו לחצי המדינה שכונות גנים לא כלכלים וכאילו יפים וירוקים, אבל תאפשרו שתיים-שלוש ערים אמיתיות לכל אלה שרוצים להתקיים בצורה נורמלית ואין להם מיליונים. ואיזה מן טעון זה, ששרון וחבריו בנו הרבה. זה אומר שזה לא יכול להיות גרוע ולנזק?
לגבי הקונטקסט שאתה מדבר עליו: אני פשוט לא רואה אותו. איזה קונטקסט?
לכפר הערבי? לעיר במשנה? לבנייה במדבר או באזורים דומים? לערים העתיקות של ירושלים, עכו, באר שבע? לא. הקונטקסט שאני בעיקר רואה הוא בעירות רוסיות ובשכונות סוציאליסטיות באירופה. מה הקשר למקום שלנו, לעם שלנו, להיסטוריה שלנו – אלא אם ללא ל'אחים סוציאליסטים, אני גרתי מספיק שנים בברלין מזרח ולא מבין מה ה"הקסם" שם. שכונות דיכאוניות, עצובות. אני באמת לא מבין מאיפה הרומנטיקה לתכנון ערים כושלת?
ענייני הרעש והריח מוגזמות במיוחד בחומרים ודרכי בנייה מודרנים, אבל אם אתה שואל אותי: כן, רובם כולל אותי רוצה את הבית צמוד קרקע, עם גינה לילדים ולנפש, אבל זה לא אומר שזה אפשרי לכל התושבים וזה לא אומר שלא נותנים ברירה. מה שקורה היום זה כפיה לבנייה מסוימת שגורמת להרבה אנשים להגיע למצב בילתי אפשרי של מגורים יקרים מאוד, של דרכי נסיעה ארוכים מאוד לצרכים הבסיסים שלהם. וזה סוסיאליזם קלאסי: לכפות על האנשים איך לחיות ונגד חוקי הטבע וחוקי השוק. וגם פה האנשים שהם טוענים שהם רוצים לדאוג להם סובלים מהתכנון המופרך.
תפקוד פעם את הצונינג ביפן הקפיטליסטי ואצלנו. אתה בטח מכיר תבו"את.
הכפייה לאיז סוג של שימור, איזה סוג של מגורים, איזה סוג של תעסוקה, תעשיה, סחר וכו' פשוט מופרך. משהוא חושב שהוא יכול לתכנן הכל בסוף גורם לנזק עצום וזה מה שאנחנו רואים מול עינינו.