הסם השחור

בניגוד לאינטואיציות, תקבולי הגז הצפויים לזרום לקופת המדינה החל מהשנה הקרובה אינם מבשרי טובות.

זרם הפטרו-דולרים מאסדות הקידוח שלחופי ארצנו צפוי להעשיר את קופת המדינה החל מהשנה. לפי התחזיות, תקבולי הגז החדשים יתרמו לצמיחה בישראל כאחוז שלם מתוך שלושה הצפויים. אך אליה וקוץ בה; הסתמכות על משאבי טבע עלולה להרדים את המשק הישראלי, ולנוון את היתרון היחסי שלו – ההון האנושי. החדשנות והמקוריות שהפכו למותג ישראלי עלולות להתחלף ברביצה מסוכנת על משמני הארץ, ורפורמות ליברליות שנצרכות לשם התייעלות משקית ושחרור חסמים יידחו עד למשבר הבא   

אסדת קידוח. צילום: סטפן דנדרום

משך שנים התפללתי שלא יגלו נפט וגז בישראל, ושהחברות המחפשות אחר הזהב השחור לא תצלחנה במשימתן. ולא, זה לא בגלל שאני שונא את יצחק תשובה, אלא בגלל שאני אוהב את ישראל.

אוצרות נפט וגז פועלים על משק כפי שסמים קשים פועלים על גוף האדם. הם מביאים רעות חולות, אך השפעתן ההרסנית אינה מורגשת על-ידי הקרבן המתמכר. משק קטן ופתוח חייב לממן את דרכו בעולם בכוחות עצמו. הוא חייב להיות יצרני, ולשמור על פרופורציה בין יצוא ויבוא. כשמתגלה חוסר איזון בין יצרנותו לצריכתו, הוא חייב לנקוט בצעדים הכואבים הנחוצים כדי להתייעל, אחרת יפסיקו למכור לו.

נפט וגז מספקים למשק זרם אדיר של כסף קל הדורש, אחרי ההשקעה הראשונה, מינימום של עבודה כדי להפיקו. כשתקבולים אלו עולים, קל ומפתה מאוד לפתור בעזרתם כל בעיה המתעוררת במשק. דא עקא, אותן בעיות משקיות מעידות בדרך-כלל על התפתחות בעיה מבנית חמורה ושורשית, שאילמלא סם ההרגעה של תקבולי הנפט והגז, קרוב לוודאי שהיו מתעמתים עִמה בדרך לפתרונה.

אנחנו בעיצומה של דוגמא קלאסית לבעיה זאת: פעילות המשק הישראלי הצטמצמה השנה, וכתוצאה מכך נפער חלל גדול בהכנסות הממשלה ממסים. הגרעון בתקציב המדינה הוכפל, ויהיה צורך לקצץ בהוצאות הממשלה מיד אחרי הבחירות כדי למנוע קריסת מערכות.

כמה קשה הבעיה? יותר קשה ממה שהממשלה אומרת לנו – וזאת בלי שתאמר אף מילת שקר.  תחזית הצמיחה ל-2013 עומדת עתה על כ-3%, אך בערך אחוז אחד ממנה נובע מעלייה צפויה בתקבולי הנפט והגז. הפעילות האמיתית של המשק, בו כולנו עובדים ומשתכרים, תצמח השנה בכ-2%!

זהו כמובן מצב משברי. הוא מאותת לנו שישראל הפסיקה לבלוט לעומת שאר המדינות חברות ה-OECD.  יש משבר כלכלי עולמי, ואנחנו בתוכו. כבר לא מעליו. לפני חמש שנים תשקיף צמיחה כזה היה מפעיל את כל פעמוני האזהרה בממשלה ובמשק, בהיותו אינדיקטור לכך שישראל כבר איננה מספיק יעילה כדי לייצא וליצור מקומות תעסוקה עבור צעירים שמצטרפים לכוח העבודה.

מה היינו עושים אילו הבנו אל נכון את מצבנו הכלכלי? הממשלה היתה חייבת לנקוט בתכנית רב-שנתית לשיבה למסלול צמיחה. היינו נאלצים לעשות זאת למרות שקיים מיתון בינלאומי – לצרוך פחות, להשתכר פחות ולייצר יותר. היינו צריכים לאמץ תכנית הבראה: לקצץ בהוצאה הציבורית, לא ב-14 מיליארד ₪, בהרבה יותר. להעלות מסים עכשיו, תוך הבטחה להורידם בהמשך – כשהצמיחה תשוב. זה מה שהתרחש בישראל ב-2003, כשבנימין נתניהו התמנה לשר האוצר והגז והנפט טרם התגלו.

אבל, יש לנו סם הרגעה. הממשלה קיבלה 5-6 מיליארד ₪ מתנה, שלא נוצרו באיזורי התעשייה והמסחר, אלא בלב ים. הכסף הזה אינו הולך להשקעות שיצמיחו את המשק, הוא ייכנס לכיס הממשלה וייעלם. תקבולים אלו מאפשרים לנו לשגות באשליות, ולדמיין כאילו היינו משק הצומח ב-3% – הגבול התחתון של הסביר – ולא ב-2% – הגבול העליון של משבר. הם מאפשרים לממשלה להשלות אותנו שמעט מאוד ישתנה ב-2013, ושמסלול ההתפתחות של המשק אינו חורג במיוחד מהמתווה של בנימין נתניהו בעשור האחרון. הם מאפשרים לממשלה להשלות את עצמה שהיא עדיין שולטת במשק מוביל ב-OECD.

התופעה מזכירה משפחה המורגלת בקבלת תרומות בסכום קבוע למחייתה, בלא שההורים יטרחו להכשיר עצמם לעבודה ולהשתכרות עצמאית. מצבה הפיננסי של משפחה כזו הוא פיקציה – עם הגידול בצרכיה, מצבה יהפוך קשה יותר ויותר, שלא לדבר על הקריסה הכללית שתבוא עת ייפסק זרם התרומות.

אם כן, בניגוד לאינטואיציות, יש לקוות שישראל תנצל את ההון האנושי שלה – שהוא יתרונה היחסי המובהק – להמשך צמיחה אמיתית והתפתחות, ולא תנוון עצמה לדעת עם מרבצי הגז והנפט. אפשר כידוע להפריד נרקומן מהסם ולשלוח אותו לגמילה; קשה הרבה יותר לגמול חברה שלמה.

ד”ר יצחק קליין הוא ראש המחלקה למחקרי מדיניות ב’פורום קהלת’. העמדות במאמר אינן משקפות בהכרח את עמדת פורום קהלת

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.