הסרט התורכי הנצפה ביותר בכל הזמנים משקף את תהליך השיבה אל המקורות העות'מאנים-מוסלמים של החברה התורכית
פעמים רבות ניתן להבחין כיצד סרטים וסדרות משקפים את הלכי-הרוח הרווחים במדינה בה נעשו. "פתיח' 1453", סרט העוסק בכיבוש קונסטנטינופול מידי הביזנטים, הפך לסרט הנצפה ביותר בתורכיה מאז ומעולם, ומשמש כמראה לתהליך הפטריוטיות וההתחזקות הדתית שעוברת החברה התורכית בשנים האחרונות. השלטונות המקומיים, לא למותר לציין, תומכים בתהליך במרץ רב וממון.
לכל מדינה או אימפריה ישנו רגע מכונן המקבע את מעמדו בהיסטוריה האנושית. כיבושה של עיר והפיכתה לבירת האימפריה למשך כמעט 500 שנה, יכולה בהחלט להיחשב כאירוע מכונן מסוג זה.
בשנת 2012 יצא לאקרנים בתורכיה הסרט "פתיח' (כיבוש) 1453", העוסק בכיבושה של העיר איסטנבול, קונסטנטינופול או קושטא דאז. ההפקה הגרנדיוזית, שמאוחר יותר הוכתרה בתואר "הסרט הנצפה ביותר בתורכיה מאז ומעולם", משכה לבתי-הקולנוע כשישה וחצי מיליון איש, והכניסה כ-55 מיליון לירות תורכיות. הסרט מספר את סיפורו של הסולטאן מֶהְמֶט השני ("מהמט פתיח'/הכובש"), אשר הכריע את צבאות ביזנטיון וכבש את העיר לאחר מצור שנמשך מעל לחודש וחצי.
במהלך כ-160 דקות מתאר הסרט את סיפור המצור מנקודות מבטם של מספר דמויות מפתח, חלקן מומצאות וחלקן אמתיות. ההפקה מרשימה מאוד, רבת משתתפים ופעלולים, ושואבת, מבחינה קולנועית, מן הסגנון שכבש את הקהל והקופות בשנים האחרונות: ז'אנר הסרטים האפיים (ההיסטוריים ומתחום הפנטזיה), שיש בהם שלל אפקטים ממוחשבים ובימוי מלא תנועה, הנע בין קלוז-אפים חדים לתמונות רחבות-היקף.
בבסיסו ההיסטורי של התסריט עומדת הגישה המוסלמית-מסורתית, לפיה ישנן שלוש סיבות עיקריות לכך שמֶהְמֶט הצליח במקום בו אחרים כשלו: רצון אללה, מצור יעיל, והסכסוך הפנים-נוצרי. אך הסרט אינו מתיימר לשקף את ההיסטוריה כפי שהייתה. התסריט אינו חף מאי-דיוקים, כפי שהעיד בעצמו מפיק הסרט פארוק אקסוי: "ודאי, הסרט 'פתיח' 1453' לא נעשה כסרט דוקומנטרי … נעשו שינויים ספקולטיביים ההכרחיים למסר שהוא מבטא".
חזרה לשורשים העות'מאניים-מוסלמיים
ואכן, כבר בפתיחת הסרט ניתן להבחין באותם מסרים. הסצנה הפותחת מחזירה אותנו לעיר 'מדינה' של המאה ה-7, שם מעניק הנביא מוחמד את ברכתו לאֶיוּפּ, או בשמו המלא אבו-איוב אל-אנצארי, לפני יציאתו של האחרון לניסיון הכושל לכיבוש קונסטנטינופול, ומאחל לו כי העיר תיכבש על-ידי הצבאות המוסלמיים הראויים לכך. הפתיחה בדבריו של מוחמד מבהירה כי היוצרים בחרו להדגיש את הגרסה הדתית, הטומנת בחובה מסר ברור: אם נחזור לערכים, למוסר ולאורח -החיים המוסלמי הנכון, או-אז נשיג את מטרותינו הארציות. המסר הדתי עובר כחוט השני לכל אורך הסרט ומעלה תהיות גם ביחס לתכונות הנדרשות מן המנהיגות התורכית.
בכך, למעשה, מתכתב הסרט עם המגמות המתרחשות בימים אלה בחברה ובהנהגה של תורכיה. ניתן לומר, בהכללה גסה, כי החברה התורכית עוברת תהליך הֲדָתָה – התחזקות היסודות הדתיים בחברה. תהליך זה בא לידי ביטוי בשתי דרכים: שיח נרחב המכיל בתוכו ערכים דתיים ואימוץ מחדש של המסורת העות'מאנית-מוסלמית. את השיח הדתי מעודדת ומקדמת מפלגת 'הצדק והפיתוח' האסלאמית, האוחזת בשלטון המדינה מאז 2003.
ואכן, "פאתיח' 1493" לא הפך להצלחה כבירה יש מאין. הסרט מהווה חוליה חשובה בשרשרת תהליך גילוי-מחדש של ההיסטוריה העות'מאנית והמוסלמית המתרחש מזה תקופה בתורכיה. התהליך בא לידי ביטוי גם בנושאים כחינוך, אומנות, ובישול, אך בעיקר הוא מתבטא במדיה חזותית, כגון סדרות טלוויזיה. לדוגמא, משנת 2011 משודרת בטלוויזיה התורכית סדרת דרמה בשם "המאה המפוארת", המתארת את שלטונו ואורחות חייו של הסולטאן סֻלֶיְמַאן המפואר (או המחוקק), שאף זכתה לביקורת מצד ראש ממשלת תורכיה ארדואן.
מעבר להיבט הדתי, באמצעות המדיה ניתן להבחין גם בהתחזקות הפטריוטיות התורכית. לדוגמא, סדרה נוספת שזכתה להצלחה גדולה היא "עמק הזאבים", המתארת את עלילותיו של סוכן חשאי תורכי בסגנון הסוכן האנגלי ג'יימס בונד (007), ומציגה קו אנטי-מערבי ואנטי-ישראלי מובהקים. באחד הפרקים אף מתוארת נקמתו של הסוכן בצבא הישראלי לאחר הפשיטה על ספינת ה'פלוטילה'.
המדיה כמראה לחברה
לעתים קרובות עולה הטענה כי סרטים משקפים את הלכי הרוח במדינה בתקופה מסוימת. הוליווד שיקפה באופן קבוע עמדות בתוך ארצות-הברית, הן בתקופת הפילם-נואר שנבעה מהטראומה שלאחר מלחמת העולם השנייה והן בסרטים כגון 'אפוקליפסה עכשיו' ו-'Platoon', שביטאו את המחלוקות הגזעיות, המעמדיות והתרבותיות שהתקיימו בארה"ב בתקופת מלחמת וייטנאם. אפילו הסרט האחרון בסדרת סרטי באטמן, 'עלייתו של האביר האפל', התפרש במקומות מסויימים כתגובה אנטי-שמאלנית ל'תנועת אוקיופיי' (Occupy).
באותו אופן, ניתן לראות את "פתיח' 1453" כמשקף את הלכי הרוח בתורכיה. בחינת העבר העות'מאני-מוסלמי והנגשתו לכלל האוכלוסייה מהווה דרך נוספת של החברה התורכית לחזור לשורשים ולמקורות שעשו אותם פעם לכוח המוביל בעולם.
ניתןח יפה. בסיום ציינת כי סרטים משקפים הלכי רוח חברתיים של תקופה מסויימת. אני מסכים עם הסתייגות אחת. בישראל הסרטים משקפים את המיעוט הקטן שנמצא באופוזיציה.
המציאות ההיסטורית היא שהעות'מנים עורכים טבח אכזרי בכל ההמון נשים זקנים וטף ואנשי דת, שחיפש מפלט בכנסיה איה סופיה. משום מה בסרט אין שם טבח. זה מעבר לחוסר דיוק היסטורי