הנסיון של מכון כת"ר לחבר בין חקיקה כלכלית לעולם ההלכה, הוא מעניין וחשוב. אלא שכאשר מחברים בין שני תחומים, יש להקפיד שבשני התחומים תהיה לכותבים הבנה מספקת
מבחינה כלכלית, הימין הדתי בישראל נוטה להאמין בממשלות גדולות, המתיימרות לפתור את כל מצוקות החברה; כך נוצרות לעתים קואליציות "חברתיות" מוזרות ופופוליסטיות. לכן, הנסיון של מכון כת"ר ו'משפטי ארץ' לחבר בין חקיקה כלכלית ותקציב לעולם ההלכה, הוא מעניין וחשוב. אלא שכאשר מחברים בין שני תחומים, יש לשים לב לכך שבשני התחומים ישנה לכותבים הבנה מספקת; בכך נייר-העמדה החדש של המכון אינו עומד במבחן הביקורת
מכון כת"ר, ששם לו למטרה "לחבר את חיי המסחר והכלכלה המודרניים עם אוצרות הרוח בעולמה של ההלכה היהודית", פרסם לאחרונה יחד עם מכון 'משפטי ארץ' דגשים לכלכלה יהודית לקראת גיבוש תקציב 2013. היוזמה היא בהחלט חידוש מרענן. הציבור הדתי זקוק להוציא את התורה מרשות הפרט וסכסוכי שכנים ולהעבירה למישור הארצי. גם הניסיון הכן לחלץ ממקורות היהדות תובנות שיכולות לסייע בגיבוש מדיניות לאומית הוא מעניין. יחד עם זאת, במקרה דנן מדובר בניסיון בוסרי ביותר, הסובל מחוסר-הבנה בסיסי של מושגי יסוד כלכליים.
נתחיל בטוב: נייר-העמדה, שחובר על ידי הרב עידו רכניץ, ממכון 'משפטי ארץ', והרב שלמה אישון, מנהל מכון כת"ר, אכן מכיל כמה קביעות חשובות ביותר. כך הקביעה כי "שביתת עובדים לשם שיפור תנאי העבודה … אין לה בסיס במקורותינו", או המסקנה כי "על פי ההלכה פערים כלכליים אינם עוני", והחשוב מכל: "התורה וההלכה מתייחסות לעולם בו כללי המשחק הבסיסיים הם כללי השוק החופשי".
אלו הן קביעות חשובות ביותר; אולם, למרבה הצער, בשל כמה כשלים בסיסיים, הן אינן באות לידי ביטוי בהמלצות הסופיות.
טעויות בסיסיות בכלכלה
נייר העמדה סובל משגיאות רבות בהבנה כלכלית בסיסית. מי שמתיימר לכתוב על כלכלה, בוודאי בשם מכון מחקר כלכלי על-פי התורה, מוטב שישפר את הבנתו בתחום לפני שיציג מרכולתו קבל עם ועדה.
כך למשל, נייר העמדה טועה בהבנת המונח "מס פרוגרסיבי" (שיעור מס העולה עם ההכנסה הממוסה), ומזהה אותו בטעות עם המונח ההלכתי "גבייה לפי ממון" (המתייחס לשיעור קבוע). בעקבות זאת, הכותבים מייחסים להלכה עמדה שלילית כלפי המע"מ, כאילו מדובר במס הנגבה בשווה מכלל האוכלוסייה ("גבייה לפי נפשות" במינוח ההלכתי), ומתעלמים מן העובדה שהעשירים קונים יותר.
נייר העמדה מציע להכיר בהוצאות מעון עבור ילדים כהוצאה מוכרת לצורכי מס, "כדי לעודד יציאה לעבודה של שני בני הזוג". אך במדינת ישראל בשנת 2013, עבור אישה שגם צריכה לשלוח ילד למעון כדי לעבוד וגם מגיעה לשכר החייב במס, הרווח מזיכוי המס יהיה שולי ביותר, כך שהיא תעבוד גם בלעדיו. בנוסף, ניכר מדברי הכותבים שהם אינם מודעים לכך ששיטת מיסוי היחידים בישראל, בניגוד למיסוי משפחות, כבר מעודד יציאת נשים לעבודה במידה רבה מאוד.
הנייר משובץ בפנינים שכאלה: "יש לקבוע קביעת יעד לצמצום העוני בקרב משפחות עם שני מפרנסים – לאפס", או "יש להרחיב את רשימת המוצרים המפוקחים … מוצרי חלב נוספים, ירקות ופירות בסיסיים, מוצרי תינוקות … ועוד", המעידים על חוסר הכרות עם המחקר הכלכלי. המשפט "התאגדות עובדים … יוצרת סולידריות בין העובדים לבין עצמם, כאשר העובדים החזקים מגנים על החלשים, ולכן יש לראות אותה באור חיובי", מעיד לא רק על חוסר הבנה כלכלית אלא גם על ניתוק מהמציאות.
ההלכה פינת רוטשילד
הקורא את המלצות נייר העמדה לא יכול שלא לשים לב לדמיונן הרב לדרישות פופוליסטיות המושמעות בתקשורת; הסיכוי שמקורן התעמקות בתורה ובכלכלה היא אפסית. בחלק מהמקרים, הנימוקים התורניים שגייסו המחברים הם כה מלאכותיים, שברור לקורא שלא מדובר בנימוק אלא באסמכתא בעלמא, קישוט ותו לא, ההיפך מנסיון אמתי לראות בתורה מקור לכינונה של דרך.
נספק שלוש דוגמאות לקלות הדעת ההלכתית במסמך. ההמלצה להפריד בין אחזקות ריאליות לפיננסיות, תהיה טובה או לא, אינה נובעת מן התורה, ונימוק המחברים כאן, לפיו יש למנוע לזות שפתיים של ניגוד אינטרסים, מתאים יותר להמלצה לאסור על קיום חברות בורסאיות (המלצה רעה בעליל, שכמובן לא הועלתה על-ידם). ההמלצה: "על המדינה להתערב בשוק [הדיור] כדי לשמור על רמת מחירים סבירה", מובאת ללא כל נימוק הלכתי מעבר לקביעה שדיור הינו מצרך בסיסי. גם ההמלצה "יש לאכוף את חוק ההגבלים העיסקיים" מופיע ללא נימוק הלכתי, ובהשמטת מקורות תורניים העוסקים בנושא מורכב זה.
ערכים וסתירות
המלצות נייר העמדה הן לרוב דו-משמעיות אם לא סותרות זו את זו. למשל, כיצד יש לממש את ההמלצה: "אין חובה לסייע למי שאינו ממצה את כושר ההשתכרות שלו, אולם, יש לסייע לילדיו"? האם הכותבים מתכוונים להעביר את הילדים למשפחות אומנה? לפתוח מפעל הזנה לילדים שהוריהם בחרו לא לעבוד?
מה אמור הקורא להבין מן ההמלצה: "יש להפעיל תוכנית 'מתמיכה לעבודה', כדי להגביר את התעסוקה בקרב נזקקים וכדי לאתר נזקקים שאינם ראויים לתמיכה", וכי "בניגוד למה שנעשה בעבר יש להפעיל תכנית זו תחת רגולציה הדוקה של משרד התמ"ת או ע"י גוף ממשלתי"? האם הכותבים בעד או נגד תוכנית ויסקונסין? האם יש להם המלצות ספציפיות לגבי הבעיות בהפעלתה? מה הן? הקורא נשאר תמה.
ועוד, כיצד ניתן ליישב באופן מעשי בין: "על המדינה להגביר את התחרות בשווקים", לבין "על המדינה להגביל את התחרות במקרים בהם יש חשש לקריסת הייצור המקומי או ליציאת שחקנים מקומיים מהשוק"? ניסוחים דרמטיים אינם מחליפים אמירות כלכליות ברורות.
המציאות המשתנה
גם השימוש שעושים המחברים במקורות ההלכתיים לוקה בחסר. פעמים רבות הם מתעלמים מהעובדה שהמציאות אליה התייחסו פוסקי ההלכה השתנתה לבלי הכר, כך שיותר מסביר כי אילו אותם פוסקי הלכה היו מתייחסים למציאות הנוכחית, הם היו אוחזים בעמדה הפוכה לזו המיוחסת להם. למשל, חלק מהרבנים שהתירו שביתות התייחסו למצב שבו העובדים מתאגדים כדי להציב למעסיק אולטימטום: העלאה במשכורת לכולם או פיטורי כולם; במצב זה היו פוסקים שכתבו שהדבר מותר. אולם לא זה המצב במדינת ישראל, בה על-פי זכות השביתה לא ניתן לפטר עובדים שובתים. במקרה שכזה, נקבע במקורות כי העובדים חייבים לשלם על כל נזק הנגרם משביתתם.
דוגמא נוספת היא השימוש בדברי הרמב"ם: "עני שאין מכירין אותו ואמר רעב אני האכילוני, אין בודקין אחריו שמא רמאי הוא אלא מפרנסין אותו מיד", כדי להצדיק סיוע אוניברסלי של המדינה לכלל האוכלוסייה. האמירה הזו נובעת ממציאות בה הסתובבו אנשים מזי רעב ברחובות. גם היום, על-פי ההלכה, על האדם לתת אוכל למבקש ללא בדיקה, אבל לא נובע מכאן כלל ועיקר כי מבחינה הלכתית יש להרחיב את העקרון לסיוע מדיני אוניברסלי לכל דורש.
גם מה שאיננו, בעייתי
כמה מילים על מה שחסר. נייר העמדה אינו מתייחס לסף המקסימלי שניתן לכפות על אדם לשלם לצדקה, אשר לפי הפוסקים נע בין 5%-10% מהכנסתו. אין בנייר העמדה כל התייחסות לנושא, ונעדר ממנו כל ניסיון לבדוק איזה חלק מן המס משמש היום למטרות שעל-פי המקורות מוגדרות כ'צדקה'.
גם אין בנייר העמדה כל התייחסות להגבלות על גובה תקציב המדינה כאחוז מהתל"ג, למשל על-סמך דברי המפרשים לפסוק: "וכסף וזהב לא ירבה לו מאוד". חסרה גם התייחסות לעובדה שעל-פי ההלכה סמכויות השלטון מוגבלות ביותר, ומה שלא הותר לו במפורש אינו תחת סמכותו.
כל אלו חוסרים עקרוניים בהתייחסות למסגרת הבסיסית של הפעילות השלטונית. איתם נותר גם נייר העמדה חסר מאוד.
נייר העמדה שכתבו במכון כת"ר הוא בסיס חשוב לדיון משמעותי, ויש לקוות שיוביל להגברת עיסוקם של אנשי תורה במושגים כלכליים ובסוגיות של מדיניות כלכלית. אולם הדיון יועיל רק אם יתבסס על הבנה כלכלית נכונה, היסקים לוגיים תקפים, השתחררות ממסקנות שנקבעו מראש, ושאיפה למסקנות ברורות הניתנות ליישום.
המחבר הוא עורך פטנטים, בוגר הטכניון. עוסק בנושא של "מדינת התורה" ויזם של בית-ספר לשון לימודים בעפרה, בית-ספר יסודי מוכר שאינו רשמי המתמקד בחינוך התלמידים ללקיחת אחריות על הלמידה.
משהו קטן:" העשירים קונים יותר הוא טיעון גרוע, שכן החלק שהעשיר מוציא מכספו קטן יותר מהחלק שהעני מוציא – היחס בין הוצאה והשקעה וכו'"
אתה צודק בהחלט ומדובר בעיקרון כלכלי בסיסי מאוד. חבל שכותב המאמר מאשים אחרים בחוסר הבנה בסיסי של מושגי יסוד כלכליים בעוד הוא עצמו פוסח על אותם הסעיפים.
במאמר המקורי כתוב על המע"מ:
"היות שמס זה אינו פרוגרסיבי מותרת גבייתו רק לשם הספקת שירותים מהם נהנים האזרחים כולם בשווה"
מכיוון שהכלל הבסיסי בהלכות מיסים הוא שאת המס יש לגבות על פי ההנאה, אין לנו אלא להסיק שכותב המאמר סובר שמע"מ הוא מעין מס גולגלת הנגבה באופן שווה מכלל האזרחים, או שכותב המאמר חולק על השו"ע וסובר שיש דרך יותר צודקת לגבות מיסים מאשר דרך התורה.
העובדות מופיעות במקורות רבים באינטרנט. למשל ב:
http://www.cbs.gov.il/publications12/1481/pdf/t02_02.pdf
מופיע סקר הוצאות למשקי בית על פי עשירונים. ניתן לראות שמשק בית בעשירון העליון מוציא פי שלושה ממשק בית בעשירון התחתון. אם נחשב את ההבדל לנפש, נמצא שההפרש גדול יותר. העובדה שמשק הבית מוציא אחוז נמוך יותר מהכנסתו, אינה נוגעת לענייננו, שכן המיסים על פי התורה נגבים בהתאם להנאה לא בהתאם לקנאה.
הקביעה שלך שהרווח מזיכוי מס יהיה שולי ביותר עבור אישה ששולחת ילד למעון אינה נכונה לדעתי. כל אישה שיש לה ילד אחד מקבלת כיום 4.75 נקודות זיכוי ששוויין החודשי עומד כיום על 1,035.5 שקלים (218 ש"ח לנקודת זיכוי). משמעות הדבר היא שרק אישה שהגיעה למדרגת המס השלישית (כלומר הכנסתה החודשית עולה על 9,010 שקלים) תהנה מזיכוי המס. המשמעות היא שמדובר בהטבה שתחול בעיקר על נשים ממעמד היבניים שסביר להניח שלא אותן יש להמריץ לצאת לעבודה. עד כאן הצדק איתך.
עם זאת, בכלל לא הייתי מזלזלת בהטבה הזו ומייחסת לה חשיבות שולית, שכן אם נקח לדוגמה אישה שמשכורתה החודשית עומדת על כ-14 אלף שקלים ברוטו אשר משלמת מס שולי של 21% על מדרגת המס השלישית (1,048 שקלים בחודש), עבור אישה כזו, המשלמת גם ביטוח לאומי (853 שקלים), מס בריאות (700 שקלים) ומפרישה גם לקרן פנסיה (כ-700 שקלים) ולקרן השתלמות (כ-350 שקלים), המשכורת החודשית נטו תעמוד על כ-10,350 שקלים. אני לא חושבת שניתן להגדיר זיכוי מס העומד על כ-10% מההכנסה החודשית נטו כשולי. אם נקח בחשבון מהן ההוצאות החודשיות שיש כיום לזוג עם ילד אז מדובר בתוספת לא מבוטלת בכלל להכנסת משק הבית.
דבר נוסף שכדאי להביא בחשבון הוא שאם נניח שגם הוצאות על מטפלת או משפחתון יוכרו כהוצאה מוכרת למס, יכול הדבר לסייע ליצירת מקומות עבודה נוספים במשק עבור נשים שיועסקו בתפקידים האלה, ועל-ידי כך (מצד הביקוש) יווצר עידוד של נשים לצאת לעבודה.
אכן, הבחירה במונח "שולי ביותר" היא טעות. הכוונה היתה שהיא לא תעודד נשים לצאת לעבודה, כפי שכתבת. לגבי יצירת מקומות עבודה חדשים, משה למטה כבר ענה. לא ייווצרו מקומות עבודה חדשים, אלא יוטלו קשיים על מטפלות שתצטרכנה לנהל עסק מוכר מול רשויות המס. מי שמכיר את הבירוקרטיה הישראלית מבין שמה שיקרה הוא שלתחום ייכנסו קבלנים שינהלו את המעטפת העסקית, יגזרו קופון שמן וישלמו למטפלות שכר מינימום. ספק אם זו תוצאה חיובית.
להכיר בהוצאות מטפלת – יעביר הרבה מאוד מהנשים האלה לעבוד בצורה מסודרת עם קבלות וכו', כלומר יעלה את התל"ג אבל בעיקר על הנייר. הרבה מאוד מהנשים העובדות בתחום – עובדות בשחור.
אתה צודק מאוד ברוב הבלוג.
רק נקודה קטנה: זיכוי ממס על הוצאות חינוך ילדים בהחלט יכול להשפיע – אם יתנו את הזיכוי לגבר,
בהרבה משפחות הגבר נמצא בדרגות המס העליונות, זיכוי ממס יוזיל את עלות החינוך לפעמים פי שניים, ולאישה ישאר זמן פנוי שבו היא תוכל לעבוד אם תרצה. זה אכן לא מעודד אותה באופן ישיר לעשות זאת.
אין ספק שריבוי הדעות ההלכתי כל כך גדול עד שלכל יהודי יש תורה כלכלית נלוית שלמה, וממילא אין משמעות לנייר העמדה של המכון, גם אם היו בקיאים בכלכלה.
אני למשל חושב שמבחינה הלכתית אסור שפעילות העזרה ההדדית תטופל על ידי המדינה, גם כי היא עושה זאת גרוע מאוד, וגם כי זה מונע את פיתוח מידת החסד אצל הנותן ומידת הבושה והרצון להשתקם אצל המקבל.
לכן אני מעוניין במדיניות קפיטליסטית קיצונית מצד המדינה, שתוחלף במדיניות חסד סוציאליסטית מצד כל הפרטים, מדיניות שתוצא לפועל על ידי מחויבות הלכתית של כל הפרטים.
מודה שלא הצלחתי להעמיק בכתבה, אבל התרשמתי שאני מסכים עם הביקורת, שקולעת לדברים שחשבתי עוד לפניה.
על כל פנים, עצם העיסוק בהלכה ע"פ התורה וחידוד הפערים הקיימים כיום – זה בעיני כבר עבודה מאוד נכונה, והלוואי שנזכה לראות אותה פרה ורבה.
שלום ותודה על האתר המעניין
אני מאמין באימרה הנכונה : חיסכון או משכנתא לוקחים כשאפשר ולא רק כשצריכים!
אם אנשים היו יודעים להתנהל בצורה נכונה מראש, יש סיכוי גדול שהמיתון לא היה מתרחש בהיקף ובעוצמה כזאת. שנדע להשכיל ולעשות בחירות חכמות