כשפמיניסטיות מתקצבות את המדינה

באחד הכנסים הראשונים של הכנסת ה-19 לא נידונו הנושאים המשעממים הרגילים, אלא הנושא הרה-הגורל של "הטמעת חשיבה מגדרית בתקציבים"

באחד הכנסים הראשונים שנערכו בכנסת ה-19 לא נידונו הנושאים המשעממים הרגילים כמו ביטחון, גרעון או אפילו חינוך. במקום זאת, עסקו בנושא הרה-גורל, המבשר בבירור על "פוליטיקה חדשה" חדשה: "הטמעת חשיבה מגדרית בתקציבים". יש למישהי התנגדות? כנראה שעדיין לא מספיק הטמעת, שוביניסט פטריאכלי שכמותך  

מדינת ישראל הייתה שנים רבות מדינה פרובינציאלית עם סדר יום משלה. כל כדורגלן עם קצת דריבל, שקיבל ממאמנו דקת משחק בודדת במדי פ.צ. ואדוז, היה זוכה לכותרות ענק בעיתון. כל כישלון נוסף של הסופר האנטי-לאומי עמוס עוז להביא הביתה נובל, היה מלווה בקינות באורך חודש באמצעי התקשורת. אך במרוצת השנים זכינו, סוף כל סוף, להצטרף לכפר הגלובאלי וללוח-השנה העולמי. תחילה הגיעו אלינו מועדים של גלובאליסט מתחיל, כיום האהבה או יום הצב הבינלאומי, אך משראו הגויים שקטן עלינו, העלו אותנו לכיתת המתקדמים. החודש, למשל, חגגנו בראש חוצות את שבוע האפרטהייד, חגיגות שזכו להצלחה כה רבה, עד כי ישנם צדיקים מחמירים הממשיכים לחגוג אותו גם אחרי מועדו הרשמי.

בין שלל הימים והמועדים המתחדשים נמצא גם יום האישה החינני המצוין ב-8 במרץ. על-מנת לברכו כיאה ליום המייצג 51% מהאוכלוסיה, כינסה חברת-הכנסת מרב מיכאלי, בשיתוף 'מכון אדוה' האובייקטיבי והידוע בחומרתו המדעית, כנס מיוחד תחת הכותרת "הטמעת חשיבה מגדרית (gender mainstreaming) במדיניות ובתקציבים".

לכנס שערכה הפרזנטורית של הפמיניזם הרדיקלי בבניין הכנסת הגיעו עשרות נשים שגדשו את האולם, וזאת על אף שהמונח 'חשיבה מגדרית בתקציבים' אינו נהיר לרובן. אבל יש מגדר בכותרת, ומרב מיכאלי מתכוונת שוב להשתמש בלשון נקבה על דברים זכריים, מה רע? הכנס זכה גם לנציגות יפה של חברות-כנסת מסיעות רבות בבית; כך שולי מועלם, חנין זועבי, ודב חנין. אך התייצבו בעיקר חברי סיעת העבודה, שהגיעו בהרכב כמעט מלא על מנת לתת כבוד לאחת משלהן.

ריבוי הנשים בחדר הייתה בולטת לעין. ח"כ בוז'י הרצוג, שהתבקשה לפנות את מושבה למפעילת המחשב, הפטירה במרמור פטריכאלי: "זה בסדר, הבנתי את מעמדנו פה", ובמשפט אחד ביטאה את תחושת המצור הגברי בכנס. לא מצחיקה, בוז'י, לא מצחיקה. תתעדכני.

פשרו ומהותו של תקצוב מגדרי

בחוברת שהפיק מרכז אדוה לכבוד האירוע מוגדרת 'חשיבה מגדרית בתקציבים', או בשמה השני 'תקצוב מגדרי', כ:

אסטרטגיה לקידום מעמדן של נשים ולצמצום אי השיוויון המגדרי בחברה. תקצוב מגדרי אינו תקציב נפרד וייחודי לנשים דוגמת תקציבי היועצת למעמד האישה … החלק הארי של התקציב נראה נייטרלי אך ממשיך לשרת קבוצות מסוימות של אזרחים על פני אחרות. לפיכך בבואנו לנתח את התקציב נתייחס לכלל סעיפי ההכנסות וההוצאות.

טורסטן פושט, בכיר מאגף התקציבים של מדינת ברלין הפדרלית שבגרמניה, בה מיושמת חשיבה מגדרית מאז 2003, הגיע לכנס על מנת להרביץ טיפה מגדר בעם היושב בציון:

התחביב שלי הוא תקצוב מגדרי. ב-2003 הפרלמנט המקומי נתן לנו הוראה ליישם אותו בספר התקציב, ולכן יש לנו היום 4000 עמודים בספר התקציב הפדרלי של ברלין. אין באמת הוצאה שהיא נייטרלית מבחינה מגדרית. כל הוצאה נבחנת בהשפעתה על גברים ונשים. וכאשר התקציב שקוף, ניתן לקבל החלטות שיכולות להשוות את השפעותיהן המגדריות.

המגדר שהפך למגזר

רק 4,000 עמודים עמוסי ביורוקרטיה; זה כל מה שצריך כדי לתקן את הבעיה המגדרית. בכל אופן, עבור מי שעדיין לא עמד על גודל השעה, ריכז מרכז אדוה דוגמאות לתקציבים לא-נייטרליים. למשל, תקצובם של מתקני ספורט עירוניים: המתקצב המגדרי אמור לשאול כמה גברים וכמה נשים עושות שימוש במתקנים אלו, ובמידה שמספר הנשים קטן יותר, לבצע פעולות על-מנת להגביר מספר זה. דוגמא אחרת הניתנת בחוברת היא מרכזי גמילה מסמים. ובכל זאת, מבלי חלילה להישמע ביקורתיים, עולה שאלה מעשית בהקשר זה: מה לעשות אם מתברר, למשל, שישנם 80% גברים המכורים להרואין לעומת 20% נשים המכורות למריחואנה? לוותר על גמילת הגברים? לעודד נשים לצרוך יותר הרואין? לסגל מחדש את מכורי ההרואין הגבריים למריחואנה?

מריון בוקר, מומחית למגדר מארגון-לא-ממשלתי מברלין סימנה את המטרה אליה שואף התקצוב המגדרי: "אנחנו רוצים לבחון כל סעיף תקציבי ובכל הרמות. הקהילתי, העירוני, הארצי, הפדרלי ואפילו את זה של האיחוד האירופי והאו"ם". מרב מיכאלי סיכמה את הכנס באומרה כי "התקצוב המגדרי הצליח בברלין. הארגונים-הלא-ממשלתיים דוחפים והממשלה מבצעת. אני ומיכל בירן מסיעתי הקמנו פורום נשים בכנסת, עליו נמנות כל חברות הכנסת (מלבד פאינה קירשנבאום שלא הייתה מעוניינת) שיקדם חקיקה של תקצוב מגדרי שכמו ששמענו לא עולה עוד כסף, בעיקר כשיש ארגונים אזרחיים שעושים עבודת הכנה. אני מקווה שעד אמצע הקדנציה נצליח להעביר אותו".

איך לא חשבו על זה קודם?

זהו, אם כן, "תקציב מגדרי". מן האמור עולה כי לא הכל פשוט בג'נדר מיינסטרימינג. לכן נדרשות כמה פרופסוריות במשרה מלאה, רצוי ממדעי החברה והרוח, שתצטרפנה כיועצות כנסת מתמידות. וכדי שיהיה להן על מה לעבוד, צריך להקים אגף תקציבים מיוחד. ורכב ליו"רית, כנראה גם לסגנית. ואם רכבים, גם נהגות (שנוהגות לא פחות טוב מכל גבר). וכמה משפטניות. אבל כדי שתהיינה אפקטיביות, צריך גם מהפכה חוקתית ג'נדר-מיינסטרימינגית. ושומרות סף. וכמה פיתוחים תעשייתיים חדשים שיעזרו לשומרות, דוגמת השוביניסטומטר, שיאפשר להרחיק מהוועדות כל מי שרמת הטסטוסטרון שלו חריגה (הבעיה היא שיש יותר מדי מהנדסים גברים, שמפתחים דברים מיותרים כמו מאיצי אלקטרונים, במקום ליצור מה שנחוץ באמת לשינוי פני החברה). וזוהי רק ההתחלה.

ואף-על-פי שכפייה ממשלתית שנואה על-ידי כל ליברל אמתי באשר הוא, ולמרות שביורוקרטיה חדשה מתועבת על-ידי כל אדם באשר הוא, וגם אם ברור לכל אדם מציאותי שכנסת המאמינה בכוחה לפתור בעיות חברתיות חיה בסרט (שוביניסטי למדי), אין מי שיתנגד לרעיון התקציב המגדרי. אם מרב מיכאלי וחברותיה הפמיניסטיות בכנסת תתמקדנה בניתוחים מגדריים של התקציב במקום לצאת למלחמה נגד טחנות הרוח של שכר הנשים או השוואת גיל הפרישה שלהן, יצא שכרנו במגדרנו.

לפחות עד שתעלה הקריאה לחשיבה להט"בית של תקציב המדינה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

7 תגובות למאמר

  1. אני מקים בצפון בקעת הירדן אזור נטול פרוגרסיבים.
    כל אחד יזכה לחלקת אדמה בה הוא יעשה כרצונו.
    החיוב היחיד יהיה מס גולגולת אחיד (ונמוך) למימון משטרה וצבא (ולתקציב הזה לא יהיו שיקולי מגדר, או כל בולשיט פרוגרסיבי אחר).
    היו מוכנים להתחמש, ולומר ל"מירב מיכאלי'ז" שיבואו לשעבד אתכם בבוא הזמן "you can take this X from my cold, dead hands"
    מי בא?

  2. הפרייריות של הגברים לא יודעת גבול. חוסר היכולת שלנו להתאחד ולפעול למען האינטרסים של הילדים שלנו (ושלנו עצמנו) עברה את סף הפחדנות.
    "אוי אוי, יקראו לי שובניסט, אני מוכן לכל דבר רק לא זה!"

    1. זאת לא הפראייריות ולא הפחדנות. גברים, בניגוד לנשים, לא מתוכנתים לראות בבני מינם בני ברית טבעיים- להיפך, גברים אחרים נתפסים בעיניהם כתחרות. סיכויי ההישרדות של אישה תלויים ביכולת ליצור קשרים חברתיים, וזה מה שמאפשר לנשים לראות בעצמן חלק משלם גדול שהוא "כלל המין הנשי" (למרות שכשחושבים על זה, הרגשת "שותפות גורל" עם כמעט 4 מיליארד בני אדם בעולם היא די מגוחכת). למרות תיאוריות פמיניסטיות על קונספירציה פטריארכלית, רוב הסיכויים שלא תראה הרבה גברים נלחמים למען טובת "המין הגברי" (ובצדק). אז זאת לא פחדנות- זאת ביולוגיה. אני חושבת שרק הנשים עצמן, אולי כאלה שעוד יש להן כבוד עצמי, יצליחו להביס את הפמיניזם הראדיקלי.

  3. הייתי רוצה להגיש לגברת מיכאלי את השאלה המתבקשת – האם גם תהיה חשיבה מגדרית במיסים?
    כלומר אם יתברר, נגיד, שהכנסות הממשלה מגברים גדולה יותר מהכנסה מנשים האם יבצעו תיקון כך שנשים ישלמו יותר?

    :))

    1. איך אתה אתה מעיז!
      כל בוגר השכלה מרקסיסטית יודע שהשוויון קיים רק בחלוקת העושר. כלומר, כל הרכוש בכל מקרה שייך למדינה שבטובה משאילה לך אותו…אין צורך בסיבה, מספיקה גחמה קטנה כדי להלאים ממך כל דבר שהמדינה תחשוק בו.

      🙂 בקיצור אין מה להתלונן על מרב מיכאלי או על מרכז אדווה, זאת השיטה הפוליטית בישראל, של קבוצות לחץ, פעם יהיו אלה ש"ס, פעם הקיבוצים ופעם אחרת פמניסטיות.
      כאשר הכל בבעלות המדינה, מתפתחת תרבות "מגיע לי"

  4. שאלה מעניינת היא האם 9 שנים של תקציב מגדרי קידמו את מעמד הנשים בגרמניה?