על מה אבדה הארץ? לא על צדק-חברתי

לרגל עונת הקיץ מיוסרת התוכחה הסוציאל-רבנית, עולה מאליה השאלה: על מה מיוסדת ההנחה שירמיה וישעיה היו מצביעים שלי יחימוביץ?

לכל טרנד תרבותי יש עונה מיוחדת בה האקלים והאווירה הציבורית היא ההולמת אותו ביותר: עבור אוהבי החירות אלו הם ימי האביב של פריחה, פסח ויום-העצמאות; לכובד הראש המציאו את ימי הסתיו וחודש אלול; ולסוציאליסטים הותיר הבורא את הקיץ: החום הבוער וימי התוכחה העזה של “בין-המצרים” מלבים כאילו מעצמם את הזעם האדום העצור, והחברה הבורגנית כולה נאלמת-דום בהודאה שבשתיקה על חטאיה.

והיו עינינו רואות את מורינו: ההוזה וההוגה של הסוציאל-רבניים

“איכה הייתה לזונה קריה נאמנה” מטיחים בנו אנשי-רוח מהזרם הסוציאל-רבני, וקוראים ל”שיבת המדינה לאחריותה החברתית הכוללת”. בהתרגשותם כי-רבה מצטטים המה ללא הרף מדברי הנביאים, אשר “עמדו כאיש אחד וקראו ‫לתיקון חברתי”; לדידם מדובר בסוגיה לאומית הרת-גורל, שהרי “‫כל זכותנו ההיסטורית לבנות את הבית הלאומי בארץ הזאת מותנית בצדק חברתי”.

בכדי לעמוד באתגרים אלו, נהגו חכמי הדור להתכנס מדי שנה ביום י”ז בתמוז לימי עיון וזעקה בחסות עמותת “מעגלי צדק”, שעל-פי אתר ‘שתי”ל’ שמה לה למטרה “לפעול למען יצירת חברה צודקת ומדינה הפועלת בהתאם לערכי הצדק והמוסר ברוח מורשת ישראל”.

מי לא היה בכנסים הללו? הרבנים שרלו, לאו ואבינר, לצד אנשי-רוח כניסים קלדרון וגדי טאוב; פוליטיקאי-שמאל בעבר ובהווה, יחד עם אנשי מפד”ל מההתנחלויות. חזון אחרית הימים מתרגש ובא: וגר סוציאליסט עם דתי ורדיקל עם שמרן ירבץ. נישאים על ההד הציבורי של כנסים אלו, הצליחו בכירי הקולחוז הדתי-לאומי להשתלב אף בגלי מחאת האוהלים, וזכו לשבת בבמות רוטשילד על כיסא ירמיה וישעיה.

צדק מדומיין

ובכן, צדק חברתי הוא דבר נאה. ודברי הנביאים נאים אף יותר. אולם נער הייתי ואף מעט בגרתי, ועדיין לא זכיתי לעמוד על הקשר שבין השניים. לכבוד חג “הצדק החברתי” שחל היום, נפנה נא לעיון קל ונבדוק האם אכן כדברי הרב בני לאו, כשעוברים בין “כל דפי ספר הספרים” נמצאים רמזים לכך ש”קולם של נביאי ישראל … קראו ‫לתיקון חברתי”.

פרשייה אהובה במיוחד על הסוציאל-רבנים היא פרשת “בית המלך”, בה עומד הנביא וקורא בפני בית המלך כדברים הבאים (ירמיהו כב, ג):

עשו משפט וצדקה והצילו גזול מיד עשוק וגר יתום ואלמנה אל תונו ולא תחמוסו ודם נקי אל תשפכו. אם עשה תעשו את הדבר הזה – ובאו בשערי הבית הזה מלכים יושבים לדוד על כסאו. ‫ואם לא תשמעו את הדברים האלה – בי נשבעתי נאם ה’ כי לחרבה יהיה הבית הזה.

ומדוע פרשה זו אהובה כל כך? מכיוון שהיא משחררת את איש-הרוח ממועקת הקיום הפיזי, ומסירה מליבו דאגות כמו מטוסים, טנקים וצמיחה כלכלית. כדברי הרב בני לאו: “לא האויבים מבחוץ החריבו את הבית. האטימות ורוע הלב הביא עלינו את החורבן בראשונה ובשנייה”.

ואולם, האם “צדק חברתי” יש כאן? האם מניעת גזל, עושק או הונאה נוגעים ל”פערים חברתיים”? מה לעובדי קבלן אצל שפיכות דמים, ומה למחיר גבינה-עם-גושים אצל גזל יתומים ואלמנות?

עד כמה שמצער הדבר לקבוע, במחילה מכבוד הדורשים, באמת אין קשר. וככל שעוברים על דברי הנביאים ביושר וללא הנחות מוקדמות, ומשווים אותם לדברי רבנינו החברתיים, משתכנעים יותר ויותר: אין בספר הספרים היהודי ולו צל של רמז לסוגיות המכונות בימינו “חברתיות”; ואין בינות לתוכחות הנביא צל של רמז לרטוריקה בסגנון יחימוביץ’.

הנביאים מלאים בתוכחות מוסריות, וביטויים בגנות הגזל, העושק והרצח חוזרים שוב ושוב בספרות הנבואה. אולם דומני כי על תוכחות אלו קשה למצוא חולקים, וגם אדם סמית’, בנימין נתניהו, ואפילו טורפי פרולטריון כמו דנקנר או תשובה לא יתווכחו על כך.

מה היה אומר על זה ירמיהו? ממראות המחאה החברתית. צילום: ד”ר אבישי טייכר

הקפיצה הגדולה אחורה

כיצד זה אפוא מבצעים אנשי הדת שלנו קפיצה אידיאולוגית כה-בוטה? בזכות מה רואים הרבנים שרלו, לאו ומלכיאור במילים כמו “כחש ורצח וגנב ונאף” (הושע ד, ב) רמיזות לשכר מינימום, קצבאות ורגולציה? תחת איזה מנדט טוען הרב שרלו כי “הממשלה, יצאה מחובת האחריות שלה … והניחה לרכז את העושר בידי מעטים, עם פערים מהחמורים ביותר בעולם המערבי”? ומהיכן למד הרב להטיח בממשלות ישראל “שאיפשרו קרטלים וריכוזיות בהיקפים שאין כדוגמתם; הפרטות בתחומים שהם עיקר אחריות הממשלה: חינוך, בריאות ורווחה ירודה”?

ובכן, מכיוון שמסרים מסוג זה נעדרים לחלוטין מהתנ”ך, קשה להימנע מהמסקנה שאת המקור לכך קיבלו רבנינו מיהודי אחר, קארל מארקס שמו, שלימדנו כי יחסי עבודה מבוססים על ניצול; וכי צבירת ההון היא גזל הנעשה על-גבם של העניים והפועלים, ואשר הורה בהוראת-מר”ן כי הפערים החברתיים הם חמס וגניבה וכחש, אויבי האנושות.

חלילה לחשוד ברבותינו שצלחו את שלל כרכי “הקפיטל” עבי הכרס. די בהחלט במנוי מזדמן לעיתון “הארץ”, עלעול בדו”חות מן האכסניה של “מרכז אדוה”, או השתתפות של-כבוד בכנסים מיסוד מרכז ון-ליר או המרכז לאתיקה בירושלים בכדי לקלוט את המסר. חמושים באידיאולוגיה ודעות-קדומות סוציאליסטיות, קוראים אפוא מורינו מבלי-משים קריאה “חברתית” בנביאים: כך תלונות הנביא על גזל עניים, מתפרשות כנוגעות לזכויות הפנסיה של עובדי הקבלן; וכך הופכות התוכחות על חמס, הונאה וניאוף לביקורת על גובה מס-החברות או קצבאות-הילדים. והכל, כמובן, בהקשר “המדינה” החצי-תיאולוגי, שתפקידה לתרגם מצוות אישיות ותוכחה מוסרית לכפייה מדינית.

רשאים אפוא הבורגנים הדתיים לנוח בשלווה תחת הכנסתם ותחת תאנתם, וליהנות מהפערים החברתיים בהם חנן אותנו האל. על בטן ריקה ובגרון ניחר נקרא ביום-צום זה לחדול מעושק המקראות ומכחש המציאות, ובעיקר לשים קץ להתעללות המוסרנית חסרת-הפשר בציבור נרחב של אנשים טובים הנוטלים אחריות על עתידם הכלכלי ומתפרנסים בכבוד מיגיע כפם.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

7 תגובות למאמר

  1. צדק חברתי זה קודם כל תיקון מערכת המשפט ושינוי לטובה של יחס הפקידות והנושאים בתפקידים ציבוריים לעם, שהופיעו במפורש בדברי הנביאים.
    אין צורך לבטל את יום התיקון, אפשר שכל אחד יתמקד בפירוש שלו לתיקון שהציעו הנביאים, כשהימנים מוזמנים לפרש את העוול שעשו ראשי העם, שעליו מחו הנביאים בפירוש, באופן אחד והשמאלנים באופן שונה. ניצול היום למלחמות בין שואפי התיקון מפספס מטרה חשובה אחרת של היום.

  2. זה מצד אחד נכון, אבל מהצד השני לגמרי לא נכון.
    החוק התורני מציב סטנדרט כפול בהרבה מקומות. מצד אחד הוא מדבר על צדק מעל לכל.
    “לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ.” (ויקרא יט טו)

    אבל מצד שני יש חובה לתת צדקה, דינים כמו לקט שכחה ופאה. שהם חובה גמורה.

    ואיפשהו באמצע צריך למצוא איפה להתייחס למודל הבעלות על אמצעי הייצור – מודל חלוקת הארץ והשמיטה. יש פה מצד אחד מודל של צדק ושלטון החוק, ומצד שני מודל של חלוקה שווה למרות הצלחה בדין של אחד, וכשלון יחסי של האחר, ועסקת מכירה כדין.

    כך שלמרות שהניתוח הטקסטואלי הוא לא מופרך, אי אפשר לטעון שהתנ”ך נטול צדדים של חלוקת העוגה באופן שוויוני, ושל הגנה של החלש פני החזק.

    1. התורה מיסודה חבילה של דפוסי התנהגות חברתית בין אישית לביסוס לקיום חברה .
      הצילומים כולם נועדו להקטין את רמת אנרגיה החיכוך בין הפריטים בחברה
      הזמן מהוה מרכיב חשוב היות והערכים והציוים משתנים במיקומם הערכי לפי התקופה ולפי החברה.

  3. מסכים עם כל מילה של אפרת.

    דווקא בעיני חלק גדול מהפעילויות של “במעגלי צדק” הוא יפה וחשוב.
    אשמח לקנות אוכל ולסעוד במקום מונגש לנכים, במקום בו זכויות העובדים מכובדות ושכרם משולם בזמן.
    יוזמה כזו, שאינה נשענת על המדינה, היא יוזמה יפה וברוכה לכיוון של חברה טובה יותר.
    ובכלל, אני בעד להחליף את “צדק חברתי” ב “חסד חברתי” לאמור: אנחנו לא חייבים לאף אחד שום דבר, אבל אנחנו רוצים לעזור למי שחלש מאיתנו, ולעודד את מי שעושה כן.
    לא הייתי רוצה לחיות במקום בו אין תמיכה חברתית-כלכלית. זה מפחיד, לא נעים ולא טוב.
    מצד שני, אני לא חושב שזו אחריות המדינה.

    “הגיד לך אדם מה טוב ומה ה’ אלוהיך דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוהיך”
    הדרישה לצדק- צריכה להיות דרישה לתיקון מערכת המשפט. סוף להלנות הדין, סוף להתערבות שיפוטית בהחלטות ממשלה וסוף להקלות הבלתי נסבלות בענשם של פוגעים בנפש.
    דרישה לחסד היא אחרת. היא דרישה מעצמינו, לא מאחרים.
    הצנע לכת- זו התנהגות צרכנית אחראית, לא להכנס לחובות בשביל ברמיצווש במאות אלפי שקלים- לחיות לפי האמצעים האמיתיים.
    הצנע לכת זה גם לא להגזים כשאתה עשיר- אין צורך לנקר עיניים.

  4. הסוציאליסטים המנוולים בטוח קרובים יותר למוסר הנביאים מאשר הקפיטליסטים-שמרנים של הימין הכלכלי, שמטיפים לשוק חופשי והפרטות בהבטחה ש’העושר יחלחל למטה’.

  5. פרופסור ישראל אומן
    ?צדק חברתי במקורותינו — האומנם
    youtube.com/watch?v=QxWx7_xL80k