הברית המטרידה של אנשי המכולת: מדוע השמאל מבקש למנוע פתיחת חנויות בשבת

 התמיכה הרחבה משמאל המפה בפסיקת בית־המשפט העליון בנוגע לפתיחת מרכולים בשבתות היא עדות נוספת לאינסטינקט הבסיסי של השמאל. כאשר חירויות הפרט מתנגשות ברצון לשלוט, הרצון לשלוט מנצח. תמיד. (כתב: אורי רדלר)

איש לא היה צריך להיות מופתע מהתמיכה לה זכתה פסיקת בית־המשפט העליון בנוגע לפתיחת מרכולים בשבת בשורות השמאל. שלי יחימוביץ', למשל, גרסה כבר בשנת 2005 כי יש לסגור את מרכזי הקניות מחוץ לערים בשבת: "העובדים נפגעים כי מכריחים אותם לעבוד בשבת… הם פשוט עבדים… זה פוגע קשות בבעלי העסקים הקטנים שמפסידים לקוחות…" בשנת 2013 הגתה רעיונות דומים בראיון רדיופוני מרב מיכאלי, ממפלגתה של יחימוביץ': "העובדים הם אנשים שלא גרים בתל אביב ואין להם אופציות." בראיון ל"וויינט" היא הוסיפה: "צודקות חנויות המכולת בטענה שהרשתות הגדולות פוגעות בתחרותיות ללא כל הצדקה." כמוהן, גם ח"כ חנין, מהמפלגה הקומוניסטית (חד"ש), גרס כי פתיחת חנויות בשבת היא "פגיעה בזכויות העובדים ובבעלי מכולות קטנות."

התמיכה הנלהבת הזו של מפלגות השמאל בעובדי המרכולים ובבעלי חנויות מכולת קטנות מעלה שתי תהיות. ראשית, מפליא לראות תמיכה כה עקבית ועיקשת של פוליטיקאים בציבור שכלל אינו מצביע עבורם. בעלי עסקים קטנים ועובדים קשי־יום אינם נותנים קולם לחד"ש, למרצ או לעבודה — למרצ, לעבודה ולחד"ש יש יותר במכבים-רעות מאשר בבת־ים — והמפלגות מתבססות  על מצביעים מבין השכירים ממעמד הביניים ובמיוחד ממעמד הביניים האמיד. התהייה השנייה, בכיוון ההפוך, היא מדוע אין אותם בעלי־עסקים קטנים ועובדים קשי־יום נותנים קולם למפלגות שלהלכה נאבקות למענם?

התהייה נעלמת כאשר מוותרים על הרעיון הבלתי סביר בעליל שפוליטיקאים עשויים לפעול למען ציבור שאינו מצביע עבורם. הסיבה שבגללה בעלי־עסקים קטנים ועובדים קשי־יום אינם נותנים קולם לחד"ש, לעבודה ולמרצ היא שהם סבורים כי המפלגות האלו אינן פועלות למענם. ואם נקלף את מעטה הנימוקים הכוזבים שמציגות יחימוביץ', מיכאלי ושות' נגלה כי קשי היום קוראים את המציאות היטב: השמאל אינו פועל לטובת הנדכאים אלא נגדם. הוא אינו מבקש לשפר את מצבם כי אם לשלוט בהם. למעשה, הוא לא רואה אותם ממטר.

כאשר בוחנים בעיון את דברי מיכאלי, יחימוביץ', חנין ודומיהם קל לראות כי מוקד עניינם אינו החלשים, העניים, בעלי־עסקים קטנים או עובדים קשי־יום. חנין, יחימוביץ', מיכאלי ואחרים סבורים כי החלשים הם "עבדים" או אנשים ש"אין להם אופציות" או אנשים ש"כל החיים שלהם יעבדו בזה." במחי משפט יהיר נמחית יכולתם להחליט ולבחור. הם לא מחליטים ולא בוחרים. הם "עבדים"; ישויות נטולות מוח. גם בעלי העסקים הקטנים הם ישויות נטולות בינה. לפי יחימוביץ' הם "מפסידים לקוחות… כי יש מכונה משומנת היטב שדוחפת את הציבור ללכת לקניות בקניונים בשבת".

בזכות השליטה – הציבור הרחב כעדר זומבים שטופי מוח

התפישה הזו משחררת את מיכאלי ושות' מהעול הכרוך בהתייחסות לרצונות ולצרכים של האנשים שהיא מתיימרת לדבר בשמם. הם בסך הכל בובות על־חוט, שאיבדו את היכולת להכריע בגורלם. אם הם מעדיפים לעבוד בשבת תמורת שכר גבוה יותר, כי אז הם אינם יודעים את שהם רוצים. אם הציבור החילוני מעדיף לקנות בשבת בקניונים מחוץ לערים (87.2 אחוז מהציבור החילוני תומך בכך) או אם הוא תומך ברוב עצום בחנויות בשבת בתוך הערים (70.4 אחוז) הוא תומך בכך משום שהוא פותה ושוטה ואינו מבחין בכך ש"אלה אורחות חיים שמוכתבים לנו" על־ידי "מכונה משומנת היטב שדוחפת את הציבור ללכת לקניות בשבת".

צורת החשיבה הזו — כל־כך אכפת לנו מכם, העניים, העובדים, בעלי העסקים הקטנים והקונים בחנויות בשבת עד שאנחנו עומדים להתעלם מכם לחלוטין, כי אנחנו יודעים יותר טוב מכם מה טוב בשבילכם — אינה הרבה יותר משטיק. תעלול מחשבתי. תירוץ. נימוק קלוש. כל יעדו הוא לפנות את השטח מזוטות כמו זכות הבחירה של בני־אדם וחירותם לתועלת העניין האמיתי: שליטה.

בסדר העולם של מיכאלי, חנין, יחימוביץ' השליטה בכל היבט הקשור בחיי אדם צריכה להיות מסורה בידי השלטון והפקידות הנאמנה לו. חנין, למשל, מציע לפתור את בעיית פתיחת המרכולים באמצעות "הסדר… לחנויות מכולת תורניות, במתכונת בתי המרקחת התורניים". הרעיון נשמע רך ועדין כאפרוח בן יומו, עד שעולה השאלה: ומה יקרה לבעל מכולת שלא ירצה להשתתף בהסדר? כאן יתברר, כמובן, כי ההסדר יהיה כפוי, והשליטה למי יותר לפתוח חנות מכולת תהיה מסורה בידי הפוליטיקאים והפקידות.

האויב הגדול של יחימוביץ' וחבריה הוא חופש הבחירה. במקרה זה, חוד החנית של ביקורתם מופנה אל "בעלי ההון", בעלי הקניונים הגדולים או קובי טרייביטש, בעלי טיב-טעם. המרכולים בערים והקניונים מחוץ לערים פתוחים בשבתות כי אנשים רבים מעדיפים לקנות שם בשבת, אך יישום בפועל של העדפות של פרטים — חופש בחירה — הוא דבר נתעב בעיני פוליטיקאים תאבי שליטה. הם יהיו מוכנים לכל צעד, בכל מחיר, כדי להגדיל את כוחם ואת כוחה של האליטה הביורוקרטית.

בדרך לכוח, אפשר לרמוס הכל. סגירת המרכולים והקניונים בשבת לא תגן על העובדים בהם — למעשה, היא תגרום לפיטורי אלפים מהם. למיכאלי ושות' לא אכפת, הם לא רואים אותם ממטר. מבחינתם, עדיף שאותם עובדים ישבו בבית ויקבלו קצבת הבטחת הכנסה.

סגירת המרכולים והקניונים בשבתות לא תועיל לבעלי חנויות המכולת הקטנים. המכולות הישנות תמשכנה להיסגר, ממש כפי שנסגרו בקצב אחיד שנים רבות לפני שהחלה פתיחה משמעותית של מרכולים בשבתות ואל תוך הלילה. הסיבה לדעיכתן היא שמבחר המוצרים שלהן קטן יותר, איכות השירות שלהן נמוכה יותר ומחיריהם גבוהים יותר. הדרך להתמודד עם המרכולים היא במבצעים מיוחדים, במוצרים מיוחדים ובהתמחות. זו הסיבה שבגללה, לצד דעיכת חנויות המכולת הישנות, יש פריחה של חנויות מתמחות ללחם, גבינות, יין, ומוצרי מזון אחרים. הראשונים מסרבים להתחדש וגוועים. האחרונים הם החידוש המשיב לחנויות קטנות יתרון תחרותי.

אך בעיני חנין ויחימוביץ' מדובר בסוגיה מוסרית. הם סבורים כי ניתן לסובב את הגלגל לאחור באמצעות הפיכת תנאי הקיום של רשתות המרכולים לקשים יותר. כך, בכוח, ילמד הציבור לאהוב מחדש את המכולת השכונתית הישנה והטובה — עם מקררים עם דלתות מתכת, חלב מקולקל, חצי לחם שחור, זיתים שחורים בשקית נילון, ומכולת'ניק עם ציפורניים שחורות שיחתוך לנו חלבה ונקניק קוניאק  בנייר פרגמנט. זה לא יקרה, כמובן, אך תנאי הקיום הקשים יותר של המרכולים יובילו למחירים יקרים יותר של מוצרים. בעיני ח"כ חנין, יחימוביץ' ומיכאלי מדובר במחיר כדאי: האזרחים יסבלו מעט יותר, אך להם יהיה יותר כוח. עסקה רעה בשבילנו, אבל טובה בשבילם.